• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

מי משלמות את מחיר המלחמה?

מדברים על פיצוי לבעלי העסקים הקטנים, לעובדים עם תלושי השכר. עליהן לא מדברים. וגם את מחיר המלחמה הזו, האיומה, הן ישלמו. כי אותה כיפת ברזל השומרת על חיינו תמומן בקצבאות ילדיהן שלהן, כי מה שיוצר את העוני אינן הן, העניות
רותי לביא

אני אגיד את זה עוד פעם ועוד פעם ואני לא אפסיק להגיד. את מחיר המלחמה משלמות מי שנדרשות כל הזמן לשלם. כל אותן אמהות חד-הוריות, החיות מעבודות מזדמנות. המקבלות כל פעם ליד את אותם שקלים עלובים ונאלצות כל יום לבחור מה יעשו בשקלים עלובים אלה.

יקנו אוכל? ישלמו סוף סוף לבית הספר או לגן את אותם תשלומים שהגננת/מורה דורשת מהן כבר כל כך הרבה זמן (בנימוס לעתים) לשלם? ישלמו לביקור אצל הרופא, או שאולי ישתמשו בתרופות הנמצאות כבר בבית, למרות שאינן מתאימות? ישלמו את שכר הדירה שבעל הבית או החברה המשכנת דורשים מהן (לא בנימוס, ועם איומי פינוי) לשלם?

הן אלה הנפגעות יום יום ושעה שעה מאותן מנהרות של ביורוקרטיה ושל טפסים ושל הצורך להוכיח כל הזמן וללא הרף את המסכנות – זו שבנה השלטון אל תוך חייהן. עכשיו, אפילו שקלים עלובים אלה אין ביכולתן להשיג, באותם ימים בהם הן תקועות עם ילדיהם במרחב הכל כך לא מוגן שלהן. עכשיו אין הן יכולות אפילו לחשוב על "התאווררות" ונסיעה, כי גם אותם שקלים לנסיעה בתחבורה הציבורית בשבילן הם הון.

בתי תמחוי

מדברים על פיצוי לבעלי העסקים הקטנים, לעובדים עם תלושי השכר. עליהן לא מדברים. על הלחם והחלב שהן לא יכולות ממש עכשיו לקנות לא מדברים. על כך שאפילו אם (למרות שלא מדברים) יינתן להן איזשהו פיצוי, הוא יגיע מאוחר מדי – כי לאכול צריך עכשיו, צריך יום יום. ישנה התגייסות אזרחית (ברוכה) לעזרה ליישובי הדרום – אולי גם יקום מישהו (ברוך) ויאסוף תרומות גם בשבילן. תרומות, נדבות. קיום מועט שיצליח גם לשים אותן במקום שהוקצה להן – של קבצניות הנאלצות להודות על כל פרוטה שנזרקה אליהן. מקום בו הן מאפשרות לעמישראל להרגיש נדיב כל כך, שהרי נקבע כאן שזכויות של ממש אין להן. נקבע כבר שהמדינה (או מי שלקחו אותה לעצמם ומדברים בשמה) אינה חייבת להן דבר, מלבד אולי עוד איזה בית תמחוי – כפי שהציעה אותה מדינה עוד בימי ויקי כנפו ונסיונן ההירואי למאבק.

וגם את מחיר המלחמה הזו, האיומה, הן אלה שישלמו. כי אותה כיפת ברזל השומרת על חיינו תמומן בקצבאות ילדיהן שלהן, בתקצוב מערכת החינוך הקורסת שאינה עונה על צרכי ילדיהן שלהן. כי מה שיוצר את העוני אינן הן, העניות. המלחמה היא היוצרת את העוני והן אלה המשלמות, כל הזמן, את המחיר. המלחמה האמיתית שצריכים כולנו להתגייס אליה היא מלחמתן שלהן. לא בטילים ולא במטוסים – בסולידריות. סולדיריות והתגייסות החזקות יותר, אלה שיכולות להרשות לעצמן לצאת נגד ממסד כיוון שאינן תלויות בחסדיו. ואני שונאת את המטאפורה של "להיות כיפת הברזל" אבל בואו נהיה יחד אתן ככיפה בשר ודם, כיפה שיש לה לב ועיניים רואות.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שקד

    ברור לי שאי אפשר להגיע לכולן, אבל איך אפשר לתרום? על אילו גופים אפשר לסמוך שהתרומה תגיע לנשים והילדיםות שצריכיםות אותה?

    1. מיכל ורשבסקי

      שלום שקד

      אני פעילה בצוות המאבק על הדיור הציבורי יחד עם רותי לביא שכתבה. אתה יכול לפנות למיטל כהן שפעילה בצוות והיא תפנה אותך לנאבקות בבאר שבע והדרום.

      אם יש לך פייסבוק אתה יכול לכתוב לי, מיכל ורשבסקי או לצוות דיור ציבורי.

      הפעילות שלנו של צוות דיור ציבורי היא מאבק כדי להביא לשינוי. אנחנו לא מתעסקות בתרומות, אבל מיטל היא גם פעילה מובילה במאבק והיא בעצמה דיירת דיור ציבורי וגם עוסקת בתרומות.

      מיכל

  2. חיים

    אני מניח שאני לא היחיד שישמח להתגייס למען המטרה הזאת, בין אם בניסיון לתרום ולגייס כספים או באמצעות צורות שונות של מחאה. אודה לכן אם תפרסמו דרכים קונקרטיות בהן ניתן לעשות משהו. סביר להניח שאיני היחיד שיושב בבית ורוצה לזעוק, אבל אין לו מושג כיצד לתרגם את כל זה לשינוי משמעותי.

    1. ענת

      מצטרפת לחיים.
      איך אפשר לעזור?
      אולי לביא את אותן משפחות להתארח בבתים במרכזובצפון כןךך ארוח ותשלום עבור הנסיעות?
      בטוח שאני לא היחדה שאשמח לעשות את זה.

      1. מיכל ורשבסקי

        היי ענת

        אני יכולה לקשר אותך לנשים שאני מכירה בבאר שבע, דרך המאבק על הדיור הציבורי. את מוזמנת ליצור איתי קשר דרך הפייסבוק. השם שלי מיכל ורשבסקי בעברית.

        להתראות מיכל

    2. מיכל ורשבסקי

      שלום לך חיים

      אם אתה נמצא בפייסבוק אתה מוזמן ליצור איתי קשר ואוכל לקשר אותך למשפחות בבאר שבע, השם שלי בעברית בפייסבוק: מיכל ורשבסקי.

      המשפחות שאני בקשר איתן הן מהנאבקות על הדיור הציבורי באר שבע.

      להתראות מיכל

  3. דן

    ושקד – עזוב לתרום, צריך סולאדריות, צריך לצעוק: להפסיק את המלחמה.

    1. שקד

      זה לא נוגד אחד את השני, לכן אני מעדיף לעשות את שני הדברים 🙂

  4. מיכל ורשבסקי

    אין ספק שהצעקה הראשונה היא להפסיק את המלחמה ולהסיר את המצור על עזה. זה לפני הכל הכל!!!

    וכמובן צריך סולידריות, ואני הדגשתי שאני כותבת כפעילה בצוות מאבק על הדיור הציבורי שלא עוסק באיסוף תרומות.

    אבל אם יש אנשים שרוצים לתרום, אז זה מבורך, זה לא במקום. וברור ברור שזה לא יביא לשינוי, ברור שרק מאבק, שינוי תודעה, סולידריות, יביאו לשינוי. עדיין אם מישהו רוצה לתרום וזה מה שהוא יכול לעשות כרגע, אז יופי.
    חשוב לי להדגיש שזה לא נעשה דרכנו, ואנחנו, צוות דיור ציבורי, לא מתעסקים עם תרומות.

    מיכל פעילת בתנועת התחברות תארבוט ובצוות המאבק על דיור ציבורי.

  5. רותי-אנטואנט לביא

    חיים, שקד – הנכונות שלכם להתגייס חשובה – רק כך בסולדיריות של עוד אחד ועוד אחד נוכל לשנות. בכל מקרה לש השארתם פרטים לחזור אליכם. יכול להיות מופלא אם תנסו אתם להרים התגייסות לעזרה – אם באוכל (ובעיקר אוכל לתינוקות( ואם בכסף שיעזור לקיוםמ ולתשלום שכ"ד וניצור יחד את הקשר אל כל מי שאנחנו מכירות ויכול לעזור להן. אנא כתבו בפייס בפרטי ל"מיטל כהן" או "רןתי-אנטאנט לביא" ונחשוב יחד
    תודה
    רותי

  6. ראובן גרבר

    הטייקונים שלנו – יצרני הנשק, והמתווכים בעסקי הנשק בין ארה"ב לישראל. כיוון שהעם שופך את דמו, הרי שהדמים, קרי כספים, צריכים להגיע אליו, באמצעות מס רווחי מלחמה על המתעשרים ממנה.

    1. ליכודניק

      הנשק מארה"ב נרכש, רובו ככולו, בכספי סיוע- מתואם ע"י פקידים, ללא טייקונים בדרך.