• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מי משלמות את מחיר המלחמה?

מדברים על פיצוי לבעלי העסקים הקטנים, לעובדים עם תלושי השכר. עליהן לא מדברים. וגם את מחיר המלחמה הזו, האיומה, הן ישלמו. כי אותה כיפת ברזל השומרת על חיינו תמומן בקצבאות ילדיהן שלהן, כי מה שיוצר את העוני אינן הן, העניות
רותי לביא

אני אגיד את זה עוד פעם ועוד פעם ואני לא אפסיק להגיד. את מחיר המלחמה משלמות מי שנדרשות כל הזמן לשלם. כל אותן אמהות חד-הוריות, החיות מעבודות מזדמנות. המקבלות כל פעם ליד את אותם שקלים עלובים ונאלצות כל יום לבחור מה יעשו בשקלים עלובים אלה.

יקנו אוכל? ישלמו סוף סוף לבית הספר או לגן את אותם תשלומים שהגננת/מורה דורשת מהן כבר כל כך הרבה זמן (בנימוס לעתים) לשלם? ישלמו לביקור אצל הרופא, או שאולי ישתמשו בתרופות הנמצאות כבר בבית, למרות שאינן מתאימות? ישלמו את שכר הדירה שבעל הבית או החברה המשכנת דורשים מהן (לא בנימוס, ועם איומי פינוי) לשלם?

הן אלה הנפגעות יום יום ושעה שעה מאותן מנהרות של ביורוקרטיה ושל טפסים ושל הצורך להוכיח כל הזמן וללא הרף את המסכנות – זו שבנה השלטון אל תוך חייהן. עכשיו, אפילו שקלים עלובים אלה אין ביכולתן להשיג, באותם ימים בהם הן תקועות עם ילדיהם במרחב הכל כך לא מוגן שלהן. עכשיו אין הן יכולות אפילו לחשוב על "התאווררות" ונסיעה, כי גם אותם שקלים לנסיעה בתחבורה הציבורית בשבילן הם הון.

בתי תמחוי

מדברים על פיצוי לבעלי העסקים הקטנים, לעובדים עם תלושי השכר. עליהן לא מדברים. על הלחם והחלב שהן לא יכולות ממש עכשיו לקנות לא מדברים. על כך שאפילו אם (למרות שלא מדברים) יינתן להן איזשהו פיצוי, הוא יגיע מאוחר מדי – כי לאכול צריך עכשיו, צריך יום יום. ישנה התגייסות אזרחית (ברוכה) לעזרה ליישובי הדרום – אולי גם יקום מישהו (ברוך) ויאסוף תרומות גם בשבילן. תרומות, נדבות. קיום מועט שיצליח גם לשים אותן במקום שהוקצה להן – של קבצניות הנאלצות להודות על כל פרוטה שנזרקה אליהן. מקום בו הן מאפשרות לעמישראל להרגיש נדיב כל כך, שהרי נקבע כאן שזכויות של ממש אין להן. נקבע כבר שהמדינה (או מי שלקחו אותה לעצמם ומדברים בשמה) אינה חייבת להן דבר, מלבד אולי עוד איזה בית תמחוי – כפי שהציעה אותה מדינה עוד בימי ויקי כנפו ונסיונן ההירואי למאבק.

וגם את מחיר המלחמה הזו, האיומה, הן אלה שישלמו. כי אותה כיפת ברזל השומרת על חיינו תמומן בקצבאות ילדיהן שלהן, בתקצוב מערכת החינוך הקורסת שאינה עונה על צרכי ילדיהן שלהן. כי מה שיוצר את העוני אינן הן, העניות. המלחמה היא היוצרת את העוני והן אלה המשלמות, כל הזמן, את המחיר. המלחמה האמיתית שצריכים כולנו להתגייס אליה היא מלחמתן שלהן. לא בטילים ולא במטוסים – בסולידריות. סולדיריות והתגייסות החזקות יותר, אלה שיכולות להרשות לעצמן לצאת נגד ממסד כיוון שאינן תלויות בחסדיו. ואני שונאת את המטאפורה של "להיות כיפת הברזל" אבל בואו נהיה יחד אתן ככיפה בשר ודם, כיפה שיש לה לב ועיניים רואות.

כנראה שיעניין אותך גם: