עוד לא ראינו דם

פצועים והרוגים נמצאים בדרך כלל מחוץ לפריים. אם במקרה הם נלכדים בפריים, המדיה מייצרת מיסוך ויזואלי שמטרתו להגן על הצופים מפני הזוועה. הקוד האתי הזה של התקשורת הוא עיוות של המוסר האנושי
ג'אד נאמן

במלחמה כמו במלחמה, יש פצועים ויש הרוגים. אולם המדיה לא מאפשרת לנו לחזות במראות הגוף הפצוע והמרוטש. פצועים והרוגים נמצאים בדרך כלל מחוץ לפריים. ואם במקרה הם נלכדים בפריים, המדיה מייצרת מיסוך ויזואלי שמטרתו להגן על הצופים מפני הזוועה. האם זו שמירה על זכויות אדם? אנו מניחים כי אף אדם לא מוכן להציג לראווה את הפצע בגופו. מצד שני, האם אין כאן התעלמות מן התוצאה הלא נמנעת של יציאה למלחמה, האין זו פגיעה בזכות יסוד של הציבור לדעת? האם לא קיימת חובה מוסרית להציג לעין כל את המראות הקשים של הגוף המפורק? מי יוצא נשכר מן השיטה של מיסוך והדרה של הפצע וגופות ההרוגים? ידוע כי בני אדם נרתעים ואף מסיטים את המבט מפני מראות ביתהמטבחיים של בעלי חיים. קל וחומר מפני מראות בית המטבחיים שבו הטבוחים והמרוסקים הם בני אדם. מה היה קורה אילו המראות הקשים היו כן נחשפים? יש סיכוי כי הצופים היתה מתעוררים מן התרדמת שערוצי השידור הישראלים מפילים עליהם. הפצע הפעור היה מעיר את המצפון.

אדיקות המדיה בהצנעת הגוף הפצוע היא אמצעי המשרת את עולם המלחמה. על פי התנסות הלוחמים בשדה הקרב, הנטייה הטבעית היא להתרחק מזירת הטראומה, להסיט את המבט מן המקום בו רואים גוף אנושי שהופך לקציצת בשר. לא מדובר בפעולה של פינוי נפגעים החייבת להתבצע בכל הנסיבות, מדובר בהימנעות הלוחמים בשדה הקרב מלהתבונן מקרוב בפצועים וההרוגים. האם זו השמירה של המדיה על הקוד האתי של הצבא? האם אין סתירה בין העלמת הפצע לבין מה שבאמת טוב לבני האדם? חייבים לומר בקול רם כי הקוד האתי הזה של התקשורת הוא עיוות של המוסר האנושי.

אשה שנפצעה מהפגזות חיל האוויר הישראלי מגיעה לבית החולים שיפא בעזה, יולי 2014. צילום: cc by- Basel Alyazouri
אשה שנפצעה מהפגזות חיל האוויר הישראלי מגיעה לבית החולים שיפא בעזה, יולי 2014. צילום: cc by-
Basel Alyazouri

חשיפת הפצע לעיני הציבור הרחב היתה מדרבנת להנמיך את גובה הלהבות, לשכך את ההתלהבות ממראות ההרס בשדה הקרב. במקום לדרבן את החיילים היוצאים לקרב, הפצע היה מקרב את רגע ההידברות בין הצדדים – מלים במקום טילים. אנו שומעים "קריאות השכמה" על טילים ועל מנהרות שלא דובר בהם. כדאי להוסיף עוד קריאת השכמה: ערבים, יהודים, הפנו את מבטכם אל הפצע בגופם של בני עמכם ושל אויביכם. הישירו מבט אל המרוטשים, התבוננו בגופות הקרועים, שאו עיניכם אל ההרוגים. האם הייתם מסכימים כי זה מה שיעלה בגורל יקיריכם? בעת המלחמה התקשורת היא הריקנות שאותה היא נועדה למלא. ועל כך יש להרים קול צעקה: את הגוף הפצוע כן להראות!

הכותב שירת כרופא קרבי בצנחנים בקרבות מלחמת ששת הימים, בהתשה, ובמלחמת יום הכיפורים
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אבי

    כך תמיד מתוארים ה״חללים״ (ולא ״נקורי העיניים ושרופי השיער״). מזכיר לי קטע אצל ג׳וזף הלר ב״מילכוד 22״, בו ציווה אחד הגנרלים על החיילים לצאת לקרב במדי א׳ ייצוגיים כדי שאם ייהרגו עדיין לא יביישו את המדינה וייצגו אותה בכבוד הראוי גם במותם.

  2. גדעון גיתאי

    הפעם איני מסכים עם ג׳אד נאמן. כאיש קולנוע אני יודע ששימוש יתר במראות גופות פצועות ומרוטשות אינו עוזר להבהיר את התמונה הגדולה, אלא להיפך, הוא מרחיק את הצופים מהמסך.

    השימוש באלימות מצולמת מקובל בסרטים מסחרים. אבל לנו חשוב יותר להדגיש את הפאן האידיאולוגי שבגזענות האלימה, כדי להילחם בה. חשוב להכניס למוחות האספסוף ש״יהודים וערבים אינם אויבים״, במקום להראות את האלימות גרידא.

    הימין הקציצוני גם אינו מזדעזע מויזואלס visuals של פלסטינים פצועים או הרוגים. הימין תמיד ממציא הסבר למות מאות ילדים בעזה מהפצצות חיל-האוויר. ומה שנציגי הימין לא עושים ממלא דו״צ שמסביר ש״עשרות ההרוגים הם תוצאה של נפל שירה חמאס״…

    ״חשיפת הפצע לעיני הציבור הרחב היתה מדרבנת להנמיך את גובה הלהבות״ טוען ג׳אד. הוא טועה! העם דורש עוד קטשופ, עוד דם. מה שעושים התותחים וחיל-האוויר לא מספיק לאספסוף. הוא דורש לסגור את החשמל, וח״א מבצע. הוא דורש עוד ״דאחיה״, במילותיו של אלוף (במיל.) גיורא איילנד, ב-Why Net, הוא דורש עוד הקזת דם, ומקבל זאת מידי ממשלת בנטניהו ואיבט, וברשת הטמבלוויזיה האמריקאית ABC מוצג בית הרוס פלסטיני כאילו היה זה בית יהודי…

    קולנוע אמיתי (שרוצה לשכנע) צ״ל רחוק מלני ריפנשטאל כמו גם מ״איוו ג׳ימה״ (Iwo Jima) של ג'ון וויין. הצילום של רוברט קאפה — מותו של חייל לויאליסט, במלחמת האזרחים בספרד — הוא אמין ומשכנע כי הוא רומז על שעלול לקרות לחייל, במקום להראות את גופתו.

    1. דרור BDS

      בחודש האחרון אני יושב כל ערב, או כל לילה, או כל בוקר, בביתי הקרוב למה שמכונה ע"י הציונים בסיסי חיל האויר ומכונה ע"י שאר העולם בשם בסיס מפלצות המוות של הרוצחים, ושומע את רעש המטוסים. כל פעם מחדש אוחזת בי צמרמורת – בעוד כמה דקות יירצחו עוד כמה עשרות בני אדם. שם בעזה עוד לא יודעים זאת, מי נידון למוות ומי נידון (הפעם) לחיות, אך אני, ואיתי כל התושבים באיזור, יודעים היטב: בעוד מספר דקות יירצחו עוד כמה עשרות תושבים, ייפצעו עוד כמה מאות, ייהרסו עוד עשרות בתים ותושביהם יהפכו לעקורים ולפליטים.
      לאחר שעה קלה הולכים וקוראים ברשתות הזרות כי מס' אנשים נרצחו (שם הם אומרים נהרגו – כאילו מדובר בתאונה או באסון טבע), מספר בתים נהרסו, מס' תושבים נעקרו מבתיהם ואין להם לאן לחזור, מספר פצועים נפצעו ואין איך לקחת אוותם לבתי החולים – גם אלו הופצצו, ומאידך מופיעים להם בתקשורת הציונית אלון בן דוד ואמיר בר שלום ומחרחר מלחמה x ופושע מלחמה y ומדברר את פשעי הציונים. הציונים רואים מקצת מהנזק, מה שמואילה הפרופגנדה הציונית להראות, אך אינם מקשרים בין הזוועה (המצונזרת, הנבחרת בקפידה) לבין אשמתם הישירה של המדבררים לאותה קטסטרופה, ממש כפי שאינם מקשרים בין רעש המטוסים לבין רצח ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית.

      אריאלה אזולאי: "התצלום הוא איפוא בבחינת הזמנה ותביעה לפעולה מוסרית, קריאה למבט האזרחי/מוסרי שלי בתגובה על הפגיעה במצולם. בהתערבותי זו, בהפיכתי את התצלום למעשה, למפגש ולשיח מוסרי, התאזרחותי אינה מוגבלת עוד למדינת הלאום שלי; כי עתה התאזרחתי ב"אומת הצילום", זו הגלובלית. וזוהי התאזרחות כפולה, כזכור: התאזרחותו של הנפגע, המצולם, אך גם התאזרחותו השלמה יותר של מי שנתפס כאזרח (אני, את, אתה, קוראי המאמר), וגורלו ששפר עליו מתיר לו לשמש בעמדת הצופה".
      http://www.haaretz.co.il/literature/1.1445590
      ההבדל בין ג'אד נאמן לבין גדעון גיתאי הוא הנמען האידיאלי של התמונות והסרטונים המופצים באינטרנט. התקשורת הציונית, וביתר שאת האמריקנית, מסתירה מהצופים את גודל הזוועה. בנוסף, גם את הזוועה המוצגת הם נמנעים לשייך לרוצחים. תקוות השווא שמפזר כאן גיתאי – "חשוב להכניס למוחות האספסוף ש״יהודים וערבים אינם אויבים״, במקום להראות את האלימות גרידא" – אינן מעלות ואינה מורידות. הן אינן רלוונטיות כרגע, כל עוד לא מדברים גם על הפושעים.

      בפוליטיקה, וכנראה גם בקלנוע אמיתי, צריך לנקוב בשמותיהם של הפושעים. אין שום אידאולוגיה בגזענות. זהו אמצעי פוליטי כדי לקדם מטרות פוליטיות שאינן ידועות די הצורך למה שגיתאי מכנה אספסוף (רצוי היה למצוא כינוי אחר לטעמי), ואינן יכולות להיות מובנות לו במאזן האימה הנוכחי בין המדבררים לבין הציבור היהודי-ישראלי. אך הגזענות היא סימפטום לדבר גדול בהרבה – נסיונותיה של ההסברה הציונית להצדיק את הטבח, ועם הצדקת הטבח מסכין רב רובו של הציבור הישראלי-יהודי, רובם הגדול כלל לא רואים עצמם כגזענים. רובם הגדול מסכים עם ג'ון קרי ועם התעמולה האמריקנית כי לישראל יש את הזכות להגן על עצמה מירי טילים, ולא עוסקים כלל בחוקיות המצור.

      התמונות הללו מיועדות בעיקר לאנשים נורמלים, כאלו שמזדעזעים עד עמקי נשמתם מרצח ילדים ומהטבחים בעזה, וקוראים לממשלותיהם בעולם לעצור את הטבח הציוני באמצעים דיפלומטיים. צר לי לבשר לכל היהודים המסרבים להיות אויבים כי הפגנות מטופשות בכיכר מטופשת במקום מול רשתות הטלוויזיה ומול בתיהם של הרוצחים (כפי שקרה באנגליה בהפגנות מול BBC), ואי חבירתם להפגנות הענק הפלסטיניות לא תעמוד להם לכף זכות אם וכאשר ישאלו אותם מה עשיתם אז כדי למנוע את הטבח בעזה. לא עבור רווחתם של קומץ תומכי חד"ש מופצים תמונות הזוועה בכל העולם, אלא על מנת להפסיק את הטבח. צילומי הזוועות והפצתם לא רק עוזר, הוא גם חובה מוסרית ראשונה במעלה מול תקשורת ציונית ואמריקנית המוטה בצורה קיצונית למען אינטרסים צרים.

      http://www.jonathan-cook.net/blog/2014-07-30/is-killing-civilians-part-of-israels-plan/#sthash.3dkEFnfs.gbpl

      http://electronicintifada.net/blogs/rania-khalek/stocks-rise-israeli-drone-maker-gaza-slaughter-continues

  3. סיגל רונן

    "חשיפת הפצע לעיני הציבור הרחב היתה מדרבנת להנמיך את גובה הלהבות, לשכך את ההתלהבות ממראות ההרס בשדה הקרב. במקום לדרבן את החיילים היוצאים לקרב, הפצע היה מקרב את רגע ההידברות בין הצדדים"
    הלוואי, אבל להתרשמותי צמאון הדם של צרכני החדשות הוטה לכף התשוקה עוד בפסטיבל השנאה "שובו בנים". את כף האימה אפשר לאזן בהתמרקות באחדות הפסיכוטית ששוררת "בעת הזו", כמו גם בנוכחות בהלוויות שאת פרטיהן מגלים וחושפים במופגן. נראה שלא מדובר כאן "בציבור" כרגע, לא במובן פוליטי או אזרחי. אוסף צרכני החדשות המסחריות רק ישוש על אימז'ים גלויים, לא פחות מהעונג שאפשרי לו מהסתרתם. נראה שמן האימז'ים אולי לא תתוקן התודעה. הפעם. עניות דעתי.

  4. אורית

    אני לא מסכימה איתך וזה משום שדווקא במהלך המלחמה הזו בהחלט מוצגים בטלוויזיה הפני הציבור פצועים כשהם שכובים בבי״ח עם כוויות איברים מגובסים פציעות של חיילים ואזרחים שלנו ואף של הצד השני. תמונות שבהחלט משקפות את הזוועה. אני לא חושבת שאם תצולם בטלוויזיה בטן קרועה או עין שנתלשה והיא מדממת זה יעצים את הזוועה. המלחמה הסו מלווה בתער מתחילתה גם כך.

  5. פריץ היקה הצפונבוני

    בעיתות מלחמה וכל המלחמות האחרונות לפחות היו מלחמות שולל אני לא פותח טלויזיה ורדיו ק קול המוסיקה. את המידע אני שואב מעיתון הארץ תוך סינון . ואתרים מחו"ל

  6. גדעון גיתאי

    אפילו את צילום נסיון החטיפה של החיילים בפילבוקס ליד נחל-עוז מגדיר הצהובון הפטריוטי ״תמונות קשות״, והמערכת מתגאה במניעת שידורן: ״מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית בחמאס: האש תיפסק רק אם המצור יוסר. . . במהלך השידור הוצגו תמונות קשות מהאירוע בנחל עוז. ynet לא יעניק במה לתמונות התעמולה הללו ולא ישדרן״.
    ynet.co.il/articles/0,7340,L-4552006,00.html
    אז מה מותר להראות לציבור ״הפטריוטי״?

    לדעתי מספיק להראות לציבור של ״סינמה שדרות״ את מה שהם רואים, למשל את הצילום ״תקיפת צה"ל בתופאח״ (צילום: EPA).

  7. מיה

    זה פורנו-גופות, סנאף של ממש. אף אחד לא נהיה יותר אמפטי אחרי שהוא רואה גופות ילדים מרוטשות – מקסימום מתקשה לעכל את ארוחת הצהריים, ואז רץ להגיד שהוא "מזועזע". ה"זעזוע" הזה לא מעניין. להזדעזע זה סתם. חמלה ורוך ורצון טוב כלפי הפלסטינים לא יושג באמצעות חשיפת הזוועות בפיקסלים ברזולוציה גבוהה של מוח שנשפך (סליחה, אבל זה בדיוק מה שרץ בטוויטר). אנשים מתמכרים לזה מכל הסיבות ההפוכות.

  8. נפתלי אור-נר

    בהיעדר הצגת "מחיר המלחמה" קל להמשיך ולשטוף את מוחו של הציבור הרחב אשר אינו מבין את מוראותיה

    1. נעמי

      אל תזלזל באינטליגנציה של הציבור הרחב, הוא אולי לא אינטליגנטי כמוך, אבל גם עם קצת פחות שכל הוא מבין מה זה אומר מלחמה…. בימאי תמיד יעדיף לעשות מהחיים סרט אז גם את ג'אד אפשר לקרוא עם עין ביקורתית.

  9. גדעון גיתאי

    ידידי נפתלי בן-אור, היות ואנו מסכימים ואיננו חלוקים על רוב הענינים בו נגביל את הויכוח לתחום ״האסטטיקה של המלחמה״, ובשאלה את מי העדויות המצולמות משרתות, ובעיקר אלו שבהן נראות גופות שרוטשו באלימות של הפגזות והפצצות.

  10. גדעון גיתאי

    כולם יודעים את שמות הפושעים. הם נראים בבואם לסטודיו של WHY NET או לזה של אחד מעריצי הטמבלוויזיה. רואים אותם גם בהתכנסם לישיבת קבינט… ראו את נתניהו גם כשעמד על המרפסת בכיכר ציון והסית נגד יצחק רבין.
    אבל מה זה יוסיף לנו אם נראה את גופותיהם המבותרות של הנרצחים, את האברים התלושים מגופם, את הדם הניגר של הילדים הרצוחים בידי התותחנים 155 מ״מ, או הטייסים ב-אף-16, או בידי הנערות החמודות שיושבות מול הג׳וי-סטיקים ולחוצות על הכפתור ששולח את הטילים? האם לא יותר חשוב שנמחה נגד מפעילי הנשק הרצחני, וגם נגד ספקי נשק החינם (ארה״ב) הרצחני, שאח״כ טוענים שהפגיעה בבתי-הספר של אונר״א היתה ״מוגזמת״?

    1. דרור BDS

      יודעים את שמות הפושעים אבל לא יודעים שהם פושעים. לא רואים במראות חורבותיה של עזה משהו איום ונורא אלא ברירת מחדל, והמהדרין מאשימים את החמאס. כשמישהו בא להפגנה עם שלט הרוצחים לטיס הוא הופך – לא רק בציבור הרחב אלא גם בקרב אשכנזים תומכי חד"ש – לקיצוני המזיק ל"מאבק" (במי?) עבור המפגינים (עבור מה?) ולבוגד וכו' עבור הציונים. עד כאן על הציונים ועל המוחים נגד הציונים.

      אנשים נורמלים ברחבי העולם לא קוראים מאמרים על מי מרוויח מהמצור על עזה (יותם פלדמן) ולא רואים סרטים כמו המעבדה (יותם פלדמן) ולא מקשיבים לראיונות של יונתן שפירא המספר כי עבור הרוצחים כל צעצוע חדש הוא עילה למלחמה כדי לנסות את הג'ויסטיק החדש, וכמה הדבר מרגש אותם, ומהם חיי אדם לעומת האנדרלין מהמשחק החדש וכו'. אנשים נורמלים לא יודעים כי יש מצור וסבורים כי זכותה של ישראל, כמו של כל מדינה אחרת, להגן על עצמה ועל אזרחיה במקרה ויורים עליה טילים.
      מה שמדרבן אנשים נורמלים לצאת לרחובות ולדרוש מממשלותיהם להפסיק את התוקפנות הישראלית זה לראות תמונות זוועה של ילדים שהופצצו. לו היו יודעים מה עוד מעוללת המדינה הציונית היו דורשים דרישות דומות זה מכבר. עכשיו, כשהנושא על סדר היום, ישנה התעניינות גדולה יותר בפורענות הציונית, ומאידך הציונים נדחקים עוד יותר לפינת ההסברה ההופכת לסהרורית יותר ויותר.

      וזה מה שיגמור אותם בסוף – היהירות. אין דרך אחרת. כל העולם כולו צריך לדעת איך נראה טבח בעזה ואיך מצטלמות תוצאותיו. ענה פעם סמי שלום שטרית למגיבה ששאלה אותו מדוע הוא מפרסם תמונות זוועה: כדי שתדעי שעופרת יצוקה זה לא רק שם של סביבון. (אתר קדמה)

  11. אייל

    אמנם אין חובה להראות את כל המעיים, אבל אלג'זירה אנגלית וערבית הצליחו להראות הרבה יותר באתרים שלהם מווינט והארץ מבלי להרחיק את הצופים. בלי להציג את הקרבנות, כשכול מה שרואים זה חיילים, צילומי מזל"ט ופיצוצים מרוחקים, מתקבל הרושם שהמלחמה היא משחק מחשב.

  12. יעקב

    "אדיקות המדיה בהצנעת הגוף הפצוע היא אמצעי המשרת את עולם המלחמה."

    אין ספק שהסתרת המראות מעודדת את "מתלהבי המלחמה" ואילו הצגתן הפלאסטית, בקלוז-אפ צבעוני יוצרת זעזוע של שאט נפש ממלחמה ומקדמת את השאיפה לשלום.
    על כן, בעזה וברחבי העולם הערבי והמוסלמי שם מוצגים המראות בכל הערוצים, בוקר וערב, כסחורה להמונים – קמה התנגדות עזה להמשך המלחמה והקריאה לפתרון בדרכי שלום מחרישה אזניים.