• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

תגובה: אי אפשר לקשור כה בקלות בין דיכוי מזרחים לביטויי לאומנות

איתמר טובי (טהרלב) מציע להבין את המפגש הפוליטי ברחוב לא כמפגש בין ימין ושמאל, אלא כמפגש בין מזרחים ואשכנזים. אולם ההסבר לביטויי הלאומנות לא קשור במישרין לדיכוי החברתי אלא לאופיה של המדינה ולטיבו של ה"פוליטי"
כפיר כהן

 

1

בפוסט "זעם נפתח כמו מניפה" מבקש איתמר טובי (טהרלב) להאיר את עינינו בכל מה שקשור לעימותים בין מה שנקרא כאן "פעילי ימין" ו"פעילי שמאל" ובמיוחד בנוגע לאלימות המופגנת של הימין שנדמית, לפחות כרגע, כשיא חדש. המעניין בעמדה של טובי הוא שהוא מציע פרשנות אלגורית ולא ליטראלית למפגש הפוליטי ברחוב. במקום להבין את המפגש האלים כמפגש בין ימין ושמאל, הוא מציע שנבין אותו כמפגש בין מזרחים ואשכנזים. לשון אחר, מה שנראה כמפגש פוליטי הוא למעשה מפגש אתני/תרבותי (ומעין "מעמדי" אך לא בדיוק). כיצד מסביר טובי את הפער בין התיאטרון הפוליטי לבין משמעותו הלכה למעשה? הנה טענתו, הדגשים שלי:

מאחר והתנגדות למדכאים היא דבר טבעי ואף מתבקש מכל קבוצה אנושית, ייתכן כי רק דרך התנגדות מזרחית לשמאל יכולה כעת הפריפריה המזרחית לבטא את עוצמת התנגדותה – שמגולמת דרך מופעים של שנאה – להגמוניה האשכנזית חילונית המבוססת והגוזלת, מבלי לשלם את קנס הביזוי המלווה תדיר את מי שמעז להתנגד לה גלויות.

אם כן נשאלת השאלה, מדוע מזרחים לא מתנגדים בצורה גלויה לאשכנזים? למה מזרחים צריכים להתחפש לפאשיסטים ואשכנזים צריכים להתחפש לשמאלנים כחלק מהפקה אלימה? התשובה היא, בגלל שהמאבק האשכנזי ביהדות המזרח הצליח בצורה מטאורית: דווקא בגלל שהאשכנזוקרטיה החילונית כה משגשגת בישראל בחסימה, מניעה, חנק ואיון המאבק המזרחי, כעת, בעזרת חוק שימור האנרגיה של הזעם נוצרים זרמי מעמקים אלימים וגועשים העושים דרכם מהפריפריות לעבר תל אביב ושוטפים את כיכר הבימה ואת בית הקפה נחמה וחצי – מהסמלים של הלובן השבע והמדכא – במה שנראה כמו אפלה פאשיסטית.

אין בכך הרבה חדש, ולמעשה טובי משחזר כאן את הטיעון המקובל, המופיע אצל סמי שלום שטרית למשל, שהמזרחים מרדו בשמאל דרך הקלפי, בהצבעה לליכוד ב-1977 וב-1981, דפוס שלא השתנה מאז. כך שה"מרד" בשמאל, מותק וחסר ערך טרנספורמטיבי של ממש, איננו חדש כלל וכלל, אלא הוא האופן שבו מי מאיתנו מבינים את היחס בין דיכוי חברתי למפה הפוליטית בישראל. אבל בסופו של דבר, טובי משחק כאן לידי השיח השמאלניאשכנזי שתמיד מבקש לתפוס את הימין, מזרחי או לא, כסוג של ברבריות ולא כפעילות פוליטית. חשוב לזכור שהשמאל, ממקומו במעמד הביניים, מדכא בשיטתיות כל מי שאינו שייך למעמד שלו, שלעומתה האלימות ברחוב היא עניין של מה בכך. בכל מקרה, אני מניח שרבים מקוראי האתר יסכימו עם ההבחנה של טובי באופן כללי, אולי באופן מובןמאליו, וזה בדיוק העניין, המובנות מאליה של הטיעון מבקשת מבט מחודש על האופן שבו אנחנו מבינים "פוליטיקה".

2

טובי מסביר לכאורה את ההתקה הפוליטית דרך הצלחתו של "הדיכוי האשכנזי". המזרחים מדוכאים כלכך עד שהם לא מסוגלים להביא את עצמם להתנגד במישרין לדיכוי. הוא ממשיך וטוען שהם מסוגלים לעשות זאת רק כל עוד הם "לא משלמים את המחיר", שאותו הוא מגדיר כ"קנס הביזוי." אלו טענות לא קוהרנטיות, ורק משום שהן מנוסחות בלשון יומיומית הן נתפסות כמובנות מאליהן. הנה כמה בעיות עם הטיעון.

1. אם נשווה את המזרחים לפלסטינים, הרי שנגלה שהדיכוי בפלסטין עובד מצוין. לא רק שמאז 1948 הפלסטינים נהרגים באלפיהם, רוב אדמתם נלקחה מהם וכנראה לעולם לא באמת תוחזר, וחייהם הם פשוט בלתי אפשריים תחת הדיכוי, ועם זאת הם מצליחים לבטא את התנגדותם בצורה ישירה למדי, הכי ישירה שיש: מאבק אלים אנטיקולוניאלי.

2. למה שמזרחים לא יהיו מוכנים לעמוד ב"קנס הביזוי" (מה שזה לא יהיה) במקרה של ההתנגדות הישירה אם הם עומדים בו יפה מאוד גם כעת? העיתונים הרי מלאים בביקורת כזו.

3. הדיכוי המזרחי מתחיל עם הגירת העבודה התימנית בתחילת המאה העשרים, מדוע אם כך אנחנו רואים מעט מאוד גילויי אלימות נגד הפגנות השמאל במשך מאה השנים הללו? מדוע האלימות מופיעה כעת?

4. חשוב לשים לב לאופן שבו אנחנו מבדילים בין אלימות ואלימים. האלימות נגד השמאל היא כביכול אלימות מזרחית נגד אשכנזים. את רצח הנער אבוח'דיר עם זאת קשה להגדיר כאלימות מזרחית למרות שהרוצחים הגיעו ממשפחות חרדיותספרדיות, ממה שנקרא לעתים "בית טוב". מדוע כלכך קשה לקשור בין שתי התופעות המזרחיות הללו? מדוע, למרות הרקע המזרחי המשותף, רצח הנער נתפס כאנקדוטה שקשה מאוד להבין אותה בדפוסים שיש לנו על מזרחים ואילו האלימות נגד השמאל היא תופעה שמתפענחת באופן מובןמאליו בכרוניקה המתמשכת של מזרחיםאשכנזים. בנוסף, אם נצרף לכאן את תובנותיו של גדעון לוי, מדוע האלימות של טייסי צה"ל, רובם אשכנזים הרי, לא נתפסת כברבריות אשכנזית כלפי ערבים? מדוע האלימות הזו נתפסת כאלימות יהודית או ישראלית, או כ"אלימות מדינתית"?

5. מי שמוביל מאז ומתמיד את המאבק נגד מה שנקרא כאן "שמאל" הם בראש ובראשונה מה שניתן לכנות "אליטות" אשכנזיות, מהמעמדות הגבוהים ביותר. בניגוד לאספסוף ברחוב שמונע מכמה מאות אנשים להרים שלט, ה"אליטות" האלו מדכאות בשיטתיות כל התנגדות אם באוניברסיטה, אם במקומות העבודה, אם בממשלה או בכל מקום אחר. לעומת הכוח שיש לאנשים הללו, האלימות ברחוב, למרות ההקצנה, היא עניין די שולי. ההבדל בין הלאומנות של המעמדות הגבוהים לזו של הנמוכים היא פשוט שהראשונים עושים זאת בחסות החוק והאחרונים לעומתו.

6. חשוב להשוות בין ישראל ומדינות אחרות. בארה"ב למשל הדיכוי של השחורים לא קטן יותר מדיכויים של המזרחים אם אף לא עמוק יותר בהתחשב בהיסטוריה של העבדות. ארה"ב מנהלת מלחמות בכל העולם, לעתים אף מותקפת, אם בבית אם בבסיסיה בעולם, ועם זאת אנחנו לא ממש שומעים ששחורים תוקפים הפגנות שמאל. מדוע זה כך?

7. במדינות בהן רמת חיים גבוהה אפשר למצוא גילויי לאומנות קיצוניים די בקלות. שווייץ, למשל, היא דוגמא טובה לכך. האיסור על בניית צריחי מסגדים מגיע מהאליטות שם, לא מהרחוב.

ברגע שלוקחים בחשבון את ההסתייגויות הללו ויש עוד רבות אחרות כפי שצוין בתגובות, אי אפשר לקשור בקלות כלכך בין דיכוי המזרחים לבין ביטויי לאומנות. חיבור כזה הוא גזעני. טובי לא גזען לפי דעתי, אבל המאמר שכתב הוא בפירוש כזה. ההבדל היחיד בין ההמשגה של טובי לגזען המצוי היא שבעוד הגזען מבין את האלימות ברחוב כאיום מסוכן שיש לדכא, טובי הופך את היוצרות ומשתמש באלימות בכדי לאיים על הגזען – "אם לא תתפכחו ותסיימו את הדיכוי, המזרחי יבוא להרביץ לכם." שניהם תופסים את האלימות ברחוב כחסרת פשר פוליטי ממשי (ressentiment).

מחאה מול הפגנת השמאל בתל אביב, 17.07.14. צילום: Kellie Kleine, cc by-nc-nd
מחאה מול הפגנת השמאל בתל אביב, 17.07.14. צילום: Kellie Kleine, cc by-nc-nd

3

לסיום, אציע הסבר אחר לגילויי האלימות האחרונים.

ההסבר לביטויי הלאומנות (ברחוב, בכנסת, ובכל מקום אחר) לא קשור במישרין לדיכוי החברתי, לפי דעתי, אלא לאופיה של המדינה ולטיבו של ה"פוליטי". המדינה ומושג הפוליטי שלה שמבוסס על ידיד/אויב הוא זה שאחראי לגילויי השנאה כלפי הערבים וכלפי השמאל. המושג הפוליטי הזה הוא לא מושג מודרני, בוודאי שלא ציווילציוני, אלא מושג מיתי הכרוך ללא היתר במאבק לחיים ומוות. לכן כל מי שפונה נגד המדינה, בין אם הוא בין חבריה או לא, מתויג כאויב, זאת אומרת כבן או בת מוות. נשים לב, שהמושג הפוליטי הזה חזק אף יותר מאחדות הלאום או אף מהחוק מכיוון שסוכניו מפנים דרך קבע את האלימות גם כלפי פנים ולא רק כלפי חוץ.

ביחס למבנה פוליטי כזה, "דמוקרטיה" היא סוג של קוד אתי לא יותר. היחס בין המבנה הפוליטי לקוד הדמוקרטי עובד בסגנון שסלבוי ז'יז'ק מסביר התכחשות פטישיסטית: "וודאי שאנחנו דמוקרטיה אבל…" בהקשר זה אפשר להפוך את התובנה של קארל שמיט על מצב החירום. בכל מדינה, ולא רק בישראל, הכוח הוא הנורמה והדמוקרטיה היא היוצא מן הכלל. במילים אחרות, הדיכוי של קבוצות שונות בתוך ישראל ומחוץ לה, שנתפסות כחתרניות, הוא אימננטי למבנה הפוליטי עצמו ולא כפי שטובי, ואחרים, מנסים לומר, מאפיין של קבוצה כזו אחרת. ההתקפה של תומכי המדינה במבקריה (בכל אתר שיהיה) היא אקט פוליטי ליטראלי ולא אלגורי.

4

מכיוון שבבסיס המדינה עומדת אלימות מכוננת (כלפי פנים וחוץ) אין להאמין שהימין אלים ואילו השמאל איננו כזה. ההבדל הוא רק במראית. מה שאנחנו רואים הוא אם כך לא יותר אלימות אלא יותר גילויי אלימות. יש לחשוב על הפן האסתטי, על ההופעה של האלימות על המסך החברתי, וזו קשורה, בין השאר, לעליית הימין ולתפיסה האסתטית שלו (הצד השני קשור להתפרקות ה"ממלכתיות" בעקבות הניאוליברליזם). מישהו כתב שישראל כבר לא "יורה ובוכה." זהו שינוי חשוב ביחס של ישראל לאלימות שלה. בעוד ישראל עדיין תופסת את עצמה כקורבן, האלימות היום נתפסת לא רק כמוצדקת, אלא חיונית, בריאה ואפילו רצויה. "כך נפטר היהודי או הישראלי מהשנאה העצמית שלו". השמאל, לרוב, יישר קו עם האלימות, אבל מכיוון שתפס את עצמו כבן תרבות פיצל את הסוביקט לשניים – הגוף הורג, המחשבה מתפייטת. "חירבת חיזעה" של יזהר הוא הטקסט שהמציא את הפיצול הזה ולא במקרה זהו הטקסט שאליו חוזר השמאל שוב ושוב מתוך חוסר אונים וחוסר יצירתיות.

ההומניזם של יזהר, שמבוסס על תפיסת הטבע המיתית שלו, יכול לשמש מודל טוב להבנת אחד ממושגי הפוליטי של מה שנקרא כאן "שמאל". זהו שמאל אלים שלא מסוגל להביט בעצמו עושה את המעשה ולכן מדחיק את האלימות המכוננת של הפוליטי. הימין לעומת זאת מאשרר את האלימות של הפוליטי המדינתי כהתנהלות הפוליטית היחידה ("הם תמיד ירצו להרוג אותנו") ומשום כך מופיע כוולגרי לעיניים שמאלניות. אלו הם שני התנהלויות אל מול אותו עניין.

אל מול מושג הפוליטי המיתי של המדינה מציב השמאל, בנוסף להומניזם, את המושג הפוליטי הליברלי, שעיקרו יצירת ספירה סימבולית שתחצוץ בין הפעילות הפוליטית למאבק לחיים ולמוות ותאפשר מתוך כך פעילות פוליטית מוגנת. חשוב לשים לב אם כך, שבעוד השמאל קורא מדי פעם לפוליטיזציה של החיים הפרטיים, בפועל פעולתו מתאפשרת רק מתוקף ההפרדה של החיים והפוליטיקה. רק חיים שהפכו אפוליטיים, מייחלים לחיים פוליטיים.

בעוד המושג הפוליטי של המדינה נעוץ במאבק לחיים ולמוות ללא ערבויות, הליברלי מבקש לפעול פוליטית מבלי להיכנס למאבק על חייו. הנה כל העניין כולו – הליברל רוצה לפעול נגד המדינה, אך הוא קודם מבקש ממנה לא לקחת אותו ברצינות. זה המקור לבידיון הדמוקרטי. מה שהשתנה מאז האינתיפאדה השנייה הוא לא אובדן הדמוקרטיה, כמו סגירת התיאטרון הדמוקרטי. האופק הפוליטי של שמאל זה הוא פתיחת העונה מחדש, לא יותר. זה הקרב שמנהל השמאל, על הזכות לדמיין חיים פוליטים ומכאן שוליותו בימים אלו.

מה שמתרחש ברחוב (ובאתרים אחרים) הוא מפגש בין שתי תפיסות פוליטיות. שתיהן לוקות בחסר, רק שבימים אלו ידה של המדינה על העליונה.

עוד על "צוק איתן"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אסתר

    תודה על מאמר קשה לעיכול אך פוקח עיניים. כוחניותו של הימין מאיימת על כל פעילי השמאל בארץ כיום ברמה היום יומית – בגילויי גזענות ואלימות. אבל כוחניות זו היא שמאפשרת לנו להתעלם מכוחניותנו אנו שאותה אנחנו לא חייבים להוציא לפועל בעצמנו אלא על ידי החיילים השלוחים שלנו

  2. ציקי

    לא הבנתי הכל אבל נראה סבבה

  3. סמולן

    1. עדיין, מדובר בטקסט המקיש מכך שיש הרבה מזרחים בין צלליות האריה (נכון) את המסקנה שהמזרחים הללו משקפים את המזרחים בכללותם. ברור מדוע עמדה מונוליטית כזו היא הכרח למיליה הניו מזרחי: הנ"מ כל כך שונים מרוב המזרחים, עד שללא אונטולגיה של מוניזם הם לא יחשבו מזרחים גם בעיניהם. הכרה בקבוצות שוליים אחרות כחלק מהמזרחיות האחידה המזוהה עם שנאת האשכנזים שלהם עצמם היא לפיכך הכרח. הכרח עבורם, כמובן. למרבה השמחה, מוניזם מוזר אינו הכרח לאחרים. גם לא לצלליש.

    2. נדמה לי שהפתרון המוצע נופל גם הוא בסדרת השאלות שציינת. למה דווקא עכשיו, למה רק כאן, וכן הלאה.

  4. רוויטל מדר

    עדין צריכה קריאה שנייה כדי להיכנס לעובי הקורה, אבל ביחס לטיעון הראשון, שמשווה בין המאבק הפלסטיני למאבק המזרחי. ראשית, לא ברור האם אתה מתייחס לפלסטינים אזרחי ישראל או לפלסטינים בגדה ובעזה ובמזרח ירושלים. שנית, גם אם תיעשה ההבהרה, אני חושבת שלמזרחים ומזרחיות בארץ יש הרבה יותר מה להפסיד מאשר לפלסטינים ופלסטיניות. האפשרות של האחרונות לתפוס את השלטון ולהנהיג כאן סדר יום אחר היא מזערית, הודות למדיניות הישראלית (הפלא ופלא גם לפני צוק איתן כפי שאנחנו יודעות). במובן הזה, קנס הביזוי הוא כבד יותר על המזרחית מהסיבה הפשוטה שגם במצב הנוכחי ישנם יותר דברים שאנחנו יכולות להשיג (גם אם באופן מוגבל). מאותה הסיבה אגב כה קל לאשכנזים להתמקד במאבק הפלסטיני, שכן בין אם במודע או לא, הם יודעים היטב שתיקון מצבן של מזרחיות בישראל ישנה סדרי עולם, ואילו תיקון מצבן של פלסטיניות יאיים עליהם הרבה פחות

  5. שפי

    הסיפור "חירבת חיזעה" לא מדבר על כוחנות צבאית אלא על כוחנות מיותרת, התעללות. והוא לא "סיפור מכונן", לא מעורר מחשבה, לא פוליטי ולא מציג שום תזה אלא בסך הכל מבטא רגש שמתעורר במלחמות אצל רבים מהחיילים, ולא רק החיילים. יזהר הצדיק את הציונות, היה מה שנקרא בשר מבשרה ועבד על עצמו להאמין שהיא הצלחה, וכאיש ציבור אף טען שלא באמת היה גירוש.

    כמו במאמר שעליו הגבת גם רוחך קצרה מלהפריד בין המדינה שבה נולדנו וגדלנו לבין הדת שלה, שאינה הדת היהודית אלא האידיאולוגיה הציונית. האשכנזים המתחלנים-מתבוללים ייסדו את המדינה מתוך חיפוש אחר איזשהו תוכן רוחני חליפי לחייהם, וכך הם המציאו את הלוקש הזה שיהדות וציונות חד הם. ואותם מזרחיים שהמימסד בעורמתו גרר לכאן, בחולשתם הקראית בלעו את הלוקש הזה (הרי כתוב בתפילה היומיומית "לשנה הבאה בירושלים"…ולאברהם הוא נשבע "לך אתננה ולזרעך עד עולם…"). ואם יהדות וציונות חד הם אז אי אפשר שהגוף יהרוג והמחשבה תתפייט, כלשונך.

  6. עמית ל.

    "חשוב לזכור שהשמאל, ממקומו במעמד הביניים, מדכא בשיטתיות כל מי שאינו שייך למעמד שלו, שלעומתה האלימות ברחוב היא עניין של מה בכך".
    זה מהמאמר – רוב מוחלט של החוקים החברתיים בישראל בשלושים השנים האחרונות מקורם במפלגת חד"ש. זו אולי מפלגת השמאל המובהקת בישראל.
    בעשר השנים האחרונות הצטרפה אליה מר"ץ במרצ רב והיא שותפה לחקיקה החברתית ולמאבק החברתי בישראל.
    אז אולי אפשר להתחיל, לפחות כאן באתר זה, לחשוב על מה שכותבים יותר מפעם אחת????
    כי התיאור הזה מתאים ליאיר לפיד…לפיד אינו שמאל!!! גם מפלגת העבודה ברובה הגדול אינה שמאל.
    בקיצור, לאשכנזי, סמולן וסוציאליסט כמוני קצת מעייף לשמוע איך אני מדכא מזרחיים בצורה שהיא גרועה יותר מהאלימות ברחוב.
    בימי חיי לא דיכאתי איש!!!

    1. דפנה

      לעמית,
      בהצלחה עם הנסיון לשכנע שאין שום קשר בין מוצא עדתי, השקפה פוליטית, השקפה חברתית, מעמד כלכלי וכן הלאה.
      ניסיתי – נכשלתי.
      אני לא חושבת שיש פה מישהו שמעוניין באמת לדעת.

  7. נטליה

    "חשוב לזכור שהשמאל, ממקומו במעמד הביניים, מדכא בשיטתיות כל מי שאינו שייך למעמד שלו, שלעומתה האלימות ברחוב היא עניין של מה בכך".

    לא הבנתי – מה זה שמאל כאן, ואת מי הוא מדכא. בל"ד זה שמאל? את מי היא מדכאת? חד"ש זה שמאל? את מי הם מדכאים? "כוח לעובדים" זה שמאל? את מי הם מדכאים?

    או שמעמד הביניים בכללו – רובו מצביעי לפיד, ליכוד ועבודה – מדכא את המעמד הנמוך? האם לדעת הכותב מעמד הביניים מדכא את המעמד הנמוך, ולא בעצם המעמד הגבוה-טייקוני-אחים-עופרי שמחזיק באמצעי הייצור? לא? האם אלו בעצם עורכי הדין, המתכנתים, עובדי המשרד שמרוויחים מעל ל-10,000 ש"ח בחודש, הם אלו שמדכאים את המעמד הנמוך? ואם כן, כיצד?

    ובתור מרקסיסט – האם מה שמדכא זה לא בעצם המבנה הכלכלי-חברתי, ולא אף אחד ספציפי, בטח שלא "השמאל", וואטאבר דטד איז.

    אין עורכים ב"העוקץ"?

    1. ציקי

      נראה שהכותב פשוט עשה קופי-פייסט מהמציאות האמריקאית על הישראלית. גם איתמר טהרלב עושה את זה מן הסתם אבל אצלו לפחות יש יותר ניאונסים.

  8. כפיר כהן

    סמולן
    אם קראת את הפוסט בעיון, היית נוכח לדעת שאני למעשה לא ממשיג את פעילי הימין כמזרחים בכלל, אלא כפעילים של ההיגיון המדינתי. מכיוון שמושג המדינה המבוסס על מאבק מיתי, על זמני, לחיים או למוות, אין זה משנה איזה מעמד או "מוצא אתני" יש לפעילים. ההבדל היחיד שציינתי הוא היחס השונה למאבק לחיים ולמוות – בחסות החוק או לעומתו. המסקנה שלך אם כך מנוגדת לבסיס הטיעון שאני מציג.

    בנוסף, אני לא חושב שהצעתי פתרון, רק הסבר אפשרי לתופעת האלימות נגד המוחים. מדוע עכשיו? קשה להציע הסבר עקרוני לתופעה יחסית שולית ואולי גם חולפת. הצעתי בפוסט כיוון אפשרי: האלימות מופיעה כחלק מהתחזקות הימין מצד אחד והיחלשות הממלכתיות מצד שני. נראה ששני אלה מובילים לתחושה לא רק שאפשר כבר לבטא גילויי אלימות בפומבי (ולא רק בחסות החוק) אלא שהממשלה מתירה ואף מעודדת אלימות כזו. הסבר נוסף ורחב יותר הוא ההתחזקות של האלמנט המיתי, על זמני, במלחמה של ארה"ב ואירופה נגד "האיסלם". כל ההסברים הללו הם היפותזות מכיוון שהתופעות הללו, כפי שאני מבין אותם, הם עדיין שוליות וספורדיות.

    רויטל
    התכוונתי לפלסטינים ולפלסטיניות החיים תחת הכיבוש הישראלי בגדה ובעזה. אני לא בטוח שלהם היה פחות מה להפסיד מלמזרחים ומזרחיות. צריך לחשוב כאן לא רק על המצב הנוכחי אלא גם על ראשית המפגש של הציונות עם הפלסטינים בפלסטינה. אפשר לומר שלפלסטינים אלה, ולמדינות ערב מסביב היה הרבה מאוד מה להפסיד והם אכן הפסידו אותו – אני מדבר על ההחלטה לצאת למלחמה בעקבות תוכנית החלוקה. כמו-כן, למרות שאני לא יודע מספיק על חמאס ופתח, החברים בקבוצות אלו הם לא רק עניים החיים תחת כיבוש, אלא גם אנשים ממעמדות הביניים שיכלו לבחור בחיים במדינות המפרץ או במדינות ערב אחרות אך בחרו במאבק אנטי-קולוניאלי שמחירו כבד מאוד.

    מצד שני, למזרחים העניים ביותר (וכן לרוסים, אתיופים, וקבוצות במעמד דומה) יש מעט מאוד מה להפסיד בהתחשב בעובדה שהם לעולם לא ייצאו מעוניים והוא אף ילך ויחריף.

    שפי
    אני לא בטוח שאני מבין את התלונה שלך. "חירבת חיזעה" מתאר מפגש בין קבוצת לוחמים יהודים המגרשים קבוצת פלסטינים. במובן זה מדובר כאן על מפגש צבאי, במהלך מלחמה. בנוסף, לא מדובר רק על אלימות מיותרת, אם כי כך בפירוש רוצה השמאל ההומני להבין זאת, אלא על גירוש של אנשים שהסיפור מציגם כחפים מפשע, ז"א אנשים ולא לוחמים. השמאל האקדמי-ההומני בישראל חוזר שוב ושוב לטקסט הזה ומנסה להציל את יזהר בדיוק ממה שאתה מתאר. כמוך, אני חושב שיזהר צריך להיות מובן כחלק מן הציונות ולא כנגדה, אבל השמאל ההומני עדיין מבקש להבין את המבט הביקורתי של יזהר כעמדה ממנה אפשר לבקר את הציונות. יזהר מאפשר להם לעשות זאת מכיוון שבסיפור המספר הוא חבר בקבוצת הלוחמים (חלק מהגוף ההורג) אך הוא נבדל מהם בתודעה ההומנית שלו (במחשבה). כך מפצל יזהר בין הגוף ומחשבה, וכך בדיוק מבקש השמאל ההומני לפצל בין הציונות האלימה שלהם למחשבה ההומנית.

    אני לא מבין את הקשר לדת. "מחשבה" ו"רוח" אינם מוגבלים לדת.

    עמית ל. (ודפנה)
    צר לי על התסכול שאתה מרגיש, אבל אולי עכשיו אתה יכול להבין מה עובר על מזרחים כאשר אשכנזים רבים מרשים לעצמם לחשוב דרך קבע שכל מזרחי הוא סוג של ברברי שצריך לעבור חינוך מחדש ואלה שמגלים סימני תרבות הם סוג של יוצאי דופן חד פעמי. בכל קבוצה מדומינת יש כמובן יוצאים מן הכלל, זה לא משפיע כהוא זה על אופני ההדרה והדיכוי הנמצאים בבסיסה של החברה הישראלית וההיסטוריה שלה. הלוואי והתסכול המשותף יהפוך לדרך פוליטית משותפת. בכל מקרה, לעניינינו כאן:

    ראשית, שים לב כיצד אתה באופן אוטומטי תופס את השמאל כאשכנזי בעוד שאני כתבתי "שמאל ממעמד הביניים". נכון שאין מזרחים שמאלנים רבים במעמד הביניים אבל גם הם, לשיטתי, מדכאים מעמדות אחרים, כך שמבחינת המעמד אני לא מוטרד מהחלוקה ה"אתנית" של המעמדות. הבעיה היא החלוקה המעמדית שמקורה בקפיטליזם ולא בחלוקה האתנית בתוך המעמדות שמקורה, בישראל, במדינה. בכך אני גם מבקש לענות לתלונה של דפנה בעניין אי ההבחנה בין עמדה פוליטית, מעמד ו"מוצא אתני".

    שנית, כאשר אתה מדבר על חד"ש ומרצ אתה מבלבל בין הביטוי הפוליטי של מעמד ביניים מסוים (במובן של מפלגות בכנסת) לבין הביטוי שלו בחברה האזרחית. אתן דוגמא פשוטה מזירה שאני מכיר. ישנם מרצים ממעמד הביניים באוניברסיטה, למשל, שמצביעים לחד"ש. ועם זאת, כפי שאנחנו יודעים מצוין, מאבק בין המרצים על תקנים, משכורות, מלגות וסטודנטים הוא מאבק קפיטליסטי גרידא, דרכו גם מרצים אלו מנסים לדכא כל התנגדות או התארגנות קולקטיבית. למשל, ביטול ההבדלי המשכורות בין המרצים, ביטול היחס הפיאודלי בין מנחים לסטודנטים ומכאן התארגנות קולקטיבית נגד מנגנוני דיכוי אלו. אחת הסיבות שהאוניברסיטה היא בעת ובעונה אחת מקום בו יש רוח שמאלנית באישזהוא אופן ועם זאת היא מקום דכאני כל-כך היא שאין קשר, כמו שאומרת דפנה, אם כי עכשיו בניגוד לעמדתה, בין ההצבעה לכנסת, לבין ההתנהלות אינטרסנטית של מעמד הביניים.

    1. ציקי

      אתה באמת חושב שאפשר להפריד בישראל בין "הקפיטליזם" לבין המדינה (כולל ההיסטוריה הציונית על מוסדותיה)?

    2. שפי

      לגבי "חירבת חיזעה" מה שצרם לי היה בעיקר ההתייחסות שלך לסיפור, שיר, יצירה ספרותית טובה למדי, כאל "טקסט מכונן", כאילו מדובר במאמר שבנוי לתלפיות "תיאוריה וביקורת" שאפשר לדסקס עליו בפקולטה למדעי החברה.

      לגבי מה שלדעתך לא הבנת: הרי הדת היהודית והציונות הם הפכים, מה שבלשון של שכמותך נקרא אוקסימורון. הרי על פי הדת היהודית הריבונות לא יכולה להגיע לפני המשיח. והציונות יסודה בהתרחקות מהדת, אתה הרי מכיר את תורת בן-גוריון. והחיבור הזה שהולך ומתעצם בימינו, ה"דתי-לאומי", הכיפה הסרוגה, המתנחל, הרי משם הפאשיזם, המפלצתיות שעליה אנחנו דנים כאן. חסידי סאטמר לא צועקים עליהום על הערבים, וכנ"ל גם לא הצד השני, ה"בועלי נידות ואוכלי שפנים". תחבר את תגובתי זאת לתגובתי הקודמת ותמשיך בכוחות עצמך.

      הפתרון היחיד לתחלואי המדינה הוא הכרזתה מחדש, חסל סדר מדינת העם היהודי, יש צורך בהול במדינת כל ילידיה. ניו-אוסטרליה, ניו זילנד של המזרח התיכון, או שאר מדינות המהגרים, צפון ודרום אמריקה, שיש בהן גם קהילה מתקופתן הטרום-אימפריאליסטית. רוב אזרחי המדינה הם היום ילידי המדינה, ורובם מסכימים איתי בליבם אך לא יאמרו, כי זה ממש מסוכן לפרנסה לומר את זה. ברגע שתעזו תראו שגם אותה הבעיה שהיא הקטע של "העוקץ", גם בעיית המזרחיים-אשכנזים תתחיל להיפתר בצעדים גדולים, מיום ליום.

      1. ציקי

        אם את חושבת שהפעילים המזרחים מחפשים פתרון פוזיטיבי לבעיות שהם מציעים ולא סתם לטחון תמוח you're not paying attention.

    3. דפנה

      לכפיר שלום,
      נערה הייתי וגם זקנתי ומעולם לא פגשתי אפילו אשכנזי אחד ש"מרשה לעצמו לחשוב דרך קבע שכל מזרחי הוא סוג של ברברי שצריך לעבור חינוך מחדש ואלה שמגלים סימני תרבות הם סוג של יוצאי דופן חד-פעמי" כפי שכתבת.
      "דרך קבע"?, "כל מזרחי"? רק היה חסר להשלמת האמירה הסופר-כוללנית הזו שכל האשכנזים הם כאלה.
      אתה אמנם מוסיף ש"בכל קבוצה מדומיינת יש כמובן יוצאים מהכלל" אלא שהפכת את היוצרות. אם ישנם כמה אשכנזים שזו דרך מחשבתם הרי שהם יוצאי הדופן.
      אני כמובן לא אומרת שאין, או שלא היו בעבר, קיפוח, ואפלייה, ודעות קדומות, אלא שהם לא כוונו בהכרח דווקא כלפי מזרחיים. ובכל מקרה, נכון להיום המקופחים האמיתיים בחברה הישראלית הם הערבים, עולי אתיופיה, הבדואים, ניצולי השואה, וכד'.
      המזרחים הם קבוצה חזקה ומשפיעה שמתעקשת, מסיבות ממש לא ברורות, לא לוותר קלף הקיפוח. הם כנראה מבינים שמדובר בקלף מנצח.

    4. נטליה

      כנראה שלא קראת אף מאמר על חרבת חזעה, ולא היית באף שיעור שבו לימדו אותו. כל שיעור או מאמר מתייחס לגמרי לצביעות המסויימת בעמדה הרומנטית-סנטימנטלית של יזהר. כל שיעור או מאמר מתייחס לגמרי לעובדה שהוא לחלוטין בצד של הציונות, ולכך שבסופו של דבר הוא לא עושה כלום, רק מהרהר ואומר איזה משפט או שניים. התובנה שלך היא ממש אולד-ניוז.

    5. סמולן

      מוזר. הייתי משוכנע שהחלקים הראשונים בפוסט עוסקים בשלילה של הקישור בין דיכוי המזרחים ובין ביטויי לאומנות, אבל לא בהכחשת הקשר בין מזרחיות וגילויי הלאומנות המדוברים. למעשה, עדיין נראה לי שהחלקים הראשונים אומרים, בערך, שאכן הלאומנים הם מזרחים, אבל שלא *דיכוי* מזרחים הוביל לגילויי הלאומנות. במשתמע סביר לטעמי, מדובר במשהו אחר של מזרחים. המשהו שאתה מציע (ההסבר, שאני כיניתי "פתרון" – לשאלה, לא למצב) נוגע לתפיסה מיתית מסויימת, טבעית מאד. בכך, אתה מתכתב עם מסורת לא מכובדת שרואה את המזרחים כרגשיים, עם אמונות טפלות וכיוב'. המונח "מיתוסים" מסתדר עם הניסוחים הללו באופן סביר, וממסגר את ביטויי הלאומנות המדוברים כמשהו לא רציונלי, כלומר כמשהו שאפשר לפתור בעזרת קצת חינוך ומשטור-שמאל, התרופה הרגילה למזרחיות-יתר, באותה מסורת לא מכובדת עצמה. כל הדברים הללו באים להסביר מדוע טעיתי בהבנת הפוסט שלך. הרעיון על המיתוסים מעניין מאד, ונדמה לי שהוא מציע שאלה ברורה: מדוע המיתוסים עולים עכשיו? כלומר, מה קרס שבעקבותיו עולים מיתוסים, ומאפיינים מצב שיש בו רכיבים חדשים? נדמה שהקריסה צריכה להשתייך לסיפר רציונלי כלשהו, או בעל מבנה משוכלל וחיבור עשיר למציאות, ביחס ל"מיתוסים" המחליפים אותו.

      1. ציקי

        האם באמת אפשר לשלול את טיעוניו של מישהו על סמך המסורת הפרשנית אליה הוא משתייך, גם אם המסורת הפרשנית הזאת אינה פוליטיקלי קורקט?

        (או שאתה מנסה לעשות פארודיה על השמאל, ואם כן אז ההצלחה מוגבלת כי אף אחד לא מבין את הפארודיה)

      2. ציקי

        חוץ מזה אין הכרח שהמיתוס מחליף משהו רציונלי. זה לא נובע לא ממושג המיתוס ולא משום דבר שנכתב במאמר.

      3. נועם א"ס

        סמולן, אנא ממך, תעשה עימנו חסד. כפי שהסביר כפיר כהן שוב ושוב, גם לך אישית, טענת היסוד של המאמר המופתי הזה היא **שאין הבדל** בין מזרחים לאשכנזים או כל אחד/אחת אחר/ת ביחס למטען המיתי של המדינה/לאום. ההבדל שכן (אולי) עולה עכשיו הוא רק הבדל באופני **ההופעה של האלימות** הכרוכה במאבק לחיים ולמוות שנגזרת מתוך המטען המיתי הזה. ההבדל הזה אינו תוצר של הבדל **אתני** אלא של הבדל **מעמדי**. כלומר הוא מוסבר על הרקע הסוציולוגי-מדינתי שדחף את רוב הציבור המזרחי למעמד התחתון בתוך החברה "היהודית" הלאומית.

        הנקודה היא **לא** האלימות הגלויה של המעמד הנמוך (המזרחי, במקרה הזה) שדרכה מתבטא המאבק לחיים ולמוות על המיתי הלאומני, אלא היות האלימות הגלויה הזו **זהה לחלוטין** במשמעות **הפוליטית** שלה לאלימות **הסמויה** המופעלת ע"י המעמדות הגבוהים בשם בדיוק **אותו מאבק** לחיים ולמוות על בדיוק **אותו מיתוס** לאומני. כך שעצם היותה סמויה מאפשר למעמדות אלו להפעיל את אותה אלימות פוליטית (באפקטיביות רבה הרבה יותר) ובו-זמנית באופן גלוי "להתנגד" (נניח דרך הפגנות) לאלימות הזו שהמעמדות הללו עצמם מפעילים (וממנה הם המרוויחים העיקריים), בין היתר ובעיקר דרך ההתנגדות לבבואה הגלויה שלה – כלומר האלימות הלאומנית **הגלויה** מאת המעמדות הנמוכים. בקיצור: ההבדל (מזרחים-אשכנזים, ימין-"שמאל") ביחס למיתי-לאומני ולאלימות לחיים ולמוות הנובעת ממנו הוא לא אתני ולא פונקציה ישירה של דיכוי פנימי, אלא ההבדל ב"מרחק הביטחון" השונה שאותו יכולים לקחת שני "הצדדים" הזהים בהתקוונות הפוליטית-לאומנית שלהם, ממופעיה הגלויים של האלימות עצמה. זהו הבדל מעמדי קלאסי (ע"ע "פריבילגיה"), שבמדינה הציונית גם חופף באופן נסיבתי להבדל אתני.

        סמולן, אנא ממך: כמה אנשים ונשים עוד יצתרכו למות בטרם תיאות לחדול ממנהגך לחתור תחת כל ניסיון לברר את היבטיה של המציאות האלימה והבלתי אנושית שבה כולנו זוכים מהמדינה הציונית, דרך היטפלות שפלת רוח למבנים לוגיים ריקים ותפלים שמטרתם היחידה לטשטש ולמסך בענן אבק של מפציץ ישראלי את מה שלמעשה כתוב בטקסט שאתה קורא? כמה מתים עוד דרושים לך? אלף? אלפיים? שלושת אלפים? עד כדי כך אתה שונא את המאמצים של בנות ובני אדם ליצור את האמצעים לתקשר ולהבין זה את זו?

  9. שחר.ב

    כל הזמן מתעקשים לעשות את הטעות הזאת ולהשוות בין דיכוי השחורים בארה"ב לדיכוי המזרחים, אבל האמת שזה יותר דומה לדיכוי של האליטות הלבנות והפרוטסטנטיות בדרום ובחוף הצפון מזרחי כלפי הלבנים העניים הפרוטסטנטים וכלפי לבנים קתולים (עד שנות החמישים הוטלה ספק בנאמנותם של קתולים לבנים וחשו צורך לשנות אותם), כלומר החלה חלקית וניתוב האלימות כלפי השחורים במקרה האמריקאי וערבים במקרה הישראלי.

  10. עוזי

    הצעירים המזרחים שמפגינים עם "הצל" או משתייכים ל "לה פמיליה" הם בדיוק כמו המפגינים הפרו פלסטינאים מפרברי פריז.
    את הצעירים המוסלמים מפרברי פריז לא דיכא "הממסד האשכנזי הצרפתי".
    המשותף לשניהם היא שהתרבות אליה הם משתייכים היא תרבות ערבית.
    אין קשר לדת.
    בתרבות הערבית, אלימות מקובלת.
    בתרבות הערבית, הגברים יוצאים להפגין ואילו הנשים שמצטרפות הן נטע זר.
    בתרבות הערבית מצפים לקבל מהמדינה, לא לתת לה. יעידו על כך כל הבלתי מגוייסים או משקי העציצים בצה"ל הממלאים את שורות לה פמיליה ו"האריות" למינהם. ומקבלי הקצבאות המובטלים בפרבריה של פריז.

    לישראל עלו מליון רוסים בשנות ה 90. בלי כסף. בלי קשרים. שומרים בחניון וקופאיות בסופר. אותם לא רואים בהפגנות האלה. לא רואים אותם כי ההקשר הוא תרבותי. לא כלכלי.

    המזרחים שכן שירתו בקרבי, שכן ילכו לאוניברסיטה ושלא מחכים שהמדינה תגאל אותם מהאפליה המדומה בהם הם נמצאים, את אלה לא תמצאו בלה פמיליה ולא באריות של הצל. להיפך. אלה יכולים להיות משוייכים פוליטית לכל מחנה, גם לשמאל הרדיקלי.

    1. שפי

      בגלל שהם חדשים כאן, לא מרגישים זכאים למחות, נהיו אזרחים לא בזכות ילידיותם אלא בזכות האידיאולוגיה הפסיכופטית הזאת שנקראת ציונות. בשביל למחות בגלוי צריך תחושה של המדינה-זה-אני. אחזור על הצעה שהועלתה לא פעם (למשל ע"י מאיר אריאל ז"ל) לא לתת לעולים חדשים זכות הצבעה עד לפחות חמש שנים מיום עלייתם. לדעתי צריך לגמרי לבטל את חוק השבות, ולהוסיף לכך את אותו סעיף בחוק האמריקאי שעל פיו מי שלא נולד בארה"ב לא יכול להיות נשיא, ולהרחיב אותו לכל תפקיד בכיר בשירות המדינה. דוגמה מנקרת עיניים בסוגיה זאת היא טרכטנברג, לקחו עולה חדש, אחד שהגיע לכאן ממניעים ציוניים, ומינו אותו לראש ועדה שתפקידה היה לדאוג למצוקות הכלכליות של הילידים המוחים. מה זה אם לא קולוניאליזם. שלא לדבר על שאיפתו של ליברמן להשתרר עלינו…

      1. ציקי

        ליברמן באמת כל כך מטריד אותך שאת רוצה ללכת בכיוון הנייטיביסטי? אם פורטים את זה לפרוטות גם סבתא שלי ושלך לא נולדה בנתניה או באר שבע. את שוללת כאן זכויות מאות אלפי אנשים.רק כי הם לא מתאימים לפרופיל הצברי.

    2. ג. אביבי

      "בתרבות הערבית מצפים לקבל מהמדינה, לא לתת לה." – במדינה נורמלית ומתקדמת ברור לכולם שהמדינה נועדה לשרת את אזרחיה. אצל הפשיסטים למיניהם המדינה קודמת לאנשים שחיים בה והם משרתיה. אני לא שואל את הוד גאוניותו מה דעתו על עשרות אלפי צעירים, רובם אשכנזים, שהפגינו ב2011 ע"מ שהמדינה תיתן להם יותר (הרבה יותר). לפי הגדרתך הם כולם ערבים ומזרחים. בקיצור סיפרת לנו במשפט אחד שאתה פשיסט לא מתוחכם.
      "…יעידו על כך כל הבלתי מגוייסים או משקי העציצים בצה"ל הממלאים את שורות לה פמיליה ו"האריות" למינהם…." – לפחות מחצית החיילים הקרביים הם מזרחים וכך גם בין נפגעי המלחמות השונות כולל הנוכחית. אבל זה אף פעם לא הפריע לגזעני אשכנז רפי השכל להפריח את פסוקי השנאה הפתולוגית שלהם.
      " לישראל עלו מליון רוסים בשנות ה 90. בלי כסף. בלי קשרים. שומרים בחניון וקופאיות בסופר. אותם לא רואים בהפגנות האלה. …" – אם המזרחים שהגיעו לכאן בשנות ה50 – 60 קיבלו מה שהרוסים קבלו כאן בשנות ה90 – 2014, מצבם היום היה טוב בהרבה.
      "בתרבות הערבית, אלימות מקובלת" – להשמיד ולמחוק 1600 אזרחים (עד כה) מהאוויר זה לא נחשב כלל לאלימות, בעיקר כאשר המשמידים (טייסינו המהוללים) הם כמעט כולם אשכנזים.

  11. אלכס

    א. האם משתמע מדבריך שהמאבק לחיים ולמוות הוא מדומיין ?
    ב. האם ההנחה המובלעת שלמזרחים יש נטייה טבעית יותר לחיבורים מיתיים והם אינם מצליחים להחזיק מציאות מורכבת ?
    ג. הגישה הפסאודו שמאל כפי שעולה מדבריך היא דוקא היותר מתבקשת שכן יש בה אחלה מנגנון לפיצוי עצמי. אז למה הוא נחלת המיעוט ? ולא באופן זמני.

  12. כפיר כהן

    נטליה
    העוינות וחוסר הסבלנות לא עוזרים כאן לאף אחד. העובדה שאנשים מצביעים "שמאל", מה שזה לא יהיה בעיניהם, לא קשורה ליחס בין המעמדות. נתתי את הדוגמא בעניין האוניברסיטה למעלה. התחרות על משרות, משאבים, קשרים, תארים – על כל אלה מתחרה מעמד הביניים ומתוך כך מדכא אחרים המעוניינים במשאבים אלו גם כן. העניין גם לא קשור למשכורת, אלא כפי שאת מסבירה למבנה הקפיטליסטי בכלל. ועם זאת, בניגוד למעמד הביניים (והמעמדות הגבוהים ללא ספק) המעמדות הנמוכים בדרך כלל לא מדכאים אף אחד.

    נטליה (ב?)
    ראשית, אני מסכים, למרות שיש עדיין אנשים שמבקשים להציל את יזהר ולייחס לו כל מיני עמדות ביקורתיות. שנית, נתתי את יזהר כמטפורה לשמאל ההומני כיום, שבדיוק כמו המספר של יזהר, מהרהר קצת, מפגין קצת, אבל בסופו של דבר עושה מעט מאוד. כך שהעניין הוא לא מי אמר מה על יזהר, אלא מדוע העמדה ההומניסטית הזו עדיין נמצאת במרכז העשייה של השמאל. לא נראה לי שזה אולד ניוז, זה קורה בימים אלו ממש.

    דפנה
    אין ספק, מנהיגי מדינת ישראל מעולם לא חשבו שיש לחנך מחדש את המזרחים, ומעולם גם לא המציאו את הסללת הילדים בתיכונים, ישראלים גם לא חושבים שיש בעיה עם ערבים, אין גם שום שוביניסטים, אין גם כיבוש, הכל בסדר כאן. הבעיה בכלל היא לא הערבים, או האתיופים או הרוסים, או הבדוואים; הבעיה בכלל היא עם אותם ילדים שעוד לא נולדו אי שם באפריקה אל תוך מלחמת אזרחים שלא החלה, להם צריך לדאוג. עומק ההתכחשות כעומק המופרכות של המשפט הזה. עבור המתכחש, יש תמיד מישהו אחר שסובל במקום אחר.

    אלכס
    א. המאבק לחיים ולמוות לא מדומין, איך אפשר להסיק את המסקנה הזו מהפוסט?
    ב. איך הגעת למסקנה שלמזרחים יש נטייה כזו או אחרת, הרי לכל אורך הפוסט אני מסביר שאין הבדל בין מזרחים ואשכנזים ביחס לפוליטי.
    ג. לא ברור לי מה כוונתך כאן.

  13. דפנה

    משעשע מאוד, אבל בוא נהיה רציניים.
    אם אתה רוצה לקרוא לפרוייקט "ביעור הבערות" חינוך מחדש זו זכותך כמובן. אני, ברשותך, רואה בזה פשוט נסיון, די מוצלח, ללמד קרוא וכתוב את מי שלא ידעו קרוא וכתוב.
    לבתי-ספר תיכוניים התקבלו, בזמנו, מי שעברו את בחינות ה"סקר" לקראת סיום בית הספר היסודי, ושגם ציוניהם באנגלית ומתמטיקה היו גבוהים מספיק. אנחנו, 8 בני-דודים אשכנזים למהדרין, וחלק מאיתנו לא התקבלו לבי"ס תיכון והלכו ללמוד בבתי-ספר מקצועיים. אז מה? הייתה "הסללה" של מזרחיים?
    אני מוכנה רק להסכים שייתכן שאותם מבחני סקר לא יכלו לשקף נכונה את ידיעותיהם ויכולותיהם של כל התלמידים באותה מידה. ברור שלילד, עולה חדש, היה קושי רב יותר מלאחרים לעבור את המבחן. אבל זה נכון לגבי ילדים מכל העדות, לאו דווקא לבני העדה שלך.
    יש להניח שאותם ילדים היו ממילא מתקשים גם בלימוד בבי"ס עיוני, או שזו לפחות הייתה נקודת המוצא של מערכת החינוך דאז.
    מכאן ועד לדיבורים על "הסללה" הדרך ארוכה.
    נראה לי שמבין שנינו דווקא אתה הוא זה המתכחש לסבלו של האחר…
    אתה רואה רק את הסבל שלך או של הוריך או של קרוביך, ובוחר להתעלם מכך שקשה היה לכולם. אין מהגרים מאושרים, ולא משנה מהיכן הגיעו. זה כמובן בהנחה שאנחנו מתייחסים לימי ראשית המדינה.
    ואם אנחנו מתייסים להווה אז כן. אני מתעקשת ואומרת שהמזרחיים הם קבוצה חזקה ומשפיעה. בכל התחומים.
    המצוקה והסבל הלכו מזמן למקום אחר. לקבוצות אחרות.

  14. דרור

    רק צריך לקרוא את המאמר ואת התגובות לו, כולן מעניינות, חכמות ומשכילות, בכדי להבין מדוע דעות דמוקרטיות, פלורליסטיות וחופשיות דועכות בישראל, בניגוד לגזעניות, פשיסטיות וסגורות.
    הציבור המדהים, באמת, שמחזיק בדעות אלו כל כך עסוק בהתפלפלות אינטלקטואלית ובהדרת האחד את השני שלא נשאר זמן או כוח להשפיע על פני המדינה.
    עכשיו קצת עצוב לי.

  15. ג. אביבי

    אני מסכים עם הרבה מהנאמר. בחירת המזרחים בימין בימינו לא יכולה להיות מוסברת רק בזיהוי המופרך של הימין כ"מזרחי" (בזיהוי ה"שמאל" הציוני כאשכנזי המזרחים לא טועים). גם ההשוואה בין דיכוי המזרחים לדיכוי הפלסטינים והשחורים בארה"ב היא חיונית, אבל חלק מהקביעות של אופיר אפשר לשלול.
    א. מדוע לא רואים את השחורים בהפגנות נגד השמאל בארה"ב וכן את המזרחים בישראל? ראשית השמאל בארה"ב הוא שמאל אמיתי ולא ימין הגמוני המחופש לשמאל כמו בארצנו. השמאל בארה"ב לאורך כל ההיסטוריה שלו היה לצידם של השחורים. אין שם תופעה כמו בישראל שה"שמאל" משתין בקשת על השחורים (באנלוגיה למזרחים) ומחבק את מוחלשי העולם שמחוץ לארה"ב. השמאל האמריקאי הוא די עקבי. זאת, כאשר הימין ובעיקר הקיצוני פועל ומופיע בלי העמדת פנים כאויבם של השחורים וכל הלא לבנים בארה"ב.
    ב. השוואה לפלסטינים: לפלסטינים לא נותנים כל אפשרות להתערות בחברה היהודית, לכן אין להם מה להפסיד מעמדה אנטי-קולוניאליסטית/ציונית ישירה. לא נעשה כל ניסיון מצד ההגמוניה הציונית למכור להם ש"כולנו עם אחד" כפי שעשו/עושים עם המזרחים. אין לפלסטינים צל של ספק לגבי טיבה של ההגמוניה הציונית אשכנזית.
    ג. בנוסף: עיקר פעילות הדיכוי, ההדרה והניצול נגד המזרחים, לאורך 130 שנות ציונות, בעיקר מאז "העליה השניה" וביתר שאת מ1948, נבעו מה"שמאל" הציוני. מהקמת ממשלת הליכוד ב1977 מספר ראשי הערים, הח"כים והשרים המזרחים גדל בעיקר בזכות הליכוד ולווייניו. כך עד ראשית ה2000. מאז חזרתו של נתנייהו ישנה הדרה מכוונת של מזרחים בליכוד (אבל לא בבית היהודי). ולמרות זאת כאשר מזרחי מסתכל אל מחוץ ל"בית" הימני, כגון ל'מרצ' או ל'חד"ש' או ל'העבודה' של יחימוביץ – הוא רואה הדרה גורפת של מזרחים.
    על המשך הצבעת רוב המזרחים לימין כתבתי גם בתגובה למאמר של איתמר. האמת, לשיטתי, נמצאת בין טענת איתמר לטענת אופיר כהן.