להיחלץ ממנהרת הזמן המעגלית בין עזה לישראל - חזון!

שרטוט ראשוני של חזון אפשרי שנע בין פתרון שתי המדינות לבין פתרון המדינה האחת. מתווה שנשמע אולי אוטופי כעת, אך הוא המעשי ביותר כדי לצאת מהמבוך האסוני בו אנו נמצאים מזה עשורים רבים. אין חדש תחת השמש של עזה
אורן יפתחאל

חשיפת מנהרות הטרור של חמאס זעזעה בצדק את הציבור. אך מסתבר שבו בזמן נחשפת מול עיננו במבצע צוק איתן מנהרה מסוכנת אף יותר, מנהרת הזמן, השולחת אותנו למסע מתעתע ובהיסטוריה. ראו למשל את פקודת הקרב ללוחמי מבצע סיני ב-1956 כלומר, לפני כמעט שישים שנה:

הלילה יפרצו כוחותינו לרצועת עזה! עזה – אגרוף שלוח אל מול המדינה, בסיס המרצחים. מרכז הפדאיון, איום מתמיד לביטחוננו… הלילה נפרוץ ונשטוף את משלטי האויב, עד נעקור שערי עזה ובריחיה!

הדברים מדהימים ברלבנטיות שלהם גם היום: האיום מעזה, כמו גם אשליה שניתן לפתור אותו בכוח הנשק. מאז 1956 ישראל פלשה ונלחמה בעזה כבר בשמונה 'סיבובים' מרוכזים, ובעוד עשרות פעולות 'נקודתיות', אך ללא הועיל. הרצועה ממשיכה להוות מוקד עיקש של התנגדות, על אף הכיבושים, ההרס והחורבן.

מבצע סיני
חיילים ישראלים ליד תותח מצרי שנפל שלל ליד רפיח. 1.11.1956. צילום: לע"מ

למרות הבדלי הכוח הענקיים, נראה שגם הפלסטינים נאמני החמאס והאסלאם הפוליטי נעים במנהרת זמן משלהם. כך הכריז לאחרונה ח'אלד משעל: "פלסטין, מהנהר עד הים היא שלנו. לא נוותר על אף שעל ממנה. ההתנגדות המזוינת לציונות תמשיך, עד השחרור". שוב האמונה באלימות, שוב ההתעלמות מנסיבות הזמן והמקום. כל כך נוח, כל כך מעוות. אם כך, מנהרות הזמן, שטופות התעמולה, הנן מעגליות, חסרות תקווה, החוזרות שוב ושוב לנקודת איפוס מדומיינת המכחישה את שורשי הסכסוך, ומתמקדת באשליית הכוח. מצב זה נוח מאוד לשתי ההנהגות הלאומניות-דתיות, התלויות בסכסוך להמשך שלטונן האלים, על גבה של האוכלוסייה. עזה הפכה להיות נקודת האלפא של האסון הציוני-פלסטיני.

כיצד יוצאים מהמלכוד? יש להיחלץ כמובן ממנהרת הזמן המעגלית והמכחישה, המקובלת לעייפה על רוב האוכלוסייה, והגורמות לאלימות, חורבן והרס ברצועה. התמודדות אמיצה עם נושאי ליבה תוביל להתמודדות עם שלושה נושאים מוכחשים הניצבים כתשתית להרג והסבל המיותרים ושוברי הלב.

הנושא הראשון הוא אשליית ההפרדה. ההתנתקות מעזה מדגימה שכל חומות ההפרדה לא מצליחות להביא לרגיעה, בגלל שהפרדה כפויה וכוחנית יוצרת שילוב קטלני של קיפוח עמוק, עוני וכליאה המונית, כחממה לפוליטיקה קיצונית. גם הדיבורים על 'מיטוט החמאס' – תכנית פולשנית וחסרת תוחלת (זוכרים את בשיר ג'ומייל והסדר החדש בלבנון?) – לא תוכל לשנות את הלכי הרוח בקרב הפלסטינים הכלואים. אשליית הפרדה הכפויה קיימת גם בגדה, ומנצלת את המאבק הלא אלים כדי להעמיק את "הקילנוז" (כיבוש פלוס התיישבות אזרחית וניכוס משאבים). ישראל למעשה כבר החלה בהקמת בנטוסטנים לפלסטינים, שהם אזורי איי ובי (ואולי אזורים גדולים יותר, בתרחישי הימין השונים להסדרי ביניים), ומידה מרוככת יותר, אך אפקטיבית, ממשיכה בהפרדה והחלשה של היישובים הערביים בתוך ישראל. ההפרדה הכפויה היא ההיגיון שמניע את תהליך האפרטהייד הזוחל ההולך ומתמסד אל מול בין הירדן והים, והעומד גם בבסיס תכניות גורמים מרכזיים בממשלה לסיפוח חלקים מהגדה. אין להרחיב מילים על מגרעות המסלול המעוות הזה, של 'נפרד אך לא שווה', שנכשל בכל העולם, מוסרית ופוליטית. בתוך הגיון ההפרדה השולט, ניתן להגדיר את עזה 'כבנטוסטן עויין' – מוקף, מוחלש, נשלט, אך מתמרד.

 תעלת עזה, תמיר צדוק, 2010:

gaza canal ,תעלת עזה from tamir zadok on Vimeo.

הנושא השני נובע מהראשון, והוא הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין חלקי הארץ השונים. הציבור הישראלי וחלקים גדולים מהתקשורת הבינלאומית מתמקדים בעזה כאילו הייתה ישות נפרדת, ולא חלק מהעם הפלסטיני המדוכא-מתמרד. מאז דברי רבין על 'חלום' טביעתה של עזה בים, מייחלים מנהיגים ישראלים להיעלמותה, או לחלופין לגיטואיזציה שלה – מהלך חסר תוחלת אותה הובילה ישראל בשמונה השנים האחרונות, בהן הפכה עזה לשלוחה אסלאמית בתוך ארץ-ישראל/פלסטין. אך עזה היא חלק של גוף פלסטיני חבוט ומוכה, אך חיי ונושם, אשר הפגיעות בו מציתות כאב וזעם בקרב הפלסטינים כולם. הטרור אליו מתייחסים כאילו הוא חיה עצמאית, הנו בראש ובראשונה לאומי, ולא אסלאמי. ניסיונות ישראל לבודד את החמאס, פועלים אם כך בדיוק באופן הפוך – במקום להביסו, הוא צובר פופולאריות בקרב העם הפלסטיני כיחידי המתקומם מול הדיכוי הישראלי המתמשך. זאת למרות האבדות הנוראיות שספגה האוכלוסייה.

ההתעלמות מהקשר בין חלקי הארץ מעוורת גם את עיני הציבור בנוגע לפוליטיקה הקולוניאלית היהודית. השיח השולט מצייר את הסכסוך בעזה כנפרד מהעימות מול הגדה והרשות הפלסטינית. אך תמיכת מנהיגי המתנחלים כמו בנט וליברמן בהמשך העימות בעזה לעוד שנים רבות, חושפת אינטרס ברור: ככל שימשיך הסכסוך בדרום, הם יוכלו להמשיך 'לְקַלנֵז' את הגדה, להפקיע את קרקעותיה, ולהציף אותה ביהודים. מלחמת הימין המתנחל בעזה, למרות סיסמאותיה על השבת השקט לדרום, היא גם מלחמה עבור המשך הקולוניאליזם בגדה. מבחינתם, אסור שהיא תיפסק. כיבוש מלא של הרצועה, כפי שהם דורשים, ייצור סכסוך לשנים רבות ועקובות מדם. זהו תרחיש הרסני, אך לא דמיוני.

הנושא השלישי, והמורכב ביותר, הוא הפצע הפתוח של 1948. אוכלוסיית עזה, כידוע, מורכבת ברובה מפליטים שגורשו משטח ישראל, ועדיין לא זכו במקום בטוח תחת השמש, כלומר באזרחות ועצמאות. סוגיות דומות נפתרו בעולם רק על ידי יישוב קבע של הפליטים במדינתם שלהם (לרוב, לא במחוזות מהם גורשו), כפי שנעשה למשל בהודו-פקיסטן, פולין-גרמניה או סרביה-בוסניה. ישראל בעצמה היא מדינת פליטים שנסו או גורשו לכאן מאירופה ומהמזרח התיכון, ועל כן צריכה להבין טוב מכולם את הצורך הדחוף בהקמת בית לאומי עצמאי למיליוני פלסטינים חסרי מדינה. הכרה ישראלית בגורל הפליטים הפלסטינים וזכותם להגדרה עצמית, היא גם תנאי הכרחי להכרה ערבית שליהודים עומדת אותה הזכות – הכרה אליה מייחל בצדק רובו של הציבור בישראל.

אך ישראל מונעת מהלך שכזה בעקביות – אם בעזרת מצור אכזרי, אלים ובלתי חוקי מול עזה, או בקולוניזציה הנמשכת בגדה 'השקטה' כבר עשור. כלומר, בין שהפלסטינים בוחרים במאבק דיפלומטי, או אלים, תגובת ישראל הקולוניאלית דומה – הרס התשתית למדינה פלסטינית. ניתן אם כך להבין את מבצע 'צוק איתן' לא רק כתגובה הגיונית של מדינה המגינה על עצמה, אלא גם כהמשך השתקת שאלת ייסוד בלעדיה לא יפתרו בעיות הביטחון של יישובי הדרום, ואיתם הדרישה המוצדקת לביטחון של הציבור היהודי כולו.

אם כך, מנהרות הזמן של עזה רבות, אך כולן מעוותות ומסמאות את עיני הציבור לגבי המסלול הנכון להתקדמות לקראת פיוס ויציבות בישראל/פלסטין. על כל שוחרי השלום, המבינים שהסדר עתידי והוגן מתחיל דווקא מבירור שאלות היסוד, לנסות ולהציף סוגיות אלה אל תוך הדיון הממוקד כיום בחמאס או במנהרות. כך, אולי דווקא מתוך המשבר הנוכחי תיווצר הזדמנות לצאת ממנהרת הזמן, ולהתמודד עם נושאים ההכרחיים להתחלת תהליך פיוס. דיון שכזה מראה שסיסמאות העבר השחוקות של הימין והשמאל גם יחד לא יסייעו כעת.

התמודדות ראויה עם שלושת הנושאים מעלה שיש לחשוב על מרחב חדש, בו חלקי הארץ השונים קשורים, ומבנים מסד עליו ניתן להתמודד עם בעיות העומק. במתווה שכזה תסתיים כמובן השליטה הקולוניאלית היהודית בפלסטינים, וימנע תרחיש האפרטהייד המאיים.

שתי המדינות ינהלו כלכלה משותפת במרחב השקל הפתוח, אשר יאפשר לפלסטינים לצאת מהעוני על-ידי התחברות לתהליכי הפיתוח והגלובליזציה שעד כה נמנעו מהם. שתי המדינות יתכננו בירושלים, שאינה ניתנת או ראויה לחלוקה, בירה משותפת. הן גם יכוננו בהדרגה שורה של מוסדות מקצועיים משותפים לניהול הסביבה, הביטחון וזכויות האדם, אשר ישלבו, במקום להפריד בכוח, את תושביהם.

כך ינועו ישראל ופלסטין בהדרגה לקראת קונפדרציה אשר הוכיחה עצמה כפתרון המתאים למצבים גיאוגרפים-פוליטיים דומים, כפי שהתרחש, למשל, בקנדה לאחר מלחמות האנגלים והצרפתים; בבוסניה לאחר המלחמה הנוראית בין הסרבים, הקרואטים והבוסניאקים; או אפילו באירופה כולה, עם צמיחת האיחוד האירופאי שהחל כזכור בשוק האירופאי המשותף. מבנה שכזה, המבוסס על חופש תנועה במרחב, אינו דורש בהכרח את פינוי ההתנחלויות, אם אלה יסכימו לקבל ריבונות פלסטינית ולשלם עבור הנכסים שניכסו מפלסטין.

למרות התנגדות הצפויה בקצוות, נראה שרוב המתנחלים והתנועות האסלאמיות יצטרפו למתווה כזה, כיוון שלא יוכלו להתנגד לרצון ההמון לעצמאות מדיניות וחיים סבירים שיגובו בוודאי במשאלי עם או בחירות. המיליציות כולן (הערביות והיהודיות) יפורקו מנשקן, ויפסיקו להיות איום על הביטחון והסדר. לרוב הישראלים, כך נראה, יהיה קל יותר להשלים עם הקמתה של מדינה פלסטינית, כאשר היא קשורה בהסדרים כאלה עם ישראל, אינה דורשת פינוי התנחלויות, ושומרת על ירושלים כעיר מאוחדת. מיותר לציין שלרוב הפלסטינים שילוב מחודש במרחב החיים, ויציאה מהגטו, יהיו אופק בעל משיכה חזקה. מתווה זה נשמע אולי אוטופי כעת, אך הוא המעשי ביותר כדי לצאת מהמבוך האסוני בו אנו נמצאים. התחלת היציאה כרוכה ביציאה ממנהרות הזמן המעגליות והפיכתן לגשר המחבר עבר טראומטי לעתיד סביר. רק אז נוכל לגרוס סוף סוף את פקודת המבצע של עזה 1956 ולהשליכה לפח האשפה של ההיסטוריה, יחד עם האלימות והכאב הבלתי נסבלים של עזה וסביבותיה.

שתי מדינות מולדת אחת – יוזמה מדינית ישראלית פלסטינית

פרופ' יפתחאל מלמד גיאוגרפיה פוליטית ואורבנית באוניברסיטה בבאר שבע

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מיכאל

    הדברים מאורגנים בצורה ברורה. דברים חשובים. דברי אמת.

  2. יואב

    זה באמת עבד מצוין בלבנון.

    1. ליכודניק

      מחזק.
      אזכיר שחוץ מכל הבעיות הפנימיות (שהן כבדות משקל לכשעצמן- דתיות, כלכליות, אגרריות ומה לא), הקונפדרציה המוצעת תצטרך להתמודד עם בעיות חוץ: ביטחון (מצד מדינות וארגונים שייראו במנהיגים הפלסטינים בקונפדרציה בוגדים), והגירה (אזרחי מדינות שכנות, כולל פלסטינים, שינסו להגר לשטח הקונפדרציה העשירה). מה יצטרך לקרות כדי שבתי משפט ומשטרה שיכללו פלסטינים ייאבקו במהגרי עבודה מלבנון או ירדן, למשל?

      בדוגמאות המוצלחות במאמר, יש כוח חיצוני חזק (הכתר הבריטי במיקרה הקנדי, נאט"ו במיקרה הבוסני) ו/או אויב חיצוני מיידי (בריה"מ במיקרה של אירופה); המיקרה הבוסני מאלף: כדי להשכין שלום בחבל ארץ בן 3.5 מיליון איש בסף דלתה של אירופה, נדרשו 3 דיוויזות מכל אירופה וארה"ב [שבהדרגה קטנה לכוח של כאלף איש כעת]. מי יכול בכלל לארגן כוח גדול פי כמה בעתיד הקרוב?!

  3. שימי

    ההתנחלויות הן שוד קרקעות, על בעליהן המקוריים להחליט אם הם רוצים תמורה כספית או לקבל אותן בחזרה.

  4. ארנון גולן

    לאחר מלחמת סיני שבה נעקרו קיני הפדאיון מרצועת עזה שרר שקט של עשור לאורך גבולה עם ישראל. כיבושה מחדש ב- 1967 היה תולדה של האיום על עצם קיומה של ישראל שנוצר עם ריכוז כוחות צבאות ערב לאורך גבולותיה במטרה מוצהרת להשמידה. השליטה הישראלית ברצועת עזה הסתיימה בקיץ 2005. מאז חזרו כוחות משמעותיים של צה"ל פעמיים לתחומה של רצועת עזה, במבצע עופרת יצוקה ובימים אלו ממש. על אילו שמונה סיבובים מרוכזים בהם פלשה ישראל לעזה מדבר פרופ' יפתחאל, איני יודע.
    אין ספק כי בעיית הפליטים מ- 1948 היא פצע פתוח ואכן יישובם דרך קבע של פליטים הוא מהלך מפתח בדרך לפתרון. כך נעשה בשנות העשרים בתום המלחמה בין תורכיה ליוון, כך נעשה בתום מלחמת העולם השניה במרכז אירופה ובשלהי שנות הארבעים בדרום אסיה. הפליטים לא שוכנו במחוזות שונים מאלו שמהם גורשו כדבריו של פרופ' יפתחאל אלא במולדת החליפית שאת זהותה קבעו עבורם מדינאים ומנהיגים בשורה של הסכמים פוליטיים וכלכליים. למרות הטרגדיות הרבות שלוו מה שנקרא בלשון אותם הימים חלופי אוכלוסין, היישוב מחדש של הפליטים ושיקומם אפשר לסיים או לפחות למתן סכסוכים אלימים שנמשכו בצורה זו או אחרת מאות או עשרות שנים.
    מדינות ערב וכמותן גם ההנהגה הפלסטינית התנגדו התנגדות נמרצת ליישוב מחדש של הפליטים, כולל אלו שנותרו בתחום המולדת הפלסטינית – בגדה המערבית וברצועת עזה, שהיוו למעלה מ- 60% מן הפליטים. הקמה של ישות לאומית פלסטינית ללא מתווה לפתרון בעיית הפליטים מותיר עבורם את השיבה כפתרון היחידי למצוקתם, פתרון שמשמעו אי הכרה בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה המבטאת בקיומה את זכותו להגדרה העצמית של העם היהודי. נדמה כי דווקא זכות השיבה שעל מימושה מסרב הצד הערבי לוותר היא המכשול העיקרי העומד בפני התקדמות לקראת הסדר. הן בטאבה והן באנאפוליס הציעה ישראל מפה המגדירה את תחומיה של מדינה פלסטינית שתחומיה רחבים מהשטח שבו שולטת הרשות הפלסטינית כיום במסגרת ההסדרים תולדת אוסלו (שטחי A ו- Bׂׂ) אך הצעות אלו לא נתקבלו בחיוב בצד הפלסטיני שהתעקש ומתעקש על מימושה של זכות השיבה. הפילוג בין לאומיים חילוניים בגדה המערבית לבין איסלאמיסטים ברצועת עזה הרואים עצמם חלק ממהלך רחב יותר של השבת ימיה של הח'ליפות שבמסגרתו אין מקום למדינה יהודית בתחומה של פלסטין, בודאי שאינו מגדיל את הסיכוי להשגת הסדר. זאת ועוד, הישות החמאסית בעזה עוסקת בעיקר ביבוא של חומרי נפץ וביצוא של רקטות לתחומה של ישראל, וזו היא הסיבה המרכזית לקיומו של הסגר על עזה ושל שימורו של מצב לחימה לאורך גבול הרצועה. במציאות זו, ניסיון לכפות הסדר על ישראל ועל הפלסטינים שיאלצם לדור בכפיפה אחת במסגרת של קונפדרציה נדמה כמאולץ נוכח הפערים החברתיים, הכלכליים, התרבותיים והפוליטיים ונוכח האיבה בת עשרות השנים השוררת בין יהודים לערבים שעליה רוצים כל שואפי השלום להתגבר אך מקיומה לא ניתן להתעלם ולבטלה בששים.
    רק הפרדה יכולה לאפשר פתרון שבמסגרתו יתאפשר לפלסטינים הרוצים לחיות בשלום עם ישראל לשלוט בטריטוריה שתאפשר הקמתה ופיתוחה של מדינה עצמאית. חזון הוא דבר חיובי. תהליך הקמתה של מדינת ישראל החל בחזונו של הרצל. לא כך הם חלומות באספמיה שעלולים להיות הגורמים למלחמה הבאה.

  5. אווה חדד

    הסכסוך עם החמאס הוא א י ס ל מ י ולא לאומי. החמאס תנועה נאצית שמטרתה להשמיד את היהודים או לשעבדם, שיהיו וסלים,משרתים,עבדים, או במעמד של ד'ימי.מה צר שלא הוספת לדבריו של חלאד משעל,חלאת המין האנושי, כי הוא מוכן להקריב מיליונים מבני עמו למען המטרה הזאת. בעוד הוא יושב לו בקטאר וחי חיי מלכים.
    מה שמתמיה בכל העניין, כיצד זה העם הערבי הגדול, שהיה פעם מלך העולם (למן המאה ה-7 עד למאה ה-13-14 לערך, האימפריה הערבית השתרעה מחופיה המערביים של מרוקו,בואכה מרכז אירופה ועד האוקינוס ההודי. נדמה לי שמדובר באימפריה ובכיבושים (אפרופו הקולוניאלזם שאתה שב ומציין), יותר גדולים מהאימפריה הנאצית!. כיצד זה אפוא העם הגדול הזה שהוביל פעם את המדעים,הפילוסופיה,הארכיטקטורה,האלגברה (מושג הלקוח מהשפה הערבית!),ואם תמצי לומר את כל עןלם התרבות במשמעותו העמוקה ביותר (והרי אירופה היתה יבשת של איגנורנטיות בשנים המדוברות),כיצד זה העמים הערבים אינם קמים על כל מדכאיהם הנתעבים? בלשנו של קאנט, אם יורשה לי, הייתי מעיזה לשאול: כיצד זה מן האפשר יצור כמו קאדפי!
    לפני כ-300 עלתה שוב הדמוקרטיה על בימת ההיסטוריה. מדוע בשם אללה עד היום אין אף מדינה ערבית דמוקרטית. והרי העולם הערבי מעולם לא היה מנותק לחלוטין ממקומות בהם צמחה הדמוקרטיה,עם לקונות ככל שיהיהו.
    אם אתה קובע כי תוצאותיה האיומות של המלחמה (כמובן בצד העזתי) יעלו את הפופולריות של חמאס, האם אינך אומר בכך דבר מה על הפלשתינים? האם אינך מתנשא עליהם, בלא כוונת מכוון חלילה?
    אשר על כן המתווה שאתה מציע (כל כוונותיך טובות באמת) לא יקרה עם החמאס. הם רוצים לחסל אותך. אפשר אולי בעתיד הרחוק להגיע למתווה כזה עם אבו מאזן או הפתח. אולי.
    ואלם אף שכוונותיך טובות, דומני כי אתה מזלזל נוראות (וזה העניין המסוכן עד כדי סכנת נפשות של ממש), בשנאה של החמאס. וזו הטרוניה העיקרית כלפיך.
    בכך אתה מזכיר לי את אימו של גרשום שלום הענק. כשאתה קורא את ספר המכתבים בינה לבין בנה, אתה רוצה לומר, תגיד את סתומה, מה את נשארת עדיין שם בגרמניה. עופי משם לעזאזל!. הרי הנאצים רצחו את בנך ורנר כבר ב_1934. אבל הגברת הנכבדה נשארת שם עד הרגע האחרון, ספטמבר 1939.
    רוצה לומר כי אסור לנו בתכלית האיסור להדמות לבוקים היהודים בגרמניה,שעד הרגע האחרון זלזלו עמוקות באויביהם.
    לחמאס שנאה רושפת כלפיך וכלפי אמא שלך!

    1. אמיר

      שכחת לציין שמזה שנות דור העולם הערבי וארצות האסלאם היו תחת כיבוש זר שרצה לשלוט על משאבי ארצות אלה ולדכא את יושביהן.

  6. נטליה

    יש משהו קצת אירוני בזה שהושתלה כאן העבודה של תמיר צדוק, שכותב עליה בדף שמוקדש לה: "המוטיבציה שלי לעשיית הסרט היתה לחשוב על המושג פתרונות קסם, כמושג ריק מתוכן". הוא גם מבקר את הנטייה "לא לשאול אף שאלה אתית", והשאלות האתיות אכן נשאלות כאן, אבל קשה שלא להבחין בקפיצה הנחשונית מהתשובות שניתנות לשאלות, לפתרון הקסם המוצע.

    הקפיצה הנחשונית היא כאן, אחרי הפסקה –

    "התמודדות ראויה עם שלושת הנושאים מעלה שיש לחשוב על מרחב חדש, בו חלקי הארץ השונים קשורים, ומבנים מסד עליו ניתן להתמודד עם בעיות העומק. במתווה שכזה תסתיים כמובן השליטה הקולוניאלית היהודית בפלסטינים, וימנע תרחיש האפרטהייד המאיים."

    ואז נכתב לפתע –

    "שתי המדינות ינהלו כלכלה משותפת במרחב השקל הפתוח" וכו'. וואו, רגע, שתי המדינות? אלו מדינות? מתי הכריזו עליהן? איך הסכימו על זה? איך הגענו לזה? כאמור, פתרון קסם. אברקדברה, וזה כאן.

  7. עמית

    יש לי שאלה אחת לגבי חזון הקונפדרציה:

    מה יקרה עם צה"ל?

    עבור היהודים, צה"ל הוא הערובה לקיום הפיזי שלהם באזור. לא רק מפני הפלסטינים. מפני כל מגוון האיומים עליהם. אממה, ברור שכל עוד שצה"ל קיים – היהודים הם אלה שיהיו הכוח השולט במערך קונפדרטיבי. תמיד תהיה להם האופציה להפוך את השולחן ולחזור את המצב הנוכחי.

    אם יפתחאל מתכוון גם לצה"ל כשהוא כותב: "המיליציות כולן (הערביות והיהודיות) יפורקו מנשקן" – הרי שהוא חולם באספמיה. היהודים לעולם לא יסכימו לזה בעד שום שלום שבעולם. זה יהיה הימור על עצם הקיום היהודי באזור הזה. אם הוא לא מתכוון גם לצה"ל, הרי שאין סיכוי שהסדר קונפדרטיבי יעבוד מבחינת הפלסטינים.

    מדובר במכשול אוביקטיבי, אחד מני רבים – משהו ששני הצדדים בחיים לא יהיו מוכנים להתפשר עליו, בצדק גמור מבחינתם – שהופך את הרעיון של קונפדרציה או מדינה דו-לאומית לפנטזיה גמורה.

    אפשר להסתובב סביב הזנב של עצמנו בלי סוף בחיפוש אחר אלטרנטיבות. אבל האמת היא שכולנו יודעים מהו הפתרון. גם אם חלקנו נהנים מלהגיד שהוא כבר לא אפשרי. זה אותו פתרון שהיה ידוע וברור עוד מיומו הראשון של הסכסוך. אותו פתרון שנהפך לשק חבטות קל, אך תומך בו כל מי שמתעניין בהבאת סוף לסכסוך יותר מאשר הוא שונא את אחד הצדדים: חלוקה.

  8. מכלוף

    ליהודים האותנטיים,ליהודים החדשים צאצאי הכוזרים שבאו מאירופה,ולפלסטינים
    שחלק נכבד מהם ,צאצאי יהודי בית שני שבחרו באסלאם, אך נאחזו בארץ הזאת כבר אלפיים שנים.

  9. שלמה עיני

    סיפוח עזה למדינת ישראל תיצור אוטונומיה נפרדת לתושבי עזה הפלסטינים, נגיד לדוגמא ל20 שנה .
    אני סבור שמדינת ישראל יחד עם אומות העולם צריכים לעזור לתושבי עזה לחיות חיים נורמילים,ללא מצור כלכלי ופתח לעתיד טוב יותר
    שיקומה של עזה לאחר "צוק איתן" מחייבת חשיבה יצירתית חדשה
    העובדה שמדינת ישראל לוקחת על חסותה את שיקומה של עזה ,תגדיל מניותה בעולם הערבי והמערבי ,ותביא לפריחה כלכלית הן בישראל והן בעזה.
    דווקא עכשיו מתוך השפל הנורא שחווים תושבי הרצועה ,היא תהיה מקור הצמיחה הגדול ביותר שלהם ושלנו.
    הסכם עם חמאס הוא צד הכרחי של משלוש היחסים ישראל מיצרים וחמאס
    גם עם זה נעשה במישרין או בעפין לדעתי חמאס יכול בשתיקה או לא בשתיקה לקבל את מחויבותה של ישראל לשיקום עזה .
    אולי זה נשמע נאיבי מידי אבל כל התחלה חדשה מתחילה בצעד קטנטן ,ואני מקווה שיש בעזה אנשים שפויים שיקבלו את הרעיון לשיקום עזה כלכלית על ידי מדינת ישראל שבוודאי גם יביא לשיקום מדיני.
    צריך לנסות את דרך ההבנה על פני תותחים רועמים.

  10. Bi

    אל תסיטו את הזעזוע מהאסון ההומניטרי שישראל גרמה לתושבי עזה.
    אלה הם פשעי מלחמה שאנו רואים.

    1. yossiloss

      ומה עם גברים? לא כל גבר הוא חמסניק חמוש שיורה טילים לישראל. לא רק מאות ילדים ונשים הומתו שלא לצורך על לא עוול בכפם.

      1. Bi

        הדגשתי את הילדים. כי כל אחד יכול לחשוב על ילדיו במצב כזה.
        כואב הלב.

  11. Bi

    ״…יהיה קל יותר להשלים עם הקמתה של מדינה פלסטינית, כאשר היא קשורה בהסדרים כאלה עם ישראל, אינה דורשת פינוי התנחלויות,…״

    לא הגזמתם?

    מה עם הזכויות הפלסטיניות על הקרקע בגדה המערבית?

  12. הזוי ומתחנף

    שתי מדינות שבהן חילוני תל אביבי צריך להסתדר עם ברוך מרזל ודני דנון – ולא עם הפרטנרים השפויים והמשכילים שלנו בצד הפלסטיני? להשאיר אותם עם החמאס ומי יודע איזה עוד קולות לאומנים – במקום לאחד את הכוחות הדמוקרטיים של ערבים ויהודים שנמאס להם מהפקודה להיות ב"שתי מדינות" עוינות ואויבות? מה ייצא לי מזה? ולילדים שלי? ולנכדים שלי שאינשאללה יילכו לגן משותף עברי-ערבי?