• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

מה שעומד בבסיס האלימות הישראלית

בין השמאל לימין, בין אשכנזים למזרחים: תגובה לתגובה של כפיר כהן
איתמר טובי (טהרלב)

בוגר החוג לשפה וספרות גרמנית ומוסמך המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית

בתגובתו לרשימתי "זעם נפתח כמו מניפה", טוען כפיר כהן שכתבתי פוסט גזעני. אתייחס עד כמה שאוכל לדבריו, אך גם להערות מאנשים שונים שהגיבו לרשימה שלי בפייסבוק או ברשת. ראשית, אדרש שוב למה שניסיתי להסביר בקצרה: מה שיצר את התופעות האלימות שאנו רואים בשבועות האחרונים קשור לאופן פעולת האשכנזוקרטיה בישראל. הוא זה שיצר את הזעם, מניעת ביטויו ובהמשך גם את התנאים למה שנראה כמו לאומנות בוטה, ואני מנסה לצמצם את ההפתעה מכך.

למעשה הצעתי לקרוא את השמאל-ימין כסימולציות למתחים גזעיים בישראל; או אם לנסח זאת אחרת, ההפגרה והרישוש שהאליטה האשכנזית השיתה ומשיתה על יהודי ארצות האסלאם יצרה תשתית למה שנראה כמו אלימות גואה ששותפים לה מה שנראה כמו מזרחים רבים. כאשר נוצר מפגש של מזרחים כימין מול אשכנזים כשמאל, בא לידי ביטוי זעם של מזרחים נגד אשכנזים חילונים. כעדות אנקדוטלית, ניתן לקחת ציטוט מהפוסט של ספיר סלוצקר-עמרן באתר שיחה מקומית. זהו ציטוט של אישה מזרחית שמדברת על אשכנזים אך בצורה לא מפורשת, כפי שטענתי ברשימה שלי: "המנותקים האלה מצפון תל אביב שיהיו הראשונים לברוח מפה עם הדרכונים שלהם איך שהערבים ייכנסו פה למדינה". זו כוונה ברורה לאשכנזים למרות אי-מפורשותה: שימו לב שאסור לומר את השם המפורש "אשכנזים" – אומרים זאת בצורה מקודדת, "המנותקים… עם הדרכונים שלהם".

כפיר כהן מקל במשמעותה של תופעת הביזוי. ראשית נציין איך נראה ביזוי מוכר של אשכנזים את מזרחים: "יא נחות, יא קוף, יבכיין, יערס, יא לא-זוכה בפרסי-נובל וכו…" זה ביזוי עם נזקים פסיכולוגיים-פוליטיים ממשים, כי הוא מתרחש תדיר דרך השופרים הגדולים של ההגמוניה – במובן הזה שהם ממשיכים לייצר, לכונן וללהק (ממש פיזית) מזרחים כנחותים וכלא משפיעים בעמדות מפתח. הביזוי נוצר כמובן גם על המסך, כאמור, למשל אצל מולי שגב עורך "ארץ נהדרת" ואצל לימור של אורנה בנאי, אחת מהתומכות המוכרות של ההגמוניה שהקדישה את מפעלה ובנתה את הונה סביב ביזוי נשים מזרחיות וכך תרמה לדיכוי הכרתי של מזרחיות ומזרחים רבים.

limor

בהמשך, משווה כהן בין המאבק המזרחי למאבק הפלסטיני. המאבק הפלסטיני זוכה להצלחה לא מעטה. בגיליון של האתר "ערב-רב" שהשתתפתי בו בנושא חיפה, מופיעה הרשימה 

"אני ואתה יושבים פה היום ומדברים על אמנות פלסטינית! אתה בכלל קולט את זה?", מאת מוחמד ג'באלי. אני ממליץ מאוד לקרוא אותה. המאבק הפלסטיני לא עובר הגחכה בקרב הקבוצה הפלסטינית הכבושה, זאת בשונה מהמצב המזרחי שמתקיים ב"קבוצה של היהודים". זה עניין של דיכויים שונים, בעוצמות שונות הפוגשים סוגים שונים של ביזויים.

מזרחים שיכולים להתבזות הם מתי מעט. אולי המעגלים גדלים ויש לברך על כך, אבל אלו מזרחים שיש להם יכולת והרבה כלים להתמודד עם ביזוי. אני רכשתי את היכולת הזו בין היתר בלימודי סוציולוגיה, כמו למשל היכולת להגן על הטיעונים שלך סביב המאבק המזרחי – וזו, ידידי, פריווילגיה. המאבק המזרחי לא התרומם דווקא משום שהביזוי שאשכנזים הפעילו על מזרחים הוא טוטאלי ומזהיר. בדומה למה שטענתי בעבר במאמרי הקודם בהעוקץ, הזהות האשכנזית מגויסת כיום לביזוי של מזרחים כי ככה היא מכוננת את עצמה.

אני רוצה לנצל הזדמנות זאת ולטעון טענה נוספת (שאפתח במאמר רחב בהמשך) ושאולי תשפוך אור נוסף על הנטייה הניצית ימינה: המופע המוכר של מזרחים ששונאים ערבים הוא אולי עוד דרך להפריע לאשכנזים; לפגוע לשמאל האשכנזי בקמע הפלסטיני שלהם כמו לומר: אתם מתעלמים מאיתנו וחיים על חשבוננו אבל מטפחים את הנרטיב הפלסטיני, מוחקים את קיומנו ומכוננים את שלכם דרך השמאל. אנחנו נהרוס לכם את מה שמסב לכם כל כך הרבה צדקנות ומשרות בעמותות שמאל.

ועוד מספר התייחסויות:

– לגבי גדעון לוי, האלימות עליה מדבר גדעון לוי בהחלט נתפשת ככברבריות הגמונית, שלאחר מכן מלווה במה שאווה אילוז מנסחת בתור "בריונות מוסרית". אם הדבר לא נתפש כך זה בגלל שלא כתב(נ)ו על כך מספיק ושזו עוד דרך הגמונית לנרמל את פשעיה דרך שליטתה במה שמדיני.

– בדבר ההשוואה בין מזרחים לאפרו-אמריקאים, זה בעייתי לענייננו, שכן מזרחים מסתובבים במרחב שהוא ביתם. הם חלק מהמזרח התיכון בשונה מאשכנזים חילונים שמצליחים לייצר קשר למרחב רק בדרכים מלאכותיות, כמו למשל חיבוק דוב לבן למאבק הפלסטיני. למזרחים לדעתי יש אייג'נסי, גם אם הם "נחטפו לפה על ידי אשכנזים" הם בביתם כיהודים לא חילונים וכמזרחים. כך שבמובן הזה לדעתי ההשוואה לאמריקאים ממוצא אפריקאי לא-נכונה.

– ההסבר שניתן לאחר מכן על המלכודת שנמצא בה השמאל התיאטרלי – שקשור בעצם לטיבו של הפוליטי המבוסס דיכוטומיית אויב/חבר – הוא בפשטות, מרתק. ועדיין אני אשאל: מדוע דווקא המזרחים הם אלו שנוכחים באותו קו הימני הניצי? מדוע הם מתלהקים לשם, אפילו אם הם מלהקים את עצמם, לאותו בדיון שמכחיש את טבעו של הפוליטי?

לסיום, בנוסף למה שאמרת, אני חושב שהניסיון של ההגמוניה להיות לא מזרחית הוא מה שעומד בבסיס האלימות הישראלית, גם של הימין וגם של השמאל. אולי טבעו של הפוליטי, של המדינה, מגויס ומעוצב לפרויקט התרחקות מהמזרח תוך שיצירת הטרגדיות המזרחית והפלסטינית הן מקרים פרטיים של פרויקט התרחקות מהמזרח/לחימה בו.
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נטליה

    עכשיו הכול ברור.

  2. מישהו

    "מזרחים שיכולים להתבזות הם מתי מעט. אולי המעגלים גדלים ויש לברך על כך, אבל אלו מזרחים שיש להם יכולת והרבה כלים להתמודד עם ביזוי. אני רכשתי את היכולת הזו בין היתר בלימודי סוציולוגיה, כמו למשל היכולת להגן על הטיעונים שלך סביב המאבק המזרחי – וזו, ידידי, פריווילגיה. " לא יודע, ללמוד באוניברסיטה זו פריווילגיה? אני פשוט לא קונה את זה, אין ספק שאשכנזים "מסודרים" יותר, בהכללה, ממזרחים, אבל ללמוד באוניברסיטה זה פריווילגיה? אני בן למהגרים שהגיעו לארץ כשהייתי בן 5 מרוסיה, גדלתי בחולון ויש לי חברים מזרחים שלמדו או לומדים באוניברסיטה, זה לא כזה עץ גבוהה לטפס, גם לא כול אשכנזי נולד עם כפית זהב בפה, כן אני מכיר את הסטטיסטיקות, רוב האסירים הם מזרחים רוב השופטים הם אשכנזים, אבל ב2014, רק מהניסיון האישי שלי, כמובן מוגבל, אני לא רואה מה עומד נגד בחור מזרחי, גם אם הגיעה ממשפחה ענייה יחסית מללמוד באוניברסיטה.

  3. ישראלי

    בלי להיכנס לוויכוח עם המאמר כולו שמלא בהפשטות רחוקות מהמציאות אומר רק שאני אשכנזי יליד הארץ ואני מרגיש בה בביתי ולא חש בשום מלאכותיות לגבי הקשר שלי עם ארץ ישראל.

  4. גרי רשף

    מי שיקרא יבין כך:

    1. האשכנזים השמאלנים שולטים במדינה, הם לטובת הפלסטינאים, ומכאן שהשמאל השואף לפשרה ומזדהה עם החלשים בשלטון.
    קצת לא מסתדר עם העובדה שהממשלה מוטה ימינה, והיא פלשה לרצועת עזה; וגם לא עם העובדה שאתר כמו "העוקץ" המזדהה כשמאלני – באופוזיציה.

    2. המזרחיים שונאים את הערבים כדי לדפוק את האשכנזים.
    כלומר – הם קצת פרימיטיביים ואלימים..
    (זו אינה דעתי אלא המסקנה מהכתוב כאן)

  5. סמולן סימן 2

    מצוין. לטעמי יש לאמץ את השיח המושגי הזה גם לאלימות שישראל מפעילה מחוץ לגבולותיה. כרגע השירות ביחידות הקרביות נעשה על ידי דתיים חובשי כיפה ממוצא אשכנזי ומזרחים מסורתיים. בהחלט אפשר לראות באלימות שלהם כלפי הערבים נסיון להתנער מהזהות המזרחית – בין אם חתירה תחת הזהות הסוציולוגית שקובעת את האשכנזיות בתור מוצא אתני בלבד במקרה של הדתיים או כמרד ישיר במקרה המזרחי. גם הם וגם הם יורים על ערבים, מאחר והפלסטיני הוא הרי הקמיע האשכנזי, כך הם מכניסים לאשכנזים פעמיים, גם בהרס סמלי של הקמיע שלהם וגם בחתירה תחת הקודים של הלובן האוניברסליסטי המגולם בדת זכויות האדם. עוד: אין ספק כי חלקים נחשבים בפרפורמנס של ה"לוחם" הצה"לי, כגון ביזה, מגלם פארודיה על מיתוסים של השבטיות האשכנזו-ישראלית (כגון "טוהר הנשק").

  6. שי

    ליבי ליבי לאיתמר טובי, שנולד מן הסתם ללא חוש הומור. הוא מביא כדוגמה את ארנה בנאי, והחיקוי שלה למזרחית הבדויה והידועה בארץ, לימור. אז בואו ניקח את "ארץ נהדרת" כדוגמה. אני לא צפיתי בכל בתכניות, אבל גם במעט שצפיתי, מרבית "המבוזים" היו אשכנזים דוקא. הנה רשימה חלקית: שמעון פרס, בנימין נתניהו, שלי יחימוביץ, ציפי ליבני, לובה (כפרוטוטיפ של רוסיה) ועד ועוד… קצת הומור ופחות התלהמות במונחים סוציולוגיים פוסט מודרניים היו עושים את הדיון יותר מתון ורציני (האם מישהו יודע מה זה "הפגרה"? האם שורש המילה הוא פ-ג-ר? אם כן, האם האשכנזים מואשמים כאן ברצח המזרחיים?

    תעשה טובה, רד מזה.

  7. דן

    מבחינת הניתוח – גם אלמוג בהר וגם אחרים כבר אמרו ההגמוניה הימנית היא גם אשכנזית. "הצפון תל אביבי" היום יושב במשרד האוצר וממטיר מדיניות אולטרה ימנית. לכן התמה של שמאל = אשכנזי, על אף שפירושה נכונה על ידי הרבה מזרחים אינה מובילה לשום מקום כיוון שהיא לא שואלת למה ימין = לא אשכנזי.
    השימוש במשוואה הזו שמאל=אשכנזי הוא כלי פוליטי ימני, לא תוצר סוציאולוגי הנובע ממדניות השמאל הציוני (על אף העבודה שהשמאל הזה כן דפק מזרחים ועדיין לא שם עליהם, גם הימין עושה את זה) אלא מדיניות שמכוונת על ידי אליטה אשכנזית אחרת. אתה אומר שהמדיניות מצליחה כי הימנים הם דתיים, ולדעתי גם זה רדוקציה של המציאות כי לא ביבי לא ליברמן ולא לפיד הם דתיים בשום אופן, להפך, אבל הם עדיין מקבלים תמיכה עצומה.
    הניתוח שלך לכן גם לא מאפשר לך באמת לענות על השאלה מדוע המאבק המזרחי לא מתרומם. התשובה שאתה נותן כי הדיכוי האשכנזי "טוטאלי ומזהיר" שוב לא נותן את הסחורה, הדיכוי הפלסטני הוא הרבה יותר טואטלי עד כדי דה לגיטציה לחלוטין של הזהות הפלסטינית ("אין בכלל עם פלסטיני" כמו שהרבה אומרים). דווקא חוסר הטוטאליות שלו וההכללה של זהות המזרחית בתוך הזהות הציונית היא שמשתקת את המאבק. דווקא השימוש הפוליטי בפרדיגמה שמאל=אשכנזי היא זו שלא מאפשרת לא להתרומם, מאבק מזרחי יקום כשהפרדיגמה הזו תפורר על ידי סוציולוגים, ולא תשוחזר למרות ששוב השמאל האשכנזי דפק ודופק את המזרחים (וכך גם הימין).

    מבחינת הפרקטיקה – זו פעם ראשונה שאתה מוציא לאוויר העולם את הפריבלגיה שלך כאקדמאי- כל הכבוד (גלוי נאות גם אני שותף לפריבלגיה הזו). בפוסט המצויין של אורלי נוי היא קוראת לקחת אחריות על הפשיסטיות שעולה. בתור שחור עם פריבלגיות לא הגבת כאן לאחריות שדורש מיקומך הסוציאולוגי. ניתוח הוא חשוב אבל כדי לשנות את המציאות של הלא פריבלגים צריך לקחת אחריות.
    לכן לדעתי שוב הפוסט שלך מפספס כי הוא לא קורה להצטרף לאף מאבק.

    יש מספיק מאבקים: הדיור הציבורי, גבעת עמל, סניפים מסויימים בכוח לעובדים ולא חסר. מה שכן חסר זה לתייג את אותם מאבקים בתור מאבק מזרחי, וזה יקרה שבעלי פריבלגיות יהיו פעילים ויעלו את המאבקים האלו בתור שכאלו. ותן כדי יעזרו לבנות שמאל שהלא אשכנזי, שמאל שהוא באמת שמאל.

  8. עמית ל.

    קראתי את המאמר הראשון, של איתמר ואת התגובה ועתה את התגובה לתגובה, ואני לא מוצא כאן את האשכנזים הימניים?
    איפה הם במשוואה התאורטית הזו לגבי אלימות הימין?
    שהרי כל הימין הלאומני הפוליטי היום הוא אשכנזי…ואשכנזים אלו הם היום ראשי המדכאים את הציבור המזרחי, הערבי, העובדים הזרים, הפליטים ושאר מדוכאי המדינה…אז למה הם לא נכנסים למשוואות המסודרות של האלימות הימנית – לאומנית – דתית – מזרחית???

    1. סמולן

      הימין מנוהל על ידי אשכנזים. הימנים מן השורה הם מזרחים, אבל הם לא עושים את זה כימנים אלא כפרפורמנס אירוני-חתרני זמין במערכת הכוח האשכנזית. במילים אחרות, האריה הצללי הממוצע – ודוק: בשום מקרה לא הצל עצמו – הוא סוג של שמאל-רדיקלי אקטיביסטי מתוחכם. הוא מונע על ידי שנאת אשכנזים גזענית כמו טהרלב עצמו, אבל לא יכול לבצע אותה באופן גלוי ומפורש עקב היעדר פריבילגיות. זו גרסה מתקדמת של "הם ימין רק בגלל זעם-על-אפליה" (סלוצקי-עמרם), או "הם ימין רק בגלל בורות והפגרה, בחו"ל הם הכי שמאל שיש" (רפרם חדד), או "הם ימין רק בגלל עלייה טבעית של מיתוסים טבעיים" (קשורה בתורה לאפליה והפגרה, כפיר כהן).

      הבעיה היא אחרת: מה שטהרלב מעלה הן אפשרויות, לא ממשויות. המרחק מאפשרות לממשות עצום ורב, ולא נסגר גם אם הכותב אומר "מופע המוכר של מזרחים ששונאים ערבים הוא אולי עוד דרך להפריע לאשכנזים". אולי, ואולי לא. דרכי ההפרעה לאשכנזים הן (אולי) לא דבר נפוץ במיוחד. רוב המזרחים (אולי) לא הכי עוסקים בהן. הן קיימות במקומות מצומצמים מאד – אולי העוקץ, ואולי לא. אולי היה כדאי לחשוב כיצד ניתן לבחון את המוטיבציות של המזרחים ששונאים ערבים, וכך לדעת אם הם מנסים להפריע לאשכנזים, או אולי להפריע לערבים.

  9. שושן

    אינני מכיר את הסוציולוג המלומד, אך גענות נשארת גזענות, גם אם היא נעטפת "בכאילו" דיון מלומד. מציע לו לבדוק אולי נקודת מבט יותר הגיונית: המזרחיים שעלו ארצה חסרי כל, הגיעו ללא האליטות שלהן, שבחרו להגר למדינות אחרות. יש לזכור את התגיסות האוכלסיה בארץ, לאחר מלחמת שיחרור קשה ביותר לקליטת העולים, שמיספרם היה כמעט זהה לכלל התושבים בארץ. (היה מענין, כסוציולוג כמובן, לבדוק למשל את התגיסות המיזרחיים לקליטת העליה הרוסית למשל…)
    כסוציולוג מיזרחי גאה, אולי תבדוק את דעותיהם של מיזרחים במיון לפי רמת ההשכלה מהר מאד תגיע למסקנה שלהשכלה יש השפעה הרבה יותר גדולה על עמדות פוליטיות, מאשר הדיון הפתלתל של מיזרחים דתיים כנגד שמאלנים חילונים.
    צר לי על הדיון האלים והגזעני שנמשך זה זמן רב ב"העוקץ" בהגדרת "האשכנזוקרטיה" כנקודת המבט היחידה לבעיות של החברה בישראל. לפי כתביו של הסוציולג, אם חיזר היה קורא את טיעוניו, מזמן היה מגיע למסקנה המתבקשת ש"האשכנזוקרטיה" היתה בעצם מחלקה בגיסטאפו, שתפקידה היה להכרית מיזרחים מיסכנים. לא חבל?

  10. יוסי ברנע

    לי יש התייחסות שונה לנושא. בישראל אין חברה ישראלית כי אין לאום ישראלי המכיר בעצמו שכזה. ישראל מורכבת מקהילות עדתיות יהודיות בריבוד סוציאלי כלכלי מובחן (פוליטי פחות), שפריפריאלית להן נמצאות הקהילות הלא יהודיות. לקהילות היהודיות ( ביחוד זו המכונה אשכנזית) יש זיכרון היסטורי של קורבן נצחי גם כצבא ה"מדינה" מגיב באגרסיביות. מבחינה זו זהות האיום מתחלפת ולכן יאסר ערפאת יכול היה בשנות השבעים והשמונים להיות הייצוג של היטלר .חברי הקהילות חוששים מזרים וחושדים בחברי קהילות לא יהודית

  11. אסף

    …הוא שלאורך שני פוסטים, וכאן כתגובה מפורשת להאשמה בגזענות, איתמר לא מצליח להביא את עצמו לידי הפרדה בין הממסד האשכנזי לאשכנזים פרטיים, או בין גורמים כלשהם במונולית האשכנזוקרטי שהוא מדמיין.

    על הכשלים הלוגיים, הסתירות הפנימיות והתפרים הגסים בתזה שלו – שהגרוע בהם הוא הזיהוי בין הממסד האשכנזי-ברובו והנוטה ימינה השולט בארץ, לבין השוליים האשכנזים-ברובם של השמאל – כבר עמדו אחרים כאן.

    אבל זה שאיתמר, גם תוך כדי שהוא מוחה על הגדרת הפוסט הראשון שלו כגזעני, לא מסוגל לומר מילה אחת להבהיר: האם כל האשכנזים גזענים מלידה? האם כולנו שותפים ל"אשכנזוקרטיה" בגלל ה-DNA שלנו? האם יכול אשכנזי להיות נניח, שמאלני בלי להיות "אשכנזוקרט"? זה אומר דרשני.

    נישואי-האונס שאיתמר עורך לנו בין ממשלת הגנרלים והניאו-ליברלים הטובחת בפלסטינים, לבין השמאל הרדיקלי המוכה בכיכרות, מציעים שאכן כך הוא חושב. שזה ב-DNA. בלתי-הפיך.

    לפחות עד שנקרא פוסט הבהרה שלישי…

  12. ציקי

    שאלה: האם מישהו ניסה לשאול את אותם אנשי ימין מה הם חושבים?

    1. נטליה

      הוא ניסה. קיבל תשובות מגוונות ומעניינות. אבל פחות עניין אותו הקטע הפוליטי, ימין כן או לא, אלא יותר הסגרגציה העדתית וחוסר היכולת להאמין שאפשר "לצאת מהשכונה", מה שהוא עשה. יש את זה ביו-טיוב.

      עד שמישהו ישאל אותם באמת, נמשיך להתלהב מהתיאוריה הפסיכואנליטית הקוסמת, תיאוריה שכפי שפופר כבר הראה, אי אפשר להפריך, ולכן אין שום ערך לשיפוטים שנגזרים ממנה.

      1. ציקי

        זה שאיתמר בן שושן תקע "הדחקה" בטקסט שלו ועוד כל מיי באזוורדס מסרטים של וודי אלן לא הופך אותו למייצג הפסיכואנליזה.