• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

איך משכנעים בצדקתנו? משקרים

על מעללי דובר צה"ל ובעקבותיו כלי התקשורת המגויסת, גם בסיבוב המלחמתי האחרון
יזהר באר

סמוך לאחר הכרזת הפסקת האש במלחמת לבנון הראשונה נצמדנו, קבוצה קטנה של חיילים בגזרה המרכזית, לטרנזיסטור קטן ששידר את החדשות מירושלים. מ"מ ראש הממשלה שנאם בכנסת הכריז בפני הנבחרים שישראל שומרת על הפסקת האש וכי "שום טנק ישראלי לא זז ממקומו". זזנו באי-נוחות. מולנו שעטה אוגדת טנקים לעבר כביש ביירות-דמשק, לפי הוראת "יישור קו" שנתן שר הביטחון אז, אריאל שרון. ענני העשן והאבק, הפגזים והרעש שהיתמרו אל על ודאי נראו בבירור מהחלל. הייתי בהלם. עד אותו רגע חשבתי שרק הערבים ו"קול הרע"מ" מקהיר מרמים ואילו דובר צה"ל "מודיע!". בתודעתי התחילה לפעפע ההכרה בנטייתן של ממשלות להפר את קני המידה של יושר ואמת הטבועה בהן מעצם מהותן. היה זה רגע מכונן שעיצב את מסלול חיי בהמשך.

במהלך "צוק איתן" חזרו על עצמן (כמה מפתיע) בעיות האמינות של דובר צה"ל, שחלקן כבר נחשפו וכנראה יתגלו עוד מסוגם בחלוף הזמן. פשיטות מוצלחות של החמאס במהלך המבצע והנסיבות הקשות של פגיעה בחיילי צה"ל בקרב טושטשו בעקביות. תוצאות המפגשים פנים אל פנים בין חיילי צה"ל לאנשי החמאס לא החמיאו תמיד לצה"ל ונסיבותיהם המדויקות עורפלו בהודעות דוברי הצבא האמונים על תחזוקת המורל הלאומי ועל שימורם של הנרטיבים המוכרים ממלחמות קודמות. בהעדר מקורות אינפורמציה, מעבר להודעות דובר צה"ל, לא הצליחה התקשורת הישראלית להתמודד ברצינות אפילו עם נסיבות מקרה אחד של פגיעה המונית באזרחים בעזה.

אמינות, אמר מישהו באחד הכנסים על תקשורת ומלחמה, שהתקיימו אחרי "עופרת יצוקה", היא כמו בתולים. אפשר לאבד אותה רק פעם אחת. לא בטוח, ענה עיתונאי אחד, אני מכיר בעזה רופאים שיודעים לתפור.

מרימים (את המורל הלאומי). מתוך עמוד הפייסבוק של צה"ל
מרימים (את המורל הלאומי). מתוך עמוד הפייסבוק של צה"ל

בינתיים נראה שמרבית הציבור בארץ מרוצה למדי מההגנה שמספקת לו החליפה התודעתית שתפרו עבורו מעצבי דעת הקהל, וחש בנוח בקוראו תיאורים "אותנטיים" משדה הקרב בעזה העולים בקנה אחד עם דעותיו הקדומות על האויב החמאסי. אחרי הכל, למדנו כי שום דבר לא תורם לעמידותו של השקר, ולכל הפגעים שנובעים מכך, יותר מאשר סירובם של אנשים טובים להודות באמת כאשר היא מערערת את הרגשת הביטחון השלווה שלהם. אבי בניהו, שהיה דובר צה"ל ב"עופרת יצוקה", סיפר בגילוי לב על חווית ילדות מעצבת שגיבשה את השקפתו על גמישות התודעה הציבורית. הוא היה אז נער בן 11 – עבד כסדרן בהיכל הספורט בשכונת נעוריו, יד אליהו. "הסתובבתי עם פנס קטן כזה בהיכל ואמרתי לכל אחד איפה הוא יושב. פעם בשנה היה מגיע לעיר 'הולידיי און אייס', בלט על הקרח. הייתי רואה את זה כל ערב פעמיים, ודי נמאס לי. ישבתי עם יהודה, חבר שלי, ודווקא בקטע הכי משעמם, של איזה רקדן קנדי, הייתי מוחא כפיים. ככה כל פעם. והייתי רואה שהאצטדיון קם אחרי. שם, בהיכל הספורט, הבנתי את כל העסק. למדתי שאפשר להוביל קהל לאן שאתה רוצה, אם אתה יודע איך לעשות את זה, שאנשים לא חושבים. שהם ממהרים לא לפספס ולהצטרף לרכבת. עם השנים אתה מבין את הדבר הזה יותר ויותר". (תא"ל אבי בניהו בראיון לאמירה לם, מוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות", 11.02.2011).

אבי בניהו (7 אפריל 2011) דובר צה"ל בעת "עופרת יצוקה". צילום: צה"ל cc by
אבי בניהו. לחיי המניפולציה. צילום: דובר צה"ל, cc by

אמת בדיווח, כמו אמת בפרסום, קשורה לביטחון עצמי, במקרה שלנו, לביטחון עצמי לאומי. אומה חזקה, כמו אדם חזק, שניהם לא נזקקים להגנת השקר. הסופר חיים באר, שהיה מקורבו של יצחק רבין עוד בתקופת שהותו במדבר הפוליטי, סיפר כי לאחר שנודע על הסכם אוסלו המתרקם הוא ביקש פגישה אישית אצל רבין. הוא ביקש לברר מה היו מניעיו של רבין הזהיר ללכת על מסלול אוסלו. תגיד לי את האמת ולא מה שאתם מוציאים לתקשורת, ביקש באר. לדבריו, רה"מ הסביר לו כי אחת הסיבות המרכזיות להחלטתו היתה המודעות למצבו של הצבא. אני יודע שהערבים חושבים שצה"ל חזק וכדאי שנעשה שלום איתם לפני שהם יידעו את האמת. לימים סיפר מקורבו של אריאל שרון כי כך בדיוק אמר לו האחרון, כשנימק את החלטתו לפנות את רצועת עזה במסגרת תהליך ההתנתקות.

חששם של שני ראשי הממשלה לשעבר התממש. עכשיו גם הערבים יודעים את האמת על מגבלותיו של צה"ל להכריע מלחמות מול ארגונים חמושים, נחושים, נועזים ונכונים להקרבה, שנדחקים אל הפינה. מול זה – גם הודעות דובר צה"ל לא ישנו את התמונה.

מדד חופש העיתונות: ישראל מתחת לקטאר ורחוק מאוגנדה

העובדה שהממשלה משקרת לאזרחיה, שהתבררה לי אז בדרך לכביש ביירות-דמשק, הובילה אותי להיות עיתונאי ובהמשך להקמת ארגון קשב למעקב ביקורתי אחר הסיקור התקשורתי. ביקורת, הסביר פעם פרופ' גדי יציב ז"ל לתלמידיו בחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית, משמעותה לטעון שיש אלטרנטיבה. שיכולות להיות תשובות נוספות למצב הקיים. שיכול להיות טוב יותר. ביקורת, הוא טען, מציעה אופטימיות. בניתוח ביקורתי שעשה קשב לסיקור המבצע הקודם בעזה ("עמוד ענן"), נחשפו לא רק זיופי הדוברים הצבאיים אלא גם הוצג עד כמה היטשטש ההבדל בין דובר צה"ל לכלי התקשורת. ב"צוק איתן" הסתמכה התקשורת הישראלית, באופן חסר תקדים, על הודעות דובר צה"ל, כמעט ללא ביקורת עיתונאית והצלבת מקורות, וגרמה בשורה של מקרים לשידור מידע מוטעה לציבור.

הסיקור התקשורתי בימי הלחימה מחזק דפוסים שהתבררו במהלך עשר שנות מעקב ביקורתי, שיטתי, בימי רגיעה ומלחמה, אחרי הנרטיבים המרכזיים של התקשורת בישראל: כלומר, ישראל שוחרת שלום ומקיימת הסכמים שנחתמו עימה – אך האלימות נכפית עליה מהצד הפלסטיני והערבי, שמוצג לעתים כדמון מיתולוגי או לחילופין, כמי שלא מעוניין או מסוגל להגיע להסדר.

channel 2
תעמולה. צילום מסך

המחקר השיטתי מראה כיצד התקשורת הישראלית מציגה תמונת עולם דומיננטית, שבמסגרתה ישראל היא הצד החיובי, ה"בסדר" בסכסוך, בעוד הפלסטינים שהם התוקפנים והאכזריים, ה"לא בסדר". תמונת העולם הכללית שמציגה התקשורת הישראלית בפני קוראיה היא מוטה וחד-צדדית, סובלת מייצוג-יתר חיובי של ישראל ושלילי של הפלסטינים, ומתת-ייצוג של אירועים ומעשים המאירים את ישראל באור לא חיובי או את הצד השני באור חיובי. תמונת עולם זו מבנה את המציאות כמסוכנת ואלימה, שבה אין סיכוי לפתרון מדיני. זוהי הצגה מתמשכת של תמונת עולם, החוזרת על עצמה שוב ושוב בנסיבות שונות, לאו דווקא בזמן מלחמה. זוהי תמונת עולם המשפיעה על הציבור, שמאמץ אותה באופן אוטומטי כמעט, ללא הטלת ספק, ומגבש על בסיסה את דעותיו. זוהי תמונת עולם חלקית ומסולפת, שתורמת גם לעיצוב המציאות, על כל המשמעויות הכרוכות בכך. כך למשל עולה בבחינה ביקורתית של הסיקור התקשורתי בעופרת יצוקה.

ידיעות
תעמולה 2

אין להתפלא, אם כן, שהתנהלותה של התקשורת הביאה להתדרדרותה של ישראל למקום ה-112 בעולם בדירוג חופש העיתונות ב-2013, הרבה מתחת למדינות כמו קטאר, כווית, אוגנדה, לבנון קוסובו ומונגוליה. המדד של "עיתונאים ללא גבולות" לדירוג מורכב משורה של פרמטרים, חלקם אובייקטיביים, כגון מספר העיתונאים שנהרגו נפצעו או נעצרו, וחלקם סובייקטיביים, כמו פלורליזם, חוסר תלות מקצועית, צנזורה עצמית, שקיפות וחקיקה בנושאי תקשורת.

בשל הרכיבים הסובייקטיביים של המדד, ייתכן שמיקומה של ישראל במקום ה-112 לא משקף בצורה אופטימלית את מצב התקשורת בארץ. יחד עם זאת, הדירוג הזה משלב את מצבה של התקשורת בישראל בזמן רגיעה ובזמן מלחמה. צנזורה עצמית, הסתמכות יתר על דובר צה"ל, היעדר מקורות מידע אלטרנטיביים, סיקור "פטריוטי" מדי, ובמקרי קיצון אף פגיעה ואיומים על עיתונאים, כפי שראינו בסבב האלימות האחרון, צריכים להדאיג אותנו, לא פחות מדירוגי חופש העיתונות העולמיים. זאת כמובן בהנחה שאנחנו מאמינים שהתקשורת היא גוף שצריך לשרת את האינטרסים של הציבור הרחב ולא את האינטרסים של הממסד.

+   +   +

אבא אבן משכנע בצדקתנו 

כמו אצל אומות אחרות, נרטיבים הסברתיים מדומיינים ומומצאים מלווים את תולדות המדינה מראשיתה. ב"זיכרונות" של סוזי אבן, אשתו של שר החוץ לשעבר, אבא אבן, שיצא לפני כארבע שנים, סיפרה הרעיה כי אבן המתון חש לא פעם במלכוד מול שקרים של הצבא, במיוחד כשנאלץ להסביר את פעולותיה של ישראל באו. לאחר אחת התקריות מול הסורים בצפון, בשנות ה-50, אבן רתח מזעם, סיפרה סוזי, כיוון שהוא ידע שהיה מדובר בפרובוקציה של צה"ל ועתה היה עליו להסביר את עמדת ישראל באו. לאחר נאומו קיבל אבן טלגרמה מרה"מ בן גוריון שבה נאמר: מלכתחילה סברתי שמדובר בפרובוקציה ישראלית, אך לאחר ששמעתי את נאומך המבריק באו"ם שוכנעתי בצדקתנו.

 

יזהר באר, עיתונאי "הארץ" לשעבר משמש כמנכ"ל ארגון קשב

עוד של יזהר באר

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    ברצינות?

    "תוצאות המפגשים פנים אל פנים בין חיילי צה"ל לאנשי החמאס לא החמיאו תמיד לצה"ל ונסיבותיהם המדויקות עורפלו בהודעות דוברי הצבא האמונים על תחזוקת המורל הלאומי ועל שימורם של הנרטיבים המוכרים ממלחמות קודמות. "

    "עכשיו גם הערבים יודעים את האמת על מגבלותיו של צה"ל להכריע מלחמות מול ארגונים חמושים, נחושים, נועזים ונכונים להקרבה, שנדחקים אל הפינה. מול זה גם הודעות דובר צה"ל לא ישנו את התמונה."

    נו, יש פה פוסט שלם שמבקש מאיתנו לפקפק בדובר צה"ל, וזה רק בשביל שבשורות הסיכום הכותב יראה לנו שהוא אימץ את תעמולת החמאס?

    צה"ל יכל לכבוש את רצועת עזה במספר ימים. אתה וחמאס יודעים את זה. הוא לא עושה את זה כי מחיר הדמים (בעיקר העזתי) יהיה גבוה מדי וכי אין לזה ממש מוצא מדיני. מאיש שמאל היה מצופה לברך הגומל, אבל במקום זאת תמיד מפתיע לשמוע קולות כאלה, מעין קולות מתגרים, שדוחפים את האצבע שלהם לפצע הישראלי ומסובבים. אתם יכולים להיות גאים בעצמכם שאולי יום אחד לישראלים, בציבור ובממשלה, יימאס לשמוע את הצד השני ומסמפטיו מכריזים על ניצחון אחרי כל סיבוב לחימה – גם אם הם נרמסו לחלוטין – ויחליטו לצאת לפעולת כיבוש והכרעה. באותו יום תדעו שגם לכם הייתה תרומה בהכנת דעת הקהל לכך.

    1. תימני כינרת

      אתה מספר לנו בביטחון של ידען מומחה על יכולותיו המופלאות של צה"ל. אבל לפי התוצאות בשטח, וגם ע"פ חלק קטן מהפרשנים שמכבדים את עצמם, צה"ל נעצר בפאתי סג'עייה ולא היה מסוגל לכבוש מעבר לשדרת הבתים הראשונה. זאת למרות שכל התושבים שם נמלטו. את סג'עייה לא יכלו לכבוש 3 עד 5 חטיבות סדירות של צה"ל שנעזרו בארטילריה מאסיבית ובחיל אויר שלא חדל לתקוף שם. בנוסף, מחיר הדמים העזתי שכל כך "הפריע" לצה"ל, לא מנע מצה"ל להרוג כ2000 אזרחים עזתיים.
      הביטחון המוחלט ביכולתו של צה"ל לכבוש את כל הרצועה במספר ימים, הוא הבעייתי. הוא במקרה הטוב מעיד על היות המאמין בכך קרבן לשטיפת מוח יעילה ובמקרה הנפוץ גם מי שיש לו בעיה עם המציאות.

  2. משה רביד

    פוסט מצויין וחשוב, והערה קטנה על הציטוט מספרה של סוזי אבן. בעלה, אבא אבן, היה אחד מגדולי השקרנים בפוליטיקה הישראלית אם לא הגדול שבהם (יש לזכור כי על התואר "גדול השקרנים בפוליטיקה הישראלית" מתמודדים רבים ורעים). לפני חודשים ספורים ראה אור הספר "יומן מדיני" מאת משה ביתן, שהיה מבכירי משרד החוץ בזמן שאבן היה שר החוץ, והוא מספק הוכחות למכביר לשקרנותו של אבן.

  3. אורית

    כשהייתי צעירה ונאיבית הייתה שמאלנית. הייתי פעילה בשורותיה של שולמית אלוני. אחת הנשים הגדולות שהיו לנו פה. אישה משכמה ומעלה. לצערי אין יותר במקומותינו נשים כמוה בפוליטיקה הישראלית.
    אולם לגופו של עניין ובהקשר לנאיביות הייתה לי כמו לצעירים כמוני בתנועה נטייה, לראות ולגלות חמלה רק כלפי האויב או למען הצדק במקרה הנוכחי: הצד השני משום שבמלחמה הזו, תושבי עזה אינם אויבים שלנו. הם רק אמצעי זול תרתי משמע וציני בידי החמאס. כל ההתנהלות ופשעי המלחמה שנוקט החמאס, כל תמונות הזוועה, העוני, הרצח, ההרס, השימוש בתושבי שם כבשר תותחים ובבתיהם כמחסני נשק, כל אלה לא זוכים לסיקור או ביקורת מצד השמאל. לא קראתי ולו שורה אחת כזו מפי השמאל. ואני קוראת שמאל. עיתונות ומאמרים של השמאל מצויים בידיי בשפע. אבל השמאל ובמיוחד הנוכחי נוקט בצביעות מקוממת. כאילו לצער , לכאב ולשכול יש רק מקום אחד והוא אצל הצד השני. לכן היום יותר מתמיד השמאל מקומם את הציבור. השמאל הולך ומתרחק מהציבור. אגב, באותה דרך נוקט גם הצד השני והסיבה העיקרית – כל השיח הפוליטי בארץ ובעולם הפך להיות קיצוני.

    1. יזהר

      החמאס לא הוזכר כאן, פשוט מכיוון שזה לא עניינינו ולא אחריותנו לעסוק בטבעו של הצד השני ואוי לנו אם האויב יהווה את נקודת ההתייחסות שלנו. נדמה לי שהדרך הכי נוחה לא להסתכל פנימה זה להסיט את המבט החוצה. השיטה הזאת אולי יכולה להקל על הכאב אך אינה מסוגלת להתמודד עם המחלה.

      1. zivstone

        איפה אתה או המשפחה שלך גרה? על הירח? אם אתה גר בישראל ומקבל קסאמים על הראש אז אתה חייב להיות כנה עם עצמך ושזה כן יעניין אותך…
        אי אפשר להתעלם מדאעש ומהאביב המוסלמי.
        העולם המוסלמי מתעורר והוא רוצה דם, אתה לא בחרת בזה כמו שיהודי אירופה לא בחרו להיות סבון אבל זה מה שקרה.
        המוסלמים הפשוטים(הנורמלים) לא עושים מספיק ולא נלחמים מספיק בקיצוניים ורואים את זה בכל מקום בעולם- אין לך עם מי לדבר יותר ואם היה אז זה גם לא משנה.
        העולם מתכונן למלחמת עולם שלישית ואי אפשר לעצור אותה-תתחיל להתעורר ולתפוס עמדה.
        מציע לך להיות עם הצד שהכי תרגיש בו בנוח ובטוח(מדינה דמוקרטית יהודית ולא מדינת דיקטטורית מוסלמית)
        תפוס צד ולא תגיד לא מעניינו – עוד כמה שנים זה מאוד יעניין אותך-וזה לא משנה אם תהיה באירופה או בתאילנד כמוני…

      2. נעה

        החמאס הוזכר גם הוזכר.
        רשימת הידיעות הכוזבות מאכזבת כי אין בה שום דבר חדש. והיא מבוססת על ידיעות מהתקשורת הישראלית. או על ידיעות "שקריות" שמלכתחילה לא פורסמו בה.
        על כן ר' תגובתי בהמשך.
        חבל.

    2. אחד מהשמאל

      … "נטייה, לראות ולגלות חמלה רק כלפי האויב"? מי כמוך יודעת שכל מה שעשתה שולמית אלוני (ותתפלאי לדעת שגם שאר אנשי השמאל אז וגם היום) היה רק למען אזרחי ישראל. "התמיכה באויב" כפי שקוראים לזה ומייחסים זאת לגנות השמאל היא תמיד מתוך דאגה לאזרחי ישראל. השמאל תומך ברעיון שתי המדינות לא בגלל שכך רוצה האויב אלא בגלל שכך טוב לנו. השלום הוא לא טובה שאנחנו עושים לאויב אלא אינטרס שלנו.

  4. Susann Codish

    "In war, truth is the first casualty."
    Aeschylus, 525 BCE-456 BCE
    While this post is important, I'm a little aghast at the writer's naivete. Yes, it's important to continue to point out that one's sources of information are partial at best, downright lies at worst, but to be surprised?

  5. נפתלי אור-נר

    לדיווחי אמת חשיבות מוסרית ותועלתנית.
    מוסרית, מכיוון שמדובר בערך יסודי. אולי היסודי ביותר במערכת הערכים של אדם הגון, וחברה אנושית. לחברה המבוססת על אדני שקר יש "תאריך תפוגה" גם אם אינו בטווח המיידי.
    תועלתנית, מכיוון שאף אדם אינו מוכן שישקרו לו, ומכיוון שהשקר מוליך, בהכרח, לחוסר הבנת המציאות ולתפקוד לקוי מאד במסגרתה.
    את זאת, כנראה, לא מבין דובר צה"ל ולא התקשורת הישראלית שאינה מבינה שתפקידה הוא להיות עצמאית, נכונה למתוח ביקורת (כאשר יש מקום לכך) ולא לשרת את השלטון גם כאשר הסבריו תמוהים ודיווחיו מעלים ספק לגבי דרגת אמינותם

  6. שימי

    " ב"צוק איתן" הסתמכה התקשורת הישראלית, באופן חסר תקדים, על הודעות דובר צה"ל, כמעט ללא ביקורת עיתונאית והצלבת מקורות, וגרמה בשורה של מקרים לשידור מידע מוטעה לציבור."

    היה יותר גרוע, כמו שדרנית אחת אושרת קוטלר או איילה חסון, לא זוכר מי מהן כי ההבדלים ביניהן הלכו והטשטשו, ששאלה/דחקה באולפן החי באחד הפרשנים/אלופים במיל' "למה לא עושים כבר דאחייה בעזה ?"
    "לעשות דאחייה" הפך לתרופת הפלא מכריעת המלחמה בקרב, שהחליםה את "לעשות טדי" מטבע הלשון של נהג ה D9 בג'נין של חומת מגן.

  7. אניהו

    המאמר נשמע יותר כרכילות של סוזי יותר מכל דבר אחר, או שיחת קיטורים סלונית בת"א
    אם הכל שקרים, אולי היית מועיל להביא מספר דוגמאות מהחודש האחרון.

    1. יזהר

      אם לא ראית ר' את הנתונים המובאים מאחורי הקישור הראשון. ואפשר גם פשוט לפקוח את העיינים ולקרוא את התקשורת.

      1. עמית

        אף אחד משמונת ה"שקרים" שג'ון בראון מתיימר להפריך לא מיוחסת לצה"ל למעט מספר 2, שבו כנראה בראון הוציא את הודעת צה"ל מהקשרה (האמנם צה"ל הודיע שהמחבלים חדרו דרך מנהרה ליישוב נחל עוז עצמו? לא סביר בעליל. הוא מוזמן להביא מקור לכך). או בקיצור: תנסה שוב.

  8. פריץ היקה הצפונבוני

    כשישרא יוצאת לעוד אחת ממלחמות השולל שלה. אני לא פותח טלויזיה וקורא רק הארץ גםמתוךראיה ביקורתית. את המידע האמיתי ניתן להשיג רק ממקורות חוץ.ישראל לא מוכנה להפנים את מה שאמר לינקולן על שקרים ומנסה לשקר את כולם כל הזמן על87%
    מה יהודים הישראלים( לפי הסקריםהישראלים זה גם עובד). פריארים שטופוי מוח.

  9. עיניים לראותEYES2C

    שקרים נגד שקרים?
    האם יש גרעין של אמת בדיווחים שנועדו לשכנע את הקוראים והצופים בכך שהמלחמה הקרויה ״מבצע צוק איתן״ צודקת?

    נתניהו מאמין שכל עוד שרוב חברי הקונגרס והסנט בוושינגטון מצויים בכיסו, דבר לא ישתנה. מה עוד שגם צ׳יקצ׳אק הייגל ממשיך לספק לצבא ״המוסרי בעולם״ את כל מבוקשה.

    אלא שהיום יצא הוול סטריט ג'ורנל בידיעה מרעישה: ״ממשל אובמה הורה לעכב משלוח טילי HellFire לישראל בזמן הלחימה בעזה״.

    והשאלה המתבקשת היא: האם זה רציני, האם לממשל אובמה נמאס מהמלחמה? האם הצוק הכניס את הממשל למצוקה? או שזה סתם עוד מהלך תעמולתי-שיקרי? הרי כל עוד הממשל מספק לישראל נשק חינם בשווי שנתי של כמעט 4 מיליארד דולר, והקונגרס של איפא״ק מוסיף עוד, הרי זה באמת נראה שביביהו צודק שהוא ״יוכל לשחק משחקים עם ארצות הברית או לעשות עליה מניפולציות בפומבי״.

  10. עיניים לראותEYES2C

    היום הצהירה סגנית הדבורת של משרד החוץ האמריקאי, הגב׳ מארי הארף: "אין עצירה של משלוחי נשק לישראל – לא נשק הגנתי ולא נשק התקפי". בזה נסתם הגולל על עוד תרגיל ביחסי הציבור של הממשל. עכשיו נוכחנו פעם נוספת ששיטת ה כ א י ל ו השתלטה גם על ארה״ב…
    אינכם מאמינים? הנה הקישור
    haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2406829

  11. נעה

    לא הבנתי את מדד חופש העיתונות.
    כן הבנתי שחשדנות בריאה כלפי כל פרסום היא עניין הכרחי.

    1. נעה

      עוד הערה
      לא מכבדת את הכותב ההערה על קוטלר וחסון.
      ד.א. מישהו באולפן של חסון דיבר על "התמונות מעזה" והיא העירה: "אלה לא תמונות. זו המציאות".
      חוץ מזה שהתקשורת דווקא היתה ביקורתית מהרגע הראשון, חלק מהשאלות שנשאלו היו בהחלט לעניין, אחרות כמובן פחות – תלוי בעיני מי.

      נכון הוא שהתקשורת דיברה בעיקר עם עצמה וההנהגה בדרג הצבאי/מדיני דיברה גם היא עם עצמה. ההדלפות היו כמעט תמיד מסויגות.
      אי אפשר שלא לראות את הקשר בין תחושת העצבנות הציבורית, שעטיפתה בצלופן הסולידריות לא ממש הואילה, לבין השאלות שדווקא נשאלו בתקשורת לכל הכיוונים.
      גם האלימות וחוסר הסובלנות הם ביטוי של הדבר הזה עצמו.
      המסר שאני קלטתי – הציבור לא סומך על ההנהגה, ושיספרו הסקרים מה שבא להם.

      הבעיה היתה לדעתי במקום אחר – תחת חיפוי המלחמה נעשו אי אילו מעשי נבלה שהתקשורת לא דיווחה עליהם.