• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

אנחנו שנינו מאותו הכפר

ביקור חולים אצל ניצול הלינץ' בירושלים הוביל לשיחות על ההווה העגום של המקום הזה, עם זיק קטן יחיד של תקווה

לפני כשבועיים קראתי את הפוסט החשוב שפרסמה קטיה אסף בפייסבוק, בו סיפרה אודות הביקור שלה את אמיר שוויקי מבית חנינא, שנפצע יחד עם חברו סאמר מחפוז בלינץ' שביצעו בהם כמה יהודים מבלי כל התגרות מצדם ובמהלכו הוכו באכזריות באמצעות אלות ומקלות (אתמול פורסם כי יוגש כתב אישום נגד עשרה חשודים במעשה). בפוסט היא גם קראה לאנשים ללכת לבקרו, בעיקר ליהודים, מתוך עמדה אנושית, מתוך מוסר בסיסי שמוקיע מעשה כל כך נפשע. נסעתי להדסה עין כרם לבקר אותו. הוא שכב במיטה חבול וחבוש, עם פגיעת ראש. זכרתי את הפנים הפצועות שלו מהתמונה שהסתובבה ברשת, זו שצולמה באותו לילה נורא ב-25.07, ושמחתי שהוא נראה מעט יותר טוב.

התחלנו לשוחח, והוא שאל בהיסוס מה גרם לי לבוא לבקר אותו. אמרתי לו שקראתי על הלינץ' ברשת ושזה נורא. במשך רוב זמן הביקור הוא נראה עצוב ועדיין הלום. הפעם היחידה שהופיע לו זיק בעיניים והוא הביע שמחה היתה כשסיפרתי לו שאני מזרחית, שההורים שלי הם יהודים שעלו ממרוקו, שאני מחוברת לתרבות ולהיסטוריה המזרחית ושאני רוצה, יחד עם חברים מזרחים נוספים, להיפגש וליצור קשר עם ערבים/פלסטינים – אולי דרך הקשר הזה נחפש דרך לשלום. הוא שמח מאוד לשמוע את הדברים ואמר שהוא הראשון שיבוא למפגש כזה. אמרתי לו שזה מדהים בעיני שאחרי מה שהוא עבר הוא מאמין בקשר עם יהודים ובשלום.

היה איתו בחדר חבר שכיבד אותי בשוקולד ובשתייה והשתתף מדי פעם בשיחה, החברים והמשפחה עושים סבב ולא עוזבים אותו לבד. חבר נוסף הגיע וסיפר שהוא עובד בחברת תקשורת כנציג שירות ולאחרונה המצב נהיה בלתי נסבל – לקוח התנפל עליו והיכה אותו, חברים לצוות מתנכרים לו. הוא ביקש ממנהל הצוות שלא לענוד את התג עם שם העובד כי על המבטא שלו עוד יש לו שליטה מסוימת – אבל כשלקוחות מבחינים שהשם ערבי, מתחילות הצרות. הוא מרגיש שבעוד כמה ימים יאבד את מקום העבודה שלו ושנכפתה עליו שתיקה. בכל פעם שהוא מדבר, הופכים אותו לאשם ואין לו יכולת להתגונן.

חשבתי על ההתמודדות הבלתי-אפשרית של הצעירים הללו בתקופה האחרונה. למרות שאני מתגוררת בישוב קהילתי הומוגני במיוחד, עובדת בתחום מערכות מידע, בוגרת של החינוך הדתי-לאומי, החיבור לבחורים האלה שגילי כפול מגילם, הרגיש לגמרי טבעי.  למרות שאנחנו לכאורה משני צדי המתרס, הרגשתי שאנחנו מאותו הכפר.

אמיר שוויקי
אמיר שוויקי בליל הלינץ'

מילים רבות נכתבו לאחרונה על ההרכב האתני של הפורעים שמבצעים מעשי לינץ' בערבים וביהודים שמאלנים. בשונה מנערי הגבעות ומנערי כהנא, את הפורעים האלה מזהים כמזרחים, משולי החברה. אני לא יכולה להימנע מלחשוב על תוצרי הלוואי של החינוך הציוני, זה שגרם לנו הישראלים לזהות ערבי בהכרח כאויב. אמנם לא חונכנו לפרוע בהם ולהכות אותם, אך היחס אליהם היה כאל קולקטיב אנושי נחות והוא ודאי גרם לשנאה. לא רציתי לשאול את אמיר על התקיפה כדי שלא יחזור לאותם רגעים קשים, אז שאלתי את החבר בשקט אם הוא זוכר את הפנים של התוקפים. החבר ענה "ודאי, אתה לא שוכח את הפנים של מי שהיכה אותך". זה הזכיר לי שהפילוסוף עמנואל לוינס אמר: "אני מוגדר כפרט, כאני, דווקא כיוון שאני חשוף לאחר" כלומר, הזולת מציג את נוכחותו בפני, ומעורר את האחריות שלי כלפיו, באמצעות הפגישה, הפנים החשופות והדיבור.

אותו חינוך ציוני, לא רק שגרם לנו להתייחס לערבים כאל דבוקה אחת ולא כאינדיבידואלים, אלא כפועל יוצא הוא גרם לנו המזרחים להתנכר לתרבות שלנו – כחלק מאותה דה-הומניזציה שעשו להשכלה, להתרבות ולהיסטוריה שלנו. ובתוך חברה מעמדית, שהמזרחים ממוקמים בה בתחתית ההיררכיה ועברו תהליך של הפגרה ודחיקה לשוליים, קל יותר לקבל את הכוח משלילת ודיכוי מי שנמצא מתחתיך בשרשרת המזון – הערבים/פלסטינים.

סביר להניח שתושבי בית חנינא מודעים להרכב האתני של שכונת נווה יעקב. היה לי חשוב לומר לו שאני מזרחית, ואני חושבת שהוא הרגיש את החיבור הטבעי בינינו. נפרדנו בלחיצת יד, ואמרתי לו ולחבריו שכדאי לטפל גם בנפש ולא רק בגוף. הוא אמר לי לא לשכוח להתקשר להזמין אותו כשיתקיים המפגש.

לאחר שיצאתי מחדרו, פניתי לאחות ואמרתי לה שאני רוצה לבקר חייל ואם היא יכולה לומר לי אצל מי יש הכי פחות מבקרים. בכניסה לחדר עמדה האמא ואמרה לי בחיוך מתנצל שהיא צריכה לשאול את הבן שלה כי מבקרים רבים מגיעים לאורך כל היום. שמעתי שהיא אומרת לו שזה ייקח רק כמה שניות, נכנסתי ואמרתי לו שאני מאחלת לו שיהיה בריא ושבת שלום. כשיצאתי מהחדר, האמא, מחויכת, סיפרה לי שהיא לא יכולה להיות חלשה, יש לה שישה ילדים לגדל והיא חזקה בשבילם, חוץ מזה שהיא אסירת תודה לאלוהים כי היא קבלה את המתנה הכי גדולה – הבן שלה לא יחזור לעזה.

אפרת שני-שטרית היא מנתחת מערכות מידע

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. בני

    מפגש מרגש
    במעמד מרגש
    רק כך נוכל אם נרצה לגשר על תהומות הנקם
    העומדים עלינו לכלותנו
    תודה מקרב לב

  2. Ronit

    In an interview yesterday David Grossman described the growing culture of attack-tunnels being dug and used under israel's ever more fragile democracy by these extremist jewish gangs, and unintentionally by others, I guess including a few but significant non-extremist right-wing politicians who indirectly encourage these extremists.

    On the other hand, about the title – of course some of the worst violence happens between people of the same village and family, though of course also some of the best love and compassion.

    Please translate and post this article in english soon, and post a link to it here, if not too much trouble. Thanks.

  3. נפתלי אור-נר

    יישר כוחך

  4. אביטל

    תודה על מאמר כה יפה

  5. צביקה

    אם יש סיכוי להזיז פה משהו באזור לכיוון של שלום, גם אם בצעדים קטנים וממושכים שיארכו עשרות שנים, זו הדרך!!!!!!!
    וזו ללא ספק דרכו האמיתית של הרב קוק זצ״ל ולמעשה דרכו של אברהם אבינו

  6. פריץ היקה הצפונבוני

    ביקור חולים אע"כו נפגעי הפורעים היהודים מצווה גדולה.

  7. תום מהגר

    מעשה אנושי ומרגש, ופוסט חשוב.

  8. שושנה גבאי

    הלוואי שמעט מאלה שהציפו את המחלקות בהן מאושפזים פצועי צה"ל היו עוברים גם הם ליד הפצועים הפלסטינים ומביעים איתם סולידריות ומבקשים מהם סליחה.