בין עזה לברלין: עיתונאי גרמני בעזה המופצצת

מרטין לה-ז'ון הוא העיתונאי הגרמני היחיד ששהה בעזה במהלך שלושת השבועות הראשונים של ההתקפה הישראלית. איריס חפץ תפסה אותו השבוע לראיון ליד שדה התעופה שונפלד בברלין, רגע לפני שחזר לכאן
איריס חפץ

פסיכואנליטיקאית ישראלית שחיה בברלין מזה 17 שנה (עלייה ראשונה של האינתיפדה השנייה). ערכה את האתר "קדמה", במה לדיון מזרחי

הראיון הזה נערך באופן די פרוביזורי. לרוב אני מראיינת אנשים באופן שונה, אם בכלל, ולרוב העיתונאי הוא זה שמראיין. פגשתי את מרטין לה-ז'ון פעמיים. פעם אחת בעבר כאשר הוא ראיין אותי לעיתון, וקיבלתי ממנו הודעה שהוא נסע לעזה במהלך ההפצצות הישראלות ברצועה. נפגשנו בהפגנה יום לפני שנערך הראיון הזה והצלחנו להיפגש שוב ולערוך אותו כמה שעות לפני הטיסה. גם מההודעה שלו טרם נסיעתו וגם מהראיון כולו יכולתי להרגיש בדידות גדולה, אולי כאילו שהוא נושא אתו בכל אשר ילך מין "חתיכת מצור". ואולי משם גם הגיעו השאלות שלי…

+   +   +

מה הביא אותך לעזה? איך נפלה ההחלטה לנסוע?

הלכתי להפגנות הראשונות נגד ההתקפה הישראלית, שבהן הייתי הגרמני הלבן היחיד שם. הגעתי כעיתונאי וצילמתי, ואנשים פנו אליי וביקשו שאסע לצלם ברצועת עזה, ששם ההתרחשות האמיתית והחשובה שיש לתעד.

ואיך הצלחת להיכנס לרצועה? אתה הרי העיתונאי הגרמני היחיד שם… איך המשפחה שלך הגיבה לענין, למשל?

קיבלתי תעודת עיתונאי רשמית מישראל, בהליך מקצועי וענייני, ואיתה אני יכול לעבור במחסום ארז, שזו הבעיה העיקרית, שכן זה המקום שבו יש ירי כבד. פעם חיכיתי שם 7 שעות כדי לתפוס מחסה מהירי, ולא היה כמובן שום נהג מונית שנסע אז ועבר את המחסום. מכיוון שאני גם עיתונאי חופשי, ולא מועסק ע"י שום סוכנות ידיעות אין לי שכפ"ץ ושאר תנאים שיש לעיתונאים אחרים, כך שזה מסוכן במיוחד. אבל יש בעזה כ-500 עיתונאים כרגע וכל הקולגות שלי לא מבינים איפה העיתונאים הגרמנים ולמה הם לא נמצאים שם. גם אני לא בדיוק מבין את זה. אמרתי שצריך לשאול אותם. אבל זה גם לא קל מהרבה בחינות. המשפחה שלי ניתקה איתי את הקשר בעקבות ההחלטה שלי. הם שמרנים שמצביעים לנוצרים הדמוקרטים. הם אוונגלים ומאמינים שאני מתחבר לארגון טרור. גם חברים רבים ניתקו איתי את הקשר בעקבות זאת.

ואיפה אתה מתאכסן בעזה? איך אתה מתקיים שם?

מארחת אותי משפחה פלסטינית, שם אני ישן על הרצפה עם עוד גברים באותו החדר ואוכל איתם. יש עכשיו מעט אוכל בעזה: חיים על לחם שהם אופים, שמן זית, זעתר והרבה שעועית כי אין מוצרים טריים ואת כל המוצרים הם הרי צריכים לקנות מישראל. בהתחלה עוד היה שוקולד, פסטה. היה כסף מזומן, עכשיו אנשים עומדים בתורים ארוכים כי כל הבנקומטים ריקים ומחכים לשקלים שיגיעו לישראל. זה פחד אלוהים לצאת מהבית, כי כל תזוזה יכולה להיגמר במוות, כל נסיעה במכונית היא סכנה, ולכן ממעיטים בזה ככל האפשר. את הכל אני כותב עם טרטור גנרטור, כי זה מקור החשמל היחיד וקשר אינטרנט יש לי גם באופן לא רציף. המשפחה הזו קונה מוצרים בהקפה ומארחת אותי יפה.

אתה יודע ערבית?

לא. אבל אני מסתדר כי יש המון עזתים שמוכנים לתרגם מאנגלית. החיים בעזה כל כך משמימים, כך שכל זר שמגיע הוא להיט, ואני מקבל עזרה יותר משאני צריך. הם רק מחכים שאבקש מהם לבוא איתי, לעשות משהו מרגש, כמו ללוות מישהו זר כמוני. יש בעזה מעט בתי קפה, מין סככות עם קצת בטון שאפשר לעשן בהם שישה וזהו. אין קולנוע או תיאטרון. אנשים רואים טלויזיה שבה מקרינים שיעורי קוראן ותפילות. בבית אפשר לראות הכל באינטרנט, חוץ מהערוצים שחמאס חסם. אתרי פורנו או אתרי היכרויות כמו OKCupid אינם זמינים.

ובבית אפשר לראות הכל? אם למשל תביא איתך בקבוק אלכוהול?

בבית אפשר לעשות הכל. יש 20% מתושבי עזה שאינם תומכים בחמאס: חבר'ה צעירים, שעושים היפ-הופ וגולשים על גלים. הם יכולים לעשות הכל בבית, וזו אינה מדינת משטרה כמו סוריה, שבה כבר כשנכנסתי למונית הרגשתי תחת תצפית. 80% מהאנשים הם מוסלמים אדוקים ותומכים בחמאס, אבל האחרים יכולים לעשות בבית כמעט כל מה שהם רוצים. זו אינה דיקטטורה ולאנשים אין פחד כמו בדיקטטורה.

מרטין לג'ון ומאחוריו מסג אלאמין, 29 ביולי 2014
מרטין לג'ון ומאחוריו מסגד אלאמין, 29 ביולי 2014

מה האוירה בעזה עכשיו תחת ההפצצות הישראליות? מה כוח העמידה שלהם?

האנשים בעזה מיואשים מהחיים תחת המצור הישראלי ואין להם מה להפסיד. לא שמעתי קול אחד של מישהו שאמר שחמאס צריך להפסיק עכשיו. הם מבקרים את חמאס: הם מדברים על חמשת הבתים של הניה שהגיע ממחנה פליטים אחרי הכל, ושואלים מאיפה הכסף לבתים ולג'יפים היקרים. אבל הם מעריצים את בריגדות הקסאם, שהם לוחמי-התנגדות מכל שורות העם: אנשים משכילים עם מקצוע, כאלו שלא משכילים, צעירים, מבוגרים. הם הגיבורים הגדולים של תנועת ההתנגדות. הם מבינים כמובן שיש להם רק טילים מייצור עצמי והם נחותים מבחינה צבאית מול ישראל, אבל מאוד גאים במנהרות שהם בנו ואומרים "יש לנו עוד הפתעות". כששאלתי אילו הפתעות, נאמר לי "עוד תראו כשזה יגיע".

נפגשת עם בכירים בחמאס?

הניה נמצא במסתור. הרי ניסו לחסל אותו ופגעו רק בבית שלו. נפגשתי עם בסאם נעים, היועץ והדובר שלו. הוא כירורג, אינטלקטואל, איש שקט, אנליטי וריבוני, אך קשה. הוא אחרי הכל חותך בבשר החי בתור כירורג. הוא האידיאולוג של התנועה, ששימש קודם כשר בריאות. לדבריו חמאס יתנו לישראל 20 שנות שקט, לו יתמלאו דרישותיהם לנמל ימי למשל. בסך הכל הממשל שלהם מתפקד: יש בתי ספר, שתי אוניברסיטאות: אל-אזהר של פתח והאוניברסיטה האיסלמית של חמאס שהופצצה ע"י ישראל. הם מארגנים פעילויות קיץ לילדים, כמו מחנה אוהלים. אבל עכשיו הכל סגור: אף אחד לא הולך לבית הספר, לאוניברסיטה או לשום מקום שלא חייבים. לא רואים גם אף איש במדים, כמו שוטרים, ברחוב. ללכת ברחוב זה בכל מקרה כמו רולטה רוסית. אבל כולם די נחושים להמשיך במאבק.

משמאל לימין: דר' באסם נעים, יועצו של איסמעיל הנייה ליחסים בינלאומיים, מרטין לה-ז'ון, וחבר הפרלמנט הפלסטיני מושיר אלמסרי
משמאל לימין: דר' באסם נעים, יועצו של איסמעיל הנייה ליחסים בינלאומיים, מרטין לה-ז'ון, וחבר הפרלמנט הפלסטיני מושיר אלמסרי

באיזו מידה האוכלוסייה עומדת מאחורי המאבק שלהם? הוא הרי גובה כל כך הרבה קורבנות…

האנשים מתייחסים לפעולה של ישראל כפעולת נקמה. הם גם צחקו ואמרו, למשל כשכוחות הרגלים של ישראל היו בתוך עזה ונודע ששני חיילים ישראליים נהרגו: "הלילה יהרגו 200 מאיתנו". ברור להם שזו פעולת נקמה על הרג החיילים הישראלים ושזה ההגיון העומד מאחוריה. הם כמעט משתגעים מהחיים תחת מצור שהם מוכנים לזה, ואמרו שבזמן שישראל הרגה 1,850 מהם, נולדו באותו הזמן 4,200 תינוקות ברצועה. זה הכוח שלהם והם לא חווים את זה, וגם לדעתי זה לא, כרצח עם. 1,800 אנשים שנהרגו זה נורא, אבל מתוך 1.8 מליון…

ומה הם חושבים לעשות? איך להמשיך?

הם מעריצים את משגרי הקסאמים, שהם הגיבורים של המאבק. האדם הכי שנוא ברצועת עזה הוא אבו-מאזן. הרבה יותר מאשר נתניהו. לאבו מאזן יש וילה בעזה, שמזה 7 שנים היא סגורה ושמורה, כך שאף אחד לא ייכנס אליה ותושבי עזה רואים אותה עומדת כך, בזמן שאלפים מהם חסרי גג. מנתניהו הם לא מצפים למשהו אחר. הם אומרים שאבו-מאזן הוא מרגל או משת"פ, והגיבורים הגדולים הם בריגדות הקסאם. יש סיפור על זה ש-23 לוחמים מהבריגדות הללו נמצאו במנהרה שהופצצה ע"י ישראל ושרדו ממקור מים שמצאו במנהרה ותמר אחד ביום. במקביל, מכיוון שקבורה היא דבר חשוב מאוד באיסלאם, חפרו אחרים במקום כדי להביאם לקבורה. הם לא חשבו להציל אותם, כיוון שלא היה איתם קשר כל הזמן הזה וציפו למצוא גופות, והתפלאו למצוא אותם בחיים אחרי שלושה שבועות. אבל אני רואה שיש לך מבט ספקני, את לא מאמינה שאפשר לשרוד ככה?

בודאי שאפשר לשרוד מתמר אחד ביום לתקופה כזו, אבל זה נשמע לי קצת כמו סיפור מיתולוגי אופייני ללוחמי חירות. יש סיפור כזה על רבי שמעון בר יוחאי שהתחבא במערה בגליל 12 שנה וחי ממעיין שנבע לידה ומקב חרובים… נשמע לי דומה. פגשת מישהו מהם?

לא. אני לא יכול לאמת את הסיפור הזה. ראיתי ראיון בטלוויזה של אל-גז'ירה ערביה, שם ראיינו אותם והמשפחה שאני גרה אצלה תרגמה לי במקביל לאנגלית, אבל לא פגשתי אף אחד מהם. סיפורים כאלו עליהם נפוצים ועוברים מפה לאוזן. הם זוכים להרבה כבוד באוכלוסייה שעומדת מאחוריהם לגמרי. כמעט כל אדם בעזה מספר את סיפורי הגבורה האלו. אותי מעניינים הסיפורים של האנשים מיד אחרי ההפצצות. אז אני יוצא לשטח ומדבר איתם כדי לתעד את ההרס המסיבי, את המצב בו אין מקום בטוח ואתה חי במצב של הגרלת-לוטו. כל מכונית יכולה להיות מופצצת, אפילו ע"י מזל"ט. אותי מענין לראות איך האגרסיה פועלת.

מרטין לה-ז'ון כתב בעיתון הקומוניסטי Neues Deutschland, וכעת הוא עובד כפרילנסר. הוא מפרסם את רשמיו בבלוג "הימים של השמן והזעתר" (The days of oil and zaatar)

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אווה חדד

    בכך את זונחת את המאבק המזרחי! האם לא שמת לב שכל האנרגיה הולכת לסכסוך המתמשך והארור, ומי שנשכר ממנו היא ההגמוניה האכזרית, הממשיכה להסליל ילדים מזרחים ותמימים לבתי-ספר נחותים. והלא זה הדבר החשוב.
    הנה לנו חידוש מבית היוצר של הקומניסט ה ג ר מ נ י: ממתי השמאל הקלאסי (לא של המתחזים האהבלים לאור ולוי) יצא נגד מלחמה נגד תנועה הדוגלת במפורש ובמוצהר בחיסול טוטאלי של יהודים רק בשל היותם יהודים?או של כל עם אחר.
    הרי לך שיעור קצר בהיסטוריה. יש מאות דוגמאות למלחמות כאלה. מכיוון שאת אדם מאוד אינטילגנטי, אסתפק רק ב-3:
    1. טרוצקי, שמאלן לא קטן,היה לוחמני ביותר כלפי הצבא הלבן והורה לשחוט כמה שיותר מהם. כמובן בצדק מוחלט. אגב מרביתם היו אנטישמים מנוולים. בהם ראש גם ראש הכנופיה מאכנו.
    2. הרפובליקנים כיסחו את הצורה במלחמת האזרחים בספרד היכן שרק יכלו. בצדק מוחלט.
    3. היעקובינים החביבים עלי מכל.הם עשו שמות באצולה המושחתת שרדפה וניצלה בצורה מוחלטת את דלת העם ואף את הבורגנות. הלוואי והיה לנו איזה רובספייר לטפל בגזענים נגד המזרחים.
    כמה הערות בנוגע לעיתונאי המפוקפק:
    מדוע לא שאל את עצמו למה הוא חיכה 7 שעות במחסום, כשהחמאס (לא יעזור לך הם רוצים להשמידך אף שאת שמאלנית) יורים רקטות על אזרחים תמימים. בלא הקש בגג ובלא נעליים. מעניין שהאו'ם לא מקים ו. חקירה על התנהלותם. בעצם התשובה ידועה.
    למה הם קונים את כל המצרכים מישראל? מדוע בכל המיליארדים שקיבלו, לא פתחו בעצמם מפעלים. ואם תמצי לומר הכיבוש, אולי בצדק, או אז מדוע לא לפני הכיבוש?
    אין פחד מהחמאס… נו באמת. לפני כעשרה ימים הם רצחו בדם קר כמה פלסטינים שהעזו להתנגד למלחמה האיומה.
    מה שיפה ומלבב יותר מכל היא העובדה שאנו מקבלים הטפות מוסר מגרמני.

    והערה אחרונה והחשובה לי אישית יותר מכל:
    כמזרחית אני תומכת זה עשרות שנים ב 2 מדינות ל 2 עמים, וסולדת מהכיבוש. סלידה אמיתית, לא נרגנת מזויפת ומתנשאת על הפלסטינים (אני דורשת גם מהם חשבון נפש, דווקא משום שאני באה מתרבות יהודית-ערבית) כמו לאור בעל הכתיבה האלימה ממש, ולוי שעליו אין צורך להכביר מילים. אהבל גמור.מה שכואב יותר מכל זה שאת לא זורקת את כל הפוליטקלי קורקט המזוין לפח האשפה של ההיסטוריה, ורואה דברים לאשורם בלא לחשוש מאי מי?

    1. תימני כינרת

      על הערלות של חמאס, האידאולוגיה חשוכה שלו והציניות שלו ביחס לחיי אדם, אין מחלוקת. הייתי רק טוען שנקודת האור כאן, כמו ביולי-אוגוסט 2006, היא ההוכחה המעשית שכוח מזרחי (תהיה דתו אשר תהיה) נחוש ומאמין ביכולותיו יכול למדינה האשכנזית. מדינה מיליטריסטית שצמרת ההנהגה (ובמידה רבה גם הצבא) היא מאוד אשכנזית, מוכית צבאית ע"י כמה אלפי לוחמים שאינם מן הגזע העליון, לשיטתם של נתניהו וההגמוניה האשכנזית של ישראל. להם גם אין שפע ציוד מתוחכם שיש למדינת ישראל. זה לתשומת לבם של מזרחים שלא מאמינים במאבק לשוויון (אני כמובן לא בעד מלחמת דמים באשכנזים, אלא בעד מאבק אזרחי עיקש).
      אני לא חולק עלייך בעניין הגינוי לסמולני 'הארץ' (בעיקר ג.לוי) ולסמולני גרמניה, מצד שני אי אפשר שלא לגנות טבח כל כך שרירותי של כ2000 אזרחים חפים מפשע (בניגוד למקרה הגרמני, זה לא עזר להשיג שום מטרה אסטרטגית. הרג לשמו ליצירת מראית עין של ניצחון).
      הזכרת את הגזענות של לוי נגד המזרחים בדרום ת"א. אבל גם לחלק מבין מי שהיו שייכים לשיח המזרחי (בעיקר לאורך העשור הראשון של המילניום) יש חלק לא קטן בהשטחה שיטתית של השיח המזרחי החשוב כל כך להשגת שוויון. חלק מהדוברים האלה היו מי שעד פריצת הקשת הדמוקרטית לתודעה הציבורית התנכרו למזרחים, הכחישו את המזרחיות של עצמם ובזו לה. הם עשו כך מנקודת ההשקפה של ה"שמאל" האשכנזי. נפשית הם לא ממש יצאו משם למרות הפוזה המזרחית-רדיקלית שהם אימצו.
      כמזרחית מודעת, ולאור 130 שנות ציונות אשכנזית קולוניאליסטית ויחסה למזרחים ולפלסטינים, כדאי לך לשקול פתיחות גם כלפי הפלסטינים קרבנות הציונות. אם תאהבי את זה ואם לאו – הם והיהודים המזרחים נמצאים באותו צד של המטבע הציוני.
      לו איחדו כוחות המזרחים המודעים עם הפלסטינים בישראל, במאבק להשגת שוויון מלא לכל אזרחי ישראל ולביטול ההגמוניה הכל-אשכנזית, היה המאבק נושא פירות. מדובר במאבק לא אלים, תוך נקיטה בכל האמצעים האזרחיים האפשריים, ובעיקר תוך אמונה באנושיות של המזרחים בני כל הדתות בישראל.

      1. אווה חדד

        אין שום סיכוי לעת הזאת לשיתוף פעולה מזרחי-פלסיטיני,ואין מדובר באותו צד של המטבע.גם אין שום חשיבות למתחזים כדבריך (זאת באמת הבעיה שלך??) של מזרחים לפני הצטרפותם לקשת.
        מה שחשוב לטעמי הוא הדבר הבא: זה סכסוך של 130 שנה. ומה שהחל כסכסוך "פשוט" של קרקעות, היה ברבות השנים לסכסוך טרגי,לאומי,דתי,כלכלי,תרבותי, ואתה יכול להוסיף עוד מרכיבים כאוות נפשך.
        אין על מזרחי שמאלני לעשות אידיאליזציה חלילה של הצד השני, קרי החמאס. לו צה'ל היה רוצה היה מחסלו תוך יומיים שלושה. ואולם העולם לא יתן אף פעם לעשות את "המלאכה" עד תומה ליהודים.וזה ההישג הפנטסטי של הפלסטינים! המאה האחרונה היתה של פליטים ופליטות,שמרביתם נפתרו בדרך של פשרה. מדובר בעשרות מיליונים, והנה הפלסטינים מצליחים בצורה מעוררת השתאות להותיראת בעייתם זה 67 שנים!
        ואולם באשר לי, עניין אחד עומד בראש מעייני: המאבק המזרחי. וכ'כ למה? משום שהשנאה בת 130 שנה הינה פקטור ראשון במעלה בסכסוך הארור. אשר על כן איני רואה שום פתרון בדרך. הרי לך תימני מכנרת דוגמה: מה צר ומה דואב הלב על כי האביר הגזעני משייח מוניס לא נולד נניח ב_1910-1-2 למשפחת מקלף במוצא. הרבה הרבה לפני הכיבוש. או אז היתה נוחתת ההכרה על המתגזען האשכנזי בדבר הדו-קיום בין יהודים לערבים,ואולם אויה, הכרה זו היתה אורכת כאורכה של איבחת שברייה.
        הנח אפןא לסכסוך, ודגול כמוני בחלוקת הארץ לשניים בלא לחטוא בחזיונות שווא בדבר שלום קרב (אני מציינת זאת כמובן בצער גדול) והתרכז ופעל למען הקייס המזרחי.זרוק לפח האשפה את הפוליטיקלי רורקט המזוין.
        בברכה

  2. פרילאנס

    80% תומכי חמאס נראה כמו מספר כל כך שרירותי, מעניין איך הוא הגיע אליו וחבל שלא שאלת אותו על זה.

  3. שקד

    Neues Deutchland הוא לא עיתון קומוניסטי.
    זהו עיתון שמאל המזוהה עם מפלגת השמאל DIE LINKE ונמצא בבעלותה. האג׳נדה של העיתון ושל המפלגה היא סוציאליזם דמוקרטי (להבדיל מסוציאל דמוקרטיה!).

    1. איריס חפץ

      אתה צודק שעיתון בכלל לא יכול להיות "קומוניסטי" (כמו שמדינה לא ממש יכולה להיות "יהודית"). הוא מקורב למפלגת השמאל, אבל זו חצויה מאוד, והוא השארית מהימים של גרמניה המזרחית. גם מהסיבה הזו הקו של החלק הזה של המפלגה הוא מאוד פרו-ישראלי (לתמוך ברעיון המדינה האחת, זה אנטישמי, אמרה שמש העמים התורנית). אבל יש למפלגה עוד עיתון שמקורב אליה ונוקט קו אחר, שנקרא Junge Welt. בקיצור: האג'נדה היא סוציאליסטית, אבל כשזה מגיע לישראל, זה כמו לרוב, נשכח…כל הסולידריות האינטרנציונלית עם חבריהם בישראל נעלמת כלא היתה.

      1. שקד

        אני יכול להסכים רק חלקית.
        Junge Welt הינו מקורב למפלגה, מזוהה מאוד עם האגף השמאלי (אפילו שמאל חיצוני) שלה, אבל אין לו את הקשר הרשמי למפלגה כמו ND. זאת למרות שJW מקורו בתנועת הנוער במזרח גרמניה (FDJ).

        אני לא מסכים שהסולידריות נעלמת, אבל יש פער בעמדות במפלגה בהתאם לפלגים השונים שלה. אבל זהו נושא שנמצא בתהליך שינוי מהותי, אבל הוא לא פשוט כי יש לו הקשרים היסטוריים בשמאל האירופאי/גרמני – הן במזרח (הגוש המזרחי בזמנו תמך בעמדה הפלסטינית בין היתר מתוך לחץ ממוסקבה ואנטי-אימפריאליזם) והן במערב (לדוגמא דרך המקורות בתנועת 68).

        העמדה הרשמית והבלתי מעורערת בין כל הפלגים היא שהמפלגה מכירה, מן הסתם, בזכות הקיום של ישראל, מכירה בזכות של העם הפלסטיני לעצמאות ותומכת בפתרון שתי מדינות.
        ההבדל הוא בכיוון שאליו הפלגים השונים לוקחים את זה, במפלגה, כמו בכל מקום אחר לצערי, אנשים מבלבלים פרו-ישראליות עם אנטי-פלסטיניות ולהיפך. במקום להבין ש(לטענתי)הדרך הנכונה היא להיות פרו-ישראלי ופרו-פלסטיני כי האינטרסים (שלום, בטחון, עצמאות…) הם משותפים.

  4. יוסי אמיתי

    אווה יקרה, כמזרחית המעידה על עצמה את היותה "תומכת זה עשרות בשנים בשתי מדינות לשני עמים, וסולדת מהכיבוש סלידה אמיתית", את אמורה להיות מודעת לקשר הברור בין הכיבוש המתמשך לבין הדרתם ואפלייתם של המזרחים בחברה הישראלית. אם אכן פיך ולבך שווים, כדאי שתעצימי את מאבקך נגד הכיבוש (ולא, אין כל מניעה שתדרשי גם מן הפלסטינים חשבון נפש, אם כי לא כל כך הבחנתי בדרישה כזאת שהפנית ל"כוחותינו"), כך שישתלב היטב במאבקם הצודק של המזרחים.
    ועוד: בעודך מגנה את יצחק לאור על "כתיבתו האלימה", את עצמך נוקטת סגנון אלים ביותר בתגובתך הנוכחית, כמו גם בתגובותייך התדירות באתר הארץ ובאתרים אחרים. בהקשר זה, אני מוטרד מכך שהמכנה המשותף ל"דוגמאות ההיסטוריות" שאת מציגה לאיריס חפץ הוא אלימות הגובלת בפשעי מלחמה שהופעלה במצבים מהפכניים על ידי הצד הצודק לכאורה. לטעמי, גם פשעים של הצד הצודק, כמו גם גזענות של המדוכאים (ככל שניתן להבין את מניעיה), הן תופעות ראויות לגינוי.

    1. אווה חדד

      3 הדוגמאות שהבאתי לקוחים, לא תאמין מימי נעורי הרחוקים כחניכה ב"השומר הצעיר". שם למדתי גם על פרשי בודיוני, אנשי פנפילוב, וכמובן הצבא האדום,הרפובליקנים בספרד והיעקובינים.
      מי היה מאמין כי קיבוצניק מהקיבוץ הארצי ינזוף בי בחריפות על כך?מהיכן לקחת לעזאזל פשעי מלחמה. אני כלל לא דיברתי עליהן. דיברתי אך ורק על מלתמות צודקות.
      להלן העילה לכתיבת הפוסט ולתגובתי ב"הארץ" (אגב בזאת תרשה לי לצרפך לאהרון כהן משער העמקים, כמרגל מצטיין ברחבי האינטרנט)
      בחודשיים האחרונים היינו עדים לתופעה חדשה במחוזותינו. שטף של מאמרים מוטים,חד-צדדים,דמגוגגיים,נעדרי ביקורת עצמית,מייגעים עד דכא,א-היסטוריים,והמרגיז מכל, מלאי רחמים עצמיים,סכריניים עד כדי שמאלץ של ממש. רחמים עצמיים המביאים את הכותבים לידי קתרזיס של ממש. וואו! כמה אנו גיבורים בהגיננו על הצד השני. כל זאת כשרובם לא רואים ממטר את סבלם של המזרחים.
      הפוזה הזאת (לבד ממאמריה המנומקים לעילא של מרב אלוש לברון,הני זוביידה ויוסי שריד),דוחה ומגעילה אותי.לו היה מדובר בעבודות אקדמיות של תלמידיך, היית ד'ר אמיתי היקר פוסלן על הסף.סיבה נוספת וחשובה יותר היא העובדה כי לכל כותבי המאמרים ברור מאליו,כי אם ישראל תנקוט בצעד א מתחייב מכאן שהחמאס יעשה מצעד ב. ואני אומרת לאוו רבתי!
      כפי שהיטבת לציין אני אכן בעד 2 מדינות ל-2 עמים (כל הדיבורים על מדינה אחת הזויים ואין להם תקומה). אבל לא זו בלבד אני. בעד נסיגה חד צדדית לגבולות 67 לא מחר,כבר מאתמול. ואם אי מי ישאלני אם זה יביא את השלום, אענה לו כשאני נתלה באילן גבוה, ליבוביץ, מי דיבר על שלום, איזה שלום, איפה הזכרתי בכלל את השלום? ענייני היחיד כיהודי הוא סלידתי העמוקה משלטון על עם אחר. אבל לי כמזרחית סיבה נוספת ולא פחות חשובה:המאבק המזרחי. הסכסוך הארור גוזל גם מהעניים המזרחים,את כל כוחותים. זאת משום שמי שיוצא נשכר ממנו היא ההגמוניה המרושעת המתמידה בהסללת ילדים מזרחים טובים ותמימים לבתי-ספר ירודים ונחותים. ועוד זאת,האבטלה,השכר הדל,הזרמת עשרות אלפי מהגרי עבודה לשכונותהים. בעוד שביישובים הקהילתיים רואים סודני אם בכלל ,רק כשהמסכן מנקה את הבריכות שלהם. והרשימה ארוכה ארוכה. כיצד אתה חי עם העובדה הזאת יוסי היקר?

      אשר לכתיבה אלימה. אני מפנה אותך למאמרו של ב. מיכאל המכנה את לפיד טמבל פוטוגני אחד. כתוב מיד מכתב למערכת, או הגש תלונה לתחנת המשטרה הקרובה.
      אני שבה ומטעימה: אין כתיבה אלימה יותר בעיתונות העברית מכתיבתו של יצחק לאור המתחסד. לא אחזור על הקללות שהטיח בשעתו בגרשום שלום, ובעמוס עוז וא.ב.יהושע (שניים שאינם נמנים עם חביביי)ועוד רבים אחרים. ואולם בכך לא סגי. כתיבתו מתנשאת,שוויצרית,של מי שיודע כל, כשכל סביבתו היא של טיפשים מטופשים.התואר כסיל כשמדובר בכתיבה חד-מימדית עושה עימו חסד.

      אשר לגדעון לוי. האיש בתור שכזה מעניין אותי כקליפת השום. אלא מאי, הצפונבון משייח מוניס היה בחודשיים האחרונים ל"גיבור" זכויות האדם, בקרב מי שחשים נרדפים. מה זה נרדפים… קרא היום בהארץ על טרור פשיסטי, על הפחד לןמר אני שמאלני בפרהסיה. כל השומע יראה לנגד עיניו גדודי פשיסטים האורבים בחולצות שחורות ומצוידים בשמן קיק לעייפה ובאלות לשמאלנים האלה. ואני אומרת אוסף של הבלויות המלווה שוב בסכריניות ורחמים עצמיים מאוסים.

      וכל כך למה? ישראל אינה מדינה,היא דרמה מתמשכת של אלפי פרקים. כל פרק ופרק (להוציא מלחמות) זוכה לסיקור של 2-3 ימים בממוצע. הנה עתה אנו שבים אט אט לשיגרה(וראה לעיל את מאמרו המאלף של מאיר בביוף), ואביר זכויות האדם המלווה בשומר ראש (כל השומע יצחק) יוכל להפרד ממנו.
      לעולם לא אקבל אדם עם רקע כמו של האיש הנזכר לעיל כאביר של דבר מה ולו גם הפעוט ביותר. מדובר אחרי ככלות הכל על מי שמעיד על עצנו שבכל שנות לימודיו בצפון ת'א (כמובן!),לא היה ולו גם תלמיד מזרחי א ח ד בכיתתו. ודוק יוסי, מדובר בבתי ספר איכותיים ביותר.התקבל כדבר הלמד מעיקרו לגלי צה"ל, זאת בשעה שכל הסגל הזוטר,מנקים נהגים וכד' היה מורכב (ובעצם עודנו) ממזרחים. עובדה שלא הפריעה מעולם לאביר. אח'כ התקבלות מובנת מאליה לנערי פרס, כולם אשכנזים כמובן. מי שהמיטו את חוק ההסדרים הלא דמוקרטי בעליל על כתפיהם הצרות של המזרחים ושל ערביי ישראל. אח'כ,איך לא,התקבלות לעיתון היוקרתי ביותר בישראל. ומכאן עשיית "קריירה" ממאמרים נוטפי סכריניות על מצבם של הפלסטינים המדוכאים. מישהו מהקשת דימה אותו פעם לכומר קתולי חסוד, הבא אל "הפראיים" בג'ונגל באפריקה,ומטיף להם בשמנוניות מבחילה את תורתו של פאולוס. אם זו אינה התנשאות,פטרנליזם מהסוג הירוד ביותר, מהי אפוא התנשאות.
      והיש הזה ייחשב למזרחים כאביר זכויות האדם? אוי לאותה בושה. וזו הטרוניה כלפי איריס חפץ שכל כוונותיה טובות.
      והערה אחרונה. אני כותבת את הדברים בהערכה רבה אליך,גם בשל הערגה לימיי ב"השומר הצעיר" ובייחוד בשל פעילותך הכנה (שלא כמו לוי ולאור)לדו-קיום אמיתי ולא מעושה עם הערבים. אני גם מוקירה את פועלך בנרכז האקדמי בקהיר.
      בהזדמנות זו אבקשך שוב להואיל ברוב טובך לתרגם את סעיף 7 של האמנה המשוקצת.
      בברכה.

      1. תרזה

        והמזרחיים שאת רואה את עצמך כמייצגת אותם רואים את סבלם לפני כל סבל אחר, וזה טבעי ובסדר גמור. אבל אם הם נחושים לתפוס את מקומם הראוי בחברה-הישראלית-שאחרי, אין להם ברירה אלא להירתם לסיום הכיבוש. המשאבים המדולדלים של החברה הישראלית מכים יותר בחלשים ובמוחלשים: משאבי נפש מדולדלים אחרי שנים של הקזת דם חסרת תוחלת , משאבים אינטלקטואליים מתכלים עקב שטיפת מוח ימנית-לאומנית-פרנואידית שמנטרלת חשיבה מורכבת, משאבים חברתיים-מוסדיים שנסוגו מפני קפיטליזם ימני חסר מעצורים, משאבים כספיים מדולדלים מכל המנגנון שמתחזק את הכיבוש לשלוחותיו וכו'- כולם מונעים מהחברה הזו להתקדם. השלטון הימני משתמש במוחלשים כדי לדפוק אותם, והם עסוקים בעלבונם. זה לא בזבוז של כוחות שנחוצים למאבק האמתי, לקראת העתיד?

        1. אווה חדד

          א. את לא אומרת אשכנזיים, מדוע אפוא תאמרי מזרחיים?
          ב. את מתפרצת לדלת פתוחה. הלא כתבתי במפורש שאני דוגל בנסיגה מלאה מהשטחים (לא חלילה מרמת הגולן, ובעד שום הון שבעולם, נדמה לי שאין צורך לפרט). מדוע אפוא את מטיחה לעברי את כל את כל הקלישאות המובנות מאליהן בדבר הכיבוש. בנוסף לכך את כותבת על הצורך בחשיבה מורכבת ובצדק, אבל לוקה בדברייך בריפיון שכלי מסוים. אבל אני בטוחה שמדובר ביום לא כ'כ טוב שלך. להטיף לאדם היוצא נגד הכיבוש בעד אותו הדבר?

          והערה לתימני מכנרת.
          אתה נופל לפח שאותו משרטט סמולן, ברוב תבונתו, בתגובתו למר בביוף. ראייה אסכטולוגית,דיכוטומית והאדרה של הצד השטני שבסכסוך. כדאי לך לעטות מדי שיריון של אביר מימי הביניים (תוכל להשאילם בגן הלאומי ברמת יששכר),בטרם תאמר למזרחי-ת, כי הם מצויים באותו צד של המטבע, עם החמאס,דאע'ש,המדוכאים עלי אדמות,הג'יהאד האיסלמי,אל קעידה,ג'בהאת אל נוסרה, מוג'הידין אל חאלק ושאר מריעין בישין. אין ספק כי מדי השיריון יועילו, משום שאחרת אפילו אימך לא תוכל לזהותך. מאבק מזרחי, אין פירושו שלילת התרבות המערבית. מה פתאום,מאימתי?

          1. תרזה

            הוא תרזה, בחיריק מתחת לת', כמו העץ מהתנ"ך, ואני מירושלים, ממוסררה של הפנתרים. הסגנון שבו התייחסת לתגובה שלי הוא פוגעני, אד-הומינם, והתוכן גם הוא לא ממש ענייני. ולא התייחסת בצורה סבירה לשאלת היכולת לרתום את המוחלשים לסיום הכיבוש. בציפיה לדיון פורה קצת יותר, ת.

          2. תימני כינרת

            אם הבנת שאני קושר את המזרחים לחמס או לדעש וכולי, הבנת את ההיפך מהנאמר. אל תחזרי על זה שוב.
            בחינת היחס בין הממסד האשכנזי לדורותיו לבין המזרחים והפלסטינים, מראה שאת הצלחתם היחסית של האשכנזים בישראל, הוא השיג ע"י דיכוי שיטתי של שתי האוכלוסיות האלה.
            אני ממוקד לא פחות ממך במאבק המזרחי ולא מאתמול, אבל למען הצלחתו חייבים בני ברית עם אותו אינטרס – הפלסטינים אזרחי ישראל. אין לזה קשר לפוליטיקלי קורקט.
            שמאלני אמיתי לא נאחז ברמת הגולן.
            אף פעם לא שללתי את התרבות המערבית, איך היסקת את זה?
            מי שמתלהב מדברי סמולן לא יכול להחשב כמי שתומך במאבק מזרחי או למזרחי מודע.
            הרפי מהסגנון המתלהם והמתנשא שלך. את כאן לא במעמד של המורה המחנך המצליף בתלמידיו העצלנים.

  5. אווה חדד

    אהיה יותר עדינה. נדמה לי שאת שוב מדגימה חשיבה פשטנית משהו… הלא בפוסט נאמר במפורש שאני נגד הכיבוש, אז למה את מטיפה לי? למה הדבר דומה:את רואה שמישהו פתח את הדלת, ואת אומרת לו לפתוח אותה?

    המשך הכיבוש אינו תלוי כלל במוחלשים ,מדוע את חוששת מלומר מזרחים.הכיבוש היטיב עם מקצתם. הם יכלו לרכוש דירה בשטחים, מה שאין כן בתחומי הקו הירוק. וראי על כך במאמר מאלף של פרופ, דני גוטוויין, הטוען כי מדינת הרווחה עברה לשטחים. לבד מזאת עד 67 המזרחים היו הרי המשרתים של האשכנזים. הם עשו את כל העבודות השחורות, מה שיעשו לימים הפלשתינים.
    מי שאחראי להמשך הכיבוש ועומד בראש החץ הימני-פשיסטי-גזעני-מתנחלי הם האשכנזים: די לנו אם נזכיר את לוינגר,קצובר,זמביש (הכינויים האלה יהרגו אותי),וייס ,בנט,אריאל,ליברמן,אלקין ועוד.
    אל לך להתרשם מקומץ בריוניו של "הצל". ברגע שתבוא הרגיעה, גם הצל ירגע ולא נודע כלל כי בא אל קרבו.
    את ההטפות שלך (המוצדקות) תפני אפוא אל הקבוצה הגזענית על נספחיה השונים, והניחי למזרחים. ככלל המזרחים נשלטים כאן בצורה דרקונית. כולי פליאה על שאינך משקיעה את האנרגיה שלךביציאה נגד הסללת תלמידים מזרחים גם ממוסררה! אל בתי ספר ירודים.והרי את נוכחת לדעת בימים אלה כי כל העולם עומד על רגליו לטובת הפלשתינים, בעוד החוליגנים מדאעש נהנים מחופש פעולה יחסי.תמכי במי שבאמת זקוק לזה אבל אין לו כח בשל הגזענות האשכנזית המתמשכת.
    בברכה

  6. אריאל פלוטקין

    נראה לי שאנו מכירים מנעורינו איריס חפץ, ואם מדובר באישה אחרת הנושאת שם זהה לזה של הבחורה המקסימה שלמדה איתי בתיכון מקיף ג' בבאר שבע בתחילת שנות ה-80, אז אני מסייג מראש את דבריי. הגבתי לכתבה אחרת שלך לפני כחודש, לא הזדהיתי בשמי המלא וניסיתי, (בשפתי הלא מספיק מלומדת), להביע ביקורת, (שלא זכתה לשום תגובה), באופן אובייקטיבי. אך הפעם החלטתי לחשוף את מה שאני מרגיש לנוכח קריאת הכתבות שלך. הורי הביאו אותי לבאר שבע בגיל 10 מארגנטינה, אבי בן למשפחה אשכנזית מרוסיה במקור ואימי בת למשפחה ספרדית דוברת לאדינו מהבלקן במקור. מעבר להבדלים התרבותיים שמהם באו, הורגשה בבית שבו גדלתי תחושת גורל משותף כלל יהודית שחושלה על ידי שנאת היהודים שהורי ספגו בכור ההיתוך הארגנטינאי שאליו היגרו הוריהם. לכן הם החליטו לבוא לכאן. שניהם נפטרו כאן. אני מרגיש שבור לב לנוכח המציאות שמצאנו כאן. אנו נתקלנו בממסד אשכנזי מתנשא, (על כל מי ששונה מהם… לא רק על המזרחיים לידיעתך), לעומת זאת נתקלנו בשנאה גזענית יוקדת דווקא מצד יוצאי עדות המזרח, עבורם אנחנו"האחר", לא שייכים במקרה הטוב וסתם נספחים "לאשכנזים" במקרה הרע. אני מרגיש שגדלתי וחייתי בין הפטיש לסדן ושאני רק בן מיעוטים המנסה לשרוד בתוך מאבק בין כוחות גדולים יותר. חשתי את זה במישור האישי ביותר כמו גם במישור התעסוקתי ובמישור הסוציו-אקונומי במשך כל ארבעים שנות חיי בארץ הזו.
    יחד עם זאת נשארתי כאן ואני מנסה לגדל את משפחתי כאן למרות שאנחנו תחת אש תרתי משמע, אש חברתית ואש מעזה. לא יודע אם את או בני משפחתך חוויתם את החוויה הזו אבל משפחתי חשה אותה כבר כמה שנים. לצערי בתי עברה את רוב שנות גיל ההתבגרות שלה תחת מציאות של אזעקות ופיצוצים כאן בבאר שבע.
    אישית הייתי שמח לחיות בחברה פלורליסטית, כזו שתכבד את התרבות האירופאית כמן גם את התרבות האירופאית-הים תיכונית וגם את התרבות המזרחית ותאפשר דו קיום של כבוד עם בני העם הפלסטיני. בחיי הפרטיים אני עובד בתחום בו אני נותן שירות לכל אדם הנדרש למקצועיותי ללא הבדל של מוצא, אמונה וצבע עור ועל כך אני מודה לא-לוהים שההזדמנות הזו ניתנה לי. אבל במישור החברתי הרחב, הארץ הזו נתונה לשליטתם של כוחנות וקיצוניות שמאפיינת את כל המרכיבים בחברה: אשכנזים, מזרחיים, ימניים, שמאלנים, דתיים, חילוניים, חרדים וגם ערבים, הן במישור הלאומי-פלסטיני והן במישור הדתי איסלאמיסטי. כל זרם מושך לכיוון שלו בדפוסי התנהגות אוטיסטיים, כאילו רק הוא קיים ואין באפשרותו לראות או לתקשר עם אחרים ואין לזולתו זכות קיום. אני ממש חושש לעתיד משפחתי ולעתידם של אנשים כמוני, מה יהיה גורלנו אם אחד הגורמים ינצח במאבק הזה באופן מוחלט? יהיה גורלנו כגורלם של היזידים בעירק? תתמזרחו או תמותו?, תתחרדו או תמותו?, תתאסלמו או תמותו? ואולי בכלל הימניים האשכנזים ינצחו ויידרשו ממני להיות דתי לאומי חובש כיפה סרוגה ומקיים תרי"ג מצוות או לעוף מכאן. מה אם אנשי השמאל ינצחו במאבק? ידרשו ממני להפסיק להניח תפילין? כן כן … אני עושה זאת למרות שאינני שומר שבת לדוגמה. מן איש אמצע כזה לא יתאים לאף זרם קיצוני. אנו חיים בעידן של קיצוניות ודיכוטומיה ולצערי אני חש שגם את והזרם אותו את מייצגת אינכם שונים מהאחרים. אני חושב שגם דעותייך מייצגות זרם קיצוני, לא השלום והדו קיום והצדק החברתי והפלורליזם התרבותי הם שמנחים אתכם אלא השאיפה להביא למיגורו של השלטון האשכנזי-ציוני בארץ הזו. את מפחידה אותי כי אני לא יודע עם אלו גורמים את מסוגלת להתחבר על מנת להביא להגשמת מטרתך האידאולוגית. כאשר אני קורא את תוכן הכתבות שלך אני נאלץ לומר שמנקודת הראות שלי, כבר עדיף לי לקבל את מרותם של האדונים האשכנזים שלימדו אותי לדבר עברית עם "ר" גרונית צפון אירופאית במקום ה- "ררר" הספרדית המתגלגלת הטבעית שלי, (כי פשוט הפכתי למטרה ללעג והתנכלות בלתי פוסקים ובלתי נסבלים מצד ילדים צברים בני כל העדות וילדים רוסים שהיוו רוב מוחלט מהסביבה אליה הובאתי בגיל עשר). את יכולה להבין שאני לא מרוצה מהבחירה הזו אבל לנוכח האלטרנטיבות, (וביניהן האלטרנטיבה שאת שותפה לה), אני מבין שזו הברירה היחידה שתאפשר לי ולמשפחתי תקווה כלשהי להישרדות בפינה מורכבת ובעייתית זו של העולם. כאמור אנחנו כאן כי משפחתנו סבלה מהתנכלויות על רקע יהדותנו. אני מקווה שיום אחד הפלסטינים יכבדו את אילוצם אם לא את זכותם של היהודים, לחיות בארץ הזו לצידם בשלום ולא פחות חשוב שהיהודים יכבדו את זכותם של הפלסטינים לחיות כאן בשלום ואת זכותם של כל היהודים על זרמיהם השונים לחיות כאן בשלום.
    את בחרת לחיות במקום אחר, בחירתך היא כבודך. אני באופן אישי רוצה לומר לך שכואב לי לראות לאילו קצוות רחוקים ומנוגדים כל כך של החיים הגענו. סבתי ז"ל הייתה אומרת בנוגע להגשמתן של תקוות של אנשים שעם דעותיהם לא הסכימה, בשפתה, שפת הלאדינו, את המשפט הבא: el dio no los ayegara בתרגום חופשי לעברית: "שא-לוהים לא יביא אותם ליום בו יתגשמו תקוותיהם". אני אומר לך את המשפט הזה בצער עמוק כי אני חייב להודות ששמורה לך פינה בלבי, אני זוכר אותך כנערה מקסימה שמאד הערכתי וחיבבתי.