• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בין עזה לברלין: עיתונאי גרמני בעזה המופצצת

מרטין לה-ז'ון הוא העיתונאי הגרמני היחיד ששהה בעזה במהלך שלושת השבועות הראשונים של ההתקפה הישראלית. איריס חפץ תפסה אותו השבוע לראיון ליד שדה התעופה שונפלד בברלין, רגע לפני שחזר לכאן
איריס חפץ

פסיכואנליטיקאית ישראלית שחיה בברלין מזה 17 שנה (עלייה ראשונה של האינתיפדה השנייה). ערכה את האתר "קדמה", במה לדיון מזרחי

הראיון הזה נערך באופן די פרוביזורי. לרוב אני מראיינת אנשים באופן שונה, אם בכלל, ולרוב העיתונאי הוא זה שמראיין. פגשתי את מרטין לה-ז'ון פעמיים. פעם אחת בעבר כאשר הוא ראיין אותי לעיתון, וקיבלתי ממנו הודעה שהוא נסע לעזה במהלך ההפצצות הישראלות ברצועה. נפגשנו בהפגנה יום לפני שנערך הראיון הזה והצלחנו להיפגש שוב ולערוך אותו כמה שעות לפני הטיסה. גם מההודעה שלו טרם נסיעתו וגם מהראיון כולו יכולתי להרגיש בדידות גדולה, אולי כאילו שהוא נושא אתו בכל אשר ילך מין "חתיכת מצור". ואולי משם גם הגיעו השאלות שלי…

+   +   +

מה הביא אותך לעזה? איך נפלה ההחלטה לנסוע?

הלכתי להפגנות הראשונות נגד ההתקפה הישראלית, שבהן הייתי הגרמני הלבן היחיד שם. הגעתי כעיתונאי וצילמתי, ואנשים פנו אליי וביקשו שאסע לצלם ברצועת עזה, ששם ההתרחשות האמיתית והחשובה שיש לתעד.

ואיך הצלחת להיכנס לרצועה? אתה הרי העיתונאי הגרמני היחיד שם… איך המשפחה שלך הגיבה לענין, למשל?

קיבלתי תעודת עיתונאי רשמית מישראל, בהליך מקצועי וענייני, ואיתה אני יכול לעבור במחסום ארז, שזו הבעיה העיקרית, שכן זה המקום שבו יש ירי כבד. פעם חיכיתי שם 7 שעות כדי לתפוס מחסה מהירי, ולא היה כמובן שום נהג מונית שנסע אז ועבר את המחסום. מכיוון שאני גם עיתונאי חופשי, ולא מועסק ע"י שום סוכנות ידיעות אין לי שכפ"ץ ושאר תנאים שיש לעיתונאים אחרים, כך שזה מסוכן במיוחד. אבל יש בעזה כ-500 עיתונאים כרגע וכל הקולגות שלי לא מבינים איפה העיתונאים הגרמנים ולמה הם לא נמצאים שם. גם אני לא בדיוק מבין את זה. אמרתי שצריך לשאול אותם. אבל זה גם לא קל מהרבה בחינות. המשפחה שלי ניתקה איתי את הקשר בעקבות ההחלטה שלי. הם שמרנים שמצביעים לנוצרים הדמוקרטים. הם אוונגלים ומאמינים שאני מתחבר לארגון טרור. גם חברים רבים ניתקו איתי את הקשר בעקבות זאת.

ואיפה אתה מתאכסן בעזה? איך אתה מתקיים שם?

מארחת אותי משפחה פלסטינית, שם אני ישן על הרצפה עם עוד גברים באותו החדר ואוכל איתם. יש עכשיו מעט אוכל בעזה: חיים על לחם שהם אופים, שמן זית, זעתר והרבה שעועית כי אין מוצרים טריים ואת כל המוצרים הם הרי צריכים לקנות מישראל. בהתחלה עוד היה שוקולד, פסטה. היה כסף מזומן, עכשיו אנשים עומדים בתורים ארוכים כי כל הבנקומטים ריקים ומחכים לשקלים שיגיעו לישראל. זה פחד אלוהים לצאת מהבית, כי כל תזוזה יכולה להיגמר במוות, כל נסיעה במכונית היא סכנה, ולכן ממעיטים בזה ככל האפשר. את הכל אני כותב עם טרטור גנרטור, כי זה מקור החשמל היחיד וקשר אינטרנט יש לי גם באופן לא רציף. המשפחה הזו קונה מוצרים בהקפה ומארחת אותי יפה.

אתה יודע ערבית?

לא. אבל אני מסתדר כי יש המון עזתים שמוכנים לתרגם מאנגלית. החיים בעזה כל כך משמימים, כך שכל זר שמגיע הוא להיט, ואני מקבל עזרה יותר משאני צריך. הם רק מחכים שאבקש מהם לבוא איתי, לעשות משהו מרגש, כמו ללוות מישהו זר כמוני. יש בעזה מעט בתי קפה, מין סככות עם קצת בטון שאפשר לעשן בהם שישה וזהו. אין קולנוע או תיאטרון. אנשים רואים טלויזיה שבה מקרינים שיעורי קוראן ותפילות. בבית אפשר לראות הכל באינטרנט, חוץ מהערוצים שחמאס חסם. אתרי פורנו או אתרי היכרויות כמו OKCupid אינם זמינים.

ובבית אפשר לראות הכל? אם למשל תביא איתך בקבוק אלכוהול?

בבית אפשר לעשות הכל. יש 20% מתושבי עזה שאינם תומכים בחמאס: חבר'ה צעירים, שעושים היפ-הופ וגולשים על גלים. הם יכולים לעשות הכל בבית, וזו אינה מדינת משטרה כמו סוריה, שבה כבר כשנכנסתי למונית הרגשתי תחת תצפית. 80% מהאנשים הם מוסלמים אדוקים ותומכים בחמאס, אבל האחרים יכולים לעשות בבית כמעט כל מה שהם רוצים. זו אינה דיקטטורה ולאנשים אין פחד כמו בדיקטטורה.

מרטין לג'ון ומאחוריו מסג אלאמין, 29 ביולי 2014
מרטין לג'ון ומאחוריו מסגד אלאמין, 29 ביולי 2014

מה האוירה בעזה עכשיו תחת ההפצצות הישראליות? מה כוח העמידה שלהם?

האנשים בעזה מיואשים מהחיים תחת המצור הישראלי ואין להם מה להפסיד. לא שמעתי קול אחד של מישהו שאמר שחמאס צריך להפסיק עכשיו. הם מבקרים את חמאס: הם מדברים על חמשת הבתים של הניה שהגיע ממחנה פליטים אחרי הכל, ושואלים מאיפה הכסף לבתים ולג'יפים היקרים. אבל הם מעריצים את בריגדות הקסאם, שהם לוחמי-התנגדות מכל שורות העם: אנשים משכילים עם מקצוע, כאלו שלא משכילים, צעירים, מבוגרים. הם הגיבורים הגדולים של תנועת ההתנגדות. הם מבינים כמובן שיש להם רק טילים מייצור עצמי והם נחותים מבחינה צבאית מול ישראל, אבל מאוד גאים במנהרות שהם בנו ואומרים "יש לנו עוד הפתעות". כששאלתי אילו הפתעות, נאמר לי "עוד תראו כשזה יגיע".

נפגשת עם בכירים בחמאס?

הניה נמצא במסתור. הרי ניסו לחסל אותו ופגעו רק בבית שלו. נפגשתי עם בסאם נעים, היועץ והדובר שלו. הוא כירורג, אינטלקטואל, איש שקט, אנליטי וריבוני, אך קשה. הוא אחרי הכל חותך בבשר החי בתור כירורג. הוא האידיאולוג של התנועה, ששימש קודם כשר בריאות. לדבריו חמאס יתנו לישראל 20 שנות שקט, לו יתמלאו דרישותיהם לנמל ימי למשל. בסך הכל הממשל שלהם מתפקד: יש בתי ספר, שתי אוניברסיטאות: אל-אזהר של פתח והאוניברסיטה האיסלמית של חמאס שהופצצה ע"י ישראל. הם מארגנים פעילויות קיץ לילדים, כמו מחנה אוהלים. אבל עכשיו הכל סגור: אף אחד לא הולך לבית הספר, לאוניברסיטה או לשום מקום שלא חייבים. לא רואים גם אף איש במדים, כמו שוטרים, ברחוב. ללכת ברחוב זה בכל מקרה כמו רולטה רוסית. אבל כולם די נחושים להמשיך במאבק.

משמאל לימין: דר' באסם נעים, יועצו של איסמעיל הנייה ליחסים בינלאומיים, מרטין לה-ז'ון, וחבר הפרלמנט הפלסטיני מושיר אלמסרי
משמאל לימין: דר' באסם נעים, יועצו של איסמעיל הנייה ליחסים בינלאומיים, מרטין לה-ז'ון, וחבר הפרלמנט הפלסטיני מושיר אלמסרי

באיזו מידה האוכלוסייה עומדת מאחורי המאבק שלהם? הוא הרי גובה כל כך הרבה קורבנות…

האנשים מתייחסים לפעולה של ישראל כפעולת נקמה. הם גם צחקו ואמרו, למשל כשכוחות הרגלים של ישראל היו בתוך עזה ונודע ששני חיילים ישראליים נהרגו: "הלילה יהרגו 200 מאיתנו". ברור להם שזו פעולת נקמה על הרג החיילים הישראלים ושזה ההגיון העומד מאחוריה. הם כמעט משתגעים מהחיים תחת מצור שהם מוכנים לזה, ואמרו שבזמן שישראל הרגה 1,850 מהם, נולדו באותו הזמן 4,200 תינוקות ברצועה. זה הכוח שלהם והם לא חווים את זה, וגם לדעתי זה לא, כרצח עם. 1,800 אנשים שנהרגו זה נורא, אבל מתוך 1.8 מליון…

ומה הם חושבים לעשות? איך להמשיך?

הם מעריצים את משגרי הקסאמים, שהם הגיבורים של המאבק. האדם הכי שנוא ברצועת עזה הוא אבו-מאזן. הרבה יותר מאשר נתניהו. לאבו מאזן יש וילה בעזה, שמזה 7 שנים היא סגורה ושמורה, כך שאף אחד לא ייכנס אליה ותושבי עזה רואים אותה עומדת כך, בזמן שאלפים מהם חסרי גג. מנתניהו הם לא מצפים למשהו אחר. הם אומרים שאבו-מאזן הוא מרגל או משת"פ, והגיבורים הגדולים הם בריגדות הקסאם. יש סיפור על זה ש-23 לוחמים מהבריגדות הללו נמצאו במנהרה שהופצצה ע"י ישראל ושרדו ממקור מים שמצאו במנהרה ותמר אחד ביום. במקביל, מכיוון שקבורה היא דבר חשוב מאוד באיסלאם, חפרו אחרים במקום כדי להביאם לקבורה. הם לא חשבו להציל אותם, כיוון שלא היה איתם קשר כל הזמן הזה וציפו למצוא גופות, והתפלאו למצוא אותם בחיים אחרי שלושה שבועות. אבל אני רואה שיש לך מבט ספקני, את לא מאמינה שאפשר לשרוד ככה?

בודאי שאפשר לשרוד מתמר אחד ביום לתקופה כזו, אבל זה נשמע לי קצת כמו סיפור מיתולוגי אופייני ללוחמי חירות. יש סיפור כזה על רבי שמעון בר יוחאי שהתחבא במערה בגליל 12 שנה וחי ממעיין שנבע לידה ומקב חרובים… נשמע לי דומה. פגשת מישהו מהם?

לא. אני לא יכול לאמת את הסיפור הזה. ראיתי ראיון בטלוויזה של אל-גז'ירה ערביה, שם ראיינו אותם והמשפחה שאני גרה אצלה תרגמה לי במקביל לאנגלית, אבל לא פגשתי אף אחד מהם. סיפורים כאלו עליהם נפוצים ועוברים מפה לאוזן. הם זוכים להרבה כבוד באוכלוסייה שעומדת מאחוריהם לגמרי. כמעט כל אדם בעזה מספר את סיפורי הגבורה האלו. אותי מעניינים הסיפורים של האנשים מיד אחרי ההפצצות. אז אני יוצא לשטח ומדבר איתם כדי לתעד את ההרס המסיבי, את המצב בו אין מקום בטוח ואתה חי במצב של הגרלת-לוטו. כל מכונית יכולה להיות מופצצת, אפילו ע"י מזל"ט. אותי מענין לראות איך האגרסיה פועלת.

מרטין לה-ז'ון כתב בעיתון הקומוניסטי Neues Deutschland, וכעת הוא עובד כפרילנסר. הוא מפרסם את רשמיו בבלוג "הימים של השמן והזעתר" (The days of oil and zaatar)

כנראה שיעניין אותך גם: