ואחרי צוק איתן. מה מחכה לנו?

ההתמוטטות במזרח התיכון מראה לנו עד כמה הרגעים שבהם אנו חיים הם קריטיים. איני חושב שהשמאל הציוני בישראל מסוגל להנהיג שינוי. השינוי יבוא כשהימין יבגוד בבוחריו. כרגע דומה שהבחירה בפועל תהיה בין שתי אידיאולוגיות ימניות הרסניות
מתי שמואלוף

משורר וסופר. ב-2014 ראה אור "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים" בהוצאת זמורה-ביתן. עובד על רומן ראשון

English

לא צריך מכונת זמן כדי להביט כמה צעדים קדימה ולהבין שהימין בישראל עדיין לא מימש את כל האופציות המדומיינות והממשיות שלו לפתרון הכיבוש. למרות ש"צוק איתן" נראה כיעד טוטלי של הימין במימוש "העם רוצה נקמה", יש עדיין כמה אפשרויות שאנו צריכים ללמוד עליהן, לפני שנלך לישון במציאות פוסט טראומתית, המייצרת את עצמה עוד פעם מתוך חורבן ונתעורר מופתעים לאזעקה חדשה.

אחת מהסיבות הפנימיות למלחמה (המוכחשת היות והיא אינה מוגדרת כמלחמה), הינה מאבק פנימי בתוך האליטות השולטות, המנצלות את החולשה של משטר נתניהו. המלחמה היא אינה זרע שוטה, אלא המשך של האלימות הפנימית במלחמה להפלת נתניהו. בתוך כך, אפשר לראות שתי אידיאולוגיות גדולות שעומדות בפנינו והן עשויות לעלות לשלטון לאחר הפלת נתניהו.חשוב לציין כי האידיאולוגיות הללו הן המשך הרעיון הימני שלפיו, הציונות מתחוללת אך בתוך מלחמה. היא אינה קיימת במציאות של שלום. זאת אומרת, שאחדות העם, ותפקידו ההיסטורי יכולים להתחולל אך ורק בתוך להט מהפכני של חרב, כאותה שורה מפורסמת של ז'בוטינסקי בשיר של בית"ר "שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש, למען ההוד הנסתר."

bennett liberman
"שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש, למען ההוד הנסתר." צילום של ליברמן: Michael Thaidigsmann, cc by-sa

שתי האידיאולוגיות הבולטות של הימין

האחת היא ארץ ישראל השלמה של בנט המאמין בסיפוח מלא של כל השטחים, ובתוך כך בשליטה בפלסטינים תוך כדי הליכה לקראת ארץ ישראל השלמה. השנייה, היא הפרדה מלאה של ליברמן שמבקש ללכת עד הסוף עם שלטון הפרדה בין יהודים לפלסטינים שהוא שלטון כוח אוטריטרי ומיליטריזם חסר תקדים. לא שהאופציה הראשונה של בנט אינהכרוכה בהפעלת כוח מטורף בכדי לשלוט על מיליוני אנשים.

כרגע אני לא מתייחס לאופציה השלישית של סער או לפיד, אבל אפשרשהם ייקחו את השלטון, וישתמשו באחת מהאידיאולוגיות של בנט וליברמן או בשילוב ביניהן כדי למשול, שהרי יש השקה בין הלאומנות של סער ולפיד לבין בנט וליברמן.

הנקודות המשותפות לשתי האופציות של בנט וליברמן הן:

א. הן כוללות המשך של הניאוליברליזם האכזרי. האם אני צריך להרחיב על פירוק האיגודים של בנט או על השחיתות של ליברמן? הנה ב-5 באוגוסט התבשרנו כי אוריאל לין אמר בגל"צ "כחלק מההתאוששות של המשק צריך לאסור על עיצומי עובדים"וכדאי לבדוק את הגזל שנערך בזמן המלחמה.

ב. שתי האופציות הללו כוללות גם העמקה והרחבה של הדרת הציבור הפלסטיניישראלי ממשאבי החברה הישראלית ומהמרחב הציבורי הישראלי.

גהניאו ליברליזם של השניים כולל בהכרח דיכוי כלכלי למזרחיםהנמצאים בשכבות המוחלשות.

ד. הדיכוי נגד הציבור הפלסטיני יביא גם לדהערביזציה (מחיקת האופי הערבי של התרבות באופן הרחב שלה). ובתוך כך יסבלו כל אלו שחפצים ביקרה של התרבות הערבית.

אופי המימוש של האידיאולוגיות הללו הוא כמובן פשיסטימצד אחד המשטר האלים מחליש כלכלית את אזרחיו הנאמנים (היהודים) ומצד שני מעניק להם סיבה טובה להמשיך להיות נאמנים האשמת האחר הדמוני המוחלט (הערבים). ואפילו "צוק איתן" יוצר משוואה שכזאת, משום שיישובם ההיסטורי של המזרחים ביישובים עירוניים קטנים בפריפריה של ישראל העמיד אותם ראשונים בסכנת הרקטות, מקריית שמונה שבצפון, בית שאן שבמזרח, אשדוד, אשקלון, שבמישור החוף, לבארשבע, דימונה, אופקים וירוחם ועד אילת שבדרום (נכון שיש גם קיבוצים בקו האש, אך להם את אותו הון סימבולי). לכן הישובים המזרחים היו הראשונים לסבול מהרקטות, ואין פלא שקובי אוז (כנציג הדרום) פנה ימינה ודרש מצה"ל לסיים את המבצע, במקום לקרוא כאיש תרבות להפסקת אש. אני מסכים אתו לאנליזה שהדרום לא יכול להמשיך לסבול מרקטות, אבל אני לא מסכים אתו כמובן על הדרך לפתרון הבעיה.

אגבאני לימדתי שנה שלמה בקדם מכינות במכללת ספיר וראיתי איך כל התלמידים שלי לא ניגשים לבחינות מרוב התפרקות מפוסט טראומה אחרי הפצצות לא פוסקות בזמן שתל אביב חייתה ברגיעה. אגב, ראינו גם כיצד ישראל התעלמה מהאוכלוסיות האחרות המופקרות בגבול, כמו העובדים הזרים שנהרגו בעוטף עזה, או אי הסירוב למגן את האוכלוסיה האזרחית בכפרים הבדואים בדרום ועוד.

מהזמן הקולוניאלי, לזמן הדהקולוניאלי

de_Klerk_with_Nelson_Mandela
כמו דה קלארק ומנדלה, האם ברגע האמת מנהיג ישראל יצלצל למנהיגות הפלסטינית?

ישראל נמצאת בזמן אחר מזה של אירופה, ארה"ב והמערב. ישראל עדיין מחזיקה בכיבוש קולוניאלי פעיל, בעוד שאירופה סיימה את הקולוניאליזם שלה באסיה ואפריקה, וארה"ב סיימה את העבדות של מיליוני השחורים שהובאו מאפריקה. אך דווקא מרחבי הזמן השונים בין ישראל לבין המערב מאפשרים ללכת לעתיד, בעודנו נשארים בהווה, ולחפש את האפשרויות לסיום הכיבוש. ומתוך כך, ישנן שתי אופציות לסיום האידיאולוגיה של הימין: האחתהדרום אפריקאית – שברגע האמת, מנהיג ישראל כמו ליברמן או בנט יצלצל למנהיגות הפלסטינית, כמו הרגע שבו נשיא משטר האפרטהייד בדרוםאפריקה דה קלארק התקשר לנלסון מנדלה כדי להסכים על הליכה לבחירות דמוקרטיות

ללא אפלייה גזעית. בחירות הללו הובילו לסיום האפרטהייד הדרום אפריקאי, ללא אלימות, ושפיכות דמים ולבחירה של מנהיג שחור – נלסון מנדלה. השניה חזרה לגבולות פרה אימפריאליים – מלחמה בלתי פוסקת בכל החזיתות, תוך כדי אובדן הגבולות של סייקס פיקו, כפי שכבר מתחולל בסוריה, עיראק, לוב, ההפיכה הצבאית במצרים ועוד.

הפנים הגלויות היחידות של דעא"שׁ - שאקיר ואהייב - המוציא להורג
הפנים הגלויות היחידות של דעא"שׁ – שאקיר ואהייב – המוציא להורג

איזור של טרשים, מיליציות לוחמות אחת בשנייה, וחוסר קוהרנטיות לגבי אופציה דמוקרטית כלשהי.

האם יש צורך להצביע על אייסיס או דאעש ועל האלימות שלהם בסוריה ובעיראק? כדאי לחשוב מה היה קורה לו ישראל הייתה מותקפת בו בזמן מהחמאס, מהחיזבאללה, ומחזיתות אחרות שעלולות לצוץ עם ההתמוטטות של הגבולות הקודמים במזרח התיכון.

ֿהתמוטטות מבני חשיבה יביא לשינוי הרצוי

ההתמוטטות במזרח התיכון מראה לנו עד כמה הרגעים שבהם אנו חיים הם קריטיים. איני חושב שהשמאל הציוני בישראל מסוגל להנהיג שינוי. השינוי יבוא כשהימין יבגוד בבוחריו, מנהיג כמו מנחם בגין ז"ל, שיביא סדר חברתי חדש, למרות שנתן הבטחות אחרות לבוחריו. זה כבר קרה בימין של צרפת שאחד מהאינטלקטואלים הגדולים שלו החליט לשנות את דעתו, וסחף אומה שלמה להפסיק את הכיבוש באלג'יר.להזכירכם, בין השנים 1962-1954 התחוללה באלג’יריה אחת ממלחמות הדהקולוניזציה הארוכות והאכזריות ביותר שידעה המאה העשרים. דור צעיר וזועם של אלג’יראים מאס בשלטון הזר, ובמעמד הנחות שגזרו הצרפתים על תושבי הארץ הערבים והברברים, והרים את נס המרד. צרפתים רבים לא יכלו שלא לחוש בסתירה בין העובדה שצרפת היא זו שהעניקה לעולם את הערכים האוניברסליים הנעלים של חירות, שוויון ואחווה, לבין העובדה שצרפתים – הם ולא אחרים – רומסים ברגל גסה את האידיאלים הללו באלג’יריה.

"על רקע זה של מבוכה נחתה הטרגדיה האלג’יראית של הפילוסוף והסוציולוג הימני רמון ארון. כוחו של ארון לא היה בגיוס רהוט של נימוקים מוסריים נגד המלחמה, אלא דווקא בדרך המופלאה שמצא לדבר הישר אל מוחו של הצרפתי הממוצע. בשפה בהירה, בהתבססו על עובדות יסוד שקשה לחלוק על תקפותן, כשהוא חף מכל תווית מפלגתית או 'מחנאית', הוא חתך באבחה אחת את הקשר הגורדי שכבל את צרפת אל אלג’יריה. הוא הציע לכל צרפתי לקחת בעצמו נייר ועיפרון, ולעשות כמותו חשבון פשוט: כמה עולה להחזיק את אלג’יריה תחת שלטון צרפתי, כמה עולה המלחמה וכמה יעלה להחזיק את אלג’יריה לאחר המלחמה. בחישוב שכל דייג בנורמנדי או קצב בשוק בפריז ידע לעשותו בנקל, הוא הראה שצרפת לא תוכל לעמוד במעמסה של החזקת אלג’יריה, משום שלאור גידול האוכלוסין הצפוי בה, והכורח להעניק לאלג’יראים אותם תנאים סוציאליים הניתנים לצרפתים, הכלכלה הצרפתית תתמוטט. מבחינתו של ארון אין טעם במלחמה ובישיבתה של צרפת באלג’יריה, חבל על שפיכות הדמים ובזבוז המשאבים ושאר הנזקים, וככל שתקדים צרפת להסתלק משם כן ייטב. ואכן צרפת החליטה על סיום הכיבוש באלג'יר ויציאה ממנה”. (לקוח מאתר הוצאת ספרי עלית הגג על ה"הטרגדיה האלג'יראית" של רמון ארון).

*

כשיסירו את המצור (שיר)

כשיסירו את המצור,

ייבאו עוד ועוד ארונות קבורת מילה עגלגלה לנשים וארון מילה קצרצרה לילדות, ספרי תפילותיחברו קינות שאין להן אות

כשיסירו את המצור,

שריקות שירי טילים ימשיכו לעוף בתוך דפי החלומות של הילדים והילדות

כשיסירו את המצור,

יצטרכו להסיר את המסור מעל החופש של האות,

שנקברה מתחת להריסות בתי השיר

כשיסירו את המצור,

מצור על שיר חדש יעלה באופק על דפי הזריחה

כשיסירו את המצור,

המתים לא יחזרו, למרות שמילים רבות יתחננו להוריד את אבן המצור מעל מצבת קבריהם

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מישהו

    אולי ליברמן או בנט יקחו אל.אס.די ותפתח להם העיין השלישית.

  2. דני

    ניתוח מעניין, רק כדאי לזכור שהדוגמא הדרום-אפריקאית, גם אם מזכירה באופן מפחיד את הכיוון שישראל צועדת כלפיו (מכל בחינה), היא עדיין לא נסתיימה, ובוודאי לא ממש דוגמא מוצלחת…

    הכפפת דמוקרטיה פורמלית בצעדים קצרי טווח על אוכלוסיות שלמות ללא שום מסורת דמוקרטית, היא מסוכנת ביותר, בין אם זה באפריקה או בעזה (עיין ערך ה"בחירות" של 2006.)

  3. שי

    צריך אדם גם חוצפה וגם בורות כדי להמעיט בחלקם של הקיבוצים בהתיישבות סביב רצועת עזה ובנגב כולו. כל הדרום, עד גוש דן הופגז ברקטות, שכנגדם עמדה בהצלחה כיפת ברזל, אבל הקיבוצים לבדם, בשל קרבתם לגדר, היו הטרף הקל של החמס, גם מפני שאותם אפשר היה לתקוף בפצצות מרגמה שכנגדה אין עדיין פיתרון דומה לכיפת ברזל, וגם בגלל קרבתם לגדר ולפתחי מנהרות התקיפה.

    אדוני מתי שמואלוף, אתה לא משפר את חייהם של המזרחיים בישראל ע"י שאתה תוקף את הקיבוצים. הקיבוצים היו בדרום עוד לפני העלייה מצפון אפריקה, ויצאו בשנות ה- 50 לעזור למושבי העולים (יחד עם בני המושבים) בתגובה לקריאתו של בן גוריון. אגב, בתוכם, לידיעתך, לא מעט מזרחיים. אל תיקח מבגין המנוח את האמירה האומללה שהוא עצמו היה שמח למחוק מספרי ההיסטוריה.

    אם תמשיך לחפש, אולי תמצא את המדכאים האמיתיים. אבל קודם כל תבדוק את עצמך ותעשה שיעורי-בית.

  4. ליכודניק

    לחיזבאללה, לדאעש ולמעריציהם הפלסטיניים יזיז משהו אם מנהיג הימין "ירים טלפון" לאבו-מאזן (או להנייה)? הם פשוט ייראו בהם בוגדים. איזה בר-דעת סבור שארגונים אלו מעוניינים ב-"אופציה דמוקרטית" עבור הפלסטינים?

    לכן, בכל מיקרה צה"ל צריך לשבת בביקעה, בגולן, בגבול הצפון ורצוי גם בין הרצועה למצריים. אח"כ צריך לחשוב אם הפלסטינים יחיו בשלטון עצמי מוגבל (ליברמן) או בשליטה ישראלית ישירה (בנט). ואח"כ צריך לחשוב איך עושים זאת באופן המוסרי ביותר. זה לא דמוקרטי, לא נעים, לא מצטלם יפה- אבל זה חוסך חיי אדם פלסטינים וישראלים. כמה עזתים נהרגו, וכמה תושבי שדרות ואופקים נפגעו, לפני 94'- וכמה מאז?

    1. ציקי

      אין בעיה. אבל תצטרך לוותר על המדינה היהודית הדמוקרטית, או לטובת אימפריה יהודית או לטובת מדינה דו-לאומית. אגב, הליכודניקים הוותיקים הבינו ומבינים את זה היטב. אין שום דבר ליכודניקי בהצעה שלך.

  5. דפנה

    ובהמשך לתגובה של שי, הקיבוצים נמצאים לאורך כל גבולות הארץ. מדגניה, כנרת, יד-מרדכי ונגבה במלחמת השחרור, עבור דרך ההפגזות של הסורים בתקופה שטרם ששת הימים על קיבוצי הצפון. דן, דפנה, גדות, האון, עין-גב, הם רק חלק מהקיבוצים ש"חטפו". קטיושות מלבנון נורו לא רק אל קריית-שמונה. לא פחות מהם קבלו גם כל קיבוצי ומושבי הגבול הצפוני.
    ולטעון שאשדוד היא פריפריה?
    ובכלל, מגיעים מאות-אלפי עולים חדשים לארץ. מה היה צריך לעשות? ליישב את כולם בתל-אביב?
    ואגב, לירוחם, דימונה, אופקים וגם לקריית-שמונה בצפון, הגיעו גם עולים מרומניה ומפולין. בדיוק כשם שבכל הקיבוצים נקלטו גם מזרחיים. רק שאתה, מר שמואלוף, מעדיף לעצום עיניים לנוכח העובדות.

  6. יריב מ

    מאמר מעוד מעניין.
    התקטננות: בנט, גם אם הוא מאמין בארצישראל השלמה, בפועל קורא לוותר על שטחיי איי ובי בגדה למעיין ריבונות פלוסטינית חלקית.