• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

במלחמה, הקורבן הראשון הוא האמת

האלמנטים החוזרים במניפולציה של הדעה הציבורית בזמן מלחמה, הופיעו גם ב"צוק איתן". שקד שפיר עם עשרת האמיתות, עשרת הדברות, עשרת השקרים
שקד שפירשקד שפיר

בעל תואר שני במידענות ומגדר מאוניברסיטת הומבולדט. פעיל במפלגת השמאל הגרמנית DIE LINKE ומתמקד בנושאי מדיניות טכנולוגית‪/‬דיגיטלית ונושאים להט״בים

English

האמת

ישנן מספר אמיתות אשר שולטות בשיח ההגמוני בישראל מאז תחילת "צוק איתן":

1.ישראל לא מעוניינת במלחמה.

2. החמאס הוא האחראי למלחמה זו.

3. מנהיגות החמאס היא מרשעת ומונעת מרוע.

4. אנחנו נלחמים למען מטרה נעלה.

5. חמאס משתמש באמצעים לא לגיטימיים, בעיקר טרור.

6. החמאס מבצע זוועות באופן מכוון; אצלנו קורות לעתים טעויות ("נזק קולטרלי").

7. לנו יש אבידות מעטות, לאויב אבידות רבות.

8. גם אינטלקטואלים ואומנים תומכים במטרתנו.

9. מטרתנו היא מקודשת.

10. אלו המטילים ספק בעמדותינו ובדיווח הרשמי הם בוגדים.

רבות מאמיתות אלו מלוות אותנו גם בזמני רגיעה, אבל הדרישה הציבורית ליישור קו בזמן לחימה גורמות לשליטה אדוקה של אליטות המידע והידע (עוד על אליטות אלו בהמשך) על מה מותר לומר; וכפועל יוצא – מה מותר לחשוב. יישור הקו מתבטא, לפחות לגבי חלק מהנקודות, גם במקומות שהם אמנם מעוזי ביקורת בזמני רגיעה, אבל עדיין נתפסים כחלק משיח המיינסטרים הישראלי: לדוגמה עיתון "הארץ" ונשות ואנשי מרצ והעבודה.

בעקבות מכשול השפה, היכרותי עם השיח והדיווח הרשמי בקרב הפלסטיניםות בכלל וברצועת עזה בפרט הינה יחסית מוגבלת. דיווחים וראיונות בתקשורת הבינלאומית לצד עדויות של חבריםות דוברי ודוברות ערבית גורמים לי להניח שמתקיים שיח דומה מצד ההנהגה והתקשורת הממוסדת ברצועת עזה (כאשר אמת מספר 7 כיוצאת מן הכלל – כמו שיוצג בהמשך).

צוק1
מתוך העמוד של צה"ל בפייסבוק

המלחמה

מסתבר, שהייצוג התקשורתי של המלחמה הנוכחית אינו מקורי במיוחד. לאחר מלחמת העולם הראשונה, ניסה הפוליטיקאי ופעיל השלום הבריטי ארתור פונסונבי בספרו "שקרים בזמן מלחמה"1 לזהות את האלמנטים החוזרים במניפולציה של הדעה הציבורית בזמן מלחמה. ההיסטוריונית הבולגרית אנה מורלי זיהתה בספרה "עקרונות של פרופגנדה בזמן מלחמה"2 עשרה עקרונות מרכזיים בעבודתו של פונסונבי וחקרה את יישומם החוזר ונשנה במלחמות ומדינות שונות מאז מלחמת העולם השניה ועד מלחמות יוגוסלביה ועיראק בשנות ה-90, כאשר לכל עקרון מוקדש פרק:

1. אנחנו לא מעוניינים במלחמה.

2. הצד השני הוא האחראי למלחמה זו.

3. מנהיגות הצד השני היא מרשעת ומונעת מרוע.

4. אנחנו נלחמים למען מטרה נעלה.

5. הצד השני משתמש באמצעים לא-לגיטימיים.

6. הצד השני מבצע זוועות באופן מכוון; אצלנו קורות לעתים טעויות.

7. לנו יש אבידות מעטות, לאויב אבידות רבות.

8. גם אינטלקטואלים ואמנים תומכים במטרתנו.

9. מטרתנו היא מקודשת.

10. אלו המטילים ספק בעמדותינו ובדיווח הרשמי הם בוגדים.

נשמע לכםן מוכר?

תודות לעשרת הדברות של פונסונבי, כל צד במלחמה יכול להסיר מעצמו את האחריות על כשלונו בהשגת מטרותיו הנעלות/מקודשות (חיסול הטרור/גירוש הכובש והגשמת עצמאות לאומית)  שקרים 4,9 – והאשמת הצד השני בהרס שנותר מאחור: הרי הצד השני משתמש בנשק לא לגיטימי – שקר 5; הוא גם מבצע זוועות באופן מכוון (ירי טילים וחפירת מנהרות המובילות לישובים מעבר לגבול / מחיקת שכנות שלמות, בתי ספר ובתי חולים) – שקר 6; כאשר שקרים 1-4 ,8-9 ממשיכים לספק למשתתפים בשיח את הבסיס המוסרי בכדי להתעלם מהסימטריה הברורה לעין.

מנקודת מבט כמותית, מניין ההרוגיםות שמסתכם כרגע במעל 1,800 פלסטיניםות ו-70 ישראליםות נוטה לאשש את שקר מספר 7. מצד שני, בנזקי המלחמה נכללות גם עלויות מלחמה ונזקים למשק שנאמדים בהיקף של מיליארדי שקלים לעומת הנזק לכלכלה העזתית אשר (בין היתר תודות למצור הישראלי) כמעט ולא הייתה קיימת גם לפני המלחמה. במקביל התשתיות העזתיות ספגו הרס ששיקומו מוערך ב-6 מיליארד דולר.

מעניין שדווקא בנוגע לשקר מספר 7, שני הצדדים אינם נאמנים לפונסונבי. במלחמה התקשורתית-הסברתית, חמאס למד להשתמש במניין ההרוגים הא-סימטרי כאמצעי לכל דבר – הן בתקשורת הבינלאומית והן בשיח הפנים-פלסטיני. יותר מכך, בהינתן עליונותה הצבאית של ישראל, חמאס צריך את ההרוגיםות וההרס הרבים על מנת להכריז ניצחון.

בהתאם, אליטות המידע הישראליות יודעות שתחושת אובדן חשובה לתמיכה הציבורית במלחמה ודואגת ליצור ייצוג מעוות של ערך האובדן. ע"י שימוש ברטוריקה המוכרת של "אנחנו" ו"הם" – כאשר ל"הם" אין ערך לחיי אדם ו"זה ההבדל בנינו לבינם" – נוצר מצג שווא של צד אחד (אנחנו) אשר מתאבל איכותית (qualitative) יותר על אובדן מספרי (quantitative) יחסית נמוך כאשר הצד השני (הם) מתאבל איכותית מעט על אובדן מספרי גבוהה.

חשוב להדגיש שלא מדובר כאן על הנטייה האנושית להתאבל יותר על אובדן שקרוב אליך (כלומר, מהצד שאת או אתה שייךת אליו בסכסוך); אלא על נסיון ציני ליצור ולהציג עליונות מוסרית על הצד השני.

מתוך עמוד הפייסבוק של צה"ל
מתוך עמוד הפייסבוק של צה"ל

בעניין אחד, לעומת זאת, שוררת תמימות דעים: הצד השני השני תמיד אשם בכלל האבידות, בנפש וברכוש, בשני הצדדים. ככל ששקרים נוספים נחשפים ומנותחים, נדמה שמישהו קרא ושינן את פונסונבי. קרא ושינן, אבל לא הבין.

בתיאורית השיח שלו, מישל פוקו זיהה את הקשר בין ידע וכוח. אליטות הידע מחזיקות בכוח להגדיר את גבולות השיח, הן מבחינת תוכן (מה נחשב חלק לגיטימי ממנו ומה לא), הן מבחינת הצורה (איך מותר לבטא רעיונות מסויימים על מנת שיתקבלו כלגיטימיים) והן מבחינת זהות (למי מותר להשתתף). הגדרת גבולות יוצרת את מרחב השיח הלגיטימי, אבל יותר מזה, משמשת להדרה של תכנים, צורות ואנשים אל מחוץ לשיח הלגיטמי, אל מחוץ למוקדי הכוח, אל מחוץ לחברה.

מיהן אליטות המידע והידע? אנשים ומוסדות שביכולתםן להשפיע על השיח ולהסיתו על מנת שישרת את האינטרסים (לדוגמא הפוליטייים והכלכליים) שלהםן. בידולםן כאליטות לא מסתכם בחוסר הפרופורציונליות של נוכחות האמיתות (או השקרים) שמשרתות את האינטרסים שלהםן בשיח, אלא היכולת לתרגם מידע וידע לכח ולהיפך, היכולת לעצב את השיח, גבולותיו והלגיטימיות שלו. דוגמאות בקונטקסט הישראלי הן דובר צה"ל, הצנזור הצבאי וראשי המערכת הבחטחונית; שלדון אדלסון, משפחת מוזס ומשפחת שוקן; או גופים ואישים פוליטיים, אשר מסוגלים בהינד עפעף להסית את מוקד השיח או לחנוק כלכלית ופוליטית מוקדים של ביקורת, לדוגמא בנימין נתניהו.

בראייה מערכתית יותר ניתן לשאול, אילו אנשים, מוסדות וכוחות נוספים מרוויחים מציבור מוסח-דעת, מוסת, מושלה, או מתלהם? אילו אנשים, מוסדות וכוחות מרוויחים כאשר התקשורת מרוכזת בידיים מעטות עם אינטרסים זהים לשלהםן או כאשר מערכת הביטחון מכתיבה את סדר היום ושואבת תקציבים חברתיים כמו חינוך ורפואה? ואיזו השפעה ישירה ועקיפה יש להםן על מה שלגיטימי לומר, לשמוע או לחשוב? אבל זה כבר נושא למאמר אחר.

כפי שנוכחנו בשבועות האחרונים, השקר האחרון משמש כאמצעי בקרה חברתי ליישום השקרים האחרים ולשליטה בגבולות השיח הלגיטימי. אלו המסרביםות ליישר קו עם השקרים, או מעזיםות לפקפק או לבקר, מוגדריםות כבוגדיםות. הלגיטימיות של מקומםן בשיח ההגמוני הישראלי נשללת. התוצאה: קריאות פומביות לשלוח את הבוגדיםות לעזה, חרמות על אמניםות ו/או עסקים, קריאות לשלילת אזרחות על בסיס "חוסר נאמנות למדינה בזמן מלחמה", עוינות ממסדית ותקיפות אלימות בקרב האזרחיםות.

הקורבן הראשון

הקורבנות הראשונים בסבב הלחימה הנוכחי עונים לשמות אייל, גיל-עד, נפתלי ומוחמד. ביחד איתם הוקרבה גם האמת. את מקומה תפסו שקרים כגון הטעיית הציבור בעזרת שם המבצע "שובו אחים" (בזמן שההנהגה הישראלית הייתה מודעת למותם של החטופים) או שמועות לגבי מיניותו וזהות רוצחיו של מוחמד.

גם אחרי שתגיע הרגיעה הזמנית, לפני סבב ההרג והשקרים הבא, נמשיך לשמוע את עשרת האמיתות, עשרת הדברות, עשר השקרים. הגיע הזמן שנקריב את אשליית האמת המוחלטת על מנת להכיר באמת של הצד השני – אמירה זו מכוונת הן לישראליםות והן לפלסטיניםות – כאמת שוות ערך לאמת שלנו. הגיע הזמן שהאמת תהיה הקורבן האחרון של המלחמה.

————————————————————
1Arthur Ponsonby: Falsehood in Wartime, 1924
Anne Morelli: Die Prinzipien der Kriegspropaganda, 2004
כיוון שלא קיים תרגום לאנגלית אני מביא פה את הגרסא הגרמנית
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דן

    הוא כנראה העובדה שמצור (כמו שהיה לכל אורך ההיסטוריה) הוא אקט מלחמתי.
    ולכן בפועל עזה נמצאת במלחמה כבר 8 שנים
    קל להתעלם קל לשכוח וקל להכחיש אבל המחלמה נמשכת
    ובעיקר, בעיקר הכיבוש עודנו בועט.
    לכן להסתכל רק מנקודת מבט צרה של המלחמה הנוכחית היא השקר הגדול ביותר שממשלת ישראל הצליחה להנחיל בכולנו, גם בכותבת.
    ואת הגבול התודעתי הזה צריך לפרוץ!
    המחלמה נמשכת ותמשך כל עוד הכיבוש והשליטה בעם הפלסטיני נמשכת! לא היה ולא יהיה שקט עד שאלו לא יעברו מן העולם ואנחנו נצטרך לחיות עם "ניהול הסכסוך" כל חיינו.

    1. יוסף

      נכון עזה במצור כי אנחנו מאוד נהנים מכך כייף לנו לראות אותם במצור. אנחנו גם רואים איך במצור הזה הם מצליחים להשיג נשק התקפי רב עוצמה ואנו נהנים לקבל ממנו תזכורת מידי פעם. אז עזה במלחמה איתנו 8 שנים כי אנחנו רוצים זאת אנחנו מאוד אוהבים את זה ואת המתנות שלהם מידי פעם. כי אנחנו עם שאוהב להיות במלחמה ואנו מרוויחים מלא כסף מזה. אנחנו מאוד אוהבים לחיות בפחד ולרוץ לממ"ד מידי פעם או פשוט לשכב על הארץ ולכסות את הראש. אז בעצם בואו נשחרר את המצור ואז הם יצברו עוד יותר נשק רב עוצמה ונקבל הרבה יותר מתנות. איזה כייף.

      1. פריץ היקה הצפונבוני

        זה לא שאנחנו תאבי מלחמה אבל אנחנו לא מוכנים לשלום של כאן ועכשיו ,רק של ימות המשיח.לא מוכנים לחפש את האמת ובולעים בשקיקה את שקרי ה,,הסברה" הישראלית. מתעלמים מהכיבוש כתופעת קבע של קרוב ליובל. מתעלמים מהפרות ההסכמים ומסרבנות השלום של ישראל. י מתעלמים מהמצור על עזה והופכים לגיהינום את חיי התושבים ברובם פליטי 1948 הרואים איך על אדמותיהם בישראל פורחים הישובים הישראלים.מה להם לא מגיעה זכות הגנה עצמית מתוקפנות ישראל? לא מגיע להם רכישת נשק? רק לישראל מותר להתחמש עד השיניים באמל'ח קונונציונלי ובלתי קונונציונלי?. תפסיקו כבר עם הצביעות הזאת. אם ה יושבים בשקט אז לא צריך לעשות כלום. אפשר להמשיך עם עיבוי ההתנחלויות לשפוך עוד ועוד כסף להתנחלויות ולמולך הצבא ותקציבו. ולבלות בנעימים בנמלי ת"א ויפו וגם במתחם התחנה. וכשהם רואים שישראל מבינה רק את שפת הכוח, הקוזק הנגזל מילל.עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים? אם ארץ-ישראל השלמה כפי שישראל נוהגת כמעט ללא הפסקה מאז1967 אז גם נצטרך לחיות על חרבינו עד לחורבן הבא וכמו בקודמים,אז נשאל מה היה חטאנו שככה תעלה לנו.. ואם אתם רוצים בשלום ,שגשוג דמוקרטיה ושויון לכל אזרחי המדינה גם לכל ה,,זועביז האלה"לכו לשלום.קכלו את יוזמת מדינות ערב לסיום הסכסוך וחזרו למו"מ מתוך רצון טוב כדי להסכם עם ממשלת האחדות הפלסטינית.אי אפשר להינות מכל העולמות,לאחוז במקל משני קצותיו .

    2. שקד

      היי דן ותודה על התגובה.

      אני מסכים איתך שיש הרבה שקרים ("אמיתות") גם בזמן רגיעה מלחמתית ורגיעה לא אומרת שמצב המלחמה הופסק/נגמר/הוקפא.
      בהרבה מקומות אחרים הדגשתי שההסלמה הנוכחית היא חלק מכלול הרבה יותר מורכב שלא התחיל בחטיפת הנערים ולא יגמר בהפסקת אש – כל זה נכון גם לנושא שהעליתי במאמר (אמיתות, שקרים, השפעה על השיח הציבורי, שליטה וכח).
      אבל זה לא מונע מלהתמקד על הכוחות הפועלים בשיח הישראלי ו/או פלסטיני בזמן ההסלמה.

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    אולי הבולטת שלהן אך לא ראשונה היא מלחמת ,,שלום הגליל". מי יגול עפר מעיניך ג'ורג' אורוול והית ראוה איזה תלמידים נאמנים ממשלות ישראל. מילונים שלמים של ניו-ספיק,מכבסה סיטונית של מילים במה שונה ,,מלחמה היא שלום" מ,,שלום הגליל"?
    יצאתי לחו"ל אחרי חטיפת 3 המתנחלים ואז הממשלה בקשה להתפלל לשלומם התנפלה על הגדה עצרה מאות שלא קשורים לענין כשהמטרה החלשת החמסוהחזרת,,הכבוד הלאומי"אחרי עסקת שליט.,לא מיגורו הרי הוא משרת אינטרסים של המשטר לנתק את עזה מהגדה. חזרתי מחו"ל ב13.7 ורק אחרי קריאת אתרי חוץ נודע לי שהממשלה ידעה מיד שהם לא בחיים והסתירה זאת מהציבור ואחרי ההתנפלות על עזה. כבר שום מלה על ההיטלר איראן . הוא התחלף בהיטלר חמס ולפני הסכם אוסלו היה ההיטלר אש"ף.גם מטרות המלחמה המוצהרות התחלפו תדיר , אף אחד לא דבר על המנהרות מחילות בבית להיה או חאן-יוניס או רפיח ויוצאות מתחת לחדר השנה שלנו.אבל הציבור בולע את שקרי ,,ההסברה" בלי הניד עפעף. כמו לפני 100ש.אצלי נקוט כלל: כשישראל יוצאת למלחמה אני לא פותח טלויזיה.רדיו רק קול המוסיקה ואת המידע אני שואב מאתרי חוץ ועיתון הארץ וגם שם תוך קריאה ביקורתית
    תודה לשקד. ותודה לעיתונאים המעטים שלא עושים עבודתם רמיה בלי מורא ובלי משוא פנים. רובם הם מדבררי מוסדות השלטון,אז מי צריך אותם בכלל.

  3. יואש אב

    תודה על ייצוג תמציתי ומדוייק של מצג השווא התודעתי של ממשלת ישראל והעתונות הישראלית ברובה כשהיא במירעה.

  4. דן

    ואי, בנית בובת קש ופירקת לה את הצורה. כל הכבוד!

  5. פוקסיפה

    כתבה יפה, אבל השימוש ב'אליטות של המידע' הוא קצת מיושן כאן. יש גישה למידע מכל כיוון אפשרי והעיתונות הזרה מציגה תמונה שונה ממה שאנחנו מקבלים בארץ. כמו כן, גם הפלסטינים מקושרים לאליטה ערבית-פרו פלסטינית קוסמופוליטית שמפיצה משנה מסויימת.

    פוקו פחות רלוונטי כאן (מותר לתת לו לנוח לפעמים…). מה שרלוונטי הוא אינטרקציה בין האפקט של דימויים לבין לאומנות שמוזנת מחששות קיומיים ונטיות בדלנות. אנחנו יודעים מה קורה בעזה, אבל מסרבים להאמין שהרוע הוא בנו ולא באחר, ובד בבד עם השכנוע העצמי אנו עובדים על 'דוברות' כלפי חוץ. במילים אחרות, החשש שלנו פן יבינו אותנו לא נכון, יבודדו אותנו, ישנאו אותנו ויבוא לחורבננו נכנס לפעולה כבר באופן בו אנו קולטים את המציאות. הציבור לא לא עיוור ולא מסונוור על ידי 'אליטות'. אבל הוא כן נקלע באופן אקטיבי למחוזות הכחשה שקשורות, בין השאר, לפצעים ישנים וחרדה לאומית.

    1. שקד

      הטיעון לגבי גישה למקורות מידע נוספים היא נכונה, אבל קשה לי להסכים שאליטות המידע זו גישה מיושנת.
      עם כל ההתקדמות בגישה למידע ומקורות דרך האינטרנט ושאר טכנולוגיות, הכלי המרכזי לעיצוב דעת הקהל הוא עדיין התקשורת הישראלית דוברת עברית. מקורות מידע אלטרנטיבים (דוגמאת "העוקץ") לא מגיעים למסה קריטית בהשוואה לתקשורת מיינסטרים.
      והאליטות שאני פונה אליהן מוצאות את הביטוי שלהן בהרבה דרכים שאינן תקשורת – מערכת החינוך, הצבא, חקיקה, קביעת ימי זיכרון וחגים ועוד.

      נכון, לפעמים אפשר להניח לפוקו 😉
      אבל מתוך תאוריות השיח שאני מכיר זו של פוקו עדיין מספקת את התבנית הכי מוצקה כדי לנתח את השיח בארץ.
      העניין הוא, שהאליטות (שאני עדיין טוען שקיימות) משתמשות בדיוק במנגנונים שתיארת באופן מדוייק ובונות עליהן בכדי לעצב את השיח. במילים אחרות, לתרגם ידע לכח וכח לידע.

    2. ציקי

      בגרמניה יש עכשיו טרנד פוקו. הם קצת מפגרים בעניינים, כמונו.

      1. שקד

        לניתוח של השיח בארץ והכוחות הפועלים בו/דרכו, אני אשמח להביט על זה מזוויות אחרות.

        אפשר לקחת מסגרת תיאורטית מרקסיסטית (אדורנו, הורהיימר, ציצק) – מעניין ולדעתי גם יניב דיון חשוב, אבל גם לא חדש במיוחד.
        האברמס ממש לא מספק את הסחורה.
        ותיאורטיקנים צעירים יותר (שירקי, ויידהינתן , ואפילו פלורידי) – מספקים שיח ניאו ליברלי רדוד בצורה שמביישת כל ניתוח עומק רציני (אוקיי, ויידהינתן לא ניאו ליברל, אבל העבודה שלו עדיין רק מגרדת את פני השטח).

  6. ליכודניק

    תועמלנים משתמשים בססמאות לאומיות שקריות- לכן הן תמיד שקריות (גם במיקרה הישראלי).

    אגב, הכותבת (כותב?) מציינת "ההנהגה הישראלית הייתה מודעת למותם של החטופים" ומביאה כסימוכין מקור הרואה בכך "תיאוריית קונספירציה פוליטית, מצד שמאל..התיאוריות הללו אינן עומדות במבחן המציאות". לאיזו קטגוריה של תעמולה זה נכנס?

    לעצם העיניין: הרי בכל ארגון, שלבי הביצוע הם: איסוף מידע-> ניתוח -> בחירת דרך פעולה -> מימוש. המימוש דורש שכנוע ("תעמולה"). הבחירה צריכה להיות אובייקטיבית. הבעיה בדמוקרטיה, היא שלכאורה מי שבוחר הוא מי שאותו צריך לשכנע (הציבור). הפתרון הוא דמוקרטיה לא-ישירה: הנבחרים והפקידים הם שאמורים לראות מעבר לתעמולה. במיקרה של מדיניות מתמשכת, הבעיה בעינה: הציבור אמור לבחור את הנבחרים לפי מדיניותם, בעת שהשלטון מפעיל תעמולה בעד אותה מדיניות. הדרישה לוותר על תעמולה אינה אפשרית: די קשה לסכן את החיים בלחימה (או, נניח, לא להעלים כספים במיקרה של שינוי במדיניות המיסוי) בלי לחץ חברתי.

  7. גיא יובל

    עם ישראל צריך להאשים את עצמו שאלו העומדים בראשו.
    רוב האוכלוסייה כאן מתנהלת כמו בת יענה וטומנת ראשה בחול גם בהקשרים
    ביטחוניים וגם בהקשרים כלכליים וחברתיים ולכן אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים.
    תפסיקו להאשים את הממשלה, כי היא הראי של כולנו.

  8. ענת

    1. המאמר שלך מרשים, ברמה גבוהה ומשכנע. הכל ידוע אך אתה שם מראה מול הפנים.
    התבוננתי במראה, כיהודיה, ישראלית, פטריוטית, אמא ל 4 בנים אשר חולמת בכל לילה ומתפללת בכל יום להגעתו של שלום אמת למזרח התיכון ולכל העולם.
    2. נכון שהצד הישראלי מאמין ב 10 האמירות (דיברות יש רק בתנ"ך), והצד הפלסטיני מאמין בהן מהצד שלו. כמובן שכך לא ניתן להגיע לשלום המיוחל אלא אם מנהיגי שני הצדדים (בכל מלחמה בכל מקום ובין כל המדינות בעולם), יחליטו שאנושיות, צמיחה, חינוך, כלכלה בריאה בחברה בריאה – הם הערכים בזכותם צעדו לשלטון וקיבלו אותו.
    3. אני יכולה להעיד שמנהיגי שני הצדדים במקרה זה, אינם פועלים למען מטרה הגיונית ואנושית זו הן ממשלת בנימין נתניהו והן השלטון הפלסטינאי באשר הוא. הם הם האשמים (ואיני רוצה להתבטא באופן קיצוני יותר), אך יחד עם זאת, עדיין ניתן לראות בבירור מיהו הצד שיותר מעוניין בשלום ופחות בהרס ורצח. מי הצד המגלה ברגעי המלחמה אנושיות כלפי אזרחי הצד השני ומי פועל באופן מנוגד לחוקי האנושיות. מי הצד שמספק מזון, תרופות, טיפול רפואי לאזרחים מהצד השני, מי הצד שלעיתים מוותר על חיסול משגרי רקטות וטילים כי יש בסביבתם אזרחים חפים מפשע ביודעו שמשגרים אלו בעוד כמה רגעים ישגרו רקטה לאזרחי הצד שלו …
    כן זה אותו עם בעולם שיש לו רק מדינה אחת קטנה בה הוא יכול לחיות בביטחה חלקית ומוגן על ידי חייליו, ולא לחשוש מגלי אנטישמיות חוזרים המשמידים אותו באכזריות.

    כאמא של אחד הצדדים – ישראל, אני מקווה שמדינות העולם יעזרו ויפעילו לחץ לא מתפשר בעיקר על שילטון הפלסטינאים אך גם על שילטון ישראל, להגיע להסכם שלום תמידי !!!

  9. ראובן גרבר

    בדרך כלל, קל למדי להבין את עמדת הכותב, אם לימין ואם לשמאל. הראשון תוקף את החמאס, והשני את מדיניות הממשלה. במידה ומעוניינים להגיע לחקר האמת, יש לקבל את אמיתות שני הצדדים, ולמצוא את המענה המפותל ביניהם. לדעתי, אכן החמס הוא ארגון דתי-פורנדמנטליסטי, שכיבוש ארץ ישראל חשוב לו יותר מאשר הסיוע לעזתים. עצוב. אך מקובל מאוד סביבנו. מצד שני, הממשלה מעוניינת בטיפוח שלמות הארץ. עכשיו נשארת השאלה הקשה, כיצד פועלים לשלום בין שני אלה אשר מחזקים זה את עמדתו של זה?