אקדמיה חופשית לנצל עובדים

לעבוד בתנאים משפילים, בלי עתיד, בלי בטחון ובלי הגנה זה מוכר, אבל שיתבעו ממך לשלם קנס כי סירבת לעבוד בלי לקבל שכר תמורת עבודתך זה כבר משהו חדש. צחי לביא מספר על מה שקרה לו כאשר סירב
צחי לביא

בשבועות האחרונים אני לומד על בשרי את נסיבות המציאות העגומה שכרוכה בלהיות עובד סגל זוטר במכללה פרטית, מציאות שמושתתת על יחסי כוח לא מאוזנים ומלווה באימה מתמדת; מציאות שלמרבה האירוניה נהוגה במקום האחרון שהיינו מצפים לו: מקום שחרט על דגלו ערכים של נאורות, ריבוי דעת וחופש ביטוי; מקום שמתיימר לכאורה לצמצם פערים ולתרום לניידות חברתית על-ידי הפצת השכלה בקרב ההמונים. בשבועות הללו אני לומד גם מדוע הזכות להשתכר שכר עבור עמלך חשיבותה כקליפת השום שעה שאין ברשותך את הכוח הדרוש על-מנת לתבוע את מה שממילא מגיע לך. תנו לי כמה דקות לספר לכם במה מדובר. זה רלבנטי למי מכם שנתונים תחת שבט ההעסקה הפוגענית הנהוגה במוסדותיה השונים של האקדמיה הפרטית ולמי מכם שעניינים פעוטים כמו צדק חברתי יקרים ללבו.

שוק העבודה הישראלי הוא מן הפרוצים והמופקרים בעולם המערבי. שיעור העבודה המאורגנת צנח דרמטית בעשורים האחרונים בישראל, וכיום מדינת ישראל מעסיקה כ-400,000 (!) עובדי ועובדות קבלן. כמו כן, השכר החציוני בישראל, נכון לשנת 2011, הוא 5,831 ₪ ברוטו. דומה כי אין תעודה עגומה מזו לשחיקה הממארת במעמדו של האדם העובד בישראל בשני העשורים האחרונים. אולם לרוב, כאשר נבקש לשוות זווית אנושית לנתונים הללו, נשער לנגד עינינו את עובדי הדחק למיניהם כמנקים, המאבטחים, הקופאיות ונותני שירותים אחרים. הקדימות שבה זוכה עניינם במסגרת הכיסוי התקשורתי והדיון הציבורי בכלל הוא מוצדק מאין כמוהו. דומה כי אין קבוצה שזכויותיה הכלכליות נמרטו בגסות טכנוקרטית כה מוחצת כמו זו של עובדי הקבלן. אולם, עיסוק בתנאי העבודה של אוכלוסייה זו עלול לפספס את התמונה הגדולה של שוק העבודה הישראלי, המזעזעת לא פחות, ויחד עמה את העובדה שהמצב לא ממש משתפר אצל מי מעובדי הקבלן, כמוני למשל, שבהתמדה ועבודה קשה הצליחו לרכוש תואר אקדמי בתקווה להשתלב יום אחד בשורות האקדמיה כמרצים, מתרגלים, עוזרי הוראה וכיוצא באלו. מתברר שתואר אקדמי לא מחסן מפני חוסר בטחון ואי וודאות כרוניים, שכר זעום שאינו מפצה על ההשקעה המנטלית והפיזית, ואף לא מפני הפרה שיטתית של חוקי העבודה ושלילה פסאודו משפטית של זכויות עובד בסיסיות.

אל התובנות הללו הגעתי מתוך התנסות אישית. במרוצת השנה האחרונה הועסקתי כמתרגל במסגרת אחד מבתי הספר של מכללה פרטית ידועה במרכז הארץ (כרגע אמנע מלחשוף את שם המכללה ואת שם החוג, כמו גם את שם המרצה שאותה תרגלתי). להפתעתי גיליתי כי למרות שאני נדרש לעמוד לשרות המכללה במשך שנים עשר חודשים, כולל כמובן את כל חודשי הקיץ, תקופה שבה עלי לפגוש סטודנטים לצורך הנחיית כתיבת סמינר ולבדוק ערימה בלתי-נגמרת של מבחנים – אקבל שכר בעבור שמונה חודשים בלבד(!). האבסורד רק הלך והתחדד כאשר נתבקשתי לבדוק למעלה מתשעים מבחנים תוך עשרה ימים, במהלך חודש יולי, וכל זאת, כאמור, ללא שכר. לכן החלטתי לעשות את המובן מאליו ולדרוש שכר בעבור עבודתי. במקום מענה ענייני נתקלתי בחומה בצורה של סירוב שרירותי. הובהר לי על-ידי מזכירת הסגל האקדמי שהסכם העבודה "קובע מפורשות" כי אדרש לבצע שורה של מטלות מעבר לתקופה ההעסקה שנקבעה בהסכם, וזאת למרות שהתקופה הקצובה בחוזה אינה משקפת את תקופת ההעסקה שלי בפועל. ממש כך! לדבר השערורייתי הזה קוראים חוזה העסקה לתקופה קצובה – שם מכובס לדרישה שערורייתית שנדמה ששום מושג משפטי לעולם לא יוכל להלבין, והיא – וויתור של עובד על הזכות לקבל שכר בעבור עבודתו. במאמר מוסגר חשוב כמובן לציין גם את המובן מאליו: העסקה קצובה היא תו היכר מפוקפק של עובדי סגל זוטר במכללות. בעוד שעובדי הסגל הבכיר נהנים מיציבות תעסוקתית ומשכר שמשולם להם במשך כל חודשי השנה, מפוטרים עובדי הסגל הזוטר, במעין מחזוריות מאולצת מדי חופשת קיץ ומועסקים מחדש מיד עם תחילת שנת הלימודים.

מתוך דף הפייסבוק של איגוד עמיתי הוראה - האקדמית תל אביב יפו. אין קשר בין מכללה זו למאמר
מתוך דף הפייסבוק של איגוד עמיתי הוראה – האקדמית תל אביב יפו. אין קשר בין מכללה זו למאמר

והנה, לאחר דין ודברים עקר עם הגורמים הרלבנטיים, שבסופו השבתי את המבחנים לא בדוקים למזכירות החוג, הגיעה הפצצה האמתית: תחינה נרגשת מן המרצה שאותה אני מתרגל לבדוק את המבחנים, ואם לא אעשה כן היא איימה ש"הדבר יפגע בשמי הטוב" כעוזר הוראה אקדמי. הרי העולם האקדמי, היא הוסיפה, הוא עולם קטן כך שהכתמת שמי הטוב – ושם טוב הוא הדבר היקר ביותר, לטענתה, שיש ברשותו של אקדמאי – עלולה לפגוע בסיכויי ההעסקה העתידיים שלו. שוב מילים מכובסות שאינן אלא איום מפורש לדפוק לי את הקריירה. וזה למה? בגלל שהעזתי לבקש משכורת בעבור העבודה שלי. עמדתי בסירובי ולא נתתי לאיומים להשפיע עלי. והנה, ממש בימים אלו, קיבלתי מכתב דרישה רשמי מהמכללה לשלם לה 2,300 ₪ בעבור הנזק הכספי שלכאורה נגרם לה בגין הבקשה שלי לקבל שכר בעבור עבודתי, ואם בקשה זו לא תיענה הרי שהמכללה תפנה לערכאות משפטיות על-מנת לתבוע ממני את הנזק הכלכלי והתדמיתי שנגרם לה.

בעלי "השכל הישר", כדוגמת חלק מן הפרשנים הכלכליים האמונים על תפיסת עולם של שוק חופשי, על כל הנפלאות והטוב שלשיטתם הוא אוצר בקרבו, ודאי יבטלו את הדברים בהינף יד. הם לבטח יאמרו שזוהי הברירה הכרוכה בבחירתו של מי שמלכתחילה הסכים לתנאי העבודה הללו, כי הרי מי כופה על מישהו לעבוד במקום עבודה כלשהו ובתנאים כאלו ואחרים? זה הכל עניין של בחירה חופשית והסכמה חוזית בין עובד למעביד. לכן אין מקום להתערבות של בתי המשפט בהסכמות שאליהן הגיעו צדדים להסכם העבודה. דומה כי זו גם הרוח שנושבת ממשרד התמ"ת, או בשמו העדכני משרד הכלכלה, שכן אחרת לא ניתן להסביר את ההיעדר המשווע בכוח אדם של היחידה לאכיפת דיני העבודה במשרד. וזוהי בדיוק הבעיה החמורה ביותר שמאפיינת את עולם העבודה האקדמי – שמבחינה זו מהווה מיקרוקוסמוס של שוק העבודה הישראלי – בפועל אין הסכמות כי אין באמת שוק חופשי! ומדוע אין שוק חופשי? כי מדובר בדפוס העסקה שיסודו בחוזה שמוכתב מאל"ף ועד ת"ו על-ידי המעסיק. יתרה מזאת, החוזה אינו מוצג על-ידי המעסיק כחוזה או אפילו כהצעה חוזית, אלא כ"כתב העסקה". לא צריך בעל מעוף ספרותי יוצא דופן על-מנת להבין את כוונת המשורר: זהו החוזה ולגבי שינויים בו – אין על מה לדבר. נקודה!

אנשי הסגל הזוטר הם למעשה עובדי דור ב' של עולם האקדמיה בישראל. הם העובדים המסתופפים על סיפו הצר של עולם העבודה המאורגן של הסגל האקדמי הבכיר, מתוך תקווה שיום אחד יזכו להימנות על שורותיו. עד אז מרביתם יעבדו שעות רבות ללא שכר ויהלכו על הבהונות פן ייפגע שמם באופן בלתי הפיך. למעשה הסיבה שדפוס ההעסקה הפגום הזה מתאפשר בימינו הוא השילוב הקטלני של מה שכבר צוין לעיל: היעדר ארגון עובדים יציג במרבית מקומות העבודה ואי אכיפה של דיני העבודה. חלק ניכר מעובדי המכללות הפרטיות אינם מיוצגים על-ידי ארגוני עובדים. יוזמות התארגנות קורמות עור וגידים בזמן האחרון ברחבי הארץ, אולם אין בכך כדי לשנות כמלוא הנימה את המצב התעסוקתי המחפיר במקומות שבהם העובדים טרם התארגנו. דומה שהפסיביות של עובדי הסגל הזוטר שטרם התארגנו היא נקודת הציר השלישית במבנה הקטלני הזה, שמאפשרת את המשכה של ההפקרות. לכן החלטתי לעשות מעשה: לשים קץ להעסקה הפוגענית של סגל זוטר במכללות הפרטיות, או לפחות לתרום את תרומתי הצנועה למאבק המבורך הזה. לצד היוזמות הקולקטיביות של ארגוני הסגל הזוטר במכללות הפרטיות, חשוב שגם אינדיבידואלים, מתרגלים ומרצים זוטרים המועסקים במוסדות אלה, יתרמו את חלקם למאבק, במיוחד כשאין ארגון עובדים שיעמוד מאחורינו וידאג לזכויותינו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סיגל רונן

    אהלן צחי
    אולי באמת צריך עינים צעירות וגלויות כדי להצביע מחדש על מה שמתוחזק כ'מובן מאליו'. מתוחזק בשיתוף פעולה של א/נשים האמונים ובקיאים בתיאוריות ביקורתיות המצביעות על עוולות כאלה השכם והערב. תיאורטית. אני מניחה שגם המרצה הבריונ/ית רהוטה למדי בדברי הביקורת הרלוונטית, לכשתורם הדבר "לשמ/ה הטוב".
    איום של שם טוב הוא חרב פיפיות כמובן, גם למרצה ולמכללה יש שמות. אנא ראה עצמך כחזית המתרגלים/ות, ששמם משמש יותר כשם תואר [שפוף? שחוק?] יותר מפרופר שם.
    סיגל, משתפ"ית לשעבר ואולי גם לעתיד.

    1. צחי לביא

      תודה רבה סיגל!! הדברים שלך חשובים מאוד. בייחוד על הפער בין התיאוריה לבין המצב בפועל. אין עלייך.

  2. גרי רשף

    קיבלת יעוץ משפטי לגבי המקרה?

    אני שואל כי זה נשמע מאוד מוזר: עובד אינו יכול "לוותר" בחוזה על זכויותיו, ובמקרה זה על זכותו לקבל משכורת, גם אם זה מנוסח בתור "למלא חובות מעבר לתקופת ההעסקה".

    אני משער שזו הנורמה במוסדות האקדמיים, אבל זה ממש אבסורד ביחס לנורמות החוקיות המקובלות בשוק העבודה בארץ.

    היו נסיוות לארגן את העובדים כפי שקרה באוניברסיטה הפתוחה?

    1. צחי לביא

      היי גרי, כעיקרון לא הייתי צריך ייעוץ כי עו"ד בהכשרתי ובניסיוני. אבל כן, קיבלתי ייעוץ בעניין מארגון הסגל הזוטר של אוניברסיטת תל-אביב. המכללה בונה על זה שאין תקדים משפטי בעניין, אבל זה בולשיט זה נוגד את עקרונות היסוד שעליהם מושתתים דיני העבודה בארץ.

  3. גדעון ספירו

    יישר כח!!!

  4. ציקי

    אני לא מבין למה גוף צריך להעסיק עובד בתקופה שאינו מספק שום שירות. צריך לדאוג לאנשים נטלי פרנסה אבל האוניברסיטה היא לא לשכת סעד.

    1. שימי

      ציקי, כמו שאני כותב לסטודנטים שלי: "אנא הקדישו לקריאת הטקסט את תשומת הלב המלאה".
      או בקיצור, הבעיה היא בדיוק ש*כן* דורשים ממנו לתת שירות בתקופה זו, למרות שאינו מקבל שכר עליה – וזה סוג של סטנדרט מקומם בהעסקת מתרגלים.

    2. אריאל

      בתקופה הזו הוא נדרש לבדוק מבחנים ועבודות ולהיפגש עם עשרות סטודנטים כדי להנחות אותם בכתיבת הסמינר. זה בדיוק נושא המאמר החשוב הזה: הפער שבין מה שחוזה ההעסקה מגדיר כעבודה לבין העבודה בפועל – והכורח לציית, אחרת יחליפו אותך בעובד אחר, יפגעו בשמך וידרשו ממך לשלם פיצוי למכללה.

      1. ציקי

        תנאי ההעסקה באוניברסיטאות עדיין מהטובים יותר בארץ, גם אם מקזזים מהם חודשיים. מתרגלים צריכים לשמוח על זה שיצא להם לעבוד במשהו שקשור למקצוע ולתחום שלהם, שזאת פריבלגיה לא ברורה מאליה בכלל, גם אם בחוזה מוגבל יחסית. הנסיון מלמד שהתאגדות של הסגל רק מביאה לזה שהחזקים-יותר דופקים את החלשים יותר ומרוויחים על חשבונם, ובאופן כללי יש פחות לכולם.

        1. יוסי

          ציקי היקר,

          טעות מרה בידך, ה״חזקים״ כיום הם לא העובדים המאורגנים אלא המעסיקים – בעלי ההון – והממשלה הפוליטיקאים הניאו ליברלים שמשרתים את המעסיקים. האליטה הקפיטליסטית הזו אוכלת 99.99% מהעוגה ומשאירה לכל השאר פירורים. מה שדרשת כאן זה לקחת את פירור העוגה הקצת יותר גדול של העובדים המאורגנים. מה שאתה צריך לעשות זה לארגן את העובדים במקום העבודה שלך, לפתוח במאבק לטווח קצר להגדלת פרוסת העוגה שלך ולמאבק לטווח הארוך למען התפיסת השליטה על המאפייה: נטילת הכלכלה מידיים דיקטטוריות של הניאו-ליברלים – שוברי העבודה המאורגנת – והעברתה לפיקוח דמוקרטי של נציגי העובדים והציבור שינהלו אותה לרווחת הכלל ולא לרווחי קומץ בעלי הון.

  5. יואב

    צחי שלום רב,
    עימך הסליחה אבל אני פשוט לא מסכים עימך.
    עכשיו אסביר:
    כאשר מרצה "מלמד שעה" (למען הדיוק 45 דקות, כמו עוד כמה בעלי מקצוע מפוקפקים שמעגלים את המושג שעה) אז התשלום איננו עבור אותה שעה פרונטלית (התשלום כמובן מעל 100 ש"ח) אלא עבור:
    – הכנת מערך השיעור
    – העברת החומר
    – שעות קבלה
    – בדיקת עבודות ומבחנים
    – מענה במייל על שאלות
    – טעינת חומרים לאתר הקורס
    וכו'
    אז נכון שחלק מאותן המטלות לא מסתיים עם "סיום התעסוקה", אבל למען האמת לא לימדת 8 חודשים בכל שבוע, הרי יש 14 שבועות בסמסטר (4 חודשים X 4.5 שבועות בחודש => 18 שבועות) אז לא התלוננת כאשר 4 שבועות בכל סמסטר קיבלת שכר בלי ללמד (לרוב בחודשים הראשונים ובחופשה שבין הסמסטרים) אלא רק התלוננת על הקיץ.

    בקיצור: אכן ישנה הפליה בין הסגל הבכיר לזוטר ונכון שהפיטורים אינם הוגנים, אבל בהחלט הוגן לצפות ממך לבצע את עבודתך.

    1. צחי לביא

      החישוב שאתה עושה לגבי סגל זוטר יפה גם לגבי סגל בכיר, ואף אחד לא שולל מהם את הזכות להשתכר במשך כל שמונת החודשים. אתה גם לא צודק לגבי הפרטים: אל"ף, שיעור תרגול לא אורך 45 דקות, אלא שעה וחצי; וב"ת, הטענה הזו נדחתה גם על-ידי בית המשפט שכבר קבע בעבר, בנוגע לעבודה של סגל זוטר, שהיא אורכת מעבר לתקופת הלימודים – הן בשבועות שלפני הסמסטר והן בשבועות שלאחריו – ולכן עליהם לקבל שכר עבור כל ששת החודשים שבהם הם עובדים.
      חוץ מזה, אני לא מבין מהיכן אתה שואב את שיטת התמחור הזו. היא בטח לא הוצגה בפני כשחתמתי על החוזה. הדברים שלך הם למעשה ניסיון בדיעבד לנפק הצדקה לעמדה העדיפה – והכוחנית! – של המכללה כמעביד. לראיה, התנאים של עובדי סגל זוטר באוניברסיטאות שונים לחלוטין (אני עובד גם באוניברסיטה). אתה יודע למה? כי הם יכולים; הם מאורגנים ולכן יש להם כוח מיקוח.

      1. ליכודניק

        ידעת כמה תקבל לחודש? כלומר, שבשנה תקבל 8*X ש"ח? ידעת שבשנה תצטרך לעשות Y מטלות (שיעורים, תרגילי בית, שעות קבלה, בחינות)? אז מה הבעיה- שהמטלות נפלו בחודש בו לא ציפית לעבוד עבר המכללה? הרי זו לא כזו הפתעה שיש מבחן בסוף הקורס, לאחר סיום הסמסטר.

        בעיני, ההיבט המשמעותי הוא איכות ההוראה: סגל (בכיר או זוטר) רמוס הוא פתח לניצול של הסטודנטים, שידרשו- ויקבלו- הקלות; מה שיוצר פער בין התואר שמקבל סטודנט באוניברסיטה ציבורית (מן הסתם, בוגר תיכון בעיר מבוססת) לסטודנט במכללה (שלמד בתיכון פחות מבוסס, והבגרות שלו פחות טובה).

        1. צחי לביא

          אחי, אתה לא עקבי. אם ידעתי שאלו התנאים ולכן זה בעיה שלי וכו' – כמו שאתה אומר באופן שמלמד שירידה לפרטים והבנת דקויות זה לא ממש כוס התה שלך.- אם ידעתי שזה המצב ולכן זבש"י, לשיטתך, – אז איך לעזאזל אני יכול להיות "סגל רמוס" כלשונך? ולה אתה מתגולל על אלו שנהנים מחינוך אוניברסיטאי אם זו השקפת העולם – התאצ'ריסטית להחריד – שלך, הרי זה בעיה של התלמידים מן השכונות והערים הפריפריאליות, ושל ההורים העצלנים שלהם – שוב, לשיטתך!! – שבגללה הם גרים שם. מה, לא???

          1. דןש

            אתה חתמת וקבלת על עצמך להיות "רמוס" – אני מניח שלו הייתה לך את הברירה לא היית מקבל עבודה בתנאי עבדות אלו.
            אבל מאחר וקבלת את העבודה על תנאיה, עליך, תחילה, לבצע את כל המשימות ולא "לתקוע" את המעסיק ב"מהלך הדרך". לאחר מכן זכותך המלאה לא לעבוד בתנאים אלו. אני מבין שקיימת בעיה של אפשרויות התעסוקה ולכן המעסיק מנצל זאת לרעה או נכון יותר לטובתו.
            ה"קנס" שהוטל עליך, כפי הניראה הוא מהעובדה שבדיקת הבחינות, שהיה מחובתך לעשות, על פי ההסכם, היה כרוך בהוצאות נוספות.
            ללא קשר לאירוע הספציפי – כל הנושא של ניצול עובדי קבלן ( למרות השיפורים שהוכנסו לאחרונה ) , חייב ברוויזיה. אין כל סיבה, שעובד קבלן ישתכר בתנאים הנופלים מתנאי העובדים הקבועים, באותה משרה. אני מבין שחלק מ"רעיון הקבלנות" נובע מהסיבה, שלא לתת קביעות לעובדים – על זאת הם חייבים לקבל פצוי מיוחד.

        2. ציקי

          משהו גורם לי לחשוב שהסטודנטים של צחי דווקא הולכים למוסד די פריבלגיוני.

          1. צחי לביא

            מממ… או קיי

      2. ציקי

        שעה אקדמית היא 45 דקות ולפיה מחושב השכר; שיעור אורך בד"כ שעתיים אקדמיות כלומר 90 דקות, מה שאומר שעתיים של עבודה.

        קשה להאמין שחבר אקדמיה לא יודע את זה. סביר להניח יותר שהוא מעגל קצוות באופן לא ישר.

  6. אסי

    מאמר חשוב, מבריק ואמיץ.
    גאה בך אחי היקר.
    בהצלחה

  7. דן

    מזעזע. ואיזה עזות מצח – לתבוע מך פיצוי.
    אני די בטוח שכל מי שלא הסכים אתך הוא טוקבק ממומן.
    אני חושב שחובה לחשוף את שם המכללה. זה חלק מהשיקול שצריך לעמוד בפני כל מי שרוצה ללמוד בה.

    1. צחי לביא

      דן, אחי, אני אשקול זאת. זה קצת בעייתי. בכל אופן אני מתכוון לכתוב טור נוסף בקרוב על אותה מכללה. אולי שם אעשה זאת. לגבי הטוקבקים האחרים. מה שהכי עצוב לפי דעתי הוא שהם לא ממומנים – ועדיין חושבים ככה. כל-כך מתאים למצביעי ליכוד לדרוך על אלה שנלחמים על אינטרסים, שהם גם האינטרסים שלהם, אלו האנשים שהליכוד משחק להם על העצם כבר כל כך הרבה שנים ועדיין מצביעים אלו אגב נטייה כפייתית חשוכת מרפא. אם אני לא טועה מישהו קרא לזה פעם תודעה כוזבת.

  8. ג

    יש כאן כמה דברים שונים.
    האחד – מדוע קוצבים את תקופת ההעסקה רק לארבעה חודשים? בעבר זה נעשה על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. עם תיקון החוק למנוע את זה, זה כבר לא רלוונטי.
    שנית – יש להפריד בין שיטת תשלום השכר לבין הבעיות הכלליות של סגל אקדמי זוטר. שיטת תשלום השכר המתוארת כאן נכונה גם לפרופ' בכיר שבא ללמד קורס במכללה. בעיות של סגל אקדמי זוטר הן אחרות, ובראש הרשימה יש לשים את העדר הודאות לגבי משך המשרה. גובה השכר משתנה ממקום למקום. יש גם הבדל בין אוניברסיטה מתוקצבת לבין מכללה פרטית.
    שלישית – המעסיק מעריך את עלות השכר כמכלול עבור כל התרגול. התימחור איננו על פי מספר שעות העבודה בפועל (הוראה בפועל, פגישות עם תלמידים וכו', הפסקות, ביטול זמן, מספר היגשים למועד ג' וכו). אם יתקנו את התשלום לארבעה חודשים ויהפכו אותו לששה חודשים (או לתקופה ארוכה יותר שתכלול גם את מועד ג שנערך לעיתים חודשים מאוחר יותר) , יש להניח שאותה חבילת שכר תתחלק על פני ששה חודשים ולא על פני ארבעה…אלא אם השכר שניתן נמוך משכר מינימום, ולמיטב ידיעתי זה לא המצב במכללה פרטית (ושוב – לא ידוע באיזו מכללה מדובר, וזה לא חשוב). אין חובה ששכר ישולם לעובד בחודש שבו מתבצעת העבודה, בגבולות חוק הגנת השכר. החוק מחייב לשלם שכר לכל המאוחר בתחילת החודש שאחרי ביצוע העבודה. הוא אינו שולל את האפשרות לשלם שכר * לפני* ביצוע העבודה.
    רביעית – הבעיה הזו עלתה לדיון פעמים רבות בעבר על ידי ארגוני סגל זוטר באוניברסטאות (כאמור – במרבית המכללות הם לא מאורגנים). ככל שיש כאן נוהג פסול מבחינה משפטית – הזמן להעלות אותו הוא לפני חתימת החוזה, כאשר כבר אז ידוע שהבחינה תתקיים לאחר ארבעת החודשים, או לתבוע את היתרה בבית הדין לאחר תום התקופה. להעלות את זה עם קבלת הבחינות, כאשר הזמן דוחק, כאילו רק באותו רגע זה נודע, יש בכך טעם ממשי לפגם.
    ולבסוף – חשוב שהעובדים יתארגנו. הפיתרון האמיתי לבעיות אלו הוא במשא ומתן קיבוצי ולא בדרך שבה נקט כותב הכתבה.

  9. צחי לביא

    מי בכלל דיבר על שעות?! אופן ההעסקה במכללה אינו שעתי, וגם לא כנגד זאת יוצא המאמר. הוא יוצא נגד דפוס ההעסקה מעוות ומגמתי שנקרא חוזה לתקופה קצובה.

    האם קראת את המאמר? חוזה ההעסקה שלי קבע כי אופן ההעסקה יהיה חודשי וכן כי החוזה יהי לתקופה קצובה. כלומר שאני אחשב לעובד המכללה שזכאי לשכר חודשי במשך התקופה הקצובה למרות שאשמש במשרתי גם במשך כל תקופת הקיץ – "ניואנס" שלא ממש עומד לנגד עיניך שעה שאתה בוחר לצטט את חוק הגנת השכר, שבכלל מדבר על מועדים לתשלום שכר חודשי. לא מדובר כאו ב"איחור אופנתי" בתשלום שכר, אלא בשלילת שכר בפועל למשך תקופה של ארבע חודשים(!). הייתי מציע שתקרא שוב את המאמר.
    אגב, הסיבה שהמכללה לא פורשת את השכר לשישה חודשים הוא כדי למנוע לשיטת רצף העסקה שמקנה זכות לפיצויי פיטורין. דבר שאין לו שום בסיס בפסיקה.

    1. ציקי

      אז הבנתי שאתה מתרגל במשפטים. הנקודה היא לא החוק אלא תנאי העבודה, להם אין אח ורע במדינת ישראל. גם מבחינת התגמול לפי שעה וגם מבחינת היכולת להשתכר במסגרת האוניברסיטה, על בסיס משהו שאתה לומד. איפה עוד סטודנט לתואר שני במשהו שהוא לא הנדסה יכול להשתכר? שירות טלפוני אולי. ועוד לא אמרנו כלום על הפטור משכ"ל שבדרך כלל מתלווה לזה.
      עזוב אותך מועד עובדים, יש לך עבודה טובה. ועד רק יגדיל את הסיכויים שלא יעסיקו אותך בכלל.

      1. צחי לביא

        אני לא מתרגל במשפטים, אלא בפילוסופיה. אני גם עו"ד.

        1. ציקי

          תשאר בפרקטיקה

  10. ג

    קראתי את הכתבה. ומן הסתם אני מכיר את הבעיה.
    הסכמתי איתך ששיטת ההעסקה אינה על בסיס שעתי, וכך כתבתי
    הסכמתי איתך שהסיבה לחוזים הקצובים היא לשלול פיצויי פיטורים, מה שכן היה לו בסיס מסויים בפסיקה בעבר, והוא שונה בעקבות התיקון לחוק, ולכן תהיתי מדוע ממשיכים לעשות את זה.
    עד כאן הכל בסדר. היתר , כפי שהגבתי…