• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

המסלול המהיר לעושר ולעוני: בין הקיבוץ לכפר שלם

פוליטיקת הקרקעות בישראל אינה מוסרית: השבוע החליטה מועצת רשות מקרקעי ישראל לאפשר לקיבוצים לרכוש קרקעות בזול. זאת, בזמן שרבים רבים אחרים נאנקים ממצוקת דיור מתמשכת. אלה הופכים לספסרי נדל"ן ואלה נותרים חסרי בית. האמנם ניתן להחלטה זו לעבור בשקט?

בעוד מספר העניים בישראל מגיע ליותר מ-1.7 מיליון איש, ובעוד הדירה הנכספת הולכת ומתרחקת מזוגות צעירים, החליטה השבוע מועצת רשות מקרקעי ישראל לאפשר לקיבוצים לרכוש קרקעות מן הרשות בזול (3.75% או 33% על מלוא הזכויות, והנחה נוספת בסך 12%) ולהפוך לבעליהן, על-מנת לעשות בהן עסקי נדל"ן. לא מדובר על שיוך של הדירות לחברי הקיבוץ המתגוררים בהן – שיוך שיש בו מן הצדק – אלא על פעילות עסקית שתאפשר לקיבוצים לבנות, למכור ולהשכיר בתים לחברים חדשים. ה"חברים החדשים" זה לא כל אחד, כמובן, אלא רק מי שיישא חן בעיני חברי הקיבוץ. על-מנת לאפשר לקיבוצים לשלוט בהרכב האוכלוסייה שתתגורר בתחומם, רקחו שני הצדדים – התנועה הקיבוצית ורשות מקרקעי ישראל – עיסקה תחמנית: מי שירכוש קרקע לבנייה לא באמת ישלם עבורה, אלא ייתן לקיבוץ "הלוואה"; כשהרוכש ירצה לעזוב הוא יחזיר את הבית שכאילו-רכש ויקבל בחזרה את הכסף שכאילו-שילם. כך יוכלו הקיבוצים גם לספסר בנדל"ן וגם להמשיך במדיניות הסלקציה החברתית.

+  +  + קראו את ההתנגדויות להחלטה

כל זאת בשעה ש-40 אלף יחידים ומשפחות ממתינים לדיור ציבורי, כשבמאגר יש רק כחמש-מאות דירות; ובשעה שהמשפחות שנשלחו להתיישב בגבעת עמל ובכפר שלם בתקופת מלחמת השחרור מסולקות מבתיהן תמורת פיצוי זעום.

תזכורת: תושבי גבעת עמל (הכפר הערבי ג'מוסין לשעבר) יושבו שם על-ידי עיריית תל אביב וההגנה בתקופת מלחמת השחרור, על-מנת למנוע מן התושבים הערבים לחזור לבתיהם. מאחר שמעולם לא היה להם כוח פוליטי כמו זה שהיה לקיבוצים, לא טרח איש להסדיר את מעמדם החוקי. יתירה מזו, ב-1961, לאחר הקמת מינהל מקרקעי ישראל, מכר המינהל את השטח לחברת בנייה פרטית, עם התושבים המתגוררים בו. מאז נמכר השטח שוב ושוב, וב-2008 העריכה "דנקנר-השקעות" שבבנייה בשכונה גלום פוטנציאל רווח של כ-3.6 מיליארד שקלים. הטייקונים, אם כן, יתעשרו מן הקרקע הזאת; לקיבוצים בוודאי שמגיע להתעשר; אבל חלילה לנו מלהיטיב עם תושבי גבעת עמל. בכפר שלם הסיפור דומה. לאחר מלחמת השחרור יוּשבו בַּכפר הערבי סלמה פליטים יהודים מהאזור ועולים חדשים, בעיקר עולים מתימן, שנשלחו לשם על-ידי הסוכנות היהודית, גם כאן – כדי למנוע מן התושבים הערבים לחזור אל הכפר. בשתי השכונות הופעלו במשך השנים פינויים אלימים (כולל הריגתו של שמעון יהושע, ב-1982). בשתי השכונות לא עלה בדעת איש לערוך לתושבים תהליך של "שיוך הדירות", בדומה לקיבוצים, שלא לדבר על קרקעות לעסקים. "מאחורי כל פליט ערבי עומד מזרחי עם צו פינוי", כתב עמית חי כהן לפני שנתיים באתר "המעברה".

מדף הפייסבוק כפר שלם בהגנה על הבית
מתוך דף הפייסבוק כפר שלם בהגנה על הבית. היטוריה רצופת עיוותי נדל"ן

ההיסטוריה של מדינת ישראל רצופה עיוותי נדל"ן. החֵל מן האופן המקומם שבו מחולקים שטחי השיפוט בין המועצות האזוריות העשירות לבין עיירות הפיתוח הסמוכות (ואל נא תשלו את עצמכם בעניין הרפורמהכביכול שהכריז עליה השר סער); ועד לשאלה המעניינת מי קיבלו מן המדינה במשך השנים קרקעות ובתים בחינם או בחצי-חינם, ומי סולקו מן הקרקע שהם ישבו עליה מימים-ימימה, על-מנת להקים שכונות חדשות למקורבים. ואתם יכולים לסמוך על כך שהחלוקה בין הקבוצה המתוגמלת לבין הקבוצה המנושלת חופפת במידה רבה גם את החלוקה לאשכנזים ומזרחים, בהתאמה. פוליטיקת הקרקעות בישראל איננה מוסרית ואין בה אף לא רמז קל לשוויון או לצדק חברתי. הד"ר סנדי קידר מכנה את זה "אי-השוויון האתני-מעמדי שעליו בנוייה מדינת ישראל". "בנויה" היא מילת מפתח כאן. מדיניות הקרקעות המעדיפה-והמפלה מעוגנת היטב בקרקע, עם יציבות של שנים; מה שמוביל לעושר רב-דורי לַקבוצות המועדפות ולעוני רב-דורי לַקבוצות המוחלשות.

העניין הוא שבקרקעות המדינה בוחשים מקוֹרבים וקבוצות לחץ. מילות הקוד הן: אנשי-שלומנו, חשאיוּת וקומבינה. רוב ההחלטות של רשות מקרקעי ישראל אינן מובאות לידיעת הציבור. כשאנחנו כבר שומעים עליהן, אנחנו לא מבינים אותן, מפני שמדובר במבנים משפטיים מסובכים ועתירי-סעיפים, מנוסחים על-ידי עורכי-דין מפולפלים. גם על ההחלטות האחרונות לא היינו יודעים פרטים חשובים, אילולי המאבק העיקש של יעל בן-יפת (הקשת הדמוקרטית המזרחית), הד"ר סנדי קידר (האגודה לצדק חלוקתי), ומשה קריף (תהודה). הארגונים האלה מבינים את מה שרובנו לא יודעים: שמתחת למבנים המשפטיים החשאיים הללו מתרחש שוד הקרקעות הגדול.

עושים חיים בבריכה. עושר רב-דורי לַקבוצות המועדפות ולעוני רב-דורי לַקבוצות המוחלשות
עושים חיים בבריכה. עושר רב-דורי לַקבוצות המועדפות ולעוני רב-דורי לַקבוצות המוחלשות

השופט רובינשטיין כתב פעם שעל רשות מקרקעי-ישראל "למנוע סחר ספקולטיבי בקרקעות המדינה" וכי "בנהלו את מקרקעי המדינה משמש המינהל (היום "הרשות") כנאמן הציבור. עליו לפעול בהתאם לְאינטרס הציבור כולו… ו"המדיניות צריך שתבטא צדק חלוקתי". אז השופט רובינשטיין אמר. אז מה? שר השיכון, אורי אריאל, ומנכ"ל הרשות, בנצי ליברמן, חושבים אחרת. השר אריאל, אגב, הוא בן קיבוץ טירת צבי, וככזה הוא הכריז שלא ישתתף בַּישיבה המכרעת של מועצת רשות מקרקעי ישראל בעניין קרקעות הקיבוצים. אלא שזה לא מונע ממנו לתמוך בהצעת ההחלטה בפומבי ולקדם אותה בלי בושה לטובת המיגזר המקורב אליו.

לכן, שני דברים נדרשים כעת. הראשון מיידי: לעצור את החלטת רשות מקרקעי ישראל. יאיר לפיד יכול לעשות זאת. הכסף שהוא הכריז שהוא מחפש – נמצא גם שם, והוא יכול לסרב לאשר את ההחלטה הזאת. השני: לכנס עדויות וחומרי ארכיון היסטוריים, ולשרטט את מפת מתנות הנדל"ן שהמדינה נתנה במשך כל השנים למקורביה, כמו גם את העושק וההרחקה של קבוצות אחרות. צריך להוציא את המידע הזה לאור; לחשוף את המנגנון הסודי של תגמול-והדרה שיוצר מצד אחד עושר ורווחה לדורות, ומנגד עוני ומצוקה לדורות. את זה אנחנו כולנו יכולים לעשות: בתיעוד, בפעולות-מחאה ובהתנגדות אזרחית לַמדיניות הפסולה הזאת.

יעל צדוק היא עיתונאית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ניצה

    שוב ושוב פוגשים את החלמאות וההסתכלות המדינית העכשוית
    ליהיות מדינאי פרושו לכוון לעתיד טוב יותר לכולם
    ומה עושים אצלנו ?
    מכוונים לבחירות הקרובות ,מרפדים את התומכים ומתכננים את ההצבעות .
    ומה עם חזון ? הסתכלות עתידית ?
    אין
    אז לא נתפלא אם נקבל החלטות נוספות לא הגיוניות .
    כואב עצוב וחייבים למחות

    1. דןש

      זוהי השאלה – במי תומכים ובוחרים באופן קבוע האזרחים, שבכתבה מופיעים כ"דפוקים" ?
      השפעת ההתיישבות העובדת, החל מ"ימי בגין" ועד עצם היום הזה – היא זניחה לחלוטין. "ההצלחה" של בגין, למעט ההישג בהבאת השלום, היה להגביר את הקיטוב, להשניא את הקיבוצים ולהעלות על סדר היום את ה"מקופחים".
      השלום לא התרחב וחלה סטגנציה בתהליכים – אבל על פי הכתבה השנאה חיה קיימת ואפילו "בועטת".

  2. דR

    לא הצלחתי להבין את מבנה הרכישה הזה, עם ה-33% וה-3.25%, ומי משלם למי, ועל מה. וגם מה הבדלי קומבינת הרכישה, אם ישנם, בין קיבוצים למושבים.
    אם זה נראה משמים מדי כמלל בתוך הכתבה אולי אפשר להוסיף איזו בוקסה עם הסבר/תרשים להדיוטות.

    1. יעל צדוק

      ל-ד': לא סתם זה לא מובן לך. התמונה איננה ברורה, מפני שרשות מקרקעי ישראל בוחרת להשאיר אותה לא ברורה (אני מניחה שהם חוששים לעורר סערה). באופן כללי, מדובר בעלות רכישת האדמה מרשות מקרקעי ישראל. כל מי שהקרקע שעליה הוא בונה מוחכרת מרשות מקרקעי ישראל, והוא רוצה בעלות מלאה עליה, צריך לקנות אותה מהרשות (בעבר "המינהל"). כולנו משלמים, אם אני לא טועה, 91% מערך הקרקע, אל תתפוס אותי במילה, כי זה מה ששמעתי. את התשלומים בגובה מופחת (3.25% ו-33% ) לקיבוצים – כבר אישרו בעבר ברשות מקרקעי ישראל, וכעת אישרו להם עוד הנחה של 12%. כמה בדיוק הם ישלמו – זה לא ברור. כל הניסיונות של האירגונים החברתיים לקבל מידע מלא – לא צלחו.
      ההחלטה שכתבתי עליה מתייחסת רק לקיבוצים, לא למושבים.

      1. מושבניק מזרחי מהרי ירושלים

        מה שכתבת הוא פשוט לא נכון. המצב הוא הפוך לגמרי. הקיבוצים נמצאים בסטטוס של "חוכרים לדורות", ובתור שכאלה הם מופלים לרעה מול החוכרים לדורות בכל המגזרים האחרים – העירוניים שלא רק שלא משלמים 91% – הם לא משלמים אפילו אחוזון בודד http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4533215,00.html,
        והמושבניקים בנחלות שזכו בזכות לפצל ולמכור את הנחלה שלהם http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4513378,00.html. כן גם המושבים ה"אשכנזים " הידועים ישעי (תימנים), תעוז (קוצ'ינים) ונס הרים (כורדים)
        כל הסטטוס של חוכרים לדורות הוא בעייתי. מדובר בסטטוס של ללכת עם ולהיות בלי – להיות בעלי הקרקע בלי לקבל זכויות של בעלים וכל ההחלטות האלה מנסות להסדיר את המצב. הבג"צים של יעל בן יפת והקשת המזרחית שמוגשות אך ורק כנגד החלטות שנוגעות לקיבוצים, אך לא נגד החלטות שנוגעות למגזרים האחרים, גורמות לכך שהקיבוצניקים מופלים לרעה בתחום זה.

        1. מושבניק מזרחי מהרי ירושלים

          התושבים בכפר שלם וגבעת עמל אכן קופחו, אבל לא בגלל החלוקה המיותרת של אשכנזים ומזרחים ולא של קיבוצניקים ועירוניים. המאבק צריך להיות בבעלי ההון, ובגבעת עמל הנהנה העיקרי מפינוי התושבים הוא יצחק תשובה, שלא נולד באזור וורשה. והסיבה שהמדינה פועלת לטובתו היא כי הוא טייקון ולא משום סיבה אחרת.
          והביה שיכלו לקפח אותם היא שלא היו במעמד של חוכרים לדורות. גם את הקיבוצניקים היו מקפחים אפילו יותר ללא המעמד החוקי הזה.

          1. ג. אביבי

            הבה ניקח לשם דוגמה את המצב בנגב. המועצות האזוריות שמכילות בעיקר קיבוצים, שולטות על שטח הגדול פי כמה מאות מהשטח המוניציפלי של עיירות הפיתוח השכנות. הקיבוצים מקבלים פדיון שנתי פר-נפש פי 1000 (2100 ₪ לקיבוצניק מול 2.17 ₪ לתושב עיירת פיתוח שם) מהארנונה. גם על תחנת הרכבת בתוך שדרות הקיבוצים השכנים גובים ארנונה ודמי שכירות מהמדינה. רק לאחרונה בעקבות אינספור מאבקים הסכימו הקיבוצניקים להתחלק עם שדרות בשווה, אבל התחנה כולה בשדרות.
            כעת הכל מובן: עיירות הפיתוח מנשלות את הקיבוצים החרוצים והמסכנים ובוזזות את רווחי המדינה.

      2. בר

        http://www.themarker.com/realestate/1.1722795
        אותו הסדר בדיוק ביד אליהו ונחלת יצחק רק בהרבה פחות מעשרה אחוז מערך הקרקע גם הם שודדים גנבים ופרזיטים.
        כמות הבורות והאי דיוקים זה פשוט מעליב.

  3. אברהם

    למה נציגות כלשהי של ארגונים חברתיים אינה פונה בשאלה זו לבג"צ?
    למה נציגות הארגונים החברתיים אינה מגייסת את העיתונות והתקשורת כולה?

  4. קיבוצניק

    למה את לא כותבת על ההחלטה להעביר בחינם את הבעלות על הקרקע לכל מי שגר בבנייה צמודת קרקע במגרש של חצי דונם ובמחיר מופחת למי שגר בבנייה צמודת קרקע במגרש בשטח של דונם? מדובר על וויתור על דמי חכירה שמצטברים למיליארדים במשך השנים. זו לא העברת נכסי הכלל לידיים פרטיות של אוכלוסייה אמידה?
    אלה אינם חברי הקיבוצים והרחבות שאינם גרים בבתים במגרשים כאלה. לא שמעת על זה? היה על כך פרסום די נרחב בה מרקר.
    משום מה נדמה לי שאת וחברייך מתלבשים באובססיביות על הקיבוצים ומתעלמים מגורמי הפער בעיקריים שהם קבוצות ההון הגדול שיודעות להרוויח להסתפר ולהתגלח על חשבוננו.
    כמה טוב שיש קיבוצים, מטרה קלה שנוח לחבוט בה.

    1. יעל צדוק

      לקיבוצניק: על ההחלטה להעביר בתים פרטיים לבעליהם בחינם, כבר כתבתי בידיעות אחרונות ביולי השנה. ברור שזאת שערורייה. במקרה של הקיבוצים לא מדובר רק בהעברת הבתים על שמם, אלא גם בבנייה חדשה למטרות רווחים.
      כמו שכתבתי, אין לי שום התנגדות שהבתים שבהם מתגוררים חברי-קיבוצים – יירשמו על שמם. אלא שההליך הזה צריך להיות מיושם גם כלפי תושבי כפר שלם וגבעת עמל.

      1. ישראלי

        רכישת קרקע המגורים עלידי הקיבוץ לא נעשית לצרכי רווחים אלא כדי שאפשר יהיה לבנות דירות נוספות לצרכי קליטה.. קיבוצים ישלמו לפי קרבתם למרכז. יהיו קיבוצים במרכז שיצטרכו לשלם מיליוני שקלים עבור קרקע המגורים וספק אם ירצו בכך. קיבוצים בפריפריה ישלמו פחות והם מעונינים בתוספת חברים יותר מאשר ברווחי נדל"ן.
        אין ספק שלתושבי כפר שלם מגיע פיצוי גדול יותר מזה המוצע להם, אם אכן יש הכרח לפנותם. אם לא, מגיע להם שהבתים יירשמו על שמם. אבל מה הקשר של הנושא הזה לקיבוצים? הקישור הזה הוא דמגוגי. בעיית תושבי כפר שלם יכולה וצריכה להיפתר לגופה. על זה יש להאבק ולא לתרום חומר נוסף לשונאי הקיבוצים למיניהם.

      2. אביטל

        את כותבת –
        כמו שכתבתי, אין לי שום התנגדות שהבתים שבהם מתגוררים חברי-קיבוצים – יירשמו על שמם. אלא שההליך הזה צריך להיות מיושם גם כלפי תושבי כפר שלם וגבעת עמל.

        ודבר זה אינו הגון כלפי אף אחד מן הצדדים. הרי לא הקיבוצים החליטו באשר לאדמות כפר שלם וגבעת עמל. לא הם מכרו את האדמות ליזמים פרטיים ולא הם אלה שהכתיבו מדיניות מפלה כלפי התושבים. הקיבוצים הם מקרה שונה בתכלית של שיתוף בנכסים שרוצה היום להפריט את נכסיו. הגורם המתווך, רשות המקרקעין , המינהל לשעבר, מנהלים איתם שיח כוחני ובעייתי מאד שגורם להסתה כאילו הם גזלו את האדמות, עליהם התיישבו בשליחות העם ועבורן שילמו כמקובל וכנדרש מהם.
        במקום לנהל את מאבק שכונות תל אביב מול הרשויות, את מנהל מלחמה בקיבוצים, כאילו יש קשר בין הדברים. וכך הכל תקוע, הקיבוצים עם החלטות מינהל בעייתיות ובגצים של תנועות חברתיות ואנשי כפר שלם, שבמקום להגיע לפתרון, אמורים לחכות עד שתיגמר המלחמה בקיבוצים.

  5. מיכל זק

    לדעתי צריך להתחיל לשרטט את המשוואה כך שלא מדובר על מתוגמלים אשכנזים ומנושלים מזרחים , ולהשאיר את הבעלים המקוריים הערבים כרקע היסטורי. אלא לבנות משוואה של מנושלים שכוללת את המזרחים והערבים גם יחד וכך גם כשמדברים על פתרונות. אחרת השיח נשאר ציוני.

    1. אביטל

      תודה למושבניק המזרחי מהרי ירושלים שדייק ופרש תמונה בהירה ומלאה. עלי להוסיף שיישובים רבים היו הבעלים המלאים של הקרקע שלהם והעבירו אותה למינהל מקרקעי ישראל לאחר קום המדינה, כדי להשוות את התנאים בין כל היישובים וכדי שלא להיות בעלים של קרקע פרטית (כן, כן, שודדי הקרקעות לא רצו בעלות עליה). רוב היישובים שילמו את מלוא דמי החכירה על הקרקע והיא שלהם בדין, כמו רוב הקרקעות במדינה שעליהן בנויות הדירות העירוניות והכפריות. מדובר למעשה רק בהיוון סופי של הקרקע.
      ותישאל השאלה הנפרדת, שאינה קשורה כלל למגזר הכפרי, איך פותרים את הבעייה האכזרית השכונות הלא מוסדרות של תל אביב (ועל כך ענה לא פעם יובל פרנקל).
      אך התנכלות להסדרים בקיבוץ ובמושב עוד לא הועילה לאיש עד היום.

  6. אור

    העיקר בסופו של יום הוא, שבמקום לתקוף את מנגנון ההון-שלטון שחי על חשבוננו ובאמת גוזל את כל מה שיש לנו – מנסים לשכנע אותנו לפרוק את הכעס על הקיבוצניקים שיש להם אולי טיפה יותר מלנו.

  7. שושי

    בריכת כפר מסריק ("עושים חיים") נמצאת במפרץ חיפה – אזור שאינו ראוי למגורי אדם. בירת הסרטן של ישראל מזה שנים.

  8. רחל

    מה עם המושבים שגם קיבלו קרקעות מאוד בזול ובנו עליהם ווילות?
    אגב, חלק גדול מהקיבוצים מאוד עניים ולא יכולים לרכוש את הקרקעות.

  9. יובל

    שעוד אנישים יקראו את הבלוג הזה כדי שכן תהיה מהומה
    ואנשים ידעו מה קורה סביבם.

  10. דןש

    לא אכנס לפרטי החוק ומי נהנה ממנו ולחוקים מקבילים בתחום השטחים שבחכירת ההתיישבות העובדת בכללותה. אבל להאשים את הקיבוצים כ"לספסרי נדל"ן" – זה עובר את תחומי הטעם הטוב.
    מי הם ספסרי הנדל"ן ? זיקים, כרמיה, סעד, כפר עזה, נחל עוז, נירים, עלומים, כרם שלום וכל יישובי עוטף עזה. להם כמו לכל תושבי עוטף עזה, יש לתגמל בעבור ישיבתם שם. לאו דווקא בממון, אלא במימון. תחילה באמצעי מיגון והלאה באמצעי יצור, חינוך, תרבות וכל מה ש"מושך" בני אדם להאחז בצפורניו בחבל ארץ זה. לא רק הם: מרבית הקיבוצים וישובי המגזר החקלאי ממוקם בפריפריה – לשם "כלב" אינו מקרב. אלו בעיניך ספסרי הנדל"ן.
    המשטינים אינם זזים מגבולות המרכז ומושפעים ממעשי שפיים, געש ויקום. מעשים ה"מוציאים" את עיני הקנאים ועושים עוול למגזר הקיבוצי כולו.

  11. דור

    יעל צדוק אומרת במפורש שיהודים מזרחיים נשלחו לגור בכפר שלם וגבעת עמל כדי למנוע את חזרתם של הפלסטינים שגורשו משם , מה שמדהים אותי שמבחינתה של יעל צדוק זה צעד שאין צודק ממנו , הבעיה של יעל צדוק היא אך ורק הנסיונות הנוכחיים של הרשויות לסלק את תושבי כפר שלם וגבעת עמל תמורת פיצוי עלוב , ליעל צדוק אין שום בעיה מצפונית עם עצם גירושם של הפלסטינים , מזרחיים מסוגה של יעל צדוק מתעלמים ביודעין מהעוולות שגרמה הציונות לפלסטינים עד לרגע שבו החרב הציונית משנה כיוון ומונפת נגד היהודים המזרחיים . על זה נאמר מי שהולך לישון עם כלבים שלא יופתע אם יתעורר עם קרציות