הבשורה של כחלון: מפלגת הקוסמטיקה

יש למפלגה מזרחית ביקורתית פוטנציאל רב. אריה דרעי וש"ס הוכיחו זאת בבחירות 1999. מאז, אף מנהיג מזרחי לא העז לממשו. כנראה שגם כחלון לא יעז. למה לא, בעצם?

בשבועיים האחרונים העיתונות עוסקת במפלגה המתהווה של כחלון ואף דיווחה על סקרים מחמיאים שמצביעים על קולות שינדדו אליה מהליכוד, מהעבודה, מבנט ומש"ס. אבל, איזו בשורה תישא מפלגתו של משה כחלון, אם אכן תצא לאוויר העולם? כנראה שפרט לכך שמזרחי יעמוד בראשה, כשלעצמה עובדה נדירה בדמוקרטיה האשכנזית היחידה במזרח הקרוב, החזון החברתי שלה לא יהיה הרבה יותר מקוסמטיקה מאחזת עיניים. לכחלון יש הישג נפלא במלחמתו האמיצה מול טייקוני הסלולאר, ועל כך מגיע לו מלוא טנא הברכות. באמת. אלא, שבחברה כשלנו, שבה הקיטוב המעמדי זהה לקיטוב העדתי – הווי אומר, שמלכתחילה, חלוקת המשאבים הלאומיים נגזרת על פי צבע העור וארץ המוצא – עדיין לא יצא מהארון המנהיג המזרחי ה"לגיטימי" – היינו, פוליטיקאי שהתחכך בלב לבו של הממסד הפוליטי – שיאמר בפשטות, כי מעתה הוא יוביל קו פעולה לדיכוי הגזענות האשכנזית ואי השוויון בחברה. אמירה כזאת רק יכולה להועיל, היות שאשכנזים ממילא לא מצביעים בעד מפלגה שבראשה מזרחי – אך הייתה מושכת אלקטורט מזרחי משמעותי. כחלון לא קורץ מהחומרים התואמים מאבק מסוג זה.

אמנם, במערכת הבחירות לכנסת ה-15 (שנת 1999) הוביל אריה דרעי, באמצעות ש"ס, קמפיין אגרסיבי אל מול הסטנדרטים הכפולים של המשטר בישראל, בכל הקשור למזרחים. מחול השדים שחוללו כל הגורמים המשטריים בישראל סביב דמותו של דרעי – הדלפות מגמתיות מחקירות המשטרה, מהפרקליטות, פרשנויות ודיווחים מוטים, של הצמרת התקשורתית, ואווירה של הסתה חסרת תקדים, וכו' – לא מנעו את תמיכתו של ציבור מזרחי רחב בש"ס. כמעט חצי מיליון הצביעו עבורה. ציבור זה היה צמא לשמוע דברים נכוחים וברורים על מאפייני הגזענות של המשטר בישראל, כולל הפקת אותה קלטת שהמחישה לכולם באיזה עולם חיות קבוצות הנהנתנות האשכנזית ובאיזה עולם מנסים לשרוד המזרחים. 17 המושבים שקיבלה ש"ס בקמפיין חלומי זה המחישו עד כמה מאס הציבור שלנו באדנותיות האשכנזית. הציבור המזרחי העריך זאת, ובעיקר היה צמא, כאמור, למסרים חדים וברורים, כפי שדרעי הציע.

משה כחלוןאך דא עקא, שדווקא במבחן הזמן נוכחנו לדעת, באופן הכי מוזר ותמוה, שמודל הפוליטיקאי המזרחי, מאז שנת 1999, לא רק שלא אימץ את הפורמולה הנכונה והאפקטיבית של דרעי, אלא אף הלך שולל אחר שלל הסיסמאות הממוחזרות והריקות מתוכן של סוכניו של המשטר. במאמר מוסגר אציין, כי באומרי משטר אני מכוון לכל הספקטרום הציבורי והפוליטי בישראל, המצוי בשליטה אשכנזית. מבלי להיכנס כרגע להלכי הרוח ה"ממלכתיים", עד כדי שיבוש דעתם של הפוליטיקאים המזרחים, אפשר לקבוע בוודאות שכחלון אפילו לא מעלה בדעתו תרחיש אפשרי של ריאורגניזציה במבנה החברתי ובהירארכיה האתנית בישראל. דוגמה מוחשית לכך קיבלנו בבחירות האחרונות, כשבקלות בלתי נסבלת, הצליח ביבי, נוכל עם קבלות, שכה מוכר לכחלון, להניאו מהקמת מפלגה שהייתה עלולה לטרפד את סיכוייו של ביבי להרכיב ממשלה, תוך "הבטחה" למסור לכחלון את מינהל מקרקעי ישראל. מה שהיה ברור לכל ילד, נעלם מבינתו של כחלון. אילו הייתה לכחלון טיפונת של חזון של שינוי חברתי שורשי, הוא היה יכול לאמץ את הפורמולה הנ"ל, להתמודד בבחירות ולהפוך לשחקן מרכזי, בזכות עצמו, בפוליטיקה הישראלית.

אבל, כחלון לא הלך על זה. כמו עבד נרצע, הוא לא רק התפתה לוותר על הקמת מפלגתו – שבכל מקרה, כאמור, הייתה מצטבעת בליפסטיק בצבע אדום עז ומלבינה את עורו של כחלון בשכבה גסה של פודרה, ולכל היותר הייתה מטרפדת את ביבי, אבל שמה על ראשנו הגמון מרושע אחר – הוא לא חדל מלהתרפס בפני אדונו הגזען והמתנשא, ביבי נתניהו. אילו ביבי היה מקיים, בטעות, את הבטחתו לכחלון, האחרון היה ממשיך לספר לנו עד כמה ביבי איכפתי בנושא "הפערים החברתיים". בחוכמה שלאחר מעשה, עשיתי חושבים גם בעניין דרעי. לא פעם כתבתי ואמרתי, שעד לרגע כליאתו דרעי התנהג כרדיקל לכל דבר ועניין. כשהוא מילא עד אפס מקום את אצטדיון האוניברסיטה בגבעת רם, בזמנו, ויחד עם הרב דוד יוסף קשר את מצבם של המזרחים בישראל לתפיסה האירופוצנטרית של הוגי התנועה הציונית, שבמקרה ה"טוב" ראו במזרחים, אם בכלל ספרו אותם, תחליף נסבל לעובדי הכפיים הערבים, זו הייתה אמירה סופר רדיקלית (ורק אסבר את האוזן לאי אלו טוקבקיסטים, שברוב להיטותם מאבדים את הראש, גם ללא סיוע מאנשי דאע"ש, ושוכחים ששורשי הגזענות כלפי המזרחים בישראל משתרגים ממשנתם הנבזית והמחליאה של חלק בלתי מבוטל של הוגיה של התנועה הציונית – ולמותר לקיים דיון על כך). אולם, מבחן הזמן הוכיח, למרבה הצער, שהרדיקליות של דרעי הייתה סטייט אוף מיינד של חקירותיו במשטרה והדיונים המשפטיים המתישים ומורטי העצבים שהיו מנת חלקו באותם ימים. עם שחרורו מהכלא הוא נתגלה כ"מפוייס", היינו, כמי שהחליט להניף דגל לבן, תרתי משמע.

גם אם אסכין עם הקלישאה המאוסה שדברים שרואים מכאן, לא רואים משם – ניסיונות הסרק של מודל הפוליטיקאי המזרחי המוכר לנו בתשוקתו "להשתלב", לעגל פינות ולשאת חן בעיני ההגמון, שאולי יזרוק לעברו איזו עצם עלובה, וכולנו הרי מכירים את הפרקטיקה האשכנזית – עדיין אינני מבין מאין ומנין נובע הפחד המזרחי מפני יצירת מוקד של כוח פוליטי עצמאי. אני יודע שאני בחזקת קול קורא במדבר, אך בכל זאת הייתי פונה מהבמה החשובה של אתר העוקץ אל משה כחלון, ומבקש ממנו לנסות להתנער מכל האינדוקטרינציה הרעילה שההגמוניה הלבנה הזריקה לורידים שלו. אני יודע שלאינדוקטרינציה זו יש אפקט משתק: מרגע לידתו ועד קבורתו זוכה המזרחי ל"תזכורות" יום יומיות מסוכניו המיומנים של משטרנו עד כמה הוא אינו יכול לסמוך על עצמו, ואיך שהשמים יפלו על ראשו ברגע שיסיר תלותו מהאשכנזי. לך, כחלון, על הפורמולה המנצחת של בחירות 1999. אל תחשוב לרגע על ביבי, בנט, הרצוג, גלאון, ליברמן וכל השאר. מה שמעניין אותם הוא המשך שליטתם העדתית במדינה. ואם גמרת אומר להריץ את מפלגתך, אז בוא ונחשוב קצת על עצמנו. הנה, אמרתי זאת.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. משה

      הטיקט מיזרחי לא מתאים,לחלוטין,לזה שנולד במג'רב..מה הקשר למיזרחי? זהו יהודי ספרדי ממגרב..אין בינו ובין המזרחי שום מכנה משותף למעט התנך.. בנוסף: איזה מכנה משותף(פרט לתנ"ך)קיים בין יהודי מזרחי מפרס(מדינה לא ערבית בעליל) ובין יהודי מתימן ?!יתכן כי זה הזמן להשיל את הטיקט "מיזרחי" ולבנות,כרצון הציונים,יהודי ישראלי אסלי..ממילא הלבנבן כבר לא לבנבן והכהה כבר לא כהה..די להפרד ומשול..הבה נחשוב בישראלית ציונית…

    2. בני

      ספר לנו על פעילותה החברתית הענפה של ש"ס – בראשות דרעי וישי, לאורך השנים. ספר לנו על תוכניות צמצום הפערים שהובילו, על ההשקעה בתקציבי החינוך, התרבות והמדע בעיירות הפיתוח, על דאגה למועסקים קבלניים במפעלי הדרום, על התרומה ליישובי קו העימות בצפון וכיו"ב.

      אין מה לספר – כי אף פעם לא היה. לפחות לגבי כחלון, היה גם היה: הובלת רפורמה מרשימה מאוד בסלולאר, שפעלה לטובת כל עם ישראל (אפילו אשכנזים שבעים, רחמנא ליצלן, אבל בעיקר בנות ובני עיירות פיתוח, שם הקושי הכלכלי דוחק יותר).

      אבל למה נפריע לך, בביוף. תמשיך לספר לנו סיפורים, תמשיך לשגות באשליות מתוקות על ח'ליפות מזרחית פה בישראל (זה בערך מה שאתה רוצה, לא? כמו בחלקים מעיראק וסוריה…) – ובעיקר: תמשיך לבחור לקבל בשורה ממצורעים. אריה דרעי הורשע בעבירות פליליות. הוא שילם את חובו לחברה, ריצה את מאסרו, אבל במדינה נורמאלית הייתה נשללת מאדם כזה הזכות להיבחר, אחרי שהורשע.

    3. ג. אביבי

      הקריירה של כחלון מהווה דוגמה ליחסי המזרחים – אשכנזים בפוליטיקה הישראלית. כחלון, כמו מזרחים רבים, בנה את מעמדו על הערצת אדונו הלבן נתניהו. עבורו זה יחס נתון כאילו מוכתב מהשמיים. נתניהו הוציא פקודת חיסול (בפריימריז 2012) נגד כחלון, בגין הצלחתו של האחרון בתפקידו הציבורי. הצלחתו, לטובת הציבור הרחב, נגדה את האינטרס הטייקוני-מונופוליסטי אותו משרת נתניהו בנאמנות פנטית.
      משהבין כחלון כי סר חנו בעיני אדונו הלבן, ויתר על כל מאבק ופרש בהכנעה מהמירוץ לכנסת. כך חשב אולי לרצות את "המנהיג" הגזען נתניהו.
      כעת, כאשר על הפרק מפלגה בראשות כחלון, אפשר ללמוד רק דבר אחד: כחלון התנתק (לפחות זמנית) מתלותו הנפשית בנתנייהו. אין זה אומר שהוא השתחרר מהתפישה על פיה המנהיגות ניתנה לאשכנזים. למזרחים ששפר מזלם, ע"פ אותה תפישה, נותר רק לפאר ולקלס את הריבון הלבן ולסייע לו ללא לאות.
      יתכן מאוד שלאחר הבחירות הוא יחבור לליברמן או לבנט, אבל ייתכן שיחזור לחיק הליכוד. בכל מקרה הוא יקבל את מנהיגות/מרות האשכנזי הרלוונטי.
      לא מפוליטיקאים הקיימים ניוושע. תנועה פוליטית מזרחית עם כוח להשפיע יכולה לקום רק מתוך עמותות למאבק כנגד אפליות ונגד הגזענות האשכנזית. קח לדוגמה את תמורה ואת יואב ללום. כשירבו כאלה, אפשר יהיה להקים תנועה פוליטית מזרחית למען שוויון אתני.

    4. ציקי

      למה אתה חושב שהוא משתפ או סמרטוט? למה לא שהוא פוליטיקאי שמגיע לעמדת הנהגה מכובדת ומחזיק בהשקפת עולם עקבית, אבל פשוט שונה משלך?

    5. נעה

      איפה אתם מציבים את מה שעשה סער- על פניו – מימוש דרישה ארוכת שנים של הקשת המזרחית?
      http://www.themarker.com/realestate/1.2408814

      אין ספק שסער כבר ידאג לרווח פוליטי מהמהלך, אבל מה אתה אומר, בביוף?