• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

הפנים האמיתיות של ערוץ 2 והפריפריה

גילויי הסקסיזם והגזענות בפרק האחרון של "אמא מחליפה" היו מבחילים במיוחד. הבחירה בטיפוסי קצה שמחדדים את הקיטוב ואת התיוג השלילי דווקא של אלו שהמדינה אינה חפצה ביקרם, איננה מקרית כלל, ושונה לגמרי ממה שתפגשו בחיי היום-יום האמיתיים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל
שירה אוחיון

שלשום (חמישי) שודרה בערוץ 10 תוכניתו המטלטלת של אמנון לוי, "הפנים האמיתיות של הפריפריה" – סטירת לחי מצלצלת לכל תושב פריפריה שהצביע לממשלה הנוכחית, ובעיקר לתושבי הפריפריה הדרומית מוכת המלחמות והעוני, שעדיין מלקקים את פצעי "המבצע" האחרון שבו הופגזו משך 50 ימים. ערב קודם לכן, צפיתי בפרק של הסדרה "אמא מחליפה" בערוץ 2 (קשת), מתוך תקווה לקצת מרגוע ומנוחה לגוף ולנפש אחרי יום עבודה מתיש. אלא שבמקום קצת נחמה, חשתי מדקה לדקה כיצד כל איבר בגופי נדרך מחדש ומתקומם נוכח המראות. הפרק כולו היה רווי סקסיזם ואלימות מילולית קשה, הגובלת בהסתה לגזענות ופוגעת ברגשות של ציבורים שלמים.

לכאורה, זו הייתה יכולה להיות סדרה נפלאה, שמעוררת בצופים אמפתיה ואת קבלת השונה ממך. זאת באמצעות חשיפה לצורות חיים שונות של קבוצות מגוונות בחברה הישראלית. זו אפילו הייתה יכולה להיות סדרה חינוכית, שהרי הפיקוח על לימודי אזרחות מטעם משרד החינוך, למשל, ממליץ למורים ללמד סובלנות באמצעות סדרות חינוכיות כמו "סוויץ"" – סדרה העוסקת בהתחלפות שני נערים, יהודי וערבי, שלומדים אחד על חייו והשקפותיו של השני במשך שבוע, או באמצעות הסדרה המוצלחת "עבודה ערבית".

היכולת שלך כאדם להיכנס לנעלי ה"אחר" ולפתח אמפתיה כלפיו היא מיומנות בסיסית וחשובה לחיי היום-יום בישראל. אבל ערכים של אמפתיה, פלורליזם, סובלנות וכבוד לחוד, וערוץ 2 לחוד.

"אמא מחליפה", כמו רוב שאר תוכניות הריאליטי והפרסומות, מקדמת תרבות של שנאה, אלימות, סקסיזם, גזענות וחומרנות. בפרק המדובר בחרו העורכים להביא שתי משפחות. האחת, משפחת בוסלוביץ מחולון. אם המשפחה נטלי היא אם חד-הורית רוסייה שמפרנסת ארבעה מבני משפחתה: בתה, אמה, אחותה ואחיינה, מעבודתה במספרה לכלבים. אחותה, גם היא אם חד-הורית מובטלת. אמה אינה מדברת עברית כלל, מנקה ומבשלת לכל דרי הבית. הם חיים כולם בדירה אחת בצמצום. המשפחה השנייה היא משפחת מזרחי מראשון לציון. אם המשפחה, סילבי, מגדלת שלוש בנות קטנות, חיה ברווחה יחסית עם בעלה ארז, קבלן בנייה ומפרנס עיקרי בבית. הם מתחזקים את חיי הזוגיות שלהם בבילויים במועדונים מזרחיים.

האמא המחליפה, נטלי, מוצגת בפרק כאם חד-הורית עצלנית, מוזנחת ומלוכלכת שאינה יודעת לבשל, כגזענית, טיפשה וקמצנית, שאינה מכירה כלל דיני כשרות ויהדות. הרוסים באופן כללי מוצגים כמי שאוכלים אוכל דל, חסר תבלינים, מלוכלכים ובדלנים, מסרבים להשתלב בישראליות, צופים רק בטלוויזיה ברוסית, נותנים יחס גרוע לילדיהם ומונעים מהם הנאות ופריטי לבוש בסיסיים בשל קמצנות וסדר עדיפויות אגואיסטי שממקם את הילדים בתחתית.

מצד שני, סילבי מזרחי עונה לכל הסטריאוטיפים של האשה המזרחית הגלומים במושג "פרחה": היא מוצגת כמי שכל מעייניה נתונים לניקיון הבית וסידורו, לטיפוח המראה החיצוני שלה ולקניית בגדים. תפקידה העיקרי הוא להיות שפחה חרופה לבעלה השוביניסט (הוא מוצג כמובן כ"ערס" האולטימטיבי, בן זוגה הטבעי של הפרחה). במקביל סילבי גם מנהלת "בוטיק" (איך לא) בתוך מספרה. היא מתעבת בעלי חיים, מפנקת את ילדיה ומחנכת אותם לעצלות ולחוסר כבוד כלפי מבוגרים. כל אלו מוצגות בתוכנית כתכונות מזרחיות אינהרנטיות, משל היו סבתותי המרוקאיות עסוקות כל היום בשופינג בקניונים ובטיפוח המראה החיצוני שלהן ולא תוצר של תרבות קפיטליסטית צרכנית מערבית.

מהר מאד התוכנית מידרדרת לאמירות גזעניות הגובלות באלימות מילולית מצד הגבר המזרחי, שמכנה את נטלי "רוסייה מסריחה מגעילה", "זבל" ועוד שלל אמירות משפילות ודוחות. גם אשתו סילבי מכנה את נטלי ואת אחותה "קמצניות" ו"אגואיסטיות". גם נטלי ואחותה לא חסכו בכינויים משפילים ומתייגים. שתיהן כינו את סילבי "פרחה", "שפחה", "משרתת" ולא חסכו מבעלה ומבנותיה שלל תיוגים סטריאוטיפיים. בנוסף נחשפים ילדי המשפחה הרוסית אל מול המצלמה בעוניים ובקלונם כמי שאין להם ג'ינס ללבוש וכמי שישנים על ספה בסלון בלי לתת את הדין על החוק הנוגע לחשיפת קטינים.

מתוך "אמא מחליפה".
מתוך "אמא מחליפה".

בחיי היום-יום שלי בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל, בין השאר בחדר מורים בבית ספר באשדוד שבו אני מלמדת, אני נתקלת בעיקר בנשים ממוצא מרוקאי או בנשים דוברות רוסית, שנרקמה ביניהן מערכת יחסים נפלאה של סובלנות וכבוד הדדי. כולן – גם המזרחיות וגם הרוסיות – נשים אסתטיות ומטופחות עד מאד, נשים משכילות בעלות תארים אקדמיים, כולן דוברות עברית רהוטה, מקצועיות וחרוצות, אדיבות ותומכות, פתוחות מאד תרבותית ולא גזעניות. כולן עובדות בבית ובחוץ ולכולן מטרה חינוכית משותפת. האקלים הזה מחלחל לתלמידים והופך לאקלים של בית ספרי – שנבחר בצדק השנה לאחד מבתי הספר הערכיים בישראל.

זוגות מעורבים מזרחים-רוסים או רוסים-אתיופים מחובקים בהפסקה הם מחזה נפוץ ביותר בבית ספרנו, וכמעט ואיני נתקלת בגילויי גזענות או אלימות בבית הספר. לא שחסרות לנו בעיות, שכן רוב התלמידים שבו מגיעים מהאזורים הוותיקים של אשדוד מוכי העוני, ההזנחה ובעיות שהביאו עמם הפליטים והמהגרים.

גם בתזמורת האנדלוסית הים-תיכונית של אשקלון, שבה אני עובדת, אני פוגשת על הבמה מצד אחד נשים רוסיות מטופחות לעילא ולעילא וגברים רוסים שאוכלים חומוס, שווארמה וחריף, ומהצד השני, נגנים מזרחים וערבים אדיבים, שמכבדים אותי כאשה וכמנהלת. אני פוגשת זמרות מזרחיות וערביות שהן נשות קריירה יוצאות מן הכלל, וגברים מזרחים שכל נטל הבישול בבית נופל עליהם. אחרי מאבק עובדים ארוך וממושך, הפכה התזמורת לקהילה סולידרית של מזרחים/יות, ערבים (נוצרים ומוסלמים) רוסים/יות ואשכנזים/יות, מצליחה ומשגשגת, שמדברת בשפה של כבוד הדדי ורב-תרבותיות.

בנוסף לכך, בעבודתי במסגרת תנועת "אחותי – למען נשים בישראל" יצא לי לעבוד עם ארבע קבוצות נשים פמיניסטיות: מזרחיות, דוברות רוסית, אתיופיות ופלסטיניות. כולן נשים עם מודעות פמיניסטית וחברתית מפותחת, סובלניות וקשובות לסבל ולשונות של כל אחת ואחת. יחד הן ישבו וכתבו דו"חות נוקבים על גזענות וסקסיזם בתקשורת ועל גזענות בחברה האזרחית. ארבע הקבוצות הללו פעלו בסולידריות, שנבנתה מתוך מודעות לכך שכולנו קורבנות הדיכוי של ההגמוניה האשכנזית, שמנסה באמצעות פרקטיקות של תיוג גזעני והפרד ומשול להפוך אותנו למוחלשות ועניות.

גם באתר התרבות "קפה גיברלטר" בו אני חברה, אני נתקלת בצעירים וצעירות ממוצאים שונים: מזרחי, אשכנזי, רוסי, אתיופי ועוד, שחברו לדרך תרבותית-חברתית. ב-23 בספטמבר יחגוג האתר ארבע שנים להיווסדו בערב של הופעות של להקות אתיופיות ורוסיות, זמרים וזמרות מזרחים וערסים, חילונים וחרדים. בכל האנשים והקבוצות שציינתי לעיל, אני רואה אחים ואחיות שלי לדרך החינוך, לבניית חברה ישראלית שוויונית ורב-תרבותית ושותפים/ות למאבק למען צדק חברתי. האנתיתזה המוחלטת לערוץ 2.

גלוקאלי

על פי ynet, כ-130 תלונות הוגשו לרשות השנייה בעקבות הפרק המדובר של "אמא מחליפה". עיקר התלונות קבלו על ביטויי גזענות והשפלה כלפי הציבור הרוסי, הידיעה מתעלמת לחלוטין מביטויים פוגעניים כלפי משפחת מזרחי. הצצה חטופה בטוקבקים מגלה שהתוכנית השיגה את מבוקשה והצליחה ללבות את היצרים: "תת-תרבות, הצד המכוער של החברה הישראלית, ישרארסים"; "בבונים, השובניזם של הזכר והפרחיות של הנקבה"; "אנשים מגעילים ברמות על!!!"; "ככה זה כשאייל גולן הוא זמר לאומי" – זהו מבחר קטן של ביטויים, שחושף רק את קצה הקרחון של גזענות המלווה בשלל דימויים מעולם החי והטבע. רוב הטוקבקים מצליחים לגלות אמפתיה כלפי ההשפלה של הצד הרוסי, אך לא חסים כלל על המזרחי. האחרון מואשם בכל חוליי ה"ישראליות", שיצר ויוצר ההגמון האשכנזי.

כאם חד-הורית מזרחית ומפרנסת יחידה, אני מחייבת את בני לקחת חלק במטלות הבית כולל שטיפת כלים, קניות וסידור הבית. מנעד העניין התרבותי והאינטלקטואלי שלי כמו רבות מאחי ואחיותיי נע הרבה מעבר לקניית בגדים ובילוי במועדוני לילה, אבל למה לקלקל לקברניטי הערוץ את הדימויים הסטריאוטיפים שכה השקיעו להבנות ולהחדיר למוחות הישראליים, מהתוכנית "ארץ נהדרת" ועד "The Voice"  ו"האח הגדול". הדימויים האלה הם גם תוצרי שטיפת המוח של שאר אמצעי התקשורת הישראלים. רובם ככולם, מאוישים על ידי בני האליטה ומשתפי הפעולה שלה, ואינם אלא שופרו של שלטון הריאקציה האשכנזית הניאו-קפיטליסטית, ריאקציה שמובילים ביבי-בנט-לפיד, אשר כל תכליתה לשמר את שלטונו המושחת של מיעוט מדושן פריבילגיות ברוב עשוק, המושתת על היררכיה גזענית ברורה.

כאם יחידנית, כמחנכת וכאקטיביסטית פמיניסטית חברתית, אני חרדה מגילויי השנאה והשטנה שילדי ישראל נחשפים אליה בפריים-טיים. הבחירה בטיפוסי קצה שמחדדים את הקיטוב ואת התיוג השלילי דווקא של אלו שנושאים בעול הכבד של הביטחון והכלכלה, אלו שהמדינה אינה חפצה ביקרם, איננה מקרית כלל. כמו שמראה תוכניתו של אמנון לוי, מדיניותה הכלכלית האכזרית והגזענית של הממשלה והמדינה כולה, היא זו שאחראית להריגתן ההדרגתית והאיטית של הקבוצות המוחלשות בגטאות החברתיים והתרבותיים שבנתה עבורם ב"פריפריה". מתי יבוא הקץ לסבלם של אלו שרק עליהם חלים הגזירות והחוקים שקובעים עבורם בעלי הפריבילגיות? ומתי יבוא עונשם של האחרונים, אלו שנמצאים מעל לחוק ויכולים להריץ תוכניות "סאטירה" ובדיחות על טהרת הגזע האשכנזי העליון ונחיתות כל האחרים, מבלי לתת את הדין.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ג. אביבי

    גם אני צפיתי ברפרוף בתכנית ההיא וזיפזפתי לערוצים אחרים מתוך גועל. לדעתי לא היה כל טעם לשדר את הפרק הזה – גם בשל ערכו הדל לנושא וגם בגין נבולי הפה. ראיתי גם את התגובות באינטרנט: היסטריה אשכנזית גזענית שלא הייתה מביישת את התעמולה הגרמנית משנות ה30 – 40 של המאה הקודמת. חלק גדול מהציבור האשכנזי בישראל, כך מסתבר בפעם המי יודע כמה, הולך ומתבהם בגזענותו החולנית ולא עוצר.
    הממסד התקשורתי הישראלי הצליח הפעם מעל המשוער: את הידידות האמיצה שנרקמת בפריפריה בין צעירים מזרחים, רוסים, אתיופים וזרים – כך נראה – הם שמים על הכוונת במטרה לחסל אותה ויורים. מטרתם המידית של עורכי/עוכרי התכנית ההיא היא לעורר/להגביר גזענות רוסית נגד המזרחים והאתיופים. התגובות של השבט הגזעני וגם המאמר שנכתב בYNET ממש מדגימים את זה. הם מתכוונים להעביר את ההזדהות של הציבור הרוסי, שאוכל מרורים כבר 20 שנה מהממסד, לצד הלבן של של החברה הגזענית. בכך לחזק את ההגמוניה הכל-לבנה של ישראל.

  2. מאיר עמור

    תודה לשירה אוחיון על מאמר חשוב זה. גזענות ואלימות הם הכלים המרכזיים להגנה על פריבילגיה ולשימור סדר חברתי מעוות של דיכוי. זו הגישה והאינטרס של מנהלי ובעלי השליטה בערוץ 2. ליבוי גזענות ואלימות הן הגישה התרבותית של בעלי השליטה בערוץ 2. מטרתם היא לצבור הון ולהסיט את תשומת הלב הפוליטית מהחמס שלהם. תרבות אנושית היא בדרך כלל ביטוי של מציאות חברתית ולא ההיפך. תרבות אינה מרחפת בחלל אלא נטועה בחייהם של בני אדם ופועל יוצא של מציאות חייהם. לא ההיפך. בחינת תרבותם של בעלי המניות של ערוץ 2 ואת המציאות החברתית עליה הם (אולי הן) נשענים ומגינים, דרך תוכן השידורים שלהם בטלויזיה הישראלית, עשויה לחשוף את שורשי החמס החברתי ואי השיויון בישראל. בבחינה שכזו יתברר תפקידם המכריע של בעלי האינטרסים בליבויה של גזענות ואלימות הון והסטת תשומת הלב. אחד ממקורות האלימות והגזענות בישראל הינו תרבותם המעוותת של בעלי השליטה בערוץ 2. אל תשתפו פעולה איתם. תכתבו כמו שירה אוחיון. תעשו את מה שהיא עושה.

  3. דורון כהן

    מחברה סובלנית וסבלנית הפכנו לחברה שמזלזלת באחר.
    חברה שלא יודעת חמלה ורחמים.
    חברה שלא מתירה דעות של אחרים.
    חברה שהרוב הוא לא רלוונטי… הרוב שעושה צבא, משלם מיסים, מקיים את החוקים – הרוב הזה הוא לא רלוונטי, כי קולו לא נשמע.

    ערוץ 2, כמו כולנו, מחפש אחר הריגושים הקטנים… אלה שלא עולה הרבה כסף ולא צריך זמן וידע ומאמץ כדי לייצר אותם. אלה הריגושים של שנאת האחר.
    במה אנחנו שונים מהאנטישמיים??
    אנחנו האנטישמיים הכי גדולים.

    שירה, לא צפיתי בפרק, ואני לא צופה בריאליטי ובכלל לא צופה בטלויזיה משום שהתוכן הוא בלתי נסבל, מעליב, רדוד.
    את המאמר שלך התחלת טוב…. ואז, חטאת באותו האופן שחוטאים בערוץ 2, והטלת את האשמה על האשכנזים והפכת את הנושא, שוב, לעדתי.
    אני לא מוצא כאן ענין לעדתיות.
    אנחנו (במובן הרחב של המילה) לא מחנכים את ילדנו לערכים, ואנחנו לא נותנים דוגמא.
    השתלחות באחר, גם אם הוא אשכנזי, היא בדיוק אותו הדבר כמו ההשלתחות ברוסייה או בפרחה ובערס.

    אני אשמח ליום שבו ניקח אחריות על עצמנו.
    ביום שבו המדינה, והאנשים שמרכיבים אותה, יגלו סובלנות, חמלה ויהוו דוגמא אישית לדרך ארץ – זה היום שבו צרותינו (מבפנים ומבחוץ) ייפתרו.

    1. kush

      אם קולו של "הרוב" לא נשמע, מה יגידו אלו שלא עשו צבא? שלא משלמים מסים (כי אין להם עבודה)? ואפילו אילו שהם חס וחלילה ולא יהודים?!
      כן, גם אתה נופל בדיוק לאותו הבור עליו אתה מצביע.

  4. אביעד

    אכן, טוב היה לו מפיקי "אימא מחליפה" היו באמת מנסים ליצור מציאות בה הדמויות מביעות אמפתיה ולומדות להכיל את השונה והאחר (לא מכיר את הסדרה על כל פרקיה, כך שלא יודע אם אכן נעשו פרקים כאלה).

    מה שאכן עצוב, הוא שמשפחות מזרחיות רבות עשויות להתנהג ככה – ואני אומר זאת כבן לעיר פיתוח דרומית. התבהמות, ערסיות, רדידות, גסות רוח – את כל אלה ניתן לפגוש כל יום, ולא צריך תוכנית טלוויזיה בשביל זה. שירה אוחיון טוענת שהיא מכירה משפחות מעורבות ולא-מעורבות שמתנהגות אחרת. טוב לדעת שיש כאלה, אבל צריך גם להביע סלידה וגועל מהתנהגות משפחת מזרחי. במקום שלא עושים זאת, פועלים דווקא כמו גזענים מהצד האחר: הגנה על אדם רק בשל מוצאו, ולא בחינה של מעשיו – לטוב ולרע – לפי התנהגותו.

  5. ציקי

    בשביל אנשים (ואתר) ששונאים את ערוץ 2 ואת מה שהוא מייצג אתם בהחלט מתפקדים כגוף יחצני שלו.

  6. יואש א

    איני צופה כלל בתכניות ריאליטי של ערוצי הטלביזיה, אך מקריאת תיאורך אני מבין ומזדהה מסלידתך מהתוכן הסקסיסטי-גזעני- משניא של תכניות ערוץ 2.
    ערוץ זה היה צריך להיסגר מזמן, כל קיומו מבוסס על טמטום הציבור הישראלי ואספקת תכנים אסקפיסטיים/ממלטים ממצוקות היומיום שרוב עם ישראל סובל מהם.
    התיחסותך לתכנית הפריפריה של אמנון לוי חשובה. אמנון שנוטה בד"כ לסיקור פופוליסטי מציצני ושטחי, הגיש כאן תכנית חשובה ביותר.!
    הערתך לגבי הציבור המזרחי שמתוך ההזנחה והמצוקה חוזר
    ובוחר בביבי ונוגשיו האחרים, היא מסר חשוב ביותר. יש רק לקוות שיימצאו למסר זה מקשיבים ומפנימים מקרב הציבור שהממשלה לא סופרת ולא דואגת לו.

  7. יואב

    מה יש לצפות מתוכניות אשר בפריים טיים שלהן מציע (כלומר: ״מטריד מינית״) מפיק בכיר (יורם זק, ״האח הגדול, לא פחות ולא יותר״) לאחת הדיירות:

    "ערב טוב דנה. יש לך שלושים שניות לפנות אל הצופים בבית ולשכנע אותם למה את זו שרוצה שאני אשחק לה עם הבולבול בין השדיים".

    הבעיה היא לא עם ה״טלוויזה״ או עם ״יורם זק״
    אלא למה ארגונים חברתיים לא נלחמות עד חורמה כדי לחסל את ההטרדות האתניות והמיניות או לפחות להעיף לכל הרוחות את המטרידים ולא לאפשר להם להמשיך לעבוד

  8. דפנה

    "כולכן קורבנות הדיכוי של ההגמוניה האשכנזית, שמנסה באמצעות פרקטיקות של תיוג גזעני והפרד ומשול להפוך אתכן למוחלשות ועניות".
    אה. עכשיו הכל ברור.
    ורק שתי שאלות ממש קטנות אליך, שירה, –
    האם אינך חושבת שדווקא המאמר שלך הוא אות ומופת לתיוג גזעני?
    האם זו לא דווקא את שנוקטת פרקטיקה של "הפרד ומשול": האשכנזים הם קבוצה אחת וכל האחרים קבוצה אחרת.
    כמה עלוב !

  9. דןש

    במקום להציג את החיים הראליים, הנורמלים ( מה זה נורמלי בימינו ), את האהבה, את הפירגון, את העזרה ההדדית – מציגות ומדגישות התוכניות את העוותים, השנאה, הקיטוב, התחמון, התחרות הבלתי הוגנת, את העוות, את הרוע שבאדם, את נשמתו האפלה וכו'.
    לא משנה אם כותרת התוכנית היא אמא מחליפה (במקרה הנדון ) או כל כותרת אחרת.
    אין מה ללמוד ולהפנים מתוכניות אלו ומוטב היה לו בני האדם היו מדירים עצמם מהן ( כפי שאני נוהג ). לצערי ולתדהמתי, התוכניות צוברות "רייטינג" גבוה – מה שאינו מחמיא לציבור הישראלי.

  10. נעה

    שירה
    מלכתחילה לא מבינה איך עלה בדעתך ל"נוח" דווקא בעזרת סדרת ראליטי של ערוץ 2.

    בכל אופן, בחודשים האחרונים נחשפו שוב ושוב העצבים הרופפים והרגישים של החברה הישראלית. התברר שדי בקלות ניתן להוציא פה שדים מהבקבוק (אין כמעט אדם או חברה שאין להם "בקבוק או בקבוקון" כזה) ו"להפיק" בציניות מרושעת תועלת פוליטית קצרת טווח במחיר גבוה מאוד לחברה הישראלית כולה.

    בינתיים מה שאני רואה זו חסינות מוחלטת של "חולצי הפקקים" ואם יכול להיות משהו גרוע יותר מהפרק שצפית בו, זה למשל ראיון נינוח עם יו"ר סיעת הבית היהודי שמסוגלת להגיד את הדברים הכי מפלצתיים בסגנון מאופק ושקט להחריד.
    הגיע הזמן שיתחילו לאתגר אותה בתקשורת במקום לאתרג אותה, ולא ראיתי שמישהו עושה את זה.

  11. שלמה הלוי

    מיהו הרוב השולט כהר משנת 77 , האם לא הליכוד? האם למעט כמה ממנהיגיו, הוא אינו מיצג את הציבור המזרחי? קרי, דנון ושות'.

  12. ירון

    המזרחים אינם יכולים להפיל. אי לכך החמאסניקים בכוח הזרוע יפילו. ולאשכנזים נשאר רק לברוח לברלין!!!

  13. אשכנזי אותנטי

    לצאת נגד רדידות והתבהמות זה סתם בזבוז זמן. רוב האנשים רדודים ובהמיים (לפחות חלק מהזמן) ותמיד תהיה משיכה לטלויזיה ועיתונות וכל תקשורת מהזן הנמוך. מי שיוצא נגד זה הוא גם מתנשא וגם מבזבז אנרגיה לשוא.
    הבעיה במקום אחר.
    יש קופנליקטים בין הקבוצות בחברה הישראלית, ויש פערים, וזה חייב לקבל ביטוי מגווון בכל הקשת ממאמרים מלומדים כמו באתר הזה ועד תוכניות טלויזיה מגעילות יותר או פחות.
    אבל באופן ספציפי יש בעיה אחת כואבת מאד למזרחים. התרבות המזרחית ניזונה וקרובה (ואולי כמעט זהה) לתרבות הערבית. וזה משמש כפצצה וכנשק – קודם כל על ידי המזרחים נגד עצמם. זה אבסורד שביטויי הגזענות והשנאה כלפי הערבים נפוצים בעיקר ע"י מזרחים.
    השורשים והקרבה לתרבות הערבית מצד אחד, והרגש החזק נגד הערביות ונגד הערבים זאת זאת זאת הבעיה.
    המדינה הזו היתה הופכת הרבה יותר שפויה ונורמאלית אם המזרחים היו מצליחים לפתח הכרה וגאווה בתרבות שלהם במקום תחושת מצוקה ושנאה.

  14. יוסף

    רוב תוכניות ה"ריאליטי" למיניהן עובדות בדיוק על הקטע הזה. לצחוק על האחר, השונה. גזענות, דעות קדומות.

    כל עוד אנשים מסתכלים על התוכניות האלה, בתירוץ של "לנוח אחרי יום עבודה קשה" – כל עוד ערוץ 2 רואה שזה מה שמביא קהל – התוכניות האלה ימשיכו

    אני לא אומר שכולם חייבים להקשיב לקונצרטים או לקרוא את האודיסאה. אבל יש עוד ערוצים בטלביזיה…. תפסיקו להידבק לזבל הריאליטי.