המדינה החלשה והמדינה החזקה של נתניהו

בוויכוח על תקציב הביטחון, אני קורא ושומע עיתונאים ופוליטיקאים, האחרון שבהם שר הרווחה מאיר כהן, המנסים לשכנע את ראש הממשלה שאין צורך להוסיף לתקציב הביטחון "מיליארדים רבים" כפי שהוא מצהיר. דרישות מערכת הביטחון מופרזות, הם טוענים, וקיימים צרכים חברתיים חיוניים כחינוך, דיור ובריאות שאין לקצץ בהם. האיש הוא ראש ממשלה בארצנו מתחילת המאה הקודמת, והם עדיין לא הצליחו לעמוד על טיבו. מבחינתו של נתניהו, תקופת המשבר הנוכחית היא עיתוי מושלם לטיפול בהלם, הזדמנות פז להנחית מהלומה כבדה נוספת בשאריות מדינת הרווחה הישראלית.

האמונה והחזון של נתניהו מאז שעמד על דעתו, מכתיבים צמצום של מעורבות המדינה בתחומי הכלכלה והרווחה ככל האפשר באמצעות פירוק או הפרטה של מנגנוניה בתחומים אלו. צעדים כהחלשת האיגודים המקצועיים, יצירת שוק עבודה גמיש ללא הסכמים קיבוציים ופרולטריון ענק של עובדי קבלן ומשתכרי שכר מינימום, הפחתת מיסים וקיצוץ תקציבים חברתיים – כל אלה הינם צעדים חיוניים למימוש המטרה. זהו חזון המדינה החלשה של ניאו-ליברלים כנתניהו, ממשיך דרכם של מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן. חשוב להעיר, כי צמצום מעורבותה של המדינה לטובת השוק החופשי היא טענה ריקה. המדינה אינה מפנה את מקומה לשוק החופשי, אין שוק חופשי, כל שוק מבוסס על הסדרה של המדינה, הסדרה הבאה לידי ביטוי בהגנה על זכות הקניין הפרטי, באכיפה של חוזים ובהסדרה של פעילות השוק. מעורבות המדינה היא תנאי הכרחי לקיום "שוק חופשי", אלא שבניגוד למעורבות המדינה במדינת רווחה הפועלת לצמצום אי-שוויון והבטחת קיום נאות לאזרחיה, מעורבות המדינה במדינה הניאו-ליברלית פועלת לטובתם של התאגידים הכלכליים, בעלי ההון והמעסיקים הגדולים.

לצד המדינה החלשה חותר נתניהו, כמו ניאו-ליברלים אחרים, לבצר את המדינה החזקה, מדינת החוק והסדר, המדינה בעלת מנגנוני כוח צבאיים ומשטרתיים הדרושים לאכיפת החוק. ובמקרה הישראלי, מדינת החוק הסדר אחראית על מילוי הפונקציה החשובה של דיכוי האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים, כלי מרכזי להגשמת חזון ארץ ישראל השלמה.

אולם במדינה המסירה את אחריותה בתחום החברתי והכלכלי, מתפתחים אי-שוויון ועוני ונוצר משבר דה-לגיטימציה ציבורית מצד האזרחים שנזנחו כלפי המדינה. דרך אחת להתגבר על משבר הדה-לגיטימציה הזה וההתפוררות החברתית היא באמצעות תעמולה עקשנית ומסעות הפחדה אודות הסכנה מפני אויבים חיצוניים נוראיים המאיימים על קיומנו, המתחלפים על פי הצורך: הגרעין האיראני, הטרור החמאסי והפלישה הקרובה של דאע"ש. בלשונו של ראש הממשלה הביטחון והקיום קודמים לכל.

האופן הנוסף שבו ניאו-ליברלים מנסים ליצור לכידות חברתית על רקע מציאות חברתית וכלכלית מתפוררת, היא אינדוקטרינציה לאומנית. יצירת לכידות שבטית יהודית כערך עליון, לכידות המבוססת על טיפוח נרדפות. שימוש ציני בזכר השואה הוא מרכיב מרכזי בכינון הזהות הזו. עוינות וחשדנות כלפי מיעוטים ורדיפת שמאלנים בוגדניים ואנטי-פטריוטים היא מרכיב חשוב נוסף ביצירת הלכידות האתנית היהודית המעוותת הזו.

צריך רק להביט על מערכת החינוך הישראלית כדי להבין כיצד פועלת האינדוקטרינציה הזו המכונה "חינוך לערכים". התחלת לימודי השואה כבר בגני הילדים, מתן תגמול כספי לבתי ספר שיגדילו את אחוזי המתגייסים לצה"ל, סיורי תלמידים לחברון ומגוון פעולות אחרות שמטרתן לחזק את הקשר בין הזהות האישית, הציונית והיהודית. כמובן על פי הפרשנות הלאומנית של מושגי הציונות והיהדות.

כשנתניהו מדבר על הגדלת תקציב הביטחון במיליארדים רבים, זה החזון שהוא חותר אליו. הניסיון לשכנע את נתניהו שיש להקצות כסף לצרכים חברתיים חיוניים דומה לניסיון לשכנע אדם דתי להמיר את דתו.