הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
פתחו נא כל התיקים הסודיים והגנוזים שלכם
בעל תואר שלישי במסלול לפולקלור ותרבות עממית באוניברסיטה העברית בירושלים, מלמד באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת אחווה וכותב בנושאים של תרבות וחברה
כמעט מכל חשיפה של עוולות היסטוריות קרובות הנוגעות לחיינו, אנחנו יכולים ללמוד שלושה דברים: ראשית, מה קרה אז, ב"עבר", מה אנו לומדים מכך על ההיסטוריה, ואיזה סדקים ובקיעים בתיאור הרשמי שלה זה חושף; שנית, מה אנחנו יכולים ללמוד מההתנגדות העיקשת, כאן ועכשיו, ב"הווה", של כל הרשויות לחשיפה של מסמכים היסטוריים, על איזה אינטרסים היא מגוננת, איזה תדמיות ותרמיות היא מבקשת לשמר, ממה היא חוששת; ושלישית, איזה מסקנות אנחנו יכולים להסיק – גם לגבי יחסנו לגירסאות המטויחות שהם מספרים עכשיו, וגם לגבי פעולה אנושית ופוליטית שלנו מעתה והלאה.
השאלה השנייה היא קריטית להיסטוריה של המזרחים בישראל: נוכח החיסיון המוחלט של הארכיונים ובהעדרה של אסמכתא עובדתית "רשמית", "חשדות ושמועות" בעניין היחס למזרחים – כלומר, היסטוריה בעל-פה המתבססת על זכרונות ועדויות – זוכה בקביעות לרפרטואר מנגנוני ההכחשה האשכנזיסטים המשומשים-עד-זרא: הלעגה, זלזול, המעטה, השכחה, הגחכה, הדחקה. אפשר ממש לנחש את התגובות הכמעט-אוטומטיות לכל דיון היסטורי חושפני, מן ההאשמה ב"בכיינות" מזרחית טיפוסית ועד המיפוי של מבצעיה כחסידים של תיאוריות קונספירציה סהרוריות ופרנואידיות. במלים אחרות: כמעט כל דיון בנושא מתבסס על אמון מוחלט בגרסאות ממסדיות ורשמיות, גם כשתיעוד רלוונטי נעלם ואיננו, ופוטרת בלגלגנות את עדויות הקורבנות; בשעה שבסוג כזה של מעשי עוולה (ממש כמו במעשי אונס), עדויות הקורבנות צריכות להתקבל בהקשבה אמפטית, ודווקא גרסת גורמי העוול צריכות להיבחן מתוך ניתוח ביקורתי וספקני…
השאלה, כמובן, האם מגיבים ומגיבות כאלה מסוגלים להתבוננות פנימית וביקורת עצמית כאשר מתגלות עובדות מוצקות המצביעות על אמיתות ההאשמות, והופכות את הזלזול שלהם לצירוף המוכר-עד-קבס של בורות, יהירות ורשעות? האם יתייחסו בחשדנות גדולה יותר לגירסאות רשמיות ולמה שהן מסתירות, ובאמינות גוברת לקורבנות? האם יפנימו את התיאור הבהיר (בהקשר של תקיפת נשים) של ג'ודית לואיס הרמן (בספרה "טראומה והחלמה", עמ' 20):
התוקף, המבקש להשתמט מאחריות על פשעיו, עושה כל מה שביכולתו לעודד שכחה. סודיות ושתיקה הן קו ההגנה הראשון שלו. אם לא עולה הדבר בידיו, הוא תוקף את אמינות קורבנו. אם אין הוא יכול להשתיקו לגמרי, הרי הוא יכול להבטיח שלא יהיו לו שומעים. לצורך זה הוא מגייס מערך מרשים של טיעונים, החל בהכחשה גסה וצעקנית וכלה ברציונליזציה אלגנטית ומתוחכמת. אחרי כל מעשה זוועה צפויות להישמע אותן התנצלויות מוכרות: הדבר כלל לא קרה; הנפגע משקר; הנפגע מגזים; הנפגע הביא זאת על עצמו; ועל-כל-פנים, הגיע הזמן לשכוח את העבר ולהתקדם הלאה. ככל שגדול כחו של התוקף כן גדלים זכותו וכוחו להגדיר את המציאות ולקרוא לה שם…
כדאי להזכיר: השב"כ, המוסד, המשטרה ועוד כמה גופים חשאיים לא ברורים שהפעילו "סוכני עלייה", מילאו וממלאים תפקיד פוליטי פעיל בדיכוי של מזרחים. ארכיוניהם וגזנכיהם מלאים במסמכים שיכולים להטיל אור חדש על אירועים מרכזיים שחלקם הושכחו, לאשש זכרונות ועדויות של מזרחים, ולקעקע את התיוג של מזרחים אלה כ"תמהונים". המעברות ומחנות המעבר, כידוע (למי שרוצה לדעת), היו מתקנים סגורים הרמטית, כשהם ותושביהם היו נתונים לפיקוח, הטרדה, הלשנה, דיכוי פיזי ואחר, ענישה (בתלושי מזון, הקצאת עבודה, או העברה כפויה למחנה אחר), ושליטה מוחלטת (גם במחנות בארצות המוצא – והזכירה ד"ר מאיר-גליצנשטיין את הדיכוי האלים והנורא באלות במחנה חאשד, "גאולה", בתימן). התארגנויות למחאה פוליטית וחברתית חוסלו באכזריות ואף גבו קורבנות, פעילים "מסוכנים" וחתרניים כמו אנשי שמאל עיראקים ומצרים הופרדו, הורחקו, נחקרו, הוכו.
למרות זאת ידעו שנות החמישים שורה ארוכה של התקוממויות חברתיות ואתניות שהזיכרון הציבורי טשטש במודע, וששיאן היה בוואדי סאליב, בשמועות על מרד, בסגירת רחוב ארלוזורוב בת"א ובהצבת אלפי שוטרים בו כנגד ניסיון השתלטות ("מרוקאי") על בית ההסתדרות; ובאמצע שנות הששים היו מהומות שכונת התקווה, שהעיתונות הרשמית פטרה כפעילות של עבריינים. השב"כ, המוסד המשטרה מילאו תפקיד פעיל בפעילות זו. המסמכים, כמובן, "גנוזים", אולי לנצח. כל כך נוח: מסמכי המעברות "גנוזים", תיקים ותעודות בעניין ילדי תימן הנעלמים "אבדו", כמו גם אלה של מוקרני הגזזת; ולכן חוק הפיצוי האנמי שחוקקה הכנסת ביוזמת עמיר פרץ – ובתמיכת ח"כים שחלקם, כמו רוחמה אברהם, בנים למשפחות נפגעות הקרנה בעצמם – מסיר אחריות מהמדינה ומטיל את חובת ההוכחה על הקורבנות!
ארכיון משטרת חיפה מתקופת ואדי סאליב "נשרף" באורח פלא. אנו יודעים בוודאות כי גולדה מאיר קיימה כמה פגישות עם ראשי השב"כ (למה שב"כ?) בשאלת הטיפול הראוי בתנועת הפנתרים השחורים, כשם שאנו יודעים בוודאות שהשב"כ (שב"כ!) הפעיל לא רק סוכנים-מוסרים אלא גם סוכנים-פרובוקטורים בתנועה, אבל הפרוטוקולים, כמובן, "חסויים". אנשי שב"כ בכירים נצפו עם צמרת המשטרה לפני הפריצה הקטלנית לבית עוזי משולם (ואחרי שמשלחת חברי כנסת השיגה פשרה של פינוי שקט ומוסכם), אבל איש אפילו לא מעז לבקש את המסמכים בעניין.
כפי שכתבה הרמן, סודיות ושתיקה הן קו ההגנה הראשון של התוקפן. לכן, כפעולה פוליטית כאן ועכשיו, חייבים לדרוש מאבק ציבורי ומשפטי לחשיפת האמת במסגרת הסדר ברוח הדרום אפריקאית: פתיחה מיידית, מלאה, שקופה לחלוטין ונגישה לכל של כל הארכיונים והפרוטוקולים (שב"כ, מוסד, משטרה, סוכנות, מחלקת חקר) – פתחו נא כל התיקים הסודיים והגנוזים על המעברות, על חטיפת ילדי תימן, על הסלקציה הרפואית, על הנסיונות הרפואיים הרשלניים בבני אדם, על מעקב והטרדה של פעילים פוליטיים מזרחים במחנות המעבר. הציגו לראווה ולעיון פומבי את תיקי המשטרה והשב"כ על המרי בואדי סאליב (גם את אלה שאתם טוענים ש"אבדו בשריפה") ועל המעורבים בו. תנו לציבור את כל הפרוטוקולים, המסמכים, הדוחות, החקירות בעניין הפנתרים (שוב – גם משטרה, גם שב"כ, גם ההסבר כיצד, איך ועל ידי מי הם הופעלו). חישפו את כל מה שאגרתם בפרשת עוזי משולם. זו תביעה מינימלית ותנאי הכרחי לדיון של ממש.
ביום חמישי הקרוב ייערך בירושלים יום מודעות בפרשת ילדי תימן והבלקן, לציון יום השנה לפטירתו של הרב עוזי משולם. בתוכנית:
מאבקו של הרב עוזי משולם ופרשת הילדים שנלקחו מהוריהם במרמה / סקירה מאת עמוס נוי
הפסיכולוגיה של מאומצים וסיפורים אישיים מאחורי הטרגדיה / שלומי חתוכה
שירים שחוברו על הנושא / מרב והב
הקרנת סרטים קצרים על הנושא
קינות לרבי שלום שבזי / מפי תום פוגל
לאירוע ולפרטים נוספים בפייסבוק
+ + +
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
המאמר הזה והעבודה עליה מדווח עמוס נוי הן חלק מעבודת קודש. לא תהיה השלמה ללא שקיפות מלאה. לא תהיה השלמה ללא דיון מלא. בבקשת סליחה והשלמה מבחינתי יש שתי נקודות עיקריות הן: פיזור הערפל והשוואת הסטטוס. ברגע שהצד האלים מוצב בעמדה בה הוא צריך להודות בפעולותיו, לדווח עליהן במלואן, לעמוד במצב שבו הוא נחקר, נבחן, ומועמד במצב שבו הוא עלול להימצא אשם בפעולות שיש עליהן עונש חוקי ומוסרי. בנוסף לצד זה של הבהרה ופיזור ערפל, ישנו הצד שבין שוקלי העיניין ומעניקי פסק הדין ישנם/ן אלה שהיו פעם קורבנות הפעולה או הפעולות של הצד האלים. ההסדר הזה פירושו לא רק הסרת ערפל מעל פרשות העבר והבאתן לעיון, ודיון, ופסק דין בנוגע לאלימותו של הצד הפוגע, אלא גם לכך שבין הבוחנים/ת, השוקלים/ת, המענישים/ת נמצאים/ת באופן מלא ופעיל קורבנות אירועי העבר. פרוצדורה זו מבססת את בירור האמת ההיסטורית והשוואת הסטטוס שכל כך נפרעה על ידי הפעולה של הצד האלים מול קורבנות העבר שלו/ה. אם כך, הלקח המרכזי בעבורי הוא שלילת וחיסול מאזן האימה. חיסולו של הפער בכוח. כפי שכתב פעם קרל מרקס יש כאן חינוך חדש של מחנכי העבר. השיעור החדש כולל גם את השיעור והמסקנות שלמדו התלמידים/ת. כל זאת כאשר, הזכות לחנון, לרחם ולסלוח נמצאת באופן מלא מעבר להישג ידו או ידה או ידם של מפגעי העבר. הם הופכים לתלויים בחסד, בחן וברחמים של קורבנות אלימות העבר שלהם/ן. כך אני רואה את וועדות הפיוס למינהן. על פי זה ניתן לשקול, לבחון את תקפותה ויושרה של בקשת הסליחה. תודה עמוס נוי.
ישראל האשכנזית לא חייבת למזרחים כלום עם כבר ההיפך: המזרחים חייבים תודה גדולה לאשכנזים שקלטו אותם והורידו למענם רמת חיים כדי שהקליטה תתאפשר.
מנסיון בתור מי שעבד הרבה עם הארכיונים, חלק גדול מהם נעלמו או נזרקו לזבל גם בלי קשר לנושא שבו טיפלו. יש בעיה גדולה של תיעוד מסמכים בשנים האלה.
יש עדיין גורמים שמנסים להנציח את העדתיות במדינה בכדי להבנות מכך. כל זמן שיעלו זאת תהיה בעיה כאשר ירדו מזה כולם יהיו שווים. מדוע לא מדגישים את התנאים הקשים בהם חיו העולים מאירופה שעלו לארץ בשנות הארבעים ייבשו ביצות וחלו בקדחת והקימו ישובים לתפארת מבלי שהרגישו קיפוח כלשהו ולאחר מכן בשנות ה-50 עזרו לקלוט את העליה של העולים מארצות אפריקה אם בקליטה בגרעינים כחברת נוער בקיבוצים, עזרה והדרכה בישובים החקלאים בנגב ובגליל ועזרה במעברות לקליטת העולים. את זה שכחו כל אותם דורשי צדק ושוויון כמו הקשת המזרחית המנסים להנציח את הסיפור של האפליה העדתית ןחבל!
אם היתה עולה טענה על מתי מעט בודדים מילדי עולי תימן שנחטפו מהוריהם אפשר היה להבין את פשר שתיקתם של החטופים שאמורים להיות בעשור השביעי לחייהם.
יתכן שחייהם היו קצרים והם מתו עוד בטרם הולידו ילדים ובטרם החל העיסוק התקשורתי בפרשת חטיפת ילדי עולי תימן.
מכיוון שהטענה על חטיפת ילדי עולי תימן מתייחסת אל עשרות/מאות/אלפים, אי אפשר שלא לתהות היכן הם ומדוע הם וילדיהם ונכדיהם בארץ וברחבי העולם שותקים.
סיבה אפשרית : מעולם לא נחטפו עשרות/מאות/אלפים מילדי עולי תימן.
אין במעשה הציוני של קליטת העולים מארצות האיסלם שום דבר שמתקרב לדרום אפריקה של שנות האפרטהייד ולכן גם הדיבור על ״הסדר ברוח הדרום אפריקנית״ הוא כוזב ושיקרי.
במצב הפוך שבו התנועה הציונית היתה קמה בצפון אפריקה וצעירים יהודים ממרוקו, לוב, טוניסיה, אלג׳יריה, מצרים, עיראק וסוריה היו העולים בעליות הראשונות, מקימים את התשתית ההתיישבותית, החינוכית, הבריאותית, החקלאית, התעשייתית והצבאית לקראת המדינה שבדרך, נושאים בעול העצום והכבד של מלחמת העצמאות ואז בשנות החמישים נדרשים לקלוט כאן מאות אלפי יהודים מאירופה – האם הם היו מתנהגים אחרת ? האם הם היו פחות מתנשאים ויהירים ? האם הם היו נמנעים מקיפוח ואפליה כלפי מי שמקרוב באו ?
נעשו טעויות בעבר ונעשות טעויות כיום אבל השנאה העזה של קבוצה מצומצמת של פעילים מזרחים למדינה (האשכנזית כביכול) לא מועילה כלל לציבור המזרחי שרחוק מן השנאה הזו וזכאי להשמיע את קולו ולתבוע את זכויותיו.
מסכימה עם כל מילה. וכל המוסיף גורע.
הנה רטוריקה אשכנזיסטית/גזענית להצדקת פשעי הממסד האשכנזי:
"אם הייתה עולה טענה על מתי מעט בודדים מילדי עולי תימן….סיבה אפשרית: מעולם לא נחטפו…" – לפי תלונות מצד הורי החטופים, נחטפו למעלה מאלף תינוקות רובם תימנים השאר ממארצות אחרות – כולם מזרחים. כמעט לכל משפחה תימנית שהגיעה ארצה לאחר קום המדינה יש סיפור על בן/בת או יותר, או קרוב משפחה או שכן, שנחטפו בכל מיני שיטות אופיניות. האם לשיטתך כל התימנים הם שקרנים? האם מישהו מהם ראה אגורה אחת בגין טענתו/תלונתו? רק אויל מוטרף מרוב גזענות יכול לטעון שלא היו חטיפות המוניות. אם החטופים לא התלוננו (נניח לרגע) הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות. רובם לא יודעים כי לא נאמר להם שהם נחטפו, על חלקם נערכו נסויים (ע"פ עדויות מהצוותים הרפואיים) ומי יודע מה עלה בגורלם, רובם כנראה נמכרו ליהודים בחו"ל. סביר שמי שיודע על היותו חטוף וגדל במשפחה נורמטיבית אין לו כל עניין למצוא את משפחתו הביולוגית. למרות כל זאת יש מי שגילו את היותם חטופים וזה נמצא ברשת. מי שמחזיק בדעה כמו שלך צריך להיות או בור ושחצן או גזען פתולוגי.
"במצב הפוך שבו התנועה הציונית היתה קמה בצפון אפריקה … מקימים את התשתית ההתיישבותית, … נושאים בעול העצום והכבד של מלחמת העצמאות ואז בשנות החמישים נדרשים לקלוט כאן מאות אלפי יהודים מאירופה – … האם הם היו פחות מתנשאים ויהירים ? האם הם היו נמנעים מקיפוח ואפליה כלפי מי שמקרוב באו ?" – ראשית, אתה מודה שהייתה כאן אפליה ואתה גם מצדיק אותה. לגבי הטענה ההיפותטית על התנהגותם של המזרחים: את הפשעים הנתעבים האלה, בסופו של דבר, עשו אשכנזים נגד מזרחים. הגזענות והאפליות הנפשעות שאתה מדבר עליהן – לא נבעו מהעובדה שהקולטים הקימו את המדינה – הרי הם קלטו גם מאות אלפי אשכנזים כמותם ולא התגזענו כלפיהם – רק הטיבו עם רובם. מקור ההתנהגות הנפשעת כלפי המזרחים הוא בגזענות החשוכה של מרכז ומזרח אירופה ממשם באו "הקולטים" – הגזענות ממנה צמחה בין השאר האידיאולוגיה הנאצית. העולם המזרחי תמיד היה הרבה יותר סובלני מבחינה גזעית, דתית ותרבותית, וכך גם היהודים שם. מכאן שאת פשעי הגזענות האשכנזית אפשר לשייך רק לאשכנזים ולא לקורבנותיהם.
קצת עצוב ששתי התגובות האחרונות שבות ומעלות כמו אוטומט טענות "עובדתיות" חסרות ביסוס, שאפילו כל וועדות החקירה הממלכתיות, שחלקן טרחו רק לטייח, הפריכו כבר מזמן. גם שאלת "איפה המאומצים" די נתבררה בעשרות סיפורים ועדויות. וכמובן, אם יפתחו ארכיונים אפשר יהיה לברר יותר… אני מייחס את הבורות הזו לאיזו עצלות בקריאה של חומר עשיר שהתפרסם (גם כאן). את הבטחון העצמי המופרז של מי שאין לו כל כך מושג בעובדות איננני יודע למה לייחס.
מידגם של מאמרים רלוונטים:
בראש ובראשונה שלומי חתוכה שסוגר סופית את הקשקוש של "איפה המאומצים ולמה לא שומעים אותם" – הם כאן, ושומעים אותם
http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2013/10/04/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99-%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%9F-%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%91%D7%A2%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%98%D7%A8%D7%92%D7%93%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%9E/
שושי זייד, מאמר אחרון רציני מאוד, בסופו יש הפניות למאמרים נוספים
http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2013/07/24/%D7%97%D7%9B%D7%95-%D7%A2%D7%93-%D7%A9%D7%A0%D7%AA-2066/
מאמרו של אלמוג בהר ובו סיכום תמציתי, בהיר, וחד-משמעי של מה שוועדת קדמי עצמה קבעה
http://almogbehar.wordpress.com/2013/06/30/%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%97%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99-%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%9E/
–
מאמרו של צבי בן-דור בנית ב"העוקץ": פרשת ילדי תימן והתקשורת הישראלית (סקירה של ספרה של שושנה מדמוני-גרבר)
http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2009/11/13/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99-%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%9F-%D7%95%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA/
–
מאמרו הביקורתי של בועז סנג'רו על דו"ח וועדת החקירה האחרונה
http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/3qbB2J/%2F%2F21-6.pdf
–
ספרה של שושי זייד "והילד איננו"
http://www.mitaiman.com/78332/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%AA
–
יוטיוב: חיפוש "מרכז דהאן ילדי תימן" יעלה את רוב ההרצאות החשובות בכנס מתחילת 2013 על הנושא. דיון רציני, עם חילוקי דיעות והדגשים
–
ייצוגים ספרותיים וקלונועים (בידיוניים): בתיה גור, הספר "רצח בדרך בית-לחם" מכיל את אחד התיאורים המצמררים של עדות אם תימניה;
סרטו של ארנון צדוק "צדק מוחלט" עם עפרה חזה בתפקיד העורכת דין "ממוצא תימני" הנשאבת לחקירת הפרשה נגד רצונה. הנה סצינות
http://www.youtube.com/watch?v=I4sjD6HjhIA
ומאמר שלי המטיל את נטל ההוכחה של תיאורית קונספירציה על המכחישים
http://ortalbendayan.wordpress.com/2012/09/02/%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%A9%D7%9B
כתיבה מעולה כרגיל אצל ד״ר נוי. מטלטל, עושה סדר בים ההכחשות והסדרים.
האומה משוועת שייעשה צדק הסטורי בסיפור האכזרי
הזה. כמי שתינוק נגנב מאימי, ליבי עם דור ההורים שירד לקברו
כבדאי , כגוזמאי מזרחי, ושהאמת לא נודעה להם
עד מותם.
השאיפה לדעת עוד על הפרשיות הנפשעות והנעלמות שבצע הממסד האשכנזי במזרחים/ ספרדים/ אתיופים היא אנושית. חוסר שיתוף הפעולה, מצד הממסד הפושע בחשיפת האמת, נובעת לא רק מהרצון להגן על פושעי הגזענות, אלא גם מהשאיפה למחוק כל תודעה מזרחית עצמאית ובלתי תלויה בממסד האשכנזי.
הציפיה שהממסד הפושע יחשוף את פשעיו היא נאיבית. הם מכחישים ויכחישו לעד. הם מכחישים כשם שכל פושע/אנס מכחיש ומעלים ראיות, וממש כשם שהיו עושים מוריהם ממרכז אירופה אילולי נשפטו אחרי מלה"ע השניה ע"י ממגרי המשטר ההוא.
המטרה שלנו צריכה להיות אי-שיכחה ומניעת ההשכחה. זאת נעשה ע"י המשך העלאת הפשעים ההם ולדון בהם לעתים קרובות. נציג גם את הסתירות בגישת הממסד ושל כל המכחישים למיניהם. יש להעביר את המודעות הזאת גם לדורות הבאים, עם כל הקושי הכרוך. כדאי לפרסם את עבודות המחקר ולהפיצם (באמצעים המוגבלים בגין התנכלות הממסד) לכמה שיותר מזרחים ובעיקר לצעירים/ות.
הממסד האשכנזי זה אגודה סודית כמו הבונים החופשיים?איפה הפירמידה הסודית שלהם ששם הם מקריבים ילדים תימנים חטופים ושותים את הדם?
הממסד האשכנזי הוא כל הגופים השלטוניים שפעלו כאן מקום המדינה (ועוד לפני כן). זאת הממשלה המפא"יניקית האשכנזית-גזענית, זה משרד הבריאות על מנהליו האשכנזים האולטרה גזעניים, אלו הגופים המשטרתיים בהנהגה אשכנזית, אלה פקידי הסוכנות ומשרדי הממשלה שדאגו לתת פחות מהמינימום למזרחים לטובת האשכנזים ולטובת עצמם, אלה הן כל ועדות הכנסת שעסקו באכלוס ובחלוקת ג'ובים לעולים החדשים – ובפועל באפליה גזעית וניצול נגד המזרחים.
כן כן, הפרנקים האלה מאשימים את האשכנזים המסכנים ממש כמו בעלילות הדם באירופה.
אולי הספרדיים חיברו את העלילות על דם של ילדים נוצרים להכשרת המצות אשכנזיות בפסח?
אולי בכלל המיזרחיים האלה כתבו את הפרוטוקולים של זקני ציון?
אוי כמה אנחנו האשכנזים נרדפים על ידי הגזענים האלה?
לא מספיק שהכניסו אותנו למעברות ונתנו לנו מזון במשורה הם גם מאשימים אותנו בכל עוולות ההיסטוריה.
אם הפיצוי שצריכים המזרחים לקבל מהמדינה צריך להיות בסטנדרטים דרום אפריקאים, מה צריך להיות הפיצוי של הערבים? כנראה משהו בסטנדרטים של השואה.
בבית החולים דג'אני ביפו. ילודים לאמהות יוצאות ארצות הבלקן – אמא שלי יוצאת בולגריה שלקחו את תינוקיהן ואמרו להן שהם מתו. כך קרה לאמי שאחי התאום נלקח ממנה.
מתי המפגש בחיפה?
המסר המידי שצריך לצאת מהדרישה, לעשות צדק לעשרות אלפי נפגעי פשעי הציונות האשכנזית, הוא עקרון העצמאות האידאולוגית שלנו המזרחים והאסרטיביות.
מכאן שדרישה, שהיא בעצם פנייה בדחילו ורחימו, לממסד האשכנזי שיואיל בטובו להתחשב ברגשות המזרחים, היא מעין סתירה. אין לנו אמון בממסד (שמאז החליף פרסונות כמה וכמה פעמים אבל לא שינה את טיבו) שפשע בנו, הכחיש, רימה, פגע במי שדרש לעשות צדק והשתיק אותו באכזריות. לכן גם לא פונים אליו – אלא רק מאשימים אותו. המסר העיקרי הוא למזרחים אזרחי ישראל, לאמור: אנו בסכסוך עם הממסד של המדינה ודורשים צדק להמוני המזרחים קרבנות הדיכוי הגזעני.
את הפנייה הצודקת של עמוס נוי ואת כל החומרים שנאספו יש להפנות כתביעה משפטית לבית הדין הבינ"ל בהאג. יש לאחד אנשי רוח מזרחים מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים ולהתייצב אתם מאחורי התביעה המשפטית.
היו הרבה עוולות. אבל את אגדת ילדי תימן החטופים צריך להוריד.
בשנות החמישים הארץ היתה מוצפת בילדים בהירים – יתומים, או ילדים של ניצולי שואה שלא היו מסוגלים לטפל בהם.
דוגרי – דווקא אתם, שמאמינים שיש אפלייה של מזרחים – חושבים שמישהו היה חוטף ילד תימני שחום עור, כשהוא יכול בקלות (ובחוקיות) להשיג בלונדיני תכול עיניים?
ולמה דווקא תימנים, לעזאזל? אף עדה לא מחזיקה בסיפור כזה, רק התימנים. מישהו באמת מאמינים שמישהו באמת חשק פונקט בילדי תימן?
כן כן אתה צודק!
ידוע שהתיימונים האלה התכנסו במעברות הפאר שלהם בשנות החמישים לעסו ג'אאת והמציאו את הסיפורים על החטיפות רק בשביל לסחוט את הממשלה התמימה ולקבל ממנה כסף רוב התיימונים כבר מיליונרים.
בכלל, כל החטופים אז היו אשכנזים יתומים ובעיקר בלונדינים ורוב החוטפים היו תיימונים מרוקאנים ועירקים שמכרו אותם בגולה ונהיו מיליונרים.
מאז המצאת סיפורי אלף ליילה וליילה על החטיפות שלהם הפרענקים האלה רק מתבכיינים ומתעשרים ואנחנו האשכנזים מתרוששים ונהיינו מיסכנים.
איפה אחותי אביבה? נחטפה מבית בתינוקות ויצו בתל אביב והיא רק בת
ארבעה חמישה חודשים….ולא ,היא לא מתימן וגם לא היתה כהת עור , כדבריך.
דווקא בהירה היתה, כמו כל אחיותיה, ומטריפולי . וסיפורנו דומה לסיפור
כולם: מתה ונקברה בלי שההורים ידעו או ראו..
אז איפה היא ? ומי יודע איפה האמת פה? אני בטוחה שרוב אלה שידעו
על כך, כבר הלכו לעולמם וניירות או טפסים , הושמדו או לא היו כלל, שכן
מדובר הרי בעבירה, בגניבה,בחטיפת ילדים !
אני לא אתייחס לדברים הדי גזעניים ומרושעים שרשמת – על הילדים הבהירים "תכולי עיניים" לעומת הילדים שנחטפו / נלקחו ברמייה ובשקר בלי קשר לצבעם. אני לא "שחומת עור" כמו שרשמת,
ואימי לא תימניה. אבל – נולד לי אח תאום חי ובריא, וכעבור יומיים מסרו לאימי
שהוא נפטר. לא היה קבר, ולא הסכימו שהיא תראה אותו.
למרות שהיא ביקשה ושאלה ופשוט רימו אותה.
אני לא מאמינה שיש אפלייה של מזרחיים, רק סיפרתי את העובדות היבשות
כפי שאני יודעת אותן. הייתי מאד רוצה לראות מסמכים, אם ישנם, ושתהיה אפשרות לפתוח תיקים אם יש כאלה.
אני כן הייתי רוצה לדעת מה קרה לאחי התאום (אמי כבר נפטרה בינתיים), אם הוא חי או היכן הוא קבור אם הוא אכן מת כפי שאמרו.
הקטע המצוטט בכבה מצולם מסיפור של אליעזר שמאלי 'ועוד באותו יום עלו שניהם לאחד ממחנות העולים' (נדמה לי שזהו הסיפור 'שהשמחה במעונם' בקובץ 'כיסופי גאולה'), צריך זהירות מסויימת. אין לראות בו גישה פטרונית מצידו של שמאלי לדעתי. שמאלי בהחלט הכיר את התופעה, וסיפוריו הם דוגמה מצויינת לכך שהעניין היה ידוע וברור בימים ההם- והשאלה היא רק על האופן שבו הדברים נעשו, אך הוא חילק בין אימוץ של ילד יתום- כמו בסיפור כאן, ובין 'אימוץ' של ילד ממשפחה אוהבת גם אם היא שונה מה'נורמה' שהממסד המערבי-אשכנזי רואה לנגד עיניו. הצד השני- סיפור בו שמאלי מביע תמיכה באם תימניה העומדת על שלה ומונעת 'לקיחת' הילד ע"י יהודיה מארה"ב- מוצג ב'סופרים מספרים' עם אליעזר שמאלי , תכנית ששודרה בשנות ה70 בטלויזיה החינוכית ונגישה ביוטיוב.
אמנם- הנחת העבודה שיש במחנות 'ילדים יתומים' רבים – נובעת מאמון מסויים בממסד, שללא ספק היה לשמאלי- שפעמים רבות נוקט את נקודת המבט של עולי תימן בסיפוריו וגם להם- כפי שהוא מיטיב לתאר- היה אמון מאוד גדול בממסד, גדול בהרבה משל כל השאר, שהוא כנראה שאפשר את החטיפות. לנו יש הרבה פחות לצערנו..
חברים, הגיע הזמן שתוותרו את תיאוריות הקונספירציה.
אם חטפו כל-כך הרבה ילדים תימנים ומסרו אותם לאשכנזים, אז איפה הם? למה אף-אחד מאותם חטופים לא מדבר?
למה? בגלל שזו לא תופעה אמיתית. הגיע הזמן לחזור למציאות.