• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

פתחו נא כל התיקים הסודיים והגנוזים שלכם

מסמכי המעברות "גנוזים", תיקים ותעודות בעניין ילדי תימן "אבדו", כמו גם אלה של מוקרני הגזזת. ארכיון משטרת חיפה מתקופת ואדי סאליב "נשרף" באורח פלא. הפרוטוקולים על הפנתרים "חסויים". סודיות ושתיקה הן קו ההגנה הראשון של התוקפן. לכן, כפעולה פוליטית כאן ועכשיו, חייבים לדרוש מאבק ציבורי ומשפטי לחשיפת האמת
עמוס נויעמוס נוי

בעל תואר שלישי במסלול לפולקלור ותרבות עממית באוניברסיטה העברית בירושלים, מלמד באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת אחווה וכותב בנושאים של תרבות וחברה

כמעט מכל חשיפה של עוולות היסטוריות קרובות הנוגעות לחיינו, אנחנו יכולים ללמוד שלושה דברים: ראשית, מה קרה אז, ב"עבר", מה אנו לומדים מכך על ההיסטוריה, ואיזה סדקים ובקיעים בתיאור הרשמי שלה זה חושף; שנית, מה אנחנו יכולים ללמוד מההתנגדות העיקשת, כאן ועכשיו, ב"הווה", של כל הרשויות לחשיפה של מסמכים היסטוריים, על איזה אינטרסים היא מגוננת, איזה תדמיות ותרמיות היא מבקשת לשמר, ממה היא חוששת; ושלישית, איזה מסקנות אנחנו יכולים להסיק – גם לגבי יחסנו לגירסאות המטויחות שהם מספרים עכשיו, וגם לגבי פעולה אנושית ופוליטית שלנו מעתה והלאה.

השאלה השנייה היא קריטית להיסטוריה של המזרחים בישראל: נוכח החיסיון המוחלט של הארכיונים ובהעדרה של אסמכתא עובדתית "רשמית", "חשדות ושמועות" בעניין היחס למזרחים – כלומר, היסטוריה בעל-פה המתבססת על זכרונות ועדויות – זוכה בקביעות לרפרטואר מנגנוני ההכחשה האשכנזיסטים המשומשים-עד-זרא: הלעגה, זלזול, המעטה, השכחה, הגחכה, הדחקה. אפשר ממש לנחש את התגובות הכמעט-אוטומטיות לכל דיון היסטורי חושפני, מן ההאשמה ב"בכיינות" מזרחית טיפוסית ועד המיפוי של מבצעיה כחסידים של תיאוריות קונספירציה סהרוריות ופרנואידיות. במלים אחרות: כמעט כל דיון בנושא מתבסס על אמון מוחלט בגרסאות ממסדיות ורשמיות, גם כשתיעוד רלוונטי נעלם ואיננו, ופוטרת בלגלגנות את עדויות הקורבנות; בשעה שבסוג כזה של מעשי עוולה (ממש כמו במעשי אונס), עדויות הקורבנות צריכות להתקבל בהקשבה אמפטית, ודווקא גרסת גורמי העוול צריכות להיבחן מתוך ניתוח ביקורתי וספקני

השאלה, כמובן, האם מגיבים ומגיבות כאלה מסוגלים להתבוננות פנימית וביקורת עצמית כאשר מתגלות עובדות מוצקות המצביעות על אמיתות ההאשמות, והופכות את הזלזול שלהם לצירוף המוכר-עד-קבס של בורות, יהירות ורשעות? האם יתייחסו בחשדנות גדולה יותר לגירסאות רשמיות ולמה שהן מסתירות, ובאמינות גוברת לקורבנות? האם יפנימו את התיאור הבהיר (בהקשר של תקיפת נשים) של ג'ודית לואיס הרמן (בספרה "טראומה והחלמה", עמ' 20):

התוקף, המבקש להשתמט מאחריות על פשעיו, עושה כל מה שביכולתו לעודד שכחה. סודיות ושתיקה הן קו ההגנה הראשון שלו. אם לא עולה הדבר בידיו, הוא תוקף את אמינות קורבנו. אם אין הוא יכול להשתיקו לגמרי, הרי הוא יכול להבטיח שלא יהיו לו שומעים. לצורך זה הוא מגייס מערך מרשים של טיעונים, החל בהכחשה גסה וצעקנית וכלה ברציונליזציה אלגנטית ומתוחכמת. אחרי כל מעשה זוועה צפויות להישמע אותן התנצלויות מוכרות: הדבר כלל לא קרה; הנפגע משקר; הנפגע מגזים; הנפגע הביא זאת על עצמו; ועל-כל-פנים, הגיע הזמן לשכוח את העבר ולהתקדם הלאה. ככל שגדול כחו של התוקף כן גדלים זכותו וכוחו להגדיר את המציאות ולקרוא לה שם…

כדאי להזכיר: השב"כ, המוסד, המשטרה ועוד כמה גופים חשאיים לא ברורים שהפעילו "סוכני עלייה", מילאו וממלאים תפקיד פוליטי פעיל בדיכוי של מזרחים. ארכיוניהם וגזנכיהם מלאים במסמכים שיכולים להטיל אור חדש על אירועים מרכזיים שחלקם הושכחו, לאשש זכרונות ועדויות של מזרחים, ולקעקע את התיוג של מזרחים אלה כ"תמהונים". המעברות ומחנות המעבר, כידוע (למי שרוצה לדעת), היו מתקנים סגורים הרמטית, כשהם ותושביהם היו נתונים לפיקוח, הטרדה, הלשנה, דיכוי פיזי ואחר, ענישה (בתלושי מזון, הקצאת עבודה, או העברה כפויה למחנה אחר), ושליטה מוחלטת (גם במחנות בארצות המוצא – והזכירה ד"ר מאיר-גליצנשטיין את הדיכוי האלים והנורא באלות במחנה חאשד, "גאולה", בתימן). התארגנויות למחאה פוליטית וחברתית חוסלו באכזריות ואף גבו קורבנות, פעילים "מסוכנים" וחתרניים כמו אנשי שמאל עיראקים ומצרים הופרדו, הורחקו, נחקרו, הוכו. 

זייד-1
חומרי החקירה של ועדת החקירה הממלכתית חסויים עד שנת 2066 אף שאין בהם בעיה של צנעת הפרט או של סודות ביטחוניים

למרות זאת ידעו שנות החמישים שורה ארוכה של התקוממויות חברתיות ואתניות שהזיכרון הציבורי טשטש במודע, וששיאן היה בוואדי סאליב, בשמועות על מרד, בסגירת רחוב ארלוזורוב בת"א ובהצבת אלפי שוטרים בו כנגד ניסיון השתלטות ("מרוקאי") על בית ההסתדרות; ובאמצע שנות הששים היו מהומות שכונת התקווה, שהעיתונות הרשמית פטרה כפעילות של עבריינים. השב"כ, המוסד המשטרה מילאו תפקיד פעיל בפעילות זו. המסמכים, כמובן, "גנוזים", אולי לנצח. כל כך נוח: מסמכי המעברות "גנוזים", תיקים ותעודות בעניין ילדי תימן הנעלמים "אבדו", כמו גם אלה של מוקרני הגזזת; ולכן חוק הפיצוי האנמי שחוקקה הכנסת ביוזמת עמיר פרץ – ובתמיכת ח"כים שחלקם, כמו רוחמה אברהם, בנים למשפחות נפגעות הקרנה בעצמם – מסיר אחריות מהמדינה ומטיל את חובת ההוכחה על הקורבנות!

ארכיון משטרת חיפה מתקופת ואדי סאליב "נשרף" באורח פלא. אנו יודעים בוודאות כי גולדה מאיר קיימה כמה פגישות עם ראשי השב"כ (למה שב"כ?) בשאלת הטיפול הראוי בתנועת הפנתרים השחורים, כשם שאנו יודעים בוודאות שהשב"כ (שב"כ!) הפעיל לא רק סוכנים-מוסרים אלא גם סוכנים-פרובוקטורים בתנועה, אבל הפרוטוקולים, כמובן, "חסויים". אנשי שב"כ בכירים נצפו עם צמרת המשטרה לפני הפריצה הקטלנית לבית עוזי משולם (ואחרי שמשלחת חברי כנסת השיגה פשרה של פינוי שקט ומוסכם), אבל איש אפילו לא מעז לבקש את המסמכים בעניין.

יום מודעות בפרשת ילדי תימן

עמוס

כפי שכתבה הרמן, סודיות ושתיקה הן קו ההגנה הראשון של התוקפן. לכן, כפעולה פוליטית כאן ועכשיו, חייבים לדרוש מאבק ציבורי ומשפטי לחשיפת האמת במסגרת הסדר ברוח הדרום אפריקאית: פתיחה מיידית, מלאה, שקופה לחלוטין ונגישה לכל של כל הארכיונים והפרוטוקולים (שב"כ, מוסד, משטרה, סוכנות, מחלקת חקר) – פתחו נא כל התיקים הסודיים והגנוזים על המעברות, על חטיפת ילדי תימן, על הסלקציה הרפואית, על הנסיונות הרפואיים הרשלניים בבני אדם, על מעקב והטרדה של פעילים פוליטיים מזרחים במחנות המעבר. הציגו לראווה ולעיון פומבי את תיקי המשטרה והשב"כ על המרי בואדי סאליב (גם את אלה שאתם טוענים ש"אבדו בשריפה") ועל המעורבים בו. תנו לציבור את כל הפרוטוקולים, המסמכים, הדוחות, החקירות בעניין הפנתרים (שוב – גם משטרה, גם שב"כ, גם ההסבר כיצד, איך ועל ידי מי הם הופעלו). חישפו את כל מה שאגרתם בפרשת עוזי משולם. זו תביעה מינימלית ותנאי הכרחי לדיון של ממש.

ביום חמישי הקרוב ייערך בירושלים יום מודעות בפרשת ילדי תימן והבלקן, לציון יום השנה לפטירתו של הרב עוזי משולם. בתוכנית:
מאבקו של הרב עוזי משולם ופרשת הילדים שנלקחו מהוריהם במרמה / סקירה מאת עמוס נוי
הפסיכולוגיה של מאומצים וסיפורים אישיים מאחורי הטרגדיה / שלומי חתוכה
שירים שחוברו על הנושא / מרב והב
הקרנת סרטים קצרים על הנושא
קינות לרבי שלום שבזי / מפי תום פוגל 

לאירוע ולפרטים נוספים בפייסבוק

+   +   +

לקריאה נוספת בנושא פרשת ילדי תימן

כנראה שיעניין אותך גם: