• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

מקלט לנשים מוכות: איזה יופי של פתרון גרוע

בחודש האחרון נחשפנו לשני מקרי רצח של נשים שהתחננו להגנת המשטרה מפני רצח. שני הגברים המסוכנים נעצרו, שני הגברים המסוכנים שוחררו – ובתור פיתרון רציני, המשטרה הציעה לשתי הנשים הללו להעביר את חייהן למקלט, בעיר אחרת; למען בטחונן, כמובן
עדן מסלאוי

 

קיצור תולדות האשמת הקורבן

כשטוקבקיסט מס' 22 ("למה היא לא הלכה למקלט?") נשמע כמו תגובת המשטרה לתקשורת, לאחר שזו חשפה את התנערות המשטרה בשני המקרים הללונופל לך האסימון שלמעשה חייך וחיי נשים רבות, מופקדים בידיו של טוקבקיסט מס' 22. ואולי לפעמים זה עדיף על טוקבקיסט מס' 65.

אשה עוברת לגור במקלט רק כדי שאיש עם סכין יוכל לממש את זכותו לחכות לה בחוץ
מאות ניסיונות רצח מדי שנה (עפ"י נעמ"ת) מסתיימים בהפניית האשה למקלט ולשירותי הרווחה ובדו"ח קצרצר במשטרה. מאות-אלפי מקרי אלימות כלפי נשים מדווחים מדי שנה, כשהדיווחים נרשמים אך ורק לשם הרישום. כרגע, כל הגופים הפורמלים והבלתי-פורמלים המטפלים באלימות במשפחה אחראיים ביחד על איסוף נתונים סטטיסטיים, אבל אין שום גוף שתפקידו לרכז את הנתונים האלה ולהצליב ביניהם כדי לקבל תמונה ברורה, מדויקת ומעודכנת ולדעת סוף-סוף מה הם ממדי האלימות בתוך המשפחה.

צו הרחקה

אולי יש לנו נתונים סטטיסטיים, אבל אין לנו סטטיסטיקה
וסליחה שאני נשמעת כמו פרסומת לחברת ביטוח. נתונים סטטיסטיים זה אחלה, מצגות נחמדות שמציגות נתונים חלקיים בסוף השנה זה גם יופי-טופי, אבל אנחנו רחוקים מלקבל בהן את התמונה המלאה: למשל, הנתונים הנאספים מחדרי מיון של בתי חולים אמורים להיות מדווחים למשטרה וזו חייבת לרשום ולעקוב אחרי הדיווחים, אך בפועל זה לא תמיד קורה; ישנה אינפורמציה שאינה נלקחת בחשבון כמו למשל מקרים שלא הסתיימו בהגשת תלונה – ודינם כאילו לא התרחשו מעולם; נתונים על פניות לקווי חירום גם הם לא יכולים לבנות סטטיסטיקה לבדם.

בקיצור, מצגת של נתונים סטטיסטיים של המשטרה בסוף השנה – מצד אחד, מצגת מושקעת; ומצד שני, סתם לצאת ידי חובה.

>>> קראו את מאמרה של ריקי כהן בנלולו על הכשל המתמשך של הרשויות 

שיטת המקלטים
מקלט לנשים מוכות הוא אמנם פיתרון מציל חיים שנשים מופלאות מצאו עבור נשים אחרות שחייהן בסכנה. אבל משהו בשיטה הזו לא מניב תוצאות וגם לא יניב תוצאות לעולם כנראה – כי לא מדובר כלל בפיתרון נגד אלימות, אלא בפיתרון נגד הזדמנויות לאלימות. פיתרון זה משמר את הבעלות של הגבר המכה על העולם שבו האשה חיה, הוא משמר את יחסי הכוחות והוא משמר את אותם חוקים שלא מחויבים להגנה מלאה על הנשים הללו.

השנה היא שנת 1977, ברברה סבירסקי וקבוצת נשים קטנה מקימות בחיפה את המקלט הראשון
המקלט הראשון בחיפה ומקלטים נוספים שהוקמו אחריו במטרה לתת פתרון מיידי לנשים שחייהן בסכנה, הפכו מפתרון זמני לפתרון קבע בעיני חמשת מנגנוני האדישות (המשטרה, הפרקליטות, מערכת בתי המשפט ושירותי הרווחה). ומאז ועד היום, נשים מוכות מתבקשות ע"י השירותים הממשלתיים להעביר את חייהן למקלט, כאמור למען בטחונן. אך נראה שהפיתרון הזמני פגע במוטיבציה לייצר פיתרון קבע והפך בעצמו לפיתרון קבע "הגיוני".

נשים שסופגות אלימות נתפסות בחברה כסיבה לאלימות
למרות שגברים אלימים הוכיחו היטב את מסוכנותם, איכשהו, הנוכחות של נשים בקרבת גבר אלים נתפסת כמניע לביצוע מעשי אלימות או רצח, ונשים הן אלה שצריכות להסתתר כדי לא לגרום לגברים מסוכנים לצאת משליטההמחשבה שאותו גבר אלים יחזור להיות שלו ורגוע ברגע שלא יהיה לו על מי לזרוק חפצים, על מי להרים ידיים, על מי להניף סכינים ולאייםהיא פסולה ומנותקת מהדפוס האנושי של בני אדם אלימים, שמנגנון השליטה שלהם בכעסים ובדחף להכות ולנפץ דברים לא פועל כשורה.

בבתי ספר לדוגמה, ילדים שמפעילים אלימות על ילדים אחרים, נענשים ואף מורחקים מבית הספר, כלומר בית הספר פועל להרחיק ולבודד ילדים אלימים ולא את הקורבנות שלהם. אם כך, משהו בעולמם של המבוגרים פועל לא נכוןמלבד מערכת חוקים שוביניסטית ושלטון גברי, גם משהו במנגנון ההגנה על חלשים במדינה הזאת עובד בצורה ביורוקרטית ונטולת רגשות.

הנה למשל כמה מממצאי סקר אלימות במשפחה שבוצע ב-10 מדינות:

1. ברוב המדינות 75% מהנשים שנפגעו מאלימות פיזית או מינית כלשהי נפגעו על ידי בן זוג.
2. התעמרות נפשית דווחה על ידי 75%-20% מהנשים.
3. אלימות פיזית בזמן היריון: בין הנשים שהרו – מעל 5% הוכו לפחות בהיריון אחד. האלימות החמירה בזמן היריון, וב-34%-8% מהמקרים בהם החלה קודם לכן. ב-50%-13% מהמקרים האלימות החלה בזמן היריון.

כ-200 אלף נשים מוכות חיות בישראל (עפ"י נתוני המשטרה בלבד). כל יום של התעללות פיזית ומינית הוא עוד סתם יום שיגרתי עבורן, סתם עוד יום רגיל של השפלות, עוד יום לגמרי סטנדרטי של סטירה פה סטירה שם, עוד יום של בחירה קפדנית ליד איזה חפצים לעמוד. סתם עוד יום של איומים ברצח.

+   +   +

ב-27.09 הולכות והולכים להפגין מול ביתו של השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ'.
נמאס לנו שהדם שלנו מותר! לא ייתכן שתקציב הביטחון רק גדל והביטחון שלנו, הנשים, רק הולך וקטן. ב-27.09 נדרוש לעשות לזה סוף.

לאירוע בפייסבוק

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דפנה

    רק תיקון אחד.
    גם בבתי-ספר, מי שמורחק בפועל הוא הקורבן.
    את הילד האלים, [ולפעמים מדובר למרבה הזוועה בכמה ילדים מתעללים שחוברים יחדיו], דווקא לא מרחיקים.
    לקורבן יש אפשרות בחירה בין חזרה לבי"ס בו עבר התעללות, שם יפגוש יום יום את תוקפיו, לבין מעבר לבי"ס אחר. לפעמים מדובר אפילו במעבר דירה כדי להתרחק מהילד המתעלל.
    ואותו כלל חל גם כאשר מדובר בשכן מטריד/אלים/מתעלל, וכו'.
    למרבה הצער למערכת אין את הידע והאמצעים לטיפול באלימות לסוגיה השונים, והקורבן משלם את המחיר פעמיים.

    1. עדן מסלאוי

      זה נכון,
      המערכות שאמורות להגן עלינו ועל ילדנו
      מיומנות בהשלכת האשמות, זו על זו:(

  2. אילונה

    וגם את הרצון למציאת פתרונות נכונים אין כנראה למערכת.

  3. נפתלי אור-נר

    הרחקת הקורבן, תוך תשלום "מחיר" גבוה מצידו, ולא התוקף, מצביעה על כשל מוסרי, ואולי ריקבון, חברתי בסיסי

  4. ענת אבישר

    1977 רות רזניק מקימה את המקלט הראשון בהרצליה, ואת עמותת לא לאלימות.
    עד היום הגדולה ביותר.
    רות קיבלה את פרס ישראל על כך.

  5. מתי קלדרון

    מקלט לנשים מוכות קיים רק בארץ. יזמה של נשים למען נשים. כמה עצוב שזה לפעמים משיג תוצאה הפוכה. הנשים נשלחות למקלט כפתרון במקום לטפל בגבר המכה.
    כתבה חשובה.

  6. לימור שלום

    בימים אלו ויותר מבעבר, עולה מחשבה והחלטה שעליי לעזוב עם ילדיי את הבית ואת המציאות הרעה הזאת שאנו חיים בה, למקלט לנשים מוכות.לא ממש יודעת מה להגיב בנושא הנ"ל, אבל אני מאחלת לעצמי שאני סוף סוף עושה סוף למציאות הזאת שלי ושל ילדיי ובמעמד זה, אבקש סיוע מכם, לעזור לי בשמירת חפצים שלי ושל הילדים בעיקר עד שאעבור תקופה זו. בתמורה לעזרה זו, אני מוכנה למסור בחינם, את כל הריהוט ומוצרי החשמל שיש בבית. אבקש שמישהו יצור איתי קשר בהקדם בנושא זה ו/או יפנה אליי או יפנה אותי למקום שצריך בנושא זה. תודה.

  7. דנה אוריאל

    בתור אישה מוכה, אני משתתפת בצערה של כל אישה שעברה איזשהו סוג של התעללות. ואחרי שיקום חיי, יצא לי להיפגש עם מספר נשים, שסיפורם זיעזע אותי עמוקות. בגלל נשים כמוהם, נשים מוכות, סובלות מחוסר היענות של המשטרה, למצוקה האמיתית שקיימת. נשים שהשתמשו במקלט על מנת לפגוע בבעל שלא עשה להן דבר. אבל רצו להתנקם בו ולהרחיק ממנו את ילדיו. נשים שרצו נקודת פתיחה טובה יותר וידעו שאם ילכו למקלט יקבלו עזרה משפטית וכספית. ואחת שאסור היה להשאיר בחברתה ילדים כי היא בעצמה אמא מכה זכתה בילדיה והרחיקה אותם מהבעל ה"אלים" כביכול שהיה ההגנה היחידה של הילדים מפניה. כן אני אישה מוכה לשעבר, כן אני מזדהה עם כל אישה שנפגעה, אבל לא, לא כל אישה דוברת אמת. ולא כל בעל הוא אלים או מכה. והמערכת, שמקבלת אותן ועוטפת אותן, צריכה לברר בקפידה מי באמת נפגעה ומי לא. מי באמת זקוקה להגנה ומי הפוגעת. זו אחריותה של המערכת לדאוג שאיש לא יפגע גם לא הגבר. לא אם באמת לא פגע באיש, מעבר לכל עלינו להיות נאמנות לעצמנו ולא להפוך להיות "הגבר האלים". דווקא בגלל הידיעה שפגיעה היא פגיעה ולא משנה מי הנפגע, גבר, אישה או ילד .אסור לנו להפוך להיות כמו הגברים המכים ולהכות ללא רחם באנשים חפים מפשע, רק כי יש לנו את האפשרות או את הגב. וזה מה שקורה לא פעם כי אישה היא אישה ומאמינים לה רק מעצם היותה אישה. אז לכל אנשי המקצוע אנא התעוררו ובידקו טוב טוב, מי הנשים להן אתם עוזרים. כי כבר היו כותרות על אמהות שרצחו ילדים, אז לא כל הנשים הן מלאכים למרות שזה מה שאנחנו רוצות להאמין.