חולצת המסלול: צו האופנה

מזג–אוויר צחיח, ניסיון לסגל חזות "עממית" ועוד שלל סיבות, הפכו עם השנים את הסלידה הישראלית מכל סגנון לבוש "מוקפד" לאחת מנורמות הלבוש המקומיות הדומיננטיות. בין אם מדובר באירוע משפחתי, פגישה עסקית או דייט רומנטי, הרתיעה מהידור מתבטאת במספר שכבות מינימלי, בהעדפה של כפכפים על נעלי אוקספורד, ובחולצת הטי על פני חולצה מכופתרת.

דומה ששפת לבוש עכשווית של הזרם המרכזי–ישראלי נשענת לרוב על הדיאלוג בין כמיהה לחיקוי מגמות מערביות בולטות לנטייה לנונשלנטיות שמעלה על נס את הנוחות. לצד שלל זיקות לוקאליות נוספות, ניכרת באופנת הלבוש הישראלי גם השפעה צבאית המסייעת להעיד על דומיננטיות צה"לית בתרבות החזותית–מקומית בת זמננו.

אין זה מיוחד לישראל. מאז ומעולם ובמקומות רבים אופנת לבוש הושפעה מהלבוש הצבאי. החל מגרביים שהומצאו עבור לוחמים רומאים ששירתו בגבולותיה הצפוניים של האימפריה, עבור בעניבות שזוהו תחילה במאה ה-17 עם שכירי חרב מצבא צרפת במלחמת שלושים השנים, דרך תרומת הפרקטיקה הצבאית ליצירת דגמי נעליים כגון נעלי ה"קרייפרס" של חיילי הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה או נעלי "דר' מרטינס": מגפי צבא ששודרגו על ידי רופא צבאי גרמני והפכו למזוהות עם מעמד הפועלים.

כחלק נוסף מתרומתה של הסימבוליקה הצבאית לאופנה וללבוש ניתן להוסיף גם את טרנד הדפסי הקמופלאז', הופעת כותפות על חולצות וצמד כיסים בעלי סגירת כפתור עלית לחולצות וג'קט הספארי, שיועד במקור לקצינים בריטים ששירתו בגזרות עם אקלים צחיח.

האימוץ של פריטי לבוש בעלי זיקה צבאית על ידי יחידים וקבוצות שאינם במסגרות צבאיות, הוא תוצאה של תרגום של הסמליות הצבאית לכלל הצהרה חברתית אופנתית. כך למשל, נעלי הקרייפרס ודר' מרטינס ננעלו על ידי קבוצות חברתיות בריטיות כהצהרה פוליטית אנטי מלחמתית.

בהקשר הישראלי, המיזוג בין השפעה צבאית לתרבות הלבוש המקומית הוליד מסורת אופנתית אלטרנטיבית. בסוף קורס או מדי פרק זמן מסוים קבוצות חיילים או יחידות שונות מייצרות לעצמן קולקציית חולצות טי המכונות בין היתר "חולצות מסלול". על חולצות אלה מדפיסים את סמל היחידה, לעיתים בליווי ציורים ומשפטים אידיאולוגים או מוראליים. בחלק מהמקרים מייצרים לא רק חולצות מסלול אלא גם סט שלם אימוניות הכולל מכנסים קצרים, גופיות וסוויטשירט.

התופעה שהחלה לכאורה כצורך פרקטי בתלבושת אחידה לאימוני ספורט ביחידות השונות התמזגה עם הרצון לשמר זכר מוחשי מתקופת השירות הצבאי, הפכה למנהג נפוץ וזלגה מעבר לשערי מחנות צה"ל תוך הפיכתה להצהרה פוליטית מובהקת.

יחד עם זאת, נדמה שסוד הצלחתן של חולצת המסלול האלטרנטיביות טמון בהחלפת הלוגו הקפיטליסטי על חולצת טי שנמכרות בחנויות בסמלי היחידות הצבאיות. נראה שהחלפת הלוגו מתחברת לתפקידו הממתג את מעמדו החברתי של לובש החולצה. כפי שסמל מסחרי–יוקרתי מפגין את שיוך בעליו למעמד חברתי–אקסקלוסיבי, כך גם סמל של"יחידה מובחרת" שמודפס על חולצת טי מפגין את שיוך לובש החולצה לקבוצת “איכות” אקסקלוסיבית. די במבט חטוף בלבד כדי לחרוץ את אופיו של הלובש, לחיוב או לשלילה, על סמך אסוציאציות שונות שעולות לנו עם זיקה לסמל היחידה הצבאית.

דומה שהנראות הגוברת של חולצת המסלול בתחבורה הציבורית, ברחוב ובחוף הים מצביעה על הצלחה חסרת תקדים בחדירת תרגום אופנתי חדש מהתרבות הצבאית המקומית לחברה האזרחית אשר קשורות בקשר היסטורי סבוך וטעון. יתרה מזאת, דומה שהצלחת התרגום נובעת, בין היתר, מזיהויו כגרסה עדכנית של נוסטלגיה סוציאליסטית לכאורה.

בנוסף, אפשר שהצלחתה של חולצת המסלול נובעת מהמפגש בין האובססיה הישראלית ללבוש "נוח ועממי" לבין השתלבותו הכפייתית של הצבא בכל רבדי הפרט והחברה.

אם כך הדבר, נדמה לי שראוי לשאול האם חולצת המסלול, כמו גם מקרים דומים אחרים, מתפקדת כסם הרדמה חברתי? האם חולצת המסלול, כפרטי לבוש בסיסי, יוצרת אשלייה של שוויון חברתי, בזמן שהיא גם טומנת בחובה פיתוח מתוחכם של שימור וביטוי של היררכיות חברתיות, דבר המאפיין את אופנת הלבוש בכלל כמו גם את התרבות הצבאית לאורך ההיסטוריה.

אסף ליברפרוינד הוא בלוגר וחוקר אופנה ותרבות לבוש