• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

גיבור טרגי טמבל

דמותו של רפול משעממת במקרה הטוב, ומעוררת זכרונות אימה במקרה הרע. אבל המחזה "רפול והים" הוא מחזה מבריק שעשוי מהחומר שממנו עשויות יצירות בלתי נשכחות
אילנה ברנשטיין

הייתי אמש בחזרה הגנרלית של רפול והים, עבודה משותפת של יונתן לוי ונועם ענבר, ושותפיהם ליצירה אמיר פרג'ון וניר שאולוף העוסקת בדמות של הרמטכ"ל לשעבר – מחזה לשחקן ולמקהלה. ולמעשה אופרה קצרה בת שע ועשרים דקות. ומי שאופרות "קלסיות" מרתיעות אותה – הרי שאת המוזיקה כתב נועם ענבר מלהקת הבילויים – מוזיקאי מחונן גם בלי שאני אצביע על כך. אחרי ההצגה המוצלחת במיוחד – סאדם – לפי מחזה של יונתן ובבימויו לא היה אפשר להגיע בלי ציפיות. אודה כאן ועכשיו – אלה התממשו במלואן.

רפול והים הוא מחזה מבריק על טמבל. ובניגוד להנחה הרווחת כי אם הדמות משעממת אזי היצירה תהיה משעממת, יונתן לוי מוכיח, כמו לא מעט יוצרים לפניו (קופצת לי לראש דמותה הסתמית והמשמימה של מרת דאלווי לורג'יניה וולף, למשל) שטמבל הוא החומר שממנו עשויות דמויות בלתי נשכחות. במיוחד אם היוצר חש חיבה כלפיהן. את רפול – רפאל איתן – כמעט בלתי אפשרי לחבב, לי אף היה קשה לחוש כלפיו חמלה למרות האסונות שפקדו אותו. כל מה שראיתי לנגד עיני, במשך שנות פעילותו הצבאית והציבורית, היה גנרל אטום, ששימש כרמטכ"ל בטבח סברה ושתילה, אוטומט-ציוני, איש בעל ערכים (שאפשר כמובן להתווכח עליהם) – תווית שהצמיד לעצמו, אב נוקשה שחינך את ילדיו במשמעת צבאית, גבר ששתיקתו אלימה לא פחות מאשר דיבורו. קשה לשכוח את התבטאותו, בוועדת החוץ והביטחון (1983), בתגובה ליידוי אבנים על ידי פלסטינים שעיקרה הקמת עוד ועוד יישובים יהודיים עד שהערבים יוכלו רק "להתרוצץ כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק".

את היותו אב שאיבד למוות את שני ילדיו – יוחנן שבהיותו ילד נפטר מהתקף אסתמה, ויורם שהיה טייס בחיל האוויר העדפתי להשכיח. דמותו הציבורית ופעילותו האטומה והדורסנית לא מאפשרים מקום לאבלו הפרטי. אך שתי הסצנות בהצגה שבהן ילדיו המתים חוזרים אליו, אל תודעתו המסוכסכת, מכניעות גם את הסרבן שבלבבות. ולא מפני שמשהו בדמותו של רפול נסדק אלא דווקא מפני שהוא אינו מסוגל להשתחרר מכבלי עצמו. שאלתו של יוחנן "אבא, איפה אתה?" מהדהדת במרחק הזמן כמו "אבא, איפה היית?" והיא חוזרת שוב ושוב מפי כל אחד מחברי המקהלה, המסמלים כל אחד בתורו את הקורבנות שגבתה דמותו של הטמבל. כאזרחית לא רציתי לראות ברפול גיבור טרגי אף כי הוא עונה על כל המאפיינים כמעט, ולא בכדי זהו מחזה לגיבור ולמקהלה בהשראת המחזות היווניים הקלסיים. הוא אמיץ לב, גא, עקשן, וזועם מצד אחד, ונכשל מבחינה מוסרית, גם אם לא מתוך כוונה רעה מבחינתו, מצד שני. הוא נאבק לכאורה בכוחות חזקים ממנו, סובל ייסורים קשים אשר מעוררים בצופה הזדהות, אך במקרה של רפול במחזה, כמו גם בביוגרפיה של רפאל איתן, ובניגוד לגיבור הטרגי, הייסורים שהוא עובר אינם מובילים לקתרזיס, הם אינם מסייעים לו להבין את טבע האדם על מורכבותו, ואינם גורמים לו לארגן מחדש את תפיסת העולם שלו או להנהיג ערכים מוסריים יותר. הוא מת כשם שהוא חי, ממש כמו בשיר טמבל לולדימיר ויסוצקי שלהלן.

את רפול של יונתן לוי משחק מנשה נוי טוב יותר מרפול. זהו משחק מדויק עד אימה המתחקה אחר המאפיינים של רפול כדמות, שלא לומר המניירות הרפוליות המוכרות למי שהיה שם, ובכל מקרה בונות דמות מהודקת ומשכנעת עם מעט מאוד טקסט שבו כל מילה נושאת משמעות ומולבשת על תפניות דרמטיות מתוזמנות היטב. נדמה כי זהו רפול שכתב את תפקידו והגישו מן המוכן ליוצרי ההצגה.

מנשה נוי רפול
את רפול של יונתן לוי משחק מנשה נוי טוב יותר מרפול. צילום מתוך דף הפייסבוק של ההצגה

אמנם בטרגדיות היווניות המוקדמות השתתף שחקן אחד בלבד בתפקידים שונים, ואילו כאן שחקן אחד משחק דמות אחת, אף כי בעלת פנים רבות לכאורה, אך המקהלה ממלאת את תפקידה ממש כמו בטרגדיות המוכרות לנו. היא זו המגוללת באוזנינו את מה שאי-אפשר להראות על הבמה – את האלימות, את הזוועה, את האימה. וזה המקום לציין שוב את נועם ענבר ואת המוזיקה המורכבת, המהפנטת, הרפטטיבית, הטרנסית-היפנוטית, את ההרמוניות המזוקקות, אשר גם בשמיעה בלבד ניתן להבין את ה"אני מאשים" שלה.

כאמור, לא יצאתי מההצגה ובלבי סליחה לרפאל איתן, גם לא עם תחושת הזדהות ולו הקלושה ביותר, אך נדמה כי בניגוד לטרגדיות היווניות אין זאת כוונתו של יונתן לוי. מן הבחינה הזאת הצפייה במחזה לא פשוטה שכן הגיבור לא חווה תהליך הזדככות, זהו בן אדם שלא עבר תהליך פנימי ונשאר מנותק עד יומו האחרון, בן אדם אשר בשם אידיאולוגיות נפשעות לא היסס למתג את עצמו מחדש כנגר, חובב דאונים, מושבניק המחובר לטבע.

טמבל / ולדימיר ויסוצקי (תרגום: יונתן גפן)

היֹה היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל
אחד שכבר צבר הרבה שעות של סבל
עד שיום אחד פגש במזל
שהעיף אותו לארץ בחלל
כן תבכה תשפוך פרצוף של עגל
שהולך תמיד הפוך כזה מן טמבל

טמבל, טמבל

באמצע השדה פתאום ראה הטמבל
כיסאות שלושה לכל כיסא יש דגל
כיסא של אורחים כיסא של קצינים
וכורסא רכה למלכים
על הכיסא של האורחים ישב הטמבל
בלי שום כיף כל כך עייף מרגיש באבל

טמבל, טמבל

הוא רק ישב לא הספיק להתרווח
המשרתים מזגו חבית של יין לאורח
אכל מהסיר שתה כמו חזיר
והרגיש חזק כמו פר צעיר
אחרי שהמטומטם שתה עוד ספל
לכיסא של הקצין עבר הטמבל

טמבל, טמבל

על הכסא הזה הרגיש פתאום בכח
גבר עם ביצים אבל בלי מוח
הוא גייס ת'אומה ושידר ת'סיסמא
האידיוט הכריז מלחמה
הצבא שלו כבש לו את הדרך
לעבור לשבת על כיסא המלך

על הכסא המלך הוא דפק עם הרגליים
בשמחת שלטון צרח עד השמיים
תהיו אבירים תהיו חברים
מילה אחת שלי אתם גמורים
אפילו אלוהים נקשר בחבל
הוא החזיק אותם ממש קצר הטמבל

טמבל, טמבל

אבל הטמבל איש טוב לב לכן נראה לו
לחלק לעם את כל מה שהיה לו
ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל
הטיפש התעלף ונפל
הוא התעורר בערמה של קש וזבל
בבגדים בהם נולד עירום וטמבל.

כנראה שיעניין אותך גם: