הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
טראומת החינוך המקצועי
לפני שנכנעים לחזון של סטף ורטהיימר, נתניהו, שר החינוך ורשתות החינוך המקצועי להפוך את מערכת החינוך לשפחה של שוק העבודה והתאחדות התעשיינים, כמה נתונים על מערכת החינוך המקצועית בישראל. המחקר האחרון על מערכת החינוך המקצועית בישראל נערך על ידי בנק ישראל בשנת 2011 על ידי החוקרים נעם זוסמן ושי צור ואלו מסקנותיהם.
"תוצאות המחקר מלמדות שהישגי התלמידים בוגרי החינוך המקצועי היו נמוכים בהרבה מאלו של בוגרי חינוך עיוני דומים להם: הם רכשו פחות השכלה על-תיכונית, היוקרה של משלחי ידם הייתה פחותה, ועל פי חלק מהתוצאות שכרם החודשי ושכרם לשעת עבודה היה נמוך יותר – אפילו בקרב בעלי כישורים קוגניטיביים נמוכים, שהיוו אוכלוסיית יעד לחינוך המקצועי. לעומת זאת לא הייתה לחינוך המקצועי השפעה שונה מזו של החינוך העיוני על שיעורי התעסוקה של הבוגרים, וחלק מהממצאים מלמדים שהוא סייע בצמצום הנשירה מהתיכון – אחד היעדים המרכזיים שלו."
ממצאים נוספים של המחקר מלמדים על "פער גדול לרעת תלמידי החינוך המקצועי לעומת העיוני" בכל הקשור לרכישת השכלה והצלחה בשוק העבודה: הסיכוי של תלמיד בחינוך המקצועי להשיג תעודת בגרות עמד על כ-42%, לעומת סיכוי של כ-64% לתלמיד במסגרת עיונית. סיכויי התלמיד המקצועי להחזיק בתואר ראשון ומעלה היו כ-12%, לעומת כ-27% לתלמיד העיוני. הסיכוי של תלמיד המקצועי להיות בעל משלח יד גבוה (כמו אקדמאים, בעלי מקצועות חופשיים ומנהלים) היה כ-30%, לעומת 42% לתלמיד המסלול העיוני (כל הנתונים מתייחסים לגברים. נתוני הנשים נמוכים יותר אך הפערים דומים)." הנתונים הללו מתייחסים לבוגרי בתי הספר המקצועיים בשנות השבעים אולם ההשערה היא שהמציאות הזו לא השתנתה באופן דרסטי. כך על פי הנתונים האחרונים של מרכז אדוה, 43.8% מהתלמידים היהודים בוגרי הנתיב העיוני מגיעים לאוניברסיטה לעומת 30.3% מתלמידי החינוך הטכנולוגי.
בהינתן שבקרב האוכלוסיה היהודית אוכלוסיית התלמידים המזרחים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית הייתה האוכלוסייה המרכזית לה יועדו בתי הספר המקצועיים, יש בסיס לטראומה והמחאה של שלושת השרים המזרחים מהדרום – כהן, פרץ ושלום – נגד הרחבתו של החינוך המקצועי. נתונים נוספים, מדינות בהן אין הסללה מקצועית או אחרת של תלמידים, כגון פינלנד וקנדה התלמידים מגיעים להישגים גבוהים יותר ממדינות בהן יש הסללה.
על פי הדיון הציבורי עשוי להתקבל הרושם שלא קיימים בתי ספר מקצועיים בישראל, אולם שיעור התלמידים הלומדים בבתי ספר מקצועיים בישראל הוא 39% מכלל תלמידי החטיבה העליונה. בהינתן ששיעור המועסקים בסקטור התעשייתי בישראל הוא 16%, לורטהיימר וחבריו יש צבא עצום של מועמדים לאייש משרות במפעלי התעשייה שלהם. יתרה מזאת 54% מהתקציב המוקצה לחטיבה העליונה מוקצה לחינוך המקצועי, בעוד שכאמור שיעורם בכלל אוכלוסיית התלמידים בחטיבה העליונה הוא 39%. על פי מאמר של פרופ' יוסי שביט בשנים האחרונות גדל תקציב החינוך הטכנולוגי פי עשרה.
ועדת הררי, שבחנה בזמנו את החינוך המקצועי-טכנולוגי, הגיעה למסקנה שחלק גדול ממנו מיותר. מסקנתם הייתה שיש לבטל את מרכיב הההכשרה המקצועית, מה שראש ממשלתנו מכנה פחחות ורתכות. ולהרחיב את החינוך המדעי עיוני. אחד הנימוקים המרכזיים של הוועדה היה שבהינתן שהטכנולוגיות משתנות במהירות רבה אין טעם בהכשרה מקצועית ספיציפית. מומחים אחרים מציעים להעביר את ההכשרה המקצועית לשלב העל תיכוני, שבו אנשים יוכלו לקבל הכשרה מקצועית רלבנטית בזמן קצר.
דר' שלמה סבירסקי, ועו"ד נגה דגן בוזגלו ממרכז אדוה, מציעים לבטל את ההפרדה בין בתי ספר תיכוניים עיוניים למקצועיים וכל הפרדה והסללה אחרת במערכת החינוך, הם מציעים שבכל בתי הספר התיכוניים בארץ תילמד תכנית ליבה אחידה ולצידם יוצעו לתלמיד מסלולים טכנולוגיים שהוא יוכל לבחור מהם. התנאי הוא שמגוון תכניות הלימודים יהיה אחיד בכל בתי הספר.
מה שמעוות בדיון המתנהל בקשר לבתי הספר המקצועיים היא ההנחה שהילד הוא משאב שיש להשתמש בו לטובת צמיחה כלכלית, איוש מקומות תעסוקה בשוק העבודה ומטרות תועלתניות אחרות. במדינה דמוקרטית מטרת מערכת החינוך לא צריכה להיות משועבדת למטרות חיצוניות אלו. מטרת מערכת החינוך היא להבטיח שוויון הזדמנויות הוגן ולגדל ולטפח תלמידים להפוך לאנשים אוטונומיים המחליטים בעצמם על נתיב חייהם, להכשירם להפוך לאזרחים דמוקרטיים ביקורתיים השותפים מלאים בעיצוב חייהם הקולקטיביים. אולם זה כאמור לא משתלב בחזון הפחחים והרתכים.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
בסיבוב הנוכחי זה לא עלה, אבל חלק מהדרישה להכשרת "נפחים ורתכים" (ומכונאים, וספרים, והנדסאי תעשיה וניהול, ושרטטים, וחשלאים) בתיכון היא עבור צה"ל; הם חוסכים לו תקני קבע יקרים, וכוח-אדם איכותי בחובה שהוא יכול להפנות לתפקידים אחרים.
אחרי השירות חלק מהבוגרים מגלים שהמקצוע שהמורים וההורים הבטיחו להם אינו מבוקש, כי הוא מוצף בערבים, יוצאי בריה"מ וכו'- או שבכלל עבר לסין.
האמת היא שצה"ל לא משתמש כמעט בהכשרה שמקבלים בבתי הספר. הוא לא סומך על משרד החינוך שיביא חיילים עם כישורים איכותיים, והוא צודק. היום צה"ל מכשיר בעצמו כמעט לכל מקצוע שהוא, כולל רתכות ופחחות לסוגיהן. זה נכון לגבי כמעט כל דבר שלא דורש הבנה טכנולוגיה מעמיקה, וגם בחלק מהתחומים האלה (דרך עתודה אבל לא רק). בישראל של המאה ה-21 הצבא לא מתבסס על מערכת החינוך אלא הוא מערכת החינוך.
עד 2005, כשהייתי בחה"א, בוגרי החינוך המקצועי (ובפרט, טכנאים והנדסאים) שובצו במחלקות הטכניות הטובות יותר. בודאי שהם עברו גם קורסים צבאיים, אבל בהחלט היתה הסתמכות מסוימת על האוריינטציה הטכנית לפני הצבא.
יכול להיות. זה תלוי בהרבה גורמים אחרים. בגדול התפיסה היא שזה שעשית בגרות ב-X לא אומר שאתה יודע לעשות X, והצבא רוב הזמן דורש גם סרטיפיקטים משל עצמו. יכול להיות שתהיה חפיפה כמובן אבל זה לא ברור מאליו, ובצדק. מצד שני גם האוניברסיטאות מסתמכות פחות ופחות על תעודת בגרות ומשתמשות בקריטריונים שלהן בשביל לסנן מועמדים (פסיכומטרי ומבחנים פקולטטיבים).
דוגמא שונה אבל רלוונטית: ביחידות התקשוב למיניהן אין כמעט חשיבות לזה שעשית בגרות בערבית (או כל שפה אחרת), והצבא מעביר שיעורי שפה from scratch. יש מקרים יוצאים מהכלל, זה תלוי בעיקר בבית ספר שגמרת (יש בתי ספר שמראש מוציאים "מודיעיניסטים") אבל כשלעצמה הבגרות לא מספיקה.
זו גישה שאופיינית לאמ"ן.
עבדתי עם גוף טכני גדול שם- החיילים בתפקידי ה-"ייצור" (מי שהלחימו, חיווטו, תיכנתו, הרכיבו, כיילו וכו') היו בוגרי מסלול עיוני עם הכשרה צבאית.
בחה"א, ובשאר הצבא ככל שאני מכיר, יש עדיפות לבוגרי מסלול מקצועי.
אז האנקדוטות שלי אומרות אחרת
מאמר של ק' שלישות ראשית דאז במערכות 442, אפריל 2012:
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/2/113072.pdf
"בהתאם לנתונים האלה שנאספו על המלש"בים נשלחו לגברים
זימונים למיונים ליחידות התנדבותיות, ואותרו מועמדים לחיל
המודיעין. בהמשך נשלח למי שיועדו למקצועות הלחימה שאלון
שבו הם התבקשו לציין את רצונותיהם. למלש"בים ולמלש"ביות
שיועדו להשתבץ בצה"ל בתפקידים של תומכי לחימה נשלח שאלון
שבו התבקשו לציין את רצונותיהם ואת העדפותיהם. סוג השאלון
שנשלח למלש"בים האלה הותאם לנתוני האיכות ולפרופיל הרפואי
שנקבעו להם בצו הראשון. עלסמך כל נתוני המיונים ועלסמךשאלון
ההעדפות נשלחו המלש"בים למיונים נוספים וספציפיים למקצוע או
לאשכול מקצועות. המיונים האלה היו באחריות החילות והזרועות. [..]
בקרב הגברים רק %15 מהמלש"בים השתתפו במיונים. בוגרי בתי
ספר טכניים ומקצועיים שובצו – לאור הכשרתם – במערך הטכנולוגי
בצה"ל. כשליש מהשנתון הופנה ללחימה, וכל האחרים – כ-%50
מהשנתון – שובצו על בסיס נתוניהם האישיים ושאלון הרצונות
שמילאו ובלי שהשתתפו במיון ספציפי כלשהו.
כלומר, משתמע שככלל, בוגרי בתי ספר טכניים ומקצועיים כלל אינם מזומנים למיונים למסלולי תלפיות וכו', אלא משובצים במערכים טכניים.
אולי יתנו לתלמידי בתי ספר מקצועיים ריטלין כדי לשפר הישגיהם. כנסו לאתר:
http://isra-health.blogspot.com/
זוהי הצביעות של מאיר כהן, סילבן שלום, ועמיר פרץ, יוצרים ויכוח מדומה בכנסת ליצור פופולריות ולטייח סחר בילדים (בעיקר מהדרום) בהוצאה מהבית למסגרות חוץ ביתיות מופרטות, סוחרים בהם גם בסמים פסיכיאטרייים כדי "לשפר סיכויהם להצליח בחיים"
במקום להשתמש במחקר שמתבסס על נתונים משנות ה70!!! הייתי שמח לכתבה שמבררת מה כולל החינוך המקצועי כיום ומה הוא מעניק לבוגריו.
הפוסט של פרופ' יוסי דהאן כולל – בראשיתו – את מסקנות המחקר של בנק ישראל משנת 2011, כולל קישור למחקר המלא.
נקווה שזה עומד בקריטריונים שלך.
קראתי את הקישור ושם כתוב במפורש שהוא על בוגרי החינוך המקצועי בשנות ה70. קצת עתיק בשבילי.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4403456,00.html
-כחציים לא עובדים במקצוע
– הסיבות (כניראה, של מנהלות משאבי-אנוש): שליטה נמוכה באנגלית מקצועית; כישורים נמוכים מבחינת עבודת צוות ויכולת למידה עצמית; קושי בתרגום הלימוד התיאורטי לעבודה פרקטית יעילה; וכן יכולות נמוכות של ביטוי והצגה עצמית בראיונות עבודה.
– בעוד שאצל הנדסאים גברים התברר שקיים קשר בין ציונים גבוהים בלימודים, ותק וניסיון לבין מציאת עבודה וקידום לתפקידי ניהול – אצל נשים לא נמצא קשר בין הדברים (אני מייחס את זה לכך שנשים שהיו טובות בלימודים פשוט הבינו בשלב מסוים שהן לא באמת רוצות לעבוד בתעשיה).
אפשר לעשות קל וחומר: אם הנדסאים, העלית של החינוך המקצועי, לא עובדים בתחום – כניראה שהחינוך המקצועי אינו "מקצועי" דיו ו/או שהעבודה המקצועית אינה מושכת דיה. בכל מיקרה, הרחבת ההיקף היא לא מה שיעזור.
לי הנימוקים של אי הקבלה לעבודה נשמעים כמו רצון לעבוד עם אנשם "שלנו"; אני מניח שלמי שלמד לבגרות, יש קצת "יכולת למידה עצמית", ועובד מקצועי לא צריך יותר מדי "עבודת צוות". במיקרה הזה, בודאי שחינוך מקצועי לא יעזור.
החינוך העיוני אינו מתאים לכולם.
החינוך המקצועי מעניק לתלמידים 12 שנ"ל (במקום הנשרה) תעודה מקצועית וניסיון מקצועי. חלק מהתלמידים מתגייס לצבא וממשיך את המיומנות, חלקם פותחים עסק עצמאי וחלקם הופכים שכירים בתחום.
בתיה"ס המקצועי/ הסללה מקצועית מונעת שוטטות ומגבירה את אחוז המתגייסים לצה"ל. מערכת החינוך עושה מאמצים להשאיר תלמידים בעלי מסוגלות לימודית/מוטיבציה בין כתליה : מאות אלפי שקלים מושקעים בכך – ראו תקציבי אגף שח"ר במשרד החינוך. אך ישנם תלמידים שעבורם פתרון ההכשרה המקצועית הוא הפתרון הנכון.
ואולי, בכל זאת, יש משהו בביולוגיה?
"שהילדים שלך ילכו למקצועי" אמר סילבן שלום למר נהנתניהו הגזען עושק המעמדות הנמוכים. שניהם יודעים למי נועדו בתי הספר המקצועיים הקיימים.
אילו בתי הספר התיכוניים היו מתנהלים במתכון המוצע ע"י סבירסקי ודגן בוזגלו – כלומר כולם יהיו בו זמנית עיוניים רב מגמתיים המאפשרים גם תוספת של הכשרה טכנית – אז נפתרה הבעיה. אבל מדינת ישראל מתנהלת לא למען טובת כל אזרחיה. היא מושתתת על הסללה לנחשלות ועל מעמדות חופפות אתניות, לטובת האליטות הקיימות.
לכן ללא מאבק מאורגן של צרכני השיטה השוויונית, דבר לא ישתנה במהות אלא רק בנראות החיצונית.
כבר כמה עשורים שמשתמשים במחקר החבוט המבוסס על נתונים משנות הששים להראות שהעיוני יותר טוב. זה כל כך צבוע. הבעיה החמורה היא לא זה שיש עיוני ויש מקצועי. הבעיה היא שיש מי ששולח ילדים בעלי הישגים טובים לעיוני וילדים בעלי הישגים נמוכים למקצועי. אחר כך הבעיה היא של חוקרים שמערבבים סיבה עם תוצאה. "אהה" הם אומרים "תפשנו את שורש הבעיה. הבעיה היא שהחינוך המקצועי הפך את הילד למטומטם אם היה לומד בעיוני היה יוצא מהנדס". האמת היא שהחינוך העיוני הוא בעייתי מאוד. הישגי מאוד ודל מאוד כתוצאה מההסללה. אם במקום לחזור בלי הרף על תוצאות המחקרים העלובים, ממש עלובים על פערי ההישגים בין העיוני למקצועי, היו מתמקדים בתוצאות ההרסניות של ההסללה בחינוך העל יסודי היה אפשר אולי להוציא את החינוך מהבוץ.
"הפנים האמיתיות " של אמנון לוי.
צפיתי בעיון רב בתוכניתו של אמנון לוי בדבר החינוך הטכנולוגי.
אכן, ,ליבי נחמץ בקירבי ,אך בואו ואספר לכם דברים אמיתיים.
ובכן,אני פוגשת מאות בני נוער הלומדים בתשוקה רבה ,עם מוטיבציה שברור להם לחלוטין שלימודים והשכלה הם כרטיס כניסה לחיים.נוער נפלא שלומד עם ברק בעיניים ובאהבה עזה שלומד פיזיקה 7 יחידות,אנגלית 7 יחידות ,מתמטיקה 5 יחידות.נוער המתנדב בקהילה,פעיל באירגונים סביבתיים ובאירגונים חברתיים,נוער שקורא ,הולך לחוגים השונים ,נוער מכבד ששפתו נקיה ובהחלט אפשר להתפאר בו.
מנגד,אני פוגשת נוער שמגיע לבתי הספר השונים ללא מוטיבציה,באיחור רב,ללא ספר ומחברת,עם שפה בוטה וחלקם אינם יודעים לקרא ברצף ,לא מסוגלים לחבר משפט מורכב אחד,ניסוח דל ,שפה רפה ,אין יד מכוונת ועתידם לוטה בערפל.התלמידים המצטיינים והמצטיינים גם ,אבל פחות מגיעים מאותה שכונה מאותה סביבה רובם ככולם מאותו מוצא אתני.
הראשונים מתעניינים ,חדורי תשוקה ,ההורים מעורבים,איכפתניקים דוחפים קדימה לא מוותרים והאחרים,הבתים לצערי לא מתפקדים,אין יד מכוונת ,אין אמא או אבא שהקריא סיפור או שיר לפני השינה.אין הורים שישאלו:"איך היה בני מחמדי בביס?,מה למדת היום? משהו חדש? מעניין?
למצטיינים הראשונים יש מראש הסללה!זה ברור לא? הם יעשו את הבגרויות, ילכו לשנת שירות ,יהיו בתפקידים מובחרים בצהל,-זה גם סוג של הסללה לא? והמצטיינים האחרים אותם ילדי "מפתחות" שהוריהם בקושי מגיעים לצערי ליום הורים ויודעים מה קורה עם ילדיהם,אותם תלמידים שלא אירגון "השומר " יעניין אותם,לא החלוצים,לא ארז ביטון ושירתו היפה ולא רוני סומק ,לא ילדי המעברות ולא הסיפור העגום של ספינת המעפילים "אגוז" אפילו שאותם תלמידים נושאים את אותם שמות המשפחה של הניספים מספינת המעפילים "אגוז" שחלקם קבורים בהר הרצל.
אז את אלה שלצערי לא היתה יד מכוונת ,בית חם וכר פורה לדחוף את התלמידים קדימה ,יהיה מראש סוג של הסללה ,הכוונה לבתי הספר המקצועיים שזו הזדמנות חייהם.פגשתי את המורים חדורי האמונה שעושים תיגבורים,מרטונים על מרטונים,אין ספור טלפונים ללמידה פרטנית והחבר'ה לא מגיעים,או כן ,או אולי מגיעים באיחור רב ללא חזרה על החומר הנלמד וללא שינון.ובכן אמנון לוי היקר והאהוד!לאן תשלח אותם.מעולם הם לא קראו ספרות יפה באופן וולונטרי,לא היו בהצגה,תאטרון,או מוזיאון,לא טיול נופולוגי ולא התנדבות בקהילה!לאן תשלח אותם אם לא לבתי ספר מקצועיים בכדי לרכוש מקצוע? מה ,מעניין אותם חיים הזז עם " שלולית גנוזה" או א.ד. גורדון?או המהפך הציוני בגליל? או סיפורי המעברות?לא ולא האמן לי!נייט מוחלט.כדי להגיע לבתי ספר עיוניים צריך להיות שקדן,הורים שכל הזמן דוחפים ואם הם לא בנמצא,תודה לאל שיש את בתי הספר הטכנולוגיים.בגרות לא יעשה,לא נורא,אז יהיה איש כפיים.נכון שמערכת המיושנת הזו חייבת להשתכלל כדוגמת המיזם המדהים שהקימה פרו' כרמלה יעקבי וולך להחתי עצומה ולהריץ את זה קדימה.אני מוכנה לקחת את זה על עצמי,גורלם של שלושת הנערים לא נקבע מראש בידם ובידי הוריהם השינוי.אם לא ישבו וילמדו,תהיה ההסללה לביס טכנולוגי מקצועי.
מי שלא יודע לקרא שלושה פסוקים בתנך באופן רציף,הורים שדוחפים,גורלו נחרץ.נכון קיימים עדיין פערים כואבים צריך לתקן את העיוות הזה ,זה פצע שמדמם כל הזמן ומחייב חבישה וטיפול יסודי,אך אל לנו ללין ולחשוב שכולם חייבים להגיע לתיכון עיוני ,אלה שלא השקיעו ולא היתה שם לצערי יד מכוונת,יגיעו למקצועי ,ירכשו מקצוע ויתפרנסו בכבוד אבל אני תקוה לשלושת הנערים הנחמדים,תחליטו שתשקיעו,תשלימו פערים לימודיים ותגידו:"
השמים הם לא הגבול ,-הם רק בסיס להמראה!
sea of galilee studios
The trauma and tragedy of Israel’s vocational education system – HaOkets