היום כמו לפני עשרים שנה: "מסורתי" היא מילת גנאי

באולפנא בה למדתי בתיכון הייתי צריכה לזנוח את התרבות המזרחית, את הבית. בעולם האשכנזי החדש לא היה מקום לעיירת הפיתוח, לחברים שמדברים במבטא מרוקאי, לנוסחי ומנגינות תפילותיי. כיום מתקיים אותו מנגנון של מחיקה גם בבית הספר הממלכתי-דתי של בני, שמקבל מסר זהה למסר שהונחל לי – קיימות שתי קבוצות לגיטימיות:…
אפרת שני-שטרית

 

גזענות והסללה בחינוך

 

בשבוע שעבר שודרה כתבה בחדשות ערוץ 10 על מקומם של המזרחים בציונות הדתית, בעיקר על מי שלמדו במוסדות המגזר אך הם כבר לא חלק ממנו. גם כיום, לא מונכחת הזהות המזרחית של התלמידים בבתי הספר הממלכתיים-דתיים וממשיכה להיות משוכפלת אותה הדרה תרבותית ודתית. בחרתי לכתוב כאן דווקא מנקודת מבט אישית, משום שחשוב לשים לב לכל המקומות בהם בא לידי ביטוי הדיסוננס בין הבית לבית הספר ולקיטוע של היסטוריה רבת-דורות. כאמא לילד הלומד בביה"ס ממלכתי-דתי, אני עדה שוב ללאקונה התרבותית העצומה במערכת וברור לי שדרושה רפורמה יסודית בתוכנית הלימודים ובמערכת החינוך, הן הדתית והן החילונית.

נולדתי וגדלתי במעלות. לקראת התיכון היה ברור שחייבים להמשיך את הלימודים מחוץ לעיר, משום שלא היה בה תיכון דתי. אחותי הגדולה למדה באולפנא והיה אך טבעי ללכת בעקבותיה. כבר בימים הראשונים היה ברור מערך הכוחות: בראש הפירמידה ניצבו התלמידות האשכנזיות שהיו בנות של רבנים או תלמידות חכמות ודתיות במיוחד, באמצע שאר הבנות האשכנזיות ובתחתית היו המזרחיות שמזרחיותן ניכרה עליהן. הן דיברו במבטא מזרחי (התימניות בח' וע'), לא התלבשו בסגנון אולפניסטי קלאסי ודיברו באופן פתוח ומשוחרר יותר. הן לא התעניינו בהקפדות הלכתיות יתרות והיו מחוברות יותר לענייני העולם הזה.

על מנת להתנייד ולהתקבל למעמדות היחידים שהיו באמת רלוונטיים, הייתי צריכה לזנוח את התרבות המזרחית. את הבית. נכנסתי לעולם אשכנזי שלא הכיר אותי ואת עולמי. עולם שלא ידע את נוסחי ומנגינות תפילותיי, עולם שלא הכיר את הפיוטים ששרנו בשבת, עולם שהרבנים מדברים במבטא אשכנזי והמדריכות מדברות באשכנזית. אני זוכרת שהמורה ללשון היה תימני, אבל הוא היה שונה בנוף, היה ברור שהוא לא מייצג את המיינסטרים, האחר שלא עסוק באחרותו. הוא מתפרנס ושורד בעולם לבן בלי להיות כתובת לזהות חצויה של תלמידות מזרחיות.

נפרדתי ממזרחיותי ופילסתי את דרכי למעוז האשכנזיות. חברות טובות, חכמות, מצחיקות, ציניות שהוריהן אירחו אותי בנימוס רב. תמיד שאלו אותי במה הוריי עוסקים ותמיד ידעתי שהערכתם אלי תימדד בהתאם לתשובותיי. פעם אמרו לי שאנחנו כנראה מרוקאים אירופאים, לא כמו רוב המרוקאים. שמחתי בלבי שאני ראויה ומקובלת.

אפרת שני-שטרית בנעוריה.
אפרת שני-שטרית בנעוריה

כשהוריי באו לבקר אותי, התביישתי שהביאו שקיות מלאות באוכל ביתי, התביישתי שנישקו אותי על שתי הלחיים, התביישתי במבטא של אבא שלי ורק רציתי שילכו כבר ולא יפרעו את העולם שכה התאמצתי להשתלב בתוכו. בעולם האשכנזי החדש לא היה מקום לעיירת הפיתוח, לחברים שמדברים במבטא מרוקאי, לחבר לכיתה שאבא שלו עבד באיסוף זבל, לחברים המסורתיים שהשארתי מאחור. ההגות הדתית והאידיאולוגיה שעסקנו בה כללה בעיקר תוכן רוחני גבוה מעל פני הקרקע, תוכן הקשור בתכלית הבריאה, בבנייה עצמית, בסוגיית ארץ ישראל השלמה, בחוויות האדם המאמין וסוגיות באמונה וגם בלימוד הלכה. לא התקיים כל קשר לסוגיות חברתיות, לפערים מעמדיים, לעוני ולנושאים הרלוונטים לתלמידות המגיעות מהפריפריה. באולפנא, כשרצו להפגיש אותנו עם בני נוער השונים מאיתנו, אלה תמיד היו תלמידות מבית הספר הריאלי בחיפה או קיבוצניקיות. אף פעם לא תלמידות מסורתיות. מסורתיים הם מושא לגנאי וללעג באולפנא ומואשמים בכך שהם עושים רק מה שנוח, לא קוהרנטים ולא בוחרים באופן מושכל את דרכם הדתית.

עולמי וביתי כפי שנבנו עד כיתה ט' נגדעו. זרות וניכור היו מנת חלקם.

+   +   +

ספר הבגרות הרשמי במחשבת ישראל, הכולל את הגותם של למעלה מ-160 חכמים אשכנזים אל מול חכם אחד מיהדות ספרד והמזרח
ספר הבגרות הרשמי במחשבת ישראל, הכולל את הגותם של למעלה מ-160 חכמים אשכנזים אל מול חכם אחד מיהדות ספרד והמזרח

כיום, לאחר יותר מעשרים שנה, מתקיים אותו מנגנון של מחיקה גם בבית הספר הממלכתי-דתי של בני – בכל בוקר הוא מתפלל מסידור בנוסח אשכנזי, בהפסקת עשר הוא מברך ברכת המזון בנוסח אשכנזי, השירים שאותם הוא לומד בשיעור זימרה, חלקם שירי ארץ ישראל אשכנזיים וחלקם זמירות חסידיות אשכנזיות, רוב דמויות המופת השנתיות הן דמויות אשכנזיות, אם היה ניגש לבגרות במחשבת ישראל עדיין היה לומד על 160 רבנים והוגים אשכנזיים מהעת החדשה אל מול רב מזרחי אחד. המורים והמחנכות, גם אם יהיו ממוצא מזרחי, הדבר כמעט ולא יבוא לידי ביטוי משום שתפישתן החינוכית "מולבנת", מיושרת לערכים הדתיים-לאומיים האשכנזיים שעליהם מושתת בית הספר. וגם כיום, בחינוך הדתי לאומי – "מסורתי" היא מילת גנאי. המסר שהבן המסורתי שלי מקבל מבית הספר זהה למסר שהונחל גם לי כתלמידה – קיימות שתי קבוצות לגיטימיות: דתיים וחילוניים.

מחיקת התרבות, המסורת והעולם הדתי-מזרחי היא לא רק עוול דתי במובן הצר, אלא גם סוג של פשע חברתי. על מנת להבין זאת, רצוי להכיר מעט את העולם הדתי כפי שהתקיים במאות השנים האחרונים בארצות האיסלאם.

יהודה מימרן, מייסד ארגון "ממזרח שמש", אומר כי היהודים חיו בתוך עולם מוסלמי שלא עבר תהליך של חילון, מה שאיפשר למודרניזציה ולהשכלה לחלחל לחייהם בהדרגה. בהקשר זה, מעניין כי במקרים רבים סוכני ההשכלה היו היהודים עצמם. אשר על כן, השיח הדתי יכול היה להמשיך באופן טבעי את העיסוק החברתי ולאמץ במקביל את המודרנה. בניגוד ליהדות האשכנזית שהתמודדה ביתר שאת עם תהליכי חילון וכתגובה לכך יצרה את האורתודוכסיה וההקצנה הדתית, ביהדות המזרחית מעולם לא היה ניגוד בין פילוסופיה ליהדות, בין השכלה ליהדות ובין עבודה ליהדות. להיפך, היא זיהתה את יתרונות המודרניזציה וההשכלה ורתמה אותן כחלק מההוויה הדתית בקהילות. באקלים דתי המאופיין במתינות ובהכלה, אך טבעי שכל היהודים נעו היכן שהוא על הרצף המסורתי ולא נדרשו לתפישה דתית דיכוטומית ומתגוננת כפי שהתפתחה ביהדות אשכנז.

חכמים
מימין: הבן איש חי (רבי יוסף חיים) והרב שלום משאש. חכמי ארצות האיסלאם

בנוסף, בארצות האיסלאם השלטון איפשר לחכמים להמשיך ולתקן תקנות חוקיות תקפות, כך שהשפעתם של החכמים בקהילותיהם היתה נוכחת ומרכזית. כתוצאה מכך, התפתח עולם הלכתי גמיש, דינמי ומסורתי המאופיין בשיקול דעת שעסק רבות בסוגיות חברתיות. הלכות ותקנות רבות עסקו בפערי מעמדות, בבעיות עוני ואבטלה, בהכלת האחר בתוך הקהילה ובשלל סוגיות נוספות הנוגעות בצדק חברתי.

בחזרה לימינו. יהדותם של תלמידים שילמדו את הגותם העשירה של רבני ארצות האיסלאם תהיה מחוברת להוויית החיים החברתיים ולסוגיות הבוערות העומדות על הפרק כיום במדינה – חיבור שלצערנו הוא לא חלק מהאג'נדה החינוכית של החינוך הדתי-לאומי. בנוסף, תלמידים מסורתיים – שהם יותר ממחצית מכלל התלמידים היהודים – לא יחוו את הנתק בין ערכי הבית בעיירת הפיתוח או בפריפריה הגיאוגרפית לבין תפישת בית הספר, אלא ילמדו מתוך אקלים של חיבור, רצף והפריה הדדית.

לקריאה נוספת:
רות חתוקה על הניצחון המזרחי שלה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שאול סלע

    1. אני לא יודע עד כמה בית הספר של בנה של אפרת מסוגל להיות סובלני למשפחות שנוסעות ומדליקות חשמל בשבת. אם בית הספר היה פנאטי בנה לא היה שורד שם.ההגות היהודית לא מבוססת על 160 רבנים, הגותו של פרופסור ליבוביץ' היא המתאימה להנחלת תודעה יהודית.

    2 .בממ"ד האשכנזי יצאו חיילים שהודחו מקורס קצינים בגלל שירת נשים, הרב דוד מנחם שהוא זמר ופייטן עמד לצידה של מונטסראט פיגראס מנוחתה עדן בבאב אל מכינה בעיר פייס במרוקו ושר יחד איתה. ללמוד לבגרות 40 דפי גמרא בממלכתי דתי זה עונש שלא מגיע לנערים

  2. עמית

    הכותרת צריכה לדייק: מסורתי היא אולי מילת גנאי בעולם הדתי-לאומי, אבל לא כך בחברה הישראלית הכללית. בבית הספר הממלכתי הרגיל שבו אני למדתי, כמעט כל התלמידים הגדירו עצמם כמסורתיים, וזו ההגדרה שהתקבלה בברכה. מי שקרא לעצמו חילוני נתפס כאילו הוא אנטי-דת, ומי שקרא לעצמו דתי נתפס כשמרן ובעייתי (כי צריך להתחשב בו במיוחד בכל מיני תחומים). גם הסקרים מראים שהישראלים מעדיפים להגדיר עצמם כמסורתיים יותר מאשר כל הגדרה-עצמית אחרת, ובדרך כלל אנשים יימנעו מלהגדיר את עצמם בהגדרות שנתפסות חברתית כמגונות או ירודות.

    לגבי החלק השני של המאמר, התפיסה שמסורתיות היא אופן ביטוי של המזרחיות ומזרחי=מסורתי, בעייתית: מסורתיות אינה אינהרנטית למזרחיות. עוד בארצות המוצא של המזרחים היו תופעות של חילון גמור. עד למידה של תופעות לא מבוטלות של נישואי תערובת בין יהודים לנוצרים במצרים ואלג'יריה. מותר להיות מזרחי חילוני. מותר להיות מזרחי אתאיסט. אלו השקפות אוניברסאליות. אין שום דבר "לא-אותנטי" בזה. לאתאיזם יש אפילו שורשים בעולם הפילוסופיה המוסלמי של ימי הביניים, וחילוניות גמורה באה לידי ביטוי ברבים משיריהם של כמה מגדולי משוררי ספרד (בצורה שאי אפשר לתרץ כאלגוריה..).

    באותה מידה גם הראייה שהדיכוטומיה חילוני-דתי היא אינהרנטית לאשכנזיות בעייתית. אולי כך היה בגרמניה, נגיד. אבל בהשוואה ל"גרמנים בני דת משה", רבים מהיהודים המזרח אירופאים היו "מסורתיים". כך גם הגרמנים ראו אותם וזו אחת הסיבות שהתנשאו עליהם.

    מסורתיות היא תכונה של כל חברה שנמצאת באמצע תהליך מודרניזציה. אט-אט תמורות המודרנה מנתקות את האנשים מכבלי (בראייתי) הדת, בצורה הדרגתית, כבל אחר כבל. מסורתיות היא שלב הביניים, שבו רק חלק מהכבלים נותקו. במקרה של המזרחים, התהליך הזה נקטע באיבו עם הגעתם לישראל, שבה הם עברו בשני העשורים הראשונים תהליך של נסיגה לאחור. אם לתת דוגמה אישית: סבא שלי שבמרוקו נהג לעבוד בשבת וכמעט ולא הלך לבית כנסת, בישראל הפך לחזן בבית הכנסת של המושב שלו. לעומת זאת תהליך החילון של יהודי מזרח אירופה המשיך ביתר שאת בישראל, וגם השואה האיצה אותו (רבים מהדתיים והמסורתיים פשוט נרצחו, לחילונים גמורים שהיו משולבים בחברה הכללית היה יותר קל לשרוד, ורבים מאלה ששרדו גילו עוינות מובנת לכל זכר לדת ואלוהים).

    מה שאני אומר הוא: המסורתיות בקרב מזרחים והדיכוטומיה דתי-חילוני בקרב אשכנזים אינם אינהרנטים להם, הם תוצר של הנסיבות ההיסטוריות המסוימות של כל אחת מהקבוצות במאה העשרים. לא צריך לראות את המסורתיות כשיאה של איזה שהיא אותנטיות מזרחית.

  3. דןש

    אם לא נתחיל זאת מבתי הספר ומבתי הכנסת, לעולם לא נגיע לאחדות העם.
    חייבים למזג ולא להפריד. אם כל אחד ישמור על מסורותיו הוא – תמיד יהיו כאלו שירגישו עצמם שונים ולא רק שונים אלא מקופחים.

    1. דרור

      שבטח יהיו ממש סבבה עם זה…

    2. אוי וויי זמיר

      ואם כולם ימוזגו ולא יופרדו אז לא תהיה תחושת קיפוח אצל המקופחים?
      ואם המקופחים לא ירגישו שהם מקופחים אז דיינו?

      כל מה שאתה מציע זה לעבוד על המקופחים שכאילו אינם מקופחים.

    3. דותן

      הבעיה היא שאשכנז משתלט. אם היה באמת רצון ללמוד ולהכיר את מורשת יהדות ארצות ערב והמזרח, זה היה נראה אחרת.

  4. ציקי

    תראו איזה דברים מעניינים וחשובים אפשר להעלות בהקשר המזרחי כשיוצאים קצת מהאח הגדול ופייסבוק.

  5. שלומית

    אני גדלתי בבית מזרחי אך תמיד הגדרנו את עצמנו דתיים ולא מסורתיים. לפי הבנתי מסורתיים שומרים מסורת כלומר חגים, קידוש וכדומה אך למשל ייסעו בשבת. האם אני טועה בהבנתי? כי לפי הכתבה זה נשמע שמסורתיים = מזרחיים. אשמח להשכיל.

  6. מ

    יא חסרא אדיכ אלהיבא. כמה קדושה הייתה בשולחן ערב שבת בבית המרוקאי שלי בבאר שבע, גם כשהספקנו לראות את הסוף של הסרט המצרי אחרי שחזרנו מהקסומה שבתפילות בבית הכנסת המרוקאי ע"ש רבי שמעון, ולפני שהתיישבנו לשולחן ל"שבתמקודשיום" ולמוציא, וכיבינו והדלקנו את האורות לפי הצורך (ולא עם איזה פתרון טכנולוגי אידיוטי).
    והיינו דתיים. דתיים מאוד.

  7. פריץ היקה הצפונבוני

    תודה על הכתבה.