• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

היום כמו לפני עשרים שנה: "מסורתי" היא מילת גנאי

באולפנא בה למדתי בתיכון הייתי צריכה לזנוח את התרבות המזרחית, את הבית. בעולם האשכנזי החדש לא היה מקום לעיירת הפיתוח, לחברים שמדברים במבטא מרוקאי, לנוסחי ומנגינות תפילותיי. כיום מתקיים אותו מנגנון של מחיקה גם בבית הספר הממלכתי-דתי של בני, שמקבל מסר זהה למסר שהונחל לי – קיימות שתי קבוצות לגיטימיות:…
אפרת שני-שטרית

 

גזענות והסללה בחינוך

 

בשבוע שעבר שודרה כתבה בחדשות ערוץ 10 על מקומם של המזרחים בציונות הדתית, בעיקר על מי שלמדו במוסדות המגזר אך הם כבר לא חלק ממנו. גם כיום, לא מונכחת הזהות המזרחית של התלמידים בבתי הספר הממלכתיים-דתיים וממשיכה להיות משוכפלת אותה הדרה תרבותית ודתית. בחרתי לכתוב כאן דווקא מנקודת מבט אישית, משום שחשוב לשים לב לכל המקומות בהם בא לידי ביטוי הדיסוננס בין הבית לבית הספר ולקיטוע של היסטוריה רבת-דורות. כאמא לילד הלומד בביה"ס ממלכתי-דתי, אני עדה שוב ללאקונה התרבותית העצומה במערכת וברור לי שדרושה רפורמה יסודית בתוכנית הלימודים ובמערכת החינוך, הן הדתית והן החילונית.

נולדתי וגדלתי במעלות. לקראת התיכון היה ברור שחייבים להמשיך את הלימודים מחוץ לעיר, משום שלא היה בה תיכון דתי. אחותי הגדולה למדה באולפנא והיה אך טבעי ללכת בעקבותיה. כבר בימים הראשונים היה ברור מערך הכוחות: בראש הפירמידה ניצבו התלמידות האשכנזיות שהיו בנות של רבנים או תלמידות חכמות ודתיות במיוחד, באמצע שאר הבנות האשכנזיות ובתחתית היו המזרחיות שמזרחיותן ניכרה עליהן. הן דיברו במבטא מזרחי (התימניות בח' וע'), לא התלבשו בסגנון אולפניסטי קלאסי ודיברו באופן פתוח ומשוחרר יותר. הן לא התעניינו בהקפדות הלכתיות יתרות והיו מחוברות יותר לענייני העולם הזה.

על מנת להתנייד ולהתקבל למעמדות היחידים שהיו באמת רלוונטיים, הייתי צריכה לזנוח את התרבות המזרחית. את הבית. נכנסתי לעולם אשכנזי שלא הכיר אותי ואת עולמי. עולם שלא ידע את נוסחי ומנגינות תפילותיי, עולם שלא הכיר את הפיוטים ששרנו בשבת, עולם שהרבנים מדברים במבטא אשכנזי והמדריכות מדברות באשכנזית. אני זוכרת שהמורה ללשון היה תימני, אבל הוא היה שונה בנוף, היה ברור שהוא לא מייצג את המיינסטרים, האחר שלא עסוק באחרותו. הוא מתפרנס ושורד בעולם לבן בלי להיות כתובת לזהות חצויה של תלמידות מזרחיות.

נפרדתי ממזרחיותי ופילסתי את דרכי למעוז האשכנזיות. חברות טובות, חכמות, מצחיקות, ציניות שהוריהן אירחו אותי בנימוס רב. תמיד שאלו אותי במה הוריי עוסקים ותמיד ידעתי שהערכתם אלי תימדד בהתאם לתשובותיי. פעם אמרו לי שאנחנו כנראה מרוקאים אירופאים, לא כמו רוב המרוקאים. שמחתי בלבי שאני ראויה ומקובלת.

אפרת שני-שטרית בנעוריה.
אפרת שני-שטרית בנעוריה

כשהוריי באו לבקר אותי, התביישתי שהביאו שקיות מלאות באוכל ביתי, התביישתי שנישקו אותי על שתי הלחיים, התביישתי במבטא של אבא שלי ורק רציתי שילכו כבר ולא יפרעו את העולם שכה התאמצתי להשתלב בתוכו. בעולם האשכנזי החדש לא היה מקום לעיירת הפיתוח, לחברים שמדברים במבטא מרוקאי, לחבר לכיתה שאבא שלו עבד באיסוף זבל, לחברים המסורתיים שהשארתי מאחור. ההגות הדתית והאידיאולוגיה שעסקנו בה כללה בעיקר תוכן רוחני גבוה מעל פני הקרקע, תוכן הקשור בתכלית הבריאה, בבנייה עצמית, בסוגיית ארץ ישראל השלמה, בחוויות האדם המאמין וסוגיות באמונה וגם בלימוד הלכה. לא התקיים כל קשר לסוגיות חברתיות, לפערים מעמדיים, לעוני ולנושאים הרלוונטים לתלמידות המגיעות מהפריפריה. באולפנא, כשרצו להפגיש אותנו עם בני נוער השונים מאיתנו, אלה תמיד היו תלמידות מבית הספר הריאלי בחיפה או קיבוצניקיות. אף פעם לא תלמידות מסורתיות. מסורתיים הם מושא לגנאי וללעג באולפנא ומואשמים בכך שהם עושים רק מה שנוח, לא קוהרנטים ולא בוחרים באופן מושכל את דרכם הדתית.

עולמי וביתי כפי שנבנו עד כיתה ט' נגדעו. זרות וניכור היו מנת חלקם.

+   +   +

ספר הבגרות הרשמי במחשבת ישראל, הכולל את הגותם של למעלה מ-160 חכמים אשכנזים אל מול חכם אחד מיהדות ספרד והמזרח
ספר הבגרות הרשמי במחשבת ישראל, הכולל את הגותם של למעלה מ-160 חכמים אשכנזים אל מול חכם אחד מיהדות ספרד והמזרח

כיום, לאחר יותר מעשרים שנה, מתקיים אותו מנגנון של מחיקה גם בבית הספר הממלכתי-דתי של בני – בכל בוקר הוא מתפלל מסידור בנוסח אשכנזי, בהפסקת עשר הוא מברך ברכת המזון בנוסח אשכנזי, השירים שאותם הוא לומד בשיעור זימרה, חלקם שירי ארץ ישראל אשכנזיים וחלקם זמירות חסידיות אשכנזיות, רוב דמויות המופת השנתיות הן דמויות אשכנזיות, אם היה ניגש לבגרות במחשבת ישראל עדיין היה לומד על 160 רבנים והוגים אשכנזיים מהעת החדשה אל מול רב מזרחי אחד. המורים והמחנכות, גם אם יהיו ממוצא מזרחי, הדבר כמעט ולא יבוא לידי ביטוי משום שתפישתן החינוכית "מולבנת", מיושרת לערכים הדתיים-לאומיים האשכנזיים שעליהם מושתת בית הספר. וגם כיום, בחינוך הדתי לאומי – "מסורתי" היא מילת גנאי. המסר שהבן המסורתי שלי מקבל מבית הספר זהה למסר שהונחל גם לי כתלמידה – קיימות שתי קבוצות לגיטימיות: דתיים וחילוניים.

מחיקת התרבות, המסורת והעולם הדתי-מזרחי היא לא רק עוול דתי במובן הצר, אלא גם סוג של פשע חברתי. על מנת להבין זאת, רצוי להכיר מעט את העולם הדתי כפי שהתקיים במאות השנים האחרונים בארצות האיסלאם.

יהודה מימרן, מייסד ארגון "ממזרח שמש", אומר כי היהודים חיו בתוך עולם מוסלמי שלא עבר תהליך של חילון, מה שאיפשר למודרניזציה ולהשכלה לחלחל לחייהם בהדרגה. בהקשר זה, מעניין כי במקרים רבים סוכני ההשכלה היו היהודים עצמם. אשר על כן, השיח הדתי יכול היה להמשיך באופן טבעי את העיסוק החברתי ולאמץ במקביל את המודרנה. בניגוד ליהדות האשכנזית שהתמודדה ביתר שאת עם תהליכי חילון וכתגובה לכך יצרה את האורתודוכסיה וההקצנה הדתית, ביהדות המזרחית מעולם לא היה ניגוד בין פילוסופיה ליהדות, בין השכלה ליהדות ובין עבודה ליהדות. להיפך, היא זיהתה את יתרונות המודרניזציה וההשכלה ורתמה אותן כחלק מההוויה הדתית בקהילות. באקלים דתי המאופיין במתינות ובהכלה, אך טבעי שכל היהודים נעו היכן שהוא על הרצף המסורתי ולא נדרשו לתפישה דתית דיכוטומית ומתגוננת כפי שהתפתחה ביהדות אשכנז.

חכמים
מימין: הבן איש חי (רבי יוסף חיים) והרב שלום משאש. חכמי ארצות האיסלאם

בנוסף, בארצות האיסלאם השלטון איפשר לחכמים להמשיך ולתקן תקנות חוקיות תקפות, כך שהשפעתם של החכמים בקהילותיהם היתה נוכחת ומרכזית. כתוצאה מכך, התפתח עולם הלכתי גמיש, דינמי ומסורתי המאופיין בשיקול דעת שעסק רבות בסוגיות חברתיות. הלכות ותקנות רבות עסקו בפערי מעמדות, בבעיות עוני ואבטלה, בהכלת האחר בתוך הקהילה ובשלל סוגיות נוספות הנוגעות בצדק חברתי.

בחזרה לימינו. יהדותם של תלמידים שילמדו את הגותם העשירה של רבני ארצות האיסלאם תהיה מחוברת להוויית החיים החברתיים ולסוגיות הבוערות העומדות על הפרק כיום במדינה – חיבור שלצערנו הוא לא חלק מהאג'נדה החינוכית של החינוך הדתי-לאומי. בנוסף, תלמידים מסורתיים – שהם יותר ממחצית מכלל התלמידים היהודים – לא יחוו את הנתק בין ערכי הבית בעיירת הפיתוח או בפריפריה הגיאוגרפית לבין תפישת בית הספר, אלא ילמדו מתוך אקלים של חיבור, רצף והפריה הדדית.

לקריאה נוספת:
רות חתוקה על הניצחון המזרחי שלה

כנראה שיעניין אותך גם: