הניצחון המזרחי שלי

"את לא נראית אחת כזאת שתצליח לפתור תרגילים של 5 יחידות", "התקבלת על תקן של העדפה מתקנת?" – מהתיכון ועד האוניברסיטה שמעתי את המשפטים האלה, והיה גם מי שבאופן אישי ניסה להכשיל אותי. בסוף החלטתי לקחת את הגזענות ולהשתמש בה לטובתי
רות חתוקה

 

גזענות והסללה בחינוך

את הגזענות פגשתי לראשונה בגיל 11 וחצי. אז עדיין לא היכרתי את המושג, אבל אי אפשר היה להתעלם מהשנאה. הלכתי עם אמי היקרה לראיון קבלה לתיכון במרכז הארץ (היו צריכים לקרוא לו תיכון שש-שנתי לבנות אשכנזיות, אבל כנראה שלא היה מספיק מקום בפנקס השיקים). ישבנו במסדרון וחיכינו לתורנו. בינתיים יצאו ונכנסו תלמידות מחדרו של סגן המנהל ולימים המנהל, כל אחת לכל היותר למשך חמש דקות. עד שהגיע תורי. הרגשתי כאילו אני בראיון קבלה לשב"כ: הוא שאל שאלה אחרי שאלה בלי הפסקה ולמשך כעשרים דקות. על הכל עניתי נכון, השנאה כמעט וניפצה את החלון והטון המזלזל שלו הבהיר לי יפה מאוד שאני הולכת לסבול. למה נשארתי שם? לא הייתה ברירה, אבי ז"ל רצה חינוך "דתי".

בשנתיים הראשונות, מנהל הבית ספר היה הרב כהנא זצ"ל. אבי ז"ל היה מגיע לדבר איתו לא פעם, והוא היה מעיר לסגנו, אפילו בפנינו, "תעזוב את הילדה". לאחר כשנתיים נפטר הרב כהנא זצ"ל, ולא רק שמערכת החינוך איבדה איש יקר – אני איבדתי את המגן האנושי שלי. סגנו שקודם לתפקיד המנהל היה גזען ברמות שאי אפשר לתאר.

לא אשקר, הייתי שובבה; אבל בין זה לבין מה שהייתי צריכה לספוג – מרחק שמים וארץ. כל מה ששמעתי במהלך התיכון זה "חתוקה". כולן מתפלחות, כולן מאחרות לשיעור, אבל "חתוקה למנהל". הוא גם דאג להאשים אותי בהעתקות: לא משנה אם תלמידה אחרת הודתה בפניו שהעתיקה, הוא בשלו – "חתוקה העתיקה"; ובכלל – הוא דאג להאשים אותי בכל מה שקרה בבית הספר וכל הזמן הבהיר לי במילים שלו שלא ייצא ממני כלום. אפשר לומר שאת רוב שנות התיכון ביליתי בחדרו. אולי עכשיו חבריי יבינו למה במשך שנים שנאתי שנאת מוות שקוראים לי "חתוקה", שנאתי את שמי ושנאתי את המקום ממנו באתי.

הצלחתי לשרוד, עד שהגיע היום ההוא ששבר וריסק אותי עד כדי כך שהחלטתי שאני לא ניגשת יותר לבגרויות: שיעור מתמטיקה 5 יחידות. הדלת נפתחת והמנהל בפתח: "חתוקה, תאספי את הדברים שלך ובואי". מה עכשיו? חשבתי לעצמי, עוד יום בחדר המנהל? אספתי את הדברים, יצאתי החוצה, הסתכלתי עליו ואז הוא הנחית את הפצצה: "אני מעביר אותך לכיתה של 4 יחידות, 5 זה לא בשבילך". ירה והלך. לא מצאתי את עצמי באותו רגע, רציתי שהאדמה תבלע אותי. אם במקצוע שאני הכי אוהבת אני לא טובה, אז במה כן? שנים שהוא ניסה לשבור אותי, ובפעם הזאת הוא הצליח; גרם לי לחשוב שאין לי שכל, שאני טיפשה. המורה ב-4 יחידות, אשה זהב, לא הבינה מה אני עושה בשיעור שלה, ואמרה שתדבר איתו. בינתיים, כשכולם למדו 4 יחידות, לי היא נתנה תרגילים של 5. לא משנה כמה היא דיברה איתו, הוא לא הסכים. אותו סיפור היה גם בשיעור אנגלית, רק ששם לא הייתי היחידה: חברה תימנייה נוספת חלקה איתי שולחן. גם במקצועות נוספים – אם קיבלתי במתכונת 90, הוא דאג להגיש אותי עם 60, אז בשביל מה להתאמץ??? הוא ניצח. אני הפסדתי.

הגעתי לשירות הלאומי, שם פגשתי מלאך בדמות רופא שהתחיל ללמד אותי כל מיני דברים. בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, הרי המנהל ההוא הבהיר לי יפה מאוד שאני לא גאון הדור, בלשון המעטה. אבל לא המלאך. הוא זיהה בי יכולות שלא ידעתי שקיימות בי, הוא האמין בי כשאני לא האמנתי בעצמי והכי חשוב הוא גרם לי להאמין בעצמי מחדש. יום אחד בא המלאך והודיע לי שהגיע הזמן להירשם לבגרויות. אי אפשר לתאר את התחושה שעברה לי בגוף באותו רגע. צמרמורות, התרגשות. ידעתי שאסור לי לאכזב אותו. לנצח הוא יישאר המלאך שהציל אותי.

רות
רות חתוקה (במרכז) בטקס הסמכת לשכת עורכי הדין

נרשמתי לבגרויות, וכשהגעתי למבחנים חשכו עיניי – כמה גזענים יש בעולם הזה, כמה??? זכיתי לשמוע משפטים שצרמו לי מאוד, הנה טעימה קטנה:
– למה לך להתאמץ, אין באוניברסיטה אנשים כמוך.
– בראש העין ובפתח תקוה אין אנשים אינטליגנטים.
– את לא נראית אחת כזאת שתצליח לפתור תרגילים של 5 יחידות.
– למה את פה ולא ב-3 יחידות עם כל החברים שלך? ובתגובה לזה: אם היית אומר לה את זה לידם, היית חוטף מכות.
מסקנה: מזרחים טיפשים ואלימים.

סיימתי עם הבגרויות, והמלאך, המשפחה והחברים שלי היו מאושרים. אבל זה לא נגמר כאן. המלאך הודיע שעולים שלב: צריך להירשם לאוניברסיטה. קשה לי מאוד לחשוב על אלו שלא זכו כמוני לפגוש מלאכים. זהו, נרשמתי לאוניברסיטה. חשבתי שכאן הכל נגמר. אבל לא רק שהגזענות לא נגמרה, האמרות אף הפכו קשות יותר. אנשים לא הצליחו לעכל את העובדה שגם "בחורה שכונה" יכולה להתקבל לאוניברסיטה:
– למה איזה ציונים יש לך בבגרות שהסכימו לקבל אותך?
– איזו אוניברסיטה הסכימה לקבל אותך?
– בתור מה התקבלת לאוניברסיטה?
– עוד לא העיפו אותך?
– התקבלת על תקן של העדפה מתקנת?
– באיזו מכללה את לומדת? זה משפט ששמעתי קרוב ל-30 פעם אם לא יותר, כי הלוא יותר הגיוני שיש לי כסף ולא שכל. אני, שכל חיי עבדתי במינימום שתי עבודות ומקסימום ארבע בכדי לממן את הבגרויות, הלימודים באוניברסיטה והשכירות – רק לי יהיה כסף. בסדר, ככה זה בחיים, הרי: "אֲנִי עַרְס, אֲנִי יָאלְלָה כַּפַּיִם וּמוּסִיקָה זוֹלָה תַּת תַּרְבּוּת תַּת רָמָה" (מתוך שירו של רועי חסן).

גם במבחני הסימולציה לבחינה ללשכה לעורכי דין נתקלתי בגזענות. למשך, ניגשה אליי סטודנטית ואמרה לי: "מה שהכי מדאיג אותי זה כמות הערסים והפרחות שיש כאן". הסתובבתי ועניתי: "אני ערסית". גם התברר שאסור לי להיות אני; הייתי באירוע מסוים, רקדתי כמו שאני אוהבת, עם הידיים כמובן, לצלילי המוזיקה המזרחית שאני אוהבת, אבל מישהי החליטה לנסות להרוס לי את השמחה: "את עוד מעט עורכת דין, תתנהגי בהתאם". מה זה אומר? לא לרקוד יותר מוזיקה ים-תיכונית?! זאת התרבות שלי, ככה גדלתי וככה אשאר, הסתובבתי והמשכתי לרקוד, נהנית מכל רגע. לא מזמן ישבנו כמה חברים, דיברנו על עריכת דין, וכמובן שאי אפשר לקיים שיחה בלי איזה משפט גזעני: "אני בחיים לא אבוא לעורכת דין שכונה כמוך", אמר לי אחד מהם.

תמיד לקחתי ללב, ומי שמכיר אותי יודע עד כמה אני רגישה. אבל כשהבנתי שזה לא ייגמר לעולם, החלטתי לקחת את הגזענות ולהשתמש בה לטובתי, היא תהווה תמריץ בשבילי. חילקתי את סוגי האנשים בעולם לשניים: אלה שאוהבים אותי, מאמינים בי ורוצים שאני אצליח – הם נמצאים למעלה, מושיטים לי ידיים וקוראים לי לבוא. אבל לעזאזל איך אני מגיעה אליהם? כאן נכנס הסוג השני, הגזענים. אני משכיבה אותם על הרצפה, הופכת אותם למדרגות ודורכת עליהם אחד אחד בשביל להגיע לחבר'ה למעלה. זהו, ברוך השם, הצלחתי להושיט ולתפוס את ידיהם של החבר'ה למעלה. הצלחתי, למרות הכל.

אבל עכשיו החבר'ה מלמעלה שחררו את ידיהם, עלו גבוה יותר, ושוב הם קוראים לי לבוא. דרושים גזענים המעוניינים לשמש כמדרגות.

רות חתוקה היא עורכת דין בוגרת אוניברסיטת בר אילן

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. תהילה

    כל הכבוד רות
    אמיצה

  2. bob

    במקום היכן שכולם דורכים על כולם… ומי שדורך יותר מנצח.

  3. אורית

    גם אני מזרחית. נשואה למזרחי וילדיי מזרחיים. כשבתי עלתה לתיכון, היא בחרה במגמה ריאלית.מסיבה שלא היתה ברורה המחנכת לא אישרה לה כי לדעתה היא לא תצליח במגמה. קבעתי פגישה עם המחנכת ובמהלך השיחה היא חזרה על דעתה ונימקה כי ביה"ס רוצה שממוצע התלמידים שלו יהיה גבוה ובתי עלולה להוריד את הממוצע. ביקשתי ממנה לקרוא לבתי לחדר. בתי הגיעה לחדר. ביקשתי ממני לבחון אותה בע"פ במתימטיקה. היא בחנה אותה בע"פ בתרגילים ונוסחאות שונות, טרחה והביאה דף והציגה לה תרגילים שונים ובתי, לאכזבתה של המורה, ענתה נכון על כל התרגילים. למרות זאת המורה סיימה את השיחה במשפט: "אני אתייעץ עם המנהלת ואודיע לך". כמובן שהצעד הבא שלי היה המנהלת. לא אלאה אתכם בפרטים: הסוף היה שבתי למדה במגמה ריאלית, למדה רפואה באנגליה, אחרי כמה שנות עבודה בבי"ח באנגליה, היא חזרה ארצה והיום היא עובדת כרופאת ילדים בבי"ח במרכז הארץ. הסיפור הזה צרוב בלבי כאילו קרה אתמול.

    1. ליאור קינן

      לך, אורית, על ההתעקשות למען בתך, ולך, רות, על המאבק בגזענות של הסביבה.

  4. יעל צדוק

    לרותי ולאורית – הרסתן אותי הבוקר עם הסיפורים הקשים האלה.
    מעניין אותי על איזה תקופות בערך אתן מדברות.
    מחבקת את שתיכן.

  5. נועם

    הספיקה לי שנה בתיכון בישיבת נתיב מאיר בירושלים. לשם הגעתי לאחר שהות ארוכה בחו"ל עם משפחתי. הגזענות לא רק קיימת אלא זורמת בעורקים, חלק מהדי אן איי.
    כשאת בממסד הדתי (תיכון דתי, אוניברסיטה דתית) הגזענות מובנית.
    כיום שאני חילוני הגזענות פחותה משמעותית ולמרות שעדיין קיימת, לפחות מתביישים בה.

  6. אורית

    יעל. היום בתי בת 31. זו התקופה.

  7. ישראלה

    כישראלית אתיופית אני למדתי מניסיוני האישי שיש לא מעט תימנים גזענים, ישנם גם שאינם, אשר מקשים על חיי בני העדה, מקשיחים עמדות מולם, מקצינים תגובה וכעס כלפיהם ומזלזלים ושופטים אותם מתוך דעות קדומות וחשיבה סטריאוטיפית.
    אין ספק שהמציאות הישראלית היא מורכבת אך במבחן המציאות יש תימנים שללא היסוס, ובביטחון עצמי מוזר אני חייבת להודות, מנסים ללבוש את כובע ה"עליון" ממול האנשים.

  8. מאיר

    ברור שיש גזענים מכול עדה, אני נתקלתי לא באחד או שניים אתיופי, שהיו גזענים כלפי מערב אפריקאים או סודנים.
    הגזענות בארץ מקבלת גושפנקה מחשיבה מערכתית, שככול שאתה כהה יותר אתה פחות יותר ונחשב שקוף בפניה. בשנת 1975 הציונות נחשבה כגזענות, בגלל שהאבא של אברום בורג דאז יוסף בורג, שר הפנים דאז, טען שאין להעלות את יהודי חבש, בפסילה מדעתו, שהם אינם יהודים, זה היה הקש ששבר את גב הגמל ונתן לאנטישמים שם באו"ם תירוץ. כבר ב-1973 רס"ר חזי עובדיה, עם הרב התימני בעדני ועוד רבנים תימנים, לרב עובדיה והם שנתנו לו את ההוכחות ליהדותם של יהודי חבש, האשכנזים והספרדים יחדיו התנגדו ברובם לכך, ותקפו את הרב עובדיה ואת רבני תימן שתמכו ואף שימשו בעבר, כאב בית דין מצנעא ליהודי חבש, לא סתם גיחכו שהיהודים החבשים, הם חלקי החילוף של יהודי תימן, זו אחת מהסיבות ההיסטוריות שלא ידועות לרוב לאלה שמספרים את הבדיחה. שוב אני לא אומר שאין יאמנים גזענים, ברור שיש, אבל זה נובע, מדיכוי חברתי מערכתי, לא מגזענות לבנה אמיתת, שהיא מערכתית, ולא נמדדת בקטנוניות של יחסי האנוש, אלא גרועה בהרבה, מכיוון שהיא שקטה ונרחבת יותר, בד"כ, נכון, לרוב בהירי העור מרוויחים ממנה, ותשימי לב להבדל הענקי, הרבה מאוד אנשים נפלו למשחק הזה של "ההפרד ומשול", שהיא חלק לא קטן ממערכת חולה. המדינה הזו הוקמה עקום, והשתמשה ביהודי תימן כתאילנדים שבנו אותה, אם את לא יודעת מחציתנו עלו מלפני 48, ואם הבריטים לו היו סוגרים את השערים, היינו מצויים כולנו בישראל. תחפשי בגוגל על "תימני כנרת" או "זמורות יבשות", גזענות קשה, כמעט עבדות של המאה הקודמת ואני מסכים שאם כולנו, כהי העור, היינו מודעים לכך, מקרים כמו שתיארת לא היו מתרחשים, אבל, לדעתי, אין רגשי עליונות אמתיים בהתנהגות זו, תשווי בין קריית מלאכי לראש העין ותראי איפה שיש רוב תימני, יהודי חבש התאקלמו בקלות, מול ישובים של ספרדים שיותר בהירי עור ובטח מול ישובי אשכנזים, שלא מצויים שם כלל יהודים חבשים.

  9. אביטל

    זה נשמע נורא ואני בטוחה שאכן, נורא היה. והיום, רק היום, יוצאים בוגרי החינוך הדתי לסוגיו ומוכיחים את כולנו בגזענות הגלויה והפורחת של החינוך הדתי לסוגיו. ולא שהחינוך הממלכתי רחוק מכך, אלא שמקדישים שם , במקומות רבים, הרבה יותר מאמצים לראייה שוויונית של האדם באשר הוא.