• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

הערכים של אהבת הארץ... לכל אזרח במדינה

כאשר מדובר בערבייה וכאשר מדובר בקודש הקודשים צה"ל, אין חוק ואין משפט. יש נקמה. על גורלה של עובדת ערבייה בעיריית לוד היהודית
גיא דוידוב

כידוע, עובדי המגזר הציבורי נהנים מ"קביעות" חזקה. מציאות זו נכונה במיוחד לגבי עובדי הרשויות המקומיות. לפי חוקת העבודה שחלה עליהם, פיטורים מחייבים הסכמה של ארגון העובדים. לפי פקודת העיריות, כאשר מדובר בעבירת משמעת ניתן לפטר עובד רק לאחר הכרעה של בית הדין למשמעת, בהליך מעין-שיפוטי מלא, ופיטורים מסיבות אחרות מחייבים החלטת ועדה שכוללת את בכירי העירייה. לכך מצטרפות ההגנות שנקבעו בפסיקה לטובת עובדי המגזר הציבורי, הן במישור המהותי (למשל, אסור לפטר עובד משיקולים זרים, או בהחלטה שאינה סבירה או מידתית), הן במישור הפרוצדורלי (הליכי שימוע), והן במישור הסעדים (החלטה שמנוגדת לכללי המשפט המנהלי נחשבת בטלה והעובד יוחזר מיידית לעבודה). בנוסף לכל אלה, אין צורך לומר כי עובדי המגזר הציבורי נהנים גם מאותן הגנות של עובדי המגזר הפרטי, למשל האיסור על פיטורים שפוגעים בשוויון, שמעוגן בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

הקביעות החזקה כל כך לא הועילה לאסראא גרה, עובדת עיריית לוד. במהלך מבצע "צוק איתן" היא פרסמה בדף הפייסבוק שלה תגובה על כתבה שהתייחסה למותם של 13 חיילי צה"ל בשג'אעיה במילים "שירבו. אמן". התבטאות מטרידה ומכעיסה לכל הדעות. עם זאת, יש לתת את הדעת לכך שמדובר בהתבטאות שנעשתה על-ידי העובדת במסגרת חייה הפרטיים, ללא קשר לעבודה. זאת ועוד, בסמוך לאחר מכן היא הביעה צער על ההתבטאות והסירה את הפוסט. היא הסבירה כי היתה נתונה בסערת רגשות עקב הסבל והטרגדיה שפקדה את תושבי עזה. אולם העירייה לא סלחה. ההתבטאות בדף הפייסבוק של העובדת היתה ב-20 ביולי. כבר למחרת היא זומנה לשימוע, שהתקיים יום לאחר מכן. עוד באותו היום (כלומר יומיים לאחר האירוע) הודיעו לה על פיטוריה באופן מיידי. היא הגישה בקשה לצו מניעה כנגד הפיטורים, אולם בימים אלה בקשתה נדחתה על-ידי בית הדין האזורי בתל אביב.

שג'אעיה לפני צוק איתן ואחריו
שג'אעיה לפני צוק איתן ואחריו

השופט לובוצקי, שכתב את ההחלטה, לא בחן אם התקיימו דיני השימוע ולא אם היתה הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (פיטורים בשל השקפה), גם לא אם התקיימו כדין שאר ההליכים הנדרשים לפי חוקת העבודה ולפי פקודת העיריות. לא מופיעה בהחלטה הקצרה שום התייחסות לחופש הביטוי של העובדת, או לשאלה אם התבטאות במסגרת פרטית יכולה להוות עילה לפיטורים, וגם לא בחינה של מידתיות ההחלטה. מנגד כן מצא לנכון השופט לציין, כי "הערכים של אהבת הארץ… צריכים להיות מוקרנים לכל אזרח במדינה, ללא הבדל של מוצא דת או גזע."

בית הדין נתלה בשני דברים בהחלטתו. ראשית בכך שמדובר בבקשה לסעד זמני, וטענות העובדת יוכלו להתברר במלואן בהליך העיקרי. זהו לעג לרש. ספק רב אם העובדת תוכל "לשרוד" עד להליך העיקרי ולשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכך. מן הסתם יהיה עליה למצוא קודם לכן עבודה אחרת, פחות טובה. שנית, בית הדין שם דגש רב על תפקידה של העובדת כפסיכולוגית חינוכית. לפי מה שניתן ללמוד מההחלטה, בתפקיד זה היא ביצעה אבחונים לתלמידים, כמו גם טיפול בילדים ומשפחות שהופנו על ידי מוסדות חינוך במגזר הערבי בעיר. בית הדין קבע כי בהתנהגותה "הטילה המבקשת צל כבד על כשירותה לשמש כפסיכולוגית חינוכית בשירות הציבורי".

אולם קשה לקבל כי התבטאות אומללה (מאד) אחת, בנושא שאינו קשור כלל לפעילות המקצועית של העובדת, שוללת את כשירותה. קשה לקבל סנקציה כה כבדה – הרי סביר שהעובדת תתקשה למצוא עבודה אחרת בתחום אחרי פיטורים כאלה – כאשר העובדת התנצלה והסירה את הפרסום הפוגעני בסמוך לאחר שנעשה. קשה לקבל את חוסר ההבנה של ראש עיר יהודי, ומנהלים יהודים, וכנראה גם נציג ועד עובדים יהודי, ובעיקר שופט יהודי, לסערת רגשות של עובדת ערביה שמזדהה עם הסבל של תושבי עזה – דבר שמוביל אותה להתבטאות נקודתית אומללה ומיותרת.

המאמר התפרסם בבלוג המרצים למשפטים

 
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    בוא ניקח את המיקרה ההפוך:
    עובדת ציבור בהתנחלות שתישאר בשטח המדינה הפלסטינית שתקום, במהרה בימינו, שהייתה כותבת פוסט המייחל למות חיילי הרשות; האם הכותב היה מצפה ששירות המדינה הפלסטיני ימשיך להעסיק אותה?

    ההנחה שהזדהות עם סבל בני עמך שבמדינה אחרת משמעו רצון במות חיילי מדינתך גוררת השלכה חמורה מאוד: היא מונעת דו-קיום, ומשאירה רק את החלופות הרעות יותר של המשך הסכסוך והפרדה מלאה.

    1. דן

      מה שאתה מציג זה לא מבחן הגינות, במדינה "דמוקרטית" מבחן הגינות היה צריך להיות:

      ואם עובדת עירייה היתה מדברת בגנות האוכלוסייה הערבית בישראל מה היה קורה אז?
      אם נניח היא היתה אומרת למשל "לא השכיר דירות לערבים", "שכולם אוייבים" ואפילו "שימותו הערבים" או הייתה שולחת אותם לעזה = לאחל לגירושם/מותם, האם אז השופט/הערייה/או כל מוסד אחר היה אומר שאינה כשירה?

      התשובה ברורה – לא!
      וכמובן הכל אמיתי בדוק בפייסבוק כמה התבטאויות כאלו היה ויש גם עכשיו גם בידי מחנכים, פסיכולוגים, נבחרי ציבור וכו'
      כי אין הגינות… יש דיכוי

      אז לפחות מר ליכודניק אל תסתתר מאחורי מילים יפות ותגיד בגאון – במדינה היהודית אין שיוויון ולא יהיה
      תגיד: "אני גזען – ובארץ הזו הגזע העליון הוא היהודי
      וכל מי שלא יכול לסתום את הפה ולעוף אם לא מתאים לו הסידור הזה"