• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

התמזרחות, התמעמדות ומה שביניהן

הדיון המזרחי הנוכחי מתמקד ברובו בסוגיות תרבותיות חשובות, דוגמת "מאבק השטרות", אך משוקע פחות מדי בסוגייה לא-פחות מכריעה: העברת השטרחובסקי מכיסים אשכנזים לכיסים מזרחים
שיקו בהר

בגוף המחקר על החברה הישראלית מקובל להמשיג מזרחים ואשכנזים כ"אתנו-קלאסס", הווה אומר קבוצות אתניות-תרבותיות שביניהן לבין מיקום סוציו-אקונומי ישנה קורלציה סטטיסטית מובהקת. מכאן, שמזרחים נוטים לאכלס יותר את המעמדות הנמוכים מאשר את מעמד בעלי ההון, המורכב ברובו מלא-מזרחים. בהקשר מעט דומה, הצליחה הסדרה בת שלושת הפרקים "ערסים ופרחות – האליטות החדשות", בבימויו של גאון המזרח רון כחלילי, להעלות פעם נוספת לדיון סוגיות מכריעות ביותר שכרוכות במאבק המזרחי בישראל, ובכללן שאלת הקשרים בין המישור התרבותי והמישור הכלכלי במאבק כמו גם המתחים המורכבים שקיימים בו בין מעמד מצד אחד, לבין אתניות תרבותית-מזרחית מצד שני.

על אף שטרם צפיתי בחלק השלישי בסדרה הדן ב"מתמזרחים" (אך ראיתי קטעים רבים מתוכו ביו-טיוב), אני מרגיש בטוח מספיק להציע את הקריאה הבאה:

בסיועם של אומץ, יושרה, רצון טוב ועוד, יכולים בהחלט בני אדם להתמזרח – בין אם הם/ן אשכנזים או ממוצא מזרחי. את התופעה הזאת בדיוק אפשר לראות בסדרה בקרב אותם/ן ישראלים-אשכנזים שמסיבות מגוונות בחרו במודע למזרח את עצמם/ן. אולם בניגוד חד לטרנספורמציה התרבותית הזאת, כמעט בלתי אפשרי לבני אדם להתמעמד (מלשון מעמד). מכאן נובעת להבנתי מסקנה אחת: יכול/ה בעיקרון אשכנזי/ה מכל מעמד שהוא להפוך תרבותית למזרחי/ת, אבל גם טרנספורמציה מבורכת זו לא יכולה לגשר לחלוטין על הפער הסוציולוגי העצום בין מזרחים ואשכנזים; זאת בשל העובדה שכרוך בהבדל בין מזרחים לאשכנזים גם ממד מעמדי מכריע. מדוע חשוב חידודם של העניינים הללו, שבעצם לא עלו ישירות בסדרתו של כחלילי אבל כן עלו בדיון שהיא זכתה להניע?

אפשר אולי להדגים את החשיבות של שאלת הקשר והמתח בין הממד התרבותי למעמדי במאבק המזרחי דווקא ביחס לפרויקט מזרחי נוסף שהתפתח גם הוא במהלך החודשים האחרונים, הידוע בשם "מאבק השטרות" – או כפי שהוא מגולם בפייסבוק תחת הכותרת שטרחובסקי. את מאבק השטרות ומסגורו ההגמוני ניתן לתמצת במשפט אחד: אחרי 60 שנים של "שטרחובסקי", כלומר שטרות ישראליים עם דיוקנאות אשכנזיים, הגיע הזמן ל"מזרחובסקי" – שטרות ישראליים שעליהם יודפסו דמויות דוגמת ז'קלין כהנוב, הרב עובדיה יוסף, ויקי שירן ואחרות ואחרים. ההמשגה והמסגור הללו טובים, חשובים ומעניינים, אך בה בעת חלקיים מדי בעיני. כדי להבהיר מדוע, אני מציע להרהר על ארבעה מצבים אפשריים שאני מפרט כאן בסדר עולה, מהרע ביותר לטוב ביותר (זאת, כמובן, על פי ההבנה הסובייקטיבית שלי את העניינים):

1. שטרחובסקי בתוך כיס אשכנזי: זהו בעצם המצב הנוכחי ההגמוני מבחינה תרבותית ומעמדית – שטרות עם דמויות תרבותיות-אשכנזיות שמונחים מעמדית בכיסם של אשכנזים.

2. מזרחובסקי בתוך כיס אשכנזי: שינוי תרבותי בלי שינוי מעמדי.

3. שטרחובסקי בתוך כיס מזרחי: אי-שינוי תרבותי עם שינוי מעמדי.

4. מזרחובסקי בתוך כיס מזרחי: שינוי תרבותי ומעמדי גם יחד.

אני מציע שקטגוריות הקצה מעניינות פחות מקטגוריות האמצע. באשר לאחרונות, הקושיה שאני מעלה היא זו: מה חשוב ומה עדיף יותר "מבחינה מזרחית" בעיני השותפות והשותפים למאבק על מזרוח שטרות הכסף של ישראל – שטרות ממוזרחים תרבותית-צורנית שישארו בעומקם של כיסים אשכנזים או לחילופין השטרחובסקים הנוכחיים אבל בתוך כיסים מזרחים? הקושיה הזו יכולה לסייע בבירור מעמיק יותר של הסוגייה הנצחית, האם הממד התרבותי או הממד המעמדי הם ליבתו של המאבק המזרחי והזהות המזרחית? (וזאת בדיוק כפי שבפועל קרה בעקבות הקרנת "ערסים ופרחות" שהתמקדה ברובה בהיבטיים תרבותיים). בלשון אחר, מהי המטרה המזרחית החשובה והמכרעת יותר מבחינת המאבק והעתיד המזרחיים: מזרוחם הצורני-תרבותי של השטרות הקיימים או לחילופין העברתם מכיסים אשכנזים אל תוך כיסים מזרחים?

 מתוך עמוד הפייסבוק "שטרחובסקי - שטר אשכנזי חדש"
מתוך עמוד הפייסבוק "שטרחובסקי – שטר אשכנזי חדש"

בגלל שאני חושש מאוד שלא אובן מספיק (בעיקר בפייסבוק), אדגיש מיד: אין כמובן שום סתירה בין מזרוח צורני של השטרות הקיימים ("תרבות") לבין העברת שטרות לכיסים מזרחים ("מעמד"). אין מנוס עם זאת מלהכיר בגלוי וביושר בעובדה האמפירית הפשוטה שהדיון המזרחי ההגמוני והדומיננטי במהלך העשור השני של המאה ה-21 מתמקד ברובו בסוגיות תרבותיות, ובה בעת אומר מעט מאוד על הסוגייה הלא-פחות מכריעה "מבחינה מזרחית" של עצם ההעברה של שטרות מכיסים אשכנזים לכיסים מזרחים (יהיו אלו אגב השטרות הנוכחיים או שטרות ממוזרחים). בלשון אחר, הסוגיה שאני ממשיג כאן במילה "התמעמדות" היא סוגיה שברגע זה בחלל ובזמן המזרחיים כמעט ואינה מהווה חלק במהות של המאבק המזרחי ו/או ברטוריקה המארגנת שלו. בכך גלומה להבנתי בעיה לא קטנה בכלל. אדגיש פעם נוספת: קל יחסית להתמזרח, אבל קשה מאוד להתמעמד. טענה זו נכונה הן ביחס לשאלת הזהות של בני אדם פרטיים והן ביחס לתכנם של מאבקים מזרחיים.

שתי הערות אחרונות בשולי הדברים הללו:

– רעי פרופ' מאיר עמור שב ומסביר בצדק רב מאוד מדוע "אין אזרוח בלי מזרוח", כלומר מדוע האפשרות לאזרוחה של החברה הישראלית תלוי במזרוחה. הייתי מוסיף בהקשר זה שאולי יסייע למאיר ולאחרים/ות להבין באופן עמוק והולם יותר את התאומים מזרוח ואזרוח אם תשולב בהם גם סוגיית ההתמעמדות.

– המילים הקצרות שהוצעו לעיל נכשלו בלהזכיר את הממד המגדרי ובכך גלומה כמובן חולשה אנאליטית ואמפירית עצומה. מגבלות המקום והזמן בכתיבה הסילונית של הרשימה הקצרה הזו הם שבעיקר מנעו זאת. בהקשר מכריע זה אסתפק לפיכך באמירה פשוטה אחת בלבד: ניתוח הולם של סוגיות ההתמזרחות וההתמעמדות שנדונו כאן יהיה מוכרח, בחשבון אחרון, להבהיר גם את מה שאפשר לכנותו "התמגדרות". אם אכן תימצא משכנעת טענתי לעיל שתהליך של התמעמדות הינו מורכב וקשה יותר מתהליך של התמזרחות הרי שתהליך של התמגדרות מאתגר יותר משניהם גם יחד.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר עמור

    ד״ר משה בהר הוא בוחן כליות ולב חברתיים קפדן ביותר. הייחודיות של מחשבתו הבהירה בכתיבה היא כמעט שווה ליכולת ההנהרה הנהדרת שיש לו בדיבור. שמעתי אותו מדבר ומרצה. קראתי את דבריו יותר מפעם אחת. בכל פעם הוא מצליח ללמד אותי דברים חשובים. הוא עושה זאת פעם נוספת גם כאן. בהחלט, אני מודה לו על היכולת הנהדרת שלו לראות דברים ולהסבירם באורח שמותיר אותך מלא ״קנאת סופרים״ שמרבה חוכמה. המהפכה האזרחית שאני מדבר עליה מאתגרת מוסדות כוח בחברה הישראלו-אשכנזית. אין מוסדות כוח שאין בהם מרכיב כלכלי. אקח רק דוגמה אחת. רפורמה אגררית בישראל פירושה חלוקה אחרת (ולדעתי צודקת יותר) של משאב מרכזי – אדמה – בין אזרחיה ואזרחיותיה של ישראל. מיזרוחו של משאב האדמה הוא בהחלט שיפור מיעמודם של מזרחים ומזרחיות למיקום כלכלי שווה יותר. כיצד מגיעות לכאן נשים? זאת אומרת, כיצד מכניסים את מרכיב האיזרוח הממוגדר? איפשורם של חלוקת הון ואדמה (דירות ובתים) דרך רפורמה אגררית לטובת משפחות בישראל, מחייב חלוקת הון ובעלות שיויונית בין גברים ונשים במסגרת המשפחה. בעלות חוקית על חצי מערך הנכסים ישפר את מעמדן הכלכלי והפוליטי של נשים. רפורמה אגררית של העברת בעלות ושליטה באדמה (בתים ודירות) למשפחות תשנה את חלוקת המשאבים במסגרת משפחות ישראליות רבות דרך חיזוק מעמדן של נשים. בנוסף, שליטה ״ציונית״ באדמה היא דרך אחרת לומר דחיקת פלסטינים מחוץ לחופתה של האזרחות הישראלית. ככל שחושבים על איזרוח שפירוש גם מיזרוח של החברה הישראלית מגיעים לכך שלמזרח מעמדית הינה גם דרך למגדר את האזרחות אבל גם ליצירת מקום לפלסטינים אזרחי ישראל כשווים ושוות בין שווים ושוות. תודה לד״ר משה בהר. זו, דרך אגב, רק דוגמה אחת. והיא עדיין בחיתוליה.

  2. שיקו

    תודות מאיר. ברגע מזרחי זה בחלל ובזמן אין אדם שניסח טוב ממך — ו"שם ביחד" באופן הכי שלם, אלגנטי וקוהרנטי — את מרכיביה השונים של אלטרנטיבה וסדר יום מזרחים כוללים.

  3. גל לוי

    שיקו, כידוע לך משיחותינו התכופות אני מסכים עם כל תג ותו בדבריך. החובה להתמקד בתהליך התמעמדות כפי שניסחת זאת היא החובה המוסרית הגדולה של המאבק המזרחי, לטובת המזרחים והחברה בכלל.
    ואולם, הדחיקה של הענין המגדרי להערת שוליים הוא לא רק טעות מוסרית, אלא גם טעות אמפירית. אם נסתכל סביב, נשים הן גורם מוביל בעיקר המאבקים המזרחיים העכשוויים – מעדי קיסר במאבק התרבותי ועד ריקי כהן בנלולו וכרמן אלמקייס-עמוס במאבק המעמדי שכן מתרחש (ואני מתנצל על העוול שאני עושה לרבות וטובות במאבק הדיור הציבורי ובמקומות אחרים). במלים אחרות, התמגדרות כבר כאן, אז כדאי שהשותפים הגברים למאבק המזרחי יכירו בזה ויותר מכך, יתנו למנהיגות הזאת את הכבוד הראוי על מנת שהמאבק הכולל ימריא אל מעבר למגבלות המאבק התרבותי. במלים אחרות, ההתמגדרות של המאבק המזרחי, כלומר העבודה שנשים מצליחות כיום להיות בעמדות של הובלת המאבק לא רק כמאבק פמיניסטי מגדרי אלא כמאבק מזרחי היא התפנית שעליה אנחנו יכולים לבנות את המשך המאבק.

  4. אחד העם

    חברה היא הצטברות סטטיסטית. אם המזרחים היו קוראים את המשורריפ המזרחים באותו קצב שהם קונים דיסקים של עומר אדם אולי המשוררים המזרחיים היו מתקבלים על הכלל.. כמעט לכל אזכנזי מהדור הישן יש ספר של ביאליק וצ'רניכובסקי בבית. לכמה מזרחים יש ספר של ארז ביטון? החברה המזרחית ( ואני לא אוהב את ההגדרה הזאת בכלל) צריכה להסתכל פנימה ולערוך שינוי ערכי במקום לדרוש הפליה מתקנת שתשים אותם במקום הרבה פחות טוב ותנציח את מעמדם כמקופחים לעד גמו השחורים בארהב לדוגמה.. ערס הוא לא דוגמה למזרחי..הוא דוגמה לתרבות שבטית ולחוסר תרבות מערבית. זוהי לא "זכותו" של כל מזרחי להיות ערס על רקע כיבוד שורשיו ..כשם שזה לא זכותו של אשכנזי להיות פרחח על רקע "ככה אני"..

  5. שולה קשת

    לתפיסתי כפמיניסטית מזרחית אתניות לאומיות מעמד ומגדר הן כרוכות זו בזו
    ולכן תנועת אחותי פועלת בכל המישורים הללו גם יחד וסימולטנית
    ואם להתמקד על המאבק התרבותי (שכאמור בפעילויות הרבות שלנו הוא כרוך עם מגדר לאומיות ומעמד)
    הרי שהוא חשוב מעין כמותו שכן היא הבסיס של הזהות האישית והקולקטיבית שלנו כקהילה והדרך של ההגמון למשול על קהילה ולדכא אותה מעמדית מתאפשרת על ידי נסיון למחוק את התרבות ואת השפה.
    יש לי בעיות עם המאמר שכן ממבט פמיניסטי מזרחי מאוד בולט לי שהתפיסה היא גברית, כזו היוצרת דיכוטומיה, של מה חשוב יותר ובאה לבקר את המאבק המזרחי שאינו משלב בין מגדר מעמד ואתניות כשבפועל זה קורה ואנחנו בתנועת אחותי עובדות קשה מאוד לגרום לכך לקרות על ידי עשייה מפרכת ויומיומית
    ולגבי שטרחובסקי מדובר במאבק ממוקד. לא כל מאבק צריך להיות עם זרועות ענפות. לפעמים בכדי להשיג יעד מסוים יש צורך להתמקד, ולבנות אותו בכמה שלבים.

  6. נועה חזן

    המאבק על ניראות תרבותית – בשטרות בפרסומות בטלויזיה וכו קריטי כאקט של חירום וכתיקון המצב. משום שבהיסטוריה המקומית המראה החיצוני והמנהגים התרבותיים הם אלו שהכשירו את הדחיקה וההתעלמות ממזרחים. לא התרבות המזרחית עצמה [לבוש מאכלים שפה מוזיקה] כי אם האופן בו נתפשה על ידי התרבות האשכנזית [כביטוי לתת מודרניות פיגור מנטאלי, טעם רע, המוניות וולגריות] הוא מה שהציב אותה בתחתית המדרג המעמדי בישראל. כי כשסממנים תרבותיים מסויימים מתפרשים כנחותים כל מי שנושא אותם מתפרש כנחות.
    לכן הנכחה של מזרחיות בהקשרים חיוביים בשדה התרבות היא צעד הכרחי להתמעמדות שאתה כותב עליה
    לא רק שפה- כיום הרי גם דימויים תרבותיים מייצרים תודעה- איך אפשר להיות או לרצות מה שלא רואים או יכולים לחלום אותו .

  7. דפנה

    מהם פרטי חשבון הבנק שיקו? איך אני מעבירה כסף מהכיס האשכנזי שלי, לכיס המזרחי שלך?

    1. אוי וויי זמיר

      ממש ככה, כל הפרענקים החמסנים והמתבכיינים האלה רוצים רק לעשוק את האשכנזים המסכנים – ללא כל קשר לתוכן המאמר (שאותו כנראה את מתקשה להבין). שוב הגאוניות שלך נשפכת…
      ושלא יעזו לקרוא לך גזענית כי חמתך חצי פרסית, וגיסך חצי מרוקאי והשכנה שלך בכלל תימנייה….

  8. מוישה

    מעניין שתוצאת העל של הדיון הזה היא העברת שטרות לכיסו של אשכנזי בעל פריבלגיות רבות, הוא מארק צוקרברג.

  9. דן

    קודם כל כמו ששולה קשת כתבה לא צריך להסתכל על המאבקים הללו התרבותי והמעמדי כשני קצוות – הם הולכים ואפילו חייבים ללכת יחד, הם שני ממדים של אותו מאבק.

    לצערנו לאחרונה המאבק המעמדי כמעט ונעלם מהשיח המזרחי ואם הבנתי נכון לכך כיוון המאמר. אפשר לראות את זה בפרסומים האחרונים כאן באתר, בסדרה של רון כחלילי, בפייסבוק ובמקומות אחרים. השיח הוא כמעט אך ורק שיח זהותי תרבותי. ואז קורים שלושה דברים: שמאבקים מעמדיים כמו מאבק הדיור הציבורי (וגם הרבה מהמאבקים בכוח לעובדים) שהוא מזרחי במובהק (במובן של מי שנאבקות) לא נתפס כמאבק מזרחי כי פעילים עם תפיסה מזרחית לא מגיעים לשם (הם עסוקים בשטרות – ואולי לא שולה קשת אבל הרב), מצד שני מזרחים שתומכים בשיטה הקפיטליסטית הרומסת מקבלים גב אוטומטי מהרבה שותפות במאבק המזרחי (כמו שקרה עם שלמה מעוז, ואפילו אמירות חמות שנשלפו על האחים עופר בכל מיני פורומים), וכצעד משלים כל מי שיש לו שם משפחה אשכנזי נתפס אוטומטית כאויב גם אם הוא שותף מלא למאבק ומודע לפריבילגיות שלו.

    השיח הזהותי הזה הוא כרגע הדומיננטי ללא ספק והוא מזיק למאבק המזרחי. הוא מזיק גם כי כמו שנאמר שני המאבקים הולכים יחד, אבל גם כי מה לעשות רב המזרחים עדיין נאבקים על עבודה, על בית, על חינוך לא מקצועי – לא על משרות באקדמיה או על הפרצופים שעל שטרות, ואז רב המזרחים פשוט לא רואים במאבק המזרחי התרבותי מאבק שלהם (ואחר כך כל מיני אנשים מתפלאים למה "התודעה המזרחית" לא "מחלחלת"). בהקשר הזה חשוב להגיד שלא רק "מזרחים מודעים" (ז"א מי שמשתייך באופן ברור לקבוצות מאבק מזרחי) נכנסו באביב גפן הנבלה על הדברים שהוא אמר על אמא יקרה – ואולי כי זה מאבק תרבותי שכן נוגע להם.

    כדי שלא יפלו עלי אני אוסיף, זה לא שהמאבק התרבותי – הזהותי המזרחי הוא לא חשוב, הוא מאוד חשוב, הבעיה היא שהוא הופך לאחרונה לחזות הכול ולדגל הראשון שמונף ובלי תנאי. לא מול החרא הקפיטליסטי הרומס (והמאמר של עמוס נוי פה בעוקץ על שלמה מעוז מראה בדיוק את האיזון העדין שצריך) אבל גם לא מול גזענות כלפי פלסטינים (ובהקשר הזה חשוב המאמר שכתבה אורלי נוי במלחמה האחרונה ולא מפתיע שקיבלה עליו ביקורת של "משתכנזת" מכל מיני) או כלפי נשים.

    למה זה קורה? כנראה שלא במקרה. מי שכבר עבר את המכשול הכלכלי ומתמודד על משרות באקדמיה, במערכת המשפט, בספרות – צריך להתמודד עם המחסום התרבותי זה מה שעומד מולם ומולן! ולכן אופן טבעי צריך להילחם בדיכוי של התרבות המזרחית שהוא החסם העיקרי! חבל רק שעל הדרך הרבה פעמים נשכח המחסום המעמדי שעומד עדיין בפני רב המזרחים ושגם הוא גם אם לא באופן ישיר מונע את השינוי התרבותי.

    1. ליאור קינן

      והיכן ההשקה בין המאבק המזרחי לבין מאבק תושבות ותושבי דרום ת"א נגד היעדר מדיניות הגירה מסודרת ונגד המסתננים והפליטים שהופכים את חייהם לקשים מנשוא?

  10. דן

    אחד העם אתה מטיף: את הברבריזם הנמוך שלכם המתקשר באופן חד וחלק עם מעמדיות – עומר אדם תחביאו, ואם אתם רוצים הכרה ממסדית תוציאו את התרבות "הגבוהה" שלכם, את המשוררים, החוצה. כמובן שאתה שוכח שאביב גפן הנבלה, מתי כספי, קרן פלס והרבה "נחשבים" אחרים אינם נמנים עם התרבות "הגבוהה" אלא עושים פופ/רוק כמו עומר אדם, אבל הם כמובן לא ברבריזם כי אותם שומעים מי שהכסף בכיסו, מי שבעלי ועורכי העיתון מי שיושב בוועדות החינוך והתרבות וגם אתה.
    ודפנה הבעיה היא לא שיש לך כסף (גם לשיקו יש) אלא שסביר להניח שאת הקול שלך ואת הפעילות שלך את משקיעה במי שידאג לשמור לך עליו ועל הייחוס הסימבולי שלך (למשל ב"מה צריך אפלייה מתקנת שהטובים ביותר יהיו רופאים") ולא מי שידאג לחלק את העוגה באופן יותר שווה (בטח אם את תומכת בממשלה הנוכחית, אבל גם אם את מצביעה לעבודה או מרץ שהתנגדה לחלוקה מחודשת של הקרקעות בשאלת עיירות הפיתוח מול המועצות האזוריות ותומכת כבר שנים בחולדאי בתל אביב)