ה"איכותיים" כאנטיתזה ל"ערסים ופרחות"

מי האלימים בחברה הישראלית? מי מפעילים אלימות בקנה מידה פנומנלי וקוראים לכך "חוק"? מאיר עמור עומד על האלימות היומיומית שליבתה בחירה ומיון בין אנשים, המתקיימת מדי יום לאורכה ולרוחבה של החברה הישראלית

הסדרה הדוקומנטרית של רון כחלילי "ערסים ופרחות – האליטות החדשות" עוררה, כצפוי, סערת התנגדות. בסערה אין חדש. ככלל, שיח מזרחי מעורר סערות – בפרט כאשר הוא מנוהל בכיכר העיר; אז הסערה הופכת להוריקן. להתנגדות לקולות מזרחים יש טעמים רבים, בעיקר האיום העמוק שטמון בהם. על כן, לא מפליא כי מדי בוקר מתעוררים מופתעים ומתעוררות תוהות, המקשים על עצם ההרשאה או הרישיון שיש למתדיינים לדון בנושא זה. פעם תויג השיח הזה כ"שד", אך השד נקבר קבורת כלב. כעת ממוקד התיוג בשאלת "מי שמכם?" – שבעידן פוסט מודרני היא שאלה ניאו-ליברלית המוסווה כתביעה לאותנטיות ולייצוג ישיר.

בדיון הזה חשוב להקדיש תשומת לב לזהותם של תוהים ותוהות חדשים, חלקם מתנאים במוצא "מזרחי". על כן, הם מצהירים, זכותם להתנער ולהתנגד לייצוגם בידי "יצרני שיח מזרחי" כדוגמת רון כחלילי ודומיו, "אינטלקטואלים מזרחים" המעוותים את המציאות ומציגים תמונת מצב מוקצנת שאינה רגישה לפרטים פסיכולוגיים, היסטוריים וסוציולוגיים; מציאות אשר מוצגת כמאבק בין כוחות חושך לאור. אלה שכל מטרתם היא להתסיס ולעורר מהומות. בקיצור, הם טוענים, יצרני שיח מזרחי אלה הם אינטלקטואלים אלימים, והאלימות הננקטת על ידם היא כלי פוליטי.

את הגישה הזאת מייצגים בעיני מאמריהם מהעת האחרונה של ורד לי ויאיר אסולין, והן מאמר של יגאל בן נון מ-2013 (בו אתרכז) – כולם פורסמו ב"הארץ". יש לזכור כי מאמרים אלה באים על רקע תלונה "ישראלית" נפוצה כנגד אלימותם המוחצנת של "ערסים ופרחות". אם כך, יש ערסים אינטלקטואלים (בטלוויזיה) ויש ערסים ברחוב. שניהם משדרים אלימות. לאלימותם של ערסים ופרחות יש טעם, מראה, צבע, קול ותחושה. כל החושים נקשרים לאלימות זו, הקשורה באלפי נימים למוצא. "מנגנון ההרחקה האתנית" בא לידי ביטוי בטענה כי ישנם גם "ערסים אשכנזים", אך זוהי טענה דלה, גם עבור דובריה. הם יודעים זאת.

ניתן לומר כי סלע המחלוקת נסוב על מוטיב האלימות. אלה מציגים את אלימותם של ערסים ופרחות מצד אחד ואלה המנסים להצביע על קיומה של אלימות אחרת, שקופה, שאינה מורגשת בחושים, אך באה לידי ביטוי בתהליכים ומנגנונים של סלקציה חברתית, בחירה ומיון בין אנשים, הנעשים מדי יום, לאורכה, לרוחבה ולעומקה של החברה הישראלית. עם אלה נמנים תיוג, תיעול, מיון, סיווג והכפפה במוסדות ומנגנונים החל בצבא, דרך כניסה למועדונים, לפארקים, למקומות בילוי ציבוריים, למקומות עבודה וכלה בוועדות קבלה ליישובים קהילתיים ולהרחבות בקיבוצים. זוהי אלימות אתנית. זוהי אלימות גזענית באמצעות פרוצדורה. אלימות בה אנשים "איכותיים" מגדירים עצמם כאנטיתזה ל"ערסים ופרחות". אנשים המפעילים מערך מאורגן, מסודר, בעל היקף עצום ובעל משמעויות עמוקות של הבחנות. עד כדי כך עמוקה אלימות זו שאין היא נתפסת כאלימות אלא כתביעה לאיכות חיים. זוהי אלימות הדורשת ומקבלת את סיועו והגנתו של החוק והופכת לסדר חברתי.

בנסיבות אלה צריך לשאול מי הם האלימים בחברה הישראלית? מי מפעיל אלימות בקנה מידה פנומנלי וקורא לכך "חוק"? האם אין אלימות הרחוב היא פועל יוצא של הסדר החברתי האלים? אלימות הרחוב היא אלימותם של המוחלשים. אלימות של סלקציה, מיון, הבחנה, תיעול והכוונה היא אלימותם של "החבר'ה האיכותיים". זוהי הסיבה שהם בונים גדרות תיל ושערי ברזל סביב לובן יישוביהם. מאמרו של בן נון מביא עמדות אלה באופן בהיר וחד, ועל כן אשתמש בו כמודל למאמריהם של "המופתעים והתוהות".
מתוך "ערסים ופרחות - האליטות חדשות"
מתוך "ערסים ופרחות – האליטות חדשות". מי אלה שבונים גדרות תיל ושערי ברזל סביב ללובן יישוביהם

אתחיל מסוף המאמר בו פונה ד"ר בן נון אל "מזרחים" וממליץ להם "…לחזור למרכז הבמה ולפתח ישראליות נאורה, פתוחה, שפויה ומתקדמת, ללא שנאת אשכנזים וללא סגרציה". אומר מיד: אני מוכן לקבל את המלצתו. אך מקריאת מאמרו נראה לי כי אין הוא עצמו מבין אותה. מתקיים אצלו בלבול עמוק בין נושא הביקורת שלו (האינטלקטואל המזרחי) ומושא השינוי (החברה הישראלית והישראליות) אליו הוא שואף. גם אם מקבלים את מסת האש והגופרית שהוא מוריד על ראשיהם של "אינטלקטואלים מזרחים", הוא לבטח יודע – כהיסטוריון – שלא אינטלקטואלים, מזרחים או אחרים, קובעים את המציאות. מציאות נקבעת על פי כללי הכוח שבדרך כלל אינם מצויים בידיהם, אלא בידי ביורוקרטים, פוליטיקאים, בעלי הון וקבוצות עם היגיון חברתי מעוות.

כדי להניח את דעתו של ד"ר בן נון, לא אשתמש בביקורת זו אפילו פעם אחת במושג אשכנזים. אנסה להראות כי האנשים שמתייצבים נגד יישום המלצותיו אינם "אינטלקטואלים", "אינטלקטואלים מזרחים" ואפילו לא "מזרחים". מי שמכשיל את אופציית השינוי של החברה הישראלית והפיכתה לחברה "נאורה, פתוחה, שפויה ומתקדמת ללא שנאת אשכנזים וללא סגרציה", הם אלה שהוא בעיוורונו הרב מגן עליהם.

הנחת יסוד ראשונה היא שישנה יישות שניתן לקרוא לה באופן ברור "אינטלקטואל מזרחי". זהו אינטלקטואל, שעל פי התיאור של ד"ר בן נון מתנהג כפרא בחנות חרסינה. הוא אוריינטליסט, הוא מניכיאני (מאופיין בחשיבה דו-קוטבית של טוב ורע), הוא חד-ממדי, הוא אתנוצנטרי, הוא לא רגיש להבדלים ולדקויות, הוא דוגמט ומדלקם קלישאות. במילים אחרות אינטלקטואל מזרחי הוא הכל חוץ מאינטלקטואל. כמו כן האידיאולוגיה המשמשת נר לרגליו של אינטלקטואל פראי זה, היא "המזרחיות". על פי ד"ר בן נון המזרחיות היא תפיסה אתנית רדיקלית, הממלאת את כל יישותו של האינטלקטואל המזרחי, ומבחינתו של הפרא האינטלקטואלי הזה הכל מתבטל בפניה – במיוחד הישראליות.

הנחה נוספת היא שאשכנזיות היא סוג של התייחסות שהיתה קיימת בעבר, אך היא חדלה מלהתקיים ואת מקומה תפסה הישראליות. לטענתו, הממסד הישראלי של שנות ה-50 וה-60 פגע, התעלל, וקיפח באופן ברור את כל מי "שלא דמה לו", ובמהלך פגיעה זו נפגעו "דורות שלמים של מהגרים מארצות ערב", ו"שאין ספק שעד היום קיימת אפליה". עוד הוא מניח שיש אמת בקביעה כי יש מתאם בין נחשלות ומוצא עדתי, ושיש צורך ב"תיקון" מתאם זה, אך בשלב הפתרונות אסור להביא בחשבון את המוצא האתני כי כל דיון "אתני" מנציח את הבעיה.

מתברר כי גם על פי ניתוח זה רישום הקיפוח והפגיעה במהגרים מארצות ערב הוא חלק חיוני מהתיקון. אסור, על פי ד"ר בן-נון, להציג מהלך זה כתיקון למען "מזרחים" כנפגעים (לבטח אסור לומר "אשכנזים" כפוגעים). הכותב מתלונן, כאמור, על כך שאינטלקטואלים מזרחים פיתחו תפיסה מניכאנית, תפיסה פשטנית שהיא גם אוריינטליסטית במהופך: אינטלקטואלים מזרחים הם אלה שאינם מבחינים בהבדלים שהיו ויש בין יהודים מארצות המזרח התיכון ואסיה. הם אלה שמבטלים את ההבדלים בין מרוקו ופרס, בין תימן לטורקיה, בין ספרד לעיראק. על פי ד"ר בן נון, המזרחי אומר: "כולם אותו הדבר".

היסטוריונים יכולים לסייע בידינו להיזכר כי הקביעה "כולם אותו הדבר" הייתה ההגדרה המרכזית של הממסד בשנות האפליה של מה שהם (אסור להגיד אשכנזים, זוכרים?) קראו: "עדות המזרח". ובכל זאת קורבנותיו של המושג "עדות מזרח" הופכים לממציאיו של המושג "מזרחים". כיצד תהליך זה קרה? רק לד"ר בן-נון, לממסד הישראלי, ולאלוהים הפתרונים.

ערסים
מתוך "ערסים ופרחות – האליטות חדשות". אלימות הרחוב היא אלימותם של המוחלשים

אבל רצוי ללכת אל הפתרונות אליהם שואף בן נון. בואו נדבר על אזרחים. מהי הישראליות הנאורה עליה ממליץ ד"ר בן נון? אין הוא מספק אפילו לא מלה אחת של תוכן לגביה. מהי החברה הפתוחה אליה הוא שואף? אין הוא מספק אפילו לא הגיג אחד של הסבר לפתיחותה. מהי החברה השפויה והמתקדמת אליה הוא מתאווה? אין הוא מציג אפילו לא ציוץ אחד להבהרת שפיותה. כל רצונו הוא שנאורות זו תהיה ללא "שנאת אשכנזים וללא סגרגציה". עלינו אם כך להסתפק במעט הזה.

מיהם האנשים המבצעים סגרגציה בישראל של היום? מהם האנשים המדברים בישראל כמו ד"ר בן נון על "אנשים איכותיים" בישראל? האם ועדות הקבלה ביישובים הקהילתיים בישראל מנוהלות על ידי "אינטלקטואלים מזרחים" פראיים המבצעים סגרגציה ושונאים אשכנזים? במה בדיוק עוסקות ועדות הקבלה ומבחני פילת בכניסה אל יישובים קהילתיים? האם אין ועדות קבלה אלה מנסות להבחין בין "אנשים איכותיים" המתאימים "למרקם החברתי" לבין מי שאינם? האם אין אלה תהליכים של סגרגציה חברתית? האם אין זו אלימות?

מיהם התושבים המבקשים להסתגר ביישובים קהילתיים עם גדרות ושערים חשמליים? סגרגציה ובידול הם חלק מההליך הרשמי של התקבלות ליישובים קהילתיים בשטחים הכבושים או לישובים ב"ייהוד הגליל" או בקיבוצים שעוברים "הרחבות". אלה יישובים אשר הוקמו ובוססו באמצעות סיוע מאסיווי של המדינה (מיסים של כל האזרחים). יישובים אלה ממנים ומקימים ועדות סינון של תושבים. האם אלה אינם הישראלים בעלי הישראליות היפה המבדלים עצמם על חשבון הציבור מהציבור הישראלי?

מה שעומד לרועץ בפני שינוי של החברה הישראלית לחברה "נאורה, פתוחה, שפויה ומתקדמת", בראש וראשונה, הינו האינטרס של אלה אשר עלולים להיפגע משינוי חברתי. "אינטלקטואלים מזרחים", תהיה שפתם אשר תהא, מבקשים שינוי. הם והן מבקשים הגנה ומפגינים למען דיור ציבורי. הם והן מבקשים את שינוי היחס לעבודה ולהון. הם והן מבקשים יותר חינוך בעיירות הפיתוח. הם והן מבקשים חינוך טוב יותר בכפרים הערבים. הם והן מבקשים ייצוג שווה במוסדות המדינה המייצגים. הם והן מבקשים את כיבוד החוק והכפפת החזקים והחלשים לשלטון החוק. הם והן מבקשים את הפסקת סיפסור אדמות המדינה דרך מוסדות "הבנים החוזרים" ו"הבנים הממשיכים" ו"המועצות האיזוריות". הם והן מפגינים בבתי הכלא הצבאיים כעריקים ונפקדים. והן הם מבקשים חלוקה שיויונית יותר של משאבים לתרבות ולייצוג תרבותי.

הן והם מבקשים הגנה של מדינת הרווחה על ילדים. הן והם מפגינות מול משרדי הרווחה השונים. הן והם מבקשים לעשות שינוי במערכת האקדמית בישראל על מנת שזו תייצג באופן קרוב יותר למציאות את הרכב האוכלוסייה הישראלית. הן והם רוצים שבית המשפט העליון לא יתפס כמוסד אליטיסטי מנוכר ומרוחק.

אם כך הדרישות לשינוי בדרך להבראתה של החברה הישראלית לכדי חברה נאורה, פתוחה, שפויה ומתקדמת עוברת דרך רפורמה אגררית המחסלת את ספסור האדמות בכסות ציונית כזו או אחרת. דרך זו חייבת לכלול רפורמה בייצוג על מנת שגווניה הרבים של האוכלוסייה הישראלית – יהודים וערבים, נשים וגברים – יבואו בה לידי ביטוי במוסדות המייצגים. דרך זו חייבת לעבור דרך שינוי אזרחי שבו מדינת ישראל תכיר באזרחיה ובזכויותיהם על מנת שהם יוכלו לתרום לה מיכולתם בהבנה, בהכרה וברצון טוב. דרך זו חייבת לעבור דרך יצירתו של הגבול שאינו קיים למדינת ישראל. אלה הן דרישות של אינטלקטואל מזרחי.

האש והגופרית של ד"ר בן נון מובילים אותו, כמו אחרים רבים כמוהו, אל מחדל יום כיפורים חברתי. אין הוא מבקש תיקון. הוא מגן על המשך העיוות. המשך העוול החברתי, זה כל שהוא ישיג באמצעות העיוורון שבו הוא כותב.

המאמר מוקדש ליוני ושונית עזרא ולשני ילדיהם. יוני הוא קצין ושונית היא שוטרת במשטרת ישראל. משפחתם נדחתה ב-2013 על ידי ועדת הקבלה להרחבה בקיבוץ יסעור שבגליל התחתון. הם נדחו בטענה כי אין הם מתאימים ל"מרקם החברתי" המיועד של היישוב, כך נאמר להם. לתשומת לבו של ד"ר בן נון ושוחרי טובתם של "האנשים האיכותיים" בישראל

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שרלי

    ומבחינתי זה בסדר.

    אבל ישראליות לא הולך עם נאורות ואשכנזים עוד פחות.

    מי שרוצה להיות נאור שיברח מישראליות ובמיוחד מישראליות אשכנזית.

  2. שאול סלע

    אף אחד לא ניסה לכפות את אום כולתום או מחמוד דרוויש על מי שלא רוצה לצרוך את אומנותם. את אלתרמן,סשה ארגוב,והזמר העברי המימסד כן ניסה לכפות על מזרחים במטרה לטהר אותם מערביותם תוך שימוש במונחים "תרבות ישראלית","ישראליות " ו "כור היתוך".

    למעשה "ישראליות " = אשכנזיות ומשום שהזמר העברי היה האמצעי לחינוך מחדש של המזרחים הוא נושא איתו גם צחנה. את הצחנה נושא איתו גם המושג ישראליות

    1. דרור

      הטענה שמזרחיים בישראל קוראים את מוחמד דרוויש מנותקת מהמציאות כמעט כמו הטענה שמזרחיים מסרבים יותר לשרת בצבא הכובש. איפה אתם חיים? הלוואי וכך היה המצב. בפועל מזרחיים תומכים בכיבוש ובדיכוי התרבות הפלסטינית בישראל לא פחות מאשכנזים.
      ולעניין ועדות הקבלה: הן דבר שצריך להיות אסור מעיקרו. אבל: אם אותו זוג היו עובדי הי – טק היו מקבלים אותם ללא ספק, מה שמחזיר אותנו שוב לאיוולת שבהדגשת השיח הסגרגטיבי במישור האתני, המפלג את הכוחות, במקום לרתום את כל מי שהשיטה הנוכחית רומסת אותו. לא בשביל לוותר על הטענות הצודקות כמו חלוקת הקרקעות, אלא בשביל להשיג אותן בפועל! להיות חכמים ומועילים ולא רק צודקים ומנוסחים היטב! כל זמן שפרקטיקת ההדרה מונעת ליכוד ציבור גדול כנגד השיטה – בטוח שתמיד יהיה על מה לכתוב באתר העוקץ. האם זו המטרה?

      1. שאול סלע

        1. מזרחים לא קוראים את דרוויש, אבל אשכנזים קוראים את אלתרמן הם כמה מאות.

        2. פעילים מזרחים ברובם כן קוראים את דרוויש.

        3. המזרחים שומעים את עופר לוי ולא את מתי כספי

        4. הרבה מזרחים משתחררים בגלל קב"א נמוך, ולא עומדים בתור כדי לשרת ביחידות קרביות.

        5. לקשת המזרחית כן יש השגים שאחד מהם הוא תיעוד בספרי עיון על אפליה ממוסדת כלפי מזרחים. אם לא אותם עשרות אניטה שפירא לא היתה כותבת בספרה "ככל עם ועם" על האפליה הממוסדת

  3. שושן

    האמת? מתחיל לעייף ריכוז המאמרים הדנים בסידרה של רון חכלילי.
    מתברר, שקיימת גזענות "חדשה" גזענות עם צירקולציה פנימית, כך ניתן להבין את המאמר של היום, ומאמרו של בהר מאתמול. מתברר שלא סתם אנו המיזרחיים אנו גזע גאה ונדיב, אלא שגם אלו שהם מיזרחיים אך הם במעמד "משתכנזים" או אשכנזים שבחרו בתרבות המיזרחית (?) שני פלחי אוכלסיה אלו לא ייחשבו למיזרחיים אסליים, ולא עוברים אצלנו את הסלקציה (נשמע מוכר?)

    ראיתי את תוכניתו של חכלילי (ולצערי, באמת בכל הופעתו בטלביזיה הוא מקרין אלימות חבויה, בעיקר לאלו שאיתו בפאנל). נהדר לקרוא לאנשים שמראש מכריזים על עצמם כחסרי תרבות, שהם האליטה – אז הם אליטה – אתם אמרתם. אבל למעט אותם "מיזרחים מיקצוענים", ראיתי שרוב הדוברים , שהיו אמינים ומענינים, הראו כמיהה עזה להכלל בחברה הישראלית, ולהתקבל בה. לעומת זאת, הגזענות המיזרחית החדשה, עוסקת רק במוצא האדם (לנו או לצרינו). לא משנה על מה דנים: אלימות? למיזרחיים מותר (דר' זביידה), שר פנים גזעני ואנטישמי (אלי ישי) – הוא משלנו? כפיים!! כך גם לגבי שליטתנו בעם אחר, לבצע דיון עקרוני על היותנו עם כובש (הרי בעצם מהות הטענה של המיזרחיים היא הניסיון של האשכנזים לכבוש אותם ואת תרבותם) – אתם עוסקים בזה? לא! בוא נראה איך זה מתחלק בין מיזרחיים לבין אשכנזים, ולפי זה נקבע את עמדתנו. לא יעזור כלום, מי שמציע שאמת המידה (היחידה!) תהיה רק מוצאו של האדם, הוא אדם גזעני!

    1. שאול סלע

      1. קודם כל מזרחים כותבים ב יוד אחת ולא שתיים, לא שמעתי מעולם את המונח אשכנזיים.

      2.כתב שושן
      [..] נהדר לקרוא לאנשים שמראש מכריזים על עצמם כחסרי תרבות, שהם האליטה – אז הם אליטה – אתם אמרתם.[..]

      מי הכריז על עצמו כחסר תרבות ???

      3. מהי החברה הישראלית ???

      [..]אבל למעט אותם "מיזרחים מיקצוענים", ראיתי שרוב הדוברים , שהיו אמינים ומענינים, הראו כמיהה עזה להכלל בחברה הישראלית, ולהתקבל בה. [..]

      אני לא יודע מי הם "רוב הדוברים", בטח לא אלה שהופיעו בשני הפרקים הראשונים בסדרה של רון כחלילי. לא נראה לי שמישהו משתגע על אלתרמן,לאה גולדברג,"העמק הוא חלום" והסדרה הדוקומנטרית "עמוד האש" של יגאל לוסין שעסקה בתולדות הציונים.

      מובן שאלה מוצרי תרבות שמזרחים בדרך כלל לא צורכים,ויותר מכך הם מהווים את סמל הדיכוי של כור ההיתוך הבן גוריוניסטי

    2. ג. אביבי

      מר שושן אתה רואה את "האלימות" של חכלילי היכן שהיא לא קיימת – אם לא בפנל אז איפה? ת: בדמיון החולני שלך. חכלילי הוא מזרחי שלא מתבייש במזרחיותו לכן אלים לשיטתך.
      אתה מוצא "גזענות מזרחית חדשה העוסקת רק במוצא האדם", היכן שמזרחים שמים את האצבע על אפליה גזעית נגדם. מכאן, מזרחי "בסדר" לשיטתך הוא מי שאינו מערער על הסדר הקיים ולא מעז להזכיר שהוא מופלה בגין מוצאו הלא לבן.
      עם תפיסות ריאקציוניות ומפגרות כאלה אתה עוד מטיף כאן מוסר למישהו?
      אתה נשמע כמו תועמלן מטעם הממסד הגזען. אבל אם אתה באמת מזרחי, דבריך מעידים על עומק הרגשת הנחיתות שהצליחו להחדיר למוחך הלא מפותח.

  4. כרמלה כהן שלומי

    דבר אלד שכחת.
    שים לב שהשיח הוא שיח של משוכנעים.
    לאחרים אין בו דריסת-רגל אלא כקהל שמוחא כפיים בהסכמה, אחרת ימצא עצמו מחוץ למעגל.
    ומזרחי שמותח ביקורת מוכרז 'משתכנז',
    מתמזרחים הם רוסים שמאמצים את המזרח ושוכחים שהם על תקן הדוב המרקד לצלילי האליטות החדשות.

    אין מקום לויכוח ואין דיבור. יש דיבור פנימי שמתכתב עם עצמו. הכי משעמם. וגרוע מזה, מפספס את המטרה הראויה מאין כמותה.

  5. ישראלי

    מאיר עמור מדבר על תיוג, תיעול, מיון, סיווג והכפפה הקיימים במוסדות ומנגנונים החל בצבא, דרך כניסה למועדונים, לפארקים, למקומות בילוי ציבוריים, למקומות עבודה ועוד. אם זה קיים בצבא, אז כיצד הגענו לשלושה רמטכ"לים מזרחים (משה לוי, שאול מופז, דן חלוץ) ולהרבה אלופים, תתי אלופים ואלופי משנה מזרחים. כיצד מקבל אליעזר טולדנו פיקוד על חטיבת הצנחנים האליטיסטית וסמי תורג'מן הוא אלוף פיקוד הדרום? אשמח להסבר.
    ראיתי את הסדרה האחרונה של רון כחלילי. זו סדרה שטחית ולא מעניינת שגם לא גרמה לסערה ציבורית גדולה. נדמה לי שרוב הציבור, כולל הרבה מזרחים קצו בעיסוק האובססיבי של כמה יוצרים ואקדמאים ממוצא מזרחי בקיפוח, זה הקיים בפועל וזה המדומה.
    שום שינוי משמעותי לא יצמח מצורה זו של המאבק וגם לא מהצעותיו של פרופ' עמור עליהן הוא חוזר כבר זמן רב. השינוי יבוא אם וכאשר יהיה כאן כוח סוציאל דמוקרטי חזק שיכלול ישראלים מכל המוצאים וינהל מאבק חסר פשרות לשינוי בחלוקת המשאבים הלאומיים ולסיום הכיבוש. התעסקות בערסים ופרחות ומשלוח מאמרים מקנדה לא יקדמו אף אחד מהנושאים האלה.

  6. אשכנזי אותנטי

    למה השם המכובס "מזרחים"? מדובר על יפנים או בורמזים?
    כאן מדובר על יוצאי מדינות ערב. חייבים להכניס לדיון את השורשים הערביים ואת הקושי להסתדר עם הערביות.
    ההכנסה של הערביות היא הדבר המאיים באמת, ובייחוד מאיים על הערבים הקרויים מזרחיים. ולכן הרבה מההתנגדות לדון בנושא בכיכר העיר הם הערבים הקרויים מזרחיים.