• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

יונתן היילו חי בשטח הפקר

בעוד העונשים הנגזרים על אנסים מסתכמים במקרה הטוב במספר חד-ספרתי של שנים, יונתן היילו – מהגר, שחור, קורבן אונס, שחי בשוליים של מדינת ישראל – הולך לבלות את מרבית חייו הבוגרים מאחורי סורג ובריח. הוא ראוי לתמיכה שלנו אל מול עיניו העצומות של בית המשפט

English

רוב התקיפות המיניות מתבצעות על ידי גברים. רוב הקורבנות של תקיפה מינית הן נשים. כשהקורבנות אינן נשים, הם בדרך כלל ילדים או מוחלשים אחרים.

יונתן היילו, בחור אתיופי בן 23, ללא כל עבר פלילי, הרג ב-2010 באקט של הגנה עצמית את ירון איילין – אדם שאנס אותו פעמיים – רגע לפני שעמד להיאנס בפעם השלישית. איילין, עבריין שהורשע באונס קטינה, סחט את היילו ואיים עליו תקופה ארוכה. על אף שבית המשפט הכיר בהיילו כקורבן של תקיפה מינית, נגזרו עליו 20 שנות מאסר בגין רצח. כיום הוא מרצה את עונשו בבית הסוהר "שיטה" בצפון, שם הוא גם שוהה עכשיו וממתין לדיון בערעור על הרשעתו שיתקיים ב-1 בדצמבר, לקראת הדיון, מתנהל כעת מאבק ציבורי רחב היקף למען זיכויו של היילו.

בניגוד לתפיסה הרווחת, תקיפות מיניות אינן קשורות ל"חרמנות" – כל עניינן הוא ניצול, ביזוי, השפלה והשגת כוח ושליטה. תקיפות מיניות הן חלק מביסוס של מערכי שליטה, לרוב גבריים. אנשים שתוקפים מינית מבססים מחדש את השליטה שלהם במרחב וב"משאבים" –  בכך הם מסמנים מי "חסר ערך" ומי שווה ערך, מי "משאב" השייך להם ומי בן אנוש. הקשר בין אונס ל"סקס" הוא בערך כמו הקשר בין מכות רצח ללחיצת יד. אין קשר.

יותר ויותר מתחוור שמערכת המשפט לא יודעת להתמודד עם תקיפות מיניות. הסרבול, חוסר הרגישות כלפי הקורבנות, חוסר ההבנה הבסיסי בכל מה שקשור למצבו הנפשי של הקורבן, כל אלה גורמים למערכת המשפט להתנהל באופן מעורר פלצות. לפעמים נדמה שיותר משמערכת המשפט מסייעת לקורבנות, היא רק מגבירה את סבלם, ומנציחה שוב את אותם יחסי הכוחות שהובילו מלכתחילה למציאות האימתנית הזו.

בית המשפט ששלח את יונתן היילו ל-20 שנה בכלא, עשה כמה שגיאות חמורות:

השגיאה הראשונה היא הקביעה שהתגוננות מפני אונס מותרת רק עד לגבול מסוים. נכון, לאנסים לא מגיע גזר דין מוות, אבל קורבן שעומד מול התוקף שלו וקם להגן על עצמו מפני תקיפה ודאית – צריך להישפט בדומה לכלל "הבא להורגך השכם להורגו". קורבן אונס שקם להגן על עצמו – מגן על עצמו לא רק מהתקיפה הרגעית והמיידית, אלא גם מחיים שלמים של מוות פנימי.

השגיאה השנייה היא ההנחה והציפייה מהקורבן להתנהל כ"אדם הסביר" (ראו מה כתבה כאן בעניין זה שרון מייבסקי) והקביעה כאילו התגובה של היילו היא בלתי-פרופורציונלית. קביעה כזו יכולה להיות תקפה אולי כשמדובר במאבק או סכסוך בין שווים. ההנחה שקורבן אונס יכול וצריך להתנהג כ"אדם סביר" היא הנחה מעוותת. קורבן אונס, בוודאי קורבן של אונס והתעללות ממושכת, הוא אדם מוכה, מושפל, פגוע בגופו ובנפשו, אדם שחירותו נשללה ממנו. הפרופורציות לא התעוותו ברגע בו היילו קם להרוג את האנס שלו – הן התעוותו זמן רב לפני כן, כשהיילו הותקף, נסחט ונאנס. בית המשפט שמתייחס להיילו כ"אדם הסביר" מוחק את העובדה שהמציאות שהיילו חי בה, ושמי שיצר ואחראי לה הוא התוקף ומערכת המשפט בעצמה, היתה בלתי-סבירה ובלתי-פרופורציונלית מלכתחילה.

השגיאה השלישית היא הקביעה שמכיוון שהיילו "מעולם לא התלונן" הוא כנראה "לא סבל מספיק", לא מספיק בשביל להצדיק את הריגת התוקף שלו רגעים מעטים לפני שזה תקף אותו שוב. בית המשפט מצפה מקורבן אונס לסמוך על המערכת שתתגייס להגן עליו. אבל היילו, שראה את התוקף שלו מסתובב חופשי בשכונה וממשיך להטיל אימה על התושבים – גם לאחר שהורשע באונס קטינה, סחיטה ואיומים – בוודאי לא יכול היה לסמוך על מערכת כזו שתבוא לעזרתו.

yonatan_h
היילו. לא יכול היה לסמוך על המערכת שתבוא לעזרתו

בית המשפט אינו שוגה "סתם". מדובר בחוסר יכולת להכיל ולהתמודד עם הנושא של תקיפות מיניות, משום שהמערכת כולה שוגה באופן בסיסי ועמוק בהבנה של תקיפות כאלה, ושל המציאות שסובבת אותן.

לפני שנים מעטות זיכתה מערכת המשפט את שי דרומי, חקלאי שסבל מגניבות חוזרות ונשנות. דרומי ירה והרג גנב שחדר לשטחו. כאן קיבל בית המשפט את טענתו כי "חשש לחייו", למרות שלא עמד בפני איום ממשי ומיידי על חייו – למעשה, הגנבים אף לא חדרו לשטחו והירי לעברם בוצע בזמן שהם בורחים. למרות זאת, בית המשפט הסתפק בעדותו של דרומי על כך ש"הרגיש מאוים". בית המשפט הצליח "להבין" סיטואציה של שני "בעלי כוח" שנאבקים זה בזה – בעל האדמות מול השודד שמגיח מולו. אבל בית המשפט לא מצליח להבין סיטואציה בה מעורב בעל כוח מול מי שנשלט ומושפל על ידו. בית המשפט לא מצליח לדמיין מצב שבו מציאות ליברלית (אפילו מדומיינת בלבד) של "שיוויון, צדק וחירות" כלל אינה קיימת. היילו לא חי במציאות נורמלית, אלא בשטח הפקר – מהגר, שחור, קורבן אונס, סחיטה והתעללות, שחי בשוליים החברתיים, הכלכליים והאתניים של מדינת ישראל. שטח הפקר שנוצר לא רק על ידי האנס, אלא בעיקר על ידי מערכת חברתית וממסדית אדישה ומעלימת עין. רק מי שחי בשטח הפקר יודע, שהתנגדות ובריחה מעולם כזה אינה יכולה להיעשות בצורה "סבירה ופרופורציונאלית".

בעוד העונשים הנגזרים על אנסים מסתכמים במקרה הטוב במספר חד-ספרתי של שנים, יונתן היילו הולך לבלות את מרבית חייו הבוגרים מאחורי סורג ובריח. לא בטוח מה הוביל את השופטים להחמיר כל כך עם יונתן היילו – האם העובדה שהרג את התוקף שלו? או אולי העובדה שהוא החליט, ברגע אחד, להתקומם נגד המציאות כולה שהטילה עליו אימה – התוקף שסחט ואנס, המערכת שהגיבה באזלת יד והיעדר כל תקווה לשינוי. יונתן היילו החליט לחלץ את עצמו, ובאופן המיידי והקיצוני ביותר, משטח ההפקר שנוצר בחסות ממסדית ומערכתית. האם ייתכן שדווקא ברגע הזה, בו הקורבן החליט ליטול את גורלו בידיו, "נזכרת" המערכת להתערב?! האם ייתכן שהמערכת בוחרת להיכנס לשטח ההפקר, דווקא ברגע שמישהו מנסה לברוח ממנו?

יונתן היילו ראוי לתמיכה של כל מי שרואה ומבין שהמציאות שלנו היא מציאות לא-שיוויונית, ובקצוות שלה היא אפילו מציאות מטילת טרור ופחד. אבל יונתן היילו ראוי בעיקר לתמיכה שלנו, הנשים, שחוות בגופן באופן יומיומי את המציאות המאיימת הזו. בית משפט שגוזר על יונתן היילו 20 שנות מאסר הוא בית משפט שראוי רק למקום אחד – סדום ועמורה.

נעמה קטיעי היא ‫פעילה מזרחית, חברה בעמותת עמר"ם‬

+   +   +

לפרטים על אירוע התמיכה ביום הערעור, 01.12

לעמוד המאבק

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פוקסי

    תודה על הפוסט . תקיפות מיניות אינן קשורות לחרמנות ? וכל עניינן הוא : ניצול , ביזוי השפלה ? ולמה או לצורך מה לדעתך , צריך אדם לבזות , לנצל , ולהשפיל , פשוט :

    דחף אבולוציוני , הנובע בעיקר מדחפים מיניים , אשר מאותתים לו אינסטינקטיבית תדיר , שהוא : השולט , הטריטוריאלי , בעל ההרמון , מחזיק בכל הנקבות , וגובר על כל הזכרים בתחרות הבלתי נלאית . כרוכים הדברים בעבותות בל יינתקו עם כל הכבוד .

    עם כל הכבוד , ממבט שטוח על הקייס ( איני מצוי בפרטי הקייס ) , הבנתי שהוא רצח אותו , לא על רקע מיידי של מעשה מיני או התעללות מינית או אינוס , אלא : במצב בו לא עומדת לו הגנה פלילית עקרונית ( כורח , אינוס , צורך וכו…. ) , ישבו באיזה פיצוציה משהו והוא סגר איתו חשבון .

    היית צריכה להזכיר זאת , זה משנה התמונה המשפטית מקצה אל קצה .שהרי , בעוד שבסיפור הדרומי עסקינן באיום מיידי ולנוכח נסיבות כאילו , פה כנראה עסקינן בנסיבות לחלוטין לא מיידיות ומצוקתיות . ואפילו על פי המתואר באחת ההחלטות , לאחר שהנרצח נפל , ויצא מכלל הכרה , אותו יונתן המשיך להכות בו עם לבנה על הראש מספר פעמים . כל זה ראוי לציון , גם אם את חושבת שהעונש קשה בנסיבות הענין , ולגיטימי הרי הדבר .

    תודה

    1. נעמה

      אז כדאי אולי לא להסתפק במבט שטוח על הקייס – היילו קם להרוג את התוקף שלו כשזה לקח אותו לפינה מבודדת, החל להעיר לו רמיזות מיניות וחשף בפניו את איבר מינו, בדומה לפעמיים הקודמות בו אנס אותו. להיילו היו כל הסיבות להאמין שאיילין עומד לאנוס אותו בפעם השלישית.

      1. פוקסי

        נעמה :
        זה פשוט מדהים , את אפילו לא הבאת את הפסק דין ( הכרעת הדין או הגזר דין ) וטוענת על הודאה שלי בקריאה שטוחה ? שהיא בתורה יותר מרמז עבה , על שטחיות מדהימה מצידך . בחיי ……

        אז אני מקריאה שטוחה , מצביע על שטחיות מדהימה בהצגת הדברים שלך , שכחת " ים " פרטים רלבנטיים ועקרוניים ( "ים " זה האנדרטסטיימנט של המילניום ) ואת גורסת שעלי לקרוא לא שטוח ? שהרי גם לא הבאת שום מקור , וגם לא פרטים רלבנטיים . אני גרסתי שהקריאה שלי הייתה שטוחה , על מנת לרמוז לך , קל וחומר כמה שלך , צריך כנראה לצערי , להיות יותר בוטה איתך בשביל שתביני .

        טוב תכל"ס :

        אני מצטט מגזר הדין גופא ( תפ"ח 22262-05-10 ) :

        " ב"כ המאשימה תיאר את מעשיו האכזריים של הנאשם : התוצאות הקשות של מעשי הנאשם : העובדה שלנאשם היו מספר הזדמנויות לנתק מגע מהמנוח והוא בחר שלא לעשות כן , העובדה שעל אף שיתכן שהמעשה החל באופן ספונטני , תוך ניצול הפניית גבו של המנוח אל הנאשם , בהמשך ביצע הנאשם את הרצח , מתוך תכנון ובקור רוח , על פני דקות ארוכות , לרבות ביצוע " וידוא הריגה " : בליל האירוע לא הייתה התגרות מינית כלשהיא מצד המנוח אלא לכל היותר דרישה כספית , שאינה יכולה להיחשב כהתגרות וקינטור " .

        שימי לבא כוחו של הנאשם :

        " מתחם העונש הראוי הינו 3-10 שנים …."

        נו , זה מה שבא כוחו של הנאשם גורס . איפה את חיה עם כל הכבוד ? 3-10 שנים , איזה הגנה עצמית ?

        והנה השופטת :

        " הנאשם יכול היה להמנע מההמתה והיו לו לפחות שלש " נקודות יציאה " בהן יכול היה לנתק מגע מהמנוח : כשפגע במנוח בפיצויציה , כשחברו רצה להמתין לו כדי שילכו יחד הביתה וכשהמנוח היה עם גבו אליו במרחק שני מטר . בשלש ההזדמנויות הנאשם יכול היה להתרחק או לברוח …"

        ועוד עולה שלמעשה , הרצח היה כתוצאה מן ה – " וידוא הריגה " ולא מן החניקה , כאשר הנרצח היה כבר מחוץ להכרה או יכולת פעולה .ואני כתבתי את זה בתגובה שלי ( השטוחה סו קולד ) ואת לא טרחת להזכיר פרט כה עקרוני ורלבנטי ?

        אני מציע שתתעשתי , את ממש לא בכיוון כלל וכלל !! לפחות היית מציינת מספר ההליך , הצדדים , שום כלום !!

        1. נעמה

          כי אני מסבירה כאן מדוע השיפוט של בית המשפט (שאתה חוזר ועושה אותו) מניח הנחות בסיס שגויות. למשל, שאפשר להתייחס להיילו כ"אדם סביר", למשל, שאפשר לצפות מקורבן אונס להתגונן עד לגבול מסויים ("שלוש נקודות יציאה"). בית המשפט עושה כאן "מיטת סדום". וכל זה אפילו עוד יותר בולט לנוכח הזיכוי של שי דרומי (שזוכה והמקרה שלו נחשב ל"הגנה עצמית" למרות שלא עמד כלל בסכנת חיים). בית המשפט החיל את החוק היבש על היילו, כשהוא מתעלם לגמרי מכל הקשר החיים שלו, והמקרה של דרומי מלמד יפה שהחוק היבש לא חייב לחול על כולם.

          1. פוקסי

            נעמה : תנוח עלייך דעתך !! קראתי הפוסט , וזה בסדר גמור !! אבל מה לעשות , והפוסט שלך , לא ממש הענין פה . הענין פה הינו : הקייס , והפרשנות המשפטית , ולא דעתך האישית .

            את צריכה להבין , שבקייס של הדרומי , אותו דרומי , לא הכניס עצמו למצב , וגם לא יכול היה להוציא עצמו מן המצב . ואילו כאן :

            השופטים קבעו , לפחות : שאותו יונתן , יכול היה להוציא עצמו מן המצב , ולא הוציא עצמו מן המצב !! ושלש פעמים . הואיל וכך , לא תעמוד לו הגנה או סייג מפני אחריות פלילית . ואפילו לגבי הכניסה למצב : המנוח הרי הסב גבו לנאשם , על מנת להטיל מימיו , והנאשם ניצל ההזדמנות וחנק אותו , ועוד וידא הריגה .

            מעל הכל , הרצח , היה תוצאה ישירה של וידוא הריגה . את קוראת ? מבינה ? וידוא הריגה !! אדם שרוע , מחוסר הכרה , על הרצפה , והוא דופק לו הראש עם לבנה !! לא טרחת לכתוב זאת כלל . זה הנקודה המרכזית או הביסוס המרכזי להרשעה .

            לידיעתך , האדם הסביר ככלל , הינו פיקציה . הוא קובע מודל רצוי להתנהגות , סטנדרט מוגבה ורצוי , לא אדם סטטיסטי בהכרח , כלל וכלל לא .

            עיקרון יסוד במשפט פלילי : מי שמכניס עצמו למצב , ולא פועל מתוך כורח , צורך , אינוס מיידיים , ואני מדגיש , מידיים !! לא תעמוד לו בעיקרון הגנה או סייג למעשה הפלילי ורק יתחשבו כמובן בחומרת העונש . את יודעת מה , אפנה אותך , ותקראי בעצמך , יסודות החוק , להלן לינק , סעיפים : 34ה' ואילך , לחוק העונשין , הגנות וסייגים לאחריות פלילית , תקראי ותנסי להבין :

            http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/073_002.doc

            תודה

  2. ת.י

    אני מוכרח להודות שאנני בקיא בפרטים אבל הגנה עצמית היא לא זכות אלא חובה.

    יונתן היקר, אני איתך!

  3. ספיר

    פוקסי, חבל שאתה כותב רק ממבט שטוח על הקייס.
    כמי שהתעמקה בקייס, אני יכולה להגיד שאתה טועה. הם לא ישבו באיזו פיצוציה, יונתן ישב עם חבר בפיצוציה פתאום ירון הגיע ללא הודעה מוקדמת והחל להעיר לו הערות מיניות ולקחת אותו למקום חשוך. אצל דרומי, הוא רדף אחריהם וירה בהם בגב כשהם ברחו עוד לפני שהן נכנסו לו לשטח.

    כל העובדות והכרעת הדין שקופים באתר: http://freeyonatan.wordpress.com/

    מומלץ לקרוא לפני שזורקים הכפשות באוויר

    1. פוקסי

      נו ספיר , התעמקת בקייס ? קראי התגובה שלי לכותבת הפוסט לעי"ל , ותנסי עוד פעם לחשוב אם אכן . אני עצמי מגדיר עצמי כלא מצוי ממש , אז תארי לך , מה מצבך !!

      1. יניב

        "שופטים קבעו , לפחות : שאותו יונתן , יכול היה להוציא עצמו מן המצב , ולא הוציא עצמו מן המצב !! ושלש פעמים "

        הפוסט הזה מדבר בדיוק על חוסר ההבנה שגורם לך לצטט את המשפט האומלל הזה.
        על חוסר ההבנה האמיתית של הסיטואציה,
        חוסר ההבנה הבסיסי של מי הקורבן במקרה הזה.

        שים עצמך במקום יונתן.
        חווה את הפחד,
        האימה במפגש אם המפלצת שמשליטה טרור בחייך,
        חווה את הרגע לפני שהחליט להגיב.
        ולבסוף את ההבנה שאין ברירה,
        ואם המפלצת תחזור בעוד כמה ימים היא לא תרחם ואולי גם תהרוג.

        להזכירך תכלית המשפט הפלילי הוא הסדרת חיי החברה.
        החוקים הכתובים משרתים את המטרה – ומטבעם לא תופשים את כל המורכבות בחיים.

        1. פוקסי

          תקרא עוד פעם יניב את התגובות . לא כתבתי שהוא לא קורבן !! סביר להניח שהוא קורבן , אבל להיות קורבן באופן כללי , זה דבר אחד !! בנסיבות הענין לשפוט מה קרה ולמה , ועל פי חוק , זה דבר אחר !!

          נניח היית קורבן לנשיכה של כלב . עכשיו בתורת קורבן , אתה מפחד מכלבים . יהא גודלו של הכלב , אופיו , גזעו באשר הם . טראומה !! אז פחד סובייקטיבי , יכשיר הריגה של כל כלב בדרכך ? אז הרג בן אדם ? קצת מחשבה , קצת היגיון !!

          הבעיה היא הפוכה , אתה לא מבין את מורכבות החוקים , וכותב על מורכבות החיים ? והרי זה בדיוק מה שהחוקים מסדירים : חיי חברה !! ואם לאיו :

          היית הורג כלבים בלי הכרה בגלל שאתה קורבן . וזוהי הבעיה :

          אין קשר בין מוסר ואינטואיציה !! אם היה קשר , החברה האנושית הייתה ג'ונגל פרוע . כל אחד כפי האינסטינקטים היה יורה מן המותן .

          ואידך זיל גמור .

          1. יניב

            ובכן, קראתי את כל הכרעת הדין, וחזרתי וקראתי את תגובותך.
            אמנם אין לי שום ידע משפטי, אולם אני הלקוח של החוקים שאתה מייטיב לצתת ולפרש, ואני רוצה לחיות בחברה שבה התוקפן ומשליט הטרור מוקע ומסולק מהחברה והקורבן זוכה להגנה.

            הכי לא פוליטיקלי קורקט – אני מעדיף מתעלל מת מקורבן שסובל חיים שלמים.
            בתקרית הזאת לי ברור מאוד מי הקרבן ומי התוקפן.
            התנהלותו של יונתן לאחר התקרית והדברים שאמר מדגימים את תמימותו. הוא הלך למשטרה והאמין בחפותו.
            מי שמבצע פשעים בקור רוח ובדם קר בד"כ מתכנן גם איך לצאת מהם ובטח לא מסגיר את עצמו למשטרה,
            ובוודאי שלא משתף פעולה עם המשטרה בלי עסקה.
            ובהקשר לדבריך אני לא מדבר על קורבן באופן כללי – אלא פעולות אקטיביות שיזם התוקפן שגרמו למצב.

            מקריאת פסק הדין ברור לי שגם השופטים מבינים:
            "שמענו על אישיותו של הנאשם, על היותו טוב, שקט ובודד. אלה בוודאי תרמו לכך שהנאשם ספג לאורך זמן את מעשיו הקשים של המנוח כלפיו, עד אשר החליט שלא עוד. "

            קרא לזה אינטואיציה, פסק הדין הזה הופך את הקרביים להרבה מאוד אנשים כי הוא הופך טוב לרע, ורע ללא כ"כ נורא.

            לי נראה שהשופטים היו שמחים מאוד אילו הצדדים היו מגיעים להסדר, ומורידים מכתפהם את עול ההחלטה הלא צודקת הזו.

            "בנסיון לאתר פסיקה שתשמש מורה דרך לקביעת מתחם העונש ההולם, לא נמצא מקרה בו הופחת העונש בנסיבות סעיף 300א(ג) לחוק שלא בדרך של הסדר טיעון".

            נראה לי שאילו היתה פסיקה מקילה בעבר, גם כאן הייתה התוצאה
            מתקרבת לצדק.
            התחושה שלי היא שהשופטים הרגישו כבולים ע"י החוקים, ולא פרצו את המסגרת במקום המחייב זאת.

            ולא, אני לא אומר שכל מערכת החוקים לא טובה, או פשוטה.
            מה לעשות וגם מערכות מורכבות לא מצליחות לתאר עד רמת דיוק אינסופית תופעות ארציות פשוטות לכאורה, וזה עוד כשמדובר על "חוקי טבע" ולא על אנשים (גם חוקי ניוטון הורחבו וגם תורת היחסות).
            לא נראה לי שאנשים שמתווכחים בפוסטים משנים את דעתם,
            אני מאוד מקווה שבית המשפט יהיה נאמן לאמת,יכיר בעוול שנעשה וישחררו את יונתן.

            בעניין דוגמת הכלב שנתת, הדוגמא לא משרתת את מה שרצית להגיד. ברור לך שאדם מהצד שרואה את המקרה תופס אותו כלא מוסרי. הדוגמא המתאימה היא אם אדם שננשך היה רואה את אותו כלב ומבין שהוא עומד לנשוך אותו, והורג אותו – זה מוסרי?
            (במדינת ישראל זה בד"כ מה שקורה לכלבים האלימים במכלאות)

  4. עו"ד מזרחי

    ירון איילין היה מזרחי

  5. קסטימון

    מן הראוי לציין עוד הבדל חשוב בין סוגי הפגיעה: במקרה של שי דרומי מדובר בפגיעה ברכוש שהיא פחותה לאין ערוך אל מול פגיעה בגוף וחילול נשמתו של האדם. הנזק הנפשי כאן גדול לאין שיעור. למרות זאת, בית המשפט צידד יותר בחשיבות ברכוש … מוזר כנראה שהקפיטליזם החזירי השתלט גם על מערכת המשפט.

  6. נפתלי אור-נר

    ויישר כוח לכותבת המאמר שהבהירה זאת היטב במאמרה