גבעת עמל: שאלות קשות בדבר אחריות שלטונית

בין מניפולציות של העירייה כדי לחמוק מאחריות לבין תאוות בצע של בעלי הון, האזרחים נגרסים ובית המשפט משים עצמו כפקיד תמים חסר שיקול דעת. על מעללי גבעת עמל ב'
שלי דביר

הטרגדיה של תושבי ותושבות גבעת עמל ב' בשיכון בבלי בתל אביב-יפו ממחישה היטב את הפער שקיים לפעמים, למרבה הצער, בין חוק לצדק. מטבע הדברים, החוק היבש לא יכול לצפות ולכלול את שלל הסיטואציות הקיימות במציאות, והדבר גורם לא פעם להיווצרות פערים בלתי נסבלים בין ״הצודק״ ל"חוקי״. בניגוד לגישה האקטיביסטית למשפט לפיה יש לפסוק בהתחשב במכלול שלם של נסיבות ולאורן לפרש את החוק, חסידי הגישה הפורמליסטית נצמדים בדווקנות לגישה פרשנית ומצמצמת. כשבוחנים את המקרה של גבעת עמל ב' עולות שאלות קשות בדבר אחריות השלטונות, מנהל מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו – שמעולם לא עמדו למבחן משפטי.

אנשי גבעת עמל ב׳, שחלקם החזיקו דירות בנווה צדק או ביפו, הובאו על ידי השלטון בקום המדינה להתישב בגבעת עמל על מנת להגן על השטח. הם הושבו בפחונים שפוזרו בגבעה. לאחר הקמת ישראל, ועם חקיקת חוק נכסי נפקדים עברה הבעלות באדמות גבעת עמל ב' לשלושה גורמים – מנהל מקרקעי ישראל (שלבעלותו עברו נכסי נפקדים), עיריית תל אביב-יפו ומשפחת אברמוביץ (בטענה שרכשה ישירות מבעלי הקרקע המקוריים). כל השלושה החזיקו יחד את שטח הגבעה ב״מושע״, כלומר באחוזים. המשמעות היא שבכל גרגר וגרגר בגבעה הם היו בעלים משותפים. לא הייתה חלוקה לשלושה שטחים נפרדים. זוהי נקודת מפתח להבנת העוול הגדול שנעשה בהמשך השנים לתושבים. בשנת 1961 מכר מנהל מקרקעי ישראל את אחוזיו בקרקע לחברת ב.פ דיור בע"מ (לימים סולל בונה) בהסכם שבו מספר תנאי מפתח:

הואיל וקיימים על הנכס בניינים ומבנים ארעיים אחרים התפוסים עי דיירים ו/או מחזיקים ללא כל זכות חוקית (להלן: המשתכנים״)

והואיל והרוכש מצהיר כי הוא מכיר בזכאותם של המשתכנים לקבל דיור אקויוולנטי בשכונתם שיבנו על ידו על הנכס, במידה וירצו בכך,…

גבעת עמל
מתוך תוכניתו של אמנון לוי "הפנים האמיתיות של גבעת עמל"

לימים תמכור גם ב.פ דיור בע"מ את הבעלות לשמואל דנקר והלה ימכור הלאה לחברת אלעד מגורים בבעלות יצחק תשובה. כל אחד מהרוכשים נכנס בנעליה של ב.פ דיור בהסכם המקורי מול המנהל, ולפיכך מחוייב במתן ״דיור אקויוולנטי במקום״ למתיישבים. למרבה הצער, הערכאות המשפטיות נתנו פירוש צר ודווקני להסכם במקום להתחקות אחר תכליתו וכוונתו. במקום לתת דיור חלופי אקויוולנטי למי שיושב במקום זמן ממושך (במועד כריתת ההסכם דובר על נוכחות של 12 שנים בשטח), ומכאן להסיק שבוודאי שיש לפצות כל מי שיושב שם כיום ברצף מעל ל-12 שנים, למשל ילדי הדור השני שגרים בבתיהם בגבעה מתחילת שנות השבעים, נצמדו הערכאות לפירוש דווקני לפיו מגיע הפיצוי רק למי שבשנת 1961 היה בגיר וחי ביחידה נפרדת.

לא בכדי המתינו היזמים שנים רבות עד שפתחו בהליכים המשפטיים נגד ותיקי המקום כדי שאלה ילכו לעולמם, שכן זכותם (״ברי רשות״) איננה יכולה לעבור בירושה לילדיהם, אף שאלה גרים עימם. אין ספק שלו היו התושבים הותיקים מקבלים, כפי שהובטח, דיור חלופי בשנות השישים בשכונה עצמה, כיום היו להם דירות בבעלותם באזור נדל"ן יקר, שאותן היו יכולים להוריש. אולם, להבדיל מתושבי שיכון צמרת, שהיה אף הוא בבעלות המנהל, שם אפשרו למתיישבים לרכוש את האדמות בתנאים נוחים ומיטיבים, כאשר פנו שכניהם מגבעת עמל למנהל בבקשה לרכוש את הבתים באותם תנאים, נענו בסירוב בטענה, כי ״התכנון העירוני לשכונה הינו שונה״. כיום שיכון צמרת הינו אחד האזורים היקרים ביותר בתל אביב-יפו ונמצא בקו אווירי של עשרות מטרים בודדים מגבעת עמל, אבל על הקרקע מדובר בפער של שנות דור.

עיריית תל אביב-יפו, שלאורך השנים לא סללה כבישים או מדרכות בשכונה בכוונת מכוון, לא בנתה מקלטים ציבוריים ולא השקיעה משאבים בשכונה, הנה בעלת כובע כפול בכל הנוגע לגבעת עמל, פעם אחת כרשות השלטונית האחראית לכלל תושביה ולנעשה בתחומה ופעם שנייה כבעלים משותפים של הקרקע המחזיקה בה אחוזים בצד הקבלנים. בשנים האחרונות החלה העירייה בהליך של ״איחוד וחלוקה״ שמשמעו פירוק ההחזקות יחד ״במושע״ ובמקומן חלוקה פיזית של השטחים בין הבעלים – העירייה, קבוצת תשובה ומשפחת כוזאינוב, כאשר כל אחד מקבל שטח תחום ומוגדר.

חלוקת שטחים זו, אותה יצרה והובילה העירייה, היא מילטה  את נפשה מהשטחים בהם נמצאים דיירים וקבעה כי שטח זה יהיה השטח שתקבל משפחת כוזאינוב, תוך כוונה ברורה שחובת הפיצוי והפינוי של התושבים לא תוטל לפתחה. אבל, למעשה נכון לימים אלו, הליך האיחוד והחלוקה טרם הושלם וטרם נרשם. כאשר בודקים בעלויות בנסחי הטאבו, ניתן עדיין לראות שהעירייה רשומה כבעלים של 67 אחוזים (!) במספר חלקות, עליהן יושבות משפחות במתחם ״של״ משפחת כוזאינוב, שמיועדות להיות מפונות בשבוע הקרוב. טענת משפחת כוזאינוב לפיה מדובר ב״פולשים״ לכאורה לשטח פרטי שרכשה, לא מחזיקה מים.

ראשית, כמוסבר, מדובר באנשים שהובאו למקום ע"י המדינה עוד בשנת 1949 ומאז ישבו במקום. שנית, 24 המשפחות שמצאו עצמן לאחרונה ״במתחם כוזאינוב״ לאחר האיחוד וחלוקה יכלו באותה מידה למצוא עצמן במתחם העירייה או במתחם תשובה. לו היה משורטט תשריט אחר של האיחוד והחלוקה על ידי העירייה, יכלו אותן משפחות למצוא עצמן בשטחים בבעלות עירונית, ואז מאבקן לא היה מול יזמים פרטיים כלל וכלל. לא שהדבר מהווה ערובה כלשהי לתשלום פיצויים. כשבוחנים את מצבן של המשפחות הבודדות היושבות עשרות שנים במתחם סומייל באבן גבירול על קרקע בבעלות העירייה, שבימים אלו מונפת חרב הפינוי גם על ראשן, נוכחים לראות שלמרבה הצער לא נבדלת העירייה בסירובה לפצות את הדיירים, מהיזמים הפרטיים של גבעת עמל ב'. אף שמדובר בדרישת פיצוי מזערית לעומת הרווח העצום שתרוויח מהקרקע.

כבעלים של אחוזים בלתי מבוטלים בקרקעות וכרשות שקבעה את האיחוד וחלוקה נושאת עיריית תל אביב-יפו באחריות להפעיל את כל מנופי הלחץ הנתונים בידיה על היזמים, וכאלה לא חסרים, ולוודא שהתושבים יפוצו. העירייה עצמה עתידה לקבל במקום 135 דירות יוקרה למגורים, אותן תמכור בשוק החופשי ועוד מאות מטרים של שטחים מסחריים אותם תשכיר. קופתה תצא נשכרת במאות מיליונים. רווחיה של קב' תשובה מוערכים בכ-3 מילארד ש"ח, ולמשפחת כוזאינוב צפוי רווח נקי של כ-220 מיליון ש"ח לפי מקורבים לעסקה. תושבי המקום מוכנים להתפנות מהגבעה באופן מיידי תמורת פיצוי הולם (כפי שפוצו תושבי גבעת עמל א' שעל שטחם נבנו מגדלי אקירוב) לפי קריטריונים מוסכמים מראש. פיצוי כזה לא יתיר את היזמים בחסרון כיס כלשהו. למען האמת מה שהתושבים באמת זכאים לו לפי הכוונה המקורית אלו דירות במקום עצמו בו גדלו כל חייהם. בשים לב לעובדה שבמקום נותרו כיום כ-24 משפחות במתחם כוזאינוב וכ-80 משפחות במתחם תשובה, בעוד שסה"כ יחידות הדיור המאושרות לבנייה עומד על 1,200 יש בהחלט מספיק דירות לכולם.

זהו ההסכם מ-24 בפברואר 1961:

הסכם גבעת עמל

2הסכם גבעת עמל

3הסכם גבעת עמל

שלי דביר היא עו"ד וחברת מועצת העיר תל אביב-יפו

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית ל.

    בית המשפט והחוק אותו הוא אמור לפרש, הפסיקו להיות משמר השוויון החירות ויתר זכויות האדם. הם הפכו למכשיר להגנה על זכויותיהם של בעלי הכוח, השררה וההון. ואם בעבר עוד היו מסתירים את הכוונות האמתיות – עתה הכול גלוי והבושה נמוגה…

  2. בארי

    יוחנן דנינו , שייגזר דינך ערב יום הכיפורים, שלך ובני משפחתך ואהובך,הם ופקודיך האחראים לכך , השותפים לכך , וליודעים על כך . שישפכו דמם כפי שאתם שפכתם את דמי , אדם לא צעיר וללא כל עבר פלילי , ויקבלו את אותו שרות ויחס משפיל מזיק וחבלני מצד שרותי חרום אחרים כפי שאני מקבל מתחנת משטרעת השכונות הרקובה והמושחתת , שאני רואה בך אחראי לו אישית . שם משתפים פעולה עם עבריינים , נוטלים שוחד , ופועלים כנגד אזרחים הגונים ! ! !
    לוואי ויעדיפו עבריינים בטיפול רפואי , לוואי ויאשפזו אותם לחינם אך רק על מנת להטרידם ולהתעמרות בהם, או לטובת הנאה אישית של המערכת והרופא אישית ,ושלא יקבלו את הטיפול הנדרש ובריאותם תינזק קשות ! ! !

  3. סמדר שמעטני

    כל הכבוד על חשיפת המסמך ועל העמדה הברורה והמפורשת לטובת התושבים גם כשהיא נוגדת את מדיניות העיריה.(בניגוד למיטל להבי לדוגמא שהסתפקה בהבעת אהדה כוללת ולא הרבה מעבר)
    הנושא של גבעת עמל זכה לחשיפה בתקשורת אבל מבחינת דעת הקהל הוא נשאר בשוליים.כנראה כולנו כבר התרגלנו לקבל את האטימות והדורסנות של הרשויות לפי הזכויות של ה"אזרח הקטן".

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    תודה על המידע המפורט.על החוק יש פתגם באנגלית what is the golden rule? he who has the gold makes the rules!אין דוגמא יותר מוצלחת מאשר מקרה ג'מוסין-גבעת עמל. העוול הקודם של הגרוש והנישול של פלסטינים מקדים את העוול שנעשה לפליטי 1947 היהודים מהשכונות הקרובות ליפוו שאף היו תחת השלטון המוניציפאלי של יפו-יאפא בזמן המנדט.

  5. פריץ היקה הצפונבוני

    סליחה הנוסח הנכון: ? makes the rules.what is the golden rule of gold? he who has the gold

  6. יונתן דביר .

    לעןרכי עיתון "העוקץ "

    חשוב שמאמר זה , כאמור בכותרת " יועבר לעיתון "ידיעות אחרונות "

    ויופיע ככתבה בעיתון בעמוד של העיתון " דעות אחרונות "

    על מנת שיזכה לחשיפה ותעודה מרבית בציבור הישראלי.

    בברכה
    יונתן דביר

  7. דרור

    תשובה הוא מזרחי. אין כאן אליטה אשכנזית שחמסה את התושבים. האם אפשר להסיק מכך שהוויכוח האמיתי הוא בין אליטות כלכליות חמסניות, בעלות ייצוג יתר לאשכנזים אך כוללות גם מזרחיים, לבין העם הנגזל?