ההיגיון של בנט: פלסטיני אלים = מחבל

אל הרג הצעיר ח'יר אלדין חמדאן מירי שוטר בכפר כנא צריך להתייחס בהקשר של אלימות משטרתית. השוטרים הגיעו למקום בעקבות דיווח על התרחשות של אירוע פלילי. לפי תיעוד מצלמת האבטחה במקום, חמדאן התנפל על הרכב המשטרתי כשהוא אוחז בסכין – לא ברור מה הניע אותו לעשות זאת, אך רואים בבירור שהוא נסוג לאחור כאשר השוטרים מתחילים לצאת מהרכב ואחד מהם יורה בו בגבו מטווח קצר. לכן, השאלות הרלוונטיות לאירוע הן: האם נשקפה סכנה ממשית מחמדאן לשוטרים? ובמידה שכן, האם הכוח שהופעל על ידי השוטרים הוא כוח מידתי במסגרת של הגנה עצמית ובהתאם לתנאים הקבועים בחוק?

אולם סטטוס שפרסם נפתלי בנט בפייסבוק מבקש להשקיף על האירוע מפרספקטיבה אחרת: המלחמה בטרור. וכך הוא כותב:

לגבות את השוטר

**

מחבל ערבי אחוז טירוף תקף ניידת של שוטרינו עם סכין, בניסיון לרצוח אותם.

שוטר ירה בו.

זה מה שמצופה מאנשי הביטחון שלנו.

**

אפשר וצריך לבדוק. תמיד.

אבל זה בטח לא "רצח בדם קר" ואסור לנו להפקיר את אנשי כוחות הביטחון שנשלחים להגן עלינו.

**

אם לא נעניק גיבוי נראה עוד ועוד ישראלים נרצחים באמצעות סכינים, זיקוקים ודריסות מכונית.

נסיבות האירוע בכפר כנא עדיין אינן ברורות לחלוטין, בייחוד מה הביא את חמדאן להתקיף את הרכב המשטרתי. ספק אם לבנט יש מידע קונקרטי ביחס למניעיו של חמדאן, אך זה לא מונע ממנו להסיק שמדובר במחבל – מסקנה הנשענת על המשוואה הפשוטה לפיה אלימות פלסטינים באשר היא והם הינה טרור. כלומר פלסטיני אלים = מחבל. אלימות יהודית, לעומת זאת, היא אלימות רגילה, פלילית, וכמובן שאינה מצדיקה הרג. היחס לאלימות יהודית הוא כאל אירוע מבודד ואינדיבידואלי והיא אינה מושמת בתוך קונטקסט פוליטי רחב יותר.

בנט מתייחס להרג של אזרח על ידי כוח משטרתי כאל מלחמה באויב שרוצה לפגוע באזרחינו ומסכן את הישראלי באשר הוא, ולא מתוך קונטקסט של יחסי משטרה/אזרחים. עוינות כלפי רשויות אכיפת החוק, הקיימת בקרב מיעוטים רבים ברחבי העולם ובקרב לא מעט קבוצות מוחלשות (ראו, למשל, את ההתקוממות האזרחית בפרגוסון, מיזורי, בחודשים האחרונים, בעקבות מותו של הנער השחור מייקל בראון מירי שוטר) אינה מלמדת על דחף או על מניע אידיאולוגי, כפי שמנסה בנט לטעון. אלימות כלפי שוטרים היא אקט פלילי לכל דבר, וההתייחסות אליה כאל טרור היא לא פחות ממגוחכת. מן העבר השני, ניתן בוודאות לומר שהעוינות של השוטרים כלפי חמדאן כפלסטיני, המשתלבת ביחס הכללי של המשטרה אל האוכלוסייה הפלסטינית בישראל, הביאה לירי אל עבר פלג הגוף העליון – ירי שמיועד להרוג, במקום להסתפק בירי לפלג הגוף התחתון – ירי שמטרתו לנטרל.

ההתייחסות לחמדאן כאל מחבל ולא כאל אזרח, מאפשרת לבנט להמשיך בקו הטיעון הבעייתי של אהרונוביץ' המבקש להצדיק הרג במקום של מחבלים. לאף אחד לא באמת אכפת אם שוטר פעל על פי נהלי הפתיחה באש או לא כשענייננו הוא "המלחמה בטרור", ובכך בנט למעשה מפקיע את ההגנות להן זכאי האזרח הפלסטיני בבואו במגע עם המשטרה. אותן הגנות המבקשות להגביל את האלימות שהמשטרה, כזרועה הארוכה של המדינה, זכאית להפעיל, חלות גם על אירועים בהן האזרח לכאורה ביצע עבירה. האינטרס הציבורי לתפוס מבצעי עבירות אינו נותן רישיון להפעלת כוח בלתי מוגבל. הגישה של בנט מזינה פרקטיקות משטרתיות בלתי-ראויות, ומצדיקה מתן רישיון לשוטרים להפעיל אלימות כלפי פלסטינים – גם כשזו אינה נדרשת. הוא מחזק את התפיסה הרווחת ממילא בתוך המשטרה לפיה אינטראקציה עם פלסטיני מסוכנת יותר מאינטראקציה עם יהודי, מה שנותן לגיטימציה לתגובה מחמירה יותר עם הראשונים.

היה זה אותו קו מחשבה של רשויות אכיפת החוק שהביא לאירועי אוקטובר 2000, להרג של 13 אזרחים פלסטינים על ידי צלפים ותוך שימוש באש חיה. הלקחים של אירועים אלה טרם הופנמו.

במרבית המקרים, אלימות משטרתית, שיכולה להיות מוצדקת בנסיבות מסוימות, נשענת על טעמים של שמירה על שלום הציבור. במקרה זה, שהוא הכלל, על המשטרה להפעיל כוח במידה הנדרשת כדי להשיג את התכלית האמורה וכביטוי לזכות להגנה עצמית של שוטריה. במקרה של פלסטינים, כך לפי בנט לפחות, האלימות המשטרתית מוצגת כביטוי להגנה על ביטחון המדינה. מכך עולה לגישתו, שאין צורך לבחון את מידתיות הכוח המופעל – הרי ביטחון המדינה הינו מעל לכל.

עו"ד פאדי ח'ורי הוא סטודנט לתואר שני בבית הספר למשפטים בהארוורד