• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

בין השורות של מבוא לסיפורת

אל תאמרו המחלקה לספרות עברית בבן גוריון – אמרו המחלקה לספרות עברית-אשכנזית-גברית. רשמים קצרים של תלמיד לתואר ראשון
נדב כרמון

להלן רשמיי ממסעי עד כה בקורסים בין כתלי המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון.

מתחילים בשנה א' בקורס "מבוא לסיפורת". מחברי היצירות הנלמדות (עפ"י הסילבוס): אפלפלד, קנז, שלום עליכם, יעקב שטיינברג, ברנר, דן פגיס, רות אלמוג, עגנון, יעקב שבתאי ולואידור. אגב, את "שוק" של סמי ברדוגו דווקא למדנו, אך שמו משום מה לא הופיע בסילבוס (אולי זה חתרני מדי לרשום "ברדוגו" שחור על גבי לבן בסילבוס של קורס באוניברסיטה?).

סיכום ביניים: 9 גברים אשכנזים, 2 מזרחים (כאשר השני הוא א.ב יהושע), אשה אחת.

ממשיכים אל הקורס "מבוא לשירה", בו לומדים כמאה שירים. כשלא לומדים אף לא שיר אחד של משורר/ת מזרחי/ת, נורא קל לחשוב אחוזים – 0% מזרחים, ו-18 שירים שנכתבו בידי נשים, כלומר 82% שירים שנכתבו על ידי גברים.

חולפים על פני הקורס "מבוא היסטורי לספרות עברית חדשה: המאה ה-18 עד המאה ה-19", לומדים על ספרות ההשכלה באירופה ועידן הנאורות, ומשתחווים בפני המערב שהביא לנו את הקידמה (הרי בטח לא היתה ספרות מחוץ לאירופה). מגיעים לשנה ב', קורס חדש, פרוסמינריון של ספרות עברית חדשה, סילבוס חדש: דרור בורשטיין, דוד פוגל, יעקב שבתאי, שטיינברג, שופמן. אחרי שהתבכיינתי בפני המרצה (להתבכיין זה תופס גם אם אני אשכנזי?), היא נענתה והוסיפה סיפור אחד של אלמוג בהר. 0 נשים, 2 מזרחים (ששוב פעם אחד מהם הוא א.ב יהושע).

אז או שבאמת מעטות הנשים שיש להן זמן לכתוב בין כל הבישולים במטבח, ומעטים המזרחים שהצליחו ללמוד לכתוב, או שקורה כאן משהו אחר.

מבוא לסיפורת
מבוא לסיפורת. 9 גברים אשכנזים, 2 מזרחים, אשה אחת

אבל רגע, יש קורסי בחירה! איזה מזל. בקורס בחירה על תרבות הרוק הישראלית מטעם המחלקה, ובסקירה כללית של הז'אנרים הפופולאריים, למדתי שהמילים בשירים של ישי לוי הם "על הפנים", אבל ש"רק תימנים יכולים להגיש ככה שיר, בזכות תרבות פיוטי בית הכנסת." כשכתבתי בגוגל: "פייטנים אשכנזים", מצאתי כמה אשכנזים שהיו מתאכזבים לגלות שהם לא חלק מתרבות הפיוט של בתי הכנסת, כנראה פייטו ברחובות.

והשיא היה בהפרדה הדיכוטומית בין מוסיקה ישראלית ומזרחית: חוה אלברשטיין שנולדה בפולין מייצגת את "מוסיקת ארץ ישראל", ולעומתה עומר אדם שנולד במושב בישראל מייצג "מוסיקה מזרחית".

לא התייחסתי לתכנים של הקורס מבוא לספרות עממית וגם לא לשירת ימי הביניים בספרד, אף על פי שבקורסים אלו המגוון רב והיכרתי ספרות מתרבות מרתקת. אך בסופו של דבר, מדובר בספרות שהתהוותה והתגבשה לפני מאות שנים, בעוד שמה שחסר לי ולחבריי ללימודים זה ספרות מודרנית שתוסיף נופך תרבותי-עכשווי רחב יותר. לכן התמקדתי בפוסט זה בקורסים "מבוא לסיפורת", "מבוא לשירה" ובפרוסמינריון של ספרות עברית חדשה – קורסי הליבה שמייצגים לפחות בעיני הסטודנטים את הספרות המודרנית וחושפים אותנו למשוררותים וסופרותים בני זמננו, והינם קורסי חובה. לדעתי, במצבה הנוכחי החשיפה לא מספיק רחבה ומגוונת, ועל כך בעצם נכתב הפוסט מתוך תקווה לשינוי (אגב, לא רק בבן גוריון).

צריך לזכור שלקורסי מבוא יש כוח רב שכן הם משפיעים על כל הסטודנטים בונים בסיס של ידע, הבנה והכוונה אקדמאית לכלל המשתתפים. מסביבם נבנים האופי והזיקה האקדמית שכל סטודנט בוחר בה; אך האם סטודנט רנדומלי יוכל, למשל, לבחור בקורס העוסק בספרות מזרחית מבלי שידע בכלל למה הכוונה, וללא היכרות מוקדמת עם הנושא?

* חשוב לציין כי סגל המחלקה הטרוגני יחסית ובעל ייצוג נכבד של נשים ומזרחים/ות – ודווקא בשל כך ישנו דיסוננס אל מול החומר הנלמד בקורסים הנ"ל.

** נכון שכגבר אשכנזי יש לי פריבילגיות רבות שלחלקן אני אפילו לא מודע, ולכן לא אוכל להבין את כל הדיכוי שנגדו בעצם אני מנסה לצאת. אבל את הלך הרוח במחלקה הצלחתי לתפוס, והבנתי איזו ספרות מוערכת ואיזו ספרות פשוט לא קיימת.

הכותב הוא תלמיד שנה ב' במחלקה לספרות עברית באוני' בן גוריון

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נדב כרמון

    וכדי להקדים תרופה למכה…

    לא התייחסתי לתכנים של הקורס מבוא לספרות עממית וגם לא לשירת ימי הביניים בספרד, אף על פי שבקורסים אלו המגוון רב והכרתי ספרות מתרבות מרתקת שלא נחשפתי אליה מספיק בעברי הספרותי-תיכוני. אך בסופו של דבר מדובר בספרות שהתהוותה והתגבשה לפני מאות שנים, בעוד שמה שחסר לי ולחבריי ללימודים זה ספרות מודרנית שתוסיף נופך תרבותי-עכשווי רחב יותר. לכן התמקדתי בפוסט בקורסים: מבוא לסיפורת, מבוא לשירה ובפרוסמינר של ספרות עברית חדשה, שאלו קורסי הליבה שמייצגים לפחות בעיני הסטודנטים את הספרות המודרנית וחושפים אותנו למשוררותים וסופרותים בני זמננו, והם גם קורסי חובה. החשיפה הזו לדעתי במצבה הנוכחי לא מספיק רחבה ומגוונת, ועל כך בעצם נכתב הפוסט מתוך תקווה לשינוי. (אגב, לא רק בבן גוריון).

    אין לי ספק לגבי הפתיחות של המחלקה למזרחיות ולמגדר או לייצוג של מזרחים ונשים בסגל, בגדול ממה שאני רואה ומכיר המצב מעולה. ואגב, באופן אישי אני מת על המחלקה הזו. אבל דווקא משום שהסגל כה הטרוגני ופתוח, הרגשתי דיסוננס אל מול החומר הנלמד בקורסים הנ"ל. כל ההבנה הזאת בכלל צצה לי בראש לאחר ערב ההשקה של ספרו של המשורר רועי חסן. חשבתי על השירה הזו שקיימת, שירה של יוצרים מזרחיים, עם לב מזרחי בין השורות, שאינה מקבלת ביטוי בשיעורים, והיה חבל לי על כך נורא. ומשם המחשבה התגלגלה והתרחבה.

    צריך לזכור שלקורסי מבוא יש כוח רב שכן הם מכילים את כל הסטודנטים ובונים בסיס של ידע, הבנה והכוונה אקדמאית לכלל המשתתפים. מסביבם נבנה האופי והזיקה האקדמית שכל סטודנט בוחר בה, אך האם סטודנט רנדומלי יוכל לבחור בקורס העוסק בספרות מזרחית מבלי שידע בכלל למה הכוונה, וללא הכרות מוקדמת עם הנושא?

    נכון שהסילבוסים הבעייתים שהצגתי נוגעים לקורסי המבוא בלבד, ושבקורסי הבחירה ישנם סילבוסים מגוונים יותר, ולפי התגובות כאן נראה שבתואר השני בכלל יש שמחה והילולה. אך לעת עתה, על סמך שלושה סמסטרים (חצי מהתואר הראשון), אני מרגיש שהחלק הארי של הלמידה במחלקה (בהתייחס לספרות עברית-חדשה ! ), הוקדש לספרות אשכנזית-גברית. ועל כך אני עומד והסילבוס לצידי.

    ומעל הכל, ואולי גם הכי חשוב, מדובר בתחושה קיימת שלי ושל שאר הסטודנטים במחלקה (או לפחות אצל אלו ששאלתי את דעתם).

    בכל אופן, אפגש בקרוב עם חביבה ישי, ראשת המחלקה, ואדבר איתה בנושא.

  2. שאול סלע

    אבל לפני דוד שחר על הספרות העברית בשלושת העשורים האחרונים

    יובל גלעד ביקום תרבות

    [..] הספרות העברית, כיום הישראלית, הידרדרה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא במהירות אולי חסרת תקדים בספרויות העולם, מהתחייה המרהיבה של העברית כשפה מדוברת רק לפני כמאה שנה לערך ועד למצב הנוכחי, של שפה מדוברת דלה ומאונגלזת. מפסגות ביאליק ואצ"ג, ברנר, עגנון וגנסין, חלה מפולת שצברה תאוצה בעיקר בשלושת העשורים האחרונים. אמנון נבות במאמריו ובמסותיו חזה את תהליכי המסחור ומכירת הספרות לתרבות הפנאי, כמו גם את חיסולה המוחלט של כל ביקורת ספרות או מערכת ספרותית ערנית. לכך יש להוסיף את רוח הזמן הדיגיטלית-שטחית של ימינו, עידן של בהייה במסכים הולכים ומזעירים, רוח קפיטליסטית מבאישה.[..]

    אמנון נבות על דוד שחר

    [..]שאול,
    דוד שחר ז'ל הוא סופר ענק,ללא ספק הסופר החשוב והמעניין אחרי עגנון,
    שהודר כהוגן בגין ימניות ז'בוטינסקאית תקיפה שמרנות מהותית ואנטי פמיניזם לגלגני.ההתמודדות עם סדרת ספריו המרכזית ("היכל הכלים השבורים")אינה קלה למרות שהוא מספר (במובן הבסיסי) נפלא ושנון.
    תולדותיו רצופים אי הבנות ואי התקבלות (למרות תמיכה תקיפה של הביקורת
    שהתמודדה בלי הרף עם ההזרה האקדמית – ונכשלה.).גם בצרפת ההתקבלות שלו הייתה אי הבנה טראגית: ראו בו ממשיך של פרוסט,למרות שלא קרא פרוסט ולא ידע צרפתית עד גיל מאוחר מאוד.
    (לדעתי עד החלק החמישי של הסדרה קרא את פרוסט בתרגום צולע מאנגלית).הסדרה מתמודדת באורח חד פעמי עם הישוב הישן בירושלים
    ,עם מקורות הכנעניות,עם הקבלה הלוריאנית ועם הישוב החדש בכמה
    חתכי זמן.כוחו לא עמד לסיים את הסידרה סיום ראוי.המורכבות היא עצומה
    וההתמודדות לא פשוטה.האיש היה ללא ספק גאון (וגם אדם פרוע למדיי).
    אני עצמי עדיין מתמודד עמו.זה לא פשוט.זה ממכר ומשתק בלי הרף.
    מוצאו,אגב,מאחת המשפחות המקורבות ביותר לאדמ"ור של נטורי קרתא .שנאתו לחרדים לא ידעה גבולות וקיבלה בסדרה ביטוי גרוטסקי עילאי.הוא עצמו נפטר תחת זהות זרה
    בבית חולים בעיר שדה בצרפת (לא היה לו ביטוח רפואי).מרשימת סתירות לא פשוטה זו,שרק אפס קצה מתואר, קם לנו סופר ענק שהיה לנו הכבוד לפספס אותו.
    תתחיל מקובצי סיפוריו הקצרים.הם נפלאים בסוגם.[..]

    קישורים

    יובל גלעד ביקום תרבות

    http://www.yekum.org/2014/09/%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A1%D7%94-%D7%9E/

    אמנון נבות על דוד שחר באתר במחשבה שניה

    http://2nd-ops.com/2ndop/?p=6522

  3. אזרח

    המחלקה צריכה לזרוק אותך מכל המדרגות בגלל זלזול בתרומתם של הסופרים לתרבות הישראלית. סופר לא נמדד באשכנזיותו או במזרחיותו אלא בערך הקאנוני של יצירתו / יצירתה. אולם גם תעשה פילוח לפי אזורי מגורים, תגלה שרובם ירושלמים ר"ל ולא מהפריפריה (!), או חלוקה לפי מצב סוציואקונומי שמדיר מהרשימה את העשירונים 1-3 (!). התעסקות מיותרת בעניין חסר חשיבות כמו מוצא. רק כשתסיים דוקטורט ותכיר את מכלול היצירות ובצורה המעמיקה ביותר תוכל לחזור לפוסט הזה ולהבין כמה הוא גזעני.

    ומה אתה בורח מאחריות בתגובה הראשונה? התלוננת על הסילבוס, טענת לחוסר ייצוג? תעמוד מאחורי הדברים כמו שצריך. וכמה התפתלויות: יש ייצוג במחלקה, כולם ממש בסדר, אני גבר אשכנזי עם פריבילגיות…איך אומרים אצלנו: יאללה, תתקדם.

    1. ליכודניק

      ידידי, אני מניח שאפילו הפקולטה עצמה אינה סבורה שלספר יש ערך "קנוני" לכשעצמו- אחרת לא היתה טעם במחלקה נפרדת לספרות עברית, ופשוט היו מלמדים את פסגת היצירה העולמית..
      אם מניחים שספרות טובה תלויה בשפה, ברקע היסטורי, בתרבות ובחברה- הרי שאפשר וצריך למצוא יוצרים רלוונטיים יותר משלום עליכם.

  4. מוישה

    צודק. המחלקות לספרות צריכות לדבר אל העם ולהיות מגוונות ופלורליסטיות. כמו ערוץ 2 לפחות.

  5. שושן

    נפלא שאשכנזי שמנסה להתמזרח, מקבל מקום ב"העוקץ". לא ברור לי מה הוא רוצה באמת ללמוד? אם הוא רוצה ללמוד סיפרות, הרי מה שצריך להלמד זאת הרמה הספרותית, ללא קשר למוצאו של הכותב/ת. הרי אם נמשיך בשיח ההתבכינות, השלב הבא יהיה כאשר יבחרובשני כותבים ממוצא מרוקאי, יקומו התימנים וישאגו על קיפוח בילתי נסבל…

    על ערך הביקורת, ניתן להבין עד כמה היתדרדרה "הביקורת השיבטית".ההקבלה בין חווה אלברשטיין לעומר אדם (שהוא עצמו, בראינות איתו, דיבר בזילזול על שיריו הוא), הבדיקה היחדנית דרך הפריזמה של מוצאו של אדם, מביאה את הכותב להשוואה ההזויה כזאת. ממש תת-רמה.

  6. רחל

    זה מזכיר לי את לימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. מרצה אחד היה מזרחי, הערבי היחיד בצוות ההוראה היה מתרגל וכל השאר – אשכנזים. אפילו המורים לערבית היו יהודים אשכנזים.

  7. דפנה

    לנדב
    אני מציעה לך לעשות דוקטורט על יוצר מזרחי. הוא יוכנס לקורסי המבוא. הרבה דוקטורטים כאלה שיוכנסו לקורסי מבוא יגוונו את סוגי היוצרים בספרות. אז לא יהיה לך על המ להלין.

  8. רתם

    כשתפגוש את ראשת המחלקה, תיזהר לא לבקש להכניס גם, חוץ ממזרחים או נשים, יצירות של סופרות לסביות על חיי האהבה של נשים לסביות. למשל יצירה כמו "ליד עץ השעם" בקובץ "פיקניק" של ארנה קזין. זה עלול להיות יותר מדי. מה שנקרא, להגדיש את הסאה