קליפה דקה שתחתיה רוחש התוהו ובוהו

"מזמן לא ראינו כל כך הרבה שחור על המסך! אולי כדאי להזמין טכנאי?". ובכן' יש לי חדשות עבורכם: החבר'ה האלו לא עומדים להיעלם. בנוכחותם הנחושה, הם מגישים לכם ערימה של חשבוניות שהתעלמתם מהן לאורך שנים
אסיה לדיז'ינסקיה

נער צעיר מאלון שבות ישב מולי לפני כשבועיים, לבו הומה ועיניו לחות, ושאל: "למה?". למה לעזאזל, ביקש לדעת, הוא מסתובב בגוש עציון בפחד, נרגם באבנים? מדוע חבריו לספסל הלימודים נרצחים? למה אף אחד לא שומר עליו?! נער נבון הוא היה, רגיש ומעורב חברתית, אך עדיין עמד חסר אונים אל מול החידה הפשוטה, שפתרונה מבוסס על חוק התנועה השלישי של ניוטון – For every action, there is an equal and opposite reaction. או בעברית: זה הדיכוי, בייבי.

לדיכוי שיטתי ועקבי יש מחיר. בהתחלה תישלח חשבונית מגששת, פה ושם, תירשם המתנה מנומסת לתגובה. אך התעלמות ברוטאלית, משפילה, מזלזלת, מהחשבוניות הנערמות ללא פדיון – לא תעבור בשתיקה. הפיזיקה של הדיכוי דורשת להפסיק אותו בכוח, באלימות שוות ערך לזו שהופעלה עליה מלכתחילה, ואל לו למדכא למצמץ מולה בתדהמה כזו. עלול להכנס לו זבוב לפה!

אלון מזרחי, בלוגר ועיתונאי
אלון מזרחי, בלוגר ועיתונאי

ייצוג טרי של אותו החוק מתסיס בשבועות האחרונים את יושבי הארץ הזו, שכזכור לא הקשיבו בשיעורי הפיזיקה. "ערסים ופריחות – האליטות החדשות" מערער את שלוות הנפש של התלמידים שבגרו וגורם לרבים מהם להתגרד. "מאיפה הגיעו אלו?" – הם שואלים את עצמם, "מזמן לא ראינו כל כך הרבה שחור על המסך! אולי כדאי להזמין טכנאי?". ובכן – גם עבורכם יש לי חדשות רעות: החבר'ה האלו לא עומדים להיעלם. בנוכחותם הנחושה, הם מגישים לכם ערימה של חשבוניות שהתעלמתם מהן לאורך שנים. הם דורשים פיצוי, equal and opposite, ואין לכם שום דרך להתחמק מהתשלום. זה הדיכוי, בייבי, וזהו זמן פציעות.

אני זוכרת את הסרטים התיעודיים ששודרו בילדותי ביום השואה, והייתה לרבים מהם סצנה משותפת: שני דורות, אב ובתו או אם ובנה, נוקשים על דלת נעולה ומחכים לאות. הצופים מחכים במתח אף הם. ואז נפתחת הדלת וזוג עיניים סוקר את הבאים בחשדנות: זוהי אוקאירנה/פולין/גרמניה/הולנד והנקישות הספונטאניות על הדלת נדירות כאן. ואז האב ובתו או האם ובנה אומרים שלום ומתחילים למלמל בהיסוס שפעם, לפני הרבה שנים, עוד לפני המלחמה הגדולה, המשפחה שלהם התגוררה בבית הזה, או ברחוב הזה, ממש כאן. בעל הבית החשדן מאזין לסיפור, מגניב מבט מוטרד למצלמה המתעדת הכל, ואצבעותיו מתחילות להתהדק אז על ידית הדלת או המשקוף. הוא בולע רוק, מעיניו ניבטת אימה, וכתפיו מתחילות לרקד את ריקוד ה"לא ידעתי! זה לא אני!".

מה שעובר לו בראש, במהירות מטורפת, הוא "מאין באו אלה? האם באו להזיז אותי מביתי? לבטל את ההון שצברתי בשתי ידיי? לערער על החוקים שבזכותם אני הוא מי שאני??". מתחת להכחשה הגורפת של כל מעורבות בעניין, מחלחל החשש שאולי כל המבנה המפואר הזה, כל הסדר המופתי שנבנה ומתוחזק חברתית, הוא רק קליפה דקה שמתחתיה רוחש התוהו ובוהו. והיא דקה כל כך, הקליפה, שכל נקישה בדלת עלולה לסדוק אותה ואז תפרוץ הלבה. כמה דיכוי היה בימים ההם! מפחיד להיזכר…

פניו חסרות ההבעה של אלון מזרחי, ממש כמו פניו הנסערות של רועי חסן, אינן נותנות לי מנוח מאז צפיתי בפרק הראשון בסדרה של כחלילי, העוסק בערסים. הם לא נוקשים על הדלת של הסדר החברתי המדומה שלנו, הם עוקרים אותה מציריה. בעל הבית – תתעורר! לא הפלסטינים ולא המזרחים, לא העניים ולא האנשים העובדים – הם לא ייתנו לך לסגור אותה ולחזור לסלון החמים. היה לך מספיק זמן לשלם את החשבוניות, אבל לא טרחת לעשות את זה. עכשיו אתה צריך להתמודד, בייבי, עם פירותיו הבשלים-עד-להתפוצץ של הדיכוי שלך.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מוישה

    אלון מזרחי – בלוגר ועיתונאי ימני קיצוני ששונא ערבים, פמיניסטיות ובעקרון משתין על כל מה שהעוקץ מייצג.

  2. עמי

    תמהני, בהתחלה חשבתי שזה הולך להיות על נערי הגבעות -תינוקות שנשבו ומופקרים לגורלם על מזבח ״קדושת הארץ״.
    ואז חשבתי שזה הולך לכיוון האינתיפאדה המבעבעת אחרי שנים של דיכוי, והנה אנו משלמים את החשבון על ההתעלמות ארוכת השנים (עד כדי הדחקת היושבים ״מעבר לגדר״).
    ואז נדהמתי לראות ש״השחורים״ זה המזרחיים.
    ואז חשבתי על שירו של שריד שפורסם בשישי האחרון ה״הארץ״.
    גם אני גדלתי בעיירת פיתוח, כמיעוט אשכנזי מבוטל. כל החברים שלי ביסודי היו מזרחים ואתיופים. זה לא הזיז לי ולא הזיז להם.
    אין לי בעיה לראות מזרחים על המסך. אלמלא היו כותבים על זה כל כך הרבה, זה היה עובר לי מתחת לרדאר.
    וזה שהמזרחים לכאורה מאמצים את הפרקטיקה של האשכנזים- לדפוק על הדלת ולפסוע הישר אל העבר: זה נחמד והכל, אבל כמו שההתבוססות בשואה- בהאשמה ובקיפוח- בעיקר מובילה את הישראלים אל עבר פי פחת, כך יקרה גם כאן.
    חשוב לחשוב על העוול ולהנכיח אותו (וגם אם המזרחים יקבלו שילומים מהאשכנזים זה יכול בודאי לרכך את הפגיעה…), אבל אפשר גם, במקביל- לזוז הלאה. מאחל לשני הצדדים, שכל אחד יצליח לקבל את צלקות העבר כחלק מגופו, לא יתכחש להן, אבל יצליח להביט במראה בגאווה. וכן, שני הצדדים יכולים להתייחס אחד אל השני ביותר מחילה, ופחות באיבה, פחות בזרות. גם אם לא צריך להתערבב, לשחק עם הקיטוב הזה, זה לא מה שיעזור לכל צד לשמר את תרבותו.

  3. נירה

    אולי די? ההתבוססות הבלתי נגמרת בדיכוי, הסדרה הזאת שמשפילה שוב ושוב את המזרחים, שמחזירה את כולנו אחורה…. ראו מאמרו המצויין של לי-און הדר בהארץ על המזרחים בארה"ב שמקדמים עצמם. מספיק עם ההתקרבנות הזאת!!
    זה מגחיך אתכם.
    תעזרו לעצמכם.
    ויש רבים מכם שעושים זאת. בבנקים, בחברות פיננסיות, בשירות הציבורי והממשלתי (עבדתי עם עיריית אשדוד – כמעט ואין שם אשכנזים. כולם מזרחים. הם מרוויחים יותר ממני, האשכנזיה שמשפחתה לא עשתה פה כסף, סתם ייבשה ביצות, נלחמה בפלמח ובהגנה, הקימה עסק קטן…).
    ואני בטח לא היחידה.
    אתם רוצים לחיות פה – תעשו מהמקום הזה מקום טוב יותר, שוויוני, עם הזדמנויות, במקום להמשיך עם ה"אכלו לי שתו לי. "

    1. גל לוי

      אם באת עד לכאן נירה, אולי תקפצי למאמר העוד יותר מצוין של צבי בן דור בתגובה לדברי ההבל של לי און הדר המצוין.

  4. עודד אסף

    עלי להקדים ולהצהיר שאני לא "בייבי". אילו היה/היתה מישהו /הי פונה אלי ברחוב במילה הזאת, הייתי ממשיך ללכת בלי לענות, ואילו זה היה מתרחש בפאנל כלשהו, הייתי קם ומסתלק… אבל כאן, יש לקוות, אנחנו אמורים לדון בעניינים רציניים, וברצינות, ואני משתדל להתייחס למילה הזאת כאל "תאונה".

    העניין הרציני הוא לפחות כפול: [א] התשתית המעמדית/עדתית/ כלכלית/אידאולוגית (ובכן, פוליטית) שההוויה הישראלית – ובעצם, התנועה הציונית מראשיתה – בנו את עצמן עליה וטיפחו אותה , מלכתחילה היו בה פירכות, סתירות פנימיות וסדקים, שבאילוצים של הימים הרחוקים ההם היה רוב שלא נתן עליהם את דעתו, או שנתן – והעדיף לטשטש, והיה מיעוט קטן למדי שנתן עליהם את דעתו, אך לא עשה די כדי להתריע ולגבש פעולה נגדית (לא נשפוט אותו עכשיו, כי מה יועיל עצם השיפוט?);
    [ב] רוב רובו של השיח הפומבי (לא האקדמי, הסגור במעגלים מצומצמים וממילא נדחק לשוליים ונעשה מטרה לזלזול ואף לאיומים) סביב התשתית הזאת וכל פגמיה – שטחי, פופוליסטי, מלודרמטי, בטווח שבין "ריאליטי" בטלוויזיה לבין טורים אישיים וראיונות "חושפניים" במוספי סופשבוע בצהובונים.

    אני מסוגל להסכים רק עם נקודה אחת במאמר – ורק ברמה עקרונית ביותר: הסכסוך היהודי-פלסטיני, הסכסוך בין "חילונים" (הכללה מפוקפקת , שכמעט אינה מראה במדויק על מי ועל מה מדברים, אבל היא , איכשהו, בשימוש ) לבין דתיים/חרדים, והסכסוך בין "אשכנזים " לבין "מזרחיים" (שתי הכללות מפוקפקות נוספות, שגם הן נעשו מטבע עובר לסוחר – ואכן, יש כאן סוחרים רבים בתחום זה, בשני ה"צדדים") – הסכסוכים האלה, כפי שאומרים באנגלית, הם כאן, כדי להישאר. אין זה אומר שאינם פתירים. אבל הפיתרון יהיה – אם יהיה – כולל: החלפתו של השיח הנפוץ כאן ( והמאמר הנוכחי מייצג אותו) בסוג אחר של שיח, ועיצוב-מחדש, באופן מעשי, של כל התשתית החברתית-לאומית -כלכלית-פוליטית של המקום שאנחנו חיים בו. ומי יודע אם כל זה לא יתרחש רק אחרי משבר וזעזוע חמורים ביותר, ואולי הרסניים במובן מסוים.

    אבל אעיר משהו נוסף לכותבת המאמר : אני, אישית, לא אשם בדיכוי (אני מכיר אותו ובו, ונאבק בו כמיטב יכולתי הצנועה); אני , וידידי, והרבה מעמיתי, ובני משפחתי, גם אילו היינו מעוניינים להעניק "פיצוי" ( איזה וכמה, בדיוק?) – אין ביכולתנו לעשות זאת. אשר על כן, אני לא מוכן לקבל באהבה שום "פציעות" ושום דבר ש"יתפוצץ לי בפרצוף". אגן על עצמי. אפשר, כמובן, להציע לי מה שביבי מציע בטובו לפלסטינים אזרחי ישראל – "לעבור לגדה המערבית או לעזה"; אפשר, בניסוחם של המוני כותבים בפייסבוק ומתפרעי-ימין, להטיף לכך שיגרשו אותי – סמולני-אשכנזי-אקדמי שכמוני – "בחזרה"(לאן, לא משנה), במקרה הטוב, או לכלוא אותי ואפילו גרוע מזה, במקרה הפחות סימפטי; ואפשר גם להאיץ תהליך פוליטי-תרבותי שממילא התחיל כאן: לדחוק אותי
    יותר ויותר לשולי-השוליים, עד שארגיש חנק של ממש, ואולי אסתלק, שהרי אינני מחויב למה שמשרד החינוך מגדיר בתוכניות-הלימוד החדשות כ"זהות יהודית" ואהבה".

    בכלל, אינני סבור שחברות אנושיות וקהילות, מסוגים שונים ורבים, צריכות להישען על "זהויות משותפות" – בודאי לא "זהויות" קלישאיות שלומדים ומשננים כתעמולה במערכות החינוך והתקשורת – ו/או על "אהבה". די לי בחיים שבהם מתקיימים יסודות שכאלה: כבוד של ממש לזכות השווה להיות שונה, וכיבוד זכותו של כל אחד לשמור על זיקה למורשת תרבותית זו או אחרת (מקומית ולאומית, או לא-מקומית ולא לאומית; דתית או לא-דתית ואפילו אנטי-דתית;"מערבית" או "מזרחית") ולחנך גם את צאצאיו במורשת כזאת; מקסימום שוויון כלכלי , שוויון ברווחה ,מוביליות חברתית; מקסימום שוויון באפשרות של כל חבר/ה בקהילה להשפיע על מהלכים גדולים, בכל תחום פוליטי, צבאי, כלכלי, חינוכי; הקפדה על אי-אלימות (לרבות אלימות צבאית ו"משטרתית";
    וגם אלימות של משטרה היא צבאית ) ; ניידות חופשית בתוך השטח המוגדר לחברה או לקהילה, ובהחלט גם הזדמנות שווה לכל אחד לצאת מהחברה /קהילה מרצונו, ואך
    ורק מרצונו; הכרה בכך שכל חברה וכל קהילה אינן קבועות לנצח-נצחים, ואינן "כזה ראה- וקדש"; ויתור סופי על כל שיח שמטרתו היא להוכיח מי ומה "לאומי" יותר, "ישראלי" יותר, וכו' וכו'. ואתם יודעים מה? עצם ההגדרה של "לאומי" או של "ישראלי"או של "ציוני" או של "אשכנזי" (כך יש מי שמגדיר אותי) – מיותרת לי. יש לי תעודת זהות ישראלית ואני משלם מסים, ואני מקווה שאוכל להוסיף ולחיות כאן בלי שאדרש לעטוף את עצמי בכל ההגדרות האלה, לשמוע אותן מזדמזות ליד אוזני כל הזמן, להתנצל כל יום ולהתכונן בלי הפסקה ל"פציעה" ול"התפוצצות בפרצוף". וכמובן, אני מייחל למאבק משותף של בני אדם נאורים, למען הנאורות. אשתתף בו !

  5. דוד ברבי

    כן היום זה עניין של כסף וצריך לשלם את החשבוניות שאם לא זו תהיה עברה ומישהו יצטרך לשלם על התשלום המאוחר
    תחשבו על זה המגיבים האחרונים שלא מצליחים להבין מה היה קורה אילו במקום לקזז היו משלמים לפליטים היהודים מארצות ערב
    לא משנה הסיבה
    ברגע שאתה משלם לחלק מהציבור אתה מקפיץ אותו פזאם כלכלי רציני ואז מוכר לכם סיפור כדור השלג, כסף בא לכסף וכו
    כך צמחו להם הפערים בחברה שהתעצמו בדור האחרון ויצמחו יותר אם לא יעשה דבר
    אז כן חברה תתעוררו
    אז נכון יש כמה אשכנזים עניים וכמה ספרדים עשירים יש אפילו את תשובה ורמי לוי
    אבל חברה זה לא רציני
    הכסף במסות שלו נמצא אצל היהודים המערביים
    ומה שלא כאן נמצא בשוויץ ובגרזי
    זה הכסף שצומח זה הכסף שממן בקלות לימודים זה הכסף שאיתו קונים בתים
    מי שצריך להתפרנס מ23 ש״ח לשעה אינו יכול לחיות בארץ הזה כי אין לו חסכונות ואין לו ירושות
    ופה ושם יצליחו בודדים מוכשרים ביותר ללמוד ולהתקדם למקום אחר אבל המסה חברה תשאר תקועה עמוק למטה
    ועוד לא התחלתי לדבר על התרבות שנפגעה!
    זה סך הכל משפט אחד שאני שולח לרשת ויש פתרונות
    בהחלט יש פתרונות
    החשבוניות הם ענקיות וצריך לשלם אותם
    תודה

    1. דפנה

      אני נאלצת לחזור על שאלה שכבר שאלתי בעבר באתר הזה, עם השינויים התבקשים:
      מהם פרטי החשבון, דוד ברבי? איך אני משלמת את החשבוניות? לאן אני מעבירה את הכסף? כמה כסף להעביר כדי שסוף סוף תרגע?

      1. דוד ברבי

        אהבתי את תגובתך דפנה ולמעשה את מבחינה אישית שילמת את החשבונית בתשובתך החיובית
        ועכשיו צריכים אני ואת ואחרים לדאוג לבחור ממשלה סוציאל דמוקרטית שתעשה את השינויים שאני מציע והרבה ודאי רוצים
        צמצום פערים חברתיים;
        כמו שאמרתי זה פשוט;
        חינוך חינם עד לתואר שני כולל סיוע בדוקטורט לפי מצב כלכלי
        הכסף יבוא מהעושר שישלם מיסים גבוהים יותר כולל מס ירושה שמשום מה למרות שהוא כל כך יהודי אנחנו בין הבודדים במדינות המפותחות שלא גובים
        אז כן צריך למהר ולעשות זאת שעה אחת קודם ואז הנכסים האקדמאים בשלב ראשון ישתוו ובעתיד שעשירים יוקטן הונם עקב תשלום מיסים ומס ירושה ונכסיהם של האקדמאים יגדלו וכך בעוד דור נהיה חברה שווה יותר קרובה יותר וחזקה יותר
        אינשאללה !

        1. דפנה

          אני לגמרי מסכימה שצריך לגבות יותר מיסים.
          בוא נתחיל עם גביית מס אמת. החל מחברות ענק שמשלמות היום מס מצחיק, אם בכלל, וכלה באינסטלטור שלא טורח לתת קבלה, (ואנחנו לא טורחים לבקש). אבל בעניין מס ירושה אני חולקת עליך. לדעתי ראוי שהעשירים ישלמו מס עוד בחייהם . דווקא מס ירושה הוא הפחות מוצלח במיסים.

          אבל יש דרכים נוספות שירחיבו את הכיס הציבורי. למשל, להפסיק לשפוך כספים בהתנחלויות, למשל להבטיח חסינות, חסיון, ואפילו מענקים לחושפי שחיתויות במשרדי ממשלה ובמוסדות ציבור.
          לכל אלה אין קשר ליחסי מזרחיים ואשכנזים.

          1. דוד ברבי

            דפנה לגבי גיוס הכסף מעשירים אנחנו מסכימים
            גם אני נגד הפנית כסף להתנחלויות ולקחת מיסים גבוהים מחברות
            והקשר למזרחיים הוא
            שחינוך חינם עד לדוקטורט הוא נחוץ להם בגלל מחסור במימון שלמרבית האשכנזים יש
            וזה מצב נתון כבר
            ובגלל המצב הכלכלי הנתון והעובדה שההון נמצא אצל קבוצת עשירים מצומצמת
            10 אחוז מחזיקים 67 אחוז מהכסף והנכסים של המדינה אז חייבים מס ירושה שיעשה שינוי דרמתי
            כי עד היום החלוקה לא הייתה הוגנת
            והרי שנינו יודעים שצבירת סכומי הענק לא באו מעבודה
            עובדה שבמערב אירופה יש מס ירושה

  6. רעת גלבלום

    מי שנוזפ/ת במזרחים שיעשו בשביל עצמם ויפסיקו לצעוק אכלו לי שתו לי כנראה לא רואה איך כל המציאות שסביבנו מונעת ממזרחיות לעשות עבור עצמן. עם הסללה לתעודות שהן פחות ממספיקות; עם ייצוגים של פושעות או סתם טיפשות במדיה (למשל בתכנית הירועה הפרחה והאשכנזי, אבל גם בדרכים הרבה יותר מתוחכמות)
    מי שנדמה לה שעשתה הכול במו ידיה ושכל מזרחית היתה צריכה ויכולה לעקות בדיוק את אותו הדבר עבור עצמה צריכה לקרוא שוב את הקטע שבו האם וביתה נוקשות על הדלת של הבית שפעם היה ביתן: מי שבפנים משוכנעת שעשתה והשיגה הכול בעצמה, אבל היא נאלצת להכיר בכך שהבית שלה יכול היה להיות שלה רק לאחר שגורשו ממנו בעלות הבית הקודמות. העקרון זהה. תשאל את עצמה אשכנזייה שהשיגה דברים בחייה על ידי עמל ומאמץ האם היו כאלו שסולקו מהמרוץ ואיפשרו על ידי כך את הצלחתה.
    התשבה היא כן מהדהד.

  7. פריץ היקה הצפונבוני

    כנראה שאני יהודי קשה הבנה כפי שהתואר לעיל אומר התחלת עם מתנחלים גוזלי כבשת הרש ואויבי השלום והמשכת למקופחים אמיתיים או מדומים הכל בסל אחד?