כן. גם הילדים של חרדים וערבים

עד שלא נבין כי האיום האמיתי עלינו הוא העתיד הלא ברור שלנו ושל ילדינו, עד שלא נוכל להבטיח לילדים וילדות בישראל כי הם יכולים לגדול בשקט, בשובע, עם עתיד ברור וטוב – עד אז, לא תהיה המשכיות וגם לא הצדקה להמשכיות שלנו כאן
שירן רייכנברג

כל כך הרבה דברים קורים בארץ שלנו, אירוע רודף אירוע, ובתוך מבול האירועים הקטסטרופליים, התפלאתי לראות בכותרת הראשית של ידיעות אחרונות ב-29 באוקטובר כמו גם בעיתון גלובס, נתון מתוך דו"ח שנערך על ידי יוניצ"ף, על פיו 35.6% אחוז מהילדים בישראל עניים. נכון שמדי פעם בדיווחים התקשורתיים-פוליטיים מבליחה ידיעה שעוסקת בילדים ונוער. אבל דיון אמיתי במצבם של ילדים ונוער, במיוחד ילדים ונוער בסיכון – בדיון כזה לא נתקלתי בתקשורת כבר הרבה מאוד זמן.

אז אולי מוטב באמת להתחיל לעסוק באותם ילדים עניים, אלו הרעבים באמת, שמצטלמים טוב אבל רגע אחרי שהכתבים הולכים הם עדיין יישארו רעבים. לפי נתונים שפרסמה המועצה לשלום הילד, מספר הילדים (עד גיל 18) החיים בעוני הוא 905,000 – 35.6% מכלל הילדים בישראל. המשמעות היא שכל ילד שלישי (לפחות) בישראל, חי מתחת לקו העוני. עוד עולה מנתונים אלו כי לאורך שלושת העשורים האחרונים קיימת מגמת עלייה ברורה בתחולת העוני בקרב ילדים. אחוז הילדים העניים גדל פי 4.5 מ-8.1% ב-1980 ל-35.3% ב-2010.

למרות נתונים מבהילים אלו, אין שום תכנית ממסדית לטיפול בהם. אין טיפול ממסדי בגורמים לעוני – באבטלה, במערכת הרווחה, במצב בפריפריות וכיוצא באלו. הטיפול הממסדי המרכזי בשנים האחרונות, בא בדמות הפרטה נוספת, או מכירה של עוד מפעל מקומי לסינים ועוד משפחות רעבות.

"אבל מה אכפת לי מהם?!" – אמר לי קולגה – "זה רק הילדים החרדים והערבים, אז שלא יביאו 13 ילדים ויתפלאו אחר כך שאין להם מה לאכול". אבל גם הילדים האלו – הם רק ילדים! בני אדם קטנים. האם הם אשמים באמונה של הוריהם? האם הם צריכים להיות נדונים לרעב ועוני בגללה?

by-nc-nd 4.0
צילום: Wellcome Images, by-nc-nd 4.0

יתירה מזאת, המחיר שאנחנו כחברה משלמים על מספר רב כל כך של ילדים עניים הוא שאותם ילדים הגדלים בתוך תרבות העוני מפתחים "אישיות עוני". במצב של מצוקה, חוסר ביטחון כלכלי, קשרים חברתיים דלים ודימוי עצמי נמוך נוצרת אווירה של חוסר ציפיות, ייאוש וחוסר הנעה לצאת ממעגל המצוקה. ילדים עניים לא זוכים ברוב המקרים להתייחסות מטפחת, מניעה, מעשירה ותומכת. זהו מעגל קשה, שקשה לצאת ממנו, וכך אנו דנים את אותם ילדים לחיים בעוני, במעגל אכזרי שקשה לצאת ממנו, ואת החברה הישראלית לחברה עם עוני לדורות.

הקיצוץ בקצבאות הילדים, עליית שיעור הילדים החיים בעוני, הפרטת מוסדות הרווחה האמונים על טיפול בנוער בסיכון, חוסר מדיניות ממשלתית אוהדת ומוסדרת כלפי ילדי פליטים וילדי עובדים זרים – כל אלו ועוד, מהווים את פתחו של השבר הגדול האמיתי שמאיים עלינו, החברה הישראלית, הרבה יותר מהאיום האיראני.

נדרשת תוכנית ממלכתית שתכונן נציב זכויות ילדים, אשר יהיה אמון על מימוש וקידום זכויות ילדים בישראל באופן אמיתי ולא רק באופן סמנטי – שידאג להשמיע את קולם בכל מקום בו הוא נדרש להישמע – במשרדי ממשלה, בוועדות הכנסת, בתקשורת ובכל מקום בו מופרות זכויות ילדים באופן תדיר.

אבל קודם כל, נדרש שינוי בסדרי העדיפויות במדינה, עד שלא נבין כי האיום האמיתי עלינו הוא העתיד הלא ברור שלנו ושל ילדינו, עד שלא נוכל להבטיח לילדים וילדות בישראל כי הם יכולים לגדול בשקט, בשובע, עם עתיד ברור וטוב – עד אז, לא תהיה המשכיות וגם לא הצדקה להמשכיות שלנו כאן.

"כותרת ראשית על ילדים? ועוד ילדים עניים?!…. יפה!" חשבתי לעצמי, אבל אין די בכך. המצב הנוכחי מצריך פתרון יצירתי ומעמיק. הקמה של נציבות זכויות ילדים תדאג להשמיע את קולם ולקדם את זכויותיהם של ילדים ונוער בכל תחום רלבנטי – רווחה, חינוך, שיכון ועוד. נציבות זכויות ילדים תתמרץ את הממשלה ליצור תכנית מסודרת ומקיפה למיגור תופעת העוני. עד שאלו לא יקרו, מצבם של הילדים העניים בישראל יישאר כשהיה, ומחר יעטפו בכותרת הזאת את הדג בשוק שאותם ילדים לא יאכלו לעולם.

הכותבת היא עו"ד מנחת הקליניקה לזכויות ילדים ונוער במרכז לחינוך משפטי קליני בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ודוקטורנטית בנושא זכויות ילדים ונוער

עוד על חיים בעוני

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    אם מבינים שעיקר הילדים העניים הם ילדים ערבים וחרדים – וזה משהו שחשוב להבין אם רוצים אשכרה לטפל בבעיית העוני בקרב ילדים בישראל – צריך גם שהפתרונות המוצעים לטיפול בבעייה יהיו מותאמים.

    לעוני בשני המגזרים יש סיבה מרכזית דומה – רמת יציאה לעבודה נמוכה מאוד (בעיקר אצל גברים חרדים ונשים ערביות) שבאה יד ביד עם רמת ילודה גבוהה מאוד (הגבוהה בעולם במקרה של המגזר החרדי). השילוב הזה הוא מתכון בטוח לעוני; להורים יש מעט מאוד הכנסה מעבר לקצבאות ממשלתיות, ומספר נפשות גדול מאוד לפרנס, וכמובן שבצורה הזו לא עוברים את קו העוני שהוא כמה? 2000 ש"ח בחודש לנפש?

    אם מבינים את זה, אז אולי גם מבינים שבניגוד לדעת הכותבת, קיצוץ בקצבאות הילדים זה לא חלק מהבעיה אלא חלק מהפתרון. אם במקביל, הכסף שקוצץ מקצבאות הילדים מועבר למשל להקלות מס ומס הכנסה שלילי להורים עובדים. אם רוצים לפתור את בעיית העוני בקרב שני המגזרים, כל התכניות שמיועדות לטפל בכך צריכות להתרכז בהעלאת שיעור היציאה לעבודה, דבר שבלווא הכי גם יגרום לירידה טבעית ברמות הילודה, וביחד לירידה דרמטית בשיעור העוני בטווח הבינוני-ארוך.

  2. ניר

    לצערי הרב ממשלת ביבי רואה באיום הביטחוני את האיום היחידי על עתיד המדינה. לא מספר הילדים הרעבים, לא הקריסה של מערכות הבריאות, החינוך והרווחה. לא התפוררות הדמוקרטיה הישראלית ושלטון החוק.
    עד שממשלות הימין (אני ספק אם ממשלת מרכז-שמאל תקום בקרוב) יבינו שהסכנה החברתית חמורה עשרות מונים מאשר הסכנה הביטחונית (שאין לזלזל בה), עתידה של ישראל מונח על כפות המאזניים.
    הלוואי ועתיד ילדנו היה בטוח. אך אידיאלוגית ביבי, בנט ולפיד הופץ עתיד זה ליותר ויותר שחור.

  3. Dani

    מה זה רעב
    איפה אחריות ההורים
    למה אני צריך לממן הורים שמביאים 9ילדים
    מה כל דבר זה המדינה
    הנושא מורכב יותר . מאמר שטחי .

  4. שחר גינדי

    שלא יהיו אי הבנות- הוריהם של רוב הילדים העניים בישראל עובדים. אחוז העניים עולה בהתמדה בגלל פער גדל והולך בין זכויות עובדים וזכויות סוציאליות לבין יוקר המחיה.

  5. השפוי משפיה.

    אם ניקח לדגמה זוג צעיר שמחליט להביא לעולם שני ילדים מכיון שהם מעריכים שמעבר לכך לא יוכלו להעניק להם חינוך טוב ורמת חיים הולמת.
    באה המדינה ואומרת להם – אנחנו ניקח מכם יותר מיסים על מנת לתת לשכן שלכם שהחליט להביא 10 ילדים לעולם (כי זה מצווה) וכך גם הילדים שלכם וגם הילדים שלו יהיו עניים ולתפארת מדינת ישראל והדמגוגים "החברתיים".

  6. רתם

    לפני יותר מעשרים וחמש שנה, כתב כספי בהארץ מאמר נוקב, לדעתי, על למה דו"ח העוני כמעט לא מזיז לאף אחד. הסיבה היא שהרוב המכריע של ילדים עניים בישראל הם ערבים וליתר דיוק, ערבים בדרום. נכון, יש חרדים עניים מאד ויחד עם זה, המדינה בונה להם שכונות שבהן הם יכולים לגור בדירות חדשות, והמפלגות שלהם מצליחות לקרוץ בשבילם מהעוגה תקציבים, משרות והרבה מאד שרותים קהילתיים, דרך המדינה או דרך תקצוב עמותות. שום דבר לא השתנה מאז לטובה, הרקע הציוני של רוב היהודים בישראל, מביא לכך שילד ערבי החי את כל חייו בעוני ובתת תזונה אינו מעניין את סדר היום הציבורי של המייןסטרים בישראל. מהבחינה הזו, המצב אפילו השתנה מאד לרעה. אז ככה הציונות והגזענות, קשורות למדינה מצמיחת עניים, מובסים ומי יודע? אולי גם שונאים

  7. ליכודניק

    לגבי ילדי החרדים: מה לעשות, ומבחינתם יש להם "עתיד ברור וטוב"- להיות אברכים ונשות אברכים. אמנם הם לא שבעים, אבל בודאי שהם לא גדלים ב-"תרבות של עוני": יש להם קשרים חברתיים ענפים, דימוי עצמי בשמיים, ציפיות גבוהות (להגשים את האידיאל החרדי) וכו'. האם הכותבת מתכוונת לכפות על ההורים לימודי ליבה וכו', כדי לשמור בכוח על מה שהיא רואה כזכות הילדים לא לחיות בעוני? זו מתיחה רצינית של שיח הזכויות.

  8. לוגי

    הנתונים שצוטטו בכתבה הם של ילדים עניים. זה לא אותו דבר כמו ילדים רעבים. רעב כמו שרואים בארצות עולם שלישי אינו קיים בארץ. אין ילדים עם בטן נפוחה מרעב. אין ילדים בארץ שמתים מרעב. יש הורים שאינם יכולים לממן חוגים, אייפון, או נסיעה לחו"ל (אם כי רבים מההורים יכולים לממן סיגריות).
    כאשר מדברים על עניים חשוב לדעת איך מגדירים עוני. ההגדרות יחסיות. אנשים שהגדירו עצמם מעמד ביניים בעבר וחיו חיים טובים, נחשבים היום בעלי הכנסה של עניים.
    הגדרת העוני כתלות בחציון ההכנסה, גורמת לגידול במספר העניים ככל שהפערים גדלים. פערים גדולים הם צרה צרורה שצריך לטפל בה, אך אין לזאת קשר לעוני.