לא רק שביתה. צריך הפגנות המוניות

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, הכריז היום על סכסוך עבודה כללי במשק בשל מבוי סתום במשא ומתן עם הממשלה על העלאת שכר המינימום וכן ההעסקה הקבלנית במשרדי הממשלה (וזאת בניגוד להסכם שנחתם בין ההסתדרות לממשלה לפני כשנתיים). פירושו של דבר שבעוד שבועיים תוכל ההסתדרות להתחיל בעיצומים בכל מקום עבודה המאוגד בה, הווה אומר, בעיקר, במגזר הציבורי, אך ייתכן שגם בחברות הביטוח והסלולר, שגם הן מאוגדות בהסתדרות. בעוד ששר האוצר יאיר לפיד מציע שכר מינימום של 4,500 ש"ח לחודש – תוספת של 300 ש"ח לחודש מעל לשכר הנוכחי – בהסתדרות מבקשים שכר ראוי יותר, של 5,000 ש"ח לחודש.

המאבק למען שכר מינימום שאפשר לחיות ממנו ולמען העסקה ישירה בשירות הציבורי (אגב מה עם המגזר הפרטי?!) הינו מאבק ראוי וחשוב. אבל, לאור ההיסטוריה של ההסתדרות בשנים האחרונות, נשאלת השאלה: האם ההסתדרות תילחם עד הסוף, עד לניצחון מלא, הווה אומר העסקה ישירה מלאה בסקטור הציבורי ושכר מינימום של 5,000 ש"ח, או שמא היא תתקפל בדרך? בנוסף לכך, בעבר ההסתדרות אמנם השתמשה בעיצומים ובשביתה ככלי, וזהו כלי רב-עוצמה למלחמה נגד ההון, אבל מדוע ההסתדרות אינה מוציאה אנשים לרחוב למאבק לשכר מינימום ראוי? חשוב לציין שזהו לא מאבק "שמאלי" או "ימני" (מלבד אולי לימין הכלכלי הקיצוני המנוגד באופן גורף לרעיון של שכר מינימום) – הרי גם אנשי ימין צריכים לאכול. כולי תקווה שהפעם ההסתדרות לא תתקפל, ותוציא את ההמונים לרחוב, וכן תילחם למען העובדים עד להשגת יעדי השביתה.

ומזווית אישית, מי שמרוויח שכר מינימום יודע מה זה לחיות בצמצום. לא רק שאיני גומרת את החודש, אני בקושי מתחילה אותו; משכר מינימום קשה מאוד לחיות במדינה זו. בינתיים, בזמן שאני עובדת קשה מאוד בכדי להרוויח שכר זעום, וכמוני מאות אלפי עובדים, למדינה יש כסף לחלק לח"כים ולראש הממשלה, וכן לבזבז על העסקה קבלנית, שכידוע הקבלן בה גובה פערי תיווך הן על חשבון העובד והן על חשבון המעביד. כמו כן על ההסתדרות להילחם גם עבור מי שאינו מאוגד, כמו מרבית עובדי הקבלן בארץ. הגיע הזמן להפסיק את העבדות המודרנית ולתת לאנשים עובדים לחיות בכבוד!