על כשלונה של הממשלה הלבנה, ועל (אולי) תחילת סופו של המרכז

הבשורה הטובה של בחירות 2015 היא שנראה שממשלה לבנה לא הולכת טוב כאן. כבר התרגלנו לכך שמדינת ישראל לא מאמינה בייצוג פוליטי של ערבים, אך ממשלה ללא ייצוג, רע ככל שיהיה, לציבור החרדי והמזרחי, פשוט לא מחזיקה מעמד
גל לויגל לוי

חוקר וכותב בנושאים של אזרחות, מזרחיות חינוך ודמוקרטיה, ובמיוחד אקטיביזם פוליטי עכשווי. בעבר חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית

זהו? מיצינו את שלל הקלישאות? אלה על הבחירות שאף אחד לא רוצה בהן (וראו פלא, הן קורות), ושאין כסף לזה (ואכן מפתיע שממילא הכסף הזה לא היה הולך למקומות הנכונים), וגם קלישאות כמו "דבר לא ישתנה", ובו בזמן, הקלישאה החביבה על נציגי השמאל, "הפעם הבחירות הן באמת גורליות לקביעת דמותה של המדינה", כאילו זו לא נקבעה ונקבעת מחדש כבר 47 שנים (ולמהדרין 67), וכמובן הקריאה הנרגשת לשמאל להתאחד כי זו באמת ההזדמנות האחרונה להביס את ביבי או הליכוד או את שניהם יחד עם ליברמן ובנט.

אז עכשיו, אחרי שמילאנו את חובנו, ואחרי שכבר התחילו להפגיז אותנו באינספור ספוקלציות ופרשנויות, ועבר רק יום אחד, אפשר רגע לנסות ולהבין את הרגע הזה כמות שהוא. כי בפוליטיקה, בניגוד למה שמלמדים אותנו, המשמעות של הדברים אינה טמונה במה שהיינו רוצים שיקרה, או מה שנדמה לנו שהיה צריך לקרות, אלא במה שקורה, בלשון הווה.

אז זה קרה, והממשלה קרסה כי היא לא עמדה יותר במכלול הניגודים שהרכיבו אותה. לא בגלל פערים אידיאולוגיים חס וחלילה, כי דווקא האידיאולוגיה היא הדבר היחיד שחיבר חזק את מרכיביה השונים. במיוחד, היה זה ניסיון נדיר לשחזר את השותפות ההיסטורית שניצבה ביסוד הסדר הממלכתי של שנות ה-50. האליטה האשכנזית דור 2.0 של המעמד הבינוני המתקרא חילוני וזה המתקרא ציוני-דתי, בדמותם של נתניהו-לפיד-בנט ובחיזוקם של ליברמן ולבני, ניסו לייצר את מה שעבד לא רע במשך העשור הראשון – אליטה פוליטית כלל-אשכנזית המכוננת סדר פוליטי שמטרתו להציב את המעמד הבינוני במרכז. המכלול הזה עבד עד אירועי ואדי סאליב, וכאשר הסתבר שזה לא עובד יותר, הערבים והמזרחים החלו דרכם אל תוך הסדר הפוליטי.

ממשלת נתניהו השלישית הייתה הממשלה האשכנזית ביותר והאנטי-חרדית ביותר שהייתה כאן מזה שנים (זה שהיא הייתה אנטי-ערבית בצורה קיצונית רק מחזק את ההשוואה לשנות ה-50, שהרי מבחינתם אפשר היה להחזיר את הממשל הצבאי אתמול). כאז – כן עתה: הקבוצות המאיימות על המעמד הבינוני נדחקו לשוליים. אז – כי עדיין לא היה להן כוח. ועתה – כי הצליחו לנטרל לרגע את כוחן. כאז – כן עתה: המונח דמוקרטיה יועד קודם כל ליהודים, ואף יותר מכך, לאלה המשתייכים למחנה ולמעמד הנכון. אולם שלא כאז, עתה המבנה עומד על כרעי תרנגולת.

The_33_Israeli_government
ממשלת ישראל ה-33 ביום השבעתה ב-18 במרץ 2013

ראשית, הים אולי אותו הים, אבל הערבים אינם אותם הערבים. נדמה לי שבישראל מעריכים מעט מדי את הכלים השלובים שבין מצב הפלסטינים בשטחים לבין מצבם של אלה בישראל. אני חושב דווקא שיש קשר בין העלייה בתסיסה הפוליטית בשטחים לבין ההתדרדרות במעמדם של האזרחים הפלסטינים. כלומר, ההשפעה פועלת גם בכיוון השני, וכאשר מצב הערבים בישראל מתדרדר, גם ההתנגדות בשטחים עולה (מעבר כמובן לסיבות האחרות שמשפיעות על המצב שם).

שנית, החרדים והמזרחים של היום אינם אלה של פעם, והם לא ממש הניחו לממשלה לשכוח שהיא שוכחת אותם. נתניהו זנח לגמרי את האלקטורט המזרחי של הליכוד, מה שאיפשר לדני דנון למשל לחזק את מעמדו כקורא התגר על ראש הממשלה. גם מירי רגב המשיכה לשמור על האלקטורט הזה, אלא שהיא בשונה מדנון לא עשתה זאת תוך עימות עם נתניהו, אלא כדרך לשמר את כוחה בליכוד.

שלישית, ואולי הכי חשוב ומה שמסביר בסופו של יום את המשבר: הממשלה לא הצליחה להסכים על הדרך הנכונה לכלכל את עמוד השדרה הפוליטי שלה, את המעמד הבינוני. זה לא היה ויכוח אידיאולוגי שהכריע את הכף, וכאן אני נוטה לקבל את ההסבר של עידן לנדו לקשר שבין המלחמות למשברים הפיסקליים ומכאן לצורך הפוליטי בבחירות. אם היה ויכוח בין השותפות הקואליציוניות, כמדומני שהוא הסתכם בוויכוח על הדרך שבה ניתן להיטיב במידה מסוימת עם המעמד הבינוני הרחב על חשבון המאיון העליון הצר, ולא על הפגיעה המתמשכת של המדיניות הכלכלית בעשירונים הנמוכים, ובאי היכולת לקיום בסיסי גם בקרב משפחות עובדות. הרי מה שלפיד הגדיר כתקציב חברתי היה בעיקר הרחבה תקציבית מסוימת באמצעות הגדלת הגירעון – מה שהקפיץ עליו את שומרי הסף הניאו-ליברלים של האוצר – שנועדה לתת כמה סוכריות למעמד הבינוני אבל בטח לא לחולל שינוי שיעזור למי שמתחת לזה. אפילו בדהמרקר זיהו את הבעיה בתקציב שכולו קיצוץ ההוצאה הציבורית לשירותים חברתיים. נתניהו, אם אני מבין נכון את הזיגזג שלו, רצה להותיר את השוק המתקרא חופשי, יותר חופשי.

מה יהיה לנו עכשיו? סביר שלא הרבה. בנט וביבי יעלו, לפיד וליברמן ירדו, התנועה (המגונה) אולי תיעלם או שתישאר כאן על מנת לרמות אותנו, העבודה ירדו וכו' וכו'. כמו שרבים מפרשים, סביר כי לא ישתנה הרבה וכי החרדים בצורה כזו או אחרת יחזרו. אבל למה לעסוק בספקולציות חסרות משמעות? למה לנסות ולנבא את תוצאות הבחירות כאילו הקונסטלציה הפוליטית עכשיו מזמנת או מסמנת אפשרות לשינוי מהותי? אולי, כי יש בכל זאת משהו מעודד בהקדמת הבחירות, מעודד במשמעות המרקסיסטית של עידוד – צריך להיות רע כדי שיהיה טוב.

הבשורה הטובה היא שנראה שאפשר כבר לבשר שממשלה לבנה לא הולכת טוב כאן. ממשלה ללא ייצוג, רע ככל שיהיה, לציבור החרדי והמזרחי, לא מחזיקה מעמד. וזאת למרות, כמו שנהגו לומר אי אז לאחר הבחירות ב-2013, בעיקר במגזר של שחר אילן, שמעולם לא הייתה הזדמנות טובה יותר להקים ממשלה "חילונית" (יש לקרוא, אנטי-חרדית ואנטי-עניים). במלים אחרות, משבר הייצוג הפוליטי שהיה ביסוד המחאה של 2011 עמד בניגוד גמור לדמותה הלא ייצוגית כלל של הממשלה. כן, כבר התרגלנו לכך שמדינת ישראל לא מאמינה בייצוג פוליטי של ערבים, והממשלה הזו אף הגדילה לעשות והעלתה לשם כך את אחוז החסימה. אבל הממשלה הזו גם חשבה שהיא יכולה להסתדר גם מבלי לייצג את הרוב המזרחי. וזה לא עבד, ולא יעבוד!

שנית, וזאת כבר בגדר ספקולציה או משאלת לב, נראה שהבחירות הקרובות עשויות לחדד את האשליה שהדרך להתמודד עם מצוקותיה של החברה הישראלית היא באמצעות מין יצור אמורפי שנקרא בשמות משתנים, אבל מהותו בהיותו "מרכז" (יש לקרוא: מפלגה פרו-קפילטיסטית, שמרנית וכזו שלא ממש אכפת לה מה קורה עם הפלסטינים האלה בשטחים כל עוד מדי פעם אנחנו מכסחים אותם קצת). עוד קצת לחץ, עוד קצת בנט ועדר הסהרורים (טוב לא כולן), ואולי יהיה ברור למישהו כאן שהגיע הזמן להכריע מה המדינה הזאת רוצה להיות. התעוררתי אתמול וראיתי שכיוונתי כבר לדעתו של גדול – שטייניץ קרא מעל בימת הכנסת לבחור בין ליכוד לעבודה. הפעם אני בעדו (בגבולות מסוימים). העבודה לא מעניינת אותי כמובן, אבל האפשרות שאולי לקראת הבחירות הבאות תעלה רשימה שתהיה מזרחית-פוליטית ושתדע לעמוד מול הימין הפוליטי עם תכנית אלטרנטיבית היא לא בהכרח פנטזיה. צריך לפעול לקראתה. זה לא מהיום למחר, ולא ל-17/3/2015.

כן, בחירות זה מין רגע זחוח כזה של אופטימיות לא-זהירה (או במלים אחרות, תמימות מטופשת).

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    ממשלה לבנה נפלה, בלי שום קשר ללחץ חרדי ו/או מזרחי מבפנים או מבחוץ;
    איך אפשר להכליל מכך שכל ממשלה לבנה תהיה לא יציבה,
    ולהרחיק אף למסקנה המובלעת, שממשלה עם בסיס חרדי ו/או מזרחי תהיה יציבה?
    הרי לאלקטורט המזרחי יש אינטרסים מנוגדים לממסד הרבני ששולט באלקטורט החרדי, כמו למשל בהזרמת תקציבי חינוך ורווחה לכלל הציבור- ולא רק לבני תורה.

    1. מישהו

      זה כמו גראס רק יותר חזק.

    2. יצחק גורן

      פשוט ובהיר בהחלט
      הכרה מלאה בזכיותיהם של כל אזרחי ישראל ומימושםהלכה למעשה
      הינה הצעד הראשון לקראת ביסוה של המדינה כדמוקרטיה של ממש שתזכה להכרת העולם.
      שתיים. הכרה בזכותו של העם השכן (בין אם בזכות אבות אבותיו שכבשו אותה והתנחלו בזו הארץ לפני 1400 שנה , בין אם בזכות לא תרצהישיבתו בין הים לירדן, בין אם תרצה לא תרצה, לא ניתן לסלק אותם !
      שלוש.
      וככלות כל אלה, ואפילו לא ייפסקו כליל מעשי שוד ורצח וגניבת מכוניות וכ"ו ( שהרי כל אלה הם לחם חוקינו ומנת יומנו מבלי שהערבים הפלשתינאים יהיו מעורבים בהם!!!) כך שכשם שניתן,או שלא ניתן, לטפל בפושעים מבית, כך גם יטופלו פושעים מבית ומחוץ
      ושלוש. מי שלא הפנים עדיין כי ממשל ימני קיצוני בראשות נתניה, או ליברמן, או בנט, או בראשות כל הנחשים המזנבים בנתניהו, יביא לקיצה של המדשינה היהודית-"דמוקרטית",צפטי לאסון חייו.
      אבל למה אני ושכמותי ייענשו אם הראויים לעונש???!!!

    3. נטליה

      גם אני לא הבנתי כלום. בהתחלה הוא אומר שממשלה בלי חרדים לא מחזיקה, ואז הוא מפנה לעידן לנדו, שהטיעון שלו היא **שכל** ממשלה בשנים האחרונות, עם ש"ס או בלי, לא מחזיקה, כי היא "מנהלת" את הכיבוש על-ידי מלחמות שעולות הרבה כסף ויוצרות תקציב בעייתי. אז מה בדיוק אומרים במאמר הזה לעיל? שוב, לא הבנתי כלום.

      1. גל לוי

        התשובה הקצרה היא שאת הכיבוש אפשר לנהל בצורה יציבה יותר עם ממשלה שמכילה גם את ש"ס למשל. התשובה הארוכה שזה לא סותר. יש הסבר ברמת המבנה והכלכלה הפוליטית ויש הסבר ברמת הייצוג הפוליטי.

  2. מישהו

    השחורים באמריקה מתים על ברק אובמה בזמן ששלושה שחורים לא חמושים נרצחים בשלושה חודשים. נראה לי גם השחורים של ישראל יקבלו בברכה נחמה שכזו.

  3. גל לוי

    יש שני מצבים פיזיקלים נדמה לי – אחד של פיצוץ מבחוץ והשני של קריסה מבפנים. בהערכה זהירה אני חושב שכל הממשלות שלא מיצו את זמנן נפלו באופן השני, כלומר, הן לא הצליחו להתגבר על הסתירות הפנימיות ולשמור על יציבות. לכן, לא טענתי שהיה לחץ מבחוץ.
    מה שאני טוען שהניסיון להקים ממשלות שמייצגות את המרכז המדומיין ולא מייצגות את הציבור המזרחי והחרדי לא יחזיקו מעמד. שים לב שזו גם הבעיה של נתניהו בליכוד – הוא השאיר את האלקטורט המזרחי הרחב שלו בשוליים ולכן דנון ורגב מצליחים שם.
    ואני בהחלט מסכים שיש סתירה וניגוד בין הדתיים הציונים לחרדים, אבל לצערי בינתיים אתה טועה בהערכה שהאלקטורט המזרחי ניצב נגד השליטה של החרדים בתקציבי החינוך (מעבר לתפקיד של ש"ס). אגב, אני גם לא בטוח שהתקציב של החרדים היה מגיע למזרחים במקום זה..

  4. דרור BDS

    "אפשרות שאולי לקראת הבחירות הבאות תעלה רשימה שתהיה מזרחית-פוליטית ושתדע לעמוד מול הימין הפוליטי עם תכנית אלטרנטיבית היא לא בהכרח פנטזיה. צריך לפעול לקראתה. זה לא מהיום למחר, ולא ל-17/3/2015".

    את הסיסמה הציונית-אשכנזית "מי שמצביע משפיע" יש לא רק להפריך אלא להפוך למי שמחרים משפיע. עד עתה הקולות האלה לא נספרו ולא זכו לשום דיון ציבורי היות והיה מדובר בפרטים ולא בקולקטיב או בתנועה פוליטית.
    סירוב חברתי להצביע, עד ליצירת כח פוליטי היכול להתמודד מתוך הפרלמנט הציוני על דרישותיו של מאיר עמור (הוגה הסירוב החברתי), יכול לבוא כהקדמה לו, ממש כשם שאיחוד המפלגות הלא ציוניות יכול, בעתיד, לא ב17 מרץ שנה זו, להביא להחלטה משותפת להחרים את ההונאה המכונה בחירות הפעם הבאה.
    (חצי המשפט האחרון נכתב בהשראת דיון אצל נדב פרנקוביץ' עם רוני ברקן).

    1. נועם א"ס

      "חסידות סאטמר מציעה כסף למי שלא יצביע בבחירות –
      החסידות האנטי ציונית מציעה לשלם 100 דולר לכל מי שיפקיד את מסמכי הזיהוי שלו ביום הבחירות ויתחייב לא להשתתף בהליך הדמוקרטי:
      "חבל שיש עדיין מפלגות חרדיות שמאמינות למחריבי הדת"

      http://judaism.walla.co.il/item/2807616

  5. יצחק גורן

    מבקש סליחה על השגיאות וההשתרבבויות שנפלו בתגןובתי הקודמת.

  6. גרשון יינון

    אשכנזים/מזרחיים — הסיפור הזה נגמר. הישראלים נולדו ברובם בישראל, וכולם בהמות פרימיטיביות במידה שווה. היבבנות על "המזרחים הדפוקים" רק תגרום להנצחת התפישה הפסיכית הזאת.

    1. גל לוי

      איפה נאמר שאתה צריך לקרוא את היבבנות הפרנקית. לך למקומות שבהם לא מייבבים, העולם רחב.

    2. שמעון אשל

      במדינה קרו שני אסונות מלחמת ששת הימים ונצחון ביבי ב 1996

      1. גל לוי

        בטח, כי כל היתר היה ממש דבש.
        #אנשים_עם_זכרון_פוליטי_קצר_וסלקטיבי

  7. נתן.

    אני יודע שזה לא יעזור ובכל זאת למען הקוראים של איבדו את יכולת החשיבה –
    הציבור החרדי במדינת ישראל הוא הציבור הכי גזעני (הן כלפי ערבים והן כלפי מזרחיים) והכי אנטי חברתי שקיים במדינה.

    הדת היא הגורם מספר אחד לתחלואייה של המדינה.

    ההתרפקות החוזרת ונישנית של השמאל האנטי-ציוני על הציבור החרדי היא פתטית ,מזכירה אהבת גבר דחוי לאישה והיא בעיקר מעידה על מצבו הסופני.

    1. גל לוי

      לא התרפקות. במציאות הישראלית יש גם חרדים, אתה רוצה לזרוק אותם לכלבים כמו לפיד, בבקשה. לטעמי הגזענות של לפיד חמורה מזו של החרדים. אני מנסה להסתכל על המציאות ולהבין עם מי אפשר לעשות מה.
      התערבות: אם מחר צצה הזדמנות לקואליציה שכוללת את הערבים, מי יסרב ראשון – יאיר לפיד, נפתלי בנט, אריה דרעי, משה גפני?

    2. דוד אבן-שמאל מתון

      אם השמאל אנטי ציוני יכול ללקק לאיסלאם הפונדמנטליסטי , קטן עליהם ללקק ל"תולדות אהרון".

      הכל כשר בשביל להפיל את הישות הציונית אני מניח.

  8. יוסי ברנע

    אולי יש גם לסקור את הנעשה לא רק מהזוית המזרחית, אלא גם מהזוית שאין אף מפלגה כיום בישראל המצדדת בהיות ישראל מדינת לאום אזרחי שבה שווים כל אזרחיה, אחת דתם או מוצאם. האם ש"ס בעד זה? דני דנון? גם לא חד"ש. ( שאלתי את דב חנין).

    1. דרור BDS

      "אין אף מפלגה כיום בישראל המצדדת בהיות ישראל מדינת לאום אזרחי שבה שווים כל אזרחיה, אחת דתם או מוצאם".
      אין, לא הייתה ולא תהיה (גם אני שאלתי את דב חנין).

      קח, קח איתך את כל השקרנים, המסלפים, המתעלמים, הזורים חול בעיני הציבור, ואת כל אלה השאלים שאלות את דב חנין ומקבלים ממנו תשובות (אני לא זכיתי להיכלל באף אחת מהקבוצות הנ"ל), קח אותם למקוםהיחיד הראוי להם, לפח האשפה של ההיסטוריה. כל משמיצי בל"ד יבוא יומכם. זו הבטחת בחירות והיא תקוייםבמלואה.

      1. יוסי ברנע

        ממש לא ברור. מה רצית לומר?

  9. מאיר עמור

    פחד הישראליות – בחירות כלום

    תוצאות הבחירות הבאות יהיו דומות ביותר למה שקיים כיום. יתווסף כוח לא משמעותי של משה כחלון. מבחינה זו ברור לגמרי שהבחירות לא תפתורנה שום משבר. תהיינה קרוב לחמש או שש מפלגות קטנות ובינוניות. מפלגות אשר יאבקו על סדר יום פוליטי שאף אחת מהן לא יכולה למעשה לממש. משבר הפוליטיקה בישראל אינו מוביל את החברה לשבר; קיפאון חברתי ישראלי מוביל את הפוליטיקה והפוליטיקאים לחדלון. החברה היהודית ישראלית הגיעה לשלב שעליה לקבל החלטות בנושא אזרחות, כלכלה, דמוקרטיה, זכויות אזרח וזכויות אדם וגם ביטחון. עד היום הביטחון היה מסך העשן שהסתתרו מאחוריו כל העוולות חברתיות בנושאים של פגיעה בזכויות אזרח, אי שיויון כלכלי, פגיעה בחוק על ידי הרשויות והרס מושג הדמוקרטיה וגם חוסר יכולת לקיים את הבטחת השלום. החברה הישראלית עסוקה בבריחה מהחלטות ייסוד (חברה אסקפיסטית). הפוליטיקה בישראל משקפת את החברה הישראלית: שמרנות יהודו-ישראלית. הפחד הגדול של היהודים הוא לבחור בישראליות. זהו המשבר.

    גל זה נכון שהנוסחה ״ממשלה לבנה״ לא עובדת יותר בישראל. זה לא עובד, בראש וראשונה, כי המדינה לא יכולה לסבסד את האשכנזיות יותר. המחאה של 2011 היתה מחאתם של דור הילדים שיודעים שהוריהם ״עשו״ יותר טוב מהם. בקיצור רב, המעמד הבינוני תוצר המדינה גדל למימדים כאלה שהמדינה לא יכולה להחזיק אותו יותר (זהו הכישלון האמיתי של יאיר לפיד). פשיטת הרגל של המדינה מחייבת אותה לסייע אך ורק לבטחון ורק לטייקונים (אלה שתומכים בשחיתות של ראשי הממשלה למינהם). בנוסף, יהודים ממעמד נמוך (חרדים ומזרחים) הרבה פחות שקטים מאשר הוריהם בשנות ה-50. בקיצור, במשבר כלכלי כזה צריך לשלם לכל שותף הרבה יותר מהמשקל שלו. זה לא הולך. אז הולכים להצגה החוזרת – בחירות כלום. הבריחה של כל היהודים הישראלים מקבלת החלטות מכריעות משותפת לכולם. יהודים ישראלים עדיין לא רוצים להקים את המדינה הישראלית כי זה יחייב דיון מלא במושג האזרחות ויכניס את הדת לבית הכנסת ואת הדתיים יוציא לשוק העבודה. בקיצור – המשבר הוא משבר של חברה שמרנית שלא מסוגלת לעשות את הצעדים ההכרחיים. הממשלה הבאה תהיה בדיוק אותו דבר כמו הממשלה היוצאת. המשבר ילך ויחריף. על כן אני ממליץ להחרים את הבחירות על מנת להכריח את הפוליטיקאים של כלום ושל שחיתות להתחיל ולהתמודד עם בעיות רלווניות של החברה הישראלית. על מנת שזה יקרה צריך משבר כלכלי עמוק יותר וכנראה עוד מלחמה. פתק שחור בבחירות זו האופציה הכי פוליטית והכי דמוקרטית שאפשר לעשות כיום.

    1. נטליה

      למה אי אפשר להיות חיובי? למה כל המוחות המבריקים שמתאספים פה ושם ובכל מקום, לא יכולים להקים מפלגה שתדבר על כל הרעיונות שאתה מדבר עליהם? יש לי לפעמים תחושה שיש ממד מיסטי כמעט בפסימיות של השמאל (האמתי, לא זה המתקרא שמאל, זה המתקרא שמאל תמיד שומר על קורט של אופטימיות כדי לקבל צ'אנס להיות ב"ממשלת האחדות").

      1. נועם א"ס

        אין שום בעיה להיות חיוביים. הפרלמנט הציוני הוא פשוט לא המקום לזה.

    2. יוסי ברנע

      המשטר הקים קצת מזכיר את רפובליקת ווימר ואת הרפובליקה הרביעית של צרפת. קצת מזכיר כי יש גם שוני. קודם כל אין בישראל ולא הייתה רפובליקה. אפילו אנשי מר"צ לא מצדדים בה. הם מדברים על יצור שנקרא "מדינה דמוקרטית של העם היהודי הדמוקרטי ושל כל אזרחיה". מה זה? יש דבר שיכול להחיות ככזה?
      כדי שנהיה נורמלים ישראל צריכה להיות: א. רפובליקה עבור כל אזרחיה. ב. מדינת לאום ישראלי. ג. מדינה דמוקרטית ליברלית עם חוקה. ד. משטר שמתפקד.

  10. daniel

    הגורם הראשון, שנרמז בכתבה בחלקו, הוא הכלכלה: כיום פוחתת חשיבותם של מוצאים ועדות, לעומת מצב כלכלי וכן תפיסת המושג "פערים חברתיים" כיום. במושג "קשרי הון ושלטון" נכללים כיום אנשים מכל עדה ומוצא- וכל מי שמשחית את המדינה ע"י השתייכותו לקשרי הון ושלטון אמור לתת דין על מעשיו.

    המושג השני שלא הוזכר בכתבה על אף חשיבותו, הוא מהפכת המידע. ככל שהאינטרנט הופך מידע לזמין יותר ואת הדיון הציבורי לזמין יותר גם הוא, כולל למשל כאן- תפיסת המציאות נתונה לשינוי.

    לפיכך הן בהקשר הכלכלי-חברתי והן בהקשר של חיזוק "האזרח הידען" כלומר זה שיודע יותר על כל דבר שהוא והיושבים בשלטון אינם יכולים לתמרן את התפתחותו האישית- כל אזרחי ישראל יתאחדו בסופו של דבר כי כך ורק כך יווצר שלטון תקין.

    אני אגב חושב, שאם כבר אנו נדרשים לאיזשהי התייחסות לעדות, אזי מי שפוגע בעדות המזרח כיום הוא הימין הדתיים והחרדים המשאירים אותם בבורותם ובמצב תודעתי שמורכב משנאת ההשכלה והעולם המודרני כדי לשלוט בהם. אבל דרכם של משטרים שרואים את האדם כמכונה בלבד הוא להשניא את ההשכלה בכל דרך.

  11. ג. אביבי

    הממשלה הלבנה הנוכחית התפרקה לא בשל היותה לבנה אלא בשל פרנויה ואופי בעייתי של העומד בראשה. בעבר היו ממשלות יציבות ועל טהרת הלובן. השחורים (מזרחים ופלסטינים) מעולם לא אתגרו את הממשלה היוצאת ולא גרמו לאי-יציבותה. הפלסטינים כי אין להם השפעה על הממשלה והמזרחים (בעיקר אלה שבימין) כי מעולם לא חתרו להפר את הלובן הקיים בצמרת מפלגתם.
    לכרוך את החרדים עם השחורים זאת אשליה. החרדים האשכנזים מקיימים את משאלת הלב של רבים בקרב הציבור האשכנזי הכללי – הפרדת גזעים והדרת המזרחים מכל מוקד שלטוני עד איון. המיאוס שיש בקרב ה"שמאל" – מרכז הפוליטי מהחרדים (כולל האשכנזים) לא צריך לבלבל אותנו. זה לא הפריע למשל ל"שינוי" החילונית לשבת עם "דגל התורה" האשכנזית-חרדית באותה ממשלה, תוך התעקשות לסלק ממנה את ש"ס המזרחית.
    גם הטענה שהגזענות של לפיד (הבן) חמורה מזו של החרדים היא לא נכונה. בין ח"כי "יש עתיד" יש מספר מזרחים ואתיופים. זאת בניגוד למפלגת חרדי אשכנז. החרדים האשכנזים, עד 2013, ישבו בכל ממשלה ימנית ואנטי ערבית והיו שותפים לכל ההחלטות האנטי הגזעניות נגד הפלסטינים.

  12. גל לוי

    הדברים למעלה לא נועדו על מנת לשכנע מישהו להצביע עבור מישהו או לטעון בזכות החרדים או הגזענות שלהם. הבעיה בשיח של הגזענות שהכל הפך להיות גזענות, ואז כבר לא מבדיל בין הדברים. אבל לא זה העניין כאן.
    העניין הוא האם ממשלות שמתכוונות למרכז מדומיין שבו אין לכאורה מחלוקת אידיאולוגית ושהן עצמן מתחמקות מלדבר על הדברים המהותיים יכולות לשרוד או לחילופין לממש מדיניות מהותית. והטענה שלי שלא. שצריך לחדד את מהות הויכוח.
    הבר השני הוא שאלת הייצוג – זה לא שהחרדים או המזרחים איימו על יציבות הממשלה, אלא שבניגוד לפנטזיות של המבקשים להגביר את המשילות, וטוענים שהמזרחים (רק לא ש"ס) והחרדים (יאיר לפיד) הם הסיבה לאי יציבות, שילכו לאכול את הכובע. ממשלה שהיא כאילו הומוגנית לא מוציאה את ימיה. האליטה הזו מסוכסכת בתוך עצמה ולא מסוגלת למשול.

    1. עמית

      אתה טוען נגד איש קש. אף אחד לא אמר שהמזרחים הם הגורם לאי היציבות בממשלה (לול). גם לא שש"ס או יהדות התורה. לצערנו, ממשלות עם החרדים דווקא מאוד יציבות, זו לא הבעיה עם החרדים. הבעיה איתם היא שהם מוכרים את היציבות הזו תמורת הטבות לא פרופורציונאליות וסחטניות לציבור שלהם, על חשבון הציבור הכללי.

  13. אלי א.

    גם אם קצת באיחור – תודה גל. טיעון מעניין ואחלה סגנון.
    הערה אחת, יש לבן דרור ימיני ושות' מעין פנטזיה קבועה על "ממשלת מרכז ציונית" שלו רק תקום תפתור את כל בעיותינו. מה שמצחיק זה שממשלה כזו כל הזמן קמה, וכדאי להזכיר את הקריסה של ממשלה כזו בדיוק שנייה לפני הבחירות כאשר מופז נכנס לממשלה. הדברים נכונים לממשלה הזו, כך שהמאמר מסביר יפה למה דווקא ממשלת המרכז, "ממשלת הרוב הציוני" הזו תמיד מכזיבה.

    1. גל לוי

      קלעת לכוונתי והסברת אותה בקצרה יותר.

  14. יגאל פ

    לא מצליח להבין מה קראתי עכשיו. איך אפשר להמשיך להשתמש בסיסמאות קלושות של "לבנה" או "ייצוג מזרחי". ש"ס זה ייצוג מזרחי? ג' מייצגת את החרדים הקשים, ש"ס מעתיקה אותם כי היא נדלקה על הקטע הזה של ללמוד בישיבות במקום לעבוד ולתקצב כל מיני מאכערים. בקואליציה ה"לבנה" לא היו ויכוחים אידיאולוגים, היה דיון ופולמוס. הבית היהודי מצאו עצמם לבד על גבעת הוטו הדתי, ומולם קבוצה הנחושה סוף כל סוף לקדם את ערכי הרוב הנורמטיביים שלא פוגעים כלל במיעוט הדתי. הפולמוס והדיון הניב תוצאות מאוד יפות כי החרדים לא היו שם. אותה ממשלה לבנה התחילה סוף כל סוף בתהליך לעידוד השתלבות חרדית מאסיבית בתרומה לחברה, ובכלל הפוטנציאל הכלכלי יחד עם מדיניות פנים בריאה היה עצום, ולכן עצוב היה לראות את מריבת האגו והאינטרסים שהתרחשה בין נתניהו ולפיד (הראשון פחד שהאחרון יקבל קרדיט במשרד האוצר ופחד עוד יותר מנקמת חרדים, ולכן חיכה לתירוץ וההזדמנות הראשונה כדי לשחוט את הקואליציה ה"לבנה" שנכפתה עליו). ככה שמדובר בפספוס הזדמנות היסטורית, משהו שישראל כבר מצטיינת בו זה זמן מה.