החרם האקדמי על ישראל: החלטה בכנס האנתרופולוגי החשוב בעולם

בחודשים האחרונים מתנהל דיון סוער באגודה האנתרופולוגית האמריקאית סביב סוגית החרם האקדמי על ישראל, דיון שהגיע לאחד משיאיו בשעות הערב של יום שישי האחרון.

לפני כחצי שנה הכריזה האגודה האמריקאית (AAA), על פתיחה של דיון אודות הדרך בה האגודה צריכה לפעול, אם בכלל, ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הדיון כלל מאמרים, מכתבים ועצומות בעד ונגד החרם, כמו גם הקמת ועדה מיוחדת של האגודה האמורה ללמוד את הנושא ולהציע לחבריה כיצד לפעול. יותר מאלף אנתרופולוגים חתמו על עצומה בעד החרם, בעוד שכ-400 אנתרופולוגים חתמו כנגדו (לקריאה נוספת: ראו למשל את מאמרו של דני רבינוביץ נגד החרם ואת מאמרו של סטיבן קיטון מהרווארד בעדו).

בכנס האנתרופולוגי האמריקאי, אשר נפתח בשבוע שעבר בוושינגטון, עסקו רבות בסוגיה זו. זהו כנס ענק ובו למעלה מ-7,000 משתתפים מכל העולם, מאות מושבים, אלפי הרצאות, פגישות ואירועים מיוחדים. במהלך הכנס, ובייחוד ביומיים הראשונים, התקיימו מספר מושבים שעסקו בחרם ובסכסוך הישראלי-פלסטיני, שחוץ מאחד כולם אורגנו על ידי תומכי החרם. לתומכי החרם לא הייתה כוונה להעלות בכנס זה הצעה להחלטה על החרם לאסיפה הכללית של האגודה, אלא להמשיך בדיון על הנושא עד הפגישה הבאה בעוד שנה.

לעומת זאת, אנתרופולוגית ותיקה, יהודיה אמריקאית בשם פאולה רובאל (Rubel), פרופסור אמריטה מקולומביה, העלתה הצעה לסדר היום של האגודה שבאופן כללי טענה שעל האגודה להתנגד לחרם על האקדמיה בישראל (הצעה שאני מזכיר שעדיין לא עלתה לדיון).

היה די ברור שהחלטה כזו לא תתקבל, מאחר וגם אנשים שמתנגדים לחרם יעדיפו לא לקבל החלטה כזו עכשיו, אלא להמשיך את הדיון ולתת לוועדה שהאגודה הקימה לבחון את סוגיית החרם, לסיים את עבודתה ולהציע לאגודה דרכי פעולה. אבל רובאל, מסיבותיה שלה, סירבה להוריד את ההצעה, גם לאחר שהרבה אנתרופולוגים ישראלים ואחרים שמתנגדים לחרם, ביקשו ממנה לעשות זאת, מאחר והבינו שההצעה הולכת להיות בעצם גול עצמי מבחינתם.

ואכן, הדיון על ההחלטה, שתפס את הנפח העיקרי באסיפה, היה זריקת עידוד חזקה לתומכי החרם. כמות אדירה של אנשים הגיעו לדיון. אם בשנים עברו הקהל באסיפה לא עלה על 200, הרי שהפעם הגיעו כמעט אלף איש. תור עצום השתרע בכניסה לאולם האסיפה, עד שנאלצו להפנות את הקהל לאולם נוסף על מנת להכיל את הקהל הרב. לאחר מספר הודעות ביורוקרטיות הגיעה המנה העיקרית. רובאל הציגה את הצעתה והחל דיון ארוך, כאשר בכל פעם מישהו אחר ניגש למיקרופון ונימק למה צריך לקבל או להתנגד להצעה.

כצפוי, הדיון הפך לדיון בעד החרם ורוב אלו שדיברו טענו שיש להתנגד להצעה, להמשיך את השיחות ואת הדיאלוג בנושא וגם, לתמוך בחרם. הצהרות אלו התקבלו במחיאות כפיים נלהבות מהקהל העצום שנכח.

לבסוף, ההצעה הועלתה להצבעה. לפי חוקי האגודה, על המצביעים לעמוד ולהניף את שלטי ההצבעה שלהם בעד או נגד. היה די ברור מה יהיו תוצאות, עוד לפני ההכרזה עליהם. כ-50 איש הצביעו בעד ההחלטה 'נגד החרם', בעוד יותר מ-700 איש הצביעו נגדה. בקיצור, האגודה הצביעה נגד ההחלטה נגד החרם…. תוצאה שהתקבלה במחיאות כפיים סוערות.

מיד לאחר מכן, הועלתה הצהרה נוספת שקראה לאגודה לגנות את החלטת חברי המושבעים בפרגוסון ובסטטן איילנד, וקראה לגינוי האלימות כנגד האוכלוסייה השחורה. הצהרה זו התקבלה ברוב יותר גדול ובקריאות עידוד נלהבות.

לסיכום, האגודה החליטה להמשיך את הדיון על החרם עד לשנה הבאה ותומכי החרם זכו לזריקת תמיכה ועידוד. ראו גם את הצהרתם של תומכי החרם בעקבות ההצבעה על 'נצחון ותבוסה למתנגדי החרם'.

אך חשוב להכניס זאת לפרופורציות. בכנס נוכחו יותר מ-7,000 אנתרופולוגים ויש עוד כמה אלפי חברים שלא הגיעו השנה. פחות מאלף מהם היו באסיפה. איש אינו יודע כיצד כל שאר החברים יצביעו כאשר ההחלטה על החרם תעלה להצבעה (תחילה בפגישה בשנה הבאה, ואחרי כן אלקטרונית, במייל) לכלל חברי האגודה. אבל נדמה שהכנס השנה, ובעיקר האסיפה הזו, היו שלב נוסף לקראת קבלת ההחלטה על אימוץ החרם אקדמאי על האנתרופולוגיה הישראלית.

לירון שני הוא דוקטורנט לאנתרופולוגיה בתל אביב ועמית מחקר במחלקה לאנתרופולוגיה בהרווארד. הוא כותב על מאבקים בין סביבה, חקלאות ולאומיות בערבה. בזמנו הפנוי הוא מפעיל את דף הפייסבוק "בחברת האדם" על אנתרופולוגיה בישראל ובעולם