• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

כשאין אינטרס ציבורי, יש אפרטהייד

דו"ח חדש של האגודה לזכויות האזרח בוחן את שתי מערכות החוק שהתפתחו בשטחים, האחת לפלסטינים והשנייה לישראלים. עו"ד נרי רמתי המייצג עצורים פלסטינים מאיר נקודה נוספת הייחודית לשלטון הכיבוש-אפרטהייד הישראלי
נרי רמתי

כאשר שמים בצד את העובדה התמוהה עד מאוד, שכנס הבוחן את ההבדלים בזכויות בין אזרחים ישראלים לתושבים פלסטינים בשטחים ומתקיים בעקבות הדו"ח החדש שפרסמה האגודה לזכויות האזרח, "שלטון אחד – שתי מערכות חוק", אינו כולל ולו דובר פלסטיני אחד מן השטחים – הרי שמדובר באחד הדו"חות החשובים שפורסמו בישראל בעת האחרונה.

המציאות הבלתי נסבלת בה חיים זה לצד זה בני אדם המצויים באינטראקציה יומיומית כאשר האחד הינו רב זכויות והשני מצוי תחת כיבוש, מוכרת לכל מי שפועל בשטחים או סתם נוסע לו להנאתו בכביש 433. הדו"ח מציג בצורה ברורה ומאירת עיניים כיצד באמצעות עבודה שיטתית של המחוקק הישראלי, המחוקק הצבאי ובתי המשפט נוצרו ביהודה ושומרון שתי שיטות משפט נפרדות הנוגעות בכל תחומי החיים של מתנחלים ופלסטינים אשר אינם מרוכזים בשטחי A של הרשות (המהווים כידוע חלק קטן בלבד מהשטחים הכבושים).

מפעל ההתנחלויות האדיר שהקימה ישראל הפך למעשה את שטחי B ו-C מאזור תחת כיבוש במובן הקלאסי של דיני הכיבוש, דהיינו צבא זר המחזיק בשטח בו נמצאים נתיני אויב ואחראי להם, לאזור המסופח דה פקטו לישראל – כאשר לחלק מהנמצאים והפועלים בתוכו זכויות של כל אזרח ישראלי ולחלק זכויות מסוג ב', ג' או ד', תלוי איך בוחנים אותן. למציאות כזו יש שם אחד: אפרטהייד.

כפי שעולה מהדו"ח באופן ברור וחד משמעי, המשוואה אותה מנסים להציג גורמים בשמאל הציוני כאילו במידה ולא יסתיים הכיבוש עלולה ישראל להתדרדר לשלטון אפרטהייד, אינה רלוונטית זה שנים רבות. ישראל נמצאת עמוק בתוך שלטון אפרטהייד המתרחש במקביל לכיבוש ואשר משתמש בכיבוש ובדיני הכיבוש כדי לבסס את מעמדו. זהו הכיבוש-אפרטהייד הישראלי. במשרדנו, העוסק בין השאר בייצוג מפגינים ופעילים ישראלים ופלסטינים המוחים על המשך הכיבוש בשטחים הכבושים, אנו חשים את נוכחותו של הכיבוש-אפרטהייד המשפטי באופן יומיומי. הוא נוכח בתיקים המוגשים בבתי המשפט הצבאיים כנגד לקוחותינו הפלסטינים בשל היתקלויותיהם עם מתנחלים המונעים מהם להגיע אל אדמותיהם. במקרים הנדירים בהם מעוכבים גם המתנחלים, אשר ברוב המקרים יוזמים את ההתגרות, הם כמעט ולעולם לא נעצרים. זאת, בניגוד לפלסטינים אשר כמעט ולעולם אינם משוחררים בתחנת המשטרה, לאחר שהם מעוכבים.

הוא נוכח גם במעצרם של ישראלים ופלסטינים המפגינים כתף אל כתף בבילעין, נעלין, נבי צאלח, קדום ובית אומר נעצרים. מיד עם המעצר מתחיל מסעם המשפטי השונה של הישראלי והפלסטיני במערכת חוקים וכללים שונה לגמרי, כאשר החשדות הן לאותם המעשים באותו המקום ממש.

הוא זועק לשמים כאשר שני קטינים, ישראלי ופלסטיני, מגיעים לתחנת המשטרה בחברון בחשד ליידוי אבנים. האחד מוכר כקטין והשני הוא טרוריסט. ההבדל הוא כאמור לא רק ביחס של חוקרי המשטרה, אלא מעוגן בשוני בין שתי מערכות החוקים עצמן. כך לדוגמא, בעוד שהקטין הפלסטיני ייחקר לרוב ללא נוכחות הוריו, מבלי שפגש עו"ד קודם לכן, בכל שעה משעות היממה ועל ידי חוקר שאינו בהכרח חוקר נוער, הקטין הישראלי הכפוף לדין הישראלי ייחקר בנוכחות הוריו, על ידי חוקר נוער בלבד, ובשעות מוגבלות. כמו כן, חלה חובה לשלוח הודעה על מעצרו לסנגוריה הציבורית.

מעצר של בן 14 בבית עומאר, 2010. צילום: activestills.org
מעצר של בן 14 בבית עומאר, 2010. צילום: activestills.org

הכיבוש-אפרטהייד המשפטי מורגש גם בדברים הקטנים, בביורוקרטיה המשפטית, בנגישות לבית המשפט, בערבויות, בקנסות, באמון. כך לדוגמא, בבתי המשפט הצבאיים, חשוד פלסטיני בעבירה כל שהיא, כמעט לעולם לא ישוחרר ממעצר לפני שמשפחתו הפקידה כסף. עבור הישראלי בבית המשפט הישראלי, לעומת זאת, הפקדת ערבות כספית היא רק אפשרות אחת מבין שלל אפשרויות שחרור, ובמקרים בהם היא מוטלת עליו, פעמים רבות היא אינה מהווה תנאי לשחרור ממעצר עצמו, אלא מתבצעת לאחר השחרור. הבדל זה נובע מחוסר האמון הבסיסי של בתי המשפט הצבאיים "בלקוחותיהם" הפלסטינים, בניגוד לבית המשפט בישראל בלקוחותיו שלו.

מושג האינטרס הציבורי

הדוגמאות לשוני בדינים, בכללים ובפרקטיקה בין ישראלים ופלסטינים בשטחים הינן רבות מספור. הן נוגעות לכל תחומי החיים ומובאות בפירוט רב בדו"ח המפורט, אולם ברצוני להאיר ולחזק נקודה נוספת הייחודית לשלטון הכיבוש-אפרטהייד הישראלי, נקודה המשותפת בין הדינים השונים החלים על פלסטינים וישראלים, שכן על אף השוני הרב בדינים ישנו עיקרון-על המאחד אותם והופך את האפליה לצורמת במיוחד – עיקרון "האינטרס הציבורי".

האינטרס הציבורי הינו מושג בעל חשיבות לא מבוטלת בעולם המשפט בכלל ובעולם המשפט הפלילי בפרט, מאחר והוא מבסס את הרעיון המרכזי של המשפט הפלילי, בו המשפט מגן על הציבור מפני מעשיו של אינדיבידואל שמעשיו פוגעים בציבור. האינטרס הציבורי נלקח בחשבון כאשר המחוקק בוחר לחוקק חוקים, כאשר נבחנת שאלת מעצרו או שחרורו של אדם, כאשר דנים בשאלה אם להגיש כתב אישום או לא, כאשר בוחנים אם לחשוף ראיות בפני ההגנה או לחסותם מפניה, כאשר דנים בשאלה אם מעשים הם חמורים דיים על מנת להרשיע אדם, וגם כאשר דנים בעונשו הראוי של אדם מורשע.

בכל הנוגע לישראלי הנמצא בשטחים והכפוף לדין הישראלי לא מתעוררת כל שאלה מיוחדת בנוגע לאינטרס הציבורי. ברור שהמחוקק הישראלי, הפרקליטות הישראלית, ומערכת המשפט הישראלית מחויבים לדאוג לאינטרס הציבורי הישראלי, ולמעשה אין בסמכותם לדאוג לכל אינטרס אחר, כאשר הם מטפלים בעניינו של ישראלי בשטחים הכבושים. הבעיה מתעוררת כמובן כאשר בוחנים איזה אינטרס של איזה ציבור עומד לנגד עיניהם של המחוקק הצבאי, הפרקליט הצבאי והשופט הצבאי האחראים על הציבור הפלסטיני בשטחים הכבושים, ואשר אמורים להיות אלו המגנים עליו מתוקף דיני הכיבוש.

כאשר המחוקק הצבאי, הגון ככל שיהיה, בוחר לאסור על פלסטינים "לפרסם הודעה בעלת מסר מדיני" כלשון אחד הצווים החלים על פלסטינים בשטחים, ברור שמטרת החוק אינה להגן על האינטרס של הציבור הפלסטיני.

כאשר פרקליט צבאי, הגון ככל שיהיה, מחליט להעמיד לדין פלסטיני מאחר שנכנס לישראל ללא היתר (למעלה מ-1,500 כתבי אישום מסוג זה מוגשים בבתי המשפט הצבאיים מדי שנה), ברור שהאינטרס הציבורי היחיד העומד בפניו הינו זה של הציבור הישראלי, שכן האינטרס הציבורי הפלסטיני הוא הפוך לחלוטין.

כאשר שופט צבאי, הגון ככל שיהיה, צריך להחליט האם לעצור עד תום ההליכים קטין פלסטיני כבן 14 אשר יידה אבנים, המבחן אותו הוא עורך קשור ישירות להערכת מסוכנותו לאינטרס הציבורי הישראלי. אין הוא שוקל כלל מה השפעתו של המעצר על האינטרס הציבורי הפלסטיני אשר כה רבים מצעיריו נמצאים במעצר.

גם בית המשפט העליון, אשר חלק משופטיו טוענים כי דלתותיו פתוחות בפני הציבור הפלסטיני, מנסה לאזן בין הפגיעה האינדיבידואלית בפלסטיני תושב השטחים לבין האינטרס הציבורי הישראלי בלבד כאשר הוא מאשר את הריסתו של בית נוסף בשטחים או מאשר את המשך מעצרו המנהלי של פלסטיני שאינו יודע מה החשדות כנגדו. לעולם הוא אינו בוחן מה מקומו של האינטרס הציבורי הפלסטיני במעשים אלו.

מכאן, ששתי מערכות החוק הנפרדות והמורכבות המתוארות בדו"ח, החלות בנפרד על ישראלים ופלסטינים, מטרתן אחת והיא לדאוג לאינטרס הציבורי הישראלי בלבד. איש במערכת המשפט החלה על הפלסטינים בשטחים אינו דואג לאינטרס הציבורי הפלסטיני בשטחים אלה, וזו התופעה ההופכת את הכיבוש בשטחים לכיבוש-אפרטהייד.

אילו הייתה חלה על כל הפלסטינים בשטחים מערכת משפט נפרדת אשר האינטרס הציבורי הפלסטיני ניצב בראש מעייניה, ואותה מערכת חוקים הייתה מפלה לעומת החוקים החלים על ישראלים, ייתכן והשאלה אפרטהייד או לא אפרטהייד הייתה מורכבת יותר. אולם, ברגע שהאינטרס הציבורי עליו מגינה המערכת המשפטית החלה על הפלסטינים בשטחים הינו האינטרס הציבורי הישראלי ולא האינטרס הציבורי הפלסטיני, הרי שאין מדובר יותר בדיני כיבוש העוסקים בהגנה על האוכלוסייה הנכבשת אלא בכיבוש-אפרטהייד אשר לא ניתן עוד להכחישו.

נרי רמתי הוא עו"ד במשרד עורכות הדין גבי לסקי ושות' העוסק בהגנה על זכויות אדם בישראל ובשטחים

לקריאת הדו"ח המלא. ביום חמישי הקרוב יתקיים כנס לרגל פרסום הדו"ח. הרשמה לכנס

2-laws-kenes

כנראה שיעניין אותך גם: