כאן אין דמוקרטיה לערבים

לא אצביע בבחירות הקרובות. למה? כי נמאס לי לחכות בצד עד שבני העם הנבחר יסתגלו ל"ג'ונגל" הערבי שסובב אותם, ואולי נהיה גשר לשלום. שלום שבינתיים הפך לפיקציה. כי נבחרי הציבור הערבים משמשים כתפאורה לדמוקרטיה הישראלית. להחלטה להחרים את הבחירות עשוי להיות מחיר כבד, אך גם ההישארות בכנסת עולה לנו ביוקר
מוחמד יוסף*

לא התרגשתי מהמהומה התקשורתית שהייתה סביב הצעת החוק החדשה שבאה להגדיר את ישראל כמדינת העם היהודי ולא כמדינת כל אזרחיה חלילה, ואף לקבע את היהדות האורתודוקסית בבסיס חוקיה. לי הפריע דבר אחר ההדרה האוטומטית שלי כאזרח פלסטיני במדינית הלאום היהודי מסדר היום. כלי התקשורת בחשו במהומה ובדיון החריף שהיו סביב החוק, אבל לא בהשלכותיו על האזרחים וחיי היום יום שלהם. לי פחות אכפת באיזה זווית עיקמה לבני את פיה ועד כמה לפיד האתיאיסט שגילה את היהדות לאחרונה ("יפריע לי אם בני יתחתן עם גויה") מרוצה מלשון החוק, היות שההצגה קבועה ורק שמות השחקנים משתנים. גם מהחלטה ללכת לבחירות בעקבות "המשבר החריף"בקואליציה שנשבעה למשול לא התרגשתי. הכל עובר לידי. אני יכול לדון בנושא עם חברים ומכרים ולקוות לשינוי. בזה נגמר תפקידי כאזרח במדינה היהודית דמוקרטית.

כערבי, איני שותף לסדר היום החברתיכלכלי במדינה שאמורה להיות גם שלי. העובדה שיצאתי מהרחם הלא נכון מספקת לכאורה אמתלה להדרתי מעמדות הכוח במדינה, לדכא ולרדוף אותי. כל מה שמצופה ממני זה לאסוף את שאריות הפירורים מארוחתם של בני הלאום הנכון, להסתכל לעבר הגבול ולהודות לכל יכול שאיני בסוריה, עזה או באזור מלחמה. לא רק הכנסת גם מערכת הצדק נמנעת ככלל מלתת סעד לאזרחים ערבים המופלים לרעה ואף מחמירה את הענישה במקרה שזהות הקליינט שמולה הינה ערבית. הגזענות ממוסדת כאן לפני ביבי ואיווט וכנראה שתישאר גם אחריהם.

גם אזרחים רבים תפסו יוזמה והחלו להפלות ערבים: אחד לא רוצה להעסיק אותם בעבודת כפיים שרק הם וקומץ של עובדים זרים (מנוצלים גם הם) מוכנים לעשות, ואחר לא מוכן אפילו להעסיקם כמלצרים ללא תנאים סוציאליים שכן הלקוחות מוטרדים מהמבטא הלא שגור. המעסיק "הנדיב" שבכל זאת קיבל עובדים ערבים כעובד אוסר עליהם לדבר בשפתם. חברות ועסקים נמנעים מלספק שירותים בתירוצים שונים כמו ביטחון או הבדלי תרבות ומה לא.

גילויי גזענות אלו אינם חדשים ואיני מתרפק על העבר שגם הוא היה רע. הממסד התעמר בשיטתיות באבי ובסבי החל מגירושם, עבור בחייהם תחת משטר צבאי וכלה בנישולם מרכושם ומהאפשרות לעבד את אדמתם שלהם ובכלל מהאפשרות ליצור. כך נוצרה תלות של האזרחים הערבים במדינה ובמעסיקים יהודים עד עצם היום הזה. מחפשי עבודה ערבים מקווים שבעל העסק לא הציב שלט "כאן לא מועסקים ערבים" או "דרושים עובדים אחרי צבא".

הגיע הזמן שהחברה הערבית ונבחריה יכלכלו את צעדיהם מחדש ויבינו שאנחנו לא יכולים ללכת בלי ולהרגיש בלי. לא עוד הסתפקות בפירורים ותקוות לעתיד טוב יותר. הפעם אנחנו צריכים להגיד בבירור: לא רוצים? לא צריך. אם הרוב קבע שהוא רוצה להתעמר במיעוט דרך ספר החוקים ואחר כך להאשים אותו בהפרת החוק, אז הגיע הזמן לצאת מהמגרש הישראלי. או שהמשחק דמוקרטי והוגן או שאנחנו בחוץ.

נבחרי הציבור, שאת רובם אני מעריך ואת פועלם אני מוקיר ואיני מטיל ספק במחויבותם לחברה הערבית ולקידום ענייניה, צריכים לעזוב את המשכן ולהגיד לריבון שאנחנו בחוץ. מאז קום המדינה לא הייתה אף מפלגה ערבית בקואליציה, ונתניהו אף לא הזכיר את נבחרי הציבור הערבים כשדיבר על ממשלת אחדות. אפילו לפיד שהשתעשע ברעיון להקים ממשלה חלופית לא פנה לזועביז. כך שהנבחרים הערבים מודרים באופן קבוע ממערכות קבלת ההחלטות. הם משמשים ככלי תפאורה וכאות ליופייה של הדמוקרטיה הישראלית ותו לא. אני בטוח שלהחלטה להחרים את הבחירות עשוי להיות מחיר כבד, אך גם ההישארות בכנסת עולה לנו ביוקר.

הציבור הערבי שלח את נציגיו לכנסת בתקווה לשפר את מצבו, אך הוא עדיין נלחם על אותם דברים שאבותיו נלחמו עליהם – תכניות מתאר, תשתיות הגונות ותעסוקה מכבדת – ועדיין אינם בהישג יד.בעשרים השנים האחרונות לא חלו תמורות במצבה של החברה הערבית. מלבד שקיעה בבוץ של הפשע והעוני לא קרה דבר. איני מבטל את עשייתם של רבות ורבים למען החברה שלנו, אך במבחן העלותתועלת, אנו מפסידים ובגדול.

ראשי ערים הנלחמים על מאיות אחוזים מהתקציב ומפילים כל גזירה על תושביהם, בתקווה שמשרד הפנים יואיל בטובו ויפתח מעט את הברז, לא עומדים בציפיות בוחריהם על אף הניסיונות הסיזיפיים שלהם. בעבר דיברו על ציבור שלם שלא משלם את חובותיו, היום כל עירייה או מועצה ערבייה מתהדרת בחברת גבייה על פי הוראת השלטון היהודי. אלה הן חברות שרודפות אחרי עבריינים וקשישים באותה צורה. על אף הקפיצה באחוז המשלמים, התנאים נשארו אותם תנאים. גם אתם רבותי וגבירותי צריכים להחזיר את המפתחות לשלטון.

הגיע הזמן לשבור את הכלים. אם המדינה דואגת ללאום אחד, אז שיבושם לה ושתישא בתוצאות.בשעה שכל העולם מקדש את זכויות הפרט ומאדיר את האדם באשר הוא, עסוקה מדינת העם הנבחר בלקבוע מיהו יהודי. לא חוק הלאום ולא חובת הסגידה לסמלי המדינה ישנו כאן את המצב המדינה הזאת היא גזענית והיא מושתתת על גזענות. אנחנו כצעירות וצעירים צריכים לשרטט את עתידנו במו ידינו. גם לנו מגיע לחיות כשונים ושווים. ישנן סוגיות בוערות עליהן צריכה ההנהגה הערבית לתת מענה או לחלוף מהעולם.

ניסינו לתקן מבפנים, אבל אי אפשר. אי אפשר להמשיך לעשות את אותם דברים ולקוות לתוצאות אחרות. המערכת הזו רקובה מבפנים, היא מתגמלת את האדם על פי זהותו הלאומית ועל פי צבע עורו ולא על פי כישרונו ומידת השקעתו. הסיכוי שהרחובות בכפר סבא יוצפו אפסי לעומת רחובותיה של טירה השכנה שהופכת לוונציה קטנה עם כל משקע. יש משהו רקוב שחייב להשתנות.

לא. זו לא קריאה למרד ולאי תשלום מסים, אלא הסתכלות יותר מפוכחת על המציאות. הח"כים הערבים אמיצים ורוצים לשנות (בשונה מאותו ח"כ שהצביע בשנות החמישים בעד המשך המשטר הצבאי על בני עמו), אבל זה לא עובד. לי מגיע עתיד טוב יותר עם אפשרויות מגורים ותעסוקה שהולמות את כישוריי, השקעתי ושאיפותיי, ואני אלחם בכל כוחי למען עתיד זה. נמאס לי לחכות בצד עד שבני העם הנבחר יסתגלו ל"ג'ונגל" הערבי שסובב אותם, ואולי נהיה גשר לשלום. שלום שבינתיים הפך לפיקציה.

הח"כים הערבים נכחו במשכן כאשר חוק פראוור המנוח עבר וכשחוק ועדות הקבלה עבר. הם יושבים ליד השר לפיתוח הנגב והגליל שתפקידו הוא לדרוס ברגל גסה את תושבי הנגב והגליל הערבים. הם התנגדו לחוק הנכבה, וצעקו נגד חוק האזרחות. הם ישבו בכנסת בזמן עופרת יצוקה, עמוד ענן, וצוק איתן. ולצערי לא עלה בידם לשנות דבר. לנוכחות בכנסת יש יתרונות רבים, וייצוג של מיעוט והשקפתו בפרלמנט חשוב בהחלט. אבל האם שאלת הייצוג והמשחק הדמוקרטי מספקת תשובות לנוכח הפשע הגואה, הצפיפות החונקת, העדר אפשרויות החינוך והתעסוקה, מעמד האישה הערבייה ואינספור בעיות נוספות? האם יש לנו את הפריבילגיה להמשיך ולעשות מור אוף דה סיים?

הפלסטינים אזרחי ישראל מודרים מהיבטי חיים רבים בישראל. מצופה מאיתנו, במקרה הטוב, לשתוק או להכין חומוס טוב בשבת, הרי האדונים עסוקים בתהליך החיפוש העצמי שלהם ועד אז – אללה קרים. בינתיים המשטרה רואה בנו כאויבים, מערכת המשפט רוצה לחנך אותנו, השב"כ בוחן אותנו דרך עדשת הגיס החמישי, והממשלה רוצה לסרס אותנו בשם האיום הדמוגרפי. אפילו בסדרה "פולישוק", סדרה שאין בינה לבין המציאות כל קשר, הערבים לא מוזכרים. ואתם אומרים צא להשפיע?

*שם בדוי. השם האמיתי שמור במערכת
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.