דמוקרטיה היא הגנת האדם מפני ממשלתו

אין די בזעזוע מפרשת השחיתות שבכירים בישראל ביתנו מעורבים בה לכאורה. אין די בחקירה וענישה אינדיבידואלית. צריך להבין מה מאפשר לדברים האלו לקרות מלכתחילה ולשנותם. הכוונה היא לפוליטיזציה של מערכות ציבוריות ולהעדרם של מנגנוני פיקוח ובקרה פנימיים יעילים
מירב אלוש לברוןמירב אלוש לברון

מרצה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע״ש סטיב טיש באוני׳ תל אביב, חוקרת תרבות ופעילה חברתית

זעזוע ושאט נפש כלפי מי שאמורים לשמור על כספי המסים שלנו ותחת זאת מעכלים אותם לתוך קיבתם הגרגרנית ומסדרים לעצמם ולמקורביהם מנעמים וטובות הנאה, הם התגובה הרווחת לפרשת השחיתות לכאורה בישראל ביתנו, וטוב שכך. תתארו לעצמכם מה היה קורה אם היינו מגיעים לשלב האדישות והעדר התרעומת הציבורית. אבל לא פחות חשוב מלהזדעזע הוא לנסות ולהבין את מה שמאפשר לדברים האלו לקרות כדי לחולל תיקון, ולו מזערי, במערכות השלטוניות. הפרשה הנוכחית מצטרפת לאינספור אירועי שחיתות שידעה המדינה הצעירה שלנו מאז שחר קיומה. כשבוחנים אותם על-פני רצף הזמן אפשר לומר בסוג של הקלה כי מנקי האורוות בסך הכל עושים מאמץ לרדת לחקר האמת. כן, היו ומן הסתם יש "אתרוגים". ישנם והיו יועצים משפטיים, פרקליטי מדינה ומבקרים מחמירים יותר ופחות. אבל בגדול "העסק" עובד, גם אם לעיתים חורק ומדשדש. תעיד על כך שורת אישי הציבור שישבו, יושבים וכנראה עוד ישבו בכלא על מעשי אונס, מרמה ומעילה. אולם לעובדה זו אין השפעה משמעותית על תהליכים עמוקים יותר נפשיים, חברתיים, כלכליים ומבניים, המאפשרים את הזילות של הכוח ואת השימוש לרעה בסמכות.

בימי מפא"י הייתה זו הריכוזיות השלטונית והשליטה בהסתדרות ובקופת החולים שיצרו את "השיטה" – שיטת המקורבים למפלגה והפרוטקציוניזם הידוע לשמצה, שהצמיחה בשנות השבעים את פרשת ידלין ופרשת עופר. שנים אחר כך כשסיפרו לנו שהפרטת השירותים הציבוריים היא הישועה צפו ועלו פרשיות שחיתות אחרות שהראו כי העמקת תהליכי הניאו-ליברליזם הכלכלי ותופעת ההון-שלטון הכרוכה בהם תרמו ותורמים בעצמם למופעי השחיתות של ראשי ערים, שרים וראשי ממשלה. תרשים הזרימה שעל גביו רוכבת השחיתות לכאורה בפרשת ישראל ביתנו חושפת רעה חולה אחרת: ממשליות בינונית שמקורה בהעדר שקיפות ודמוקרטיזציה מספקות וכן הפוליטיזציה הגוברת של מערכות ציבוריות. משבר המשילות הזה הוא שאיפשר לעקוף את מנגנוני בקרת הפנים, החשבות שכר ואנשי הכספים – ולבזוז (לכאורה. רק לכאורה) כספי ציבור ומדינה.

סטס מיסז'ניקוב
סטס מיסז'ניקוב

העדר שקיפות פירושה כמובן מידע מוגבל, מסונן או חסום, אך גם השטחה ורידוד התופסים את מקומם של האחריות והעומק הנדרשים מנציגי ציבור שחורצים בעד או נגד תקציב זה או אחר. מה למשל יודעים רוב נבחרי הציבור שלנו על מה שקרוי "היחידה העירונית" היושבת מאז 2013 בתוך החטיבה להתיישבות (שבעצמה פועלת במחשכים ואינה כפופה לחוק חופש המידע? מה אנחנו יודעים על המסלול שעושה התקציב המנופח שהיא מעבירה לגרעינים המשימתיים/תורניים שהשתלטו זה מכבר על המרחב הפריפריאלי? ואם בוועדת הכספים של הכנסת פושה ההפקרות נוכל רק לדמיין מה קורה במחוזות קצת פחות חשופים לציבור.

פרשת ישראל ביתנו חשפה אותנו שוב בעוצמה תמנונית לפוליטיזציה המסוכנת ולהעדרם של מנגנוני פיקוח ובקרה פנימיים יעילים שיכולים לפעול כנגדה. הפוליטיזציה בגופי הרגולציה ובמועצות ציבוריות מגוונות שחבריהן או העומדים בראשם ממונים על-ידי שרים בעקיפין או במישרין מחללת את עבודת הפיקוח ולעיתים קרובות אף מעקרת אותה מתוכן. לעולם יהיו נציגי ציבור התלויים בפוליטיקאים נתונים ללחציהם ולעמדותיהם, ולעולם ישפיעו על קבלת ההחלטות שלהם. עיינו במה שמתרחש בימים אלו סביב איום הסגירה של ערוץ עשר והדיאלוג העקר שהערוץ מנהל עם יו"ר מועצת הרשות השנייה הגברת אווה מדזדיבוז שכפופה לשר התקשורת בנימין נתניהו.

החקירות בישראל ביתנו חשפו מערכת קשרים מושחתת לכאורה של הנחקרים גם עם ראשי מועצות אזוריות, וביניהם המועצה האזורית תמר, שומרון, מגילות והיד עוד נטויה. רגע לפני הבחירות ראוי לבחון בזכוכית מגדלת מהו טיב הקשרים שמנהלים פוליטיקאים מכל המפלגות עם ראשי מועצות אזוריות שחלקן הגדול חולש על הון, קרקע, תשתיות, משאבי טבע ונדל"ן, וחלקן אף מהוות מקור לתמיכה וגיוס אלקטורליים. כאן כדאי להזכיר גם את מאבקן של עיירות הפיתוח ושל פעילים חברתיים לשינוי שטחי שיפוט ולצדק חלוקתי. כדאי שציבור התושבים בעיירות הפיתוח ידע מי מדבר בשם הפריפריה ובשמן, אבל מחוייב למעשה לאינטרסים של המועצות האזוריות.

פרשת ישראל ביתנו חייבת לחלחל לתוך מערכת הבחירות ולשמש כתמרור אזהרה. "דמוקרטיה", אמר פעם ישעיהו לייבוביץ, "היא הגנת האדם מפני ממשלת מדינתו". מי שיתעלם מן הריקבון המוסרי ולא יזדעק על הקלות בה מתרחשת שחיתות רב-רשתית נטולת מעצורים נפשיים ומוסריים – אינו ראוי לאמון הציבור.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.