קול קורא מהוותיקן. האפיפיור נגד אי-שוויון

האפיפיור פרנציסקוס, הראשון מהדרום הגלובלי ואחד מהלא אירופים הבודדים בהיסטוריה, בביקורת נוקבת על הדרת בני אדם, הערצת כסף, אי שוויון, פיננסיות יתר, פתרון בעיות באלימות, "חינוך" והאשמת עניים וקורא לכלכלה אחרת, אנושית יותר

תרגם: יוסי לוס

53. בדיוק כפי שהדיברה "לא תרצח" מגדירה גבול ברור כדי לשמור על ערך החיים האנושיים, כך אנחנו צריכים לומר היום "לא" לכלכלה של הדרה ואי שוויון. כלכלה כזו הורגת. כיצד ייתכן שמותו של חסר בית מבוגר ברחוב לא עושה כותרות, אבל ירידה בשתי נקודות של מדד ניירות הערך כן עושה. זוהי הדרה. האם אנחנו יכולים להישאר אדישים להשלכת מזון לפח בזמן שאנשים גוועים ברעב? זהו אי שוויון. כיום הכל נמדד על פי הכללים של הברירה הטבעית – תחרות בין הכשירים ושרידותם, כאשר החזקים ניזונים מהחלשים. כתוצאה מכך, מסות של אנשים מוצאים עצמם מודרים ונדחקים לשוליים: בלי עבודה, בלי אפשרויות, ובלי כל דרך מילוט.

בני אדם בעצמם נחשבים למוצרי צריכה שאפשר להשתמש בהם ולהשליכם בתום השימוש. יצרנו תרבות מתפשטת של "השלכה לזבל". אין מדובר רק בניצול ודיכוי, אלא במשהו חדש. בסופו של דבר, מה שעומד על הפרק הוא מה זה אומר להיות שייך לחברה שבה אנו חיים. אלה שמודרים ממנה אינם אלה שחיים בשוליה או שזכויותיהם נשללות, אלא אלה שכבר הוצאו ממנה. המודרים אינם המנוצלים אלא המנודים, “השאריות".

54. בהקשר זה יש אנשים שעדיין מגינים על תיאוריות החלחול אשר מניחות צמיחה כלכלית שמבוססת על שוק חופשי אשר בהכרח יגבירו את מידת הצדק וההכלה בעולם. דעה זו, אשר מעולם לא התבססה על עובדות, מביעה אמון גולמי ונאיבי בטוב הלב של אלה שמחזיקים בכוח כלכלי, ובקדושה של פעולותיה של המערכת הכלכלית הקיימת. בינתיים, המודרים ממתינים. התפתחה גלובליזציה של אדישות אשר תומכת בסגנון חיים שמדיר אחרים ומטפח תשוקה לאידיאל האנוכי הזה. כמעט מבלי משים, מצאנו את עצמנו חסרי יכולת להרגיש חמלה לזעקתם של העניים, לבכות על הכאב של אחרים, ולחוש צורך לעזור להם, כאילו כל אלה הם אחריותו של מישהו אחר ולא שלנו. תרבות השפע ממיתה אותנו. אנחנו מרוגשים אם אנחנו מגלים מוצר חדש שאפשר לרוכשו. ובינתיים, החיים של המודרים, שמתעכבים בגלל היעדר אפשרויות, נראים כמו מופע לצפות בו ותו לא. הם לא מזיזים לנו.

לא להערצה החדשה של כסף

55. סיבה אחת להתהוותה של מציאות זו היא יחסינו לכסף. אנחנו מקבלים בשלווה את העובדה שהכסף שולט בנו ובחברות שלנו. המשבר הפיננסי האחרון עלול לגרום לנו להחמיץ את העובדה שהוא צמח מתוך משבר אנושי עמוק סביב הכחשת קדימותו של בן האדם! יצרנו אלילים חדשים. ההערצה לעגל הזהב העתיק חזרה באדרת חדשה וחסרת רחמים של עבודת אלילי הכסף והדיקטטורה של הכלכלה הלא אישית – כלכלה נטולת מטרה אנושית אמיתית. המשבר העולמי שהשפיע על הפיננסים והכלכלה חשף את חוסר האיזונים ומעל לכל את העובדה שהם אדישים לחלוטין לבני אדם, בני אדם אשר דמותם מצטמצמת לצורך אחד בלבד – צריכה.

56. בעוד שהרווחים של המיעוט גדלים באופן אקספוננציאלי, כך גם הפער בין הרוב לבין השגשוג שממנו נהנים אותם מעטים. חוסר איזון זה הוא תוצאה של אידיאולוגיות אשר מגינות על האוטונומיה המוחלטת של השוק ושל הספקולציות הפיננסיות. כתוצאה מכך, אידיאולוגיות אלה דוחות את הזכות של מדינות, אשר מגלות דאגה לטוב הכללי, לממש מידה כלשהי של שליטה. עריצות חדשה נוצרת, בלתי נראית ולעתים אף וירטואלית, אשר כופה ללא לאות ובאופן חד צדדי את חוקיה וכלליה. חוב והצטברות הריבית על החוב מקשים על מדינות לממש את הפוטנציאל של הכלכלות שלהן עצמן ובכך מונעות מאזרחיהן ליהנות מכוח הקנייה הממשי שלהם. לכך אפשר להוסיף שחיתות נפוצה והתחמקות ממסים אנוכית בקנה מידה עולמי. הצמא לכוח ולרכוש אינו יודע גבולות. במערכת זו שנוטה לטרוף את כל מה שחוסם את דרכה לרווחים הולכים וגדלים, דברים פגיעים כמו הסביבה, עומדים חסרי הגנה בפני האינטרסים של השוק שהפך לאל.

לא למערכת פיננסית שולטת במקום משרתת

57. מאחורי גישה זו מסתתרת דחייה של מערכת מוסרית ושל אלוהים. ערכים מוסריים הפכו למושא ללעג ולבוז. הם נראים כמביסים את עצמם, יותר מדי אנושיים, כי הם הופכים את הכסף והכוח ליחסיים. ערכים אלה נתפסים כאיום כי הם מגנים את השימוש בבני אדם והשפלתם. […] מערכת מוסרית שאינה אידיאולוגית יכולה ליצור סדר חברתי מאוזן יותר ואנושי יותר. כשאני לוקח את כל זה בחשבון, אני קורא למומחים פיננסיים ומנהיגים פוליטיים להרהר בדבריו של אחד החכמים העתיקים, יוחנן כריסוסטומוס: “לא לחלוק את העושר שלך עם עניים זה לגנוב מהם את אנושיותם. אנחנו לא מחזיקים ברכוש שלנו אלא בשלהם.”

58. כדי להנהיג רפורמה פיננסית אשר לוקחת בחשבון שיקולים מוסריים כאלה, מנהיגים פוליטיים יצטרכו לשנות את גישתם במידה מרחיקת לכת. אני קורא להם להתמודד עם אתגר זה בנחישות ועם חזון מרחיק ימים מבלי להתעלם כמובן מהייחודיות של כל מקרה. כסף צריך לשרת, לא לשלוט! […] אני מפציר בכם לקדם סולידאריות נדיבה ולשוב מכלכלה ופיננסים לגישה מוסרית אשר מעדיפה בני אדם.

pope

לא לאי-שוויון אשר מוליד אלימות

59. כיום נשמעת במקומות רבים הקריאה להגביר את הבטחון. אבל, עד שהגורמים להדרה ולאי שוויון בחברה בין אנשים לא ישנו כיוון במאה ושמונים מעלות, יהיה זה בלתי אפשרי לסלק את האלימות. האנשים העניים מואשמים באלימות, אולם בלי שוויון הזדמנויות, הצורות השונות של תוקפנות וסכסוך ימצאו קרקע פורייה לצמיחה ובסופו של דבר יתפוצצו. כאשר חברה – מקומית, לאומית או גלובלית – מוכנה לוותר על חלק ממנה שנמצא בשוליה, אף תוכנית פוליטית או משאבים שמבוזבזים על אכיפת חוק או מערכות מעקב יוכלו להבטיח שקט מוחלט. אין זה פשוט בגלל שאי שוויון מוליד תגובה אלימה מהמודרים, אלא בגלל שהמערכת החברתית-כלכלית הנוכחית מבוססת על אי צדק. כפי שטוב נוטה להתפשט, כך הסובלנות כלפי אי צדק שהוא רוע נוטה להפיץ את השפעתו ההרסנית ולחתור בלאט תחת כל מערכת פוליטית וחברתית, תיראה זו יציבה וחזקה ככל שתיראה. אם לכל פעולה יש תוצאה, אז רוע שמוטבע במבנים של חברה נושא עמו פוטנציאל קבוע להתפוררות ולמוות. רוע שהתגבש במבנים חברתיים לא צודקים אינו יכול להיות בסיס לעתיד טוב יותר. אנחנו רחוקים ממה שכינו "קץ ההיסטוריה", שכן התנאים להתפתחות בת קיימא ושלווה טרם נוסחו ומומשו באופן מספק.

60. המנגנונים הכלכליים בני זמננו מעודדים צריכה מופרזת. ברם, ברור שצריכה לא מרוסנת אשר שלובה באי שוויון היא הרסנית כפליים למרקם החברתי. אי שוויון, בסופו של דבר, מחולל אלימות, אשר לא תוכל להיבלם באמצעות שימוש בנשק חם. הניסיון לעוצרה בנשק חם מציע תקוות שווא בלבד לאלה אשר תובעים בטחון רב יותר. כיום אנחנו יודעים שנשק ואלימות אינם מציעים פתרונות אלא יוצרים סכסוכים חדשים וחמורים עוד יותר. יש שמשכנעים את עצמם שהאנשים העניים ושהמדינות העניות ביותר הן האשמות במצבן. הם מתמכרים להכללות מופרכות וטוענים שהפתרון נעוץ ב'חינוך' אשר ירגיע אותם, יאלף אותם ויהפוך אותם ללא מזיקים. כל זה מרגיז עוד יותר את המודרים שכן טענות אלה נאמרות על רקע של שחיתות מושרשת במדינות רבות – בממשלות, בעסקים ובמוסדות – אחת היא האידיאולוגיה הפוליטית של המנהיגים שלהם.

לקוח מתוך Francis. 2013. Apostolic Exhortation. Rome: Vatican Press. (Pp. 53-60)

הטקסט זמין באנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית, פורטוגזית, פולנית והונגרית. וכעת גם בעברית. התרגום הנוכחי הוא של פוסט באתר "סוציולוגיה כלכלית וכלכלה פוליטית" 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.