מוסר של מזל"טים

התפתחויות טכנולוגיות גוררות איתן תמיד השלכות פוליטיות, כלכליות, תרבותיות, חברתיות. ניב גורדון סוקר ספר חדש שמנסח את "התיאוריה של המזל"ט": אמצעי שהפך להיות מרכזי בלוחמה של ארה"ב וישראל, בייצור הנשק של שתי המדינות, בחלומות הבלהה של אחרים – וגם במכירות הצעצועים לחג המולד

מאנגלית: עמי אשר

בחג המולד האחרון, נמנו צעצועי מזל"טים בין המתנות הפופולאריות ביותר מתחת לעצי האשוח בארה"ב: על פי דיווחי היצרנים, הם מכרו 200,000 כלי טיס בלתי מאוישים חדשים במהלך עונת החג. בעוד שהחדירה המהירה של מזל"טים לעולם המשחקים משקפת בבירור את השימוש הגובר שנעשה בהם בשדות הקטל, הרי שמצד שני, הופעתם על מדפי רשתות שיווק כמו Wallmart, Toys “R” Us ו-Amazon מהווה חותמת הכשר לשימוש הצבאי.

theory_of_the_droneכפי שטוען גרגואר שאמאיוּ בספרו החדש, "תיאוריה של המזל"ט", לכלי הטיס הללו יש עוצמה מפתה, המהלכת קסמים על אנשי צבא, פוליטיקאים ואזרחים כאחד. שאמאיו, עמית במרכז הלאומי למחקר מדעי בפריס, הוא אחד מהוגי הדעות העכשוויים המעמיקים ביותר של השימוש באלימות והשלכותיה האתיות. ובעוד שספרו החדש מסכם בקיצור את תולדות המזל"ט, הוא מתמקד דווקא באופן שבו מעצבים הרובוטים הקטלניים הללו את הזירה הבטחונית ובפוטנציאל שלהם להשפיע על המערכת הפוליטית במדינות המשתמשות בהם.

שאמאיו מייחס את אחד הרעיונות המרכזיים שמאחורי ייצורם ופריסתם הצבאית של מזל"טים למהנדס האמריקאי ג'ון וו. קלארק, שעסק בחקר ופיתוח של מערכות "שליטה מרחוק בסביבות עוינות" עוד ב-1964. על פי מחקרו של קלארק, המרחב נחלק לשני סוגי אזורים – עוינים ובטוחים – כאשר האתגר הוא לייצר רובוטים המופעלים בשלט רחוק על מנת שיוכלו לפטור בני תמותה מכל המלאכות המסוכנות באזורים עוינים. לא יהיה עוד צורך בקורבנותיהם של כורים, למשל, כיוון שקריסת המנהרה במכרה תעלה רק במחיר של רובוטים המופעלים בשלט רחוק.

אותו ההיגיון הנחה גם את המצאת המזל"ט. כלי טיס בלתי מאוישים שימשו בשנים הראשונות כחלק ממערכי הגנה צבאיים בשטחים עוינים. לאחר שהמצרים הפילו כשלושים מטוסי קרב ישראלים בשעות הראשונות של מלחמת יום כיפור, החליטו מפקדי חיל האוויר לשנות את הטקטיקה שלהם ולשלוח גל של מזל"טים. מרגע שהמצרים ירו עליהם מטח של טילי נ"מ, התאפשר למטוסי חיל האוויר לתקוף בעוד המצרים עסוקים בלטעון מחדש את משגרי הנ"מ.

בחלוף השנים, הפכו המזל"טים למרכיב חשוב במהפכת המודיעין. במקום לשגר מרגלים או מטוסי סיור מאוישים מעבר לקווי האויב, כלי טיס בלתי מאוישים יכולים לטוס ברציפות מעל שטח עוין ולאסוף מידע. כפי שמסביר שאמאיו, מזל"טים אינם מספקים רק תמונה רציפה של האויב, אלא שביכולתם לשלב סוגים שונים של נתונים. הם נושאים על כנפיהם טכנולוגיה שיכולה לצותת לטלפונים ניידים ומכשירים אחרים, והם יכולים לקשר בין שיחת טלפון ובין חומר מצולם או לאתר במדויק את מיקום המשוחחים לפי קואורדינטות GPS. במלים אחרות, המטרות הופכות גלויות באופן רציף לעיניהם ואוזניהם.

השימוש במזל"טים להסחת טילי נ"מ או לצרכי מודיעין היה כמובן חשוב מאד, אך לגורמי הבטחון היו שאיפות להפכם לכלי נשק של ממש. ב-16 בפברואר 2001, לאחר שנים ארוכות של השקעה במו"פ, ביצע ה-Predator האמריקאי את שיגור הטיל המוצלח הראשון ופגע במטרתו. כפי שמנסח זאת שאמאיו, הרעיון של הפיכת המזל"ט לחיית טרף קרם לבסוף עור וגידים. בתוך שנה, ארב ה-Predator למטרות חיות באפגניסטאן.

נשק הומניטרי

במהלך העשור האחרון, ייצרה ארה"ב יותר מ-6,000 מזל"טים מסוגים שונים. מאה וששים מתוכם הם מדגם Predator, ומשמשים לא רק באפגניסטאן אלא גם במדינות שרשמית אינן נתונות במלחמה עם ארה"ב, כמו תימן, סומליה ופקיסטאן. בפקיסטאן, מבצעים כלי טיס של הסי-איי-אי תקיפה בלתי מאוישת פעם בארבעה ימים בממוצע. למרות שקשה להשיג נתונים מדויקים, מספר ההרוגים המשוער בשנים 2004-2012 נע בין 2562 ל-3325.

לחיות מתחת למזל"טים. דו"ח על נזקים אזרחיים בפקיסטן כתוצאה מירי מזל"טים אמריקאים

שאמאיו טוען שהמזל"טים משנים את תפיסת המלחמה שלנו בשלושה אופנים מרכזיים. ראשית, הם מערערים את הקשר המסורתי בין לחימה חוקית לבין גיאוגרפיה. עצם הרעיון של אזורי ספר או שדות קרב שבהם הלחימה מותרת מאבד ממשמעותו, משום שכבר אין מקומות– כמו בתי מגורים – שבהם השימוש באלימות נחשב אסור. בעוד שבעבר חוקיות הקטל הייתה תלויה גם במקום שבו היו הורגים אנשים, הרי שכיום טוענים משפטנים בארה"ב כי אבד הכלח על הזיקה המסורתית בין מרחבים גיאוגרפים – כמו שדה הקרב, בית, בית חולים או מסגד – לבין תצורות האלימות. בהתאם לכך, כל מקום ואתר הופך ליעד פוטנציאלי לאלימות של המזל"ט.

שנית, פיתוחם של טילים מונחים מהסוג בו מצוידים כיום המזל"טים, השריש בתודעת הציבור את התפיסה כאילו הם גם מדויקים. אולם מסתבר שדיוק הוא מונח חמקמק. ראשית, הרבה יותר מדויק לערוף את ראשו של אדם בסכין מאשר לעשות זאת באמצעות טיל, אך לפחות במערב אין תמיכה פוליטית או צבאית בדיוק מסוג זה. ואמנם, מתברר ש"דיוק" היא קטגוריה מושגית רבת היקף. ארה"ב, למשל, מחשיבה את כל הגברים מגיל צבא שנמצאים ב"אזור תקיפה" ללוחמים, אלא אם ניתוח מודיעיני שלאחר המוות מפריך זאת באופן חד-משמעי. הדיוק, אם כן, הופך את המושג "אזור תקיפה" חוקי לטאוטולוגי, מכיוון שאזור שבו התקיפה מותרת מזוהה עם כל מקום שבו תוקף המזל"ט. במילים אחרות, המזל"טים הופכים את המרחב הגיאוגרפי לחסר רלוונטיות כיוון שדיוקם לכאורה מצדיק הרג חשודים בטרור בכל מקום, ובכלל זה בבתיהם. וכאשר החוק מתיר לשחוט על כל גבעה גבוהה, ניתן להוציא להורג תחת כל עץ רענן – גם במקומות שנחשבו בעבר מחוץ לתחום.

לבסוף, מזל"טים משנים את תפיסת המלחמה שלנו בגלל שעל פי הגדרה הממית לא יכול עוד למות. טייס אחד ניסח את היתרון הבסיסי הזה בהאי לישנא: "היתרון האמיתי של כלי טיס בלתי מאוישים הוא שהם מאפשרים לך להגן על עוצמה בלי להיחשף לפגיעה". על כן נחשבים המזל"טים לנשק הומניטרי בשני מובנים: פגיעתם באויב מדויקת, והם גובים אפס קורבנות מהצד הפוגע.

מכיבוש למרדף

בעוד שגואנטנמו היתה גולת הכותרת של מדיניות המאבק בטרור של הנשיא ג'ורג' בוש, מזל"טים הם תכשיטי הכתר של אובמה. הנשיא הנוכחי אימץ לדעת שאמאיו דוקטרינה שונה לגמרי מזו של קודמו: להרוג חשודים בטרור במקום לתפסם, לחסל במקום לענות.

הדוקטרינה של אובמה: להרוג חשודים בטרור במקום לתפסם, לחסל במקום לענות.

שאמאיו מצטט דו"ח שהתפרסם בניו יורק טיימס, המתאר איך נוצר בנק המטרות של המזל"טים: "מדובר בפולחן בירוקרטי מהמוזרים ביותר… בכל שבוע בערך, יותר ממאה מנציגי מנגנון הבטחון הלאומי על שלל זרועותיו נועדים לשיחת וידיאו מאובטחת שבמהלכה הם מעיינים בקורות החיים של חשודים בטרור וממליצים לנשיא על השמות החדשים בתור לעולם הבא".

בוושינגטון קוראים ליום הזה Terror Tuesday. מרגע שנקבעה סופית, נשלחת הרשימה לבית הלבן, שם נותן הנשיא את אישורו המילולי לכל אחד מהשמות. "מרגע שניתן אישור לרשימת המוות, המזל"טים עושים את כל השאר".

תורת הלוחמה של אובמה כרוכה במהפך פרדיגמטי של ממש. בניגוד להוגה הדעות הצבאי קרל פון קלאוזביץ, שטען כי המבנה הבסיסי של המלחמה הוא דו-קרב בין לוחמים הניצבים זה מול זה, כיום, טוען שאמאיו, נכון יותר לדבר על צייד הסוגר על טרפו. שאמאיו, שחיבר גם את ציד אדם: היסטוריה פילוסופית, מתאר כיצד התיר המשפט האנגלי לצוד גיריות ושועלים על אדמת הזולת, "בגלל שהרג יצורים כאלה נחשב מועיל לציבור". לטענתו, זוהי בדיוק ההצדקה המשפטית שארה"ב מבקשת לתת לפעילות כלי הטיס שלה.

מעצם מהותו, מהווה ציד אדם אסטרטגיה צבאית מונעת. אין מדובר בתגובה למתקפות שבוצעו בפועל, אלא בנסיון למנוע את התהוותם של איומים חדשים על ידי חיסולם מראש של יריבים. בהתאם ללוגיקה החדשה הזו, המלחמה אינה מושתתת עוד על כיבוש – אובמה אינו מעוניין ליישב טריטוריות בצפון פקיסטאן – אלא על זכות המרדף. ניתן, כמובן, לומר אותו דבר על הגישה של ישראל כלפי עזה. הזכות לרדוף אחר הטרף בכל מקום שהוא משנה בתורה את תפיסתנו את עקרונות היסוד של היחסים הבינלאומיים כיוון שהיא מערערת על רעיון השלמות הטריטוריאלית כמו גם על הרעיון של אי-התערבות בשטחה של מדינה אחרת וגם ממוטטת את ההגדרה המקובלת של ריבונות כסמכות עליונה בשטח נתון.

מלחמה ללא סיכון

זניחת הפרדיגמה של קלאוזביץ מתבטאת גם בדרכים אחרות. מלחמות המזל"טים מתנהלות ללא אבדות או תבוסות, אך גם ללא נצחונות. צירוף זה מכשיר את הקרקע לאלימות מתמדת, הפנטזיה האוטופית של מי שמשתכר מייצור מזל"טים וכלי משחית אחרים. כאחת היצרניות המובילות של מזל"טים, גם ישראל מרוויחה מההפקר.

חשוב לא פחות, המזל"טים מתווים מחדש את מוסר המלחמה. עפ"י האתיקה הצבאית החדשה, לא תהרוג תוך סיכון חייך – וטוב להרוג מבלי להסתכן. ברדלי ג'יי סטרוסר, פרופסור לפילוסופיה בבית הספר הגבוה של הצי האמריקאי במונטריי, קליפורניה, הוא מהדוברים המובילים של "עקרון הסיכון המיותר". לדעתו, אין להורות לחייל ליטול סיכון מיותר, ועל כן המוסר מחייב שימוש במזל"טים.

חשיפת חיי חיילים לסכנה מעולם לא נחשבה למעלה פיקודית, אך היא נחשבה חיונית לאורך ההסטוריה. לפיכך, מוות למען המולדת נחשב לקורבן שאין נעלה ממנו, ואלה שאיבדו כך את חייהם זכו לתהילה. לעומת זאת, מלחמות המזל"טים כורכות בחובן אתיקה חדשה של הרג נטול סיכונים. מדובר במעבר מאתוס של הקרבה עצמית ואומץ לב לאתוס של הישרדות ופחדנות.

מלחמות המזל"טים מסמנות מעבר מאתוס של הקרבה עצמית ואומץ לב לאתוס של הישרדות ופחדנות.

שאמאיו מכנה זאת נקרו-אתיקה. למרבה הפרדוקס, נקרו-אתיקה היא ויטליסטית (יש בה חיוּת) במובן זה שהמזל"ט לכאורה אינו הורג חפים מפשע ובה בעת מגן על חיי היורה. לכך יש השלכות מרחיקות לכת, כיוון שככל שכלי נשק נדמה מוסרי יותר, כך הוא מתקבל ביתר קלות על הדעת וגדל הסיכוי שייעשה בו שימוש. מאידך גיסא, המזל"ט מקדם את הדוקטרינה של להרוג טוב, ובמובן זה מנוגד לאתיקה הקלאסית העוסקת בשאלה איך לחיות טוב או אפילו איך למות טוב.

המערכת הפוליטית במדינות המזל"ט

לבסוף, המזל"טים משפיעים על המערכת הפוליטית במדינות שעושות בהם שימוש. מכיוון שמזל"טים הופכים את הלוחמה לאקט ערטילאי המתוזמר מרחוק, מבסיס בנבדה או מהקריה בתל-אביב היכן שחיילים אינם מסכנים עוד את חייהם, הביקורת האזרחית על המלחמה מתעמעמת עד מאד, דבר המשליך עמוקות על הזירה הפוליטית במדינות המזל"ט.

לדברי שאמאיו, המזל"ט מהווה פתרון טכנולוגי לחוסר היכולת של מדינאים לגייס תמיכה במלחמות. בעתיד, פוליטיקאים לא יצטרכו עוד לרתום את האזרחים למאמץ המלחמתי בגלל שמרגע שרק רובוטים קרקעיים ואוויריים יישלחו לחזית, אפילו לא יהיה צורך לספר לאזרחים שמתנהלת מלחמה. מזל"טים, אם כן, מקנים לגיטימיות חברתית למלחמה דרך צמצום הסיכונים שהם מבטיחים לאזרחים, ובמקביל הם מייתרים את הצורך בהבניית לגיטימיות חברתית מתהליך קבלת ההחלטות. במילים אחרות, הם מנמיכים באופן קיצוני את סף המעבר לאלימות, כך שזו נחשבת יותר ויותר כבררת המחדל במדיניות החוץ. ואמנם, משניטל ממנה עוקץ הסיכון, תהפוך המלחמה לחזיון נפרץ אפילו יותר מאשר בימינו. זה, חשוב לזכור, העתיד שמחכה לילדנו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אווה חדד

    מאמר חשוב ומחכים. ואולם.מה צר שהוא מתאים יותר לצושבי שווייץ, הנהנים זה מאות שנים מאי איום מצד המדינות המקיפות אותן.
    כדאי להפיצו בקרב עורפי הראשים, וזורקי האנשים מקומות גבוהות בעזה, כמו כם לכורתי הידיים בסעודיה.

  2. עודד אסף

    המאמר מעורר מחשבה על היבטים נוספים של לחימה ושל תוקפנות בימינו . המלומד הישראלי, חתן פרס נובל, פרופ' ישראל אומן, הציע, לדוגמה, פיתוח אמצעים משוכללים להפגזה 'נקייה' בשלט רחוק ; הוא דיבר על כך בעקבות המלחמה ברצועת עזה בקיץ האחרון, והצהיר על הרציונל : הישראלים 'רק' ילחצו על הכפתור, בלי לדעת –
    ליתר דיוק: בלי להיות מחויבים לדעת – מי ייפגע וכמה ייפגעו, ולכן לא יתעוררו בהם רגשות אשם, ולא יצטרכו להתמודד עם האשמות מבחוץ או להתנצל (בפני ה'גויים',
    מן הסתם). אכן, מלחמה סטרילית !

    יש מי שמתאר זאת אחרת. פרופ' נועם חומסקי (יהודי, לא פחות מפרופ' אומן) מתאר את תקיפות המזל"טים האמריקנים בתימן או באפגניסטן כטרור; אמנם, טרור מסוג חדש ומתוחכם, ביוזמתה של ממשלה ולא בחסותם של ארגונים קטנים וחשאיים – אבל טרור, במלוא מובן המילה. 'טרור של מדינה'. אי לכך, מוסיף חומסקי, ארצות הברית היא, בימינו אלה, מדינת הטרור הגדולה בעולם.

    ואם נחשוב על כך ששורש המונח 'טרור' הוא 'אימה' או 'פחד', ונוסיף לכך את הפיקוח ואת השליטה, ההולכים ומתעצמים, על כל אמצעי התקשורת האישיים שלנו, הרי כולנו, בכל מקום, על סיפו של עידן פחד/טרור גלובלי. זה, כנראה, 'העתיד שמחכה לילדינו', כניסוחו של ניב גורדון. הנה, עוד נושא ששמאל אמיתי בישראל (אבל מיהו, בעצם, השמאל הזה?…), ובכל ארץ אחרת, היה חייב לדבר עליו בלא משוא פנים ולגבש מודל לעתיד שונה לחלוטין, לנו ולדורות הבאים.

    יש, כמובן, מי

  3. ליכודניק

    א. מה הקשר בין רחפנים זולים ופשוטים שאנשים קונים כדי להפעיל מהאייפון ולצלם את הרחוב שלהם מלמעלה, לרחפני המודיעין והתקיפה של המדינות. האם טלויזיה בלווין נותנת לגיטימציה לתקיפות ע"י מל"טים הנשלטים- בתקשורת לווינית- מארה"ב?

    ב. DRONE מקובל לכנות "מל"ט", כי הכלים כבר מזמן אינם זעירים.

    ג. ההשואה בין חיסולים ממוקדים ממל"טים למלחמה כוללת אינה נראית לי הוגנת. לדעתי, הלחימה המקובלת בארגון טרור היא בד"כ פעולת תגמול כמו "אל-דוראדו-קניון" של ארה"ב נגד לוב, ועשרות (מאות?) פעולת התגמול שערכנו ברצועה, בגדה, בלבנון, בירדן, בתוניס ואיפה לא. פעולות תגמול שגם הן לא היו במסגרת מלחמה כוללת ורציפה, שלא היו בהכרח בזירות לחימה פעילות, שלא נועדו להביא להכרעה מיידית של האויב וכו' מאפיינים "חדשים" לכאורה של לחימת המל"טים. בקיצור, המל"ט הישראלי הוא המשך טבעי של לחימת יחידה 101 בשנות החמישים ותקיפות חה"א בלבנון בשנות ה-70', והמל"ט האמריקאי הוא המשך הבחישה האמריקאית הסמויה והחצי-גלויה ב…כל מקום בעולם כמעט. ממילא, חלק מהחשש שאותה "מהפכת מל"טים בלחימה" לכאורה תביא, אינו מבוסס, ואפשר לבחון את השימוש במל"טים לגופו. נניח, המל"טים הישראלים לא "מערערים את הרעיון של אי-התערבות בשטחה של לבנון או עזה", כי בשתיהן אין כלל רעיון כזה וצה"ל פועל בהן מאז 67' לפחות.
    * הומנית, ברור שמל"טים מאפשרים [למותר לציין, לא מחייבים] מעקב ממושך אחרי המטרה ותזמון התקיפה לרגע בו הנזק מירבי והנזק ההיקפי מזערי.
    * תדמיתית, "אתוס של הקרבה עצמית ואומץ לב" היה בלחימה נגד אויב דומה, ללא יתרון טכני מכריע; בלחימה מול פיראטים, ארגוני גרילה וכו' (המקבילים ההיסטוריים של אל-קעידה) לא היתה שום בעיה לנצל יתרון טכני מכריע ולתקוף מהאויר או מהים, בלי שום הקרבה עצמית.

  4. יובל א.

    יופי של מאמר.
    בשולי הדברים אעיר שהמזל"טים מטשטשים גם את ההבחנה בין לוחמה לבין שיטור, וחזקה שלצד המצלמות ברחובות נזכה לראות שימושים שונים ויצירתיים במזל"טים גם ע"י כוחות בטחון פנים

  5. אלון לקח

    ניב גורדון כותב כי לאחר שטילים מצריים הפילו 30 מטוסים ישראליים בשעות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים, שיגרו מפקדי חיל האוויר הישראלי "גל של מזל"טים." זו עובדה היסטורית מרתקת, שלא נתקלתי בה עד כה בספרות על המלחמה. אודה לניב גורדון אם יפנה אותי למקור/ות שממנו/מהם שאב אותה.

  6. עמית

    הכותב שוגה במספר נקודות קריטיות.

    המל"טים (ממזמן לא מדובר במזל״טים) הינם אמצעי, לא יותר מזה. אם לא היו מל״טים, ארה״ב הייתה מבצעת את הסיכולים הממוקדים שלה במטוסי קרב מאוישים. מי שחולק על המוסריות של סיכולים ממוקדים שיציג את הקייס שלו ישירות, ההידבקות לסוגיית המל״טים עושה רושם שהכותבים סתם מנסים להטעות את קוראיהם דרך הכנסת דימויים של רובוטים קטלניים (בפועל מל״ט זה פשוט מטוס בשלט רחוק – לא כלי אוטונומי בשום צורה)

    אף אחד לא חושב שמל״טים ״אינם הורגים חפים מפשע״. זה איש קש. הדייקנות של המל״טים מאפשרת לצמצם פגיעה באזרחים ואף להמנע מכך לחלוטין כשאפשר, אבל פעמים רבות בשדה הקרב המודרני מול פעילי טרור המסתווים באוכלוסייה אזרחית (בין אם זה באפגניסטן או עזה) אין אפשרות כזאת. בכל סיטואציה וסיטואציה, אם היו שולחים מטוס קרב לבצע גיחת הפצצה, הוא כנראה היה מדייק פחות, תוקף ברגע פחות מתאים וגורם ליותר פגיעה באזרחים מאשר מל״ט.

    מרגע שמבינים שהמל״ט הוא רק אמצעי, אז גם ברור שהבעיה היא לו בו. זה האמצעי הטוב ביותר בארסנל המערבי לצמצום פגיעה באזרחים במצבים של מגן אנושי, והשימוש בו הציל חיים של אזרחים רבים (אפגנים, עזתים וכו) שאחרת היו נהרגים.

  7. יפתח רונן

    לאלון – אין מקור, כי לא היה דבר כזה במלחמת יום כיפור.

  8. שלומפי

    אלון, גוגל איט.

  9. תומר כנען

    מתוך אתר חיל האוויר:
    את טבילת האש המבצעית עבר ה"תלם" במלחמת יום כיפור. התלם שימש במלחמה כמטוס להטעיית ולשיבוש מערכות המכ"מ. במהלך המלחמה שיגרה הטייסת 23 תלמים, מהם 18 שיגורים מוצלחים ו-5 שיגורי נפל. על כל שיגור של 4-2 תלמים שיגרו המצרים 25-20 טילים לאוויר, ולכן הוכיחו עצמם כפתיונות יעילים מאוד. תוספת חשובה של 200 "תלמים" הגיעה מארה"ב, במהלך המלחמה.

  10. ניב

    המקור הוא:
    David C. Hataway, "Germinating a New SEAD," thesis, School of Advanced Airpower Studies, Air University, Maxwell Air Force Base, June 2001, page 15.

  11. ליכודניק

    דומני שהתבלבלת לגבי הרעיון של אומן.
    נשק מדויק שנורה "בלחיצת כפתור" יש מזה שנים- מהקרקע ומהאוויר.
    ההצעה שלו היא ירי אוטומטי מדויק לעבר נק' השיגור; השיקול הוא פחות מוסרי/ערכי/הסברתי ויותר הרתעתי: נשק כזה מעביר את האחריות לידי הצד השני, ואמור למנוע ממנו את הירי מלכתחילה.
    אגב, רעיון שכניראה נלקח מהתיאוריה של עימות גרעיני: תגובה אוטומטית מרתיעה, כי האויב אינו יכול להניח שתבחר בתגובה הרציונלית, ותיכנע.

  12. ליכודניק

    היות ואנקדוטת מל"טי ההטעיה הישראלים זכתה ל-5 תגובות, ראוי להתייחס אליה:
    – לפי ספרו המקיף של שמואל גורדון "30 שעות באוקטובר", הפעלת התלמים ב-73' לא היתה מוצלחת: הם נורו לכיוון סוריה כהכנה לתקיפה שדווקא הוסטה למצריים.
    – בכל מיקרה, התיאור על השפעת התלמים מופרך: מערך הנ"מ המצרי היה אפקטיבי ביותר עד שהושמד קרקעית ע"י הכוחות שחצו את התעלה.

  13. בועז

    אכן צריך להפסיק עם המזלטים. אבל לא מהסיבות שצויינו.

    דווקא הגדלת הדיוק והרצון שלא לפגוע באוכלוסיה מוסיפים שפיכות דמים. במוקדם או במאוחר, מחבל רצחני יומת, גם במחיר חיי בלתי מעורבים. אם יהיה ברור לו שאינו מוגן בקרב אוכלוסיה, הוא לא יסתתר שם, ואף יגורש משם. היעדר הרתעה מוסיף טרור.

    החמלה המדומה של בעולם המערבי נובעת מגזענות – העזתים התימנים והאפגנים הם בעלי דעה ואחריות כמו של הלבנים, והם מסוגלים להפסיק את הטרור שנפוץ בתוכם. אם המערב יתייחס לבעיית הטרור בשכל ישר ובכוח הראוי, נזכה לראות התעשתות מהירה בחברה הערבית, והכי חשוב – פחות נפגעים.

    אחר כך, אולי גם נוכל ללמוד דבר או שניים על ערכים ומוסר מהתרבויות העתיקות בעולם.

  14. ‎דם על ה-Blood on the JOYSTICK

    ‎בכל יום שלישי הנשיא אובמה מחליט את מי להרוג ע"י DRONES של הסי.איי.אי. [[זה קורה ב"בית הלבן" ללא שום קשר לבחירות]]. . .
    הסי.איי.אי מגיש רשימות חיסול של "מבוקשים" והנשיא מוציא פסקי דין-מוות ב"המלחמה הנקייה" — מלחמות המזל"טים. ומפני שבמלחמה זאת ה"טייסים" יושבים בחדרים ממוגנים הרחק ממוקד התקיפה, לא קיימת סכנה למפעילים.
    ‎אצלנו זה קצת אחרת [[Vive La Petite Difference]]. נתניהו שילח (ב"מלחמת צוק") מזל"טים מזמזמים ורצחניים נגד משפחות פליטי הנאכבה והרג הרבה אזרחים, וגם 512 ילדים.
    ‎עכשיו כנראה למד ביבי מ"הצלחותיו" בעזה, והוא משתמש בטילי המזל"ט כאילו היו "נשק יום הדין" של הבחירות. אלא שאין המרחק בין אובמה שיושב ב"בית הלבן" [[ או בין מפעילי הג'ויסטיקים והמזל"טים שרוכנים על מסכי מחשבים בנבאדה ]] לנרצחים בתימן ו/או פקיסטן דומה לזה שבין הבור שבקריה לגולן הסורי. . . וגם אנשי חיזבאללה יודעים לירות טילים ולהרוג קצינים וחיילים ב"צבא המוסרי בעולם".

    ‎ועוד: העולם יודע מי האחראי לירי הטילים הרצחני שמבוצע מרחוק ויכול לשפוט גם את הזרג המדיני !

    ‎זיכרו: איננו יכולים לשחק במלחמת מזל"טים "נקייה". סרבנית השלום, ישראל, תיענש ותשלם מחיר כמעט מייד על "מבצעיה". אנו זקוקים לבחירות נקיות — לא לכאלה שבהם "דם נקי" זורם מידי הנבחרים.

  15. מגיב

    אכן המלומד הישראלי, חתן פרס נובל, פרופ' ישראל אומן, הוא מומחה לתורת המשחקים הזו שעליה חתומים גם מפקדי "הצבא המוסרי בעולם" ונהנתניהו שרוצה להיבחר מחדש.

  16. נמלט ממל"ט

    "המל"ט הישראלי הוא המשך טבעי של לחימת יחידה 101", טוען "ליכודניק"… ואני טוען שזה עוד שלב בהתפתחות היודו-נאציזם בתחום הצבאי. זה התחיל בגירוש – בנאכבה – שניתנה למפקדי "צבא ההגנה" ע"י בן-גוריון "בהינף יד", והמשיך בקיביה (אריק שרון 1953). התפתחות הטכנולוגיה הצבאית ושיתוף הפעולה בתכנון, בייצור ובניסוי "הכלים" עם תעשיית הנשק האמריקאית מוחקת את ההבדלים שכאילו "המל"ט הישראלי הוא המשך טבעי" והאמריקאי "הוא המשך הבחישה הסמויה בעולם".
    "עמית" טועה כשהוא טוען ש"בפועל מל״ט זה פשוט מטוס בשלט רחוק – לא כלי אוטונומי בשום צורה". המל"ט "פשוט" מעביר את האחריות לביצוע הרציחות מהחייל והטייס לפיקוד הגבוה, ולזרג המדיני…