מוסר של מזל"טים

מאנגלית: עמי אשר

בחג המולד האחרון, נמנו צעצועי מזל"טים בין המתנות הפופולאריות ביותר מתחת לעצי האשוח בארה"ב: על פי דיווחי היצרנים, הם מכרו 200,000 כלי טיס בלתי מאוישים חדשים במהלך עונת החג. בעוד שהחדירה המהירה של מזל"טים לעולם המשחקים משקפת בבירור את השימוש הגובר שנעשה בהם בשדות הקטל, הרי שמצד שני, הופעתם על מדפי רשתות שיווק כמו Wallmart, Toys “R” Us ו-Amazon מהווה חותמת הכשר לשימוש הצבאי.

כפי שטוען גרגואר שאמאיוּ בספרו החדש, "תיאוריה של המזל"ט", לכלי הטיס הללו יש עוצמה מפתה, המהלכת קסמים על אנשי צבא, פוליטיקאים ואזרחים כאחד. שאמאיו, עמית במרכז הלאומי למחקר מדעי בפריס, הוא אחד מהוגי הדעות העכשוויים המעמיקים ביותר של השימוש באלימות והשלכותיה האתיות. ובעוד שספרו החדש מסכם בקיצור את תולדות המזל"ט, הוא מתמקד דווקא באופן שבו מעצבים הרובוטים הקטלניים הללו את הזירה הבטחונית ובפוטנציאל שלהם להשפיע על המערכת הפוליטית במדינות המשתמשות בהם.

שאמאיו מייחס את אחד הרעיונות המרכזיים שמאחורי ייצורם ופריסתם הצבאית של מזל"טים למהנדס האמריקאי ג'ון וו. קלארק, שעסק בחקר ופיתוח של מערכות "שליטה מרחוק בסביבות עוינות" עוד ב-1964. על פי מחקרו של קלארק, המרחב נחלק לשני סוגי אזורים – עוינים ובטוחים – כאשר האתגר הוא לייצר רובוטים המופעלים בשלט רחוק על מנת שיוכלו לפטור בני תמותה מכל המלאכות המסוכנות באזורים עוינים. לא יהיה עוד צורך בקורבנותיהם של כורים, למשל, כיוון שקריסת המנהרה במכרה תעלה רק במחיר של רובוטים המופעלים בשלט רחוק.

אותו ההיגיון הנחה גם את המצאת המזל"ט. כלי טיס בלתי מאוישים שימשו בשנים הראשונות כחלק ממערכי הגנה צבאיים בשטחים עוינים. לאחר שהמצרים הפילו כשלושים מטוסי קרב ישראלים בשעות הראשונות של מלחמת יום כיפור, החליטו מפקדי חיל האוויר לשנות את הטקטיקה שלהם ולשלוח גל של מזל"טים. מרגע שהמצרים ירו עליהם מטח של טילי נ"מ, התאפשר למטוסי חיל האוויר לתקוף בעוד המצרים עסוקים בלטעון מחדש את משגרי הנ"מ.

בחלוף השנים, הפכו המזל"טים למרכיב חשוב במהפכת המודיעין. במקום לשגר מרגלים או מטוסי סיור מאוישים מעבר לקווי האויב, כלי טיס בלתי מאוישים יכולים לטוס ברציפות מעל שטח עוין ולאסוף מידע. כפי שמסביר שאמאיו, מזל"טים אינם מספקים רק תמונה רציפה של האויב, אלא שביכולתם לשלב סוגים שונים של נתונים. הם נושאים על כנפיהם טכנולוגיה שיכולה לצותת לטלפונים ניידים ומכשירים אחרים, והם יכולים לקשר בין שיחת טלפון ובין חומר מצולם או לאתר במדויק את מיקום המשוחחים לפי קואורדינטות GPS. במלים אחרות, המטרות הופכות גלויות באופן רציף לעיניהם ואוזניהם.

השימוש במזל"טים להסחת טילי נ"מ או לצרכי מודיעין היה כמובן חשוב מאד, אך לגורמי הבטחון היו שאיפות להפכם לכלי נשק של ממש. ב-16 בפברואר 2001, לאחר שנים ארוכות של השקעה במו"פ, ביצע ה-Predator האמריקאי את שיגור הטיל המוצלח הראשון ופגע במטרתו. כפי שמנסח זאת שאמאיו, הרעיון של הפיכת המזל"ט לחיית טרף קרם לבסוף עור וגידים. בתוך שנה, ארב ה-Predator למטרות חיות באפגניסטאן.

נשק הומניטרי

במהלך העשור האחרון, ייצרה ארה"ב יותר מ-6,000 מזל"טים מסוגים שונים. מאה וששים מתוכם הם מדגם Predator, ומשמשים לא רק באפגניסטאן אלא גם במדינות שרשמית אינן נתונות במלחמה עם ארה"ב, כמו תימן, סומליה ופקיסטאן. בפקיסטאן, מבצעים כלי טיס של הסי-איי-אי תקיפה בלתי מאוישת פעם בארבעה ימים בממוצע. למרות שקשה להשיג נתונים מדויקים, מספר ההרוגים המשוער בשנים 2004-2012 נע בין 2562 ל-3325.

שאמאיו טוען שהמזל"טים משנים את תפיסת המלחמה שלנו בשלושה אופנים מרכזיים. ראשית, הם מערערים את הקשר המסורתי בין לחימה חוקית לבין גיאוגרפיה. עצם הרעיון של אזורי ספר או שדות קרב שבהם הלחימה מותרת מאבד ממשמעותו, משום שכבר אין מקומות– כמו בתי מגורים – שבהם השימוש באלימות נחשב אסור. בעוד שבעבר חוקיות הקטל הייתה תלויה גם במקום שבו היו הורגים אנשים, הרי שכיום טוענים משפטנים בארה"ב כי אבד הכלח על הזיקה המסורתית בין מרחבים גיאוגרפים – כמו שדה הקרב, בית, בית חולים או מסגד – לבין תצורות האלימות. בהתאם לכך, כל מקום ואתר הופך ליעד פוטנציאלי לאלימות של המזל"ט.

שנית, פיתוחם של טילים מונחים מהסוג בו מצוידים כיום המזל"טים, השריש בתודעת הציבור את התפיסה כאילו הם גם מדויקים. אולם מסתבר שדיוק הוא מונח חמקמק. ראשית, הרבה יותר מדויק לערוף את ראשו של אדם בסכין מאשר לעשות זאת באמצעות טיל, אך לפחות במערב אין תמיכה פוליטית או צבאית בדיוק מסוג זה. ואמנם, מתברר ש"דיוק" היא קטגוריה מושגית רבת היקף. ארה"ב, למשל, מחשיבה את כל הגברים מגיל צבא שנמצאים ב"אזור תקיפה" ללוחמים, אלא אם ניתוח מודיעיני שלאחר המוות מפריך זאת באופן חד-משמעי. הדיוק, אם כן, הופך את המושג "אזור תקיפה" חוקי לטאוטולוגי, מכיוון שאזור שבו התקיפה מותרת מזוהה עם כל מקום שבו תוקף המזל"ט. במילים אחרות, המזל"טים הופכים את המרחב הגיאוגרפי לחסר רלוונטיות כיוון שדיוקם לכאורה מצדיק הרג חשודים בטרור בכל מקום, ובכלל זה בבתיהם. וכאשר החוק מתיר לשחוט על כל גבעה גבוהה, ניתן להוציא להורג תחת כל עץ רענן – גם במקומות שנחשבו בעבר מחוץ לתחום.

לבסוף, מזל"טים משנים את תפיסת המלחמה שלנו בגלל שעל פי הגדרה הממית לא יכול עוד למות. טייס אחד ניסח את היתרון הבסיסי הזה בהאי לישנא: "היתרון האמיתי של כלי טיס בלתי מאוישים הוא שהם מאפשרים לך להגן על עוצמה בלי להיחשף לפגיעה". על כן נחשבים המזל"טים לנשק הומניטרי בשני מובנים: פגיעתם באויב מדויקת, והם גובים אפס קורבנות מהצד הפוגע.

מכיבוש למרדף

בעוד שגואנטנמו היתה גולת הכותרת של מדיניות המאבק בטרור של הנשיא ג'ורג' בוש, מזל"טים הם תכשיטי הכתר של אובמה. הנשיא הנוכחי אימץ לדעת שאמאיו דוקטרינה שונה לגמרי מזו של קודמו: להרוג חשודים בטרור במקום לתפסם, לחסל במקום לענות.

הדוקטרינה של אובמה: להרוג חשודים בטרור במקום לתפסם, לחסל במקום לענות.

שאמאיו מצטט דו"ח שהתפרסם בניו יורק טיימס, המתאר איך נוצר בנק המטרות של המזל"טים: "מדובר בפולחן בירוקרטי מהמוזרים ביותר… בכל שבוע בערך, יותר ממאה מנציגי מנגנון הבטחון הלאומי על שלל זרועותיו נועדים לשיחת וידיאו מאובטחת שבמהלכה הם מעיינים בקורות החיים של חשודים בטרור וממליצים לנשיא על השמות החדשים בתור לעולם הבא".

בוושינגטון קוראים ליום הזה Terror Tuesday. מרגע שנקבעה סופית, נשלחת הרשימה לבית הלבן, שם נותן הנשיא את אישורו המילולי לכל אחד מהשמות. "מרגע שניתן אישור לרשימת המוות, המזל"טים עושים את כל השאר".

תורת הלוחמה של אובמה כרוכה במהפך פרדיגמטי של ממש. בניגוד להוגה הדעות הצבאי קרל פון קלאוזביץ, שטען כי המבנה הבסיסי של המלחמה הוא דו-קרב בין לוחמים הניצבים זה מול זה, כיום, טוען שאמאיו, נכון יותר לדבר על צייד הסוגר על טרפו. שאמאיו, שחיבר גם את ציד אדם: היסטוריה פילוסופית, מתאר כיצד התיר המשפט האנגלי לצוד גיריות ושועלים על אדמת הזולת, "בגלל שהרג יצורים כאלה נחשב מועיל לציבור". לטענתו, זוהי בדיוק ההצדקה המשפטית שארה"ב מבקשת לתת לפעילות כלי הטיס שלה.

מעצם מהותו, מהווה ציד אדם אסטרטגיה צבאית מונעת. אין מדובר בתגובה למתקפות שבוצעו בפועל, אלא בנסיון למנוע את התהוותם של איומים חדשים על ידי חיסולם מראש של יריבים. בהתאם ללוגיקה החדשה הזו, המלחמה אינה מושתתת עוד על כיבוש – אובמה אינו מעוניין ליישב טריטוריות בצפון פקיסטאן – אלא על זכות המרדף. ניתן, כמובן, לומר אותו דבר על הגישה של ישראל כלפי עזה. הזכות לרדוף אחר הטרף בכל מקום שהוא משנה בתורה את תפיסתנו את עקרונות היסוד של היחסים הבינלאומיים כיוון שהיא מערערת על רעיון השלמות הטריטוריאלית כמו גם על הרעיון של אי-התערבות בשטחה של מדינה אחרת וגם ממוטטת את ההגדרה המקובלת של ריבונות כסמכות עליונה בשטח נתון.

מלחמה ללא סיכון

זניחת הפרדיגמה של קלאוזביץ מתבטאת גם בדרכים אחרות. מלחמות המזל"טים מתנהלות ללא אבדות או תבוסות, אך גם ללא נצחונות. צירוף זה מכשיר את הקרקע לאלימות מתמדת, הפנטזיה האוטופית של מי שמשתכר מייצור מזל"טים וכלי משחית אחרים. כאחת היצרניות המובילות של מזל"טים, גם ישראל מרוויחה מההפקר.

חשוב לא פחות, המזל"טים מתווים מחדש את מוסר המלחמה. עפ"י האתיקה הצבאית החדשה, לא תהרוג תוך סיכון חייך – וטוב להרוג מבלי להסתכן. ברדלי ג'יי סטרוסר, פרופסור לפילוסופיה בבית הספר הגבוה של הצי האמריקאי במונטריי, קליפורניה, הוא מהדוברים המובילים של "עקרון הסיכון המיותר". לדעתו, אין להורות לחייל ליטול סיכון מיותר, ועל כן המוסר מחייב שימוש במזל"טים.

חשיפת חיי חיילים לסכנה מעולם לא נחשבה למעלה פיקודית, אך היא נחשבה חיונית לאורך ההסטוריה. לפיכך, מוות למען המולדת נחשב לקורבן שאין נעלה ממנו, ואלה שאיבדו כך את חייהם זכו לתהילה. לעומת זאת, מלחמות המזל"טים כורכות בחובן אתיקה חדשה של הרג נטול סיכונים. מדובר במעבר מאתוס של הקרבה עצמית ואומץ לב לאתוס של הישרדות ופחדנות.

מלחמות המזל"טים מסמנות מעבר מאתוס של הקרבה עצמית ואומץ לב לאתוס של הישרדות ופחדנות.

שאמאיו מכנה זאת נקרו-אתיקה. למרבה הפרדוקס, נקרו-אתיקה היא ויטליסטית (יש בה חיוּת) במובן זה שהמזל"ט לכאורה אינו הורג חפים מפשע ובה בעת מגן על חיי היורה. לכך יש השלכות מרחיקות לכת, כיוון שככל שכלי נשק נדמה מוסרי יותר, כך הוא מתקבל ביתר קלות על הדעת וגדל הסיכוי שייעשה בו שימוש. מאידך גיסא, המזל"ט מקדם את הדוקטרינה של להרוג טוב, ובמובן זה מנוגד לאתיקה הקלאסית העוסקת בשאלה איך לחיות טוב או אפילו איך למות טוב.

המערכת הפוליטית במדינות המזל"ט

לבסוף, המזל"טים משפיעים על המערכת הפוליטית במדינות שעושות בהם שימוש. מכיוון שמזל"טים הופכים את הלוחמה לאקט ערטילאי המתוזמר מרחוק, מבסיס בנבדה או מהקריה בתל-אביב היכן שחיילים אינם מסכנים עוד את חייהם, הביקורת האזרחית על המלחמה מתעמעמת עד מאד, דבר המשליך עמוקות על הזירה הפוליטית במדינות המזל"ט.

לדברי שאמאיו, המזל"ט מהווה פתרון טכנולוגי לחוסר היכולת של מדינאים לגייס תמיכה במלחמות. בעתיד, פוליטיקאים לא יצטרכו עוד לרתום את האזרחים למאמץ המלחמתי בגלל שמרגע שרק רובוטים קרקעיים ואוויריים יישלחו לחזית, אפילו לא יהיה צורך לספר לאזרחים שמתנהלת מלחמה. מזל"טים, אם כן, מקנים לגיטימיות חברתית למלחמה דרך צמצום הסיכונים שהם מבטיחים לאזרחים, ובמקביל הם מייתרים את הצורך בהבניית לגיטימיות חברתית מתהליך קבלת ההחלטות. במילים אחרות, הם מנמיכים באופן קיצוני את סף המעבר לאלימות, כך שזו נחשבת יותר ויותר כבררת המחדל במדיניות החוץ. ואמנם, משניטל ממנה עוקץ הסיכון, תהפוך המלחמה לחזיון נפרץ אפילו יותר מאשר בימינו. זה, חשוב לזכור, העתיד שמחכה לילדנו.