הרשימה המשותפת, אבן ראשה القائمة المشتركة، حجر الأساس

איחוד המפלגות הערביות, שצמח עקב לחצי ההגמון היהודי ולחצים מבית, הוא מהלך משמעותי המאחד כוחות לקראת מסגרת פוליטית רעיונית משמעותית וחזקה

הרשימה המשותפת לכוחות הפועלים בחברה הערבית הינה תוצאה טבעית של לחץ המתהדק סביב המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל מצד ההגמון היהודי, שמנסה להעמיק את ההדרה, הדיכוי והאפליה על ידי חקיקה גזענית ושיח משסה. גם העלאת אחוז החסימה נחוותה אצל המיעוט הפלסטיני כניסיון לדחוק את רגליו מהמקום הצר שנועד לו בחיים הציבוריים באמצעות נוכחות בספסלי האופוזיציה. על כן, טבעי שחלק ניכר מהשיח הפוליטי בחברה הערבית כיום הוא סביב הצורך להחזיר לטבעת ההדק הנ"ל מנה אחת אפיים ע"י יצירת רשימה משמעותית, שייתכן ותביא לבחירת הסיעה הרביעית בגודלה בכנסת.

במהותה, הרשימה קולעת לרחשי לב של הציבור הערבי שהביע את רצונו באחדות כוחות בכל סקר שהייתי שותף בעריכתו או בניתוחו. בכל פעם שנשאלו על הנכונות להצביע לרשימה מאוחדת, שיעור המצביעים שרצו להצביע בעדה עלה בצורה דרסטית – דבר שהשתקף במידה ברורה גם בסקרים שנערכו לאחרונה. כך שסבורני כי עצם הקמת הרשימה יביא יותר אנשים לקלפיות. איחוד כוחות זה שם קץ, לפחות לעת עתה, לשנים של פולמוס פנימי שגלש מדי פעם ללשון בוטה ואף לאלימות. כלומר, במקביל לאותה טבעת חנק חיצונית הלוחצת על הכוחות הפועלים, היו אלה לחצים פנימיים שתרמו להקמתה של הרשימה. אציין, כי רק כ-50% (בממוצע) מבעלי זכות הבחירה נתנו את הקולות לכוחות אלה בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, כאשר 40% הנותרים מצביעים ברגליים. ולכן, מהלך איחוד הכוחות מכוון גם כדי לשכנע את הנמנעים מלבוא לקלפיות. אני נוטה להאמין, שהדבר אכן הולך להתממש, אחוז המצביעים יעלה – והשאלה היא רק בכמה.

אולם התמונה יותר מורכבת ממה שציירתי עד כה. התהליך שהביא לאיחוד הצטייר בעיני הציבור הערבי כמלחמה גלויה על מקום ברשימה ולא על העצמת הכוח הפוליטי. טונות של מלים וביקורת נוקבת ואף בוטה נשפכו בשבועות האחרונים למראה המו"מ התקוע ואותן הדלפות מחדרי הישיבות. מלאכת הקמת הרשימה הביאה למחלוקת פנימית בכל מסגרת השותפה לרשימה: חוגים בחד"ש העדיפו שתי רשימות וביטאו שאט נפש מהליכה עם התנועה האסלאמית ובל"ד, בעוד חוגים אחרים במפלגה ראו במהלך נסיגה מסוכנת מהעיקרון השותפות העקרונית ההיסטורית היהודית-ערבית (דבר שאתייחס אליו בהמשך).

רשימה משותפת
הרשימה המשותפת. היה ניסיון שנכשל לשלב אינטלקטואלים וראשי רשויות

חוגים בבל"ד התנגדו נמרצות להליכה עם ח"כ טיבי שנחשב שנוא לבם. בנוסף לכך, היה ניסיון – ובצדק – של כוחות אחרים כגון אקדמאים וראשי רשויות להשתלב ברשימה המאוחדת, מהלך שנכשל עד כה והביא עליה גל ביקורת נוסף. הדבר מצער לאור הצורך המוחשי להתכתב עם מרכזי כוח חדשים בחברה הערבית, כאלה שצמחו בעשורים האחרונים, של דור חדש ומשוחרר ממעמד ביניים, זה שכבש את זירת השלטון המקומי מידי המפלגות, או דור חדש של אינטלקטואלים ואקדמאים ופעילי חברה אזרחית.

נקודת אור בולטת במיוחד בעניין היה החלפת הדורות בחד"ש. שלוש פנים חדשות, בהן אישה, זכו בהנהגת הרשימה – אנשים מנוסים וראויים שהכניסו רוח חדשה ולא רק בחד"ש אלא באוירת הבחירות בכלל. היה טוב לו גם בל"ד ותע"ל היו הולכות בעקבות חד"ש. אז, אווירת השינוי הפנימי וחילופי הדורות הייתה מביאה לתחושה כוללת של שינוי היסטורי. אני מקווה שלפחות הרשימה המאוחדת תדע איך למנף את השינוי הזה שחד"ש הביאה למערכה.

היו אנשים (כמוני למשל) שחשבו כי על הרשימה להיות רחבה ככל שאפשר וכי עליה לכלול את כל הכוחות הדמוקרטיים בחברה היהודית. המהלך לא יהיה מושלם בלי איחוד עם כל הכוחות המאמינים כי שותפות ערבית-יהודית על בסיס ערכי הפיוס בין שני עמי הארץ יכולה להציע אלטרנטיבה רצינית למציאות של קונפליקט, דשדוש כלכלי והדתה של המרחב. הצענו שמות של חברים ופעילים יהודים כמועמדים ברשימה, ויש עשרות כאלה הראויים למעמד הייצוגי הנ"ל. לחצנו לפתח את השותפות עם כוחות אלה מעבר ל"אחווה יהודית-ערבית" מבית מדרשה של חד"ש. לא עוד התרפקות על עבר רומנטי של קומוניסטים יהודים וערבים ההולכים יחד בהפגנת האחד במאי (באמת סצינה רומנטית ומלבבת, לא?!), אלא שותפות ערכית הצופה פני עתיד של חיים משותפים של שני העמים, המבוססים על הסדרים פוליטיים הנגזרים מרעיון הפיוס ההיסטורי ולאו דווקא מרעיון חלוקת הארץ. אני מקווה שעניין זה יזכה לתשומת לב העוסקים בהשלמת הרכבת הרשימה.

בישיבת עבודה שנוכחתי בה עם עו"ד איימן עודה הוא ציין את מחויבותו ועמו חד"ש לעיקרון השותפות הערבית-יהודית, ואת העובדה שהוא רואה בה שותפות ערכית של כוחות המעוניינים בחברה אזרחית ודמוקרטית. הדבר מעודד לאור העובדה שכוחות ברשימה רואים בה אחדות של ערבים בלבד. אינני מאלה שחושבים כי הבחירה היא בין זה לבין זה, או כי איחוד הכוחות בחברה הערבית משמעו דחיית רעיון השותפות הערבית-יהודית: אני חושב לאחר ארבעה עשורים של פעילות כי אין סתירה בין העצמת הציבור הערבי-פלסטיני בישראל ע"י עיסוק בהבניית זהות לבין שת"פ אסטרטגי ערבי-יהודי. הדבר, אף מתבקש, הן עקב הצורך הפוליטי בהעצמה בחברה הערבית והן מאותו צורך של חיזוק הדמוקרטיה ולקראת מהפכה אזרחית ופיוס בין שני העמים.

הרשימה המאוחדת יכולה להיות אבן ראשה של מהלך היסטורי משמעותי המאחד כוחות בשתי החברות, היהודית והערבית, לקראת מסגרת פוליטית רעיונית משמעותית וחזקה שתוכל לתרום את תרומתה ליצירתה של מציאות אחרת, טובה יותר, אזרחית יותר. דמוקרטית והוגנת יותר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    הלוואי שהאיחוד יהווה את אבן הראשה לאיחוד כוחות של החברות היהודית והערבית .
    לא עוד מפלגות סקטוריאליות – אלא מפלגות בעלות רעיון משותף.
    אני מצפה מהאיחוד, שדגלו יהיה מצבם של הערבים אזרחי מדינת ישראל. מה שאינו נשמע ומודגש בכנסות האחרונות.
    פעילות להבאה למצב שוויוני בין כלל אזרחי מדינת ישראל וסגירת הפערים הקיימים כיום. מה שיביא ליצירת אמון בין האוכלוסיות.
    השילוב על בסיס אידאולוגי בין ערבים ליהודים, יקדם גם את פתרון הבעיה הפלסטינאית, שהיא בבת עינם של הציבור הערבי ובשר מבשרו, והבאה לקיומן של שתי מדינות, זו לצד זו, בגדה המערבית של "נהר" הירדן.
    חזון "אחרית הימים" – כבר אמר מאו שצעידה של 100 קלומטרים מתחיל בצעד קטן אחד.
    אני מאחל הצלחה לאיחוד, שיהפוך לאמיתי ולא רק טקטי.

  2. גל

    האחוד הוא שעטנז גרוע שהעלים את מפלגת השמאל היחידה בישראל. חד"ש שהצבעתי להם, נעלמו בקואליציה מוזרה עם מפלגות לאומניות שאינם רחוקות מש"ס. התנועה האיסלמית היא מפלגה שמרנית ימנית שאינה תומכת בערכי השמאל כפי שחד"ש היו. בל"ד היא מפלגה סקטוריאלית לאומנית פלסטינית שאין לה שום קשר לשמאל. לאומנות ערבית, פלסטינית ויהודית אינם יכולים להיות שמאל. בבחירות האלו יש מחנה לאומני ציוני ומחנה לאומני פלסטיני, השמאל של חופש הפרט וראית האדם כאדם נעלם בהחירות האלו. חד"ש שהיו מפלגת שמאל יחידה (דע"ם מפלגת שמאל שניה לא תתמודד בבחירות האלו) נעלמו לתוך איחוד שאינו שמאל. באיחוד הזה ישנם גרמים לאומנים שמרנים המיצגים את הימין הערבי. בבחירות הללו אני לא מצביע כי אין למי. דע"מ וחד"ש מפלגות השמאל היחידות שהיו כאן, אינם. חבל…… השעטנז הזה העלים סופית את השמאל בארץ.

  3. איש חד"ש

    מקווה שאין ברשימה המשותפת יותר מצורך השעה.
    מרזוק טוען שכאן נוצרה "מסגרת פוליטית רעיונית" – אידיאולוגית. אני בטוח שבכך הוא טועה.

  4. לגל ודןש

    גל, אני מבין לליבך ומשתתף בצערך. אלא שאי הצבעה כמוה כתמיכה במפלגות הגדולות. לכן לא אעשה כמוך. אצביע לרשימה המשותפת שבה חד"ש מיוצגת גם ע"ך אישה מאוד ראויה (עיידה תומא) וגם ע"י דב חנין.
    לדןש: כולי תקווה שאין כאן שום נסיון לשיתוף אידיאולוגי.
    חד"ש היא מפלגה ח י ל ו נ י ת ולא לאומנית. השיתוף הוא טקטי בלבד!

  5. פריץ היקה הצפונבוני

    כמצביע חד׳׳ש בעבר ולרשימה המשותםת בבחירות הקרבות.דעתי היא שכרגע החשוב ביותר להביא מירב קולות לרשימה המשותפת מפני שרק בקולות פלסטינים ישראלים עם היהודים שיבחרו כמוני להצטרף יש סכוי קטן ככל שיהיה שיתאפשר שנוי במפה הפוליטית כפי שזה קרה ב92 כשרבין הרכיב ממשלה בתמיכה מבחוץ של הרשימות הערביות. אז הם גם יוכלו לתבוע שיתוף בשלטון והתקדמות שויון חוקתי וחברתי.