זגורי אונטולוגיה

"את המחקרים האנתרופולוגיים שלך תשמור לטיולי סוואנה עם אמא ואבא בשבועות". אבישג זגורי לאלכס איקס, פרק 17, העונה ה-1

לא. איני מעוניין להעמיד את משפחת זגורי מרח' הכנסת 23 למבחן, אבל אני כן רוצה לציין את סגולותיה של הסדרה, שמעבר להיבטיה האומנותיים מצליחה להרהר ולחדד כמה אמיתות בנוגע ל"מסורת", לחיי משפחה וקהילה, ולקיום יומיומי הספוג בעדתיות. אמנם תיאוריות חברתיות ביקורתיות אינן יכולות להוות את הנר היחיד לרגליה של סדרה שרוצה להשתחל ל'פריים טיים' הטלוויזיוני, אבל הסדרה מצליחה להביא את הצופה להעמיד את תפיסת עולמו/ה לבוחני פתע באופן תדיר. זגורי אימפריה מציגה את המובן מאליו בעוצמה שלא מאפשרת להאט את ההתנגשויות בשיח המרכזי בחברה הישראלית.

אני מעדיף שלא להרחיב בשאלה האם הסדרה מייצגת באופן מהימן את התרבויות המזרחיות בכלל או העדה המרוקאית בפרט. כותבים רבים כבר דנו בכך. אני מניח שמי שמקדש את עקרון הקורקטיות עלול לזהות ביטויים מכלילים וקלישאות מעייפות. שם התואר "מיונז" לשחר המושבניקית יכול להשמע כהתגלגלות של ה"פרידמנים" של עינב בובליל ואולי הבחירה בדוכן פלאפל כזרע פרנסתם של הזגורים יכולה להראות ממוחזרת כמו שמן הבישול של תמול שלשום. איני מתיימר לתת אישור מוסרי לאופני הייצוג פרי עטם של מאור זגורי ואורי וייסברוד. עם זאת, ככלל, אני חושב שיצירה שאינה נוקטת בעודף מקדמי ביטחון ומביטה להכללות בעיניים מבלי ליפול שיכורה בבורות הפשטנות – ראויה להערכה ובדרך כלל גם מייצרת עניין.

בסופו של יום (או בשעת סיומו של פרק בתשע בערב), משפחת זגורי ניצבת כמייצגת – מייצגת של תפיסת עולם, של עדה, ושל עיר גדולה אך פריפריאלית. אך באותה העת היא גם משפחה מיוחדת הנתפסת על ידי שכניה כציפור מוזרה ומוחצנת. השילוב בין "ייצוג" ל"אקסצנטריות" עלול לבלבל, אבל הוא גם יכול להמחיש את האופן החמקמק בו הפרט מייצג את הכלל בעולמות חברתיים. זגורי אימפריה מלמדת אותנו איך נחוות אונטולוגיה של משפחה בהקשר תרבותי מסוים. ב"אונטולוגיה" אני מתכוון למרקם של אמונות וערכים שניצבים בתשתית החוויה של האדם את העולם ואת עצמו. אני מעדיף מושג זה על "תרבות" במקרה זה, בניסיון להבהיר שלא מדובר בעולם תרבותי מכליל שמשפיע על אנשים באופן הומוגני. כמו כן, לא מדובר במנהגים שמתווספים לאיזשהו קיום אנושי בסיסי, נקי וניטראלי, כאילו יש "לוח חלק” כזה. אונטולוגיה היא עולם משמעויות שאנו נושמים בטרם אנו עצמאיים לבחור את עולמות התוכן החביבים עלינו.

מרקם האמונות של בני משפחת זגורי, שנובע ממסורת יהודית מרוקאית, מהווה נקודת מוצא לפעולותיהם. לא ניתן לייחס את כוחה של תפיסת העולם לכיבוד הורים או ל"שטיפת מוח" אלא יותר למין מערך של משמעויות שבני המשפחה מפנימים בראשם ובגופם. ה"קללה" הרובצת על המשפחה היא ישות מופשטת שכל אחד מבני המשפחה מפרש בצורה שונה וייחודית. אף על פי כן, אף אחד אינו חסין לחלוטין מפניה. האמונה מחלחלת לחוויית המציאות ולהפך. ייתכן שיוצרי הסדרה בחרו בגישה דטרמיניסטית לטובת העצמת הדרמה (השימוש בטרגדיה "אדיפוס" כאלגוריה ליחסים במשפחה רק מדגיש גישה זו), אך מעבר להתפתחות העלילה, גם הניואנסים הקטנים בסדרה מלמדים אותנו על האופן בו קיומו של כל אדם שזור במשפחה ובמסורת. על כן הפניית גב אינה רק מרד אישי אלא עלולה לערער את כל המרקם המשפחתי ולעוות את האופן בה המורד רואה את עצמו כאדם. המסורת והאונטולוגיה אינם רק מילון מושגים אלא גם צורת התייחסות לעולמות תוכן חדשים.

האנתרופולוג מייקל ג'קסון מבקש שנדע להכיר בחשיבות הקיומית של תפיסות עולם עבור בני אדם, אך באותה עת להבין את האופן בו הן לא כל כך שונות במהותן מחברה אחת לאחרת. לא חייבים להתייחס לכל מנהג אקזוטי באופן "מילולי". במקום זאת, אפשר לשאול כיצד הוא עונה על צרכים אנושיים בסיסיים. לעיתים קרובות אנו עשויים לפרש מנהגים "לא רציונליים" של חברות זרות כ"אמונות טפלות", אך מנהגים אלה הם לא יותר ממשאב תרבותי שיכול להזין אנשים כאשר הם חשים סכנה לאחיזתם הקיומית. ג'קסון מדגים שגם בעולם החילוני ההגיוני לכאורה, כאשר אדם מצוי במשבר לעתים קרובות הוא מאמץ טקסים ואמונות שלכאורה אין בהם שום הגיון. אם כך, לא פלא שהקללה הזגורית הגיחה בעקבות מוות של בן משפחה. באותה מידה ניתן להסביר מדוע אבישג זגורי, שבימים כתיקונם רואה עצמה כמשקל של שפיות כנגד ה"פרימיטיביות" של אמה, פנתה ל"כישופיה" של שכנתה ליזי כשהיא חוותה משבר בדמות הריון בלתי רצוי. התנועה של בני המשפחה לכיוונים שונים האחד מהשני ובאותה העת ההשתייכות הבלתי נמנעת לעולם משמעות משותף היא הדינמיקה שנגלית מול עינינו בכל פרק.

אז מעבר להמחשת הנוקשות והנוזליות של אונטולוגיה נותר לשאול כיצד הסדרה מאתגרת את הצופה בפועל? אני יכול להציג דוגמא מחווית הצפייה שלי: אני נוטה לייחס חשיבות לפתיחות וסבלנות בכל הנוגע לזוגיות מעורבת (בעיקר יהודי/ה-לא יהודי/ה, יהודי/ה-ערבי/ה) ונוטה לגלות תסכול כשאני נחשף לכל ביטוי "להביסטי". אף על פי כן, כאשר ויויאן זגורי, אם המשפחה, פנתה לבנה אביאל וציינה בפניו את העדות מהן עליו להזהר בעת בחירת בת זוג, והוסיפה בהומור "ושתהיה יהודיה", העמדה שלי לא יכלה להוות משקל כנגד האמת של משפחה שמשמרת את המרחב היהודי שלה. אפשר להתווכח על תפקידם המוסרי של ייצוגיים טלויזיוניים, אבל קשה לבקר את ויויאן ומקבילותיה במציאות על כך שהן מבטאות ערכים שנובטים בערוגה חברתית-תרבותית מסויימת (באותו שלב טרם ידעתי שמאוחר יותר בסדרה יתפתח רומן בין הבת הבכורה מירי למוחמד הבדואי).

סדרה שרוצה לשקף מציאות של משפחה מרוקאית בבאר שבע אינה יכולה להתעלם מהוויה בה ביטויים עדתיים נוכחים ביומיום או בה החמאס נתפס כאויב האולטימטיבי. הסוציולוג ניסים מזרחי במאמרו "מעבר לגן ולג'ונגל" מציע שבמקום לראות ב"ימניותם" של מזרחיים תוצאה של שטיפת מוח ממסדית או "תודעה כוזבת", על השמאל האקטיביסטי להכיר בכך שייתכן ושיח שמדגיש זכויות אדם אוניברסליות מאיים על זהותן הקיומית של קהילות מזרחיות-מסורתיות. מזרחי אינו קובע שהתרבות המזרחית היא הסיבה היחידה להעדפה פוליטית ימנית (והוא אינו פוסל שגם קהילות אחרות נוטות להתנגד למסרים של אהבת אדם חוצת גבולות), אבל הוא מציע תפיסה שמכירה בקונפליקט בין ערכים הומניים-אוניברסליים לבין תפיסות עולם מקומיות. זגורי אימפריה לא מעלה על הנס עמדות פוליטיות ברורות, אך היא מציגה את התשתית לקשר בין קהילה, דת ופוליטיקה. אמירותיו של בבר (אב המשפחה) שישראל זה המקום היחיד בו ליהודים יש מה לחפש, ההתייחסות לחמאס, או דרישותיה של ויויאן מחתנים וכלות עתידיים ממחישים את טיעוניו של מזרחי ומהווים, עם או מבלי להתכוון, תזכורת מאתגרת עבור פעילים וחוקרי חברה מהשמאל.

נושא אחרון, ולא פחות חשוב, הוא המרחב הגיאוגרפי, הרב תרבותי והלאומי בו מתנהלת משפחת זגורי. אביאל, בן המשפחה הבלונדיני, עונד דרגת הסרן, שחוזר הביתה לאחר שנים ב"ניכר" של פנימיות ובסיסים צבאיים מייצג את המבט של החברה הלבנה והחילונית בעלילות הזגורים. למרות שהוא נשאב אט אט בחזרה להוויה המקומית, הוא לא חוסך בביקורת כלפי כל היבט בהתנהלות של משפחתו. הוא סבור שאחיותיו ואחיו צריכים לפתח גישה עצמאית, להתמיד בלימודים, לטפח שאיפות גבוהות וכך להתקדם במדרג החברתי. באופן פרדוקסלי, או שלא, דווקא אביאל, הבן הנטוש שהצליח לשכוח מאיפה הוא בא, הוא זה שנכנס בגאון להיכל הלגיטימציה של החברה הישראלית. לפי אביאל, החסמים שבני המשפחה חווים בהגשמת עצמם קשורים בחינוך הלקוי שקיבלו בבית, בעובדה שמדובר במשפחה מרובת ילדים, בכך שאביר המופרע ואביגיל הפחדנית לא זכו לטיפול פסיכולוגי וכו'. אולם בבסיס המכשולים הללו ניצב גם קושי כלכלי, ניכור תרבותי וטראומות שחוו בני המשפחה בעבר כאשר ניסו להרים ראש. אין זה פלא, למשל, שעבור אבישג, בחורה שיותר מאשר רוצה למרוד במשפחתה רוצה למרוד בחולשתם של חבריה ואחיה אל מול עיניו הביקורתיות של הממסד (והעולם התרבותי שמלווה אותו), הדלת הוירטואלית אל עולם התהילה ניצבת בהפקה בוליוודית הינדית ולא, נניח, בבתי הקפה ברח' אחד העם בתל אביב או על במת תיאטרון לונדוני (גם נעמה נגר שמה לב לכך במאמר שכתבה להעוקץ. האונטולוגיה הזגורית עומדת בפני עצמה, אך פני שטחה עשויים להתקשח או להתרכך בהתאם למפגשיה עם אונטולוגיות אחרות או לכלים החומריים העומדים ברשותה.