על הדרה דתית ציונית ב"ארץ נהדרת"

השיח התקשורתי משרטט את גבולות החברה: מי קיים (יהודים), ממי יש לפחד (דרוזים), את מי צריך לסלק על ידי חלק מהיהודים (הומואים) ומי מסולק על ידי כולם (ערבים שלאומיותם מגדירה את אזרחותם)
ענת פירסטענת פירסט

חוקרת תקשורת ותרבות בבית הספר לתקשורת המכללה האקדמית נתניה. מחקריה עוסקים בעיקר באופן הייצוג של קבוצות שונות במדיה הישראלים, בעיקר נשים, פלסטינים אזרחי ישראל, וקשישים. כמו כן עוסקת באופן ייצוג ערכים כמו לאומיות, גבול ופטריוטיות.

בעיתוי מושלם עלתה העונה ה-12 של תוכנית הבידור הסאטירית "ארץ נהדרת", והרייטינג של התוכנית מעלה כי צפו בה כמעט מיליון ישראלים. במחקרים נמצא כי התוכנית מהווה לצופים מקור מרכזי להבנת המציאות הפוליטית. חשיבותה נובעת מהיותה תוכנית שבה לכאורה הגבול בין בידור, כלומר המציאות הסמלית, לבין המציאות החברתית-פוליטית, דק ביותר. גבול מטושטש זה נובע מטעם כפול: האחד, מהיות התוכנית משודרת מיד לאחר מהדורת החדשות של הערוץ הנצפה ביותר ומהניסיון לחבר ביניהן בעזרת דיאלוג בין מנחה החדשות למנחה "ארץ נהדרת". השני, מהבלבול שבין הדמויות שהן נשוא החיקוי לבין הדמויות בחיים הפוליטיים. כך, לאחר הצטרפותם של עיתונאים כמו יאיר לפיד שהיה שחקן מרכזי בערוץ זה או בבחירות הנוכחיות הצטרפותם של ינון מגל ושרון גל שהופיעו עד לא מכבר על המרקע ועתה הם שחקנים במערכת הפוליטית.

התכנים הטלוויזיוניים, הנצפים כמובן גם במדיה החדשים, הם זירה ראויה להתבוננות בחברה הישראלית מאחר שהם משמשים אתר להבנת יחסי הכוח בחברה: הם בו-זמנית משקפים את המציאות החברתית ואף תורמים לעיצובה. הופעת ערכים ונושאים על סדר היום כמו גם קבוצות שונות על המרקע מעניקה להם לגיטימציה ציבורית בכך שהיא מאפשרת את הבנת הערכים המרכזיים בשיח כמו גם מאפשרת לקבוצות שונות לקחת חלק בשיח הציבורי מחד גיסא, ולגיטימציה פנימית כמעצבת את דימויין העצמי מאידך גיסא. לאור זאת, מעניין לבחון אלו ערכים נחשפים בתוכנית שאליה נחשפים צעירים ומבוגרים יהודים מקבוצות אתניות שונות.

אם אחד הנושאים על סדר היום בתוכנית הראשונה בעונה הנוכחית היה ההדתה של החברה הישראלית וביתר שאת ההדתה של הצבא, הרי הנושא המרכזי בתוכנית האחרונה היה ציונות ובעיקר הסוגיה מי הם הציונים בהלימה לסוגיה ה'חמה' כיום לפיה כולם מתהדרים בראש ובראשונה בהיותם ציונים (ע"ע "המחנה הציוני"). הנושאים הללו, ההדתה וציונות, הם הערכים המתחרים כיום על ליבם של הישראלים. הויכוח הוא ההד הבולט ביותר לדיון בחוק האזרחות המנסה לשנות את הגדרת מדינת ישראל כדמוקרטית-יהודית (עם כל הבעיתיות שבהגדרה) ליהודית–דמוקרטית ולהכפיף את הדמוקרטיה ליהדות. נדמה שהדיון לגבי הדמוקרטיה נשכח ואילו עתה הויכוח נסב סביב איזו מדינה יהודית: חילונית-ציונית או דתית-ציונית? לא פלא, אם כך, שהויכוח ב"ארץ נהדרת" מי יותר ציוני עמד במרכז. לכן, סילוקו של זוהיר בהלול על ידי בוז'י הרצוג באחד המערכונים היה הכרחי. כך, קבוצה המוכנה לקבל את דמותה של ישראל כמדינה דמוקרטית-יהודית מפונה הן מהבמה הסמלית (מרקע הטלוויזיה) והן מן המציאות הפוליטית במסגרת השיח הציבורי כאחת. בעוד הדמויות שהציגו את הצד השמאלי ניסו לשכנע את הצופים בהיותן ציוניות, הדמויות שייצגו את הצד הימני הדתי ניסו להוכיח זאת בהתמודדות עם הקהילה ההומו-לסבית. בעוד דמות הערבי סולקה, הניסיון לסלק את ההומואים היה חלקי.

כאמור, השיח התקשורתי משרטט את גבולות החברה: מי קיים (יהודים), ממי יש לפחד (דרוזים), את מי צריך לסלק על ידי חלק מהיהודים (הומואים) ומי מסולק על ידי כולם (ערבים שלאומיותם מגדירה את אזרחותם) וכך גם בתוכנית הנוכחית. ראוי לציין את הנוכחות המרשימה של נשים בתוכנית, ויש לשמוח על כך אולם בו זמן יש לתהות על טיב הייצוג. האם אישה צעירה פרלמנטרית חרוצה חייבת להפוך להיות "הילדה של"? האם האישה המבוגרת תחזור להישאר כדימוי של הזקנה במסדרון?

אירוע השקה לספרם של עמית קמה וענת פירסט "על ההדרה: יצוגים תקשורתיים של 'אחרים'", שראה אור לאחרונה בהוצאת רסלינג, יתקיים ביום שלישי ה-17 בפברואר, בתולעת ספרים, מאז"ה 7 תל אביב

amit_kama_01_con_frontעל ההדרה: יצוגים תקשורתיים של 'אחרים'

עמית קמה וענת פירסט

רסלינג

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נטליה קוצקי

    מוזר שהמאמר הזה הגיע להעוקץ. חשבתי שהתגברו פה על משפטים כמו "הנושאים הללו, ההדתה וציונות, הם הערכים המתחרים כיום על ליבם של הישראלים.", משפטים שכמו נפלטו ממקלדות של הקמפיינים הכושלים של העבודה בשנות השמונים. הדתה vs ציונות?! חשבתי שהובן כבר שבנט הוא רק הקצנה – פלסטינים בקושי ישימו לב אליה – של הציונות. האם המאבק של מולי שגב וחבריו עמוסי הפריבילגיות נגד הדתיים "הקיצוניים" (עמוסי פריבילגיות לרוב אף הם) הוא המאבק המכונן של החברה הישראלית כרגע? תמהתני.

    כמו כן, לא ברור הקשר בין הכותרת – "הדרה דתית ציונית" – לתוכן הכתבה, שלא מתאר הדרה כזאת.

  2. סמולן

    נראה לי שהקשר מופיע בתחתית הפוסט, שהיה ראוי שיגיע עם אזהרת "תכנים שיווקיים".

  3. יוסףה מקיטון

    לחלוטין ראוי לאזהרת תכנים שיווקיים, ולא פשוט משום שמנסה למכור לנו משהו (להבדיל, גם הפוסטים על האנתולוגיה "שתיים-אתניין" ניסו למכור לנו אותה, ובהצלחה יש לומר) אלא משום שמנסה למכור לנו משהו שלא ממש מסתדר עם האג'נדה של האתר. הניתוח כאילו השסע הדתי-חילוני הוא הוא במרכז הפוליטיקה הישראלית, וכאילו ההומואים האשכנזים לא מזמן כבר עצם מעצמותיו של השלטון, וכאילו עמית קמה קשור באיזשהו אופן לאג'נדה של אתר זה הוא ניתוח מאד לקוי…

  4. חזי

    תוכן שיווקי? זה נקרא ביקורת ספרים.

  5. מוטי

    יוסףה מקיטון , לטעון שהומואים הם חלק מהשלטון, זה כמו לטעון שהיהודים שולטים בעולם. זו הומופוביה, ושנאת הזר בהתגלמותה. אם הומואים היו חלק מהשלטון אז הם היו לפחות שווים בפני החוק. אך לא כך. בנוסף לאי השוויון הקיים בחוק, להקשיב לביטויי שנאה והדרה, מפוליטיקאים מהממשלה וראשי ערים מכהנים, אם היה מעמד של כוח בידי זכויות אדם, החוק כנגד שנאה היה מיושם. מיעוט נרדף שנטען כלפיו שהוא זה שאחראי לאג'נדה הפוליטית, מגלם את השמרנות הממסדית עצמה.

  6. אני

    טוב לקרוא את פירסט. חוקרת מעניינת ולא פחדנית