• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

עונש למי שמגדל ילדים בעוני

על חוסר ההיגיון הכלכלי שבהוצאת ילדים מביתם על רקע כלכלי. במקום תשלום למשפחה אומנת, עדיף להעניק להורים הביולוגיים תמיכה ריאלית בשכ"ד. זה לא רק אנושי יותר ומועיל יותר לטווח הרחוק. זה אפילו זול יותר

א' היא אמא נפלאה. ששת ילדיה הצעירים, בהם תינוק בן כשנה, מטופחים. הגדולות כבר הולכות לבית הספר וכולן תלמידות מצטיינות שלומדות בתוכנית מיוחדת למחוננים. על אף העוני הקשה, לא חסר להן ספר ולא חסרה מחברת. "חינוך לפני הכל", קובעת א'.

ס', האב, יושב במעצר וצפוי להישלח למאסר לא קצר על רקע בעיות ההתמכרות שלו. ס' הוא אזרח ישראלי, וגם הילדים הם אזרחים, אבל א' היא "ללא מעמד". כרגע היא מקבלת את קצבת הנכות של ס', אך כאשר הוא יעבור ממעמד של עצור לאסיר, זכאות המשפחה לקצבת הנכות של האב תישלל. לא' אסור לעבוד, כי אין לה אישור שהיה. סיפור קשה של ביורוקרטיה מפותלת ומעצבנת.

המשפחה מתגוררת בצריף קטן ורעוע. צריף שעבורם הוא בית, על אף הלחות הנוראית וההצפות בכל יום גשום. גם החשמל לא פועל ברציפות. לפעמים נעזרים בנרות. אבל זה בית כי א' הפכה אותו למקום מגן, מטפח, ובטוח. את כתמי העובש על הקירות מכסים ציורי ילדים, ועל השולחן מחברות וספרים. על הגזיה המג'דרה מתבשלת. זהו בית במובן האמיתי של המילה. כי בית זה לא רק 4 קירות, אלא משפחה, חום ואהבה, תמיכה, הגנה וטיפוח, צחוקים, מילים טובות וגם חינוך.

בשל היעדר המעמד של א' יש תמיד בעיות בסיוע בשכר דירה. אך כל עוד שס' היה חופשי, הסיוע תמיד התקבל בסוף. תמיד קיבלו תשובה שלילית והיו צריכים לערער, אבל בסופו של דבר קיבלו. בעזרתו שילמו את שכר הדירה עבור הצריף.

כרגע צריך לחדש את תעודת הזכאות וללא חתימתו של ס', יש בעיה. אמנם, עו"ד החתים אותו ובמשרד השיכון קיבלו את האישור שהוא עצור. "אבל הוא חייב לבוא לחתום בעצמו, כי הסיוע עבורו, לא עבור א'", מציינת ביובש הפקידה. מכתב מהעובדת הסוציאלית שבבית הסוהר לא ממש שכנע אותם שס' במעצר והוא לא ממש יכול לבוא באופן אישי כדי לחתום. ככה זה, פקידים. רוצים ניירות וטפסים שאין כל דרך לספקם.

בעל הצריף לא רוצה לחדש לא' את החוזה והיא מחפשת דירה. לא ברור איך תשלם בכלל. בעבר א' כבר התגוררה כמה חודשים באוהל. לכן, העובדת הסוציאלית כבר הודיעה לה "שאם היא שוב תגור באוהל יקחו לה את הילדים". העובדת הסוציאלית מודעת לכך שא' היא אמא נפלאה, "אבל אין מה לעשות, אם הילדים בסיכון, ניקח אותם". ניקח אותם גם אם זה לא הגיוני בעליל משום סיבה שהיא.

יחידת דיור להשכרה. בזול
יחידת דיור להשכרה. בזול

לקחת ילד מהוריו משמע לדאוג לו לסידור מחוץ לבית. העלות של סידור כזה נעה בין 3000-4000 ₪ לילד לחודש. כלומר, מחלקת הרווחה של העירייה הולכת לשלם לפחות 18,000 ₪ לחודש עבור סידור חוץ ביתי לששה ילדים. ואני רק שאלה: לא יותר זול לתת לא' מחצית (או שליש) מהסכום הזה, כך שתוכל לשכור דירה ראויה ולאפשר לה להיות האמא הנפלאה שהיא? האם עדיף גם לפרק משפחה מתפקדת וגם להוציא סכומים גדולים מכספי הציבור לשם כך? מה המטרה של התנהלות חלמאית זו?

זהו אינו מקרה חריג אלא מקרה מייצג. למעשה, משפחות רבות שנמצאות במצוקה חוששות לפנות לרווחה לקבלת עזרה, בגלל החשש ש"יקחו לי את הילדים". למעשה, בדיוק מכיוון ש"לקחת לי את הילדים" עולה הון, העיריה לא במיוחד רוצה לעשות זאת. אך כאשר ילדים מתגוררים בתנאים המסכנים אותם, היא בהחלט "לוקחת את הילדים". לגור באוהל הוא בהחלט לא משפר את בריאותם של ילדים. לבטח בחורף. לכן, האם לא הגיוני יותר, מכל היבט שהוא, לסייע בתשלום שכר דירה בסכום רלוונטי לשכר הדירה שמאפיין כיום את השוק ולהימנע מלפרק את המשפחה?

אמנם, גם זה לא זול. לסייע בשכר דירה ממשי (שכמובן עובר לבעלי הדירות שעושים קופה לא רעה בכלל) מאוד יקר ברמת המקרו. לכן, יותר הגיוני (ויותר זול) לבנות דירות לדיור ציבורי ולדיור בהישג יד? לא יותר הגיוני לפקח על גובה שכר הדירה ועל איכות הדירות להשכרה? כמה ילדים גדלים בבתים לא ראויים למגורים, בגלל שאמהותיהם עניות מדי? ושאלה אחת אחרונה (בינתיים): כמה בעלי דירות לא ראויות למגורים מרוויחים מהמצב הבלתי נסבל הזה? דיור הוא זכות יסוד, וכמו שקיים סל בריאות על מנת לשמור על בריאותנו, כך גם נדרש "סל דיור" המכיל מגוון פתרונות – דיור ציבורי, דיור בהישג יד, סיוע בשכר דירה ממשי, פיקוח על שכר הדירה ועל הדירות להשכרה, תכנון חברתי ועוד – שמתאימים לצרכים של כל מחוסרי הדיור.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    בכל זאת המקרה חריג וחייב להיות מטופל בהתאם
    א. כל הכבוד לאם המצליחה לגדל 6 ילדים ללא דופי , בתנאי מחסור חמור.
    ב. כל הנושא של המעמד אומר דרשני ? – הכיצד לאחר תקופה ארוכה ( 6 שנים לפחות )לא הוסדר מעמדה של האם.
    ג. מה היה מקור הכנסתה של המשפחה ? האם מקצבת הנכות של האב ? = חייבים לשמר המשך קצבה באותו סדר גודל.
    ד. הילדים הם אזרחי המדינה ואכן המדינה חייבת בגינם.
    במקרה הנדון, על פי התאור כאן, לא יכולה להיות משמורת טובה יותר ממשמורת האם.
    ה. חייבים להסדיר את מעמדה של האם ואפילו לתת לה צל"ש על הצלחתה. זה איננו מקרה קלאסי של ריבוי ילדים, בתנאי מצוקה.

  2. X

    כמה מצחיק זה שאותם אנשים ששונאים את המדינה יותר מכולם, אותם פוסט ציונים שמאמינים שהמדינה היא רק כלי חסר מתוכן מוכנים לתת לה את כל הכסף שלהם.
    המדינה לא יודעת לנהל דברים, לא הייתי נותן לה לנהל קיוסק והסוציאליזם כושל.
    במקום לבנות דיור ציבורי אולי להעיף את הרגולציה מהאדמות? לתת לאנשים לבנות דברים הרבה יותר בקלות. זה ייעלה את התחרות ויוריד את המחירים.
    יזם יכול לבנות דירה שיהיה רווחי להשכיר במחיר נמוך אבל למה שיהיה לו אכפת מי ייגור בה? יכול לגור בה הסטודנט שרוצה לשחרר כסף, המשפחה שקשה לה לגמור את החודש, עני, כל אחד.
    כמה שחבל לי שיש משפחות כמו המשפחות בכתבה אין אני חושב שהמדינה היא הפתרון. דמוקרטיה אמיתית תשאירי את הכסף בידיים של האנשים ואם באמת הרוב רוצה לעזור לחלשים הוא ייתן את הכסף בעצמו דרך עמותות או אפילו בצורה ישירה.

  3. עידית לב

    בדיוק לפני שנה פורסם דו"ח ועדת סילמן שבדק את נושא הוצאת הילדים מהבית, אחת המסקנות שלהם הייתה: "הוועדה מצאה כי אחד הפערים העיקריים בכל הקשור להגנה על ילדים הוא המחסור בכלים, מסגרות ותקציבים לשיקום המשפחה לאחר התערבות המדינה במשמורת ההורים
    ולחיזוק הקשר בין הילד להוריו" והם המליצו על שינוי מהותי שיכלול לתת הרבה יותר שירותים בקהילה, שיאפשרו לא להוציא ילד מהבית.
    אני לא יודעת האם הדו"ח הזה עבר לשלב היישום, וראוי לבדוק את זה.
    הדו"ח המלא: http://molsa.gov.il/about/officepolicy/documents/%D7%93%D7%95%D7%97%20%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA%20%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%9E%D7%9F%20%D7%9C%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1%202.pdf

  4. חזי

    רעיון מעניין, אבל קשה לי להאמין שהוא לא נידון בספרות אודות מדיניות רווחה. היה עדיף למסגר את הדיון בהקשר הזה.

  5. יונה ניצן

    זה לא הסוציאליזם שכשל אלא הקפיטליזם. כל השינוי לרעה הוא בשנות הליכוד

  6. ל

    פעם, כשלרווחה היו תקציבים, לפני שהקימו את ביטוח לאומי והרווחה הייתה אחראית על חלוקת סעד כלכלי – היא באמת יכלה לעזור במקרים כאלו. המדינה רוששה את הרווחה, מכירה מקרוב כמה וכמה עובדות סוציאליות שבמקרי קיצון שלפו כסף מארנקן האישי לתת לאנשים בעוני. האחריות על סעד לאנשים בעוני עברה לביטוח לאומי והאחריות על סיוע בדיור עברה למשרד השיכון – שני גופים בירוקרטיים נוקשים שלא מוכנים להפגין גמישות – והא לכם התוצאה. זה טריק שהקפיטליזם מפעיל ברחבי העולם, לרושש את הרווחה ואז להגיד שהיא כושלת ושיש לבטל אותה. וזה באמת אבסורד. צריך כאן ממשלה שבלי קשר לביטחון – ימין או שמאל – אכפת לה מזכויות האנשים הגרים בגבולותיה ומעוניינת לעזור להם לחיות בה בכבוד וברווחה.