מן הבכי אל הליסטים

חכמינו רבי שמעון, חכם עבדאללה וחזקל בלשון יהודית על תהיות קיומיות – חוכמה, סבל, תפילה, אהבה. אלמוג בהר מביא ממלותיהם. // אמר רבי שמעון (א-ב), מדור חדש

אמר רִבִּי שמעון

אני הקטן עבדאללה בן גוּרְגִ'יָה כינסתי כאן אמירות רבי שמעון שבכל הדורות, כי כל המתקרא שמעון רבי שמעון הוא, ואין ראשון ואחרון אלא כולם אחד, משמעון בן לאה שקראה אותו ואמרה: "כִּי-שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה" (בראשית כ"ט, ל"ג), ועד שמעון בן פרידה, שהיה אחד ממלמדי סבי, הוא עבדאללה אבי גוּרְגִ'יָה, במדרש בית זִלְכָה בבגדאד.

א.

אמר רבי שמעון: הוא עומד וספרים נושרים מחיקו וחסידיו רצים לאחוז בספרים לפני שיפלו לקרקע ויפגמו. והוא צוחק, אומר להם: אחרי אלו אתם רצים, את אלו גנזתי משום טעויות שנפלו בהם, ויש לי אצלי בתוך מטמון רבבות ספרים אחרים של חוכמות נסתרות שעוד לא גיליתי לאיש ואין בהם אף לא טעות אחת. והם ממשיכים לרוץ ולפתוח ידיהם מעלה לאסוף, צוחקים ואומרים לו: גם טעויותיך תורה הן בשבילנו, ומוכנים אנחנו מהיום ועד סוף הימים לקרוא ספר פגום אחד שלך מרבבות ספרים שלמים שלנו שבהעתקתם לא נפלה אף לא טעות אחת.

ב.

אמר רִבִּי שמעון: שלושה סוגי בכיות יש בעולם. אחד שבא ממך והולך אל העולם, שני שבא מן העולם והולך אליך, ושלישי שאינו הולך, אלא הוא מצוי בך, וכפי שהוא מצוי בך מצוי הוא גם בעולם, ללא הפרש. כל ימי חיי לא זכיתי לבכות בכייה שלישית זאת, והייתי בוכה לפני הקדוש ברוך הוא פעמים הרבה שיעניק לי בכייה שלישית זאת פעם אחת, עד שלפני מותי סטר על פני מלאך ואמר לי: עכשיו הולך אתה מעולם זה, וכל מה שאספת אליך הולך ומתפזר חזרה לעולם, מילים וכלים וילדים. ובאותו רגע בכיתי בכייה שלישית זאת, שהיתה בי והיתה בעולם בלי לנוע ביניהם, עד שהוצאתי את נשמתי. עד כאן דברי רבי שמעון. והוסיפו תלמידיו: משיצאה נשמתו היתה מתפזרת בין כל תלמידיו, ולמדנו על שלושה, שלא היינו יודעים שהם מתלמידיו, האחד הולך בטל והשני מפריח יונים והשלישי הלועג למקפידים בעולם הזה על העולם הבא, שקיבלו כל אחד חלק נשמתו מחלק הבכייה, והיה זה חלק הארי בנשמתו.

+   +   +

אמר חכם עבדאללה

אני הקטן חֶזְקֵל בן אַמַל כינסתי כאן אמירות מורי ורבי חכם עובדיה בן גוּרְגִ'יָה, והשם ירחם אם חיללתי שבתות מעט פה מעט שם כדי להעלות הדברים על הכתב, שלא נותר לי תמיד זמן בשאר השבוע מרוב טורח הפרנסה והימים, וחששתי לשכוח הדברים.

א.

אמר חכם עבדאללה: יש לנו אב זקן. שישראל אבות להם ביעקב וביצחק ובאברהם. ועוצרים שאין אומרים שאבות להם בתֶרַח ובנָחוֹר. ואמהות להם ברחל, בלאה, ברבקה ובשרה. ואב לאבותינו בשמים, והוא מלך מלכים, והוא ריבון עולמים, והוא קונה שמים וארץ, והוא אל עליון, והוא הקדוש ברוך הוא, והוא המקום והשם והתפארת. וכל מה שאנחנו עושים, לכבודו של אב זקן אנחנו עושים, ומכבודו. וטוב שהוא מביאנו לידי מעשים, וגואל אותנו בכל יום מהיעדר המעשים, וכפי שגואל הוא בכל יום גם עתיד הוא לגאול אותנו לסוף הימים. ובינתיים את הימים שטרם סוף הימים עלינו למלא בתפילות ותחנונים והודיות ושבחים ותשבחות ותהילות שכולם יחד אינם מתחילים לשבח ראשון שבחיו של המקום ולפאר גדולתו. ועשה שנשיר לפניו, שהוא הבוחר בשירי זמרה. וכיוון שעלינו למלא את הימים בתפילות, נכתבים סידורים ומחזורים בכל דור ודור ובכל קהילה וקהילה ובכל מקום ומקום, שאין לך קהל שאין לו סדר תפילות משלו, וקהלי ישראל, למן הבנים והבנות מרגע שלמדו צורת אות אשורית ועד הזקנות והזקנים על סף יום הדין שעדיין הם רואים בעיניהם ומניעים שפתותיהם, כולן הוגין בתפילות. ועשה הקדוש ברוך הוא שירבו סידורים לפניו, שאוהב הוא לשמוע שבחיו מפיות רבים בלשונות רבים בדרכין רבים.

חכם יוסף חיים - "הבן איש חי"
חכם יוסף חיים – "הבן איש חי"

ב.

אמר חכם עבדאללה: ויושב המקום מאז שברא העולם ומחבר תפילות ופיוטים ומסדר סידורים ומצטער שאין בניו באים לפניו לקנות סידוריו אלו ונצרכים במקומם לסידוריהם. ואין אנחנו ממליצים כלל לפני הציבור לקנות סידורים אלו, כי אלהים בשמים ולבו רחוק מלב אדם כמרחק רקיעים מאדמה, ואין הכאב שווה בשניהם, ואדם חייב שיתפלל מתוך כאבי חייו ולא מן הסידורים שהמקום מכין לו. שאמרו חכמים הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים, ועוד אומר אני כי מבקשים בני אדם פרנסה למעשי ידיהם, שימכרו סידוריהם, ואין להם בִּלתם הכנסות רבות, ואילו מלך מלכי המלכים כמה ארמונות לו וכמה שומרים לו וכמה טרקלינים וכמה אבני חן ומעשיות טובות ומעשים טובים, ואינו נדרש לכספכם תמורת סידוריו. ומי שנתן לשון בפינו ודאי יָדע למלל אותה, ודאי יֵדע להבין מילות שאנחנו אומרים ללא הכוונות הרצויות כאילו היו בהן הכוונות הרצויות, וידע גם להבחין בכוונות הרצויות שאנחנו מעלים ללא המילים הנחוצות כאילו היו בהן המילים הנחוצות.

+   +   +

אמר חזקל

אין חכם ניכר אלא בתלמידיו, ואין התלמידים ניכרים אלא ברבם, כפי שהמעיין והמים קשורים ביניהם וכפי שהדבר, הדיבור והדובר אחוזים, ועליהם נוספת האוזן. ועל כן אני הקטן אלמוג בן סמירה כינסתי כאן אמירות חזקל בן אמל, תלמידו של חכם עבדאללה בן גוּרְגִ'יָה, למען ירוץ בהן הקורא וילמד מן הפרי על העץ ומן הבן על האב ומן התלמיד על מורהו. ואם נמצאתי מוסיף או מחסיר דבר מדברי המקור, ימצא בי הקורא את האשם, ואל ימצא בחזקל, ותבוא הברכה על כולנו.

א.

אמר חזקל: למה בא שיר אשת חיל בסוף משלי ובא איוב אחריו? לספר גורלו של מי שלא מצא לו אשת חיל לביתו אלא מוצא הוא אישה כנגדו שאין בה עזר האומרת רק בָּרֵךְ אלהים וָמוּת. ולמה בא שיר השירים אחר איוב? לספר לך שאין אתה נואש מן האהבה, ואין אתה נואש מן החיים, ואין אתה נואש ממצוא אלהים.

ב.

אמר חזקל: ליסטים לשון יחיד בא, אך נתחבב על ישראל לאומרו לשון רבים על שום סופו, ואין לך יפה מכך להוכיח כי ליסטים אחד משול לליסטים רבים, שמכתו רעה מרוע, ואין לך יפה מכך להוכיח כי ליסטים רבים משולים לליסטים אחד, שאין כוח נפשם רב מאחד לאחד והם כולם זהים, ואין לך חילוק בין כסילותם לכסילותם.

על המדור השבועי "אמר רבי שמעון", מאת אלמוג בהר
האסופה מורכבת משלושה חלקים: "אמר רִבִּי שמעון" מחבר יחדיו דברי רבנים מכל הדורות שנקראו שמעון, אך כמעט מחציתו מוקדשת למפורסם בשמעונים – רבי שמעון בר יוחאי. ל"אמר חכם עבדאללה" ארבעה "אבות חכמה" המהווים גם הם כמחציתו – חכם עבדאללה סומך, בן המאה ה-19 בבגדאד; "הבן איש חי", רבנו יוסף חיים, גם הוא בן המאה ה-19 בבגדאד; הרב יוסף משאש, שעבר בין מרוקו וישראל במאה ה-20; והרב עובדיה יוסף. אליהם מצטרפים ובהם מתערבבים רבנים אחרים, רובם מן הדורות האחרונים במזרח התיכון וצפון אפריקה, אך חלקם מוקדמים יותר או ממקומות אחרים, וכן עוד מקורות שבעל-פה מִדרשות בבתי כנסת עיראקיים, תורכיים, ספרדיים וסוריים בירושלים בתריסר השנים האחרונות. לעתים "אמר רִבִּי שמעון" ו"אמר חכם עבדאללה" מאחדים שניים או שלושה מקורות שונים לגירסה אחת חדשה. בניגוד לשני החלקים הראשונים, החלק השלישי – "אמר חזקל" – הוא בדוי. כל העניינים אשר בשני החלקים הראשונים הזכרתי, כולם משל אחרים, אלא אם התגלגל אליהם רעיון אחד או שניים משפטים משלי, חדשים מקרוב באו, ולא שמתי לבי כי ממני יצאו. ובכל החלק השלישי דבר מדברי הספרים המצויים לא לקחתי, אלא אם שכחתי, או נפלה בתוכם מילה או שתים מן המקורות ואנוכי לא ידעתי, רק כל עניני החלק הזה מלבבי נבראו, חפרתי בורות והם נמלאו. לבד אם נשרו כמה פתקים של חזקל בין עמודי שמעון ועבדאללה ולא השגחתי, או נשרו פתקים מעבדאללה ושמעון אצל חזקל ולא חשתי.
קיבץ, בחר, תרגם מארמית ומערבית לעברית וסידר: חכם עבדאללה בן גוּרְגִ'יָה, רבו של חֶזְקֵל.
הוציא הקובץ ממסתור לאור, וצירף הקטעים בחלק "אמר חכם עבדאללה": חֶזְקֵל בן אַמַל, תלמידו של עבדאללה.
הביא לדפוס, וצירף הקטעים בחלק "אמר חזקל": אלמוג בן סמירה, כותב קורותיו של חֶזְקֵל
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פריץ היקה הצפונבוני

    שאלתי היא למה יהדות ספרד בכלל וזאת שחיתה בעולם האיסלמי כולל גם עדות שחיו שם לפני גירוש ספרד ככל הידוע יהדות ארם נהרים -עירק שחיתה שם עד להגירתהכ2500 שנה וגם יהדות תימן היתה פתוחה כלפי סביבתה ווהשתלבה בה.( בניגוד ליהדות החרדית המזרח אירופית המסתגרת). הפכה כאן את עורה והפכה ללאומנית שונאת זרים ראו כל מיני חרפות וגידופים של הרב עבדאללה-עובדיה יוסף שגידף את הזרים וש׳׳ס שמנהיגיה שהיו שרי פנים רדפו כל זר כמו מבקשי המקלט או עולים לא יהודים שעלו לפי חוק השבות בהיותם בני משפחה של יהודים? אשמח לתשובתכם.