עדות מכנס הבית היהודי: עדיין כואב לנו, פיזית ונפשית

כולנו הסכמנו שנביע את דעתנו במילים ודגלים ונעזוב את המקום. אבל את מה שקרה לאחר מכן לא ידענו לחזות. לא האמנו שעד כדי כך דגל הגאווה יכול לעורר את חמתם של מצביעי הבית היהודי. עדי סדקה היתה שם

האמת היא שהתחבטתי והתלבטתי לא מעט אם לכתוב פה על מה שקרה לי ולחברותיי ביום רביעי האחרון בכנס של הבית היהודי בחיפה.

ביומיים שחלפו מאז הכנס הזה, בו חטפנו מכות וספגנו אלימות פיזית ומילולית קשה ממצביעי בנט, המשיכו האיומים והקללות להגיע כמעט ללא הפסקה. בשלב מסוים כבר התחלתי לפחד מאוד. בנט העמיד את כולנו כמטרת ציד של המפלגה שלו וההרגשה שהמצב הנפיץ הזה עלול להפוך למסוכן יותר עדיין נוכחת, גם עכשיו. אבל דווקא לנוכח זה ברור לכולנו שאנחנו חייבות וחייבים להמשיך להיאבק. וחלק מהמאבק הוא לספר שוב ושוב מה שהיה שם באמת.

ביום רביעי אחה"צ גילינו חבריי ואני על הכנס שעומד להתקיים בחיפה. החלטנו, באופן ספונטני, להתארגן וללכת. אף מפלגה לא יצרה איתנו קשר וביקשה שנלך בשמה וכל אחד ואחת מאיתנו מצביעים באופן שונה בבחירות הקרובות. מה שכן איחד את המאבק שלנו זו ההבנה שהבית היהודי ובנט בראשו רומס את הזכויות שלנו כבני ובנות הקהילה הגאה, כמזרחיים ומזרחיות, וכפעילות חברתיות שמודעות לגזל הדיור הציבורי. כשהגענו, הבנו מהר מאוד שהמספר של מצביעי בנט שהגיעו הוא עצום לעומתנו. אנחנו היינו פחות מעשרה חבר׳ה. הם היו לדעתי, וייתכן שמרוב בהלה אני קצת מפריזה פה, כ-1,000 איש.

התיישבנו בשורה האחורית בשתיקה והתבוננו באנשים שלא הפסיקו להיכנס. בחור צעיר שלאחר מכן ייהפך לגיבור הערב מבחינתנו, ניגש אלינו ושאל אותנו למעשינו במקום. כששאלנו למה הוא שואל, הוא ענה שאנחנו לא נראים כמו אלו שבדרך כלל מגיעים לכנסים של בנט. אמרנו שבאנו להקשיב. הוא חייך ואמר שבשמחה והניח לנו. אבל מאותו רגע, לא הוריד מאיתנו את העיניים. כמה דקות לאחר מכן ניגש מאבטח לשניים מחברינו ודרש מהם ללכת איתו הצידה. הם הלכו איתו והתבקשו לעזוב את הכנס (מה שהתברר לאחר מכן כדרישה שהיא נגד החוק. אך הם לא ידעו זאת). השניים ועוד חבר עזבו את המקום ונותרנו חמישה – ארבע בנות ובחור אחד. ארבעה מאיתנו נמנים על הקהילה הגאה וכולנו פעילים ופעילות חברתיות בשלל תחומים. ברגע הזה כבר חששנו יותר. להרים את דגל הגאווה נראה פה מפחיד בתוך ההמון הזה. חשבנו לשנות את התוכנית ולשאול שאלות במקום. היתה הסכמה. הכנס התחיל.

אחד אחר השני עלו מוטי יוגב, אורית סטרוק, איילת שקד ולבסוף גם נפתלי בנט. המיקרופון עבר ביניהם וידענו שאין סיכוי שיתנו לנו להשחיל מילה. לא הסכמנו לוותר על המחאה שלנו. זו זכותנו הדמוקרטית להביע את דעתנו, במיוחד בכנס בחירות, במיוחד מול אלו שמנסים לשלול מאיתנו את הזכויות. במיוחד מול אלו שמנסים להשתיק אותנו שוב ושוב ושוב. זה הזמן להדגיש – בשום רגע נתון לא דיברנו על אלימות. אני הדגשתי בפני כל חבריי לא להשתמש באלימות כדי לא להיעצר וכדי לא לחטוף יותר. כולנו הסכמנו שנביע את דעתנו במילים ודגלים ונעזוב את המקום. אבל את מה שקרה לאחר מכן ותועד במספר סרטונים, לא ידענו לחזות. לא האמנו שעד כדי כך דגל הגאווה יכול לעורר את חמתם של מצביעי הבית היהודי.

נותרנו חמישה – ארבע בנות ובחור אחד. ארבעה מאיתנו נמנים על הקהילה הגאה וכולנו פעילים ופעילות חברתיות בשלל תחומים. ברגע הזה כבר חששנו יותר. להרים את דגל הגאווה נראה פה מפחיד בתוך ההמון הזה

האלימות שהיתה שם יכלה להיגמר באסון אמיתי אלמלא אותו בחור צעיר מהבית היהודי שהגן עלינו בגופו. וכאן ראוי לעצור ושוב לשלוח לו מילות תודה. אבל בכל זאת ספגנו. ועדיין כואב לנו. פיזית ונפשית. ובכל זאת, אף אחת מאיתנו לא הרימה יד ולעומת מה שטענו כנגדנו, גם לא גידפנו ולא קיללנו. עוד חשוב לציין, שלא הוצאנו מהכנס על ידי מאבטחים, אלא יצאנו בעצמנו, מרצוננו, לאחר חמש דקות שבהן חטפנו אגרופים ובעיטות וסטירות. חלק מאיתנו עוד חוטפות קללות ואיומים בפייסבוק. חלק מאיתנו לא ישנו כמו שצריך מאז אותו לילה. אבל אנחנו לא נפסיק. כי זו זכותנו למחות. הדרך שלנו ״לפוצץ״ כנסים של הבית היהודי היא במילים ובהנפת דגלים ושלטים שקוראים לבנט להבין מה הזכויות שמגיעות לנו. הדרך של חלק ממצביעי הבית היהודי, כך מסתבר, היא לפוצץ אותנו במכות. בלי שום מרכאות כפולות. פשוט ככה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. הומו מהפריפריה 16

    אתם מדהימים אותי! אתם הכוח שלי!
    אני נרגש שיש מי שנלחם בשמי כשאינני יכול בשלב זה להצטרף למאבק כנגד הדיכוי הפרימטיבי ושוטף מוח הזה!
    יבוא היום והוא יבוא בקרוב ואהיה בחזית המאבק בדיוק כמוכם ובמיוחד כמוך.
    גיבורים שלי.

  2. מודרניסט

    עדיין לא ברור לי מה עשיתם\ן שם.
    אם כנופיות דת"ליות היו מסתננות לכנס של חד"ש ומרימות שם צעקות גורלם לא היה שונה בהרבה.

  3. נטליה

    ומה אותן כנופיות דתיות היו אומרות בכנס של חד"ש? שחד"ש מנסים לשלול את זכויותיהם להיות יהודים דתיים?… אה, אני יודעת! שחד"ש מנסים לשלול את זכויותיהם לחמוס אדמות של אחרים, שכחתי.

  4. מודרניסט

    אולי. ואולי הן היו מוחות על ההומופוביה במגזר הערבי וחוטפות על זה מכות?

  5. נטליה

    אה, במגזר הערבי יש הומופוביה. וואלה. זה משנה הכול. קאונטדאון לאזכורו של אסד – חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת…

    ואגב, השימוש שלך בשם הזה מבזה את המודרניזם, תנועה אמנותית ותרבותית שהיה בה משהו משוחרר, ואתה לחוץ בטירוף. תנועה שהייתה בה מורכבות, ואתה פשטני לאללה. תנועה שהיה בה מעוף, ואתה כל-כך ריאקציונרי, נשמה עייפה שמפטפטת את עצמה בחוזרנות.