קו הגבול "רק" יתוקן מעט - אז מה הבעיה שלכם?

פעם אחת ולתמיד: פירוק האיוולת הכאילו מתונה הזאת של ליברמן שנקראת "אריאל לישראל, אום אל-פחם לפלסטין", או בכלל – הרעיון ההזוי הזה שניתן להזיז קווי גבול מעל לאוכלוסיות

לפני כשבועיים הגישה הרשימה המשותפת עתירה כנגד סיסמת הבחירות של אביגדור ליברמן. ליברמן מציג שוב את הקמפיין המדיני שלו על החלפת שטחים בין שטחי המשולש במרכז הארץ לגושי ההתנחלויות – "אריאל לישראל, אום אל-פחם לפלסטין". כמו ברוב התחומים שתחת אחריותו, הנזק של ליברמן הוא כנראה לא באפשרות האמיתית שתתבצע כאן החלפת שטחים על אוכלוסיותיהן. כיאה לליברמן, הנזק האמיתי טמון בעיקר ברטוריקה המתלהמת שלו שמצליחה מדי פעם לשכנע אנשים נבונים שבאשפה הכוחנית שהוא מאכיל את הציבור הישראלי יש נימה של טעם.

איך הוא מצליח לשכנע אנשים סבירים בעניין הזה? פשוט מאוד: הסיפור הזה של החלפת שטחים על בסיס אוכלוסיות לאום מבוסס על העקרון שמדובר לכאורה בפתרון פרגמטי – זה לא ארצישראל השלמה מחד ולא גירוש מאידך, זה לא אפרטהייד מצד אחד ולא פירוק של התנחלויות גדולות מצד שני. פתרון שמתחזה לכזה שמרצה את כולם. פתרון מתון לכאורה. הלוא הערבים בעצמם טוענים השכם והערב שהם פלסטינים, אז פלסטינים לפלסטין. לא ככה?

יתירה מזאת, טוענים שם בליברמניה: איש לא ייאלץ לעזוב את ביתו ולא יהיו דרמות קורעות לב של גירוש – לא לערבים ולא ליהודים. קו הגבול בסך הכל יתוקן מעט מזרחה או מעט מערבה. רק צריך לפתור את הקוץ הזה שרוב הערבים האלה שם באום אל-פחם, מסרבים באופן שיטתי לפתרון הזה ובא שלום על ישראל. כמה טוב?

אבל ברצינות, מכיוון שמדובר בכשל מוסרי-אזרחי מהמדרגה הראשונה, הרשיתי לעצמי לפרק פעם אחת ולתמיד את האיוולת הזאת שנקראת "אריאל לישראל, אום אל-פחם לפלסטין" או בכלל, את הרעיון ההזוי הזה שניתן להזיז קווי גבול מעל לאוכלוסיות.

כאמור, הרעיון המרכזי הוא שאתה באריאל או באום אל-פחם זוכה להישאר בבית שלך ושקו הגבול "רק" מתוקן. אבל מה הבעיה? הבעיה היא שהבית שלך זה לא רק 4 הקירות שסביבם אתה חי. זה אפילו לא הכפר או העיר שלך בלבד. הבית של הערבים בישראל, בדומה לזה של היהודים הוא המרחב החברתי-כלכלי בו הם חיים. זה באמת כל כך מופרך או סוציולוגי? בדיוק כפי שאתם לא רק חיים בחיפה, בתל אביב או באשדוד, אלא במרחב פוליטי-חברתי-כלכלי רחב הרבה יותר שנקרא מדינת ישראל. כך גם האזרחים הערבים, רחמנא לצלן, חיים במרחב כזה.

לא ברור למה זה הגיוני שליהודים בישראל תהיה משפחה, חברים, לימודים, עסקים, השקעות, תרבות, טיולים, מחויבויות מחוץ לעיר שבה הם חיים, ואילו הערבים יהיו ממוסגרים בכפר הקטן שלהם ללא שום קשר למרחב בו אנחנו חיים. באמת חשבתם שערבים חיים ככה? בתוך היישוב או אגד היישובים הקטן שלהם וזהו? למה אנחנו מניחים שלערבים בטייבה למשל אין חברים ביפו, או בחיפה או מקומות עבודה להגיע אליהם במרכז או לימודים בצפון או אלוהים יודע מה עוד.

    1. לא ברור למה זה הגיוני שליהודים בישראל תהיה משפחה, חברים, לימודים, עסקים, השקעות, תרבות, טיולים, ואילו הערבים יהיו ממוסגרים בכפר הקטן שלהם ללא שום קשר למרחב. באמת חשבתם שערבים חיים ככה?

בוודאי שיש לפלסטינים אזרחי ישראל קשר היסטורי-תרבותי למשפחות, חברים ומקומות בשטחים הכבושים. בוודאי שיש משפחות בין קלקיליה לקלנסאווה. בוודאי שהקשר הזה לא נותק בקו השרירותי בו הסתיימו הקרבות ב-1948. למעשה, יש לרבים מהם קשרים משפחתיים גם לחלקי משפחה שגורשו/ברחו מ-1948 ואילך אפילו מחוץ לכל השטחים שנשלטים כיום על ידי מדינת ישראל.

אבל גם גם אם נניח שישנם פלסטינים אזרחי ישראל שיש להם כיום קשרים ואפילו עסקים בפלסטין, הרי שהמציאות הפוליטית שכפתה על אותם פלסטינים את אזרחותם הישראלית יצרה מאז קשרים בלתי ניתנים לניתוק למדינת ישראל ולחברה הישראלית. אכן, אף אחד לא יזוז מהבית הפיזי שלו (אולי), אבל הניתוק החברתי-כלכלי-אזרחי יהיה כנראה לא פחות אלים.

המובן מאליו של ליברמן ושל השיח הזה הוא שהערבים הם אובייקט. אם הם היו סובייקט, אולי היינו שומעים שרובם חושבים שהפתרון הזה מזעזע, בדיוק מהסיבה שציינתי לעיל. העובדה שמישהו חושב שאפשר להמשיך ולהפעיל פתרונות חד-צדדיים לסכסוך הערבי-ישראלי היא מטרידה דיה. במקרה הנוכחי היא מטרידה שבעתיים, כי אלה שהפתרון הוא חד-צדדי בעבורם יהיו גם אזרחי מדינת ישראל. ברור לי שעבור ליברמן ותומכיו אין הרבה הבדל בין ערבי לערבי. אם הערבים במשולש טוענים שהם פלסטינים, אז אפשר פשוט לאחד את כל הפלסטינים באותה מדינה.

אבל הזדהות לאומית או אחווה עממית יש בהרבה מקומות בעולם שחוצים גבולות ומחברים קבוצות אתניות מעבר לגבולות מדיניים. אין זה אומר שחייבים לאחד אותם לתוך אותה ישות מדינית. למשל, לילידים בדרום ארה"ב יש הרבה יותר במשותף עם ילידים במכסיקו מבחינה היסטורית, תרבותית, שפתית מאשר עם בני הלאום האנגלו-אמריקאי הרחב. זה לא אומר שב-200 השנים האחרונות הם לא מתקיימים במרחב פוליטי-כלכלי אמריקאי שמנוהל ראשית כל דרך הממשל האמריקאי הפדרלי והמדינתי וששינה היסטורית באופן מהותי את ההוויה שלהם ואת הקשרים שלהם עם הסביבה.

מבחינה דמוקרטית, החלק הכי גרוע בעניין הזה הוא הבגידה במושג האזרחות. האזרחות היא הקלף של המדינה המודרנית, היא כרטיס הביקור של המדינה הדמוקרטית. מכלול של זכויות שמבטיחות הגנה בדיוק מפני ההצעות המטומטות האלה. הגנה על גופך, על קניינך, על התעסוקה שלך, על ההתקשרויות החברתיות שלך, על היקרים לך. למעשה, המטרה של האזרחות היא להגן עליך מפני שרירות הלב השלטון – שרירות לב שיכולה לבוא לידי ביטוי בכך שיום אחד יושלך קו הגבול מעל ראשך לצד השני ותיוותר חשוף לחלוטין במסגרת פוליטית שונה לחלוטין. לאותם הציניקנים שטוענים שהפלסטינים אזרחי ישראל הם אינטרסנטים שרוצים "להשאר איתנו בגלל רמת החיים", אני אומר: יכול להיות. וואלה, כן. יכול להיות שהאזרחים הערבים חרדים לרמת החיים שלהם בפלסטין שתקום, על אפשרויות התעסוקה והלימודים והתנועה, על אחת כמה וכמה אם ינותקו באכזריות משוק העבודה הישראלי אליו הם שייכים ובו הם התפתחו. האם זו לא סיבה טובה לרצות לחיות במדינה כלשהי ולא אחרת? האין זה נכון שאלפי יהודים ארגנטינאים ורוסים גילו בשנים האחרונות שאהבתם לארצישראל ושציונותם בוערת ביתר שאת כאשר משברים כלכליים רמסו את ארצם?

אחרון חביב. הסיפור הזה עושה בטוח משהו אחד: מערער את יסודות האמון בין ערבים ויהודים בישראל. ערבי שמבין שהאזרחות שלו לא מגנה עליו משרירות המדינה ולא שווה למעשה דבר אם התנאים הפוליטיים יבשלו, מסתובב עם אפס ערובות ואפס מוטיבציה לחיים משותפים בישראל.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמולן

    מאכזב קצת, הניתוח הזה. בכותרת מובטח פתרון סופי, ולתחושתי אין לנו אפילו נכבה. הליברמניזם חי ובועט, ויכול לרפרר לכאן כאל דוגמה לטיעוני נגד חלשים.

  2. מודרניסט

    רוב המדינות בהיסטוריה עשו את זה. כמעט כל המדינות של אחרי 1945 עשו את זה. היהודים והערבים עשו את זה סביב 1948. בכל המקרים האלטרנטיבה לזה היה דיכוי אנטי-דמוקרטי או שפיכת דמים הדדית. מתישהו לקראת סוף המאה הוחלט פתאום שזה אסון אנטי-דמוקרטי. למה? המהומות והשנאה התהומית בין המקומיים לרוסים במדינות הבלטיות היא דמוקרטית? מעשי הטבח ההדדיים של הינדים ומוסלמים בהודו זה דמוקרטי? מתי הוחלט שדמוקרטיה משמעה רב תרבותיות?
    אזרחות זה רק כלי, זה מסמך. היא לא יכולה להחליף תחושת שייכות לאומית ותרבותית. מדינה שחלק גדול מחבריה מרגישים שזרה להם היא מתכון לאסון. מדינה שלא מדברת בשפה שלך היא אויב, בין אם זה אצל הכורדים בתורכיה או אצל הערבים באירופה. למה השמאל יודע לדבר על זה שפערים חברתיים-כלכליים יקרעו את החברה לגזרים אבל לא פערים תרבותיים בין שני הלאומים שחיים בה? למה השמאל חוגג כל הבדל פולקלורי זעיר בין מזרחים לאשכנזים, אבל הבדל בולט בהרבה בין יהודים לערבים שהורגים זה בזה מאה שנה הוא לא בסיס לגיטימי להבדל?
    אגב, זה חמוד שאתה יכול לעקוץ את היהודים ארגנטינאים ש"נזכרו" בציונות שלהם בזמן המשבר אבל לא להכיר בזה שהמקסיקנים שלך בדרום ארה"ב אולי גם מעדיפים להשאר במדינה פי 20 יותר עשירה למרות השותפות הלאומית שלהם עם אחיהם מעבר לגבול. כרגיל, כל תחושת לאומיות היא לגיטימית – מה לגיטימית, היא מהוללת – חוץ מזו היהודית שהיא תועבה גזענית.
    (אי אפשר לבנות שהתגובה הזו תתפרסם אני מניח)

  3. דןש

    תוכנית שאינה מחזיקה מים
    לא הנדל"ן קובע אלא האזרחות והזיקה לסביבה הקרובה והרחוקה בתוך המדינה. הפלסטינאים אזרחי מדינת ישראל נמצאים כאן בזכות ולא בחסד ואין כל אפשרות לנתקם מזכות זו.
    סיסמת ליברמן היא מנותקת מהמציאות ובמיוחד מיכולת הבצוע. כל קביעת גבולות חייבת להיעשות בהסכמה הדדית בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינאית, באופן שהרשות תוכל להקים מדינה פונקציונלית בשטחי הגדה המערבית של הירדן.
    למעשה תכלנה את השטח מהנהר לים שתי מדינות. האחת מדינת ישראל ( המדינה היהודית ) הקיימת והשניה מדינת פלסטין ( המיועדת לפלסטינאים ). שתי המדינות יכילו גם מיעוטים בעלי חובות וזכויות שוות. במדינה היהודית ימשיך להתקיים מיעוט ערבי ובמדינה הפלסטינאית מיעוט יהודי, שיקבל עליו את דין המקום. לא תתאפשר קיום/הקמת מדינה שתהיה נקיה מערבים או מיהודים. מצב האוכלוסיה ישמר באופן שלא תותר "זכות השיבה" לא של ערבים אל תוך מדינת ישראל ולא של יהודים למדינת פלסטין.

  4. פולי

    ח"כים כמו זחאלקה וזועבי עובדים כבר הרבה שנים כדי לשכנע אותנו שכל הערבים בארצישראל/פלסטין הם פלסטינים ואין הבדל בין ג'נין לנצרת, אז אם הולכים לכיוון של חלוקת הארץ בין שני העמים למה לא לשרטט את הגבולות לפי הדמוגרפיה? זה הרבה פחות כוחני מפינוי התנחלויות, מהלך שנחשב לקונצנזוס בשמאל. חוץ מזה, בקושי שמענו את הדעה של תושבי היישובים האלה, הם בכלל מתנגדים? בינתיים רק הפוליטיקאים שלהם דיברו.

  5. פיל

    מאמר מצוין. תודה.

  6. עמי אשר

    תודה על המאמר החשוב. ברצוני רק לתקן אי-דיוק הסטורי. הקרבות לא הסתיימו על הקו הזה כפי שציין המחבר. הפלסטינים תושבי המשולש וואדי ערה שליברמן (זוכרים? ההוא מהמפלגה של פאינה?) פנטז על הוצאתם מישראל אינם יושבים כיום במחנות פליטים מהסיבה הפשוטה שאזורים אלה מעולם נכבשו במלחמת 1948, אלא הועברו לידי ישראל ב-1949 במו"מ עם ירדן, בתמורה להסכמה שכוחות הלגיון ישתלטו על השומרון היכן שישב הצבא העירקי שהתפנה. היו אלה חילופי שטחים ציניים ללא הסכמת האוכלוסיה, שחלקה כללה עקורים פנימיים שברחו מכפרים שנכבשו ממערב לשם. רבים מעקורים אלה גורשו לאחר ההשתלטות הישראלית. אבל אולי במסגרת סעיף סודי או סתם בגלל שזה כבר לא הצטלם טוב, התושבים המקוריים באזור ברובם לא גורשו. האינטרס הישראלי היה להרחיב את המתניים הצרות וליהנות מכביש ואדי ערה האסטרטגי, אינטרס שאני מניח לא השתנה מאז. אגב, סעיף נוסף באותה העסקה היה הטסת יהודי עירק לישראל מעל המרחב האווירי של ירדן.

  7. עמי אשר למודרניסט

    היהודים והערבים לא "עשו את זה". כמה אלפי יהודים, בעיקר מהפלמ"ח, טבחו, בזזו, הבעירו באש, פוצצו, איימו ובקיצור "עשו" את כל שנדרש כדי להבטיח רוב לגזע היהודי בשטחים שכבשו – דמוקרטיה, לשיטתך. כפועל יוצא של הנכבה, ובמעורבות ציונית פעילה מאד שכללה פרובוקציות ומעשי טרור, בעירק למשל, נוצר מצב שרוב (אבל בשום מקום לא כל) היהודים במדינות ערב העדיפו לעזוב. הם עזבו בצורה מסודרת, אמנם בלי רכושם אך כמעט ללא הרוגים, הגברים לא הופרדו מהנשים, ולא נעשה שימוש בירי מקלעים ממטוסים כדי לזרזם או סתם לאמן את חיל האוויר החדש. הפרויקט היה ציוני מתחילתו ועד סופו ללא שום אלמנט של הדדיות או הסכמה – זה ספין מאוחר יותר – הסכמה שלמרבה הצער עמדה מאחורי האסונות ההומניטריים האחרים שמנית.

  8. דרור

    רגע, ואם עושים את המהלך מבלי לשלול אזרחות של אף אחד? (כלומר, אום אלפחם לפלסטין, תושבי אום אלפחם שומרים על תז כחולה ויכלים לעבור לגור בשטח ישראל)

  9. מודרניסט

    כן, טוב, ו-1929 היה פעולה של זוכרות במימון קרן אברהם.

  10. אמיר מזרחי

    למודרניסט,
    האזרחוץ היא מה שתעשה ממנה. היא יכולה להיות מסמך ריק, סל של זכויות, הדרכון שלך. או שהיא יכולה להיות הבסיס לזהות הלאומית שלך. בארה"ב למשל, האזרחות היא קודם כל זה: ההתאגדות האזרחית מאחורי החוקה.
    יש מעין פנטזיה שתהיה "עממיות" אחרת: שורשית, ילידית, אתנית והיא בהחלט תתכן. אבל השאלה שנשארת פתוחה היא האם תתכן זהות אזרחית רחבה ומכילה.

  11. מודרניסט

    שמענו על המדינה האזרחית האמריקאית. העובדה היא שארה"ב היתה הומוגנית בדיוק כמו רוב המדינות האירופאיות עד לאחרונה (אפילו ג'ון קנדי היה צריך להוכיח שהוא לא משרת את האפיפיור בגלל שהוא קתולי), וזאת היתה תקופת השגשוג והחירות הארוכה ביותר בתולדותיה. אחרי שההגמוניה הוואספית התחילה להיסדק היא עוד איכשהו קרטעה, ומאז שההיספנים החליטו לקחת מחדש את הדרום-מערב באמצעים דמוגרפים היא על הקרשים.
    בכל מקרה אמריקה אנחנו לא, אז כל הסיפור הזה הוא מקסימום שיעור מעניין בהיסטוריה. די ברור מה מהי הלאומיות היהודית ומה התנאים שלה. אנשים כמו כותב המאמר פשוט מכחישים את זה ורוצים להפוך את היהודים לאומה ההומניטרית הראשונה, מדינה שמתנהגת אפילו לא כמו אומה מערבית אלא כמו החלום הרטוב של פעילי זכויות מערביים (ומערביים בלבד אגב).

    חוץ מזה שלמקרא המאמרים באתר הזה התרשמתי שאמריקה היא אומה סופר גזענית-לבנה ודכאנית. אז אולי תחליטו אם היא מודל או שלא??

  12. עמי אשר למודרניסט 2

    האלימות תמיד היתה הדדית, בכך אתה צודק. ב-1929, למשל, מספר ההרוגים הערבים היה קרוב מאד למספר ההרוגים היהודים. אלא ששימוש באלימות מאורגנת לצורך טרנספר, בעיקר ב-1948 אך גם מאוחר יותר, הוא נחלתה הבלעדית של המדינה היהודית.

  13. יהושע רוזין

    בנוסף לטיעונים הצודקים כולם של הכותב.:
    1) כפיה חד-צדדית זה לעשות את החשבון בלי בעל הבית. בליהסכם עם ההנהגה הפלסטינית ,הסכסוך ימשך אז מה השגנו. הם יכולים להסכים לקוץ הישבן בצורת אריאל בלב הגדה? לא שההתנחלות בבקעת הירדן מבית מדרשה של מפא׳׳י ותולדותיה זה כן קביל.
    2)האם ישראל באמת תהיה מוכנה לותר על כביש ואדי ערה?כביש מרכזי בתחבורה מעמק החוף לעמקים הפנימיים.הישובים הפלסטיניים הם משני עברי הכביש.
    3) בגליל למרות כל מאמצי הייהוד עדיין רוב האוכלוסיה פלסטינית אז לפי ההגיון העקום של ליברמן נעביר את הגליל כולו ללבנון ובא לציון גואל.הוא באמת מתכון ברצינות לארנבון ששלף מהכובע.
    4) אולי הגיע הזמן להתנער מה,,איופ הדמוגרפי׳׳? עלי הוא לא מאים.

  14. סמולן

    כמדומני שאפילו אילן פפה שולל, בצער עצום מן הסתם, את מעורבות הפלמ"ח בטבח-בזיזה-וכו'. הוא מייחס את אלו ליחידות קו שני ושלישי שהוא לא מצליח לזהות, ואילו הפלמ"ח (שממילא פורק תוך כדי הקרבות) נותר בתפקידו המסורתי בהיסטוריוגרפיה הציונית-ערבית-אוניברסלית, כח גרילה מעולה בעל נכונות גבוהה להקרבה ושיעור אבידות נמוך רק במעט מזה של הסובייטים במלחמת העולם השניה (הפלמ"ח 20%, החוליגנים 25%). איך נאמר את זה בהתנשאות ראויה… יש לך מקורות שאפילו פפה לא העז לפברק?

  15. ליכודניק

    נו, אפשר לחשוב שבלי ליברמן יש ממערב לירדן מצב אידילי בו כל אדם יכול ליצור לעצמו מרחב חברתי-כלכלי כרצונו.
    את ההצעה של ליברמן יש לפשוט לא רק מבחינת המחיר שלה (שכאמור, דומה לו משלמות אוכלוסיות שלמות כבר כיום- פלסטינים שמנועים לעבור בין עזה לגדה ולישראל, יהודים שמנועים להיכנס לשטחי A,B וכו'),
    אלא גם מבחינת התועלת האפשרית שלו. אי אפשר לפסול מצב קיים מזה עשרות שנים כבלתי אפשרי.
    דומני שליברמן מצביע על שתי תועלות:
    א. דמוגרפית וגיאוגרפית, זה אמור לכאורה לאפשר מדינה פלסטינית בהסכם; במקום קוי 67', נקבל "קוי 67' מתוקנים", בלי פינוי מאות אלפי ישראלים מגושי ההתנחלות הגדולים וממזרח ירושלים, ועם רוב יהודי גדול יותר.
    ב. פוליטית, זה מאיים על ערביי ישראל: חידלו להניף את דגלי פלסטין וקבלו את שלטון ישראל, פן נעביר אתכם לריבונות פלסטינית.

    טיעון א' נשמע לי מופרך- אין לאש"פ שום סיבה לקבל אותו, זה רק יקטין את האפשרות (הכמעט דמיונית כבר היום) להסכם. מדוע שפלסטיני כלשהוא יסכים למדינה חצויה, תמורת כך שישראל תהיה קצת יותר חצויה?

    גם טיעון ב' נשמע לי מופרך- אני מניח שרוב הפלסטינים בישראל דוקא ישמחו לסיכוי ריאלי להשתלב בישראל, ולו במחיר ויתור על תביעות לאומיות, אם סיכוי כזה יינתן להם.