• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

קו הגבול "רק" יתוקן מעט - אז מה הבעיה שלכם?

פעם אחת ולתמיד: פירוק האיוולת הכאילו מתונה הזאת של ליברמן שנקראת "אריאל לישראל, אום אל-פחם לפלסטין", או בכלל – הרעיון ההזוי הזה שניתן להזיז קווי גבול מעל לאוכלוסיות

לפני כשבועיים הגישה הרשימה המשותפת עתירה כנגד סיסמת הבחירות של אביגדור ליברמן. ליברמן מציג שוב את הקמפיין המדיני שלו על החלפת שטחים בין שטחי המשולש במרכז הארץ לגושי ההתנחלויות – "אריאל לישראל, אום אל-פחם לפלסטין". כמו ברוב התחומים שתחת אחריותו, הנזק של ליברמן הוא כנראה לא באפשרות האמיתית שתתבצע כאן החלפת שטחים על אוכלוסיותיהן. כיאה לליברמן, הנזק האמיתי טמון בעיקר ברטוריקה המתלהמת שלו שמצליחה מדי פעם לשכנע אנשים נבונים שבאשפה הכוחנית שהוא מאכיל את הציבור הישראלי יש נימה של טעם.

איך הוא מצליח לשכנע אנשים סבירים בעניין הזה? פשוט מאוד: הסיפור הזה של החלפת שטחים על בסיס אוכלוסיות לאום מבוסס על העקרון שמדובר לכאורה בפתרון פרגמטי – זה לא ארצישראל השלמה מחד ולא גירוש מאידך, זה לא אפרטהייד מצד אחד ולא פירוק של התנחלויות גדולות מצד שני. פתרון שמתחזה לכזה שמרצה את כולם. פתרון מתון לכאורה. הלוא הערבים בעצמם טוענים השכם והערב שהם פלסטינים, אז פלסטינים לפלסטין. לא ככה?

יתירה מזאת, טוענים שם בליברמניה: איש לא ייאלץ לעזוב את ביתו ולא יהיו דרמות קורעות לב של גירוש – לא לערבים ולא ליהודים. קו הגבול בסך הכל יתוקן מעט מזרחה או מעט מערבה. רק צריך לפתור את הקוץ הזה שרוב הערבים האלה שם באום אל-פחם, מסרבים באופן שיטתי לפתרון הזה ובא שלום על ישראל. כמה טוב?

אבל ברצינות, מכיוון שמדובר בכשל מוסרי-אזרחי מהמדרגה הראשונה, הרשיתי לעצמי לפרק פעם אחת ולתמיד את האיוולת הזאת שנקראת "אריאל לישראל, אום אל-פחם לפלסטין" או בכלל, את הרעיון ההזוי הזה שניתן להזיז קווי גבול מעל לאוכלוסיות.

כאמור, הרעיון המרכזי הוא שאתה באריאל או באום אל-פחם זוכה להישאר בבית שלך ושקו הגבול "רק" מתוקן. אבל מה הבעיה? הבעיה היא שהבית שלך זה לא רק 4 הקירות שסביבם אתה חי. זה אפילו לא הכפר או העיר שלך בלבד. הבית של הערבים בישראל, בדומה לזה של היהודים הוא המרחב החברתי-כלכלי בו הם חיים. זה באמת כל כך מופרך או סוציולוגי? בדיוק כפי שאתם לא רק חיים בחיפה, בתל אביב או באשדוד, אלא במרחב פוליטי-חברתי-כלכלי רחב הרבה יותר שנקרא מדינת ישראל. כך גם האזרחים הערבים, רחמנא לצלן, חיים במרחב כזה.

לא ברור למה זה הגיוני שליהודים בישראל תהיה משפחה, חברים, לימודים, עסקים, השקעות, תרבות, טיולים, מחויבויות מחוץ לעיר שבה הם חיים, ואילו הערבים יהיו ממוסגרים בכפר הקטן שלהם ללא שום קשר למרחב בו אנחנו חיים. באמת חשבתם שערבים חיים ככה? בתוך היישוב או אגד היישובים הקטן שלהם וזהו? למה אנחנו מניחים שלערבים בטייבה למשל אין חברים ביפו, או בחיפה או מקומות עבודה להגיע אליהם במרכז או לימודים בצפון או אלוהים יודע מה עוד.

    1. לא ברור למה זה הגיוני שליהודים בישראל תהיה משפחה, חברים, לימודים, עסקים, השקעות, תרבות, טיולים, ואילו הערבים יהיו ממוסגרים בכפר הקטן שלהם ללא שום קשר למרחב. באמת חשבתם שערבים חיים ככה?

בוודאי שיש לפלסטינים אזרחי ישראל קשר היסטורי-תרבותי למשפחות, חברים ומקומות בשטחים הכבושים. בוודאי שיש משפחות בין קלקיליה לקלנסאווה. בוודאי שהקשר הזה לא נותק בקו השרירותי בו הסתיימו הקרבות ב-1948. למעשה, יש לרבים מהם קשרים משפחתיים גם לחלקי משפחה שגורשו/ברחו מ-1948 ואילך אפילו מחוץ לכל השטחים שנשלטים כיום על ידי מדינת ישראל.

אבל גם גם אם נניח שישנם פלסטינים אזרחי ישראל שיש להם כיום קשרים ואפילו עסקים בפלסטין, הרי שהמציאות הפוליטית שכפתה על אותם פלסטינים את אזרחותם הישראלית יצרה מאז קשרים בלתי ניתנים לניתוק למדינת ישראל ולחברה הישראלית. אכן, אף אחד לא יזוז מהבית הפיזי שלו (אולי), אבל הניתוק החברתי-כלכלי-אזרחי יהיה כנראה לא פחות אלים.

המובן מאליו של ליברמן ושל השיח הזה הוא שהערבים הם אובייקט. אם הם היו סובייקט, אולי היינו שומעים שרובם חושבים שהפתרון הזה מזעזע, בדיוק מהסיבה שציינתי לעיל. העובדה שמישהו חושב שאפשר להמשיך ולהפעיל פתרונות חד-צדדיים לסכסוך הערבי-ישראלי היא מטרידה דיה. במקרה הנוכחי היא מטרידה שבעתיים, כי אלה שהפתרון הוא חד-צדדי בעבורם יהיו גם אזרחי מדינת ישראל. ברור לי שעבור ליברמן ותומכיו אין הרבה הבדל בין ערבי לערבי. אם הערבים במשולש טוענים שהם פלסטינים, אז אפשר פשוט לאחד את כל הפלסטינים באותה מדינה.

אבל הזדהות לאומית או אחווה עממית יש בהרבה מקומות בעולם שחוצים גבולות ומחברים קבוצות אתניות מעבר לגבולות מדיניים. אין זה אומר שחייבים לאחד אותם לתוך אותה ישות מדינית. למשל, לילידים בדרום ארה"ב יש הרבה יותר במשותף עם ילידים במכסיקו מבחינה היסטורית, תרבותית, שפתית מאשר עם בני הלאום האנגלו-אמריקאי הרחב. זה לא אומר שב-200 השנים האחרונות הם לא מתקיימים במרחב פוליטי-כלכלי אמריקאי שמנוהל ראשית כל דרך הממשל האמריקאי הפדרלי והמדינתי וששינה היסטורית באופן מהותי את ההוויה שלהם ואת הקשרים שלהם עם הסביבה.

מבחינה דמוקרטית, החלק הכי גרוע בעניין הזה הוא הבגידה במושג האזרחות. האזרחות היא הקלף של המדינה המודרנית, היא כרטיס הביקור של המדינה הדמוקרטית. מכלול של זכויות שמבטיחות הגנה בדיוק מפני ההצעות המטומטות האלה. הגנה על גופך, על קניינך, על התעסוקה שלך, על ההתקשרויות החברתיות שלך, על היקרים לך. למעשה, המטרה של האזרחות היא להגן עליך מפני שרירות הלב השלטון – שרירות לב שיכולה לבוא לידי ביטוי בכך שיום אחד יושלך קו הגבול מעל ראשך לצד השני ותיוותר חשוף לחלוטין במסגרת פוליטית שונה לחלוטין. לאותם הציניקנים שטוענים שהפלסטינים אזרחי ישראל הם אינטרסנטים שרוצים "להשאר איתנו בגלל רמת החיים", אני אומר: יכול להיות. וואלה, כן. יכול להיות שהאזרחים הערבים חרדים לרמת החיים שלהם בפלסטין שתקום, על אפשרויות התעסוקה והלימודים והתנועה, על אחת כמה וכמה אם ינותקו באכזריות משוק העבודה הישראלי אליו הם שייכים ובו הם התפתחו. האם זו לא סיבה טובה לרצות לחיות במדינה כלשהי ולא אחרת? האין זה נכון שאלפי יהודים ארגנטינאים ורוסים גילו בשנים האחרונות שאהבתם לארצישראל ושציונותם בוערת ביתר שאת כאשר משברים כלכליים רמסו את ארצם?

אחרון חביב. הסיפור הזה עושה בטוח משהו אחד: מערער את יסודות האמון בין ערבים ויהודים בישראל. ערבי שמבין שהאזרחות שלו לא מגנה עליו משרירות המדינה ולא שווה למעשה דבר אם התנאים הפוליטיים יבשלו, מסתובב עם אפס ערובות ואפס מוטיבציה לחיים משותפים בישראל.

כנראה שיעניין אותך גם: