• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

בין זכויות אדם לג'יהאד עולמי: השיח על מלקולם אקס

מלקולם אקס נטש את שפת זכויות האזרח לטובת זכויות אדם כאשר קשר את מאבק השחורים בארה״ב למאבקים אנטי-קולוניאליים בעולם. הדרך משם לסולידאריות מוסלמית גלובלית לא היתה ארוכה. אז מה בינו לבין דאעש? במלאת 50 שנה להירצחו של המנהיג, איתמר מן משוחח עם ההיסטוריון מושיק טמקין

בשבוע האחרון ציינו פעילים פוליטיים בארה״ב ובעולם חמישים שנה לרצח מלקולם אקס, אחד המנהיגים המשפיעים אך גם המורכבים ביותר שהיו לתנועת זכויות האזרח. מלקולם אקס נרצח ב-21 בפברואר 1965 על ידי חברים בתנועת אומת האסלאם. דמותו של מנהיג מאבק השחורים לשוויון, בעברו איש תנועת אומת האיסלאם שלימים עזב את התנועה אך המשיך להיות מנהיג דתי גם מחוצה לה, רלבנטית גם עבור המאבק בגזענות בישראל-פלסטין. למשל, ביום השנה לרצח פירסם רמי יונס באתר "שיחה מקומית" פוסט קצר וחזק, יחד עם ראיון חזק (ומשעשע) עם מלקולם אקס. יונס כותב שדרך דמותו של מלקולם אקס הוא התוודע ״לקווי הדמיון הרבים בין מאבק האפריקאים לשוויון, שלא מושג עד היום, למאבקנו שלנו כמיעוט פלסטיני למען שוויון, שגם לא מושג עד היום״.

ב-2012 פרסם ההיסטוריון מושיק טמקין מאוניברסיטת הרווארד מאמר ביקורת מעניין על ביוגרפיה של מלקולם אקס מאת מנינג מראבל (2011). טמקין מדגיש את המסתורין שבדמות הזו, שמשמשת כיום איקונה עבור מגוון כה רחב של דמויות, עד שנדמה שאפשר לצקת בו כמעט כל תוכן. כך למשל, גם שופט בית המשפט העליון האמריקאי השחור והשמרן קלארנס תומאס וגם הראפר ומנהיג להקת פאבליק אנמי אמרו בעבר שמלקולם אקס היה עבורם מודל לחיקוי.

המאמר תפס את תשומת לבי בגלל האופן בו מדגיש טמקין את מקומו של מלקולם אקס בהיסטוריה גלובאלית, וממחיש כיצד יכול מחקר היסטורי לחצות גבולות ולהגיד משהו על היווצרותם של תנאים פוליטיים ותרבותיים מסוימים בעת ובעונה אחת ביבשות רבות ובין דוברי שפות רבות (במקרה הזה, מדובר גם בתנאים פוליטיים ותרבותיים שאנחנו במובנים רבים חיים בתוכם היום). בהקשר של היסטוריה גלובאלית, מסביר טמקין, הפנייה של מלקולם אקס לשיח זכויות האדם קשורה לאופן שבו בשנים האחרונות הוא משמש סמל עבור אנשי הג׳יהאד העולמי, בין היתר מנהיג אל-קאעדה, איימן אל-זוואהירי. נדמה לי שהחיבור הזה חשוב לנו במיוחד, אם אנחנו רוצים להבין בצורה מורכבת ומרובדת את התנאים בהן מצליחות כיום תנועות ג׳יהאד לגייס תמיכה פוליטית רחבה.

במלים אחרות, לא די בהנחה שדאעש מבקשת להחזיר את העולם לתקופת האסלאם המוקדם, ולמעשה שייכת לתקופה הנוכחית, טענה שעומדת במרכז מאמר השער השנוי במחלוקת של גיליון מרץ 2015 של המגזין האמריקאי "אטלנטיק"; תנועת-הבת של אל-קאעדה היא ללא ספק אחד הדברים החשוכים והמפחידים ביותר שקורים כרגע, וחשוב להבין גם את המקומות בהן השורשים שלה נוגעים במקורות שרבים מאתנו עדיין מושפעים מהם.

עבור רבים בארה״ב וגם מחוצה לה, על הצומת הזו עומד מלקולם אקס. כפי שמסביר טמקין, מלקולם נטש את השפה של זכויות האזרח ואימץ תחתיה שפה של זכויות אדם ברגע שהחל לקשור את מאבק השחורים בארה״ב למאבקים אנטי-קולוניאליים ברחבי העולם. האזרחות האמריקאית הפסיקה להיות קטגוריה רלבנטית. הדרך משם לסולידאריות מוסלמית גלובלית לא היתה ארוכה. על אף שמנינג מרבל, מחבר הביוגרפיה, כותב שהגיבור ללא ספק היה מתנגד לאימוץ שלו על ידי אל-קאעדה, טמקין הרבה יותר זהיר. הוא גם מזהיר את הקוראים שלו מהנחות מנחמות מהסוג הזה, הנחות שמנסות לשמור על הפרדה בין המקורות התרבותיים של שני הצדדים הנלחמים במה ששוב נראה יותר מתמיד כמלחמת תרבויות.

דוגמה מעניינת אחרת למקום שבו שיח הזכויות והאסלאם הפונדמנטליסטי פוגשים זה את זה היא היומן שפרסם באחרונה מוחמד אולד סלאחי, אסיר מאוריטני שעודנו כלוא בגואנטנמו וטוען לחפות, והפך במהרה לרב-מכר בארה״ב. המחבר שלו אינו מכחיש כלל את התמיכה שלו באסלאם פוליטי וב״אחים״ הנדרפים על ידי ארה״ב ברחבי העולם. אך הוא מצליח באותה עת לדבר בשפה מוכרת של זכויות אדם ושל ריבונות, שני המושגים המרכזיים ביותר במסורת של המשפט הבינלאומי (החילוני, המערבי) של המאה העשרים. למרות שסלאחי כותב באנגלית, שפה אותה רכש במידה רבה בכלא, דווקא השימוש שלו במושגים כמו הליך הוגן וחזקת חפות לא נשמע כמו שימוש בשפה זרה.

הדברים המעניינים שיש לטמקין להגיד על מלקולם אקס הובילו אותי לבקש אותו להתראיין על הדמות המסתורית הזו, ואת הראיון הזה אני מגיש לכם כאן. הוא נערך במסגרת פיילוט לפרויקט פודקאסטים גדול יותר שאני עדיין מקווה שייצא לפועל. ההקלטה לא ממש מושלמת, וגם ההגשה דורשת שפשוף. אבל טמקין מביא הרבה מאד אינפורמציה מעניינת, חשובה, וגם רלבנטית:

בין היתר, הוא מסביר את הקשר המתוח שהתחיל בשנות השישים בין התנועה לזכויות האזרח לפוליטיקת הזהויות; את הגלובליזציה של המאבק לשוויון גזעי; וכאמור, את האופן שבו האסלאם עלה ככוח מניע עיקרי עבור פעילים נגד הגזענות האמריקאית והמדיניות הקולוניאלית והניאו-קולוניאלית של העולם הלבן. את רוב האנלוגיות וההקשרים להווה אני מניח שמאזינים יוכלו לעשות לבד. בין היתר, יש גם מקום לחשוב על מלקולם בהקשר של המאבק המזרחי בישראל (לכך טמקין הבטיח לי שייתייחס באופן ישיר בפוסט נפרד עבור אתר העוקץ).

האזנה נעימה!

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסףה מקיטון

    תודה רבה! מעניין מאד. הורדתי את הקובץ להאזנה בנגן הנייד.