• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

"קורת גג קבועה והולמת" אינה תשדיר בחירות

לקראת הבחירות ועקב דו"ח המבקר החמור על משבר הדיור: מבט מסכם מקרוב על הפקרת נזקקות הדיור הציבורי, תוך גזל מתמשך ומעילה בכספים ובהבטחות. ויש גם נקודת אור – נשים מדהימות שקמות ונאבקות בכל הארץ

אחרי האירועים האחרונים בכנסי הבית היהודי ולאור דו"ח המבקר על משבר הדיור בישראל, ראוי להמשיך ולהזכיר: המאבק על קורת גג בטוחה והולמת איננו תשדיר בחירות. הוא גם לא נולד לקראת הבחירות. זהו מאבק על החיים שלנו, על זכותנו למרחב מוגן בו נוכל לבנות עתיד לנו ולילדינו, והוא יימשך עד שנשיג זכות זו. שותפות לו נאבקות ונאבקי דיור בעלי עמדות פוליטיות שונות – ואף מפלגה לא תצליח להפריד בינינו.

הזכות לקורת גג בדמות הדיור הציבורי קיימת כבר משנות החמישים. מצבו מעולם לא היה מזהיר, אך הוא סיפק מענה לאוכלוסיות שאין בידן כל דרך אחרת להשיג יציבות במגורים. המדיניות האנטי-חברתית של הממשלות האחרונות החריפה את המצוקה החברתית, והקיצוצים הגדילו את מספר האזרחים/ות הזקוקים למענה זה – המונה עשרות-אלפים – ודרדרו את מצב הדיור הציבורי. בתקופות שלטון נתניהו הצטמק מספר הדירות בדיור הציבורי לפחות ב-36,000 דירות, כלומר 120,000 איש מבין הקבוצות המוחלשות ביותר איבדו את הזכות לקורת גג. מי שעברו את המכשולים הרבים וקיבלו זכאות לדיור ציבורי "ממתינים/ות" מעל עשר שנים (קראו כאן על המקרה של מזל עראמי למשל). ממתינים/ות למה? למשיח?

אנו עומדים מול בחירת ממשלה חדשה, והתמונה מחרידה: מספר אלו שרחוקים מדיור בר-השגה גדל, אך מספר הדירות שיכולות לספק מענה זה – קטן.

מחאה בכנס הבית היהודי.
מחאה בכנס הבית היהודי. קיצוצים, צמצומים וגזל בתחום הדיור הציבורי

בשנה שעברה, שר הבינוי אורי אריאל התנער מהאחריות ל"שיכון" ושינה את שמו ל"משרד הבינוי" – התנערות המסמנת היטב את תקופת כהונתו. המשרד אף הודה שהקריטריונים הבלתי-האפשריים לזכאות אינם הולמים את המציאות ומותירים ברחוב משפחות ובודדים, שאינם יכולים לשרוד במציאות בה עבודה אי אפשר למצוא, לבטח לא בשכר המאפשר קיום. המשרד התנה את שינוי הקריטריונים בהגדלת מאגר הדירות, אך פעולותיו הביאו דווקא להקטנתו.

כהונתו של אריאל נפתחה בניסיון בוטה לשנות את חוק הדיור הציבורי בכל הנוגע לזכויות רכישה ולגזול כספים שיועדו להגדלת מאגר הדירות, בקריאה לחיסול הדיור הציבורי ולמעבר למודל של סיוע בשכר דירה. זהו מודל מופרך בהתחשב בשוק השכירות החופשי, שמשאיר את מחוסרות הדיור לנצח תחת חסדי השלטון ואינו מציע אלא חוסר ביטחון משווע: כספי הסיוע בשכר הדירה לעולם יהיו מאוימים וניתנים לקיצוץ על פי החלטת ממשלה. חוסר ביטחון בהווה בגלל התלות בשוק החופשי ודרישותיו (ערבויות, צ'קים ועוד), וחוסר ביטחון מתעצם עוד יותר בעתיד, בו לקשישים שילדיהם יעזבו את הבית לא מחכה דבר אלא הרחוב. רק מאבק ארגוני השטח, נאבקות הדיור הציבורי בערים השונות, פורום הדיור הציבורי ושדולת הדיור הציבורי – רק אלו מנעו את חיסולו.

אורי אריאל
מתוך עמוד "צוות דיור ציבורי". משרד בינוי, בלי שיכון

יש לזכור כי מאבק הדיור הציבורי הוא מאבקם של כל מחוסרי הדיור ולא רק מי שנפלו לתחתית הבור וזכו להיכלל בזכאות לדיור ציבורי. השר אריאל שינה לכאורה את דבריו, אך פרסומיו בחודש האחרון עדיין ממתגים את הדיור הציבורי כפתרון לסטודנטים ולזוגות צעירים. לגישתו, דווקא המוחלשים שבמוחלשים הם אלה שאמורים לספק את צרכיהם של החזקים מהם. לדברי סמנכ"ל עמידר, השותפה לגזל: "שר הבינוי אריאל רצה שניקח בניינים שבהם רוב הדיירים הם של עמידר, נעשה בהם פינוי-בינוי ונכניס לשם זוגות צעירים וסטודנטים בשכירות מפוקחת." וסמנכ"ל עמידר, כמובן, ממלא פקודה. הוא, המפנה משפחות מבתיהן על חובות שאינם מגיעים לשכרו החודשי או לשכרו של שר הבינוי – חובות שתפחו בגלל אותה מצוקה חברתית.

מעולם לא ניתן תקציב של ממש לשיקום הדיור הציבורי, וההצעות תמיד היו ברוח דברי שר השיכון הקודם, אטיאס, "ללא הוצאת שקל מתקציב המדינה". במקום, יש מגמה הפוכה לגזילת קורת הגג מהזקוקים לה ביותר ולייעדה לכפרי סטודנטים, לגרעינים תורניים בחסות הבית היהודי, לזוגות צעירים ולמעין דיור בר-השגה. העוול זועק לשמים.

לפני פיזור הכנסת והיציאה לבחירות הוקצו בחופזה מיליונים לכל מטרה המשרתת את מפלגות השלטון, כך למשל הועברו מיליונים להתנחלויות. במהלך "צוק איתן" נעשה חסד גם עם הקיבוצים: מועצת מקרקעי ישראל בראשות מנכ"ל משרד הבינוי, שלמה בן אליהו, אישרה פה-אחד את הסדרת זכויות המגורים בקיבוצים. גם העברת חוק הותמ"ל (מתחמים מועדפים לדיור) למרות ההבטחות וההצהרות, נעשתה ללא התחייבות לטובת הדיור הציבורי.

הדיור הציבורי הופקר מאחור.

מיטל כהן במחאת פעילות הדיור הציבורי בכנס של הבית היהודי ברחובות, 14.02.15
מיטל כהן במחאת פעילות הדיור הציבורי בכנס של הבית היהודי ברחובות, 14.02.15

אסור לשכוח ולהשכיח – רק קורת גג בטוחה והולמת מאפשרת בסיס לבניית עתיד ויציאה מהעוני. הגדלת מאגר הדירות הציבוריות חיונית לשיקום החברתי בארץ, ליציאה מהעוני, פרי נתניהו ושותפיו לשלטון.

אסור לשכוח ולהשכיח – פתרון מצוקת הדיור של המוחלשים ביותר, בדמות דיור ציבורי, תשפיע ישירות על מצוקת שוק השכירות הפרטית. יציאת השוכרים/ות הנשענים על סיוע בשכר דירה תקטין את המצוקה החברתית של ערי הדרום בפרט ושל הפריפריה ככלל. מתן קורת גג קבועה, מתן בסיס לשיקום ובנייה של עתיד בריא ומכובד, תביא לצימצום הפערים החברתיים במקום להחרפתם.

לא מדובר רק בהגדלה חיונית של מאגר הדירות: יש מאות של דירות ציבוריות מוזנחות ומסכנות חיים, על פי דוח מבקר המדינה, שלא נמצא תקציב לשיפוצן. דיירים חיים בדירות שאינן מתאימות לצרכיהם, כמו למשל נכים קשים שנאלצים להתגורר בקומות גבוהות. מאות דירות מוחזקות על ידי מי שאינם זכאים לכך – ערוץ 7, בתי כנסת, מורות חיילות, טיפות חלב ועוד – על פי דוח המבקר יש לפנותם לאלתר. אבל למי אכפת? משפחות מושלכות לרחוב ואותם לא מפנים.

החברות המשכנות ממשיכות להתעלל בציבור הדיירים/ות, הנתונים לאיומים בלתי פוסקים בפינויים ולבקשות בלתי פוסקות לטפסים שיוכיחו את אומללותם – ביורוקרטיה המשמשת את המדיניות. גם החברות העוסקות במתן סיוע בשכר דירה מעמידות את לקוחותיהן בפני חקירות של חוקרים יום ולילה.

התמונה עגומה, מתסכלת ומעוררת זעם, אך יש גם תמונה אחרת, מעוררת תקווה: המצוקה הגוברת והמחסור בקורת גג בטוחה וראויה הביא לכך שבכל הארץ מתעוררות קבוצות של מאבק למען שיקום ובנייה של דיור ציבורי, קבוצות שכמעט כולן מאופיינות ברוב נשי. נשים שאינן מוכנות לשתוק יותר אל מול עוולות המערכת שמותירה אותן ואת משפחתן ללא קורת גג. נשים לוחמות, שחיות במציאות של הישרדות קשה ביותר, שלוקחות את הכוח לידיים קמות ועומדות על זכותן ומשמיעות את קולן. אין הן מחפשות נדבות – הן מחפשות את הצדק שייעשה. הן יודעות יותר טוב מכולם, מתוך ניסיונן וחוויותיהן האישיות, את אשר דרוש תיקון בכל מגוון הנושאים הקשורים לדיור ציבורי. נשים, שבדרך כלל מודרות הרחק מהעין הציבורית, שמשתייכות לשכבות הכי חלשות – קמות ומארגנות מאבק לטובת עתידן עתיד ילדיהן והמדינה בכלל. מתגבשות, מתארגנות, מתאגדות והופכות לרקמה אנושית סולידרית. תומכות אחת בשנייה, וכך גם מתחזק כוחן בדרך אל המטרה.

נשות הדיור הציבורי בבאר שבע דורשות הגמשת קריטריונים מיידית ואכלוס הדירות הריקות של הדיור הציבורי בעיר, 25.02.15
נשות הדיור הציבורי בבאר שבע דורשות הגמשת קריטריונים מיידית ואכלוס הדירות הריקות של הדיור הציבורי בעיר, 25.02.15. נשים לוחמות, שחיות במציאות של הישרדות קשה ביותר, עומדות על זכותן ומשמיעות את קולן

הנשים הללו כבר יודעות שאף אחד לא ישמיע את קולן אם הן ישתקו. הן כבר לא סומכות על הבטחות ריקות מתוכן. הן מגיעות אל שולחנות מקבלי ההחלטות ודורשות תיקון ושיקום והפסקת החיסול של הדיור הציבורי. הן פועלות בשטח ומסייעות למשפחות אחרות המאוימות בפינויים. הן מארגנות הפגנות כנסים ואירועים שונים להעלאת המודעות לנושא – גם אם באמצעים הדלים ביותר העומדים לרשותן. וגם כשהאמצעים דלים, הן מצליחות להשיג נראות והצלחות למאבק כיוון שהרוח שלהן עשירה ונכונה, וכוח הרצון לחולל שינוי וליצור מצב צודק יותר עבורן ועבור אחרים ואחרות בדמות בטחון בקורת הגג הוא המניע שלהן.

הן נלחמות במאבק עיקש על הגדלת מאגר הדירות הציבוריות, על הגמשת הקריטריונים לאור המצוקה החברתית, על שקיפות ופיקוח על התנהלות החברות המשכנות ומשרד הפינוי, על מניעת גזל משאבי הדיור הציבורי, שמיליארדים ממנו נגזלו בעבר – ויש פירות.

הדיור הציבורי הפך לנושא מרכזי. רגע לפני שהתפזרה הכנסת עברו בקריאה ראשונה שני חוקים חשובים: האחד – הדורש מהחברות המשכנות שקיפות, יידוע ויחס מכבד לדיירי הדיור הציבורי, שחברות אלה הוקמו למענם ולמען זכויותיהם. השני – חוק הסיוע הריאלי בשכר דירה, מודה כי הסיוע הקיים מחפיר ואינו מספק ויש להשוותו לשכר הדירה בשוק החופשי. הלוואי וישתנה יחס החברות המשכנות לדיירים והסיוע בשכר דירה, כפתרון זמני, יספק מענה, לא רק לזכאים אלא לכל מחוסרי הדיור שהיו זכאים אם היו קריטריונים ריאליים והוגנים.

אנו לא נלחמות רק  על שימור הקיים – שאינו מספק ואף מחפיר. אנו תובעות מכל מי שמתיימר להרים את הדגל החברתי לא להסכים לחיסול הדיור הציבורי ומשאביו. אנו תובעות, שהממשלה הבאה תתקצב את הגדלת מאגר הדירות הציבוריות, תרחיב את הקריטריונים לזכאות ותספק סיוע ריאלי לכל מחוסרות הדיור עד למתן פתרון קבע הולם. אנו תובעות, לשפץ את הדירות המוזנחות ולאפשר לדייריהן חיים תחת קורת גג הולמת. אנו תובעים, שמשרד הפינוי והחברות המשכנות יתנהלו תחת פיקוח ובשקיפות, שימנעו גזל משאבי הדיור הציבורי, התעללות בדיירים וגזל זכויותיהם. אנו תובעים, ששכר הדירה הציבורי יקבע לפי יכולות הדיירים. אנו תובעות בדיקה מקיפה של החובות המנופחים שיצרו החברות המשכנות. אנו תובעות עצירת כל הפינויים – אסור להשליך לרחוב את מי שנקרעות בין מתן לחם לילדיהן לבין תשלום שכר הדירה.

המאבק ארוך, אך הוא מצליח. כולנו – נאבקות/י הדיור בארץ כולה, ארגוני המאבק, הפורום לדיור ציבורי ושדולת הדיור – נמשיך בו עד שנבנה עתיד בו הזכות לקורת גג הולמת ובטוחה תהווה אבן יסוד שתינתן לכל אזרח ואזרחית במדינה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורן קינן

    לא יאומן החוצפה וחוסר הכרת התודה של אזרחי מדינת ישראל!

    במשך שש שנים רצופות ביבי עבד יום ולילה ובעמל רב שיפר את מצב האזרחים בישראל. ביבי הצליח להכפיל את ערך הרכוש של מעל מיליון בתי אב בישראל בעלי דירות שנהנו מפריחת שוק הנדל"ן, ההון של משפחותיהם הכפיל את עצמו. אבל זה לא מספיק לבכיינים, "תנו גם לילדים"
    ביב גייס את הממשלה ,הכנסת והבנקים והיום מליון בתי אב יכולים לקבל מהבנקים הלוואות גדולות יותר מאשר אי פעם. כנגד הנכסים היקרים ניתן לקבל הלוואות גדולות יותר מהבנקים כדי לרכוש דירות לילדיהם.

    ואתם מעיזים להתלונן !?!?!?!!

    יש רק קבוצת מיעוט קטנה שלא השתתפה בחגיגה. רק האלפיון העליון לא הכפיל את הונו בזמן הקצר הזה.
    חברה נמדדת ביחסה למיעוט ולכן חובה מוסרית של ביבי וכנסת ישראל לעשות כמיטב יכולתם לתקן את האפליה הזועקת לשמיים.
    תנו לתשובה להרוויח, אל תתעמרו בקבוצות המיעוט. תנו לאנשי הנדל"ן להעלות עוד קצת את המחירים הרי בסופו של דבר אתם הנהנים העיקריים.
    https://www.facebook.com/groups/532932480092604/

  2. דודלי

    חוק הדיור הציבורי נחקק ביוזמת מר"צ והקשת הדמוקרטית המיזרחית.
    החוק קבע שדיירים בדיור ציבורי יוכלו לקנות את הדירות ששכרו בהנחה גדולה מאוד.
    לאחר שנמכרו הדירות – לא נשארו דירות לנזקקים אחרים (ואולי הרוכשים לא היו נזקקים – זאת לא נדע)

    אם מישהו רוצה דיור ציבורי – שילך למר"צ הם מכרו את כל הדירות.
    לפי החוק הרווחים ממכירת הדירות היו אמורים לשמש לבנית דירות חדשות, אבל אין בזה שום היגיון כי כשמוכרים דירה משומשת בהנחה גדולה – אין המחיר מספיק בשביל לבנות דירה חדשה נוספת.
    אם שר השיכון ניסה לקחת חלק מהכספים למטרה אחרת – זה לא בסדר. אבל גם אם היה שר צדיק, ממכירה של 100 דירות בהנחה של 90% תוכל במקרה הטוב לבנות רק 10 דירות.
    כלומר, החוק הזה חיסל במודע את מאגר הדיור הציבורי, נתן הטבות לשוכרים הנוכחיים על חשבון נזקקים עתידיים.

    ובנוסף, אין זכות דיור. אין דבר כזה.
    אם יש זכות לדיור אז גם לממשלה יש את הזכיות הבאות:
    – זכות להגיד לך כמה ילדים להביא.
    – זכות להגיד לך אם מותר לך להתגרש ולדרוש שתי דירות.
    – זכות לדרוש ממך לעבוד ולהכניס כסף.

    מאחר שרבים מתושבי ישראל לא מעוניינים לעבוד, להצטמצם בילודה ולהסתפק בבן\בת הזוג הנוכחי שלהם – אין לאף אחד זכות לדיור חינם על חשבון שאר הציבור.