השקופים לא מתים, הם רק מתחלפים

באמצע שנות ה-80 נשלחתי כעיתונאי רשת שוקן לסקר את מאבק מפוטרי מפעל הטקסטיל אתא. זה הזמן לבחון מה השתנה ובעיקר מה לא השתנה בקשר בין עיתון לשלטון

אריה בידאני, בן 52 מבאר שבע, לקה בהתקף לב לאחר שפוטר ממקום עבודתו (תרכובת ברום מקבוצת כי"ל), אחרי 27 שנות עבודה. בראיון לתוכנית בוקר בגל"צ, הוא דיבר על תחושת העלבון, על הפיטורים המבזים באמצעות מכתב פיטורים שהגיע לביתו בידי שליח ועל הקושי לעמוד מול בנו, נער בן 16.

דבריו הכואבים החזירו אותי לאמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, למקום שבו התעצבה והתחדדה השקפת העולם שלי: אולם ייצור אפור עם אנשים שקופים שישבו מול מכונות מיושנות ודוממות.

נשלחתי אז לסקר את מאבקם של הפועלים באתא, שניהלו קרב מאסף נגד סגירתו של מפעל הטקסטיל הוותיק. זו הייתה אחת המשימות העיתונאיות הראשונות שלי ברשת שוקן, הייתי בתחילת שנות ה-20 לחיי ועד היום אני זוכר את התדהמה שאחזה בי, כשהסתובבתי באולם הייצור ודיברתי עם העובדים. רובם היו בני 40 ו-50, אך בעיני הם נראו הרבה יותר מבוגרים. אני זוכר את השיער שהקדים להאפיר, את הפנים המקומטות והעייפות, את שפיפות הגוף שכאילו התכנס אל תוך עצמו ובעיקר את הייאוש בעיניים.

לא כאן המקום לספר מי הרוויח מסגירת המפעל (הבעלים שאול אייזנברג) ומי זנח את הפועלים (ההסתדרות בראשות ישראל קיסר). אני דווקא רוצה להתמקד במי שהתייצבה למען העובדים ועל הדרך ביקשה למצב את עצמה כמפלגת שמאל סוציאליסטית. הכוונה היא למפ"ם – מפלגת הפועלים המאוחדת, שהתעוררה לפתע מתרדמה ממושכת ומשתקת.

תזכורת: בכנסת הראשונה היו למפ"ם 19 ח"כים. בהמשך היא ידעה פילוגים שונים ומשונים בשל מחלוקות על היחס לציונות מצד אחד ולברית המועצות מהצד האחר, אבל גם לאחריהם הייתה לה אחיזה גדולה בציבור וב-1965 כיהנו מטעמה שמונה חברי כנסת. לאחר מכן, בסוף שנות ה-60, היא חברה למפלגת העבודה במסגרת המערך, לקתה בניוון שרירים, שקעה בתרדמת עמוקה ממנה הקיצה רק כעבור יותר מ-20 שנה, כאשר פרשה מהמערך ובחרה לחזור לחיים עצמאיים.

הבחירה להתנתק מהמערך לא הייתה פשוטה ובמפלגה חששו מהתרסקות בקלפי, וידעו כי התמיכה האוטומטית של חברי הקיבוץ הארצי עלולה שלא להספיק בתחרות הצפופה מול רצ של שולמית אלוני ויוסי שריד. יו"ר המפלגה המקרטעת, אלעזר גרנות מקיבוץ שובל, אף פינה ביוזמתו את מקומו בראש המפלגה לטובת יאיר צבן, קומוניסט לשעבר ופעיל בהסתדרות, שבהנהגתו ניסתה מפ"ם לזכות בתמיכתם של פועלים קשי יום, במפעלי הטקסטיל והמתכת, שסכנת פיטורים רחפה מעל ראשיהם.

18.1.1991
פיני גרוב, מנהיג פועלי אתא בהפגנה. צילום: יוסי רוט, לע"מ

פעילי המפלגה, ברובם חברי קיבוצים, אכן יצאו לשטח והגיעו לכל מקום שבו נראו ניצנים של מאבק עובדים. ב"על המשמר", בו עבדתי במשך 11 חודשים ככתב העיתון בירושלים, הזעיקו את העיתונאים לישיבת מערכת מיוחדת. העורך הראשי, מארק גפן ז"ל, דפק על השולחן מי בתחילת הפגישה ואמר: "חברים, המשימה מספר 1 שלנו היא שמפ"ם תצליח בבחירות". עמוס רגב, העורך הראשי של "ישראל היום", לא היה עושה את זה יותר טוב.

זו הייתה מערכת של עיתונאים דעתנים, נאורים ומתקדמים לפי תפיסתם את עצמם, אבל אף אחד לא קם לערער על דברי העורך הראשי, אף אחד לא העז לומר שאנחנו קודם כל עיתונאים שאמנם מחזיקים באידיאולוגיה סוציאליסטית, אולם בד בבד מחויבים לאתיקה עיתונאית. וכך, במשך כל מערכת הבחירות שטפנו את מוחם של קוראינו המעטים ובעיקר את מוחנו אנו. כן, אחרי התלבטות קצרה בין מרצ למפ"ם, על אף שלא הייתי קיבוצניק בחרתי במפלגת הפועלים המתחדשת. בהכרעה הזאת נעזרתי גם בפרשנות אווילית ל"ההוויה קובעת את התודעה": אם למפ"ם יהיה טוב, לקיבוץ הארצי יהיה טוב; אם לקיבוץ הארצי יהיה טוב, ל"על המשמר" יהיה טוב; אם ל"על המשמר" יהיה טוב, לי יהיה טוב.

ב"על המשמר", בו עבדתי במשך 11 חודשים ככתב העיתון בירושלים, הזעיקו את העיתונאים לישיבת מערכת מיוחדת. העורך הראשי, מארק גפן ז"ל, דפק על השולחן מי בתחילת הפגישה ואמר: "חברים, המשימה מספר 1 שלנו היא שמפ"ם תצליח בבחירות". עמוס רגב, העורך הראשי של "ישראל היום", לא היה עושה את זה יותר טוב

כצפוי בהצבעות שבטיות, הצווארון הכחול בקיבוצי השומר הצעיר תמך במפ"ם. גם אינטלקטואלים בשמאל הרומנטי נתנו את קולם למפ"ם בתקווה שהמפלגה תחזיר עטרה לבנה וסוציאליסטית ליושנה. השקופים – פועלים נטולי תודעה פרולטרית – לא הצביעו בהמוניהם למפלגה שהתיימרה לייצג אותם ולהיות להם לפה.

האם הם היו עיוורים?

ממש לא, תקופה קצרה לאחר הבחירות קיבלתי שיעור מאלף, שלימד אותי כיצד חכמתו של ההמון עשויה להיות גדולה מחכמתו של המומחה והחכם בעיני עצמו. באחד הימים, בשעת בוקר מאוחרת, בעיצומו של שיעור באוניברסיטה, הופיעה על מכשיר האיתורית שלי הודעה: תתקשר דחוף למערכת. יצאתי מהשיעור, הלכתי לטלפון הציבורי והתקשרתי לרכזת החדשות. היא לא בזבזה זמן מיותר ואמרה לי: אתה מפוטר. היא גם טרחה להסביר שהליך הפיטורים צריך להתבצע במהירות, כיוון שבעוד ימים ספורים אני אמור להשלים שנת עבודה – ואז אהיה עובד קבוע שקשה מאוד לפטר אותו.

גיליון ראשון לעיתון "על המשמר" לאחר חילוף השם

נעלבתי פעם אחת מעצם הפיטורים, נעלבתי פעם שנייה מהדרך שבה פיטרו אותי ונעלבתי בעיקר משום שהדרך והנימוק שהתלווה להודעת הפיטורים אירעו בעיתון שבראש העמוד הראשון שלו התנוססה הסיסמה: "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים". תחושת העלבון הזו גדלה והתעצמה, לאחר שפניותיי לשניים מחברי הכנסת של מפ"ם לא העלו דבר. הייתי שקוף בעיניהם וטיפש בעיני עצמי.

עברו 27 שנים וזה הזמן לראות מה השתנה ובעיקר מה לא השתנה: "על המשמר" ו"דבר" הלכו לעולמם ו"ישראל היום" כבש את זירת העיתונות המפלגתית המגויסת. מפ"ם נבלעה במרצ. חיים אורון בפנסיה ונציג הקיבוץ הארצי, אבשלום וילן, נדחק למקום לא-ריאלי. אילן גילאון, שבאותה שנה היה יו"ר צעירי מפ"ם ואחד הצדיקים היחידים בסדום, הוא חבר כנסת במרצ. אריה דרעי, אז שר הפנים ומנהיג צעיר ומבטיח, מבקש היום – כמו מפ"ם של יאיר צבן – להיבנות מחדש כנציגם של השקופים. הוא חזר לשמו המרוקאי (מכלוף), מגלגל את עיניו לשמים ומבטיח: המהפכה חוזרת.

אבל המהפכה לא חוזרת, והשקופים לא מתים. הם רק מתחלפים ותמיד יש מי שמבקש לתפוס טרמפ לכנסת באמצעותם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אאא באג

    לצערי, גם העובדים המפוטרים בכיל עצמט עיניהם במשך עשרות שנים למול אחיהם עובדי הקבלן שנוצלו ושועבדו ד זוב דם.

  2. אלון לקח

    מאמר יפה וחשוב, המלמד בעיקר על הצביעות האנושית.