• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בעולם שבו אנשים כהים הם אלימים, בהגדרה

מה שבאמת מטריד את עם ישראל זו הנוכחות הלבנטינית "חסרת התרבות" במרחב. אם אתה מזרחי – אתה אלים, ואם אתה אלים – אתה מזרחי. זה כל הסיפור. על טרנד השיימינג החדש ל"ישראלי המכוער"

אזרחי ישראל יפי הבלורית והתואר מצאו לעצמם באחרונה תחביב חדש – מיגור האלימות הישראלית באמצעות שיימינג ושחיטה פומבית של "ישראלים מכוערים במיוחד" המתועדים בסרטונים כשהם נוהגים בבריונות. הקונטקסט לא מעניין אף אחד: מה קרה לפני, מה הוביל לסיטואציה המתועדת – כל זה לא מענייננו; חשובה רק המערכה האחרונה.

אלימות לבנה ומנומסת בדרך כלל לא מספיק "מגניבה" בשביל לגזור קופון של רייטינג. גבר לבן שמסרב לתת לך שירות, מתנשא עליך, מונע ממך משהו ששילמת עליו "כי יש לו סיבה ממש טובה והוא לא מתכוון להסביר לך למה", או נשים לבנות בחלוק לבן עם הטייטל הנכון, שיקראו לך ערס סתם כי העזת לפנות אליהן (!), ושפשוט יודעות יותר טוב ממך מה טוב בשבילך והן כאן בשביל להציל אותך מעצמך – כל אלה לא נחשבים לאלימות. להיפך – עלינו להגיד להם תודה שהם מואילים בטובם לחנך אותנו.

לעומת זאת, גבר מזרחי הוא מראש פיגוע פוטנציאלי על שתיים: גס רוח, אלים, מטרידן ועבריין מין סדרתי, ובקיצור – "ערס". אשה מזרחית היא תמיד בהמה, טיפשה, לא יודעת מה טוב בשבילה, חסרת כישורים ואינטליגנציה, ובקיצור – "פרחה".

ars
הנה דוגמה. שיגידו תודה שמחנכים אותם

נניח לרגע שמי שהיה מצולם בסרטונים האלה (כאן וכאן) היה גבר לבן. האם הסרטון היה מקבל אותה תפוצה מהירה ורחבה? האם גם אז היינו מניחים ללא כל שמץ של ספק שמדובר בגבר אלים ובהמי? מתי אנחנו נוטים לתת מקום למורכבות ולספק, ומתי אנחנו מניחים ללא כל שאלה שהשיפוט שמונח לפנינו הוא נכון ואמיתי? האם יתכן שהתפוצה המטורפת של הסרטונים האלה אפשרית בגלל שהם הולמים את התפיסה המוקדמת שלנו לגבי גברים שחורים, ובמקרה של אלימות כזו או אחרת של גבר לבן, היינו נמנעים משיפוט מהיר כל כך?

ומתי מחליט האזרח המודאג והמצוי ללחוץ על כפתור המצלמה? מדוע יחס משפיל, מתנשא ופטרוני לא יגרור צילום ולינץ' תקשורתי רחב, אבל קללה קולנית כן? מדוע הפצת שמועות, השפלה ציבורית וחיסול סימבולי באמצעות שיימינג ציבורי הם "חינוך אשר מיטיב עם הציבור", אבל להתרגז ולכעוס על אלימות רגשית שמופנית כלפיך נחשב להתנהגות בהמית?

מקרי בריונות מחרידים התרחשו בזמן האחרון – ולא זכו לחגיגה תקשורתית שכזו. למשל, תאונות האופניים החשמליים שאף עלו בחייו של הולך רגל קשיש, או בריונות כביש של רכב נושא מדבקה של חברת IBM שפגע ופצע רוכב אופניים. איך זה שמקרי הבריונות האלה, שאף גבו חיי אדם וללא ספק מסוכנים וקטלניים הרבה יותר מאירוע השוקולד המדובר או חניית הנכים במלון, לא זכו לאותה תגובה ציבורית ולא הפכו להיות מאפיין של "הישראלי המכוער"?

מתי מחליט האזרח המודאג והמצוי ללחוץ על כפתור המצלמה? מדוע יחס משפיל, מתנשא ופטרוני לא יגרור צילום ולינץ' תקשורתי רחב, אבל קללה קולנית כן? מדוע הפצת שמועות, השפלה ציבורית וחיסול סימבולי הם "חינוך שמיטיב עם הציבור", אבל להתרגז על אלימות רגשית שמופנית כלפיך נחשב להתנהגות בהמית?

התשובה פשוטה – בעולם שבו גבר כהה מעוכב על ידי המשטרה פי 6(!) מגבר לבן, אנשים לבנים אינם אלימים בהגדרה. בעולם שבו פרצוף שחור נתפס כמאיים יותר, אלימות נתפסת כמאפיין של "שחורים", והשחור הוא מראש אלים, עד שלא יוכח אחרת. בעולם כזה, סרטון שיתעד אלימות מילולית או פיזית של גבר לבן לא יתפוס תאוצה, פשוט כי הוא לא משכנע. אלימות של גבר שחור היא "הברור מאליו", וסרטון כזה זוכה לתפוצה רחבה ולא מסוייגת בדיוק כי הוא יושב על הדימוי המאיים הזה, וכמובן – ממשיך לשכפל אותו.

בשורה התחתונה, אירועי השיימינג האלה נועדו לבסס מחדש את הדימוי הלבן של ״הגבר הנכון״, לרווחת נפשו של הישראלי היפה. והם עושים זאת באמצעות פרקטיקה טהורה ומזוקקת של אלימות.

עם ישראל לא באמת מוטרד מאלימות. גם כשחיל האויר מפציץ בניינים והורג עשרות חפים מפשע, עדיין מי שיסומן ויואשם באלימות מחרידה ובגזענות הוא חייל מג"ב שמציק לפלסטיני במחסום. מקרי אלימות חמורים, כשהם חסרי סימון אתני ותרבותי, מעוררים עניין מועט ביותר. מה שבאמת מטריד את עם ישראל זו הנוכחות הלבנטינית "חסרת התרבות" במרחב, הנפח שהמזרחי תופס בו, ובעיקר – הדרישה שלו להתייחסות. אם אתה מזרחי – אתה אלים, ואם אתה אלים – אתה מזרחי. התורה על רגל אחת.

כנראה שיעניין אותך גם: